בפרק הזה אנחנו לומדים על מכרז מחיר ראשון, מכרז מחיר שני, ומדברים על מכרזים נוספים ומכירות פומביות. ולמה המקרה של השופטת והכלב – שופטת שערכה מכז על הכלב בין בני זוג מתגרשים – שונה ממכרז רגיל. וגם, על הקצאה יעילה, ומדוע מכרז הוא פתרון עדיף בהשוואה לפתרונות שמתחשבים ביכולת לשלם וברצון הסוביקטיבי.
תמלול הפרק
עושים חשבון עם פרופסור עמר מואב ושירה חדס נקר אהלן עומר. שלום שירה. מה שלומך היום? בסדר כרגיל, כן, סביר, סביר, ומה שלומך שירה? סביר לגמרי, ותקשיב, קראתי עכשיו על איזשהו, סתם איזשהו רעיון, כן, שקפץ ברשתות החברתיות, ופתאום חשבתי על כמה סיפורי התנ״ך, או אתה יודע, סיפורים שכולנו מכירים, היו יכולים להיראות שונים אם הם היו מבינים רעיונות כלכליים בסיסיים, בסדר?
סתם, משפט שלמה. אוקיי עם השתי אמהות שמגיעות עם התינוק ואז שלמה אומר להם תחתכו את התינוק באמצע ומגלים מי האמא האמיתית. אז אם הם היו פשוט לא יודעת מה שמות מחיר על הילד אומרות מי מוכנה להשקיע בו יותר אז היה ברור מי האמא האמיתית נכון. אז אני קראתי את הסיפור הזה אתה מכיר עם הזוג והכלב שהתווכחו ביניהם ואז אמרו להם להגיש מחירים אבל חשבתי שאתה תסביר אולי יותר טוב.
והכלב, אני אגיד לך לגבי התנ״ך, אז באמת יש שם הרבה מאוד סיפורים כלכליים, ולמשל משפט שלמה שהזכרת בהקשר של כמו השופטת והכלב, רק ששם זה כלב ולא ילד, כלכלנים מומחים לתורת המשחקים אומרים לו, זה לא שיווי משקל מה שקרה שם, בגלל שאם שתי הנשים היו מבינות את הראש של שלמה, אז שתיהן היו אומרות אין לשנייה. זה לא באמת עובד, ויש לי חבר, היה פעם דתי, והוא טוען שלא יכול להיות שאלוהים כתב את התורה, בגלל שלא יכול להיות שאלוהים, הכל יכול, יציע כלל שאסור להלוות בריבית, כי הריבית זה דבר קריטי בכלכלה מתפקדת. איניווי, בואי נעזוב את כלכלת המקרא להזדמנות אחרת, ויש באמת חוקרים שעוסקים בזה, וזה בדיוק הסיפור של השופטת והכלב, אז מה שקרה זה שהזוג שהתגרש והצליחו להגיע להסדר על הכל, חוץ מדבר אחד, הכלב. כל אחד מבני הזוג טען שהכלב חייב להישאר אצלו, הכלב זה החיים. ברור.
והשופטת אמרה, בסדר, אין בעיה, אנחנו נעשה מכרז על הכלב. כל אחד משניכם במעטפה יגיש לי מחיר, ומי שיציע את המחיר הגבוה יותר יקבל את הכלב וייתן את הכסף לשני. וכן, פשוט, כן, נניח שאת ו... לא רוצה להגיד את ובעלך, כי אתם תישארו נישואים ללכת, סך הכל. לא, אנחנו בסדר, גם הכלב לא עד כדי כך חשוב לי.
אבל נניח זאת, אז... האישה אומרת, וואי, אני ככה אוהבת את הכלב הזה, אבל כמה? יש בכל זאת איזשהו מחיר, כן, אני מוכנה לשלם עשרת אלפים דולר בשביל הכלב, אבל לא אחת עשרה אלף דולר. ואז אולי הבעל מוכן רק שמונת אלפים דולר, אז ההקצאה הנכונה זה שהאישה שמוכנה לשלם יותר, היא תקבל, היא תכתוב בפתק, נגיד עשרת אלפים, או אולי תשעת אלפים. והיא התקבלת כלב ובא לה לקבל 9,000.
והדבר הראשון שקפץ לי לראש, את רואה, בתור כלכלן, של התגובה הראשונית לפעמים אוטומטית, זה לא, היא הייתה צריכה לעשות מכרז מחיר שני. אז תכף נסביר מה זה. כן, גם אני חייבת להגיד שיש כאן איזה חוסר הוגנות, מה אם, לא יודעת מה הסכומים שיש להם לשם הם שונים מהותית אחד מהשני. אוקיי, כאילו זאת אומרת... זאת אומרת, נגיד אתה עכשיו בא ואומר, אני מוכן לשים 100 אלף שקל על הכלב הזה, ואני אגיד לך, תקשיב, אולי הייתי מאוד רוצה לשים 100 אלף שקל על כלב, אבל אין לי אפשרות.
כן, כן, כן, אז זאת אומרת שאולי הדבר היותר נכון לעשות, היותר צודק, זה שכל אחד מהם יציע איזשהו סכום. שעות עבודה, שעות שירות עבור הכלב. או משהו שפרופורציונלי לעושר שלו. כן, נגיד שבמקרה זה בדרך כלל מה שקורה זה שהבעל יש לו יותר כושר השתכרות בעתיד, סיפור כלכלי מאוד מעניין של מה עושים כשבזוג אחד בעצם תומך בקריירה של השני ונשאר בבית עם הילדים, בדרך כלל זאת האישה, ואז כשמתגרשים אז אפילו אם מתחלקים שווה בשווה ברכוש שצברו ביחד, אחד יצא עם כושר השתכרות גבוה ואחד נשאר בבית עם הילדים. מעניין כי אני אף פעם לא חשבתי על זה ככה אני מכירה את הסיפור של הפנסיה זאת אומרת אם אחד מבני הזוג עובד ומפריש יותר לפנסיה נצברת לו פנסיה יותר נכון נכון אבל זה שייך לשני עדיין נכון זה שייך לשני עדיין הכושר השתכרות העתידי הוא באמת אז אגב זה נכנס לפנים כן כן זה חלק מהצריך לפצות גם על כושר השתכרות עתידי אבל זה קשה מאוד לעשות את החישוב כי באמת קשה לדעת.
אבל באמת אם נחזור לענייננו אז תוכל להגיד רגע נניח שבמקרה הזה לאחד מהם יש הרבה יותר עושר מאשר לשני ואז כאילו יכול להיות שנגיד לאישה יש פחות כסף ודווקא הכלב נורא נורא חשוב לה והגבר פחות חשוב לו אבל מה אכפת לו לשים מיליון יש לו כל כך הרבה שאין לו בעיה לשים הרבה כסף וזו אולי לא השיטה הנכונה להקצות. אנחנו נחזור לזה בהמשך, בואי נבין קודם מה זה מכרז רגיל, מכרז מחיר שני, איך זה קשור גם למכירות פומביות, ואז נחזור לסיפור של השופטת והכלב, וגם נדבר על למה כן המכרז הוא הדבר הנכון ולא משהו לפי שיקולים אחרים של צדק, הוגנות ואחוז מהעושר. אני אנסה לשכנע אותך שזה דווקא נכון לעשות. שוב, השאלה מה זה נכון כמובן, אבל אני אגיד לך... לא, אתה היית השופטת.
כן, כי הייתי הולך לפי זה במובן של הרווחה של שני בני הזוג. דווקא השיטה הזאת היא טובה יותר לרווחה מאשר כל שיטה אחרת, אבל נגיע לזה. אני רוצה להגיד לך רק שהאינסינקט הראשוני שלי, שהיה עדיף מכרז מחיר שני, לקח לי חצי דקה ואז רגע לא בטוח, זה מקרה יוצא דופן, זה לא מכרז רגיל, למה זה יוצא דופן? רגע תסביר מה זה מכרז מחיר שני. אז אני, אוקיי, מאה אחוז, אז רק אני אגיד למה זה יוצא דופן ואז נדבר על מכרז מחיר ראשון ושני.
במכרז רגיל נגיד שהנה עידו פה, הטכנאי אולפן שהוא גם העורך שלנו, נניח שיש לו משהו שהוא רוצה למכור. וגם את וגם אני רוצים את זה. מה אמרנו עידו? מסאז' אתה רוצה להציע למכירה? בסדר.
אוקיי, אז עידו רוצה לתת מסאז', ונניח שאני שווה לי סכום מסוים, לך שווה סכום מסוים, ואנחנו שמים במעטפות, ולא משנה מה בדיוק הכללים, אבל מה שקורה זה שאת או אני נשלם לעידו, והשופטת והכלב... זה הזוג משלמים אחד לשני, ואז כשמישהו כותב את המחיר שהוא מוכן לשלם, זה לא רק משפיע על כמה הוא ישלם, אלא גם מה השני יקבל. נכון, אני לא, אם אני, אם אישה כלשהי נמצאת בגירושים, היא לא בהכרח מעוניינת שבעלה יקבל את המאה אלף שקל שהיא שמה על הקרב. יפה. אז זה גם נכנס לשיקול המדיני.
במילים אחרות, אתה תקבל גם את הכלב וגם לא תראה ממני שקל. אבל העניין הוא שאפילו אם, נגיד ששניהם לגמרי לגמרי, אין להם שום אמוציות אחד כלפי השני, אני מתגרש ולא אכפת לי לתת כסף לה, לגרושה או למישהו אחר, זה לא עושה לי רע, אבל אני חושב רק על עצמי. עדיין האסטרטגיה שלי, אני לוקח בחשבון שזה לא תשלום למישהו אחר שמוכר, אלא אחד לשני, ויכול, ואם אני לא אקבל את הכלב, אני אקבל כסף. אז לכן זה הופך את זה ליותר מסובך. נכנס לך אינטרס נוסף.
בדיוק, זה הופך את זה ליותר מסובך, ודווקא במקרה הזה, התחושה שלי, זה כל כך הרבה יותר מסובך שלא פתרתי את המודל עד הסוף, בתחושה שלי דווקא היא צדקה השופטת. ועדיף מכרז מחיר ראשון. אז יאללה, מה זה מכרז מחיר ראשון? זה הכי פשוט. יש חפץ, אנשים שונים רוצים אותו, וכל אחד שרוצה לקנות אותו שם במעטפה פתק עם המחיר שהוא או היא מוכנים לשלם, פותחים את המעטפות, מי שהציע את המחיר הגבוה ביותר משלם את מה שהוא הציע, ומקבל את החפץ או את המסאז' במקרה הזה.
ואז זה מכרז מחיר ראשון. מה הבעיה עם מכרז מחיר ראשון שלא פשוט לנו לקבל החלטות? בואי נחשוב שלמשל שירה, כמה שווה לך המסאז' מעידו? בכנות? את לא אוהבת מסאז'ים, אני יודע.
אני אתן הצעה מפסידה. עידו, אני אציע לך עשרה שקלים ואני אקווה שעומר יציע יותר. אז זו דוגמה לא טובה. אז בואי לצורך העניין תזרגי איזה שהוא... בואו נחליט שאני מאוד מאוד רוצה את המסך ואני מעריכה את השעת העבודה שלו ב-400 שקל.
אוקיי, סבבה. אז בואי נחשוב לרגע שאת, מבחינתך, המוצר שעידו רוצה למכור לנו, הוא שווה לך לכל היותר 400. כלומר, אם זה 400, אוקיי, בסדר. אבל אם זה 401, זהו. כלומר, יש איזה סכום שהוא המקסימום.
כן, 400 נראה לי די ויותר. בשבילי 300 בסדר, 301 כבר לא, אוקיי? אז, אבל כמובן אנחנו לא יודעים כל אחד מה השני, אני יכול לשער, אבל אנחנו לא יודעים, אבל כמה תציעי? את לא יודעת כמה זה שווה לי ומה אני הולך לרשום בפרקטיקה. אם אני לא יודעת מה אתה הולך להציע, נכון, ואני רוצה את המוצר הזה עד המקסימום של מה שאני מוכנה לשלם עליו, אז אני אציע 400.
לא. למה לא? לא הגיוני, כי אם זה מוצר שאת ב-400 בדיוק על הגבול הדישה, אז בעצם אם זכית לא הרווחת כלום. אם תציעי 300, אז יכול להיות שלא תזכי, אבל אם זכית, אז קיבלת רווח של 100, אוקיי? אבל אין כאן עניין של כמה אני נואשת או כמה אני מעוניינת לקנות את המוצר.
אם היית נואשת, אז היית גם מוכנה לשלם 1000 או 2000. אם הוא היה מוכן. אני זוכר אינסולין והייתי מפרפרת ללא זה, זה לא הסיטואציה. אבל זה לא הסיטואציה, הסיטואציה היא כזאת שאם זה 401 את אומרת עדיף לי בלי. את מעדיפה 401 על מוצר, אבל 400 את עדישה אז, אז זה שטות להציע 400, סליחה שאני מאכשיר רק כדי להגיד את זה.
לא, הכל בסדר, אני אכן לא משתתפת במכירות פומביות והגרלות, בדיוק מהסיבות האלה, כי אני בדרך כלל מפסידה. אם נניח שיש פה על השולחן מעטפה עם 100 שקל, או שובר קנייה של 100 שקל. אוקיי. וזה או לקחת את השובר או לקבל מסאז'? לא, היא הסבירה מסאז', היא הסבירה.
בואי נעבור לדוגמה יותר פשוטה. יש פה שובר קנייה, באיזה תו קנייה, אני לא רוצה פרסומת לאף אחד, אז ששווה 100 שקל, כן? את יכולה ללכת למסעדה, ושאת אוהבת ללכת אליה, וזה 100 שקל. בקיצור, 100 שקל. אז...
כמה את תציעי במכרז, אם תציעי 100 שקל ותזכי, לא הרווחת כלום. לא הרווחתי כלום, אם אני אציע 80, הרווחתי 20. יפה. יפה, הבנתי את הדוגמה. מה העניין פה?
אז אין לי תשובה נכונה מה להציע, כי ככל שתציעי מחיר נמוך יותר, אז הרווח שלך אם תזכי יותר גבוה. נכון. כן, הצעת 20 שקלים וזכית, וואו, אחלה זכייה, הרווח 80 שקל. אבל אני מסתכלת בזה שאני לא אזכה. יפה.
אז הסיכוי שתזכה הוא יותר נמוך. עכשיו נגיד שאת יודעת בדיוק מה התחרות, נגיד שאת יודעת שעומר לא הולך למסעדות, סתם לצורך הדוגמה, ולכן מבחינתו השובר הזה שווה גג 70 שקלים. אז בטוח שעומר לא יציע יותר מ-70, אז את אומרת אוקיי, אז כדאי לי, ועומר הוא כלכלן, הוא יגיד לעצמו, אם זה שווה לי 70, אז אני אציע 50, שאם אני אזכה אז גם יהיה לי רווח מזה, ישיבים ואז את אומרת אוקיי אז אם עומר סביר שיציע באזור החמישים אז אני אציע באזור השישים בדיוק אז תציעי קצת יותר כדי שוב את לוקחת סיכון מסוים אבל ככל שאת לוקחת יותר סיכון בהצעה נמוכה גם הרווח שלך יותר גבוה אז עכשיו בואי נראה מה היה קורה אם היינו עושים מכרז אז זה מכרז מחיר ראשון אוקיי פשוט המכרז עצמו, התיאור של הכללים, זה נורא פשוט, אבל הוא מאוד בעייתי בהיבט הזה של המון המון אי ודאות וסיכון. ונקודה נוספת לפני שנעבור למכרז מחיר שני, התוצאה לא בהכרח יעילה. מה זה תוצאה יעילה?
יעילות אצל הכלכלנים זה דבר, זה מוגדר כך, הקצאה. כלומר מי שיקבל את התו קנייה הזה או את המסאז' או את הכלב בדוגמה הקודמת הוא מי שזה שווה לו הכי הרבה. ומה ההגדרה של יעילות? יעילות זו הקצאה שאי אפשר ממנה לסטות ולשפר רווחתו של אדם אחד בלי לפגוע באחר. אוקיי, זאת הקצאה היעילה.
אז כשכלכלנים מדברים על יעילות אנחנו מדברים על רווחה של בני אדם. אז הקצאה יעילה היא הקצאה שבמובן מסוים ממקסמת רווחה. עכשיו, תסכימי איתי שאם בסוף התו קנייה הזה שלך שווה 100 ולי שווה 70, ובסוף איכשהו כי עשית טעות או אני עשיתי טעות, אני אקבל את התו, אז אותה קצאה לא יעילה. כי דווקא מי שקיבל את התו זה מי שזה שווה לו פחות. הלכו פה לאיבוד 30 שקלים.
לרווחה הכוללת בין שנינו 30 שקלים הלכו לאיבוד. כי לך זה שווה 100 ולי שווה 70, אוקיי? עכשיו כמובן שאם אני הצעתי, למרות שזה שווה לי 70, הצעתי 80 וזכיתי, אז שנינו, אז גם אני הפסדתי, לא, את לא הרווחת ואני ממש הפסדתי, זה לא קללת המנצח דרך אגב, כן? יש ביטוי שקללת המנצח, ונעשה עוד מעט פרק על זה, אבל זה בנפרד.
אז אני אגיד אולי, אם אמרתי קללת המנצח, אני אגיד שזה מצב של המוצר על השולחן בשבילם או באופן כללי, ואז הם לפעמים עושים טעויות. כלומר, כשעושים טעות בגלל חוסר ידיעה מה הערך האמיתי וזוכים, זה נקרא קללת המנצח. פה מה שהדגמתי עכשיו, אני יודע שזה שווה לי 70 והצעתי 80, זה סתם טיפשות, זה לא קללת המנצח. אז מכרז מחיר ראשון, התוצאה יכולה להיות לא יעילה.
ולמה הוא באמת יותר מוצלח באופן כללי, ובכל זאת למה הוא גם לא כזה פופולרי. אז מכרז מחיר שני, שוב, כולנו שמים פתקים במעטפה, זוכה מי ששם את ההצעה הכי גבוהה, אבל משלם את ההצעה של השני, אוקיי? אוקיי, אז אנחנו שוב בדוגמה, אנחנו בדוגמה עם שובר של 100 שקל על השולחן. נכון, כמה כדאי לך לכתוב בפתק עכשיו? אם אני זוכה עם ההצעה שלי הכי גבוהה, אבל אני משלמת את המחיר שאתה כתבת?
נכון. כל סכום שהוא מעל ההצעה שלך הוא טוב לי. נכון. לכאורה, 199. יפה, יפה שירה, זה שיווי המשקל, זו ההתנהגות הרציונלית.
כדאי לך לכתוב בדיוק כמה שזה שווה לך. אוקיי? למה? כי בסוף נניח את לא יודעת מה אני אציע, אוקיי? את לא יודעת וזה לא משנה בכלל.
נגיד שאני הצעתי, נגיד 99 את כותבת, בסדר? או 100, אפילו תכתבי 100. נגיד כתבתי 100. כן. אם כתבת 100, מתי תזכי בזה?
אם נתת ההצעה הכי גבוהה. נכון, אם נתתי את ההצעה הכי גבוהה. אלא אם אתה כתבת 100 ואז אנחנו בבעיה. נכון, אז בואי נניח נתעלם מהמקרה הזה, או נגיד שאם שנינו כתבנו 100, אז זורקים מטבע, אבל בכל מקרה, במצב כזה הרווח שלך הוא אפס, אם גם אני כתבתי 100, כן? כשילמת 100 קיבלת 100.
אבל באופן כללי, אם אני כותב משהו שהוא מעל 100, אוקיי? אז אני אזכה. ואז, מראש לא רצית גם לזכות במחיר שלי. נניח אני כתבתי 110, אז בשביל לקבל את הכסף, אז זה לא עוזר לי, אני לא רוצה לשלם 110, את לא רוצה לשלם 110, בדיוק. עכשיו אם כתבתי 70, אז מה זה משנה אם כתבת 100 או 80, את תשלמי 70.
אבל אם אני כתבתי 97 ואת כתבת 80, אז הפסדת. לכן לא משנה מה אני עושה, לך כדאי לכתוב מה הערך האמיתי שלך. נכון, אבל למה שלמישהו יהיה כדאי לכתוב ערך נמוך יותר? לא, כל אחד כותב את הערך האמיתי שלו. לי זה שווה רק 70, אז אני אכתוב בדיוק 70, אוקיי?
אם זה היה מכרז מחיר ראשון, הייתי אומר, לא יודע, אני אכתוב 60, 50, אולי מישהו, כן, יש סיכוי ששירה תטעה, אז אני כן אזכה בזה, אולי יש הרבה מתחרים, אבל מכרז מחיר שני, אנחנו יודעים שאם כל אחד יכתוב את הערך שבאמת שווה לו לשלם את המקסימום, אז התוצאה תהיה... אז דוגמה שיש ממש כסף על השולחן היא דוגמה קצת מבלבלת, אוקיי? כי שנינו נסכים שאנחנו נשמח לקנות 100 שקלים ולשלם עליהם 70, נכון? נכון, נכון. אבל לצורך העניין אנחנו מדברים על מוצר, והערך של מוצר יכול להיות שונה בין שנינו.
נכון, את צודקת. אם יש מברשת שיער לי יש יותר מה לעשות בה מאשר לך, נכון? אכן, אכן. בהחלט. וכאן אנחנו יכולים להסכים שאפילו אם השווי האובייקטיבי של המברשת הוא 100, הערך שכל אחד מאיתנו יכול להפיק ממנה הוא שונה לחלוטין.
את צודקת לחלוטין, שירה, הייתי צריך להיות הרבה יותר ברור בנקודה הזאת. כל העיסוק הזה במכרזים עכשיו, אנחנו עובדים תחת ההנחה שאין ערך אובייקטיבי. הערך הוא רק סובייקטיבי, לכל אחד מאיתנו יש ערך אחר, כמו המסאז'. את מוכנה לשלם יותר? או הכלב שהתחלנו, או נניח שיש פה...
דלים גלידה, כמה את מוכנה לשלם על דלים מלא גלידה, תלוי בטעם, כן בדיוק. מלא, עומר לא, אני מלא. אז בואי נבין למה במקרה הזה שיש ערך סובייקטיבי, כל אחד יודע מה הערך עבורו, אוקיי? זה לא כסף במעטפה חתומה שאני, אין לי מושג מה יש בפנים, אנחנו, כל אחד מאיתנו יודע בדיוק, זה גלידה, זה כלב, זה, כל אחד מאיתנו יודע בדיוק מה זה, כמה זה שווה לו, כמה הוא או היא מוכנים לשלם. מכרז מחיר שני, האסטרטגיה הדומיננטית, כלומר לכל אחד מאיתנו כדאי להגיד בדיוק את הערך האמיתי לשים בפתק.
למה? כי הערך האמיתי קובע אם אנחנו נזכה או לא נזכה, אבל הוא לא משפיע על המחיר שנשלם. מחיר שנשלם נקבע על ידי משהו שמישהו אחר כתב. לכן אין לנו שום רווח מלהגיד, זה שווה לי 100, אבל אני אכתוב רק 95. לא, לא כדאי, אני לא ארוויח מזה כלום.
אני סתם לוקח סיכון מיותר שאם אני אכתוב 95 וזה שווה לי 100 ומישהו יכתוב 96 אז הוא יקבל אבל היה שווה לי לכתוב 97 ושאני אקבל את זה בלשון 96. אוקיי אז אם אני מתרגמת את זה אני מבינה שמכרז מחיר שני הרבה יותר טוב בלהציף נכון לחשוף את מה הערך האמיתי של המוצר עבור אנשים שונים. בלי ליצור עיוותים בשיקולים שלהם כשהם כותבים את הערך הזה. נכון נכון ויותר מזה. תוצאה תהיה יעילה תמיד.
למה? כי בסוף כל אחד כותב את הערך האמיתי, אז מי יקבל את זה? מי שהערך שלו הכי גבוה. אז יש פה משהו מאוד יפה במכרז מחיר שני. אבל עכשיו, מה החיסרון של מכרז מחיר שני?
לעידו, סליחה, שמוכר לנו מוצר, הוא רוצה, מה מעניין אותו? לא יעילות, אלא לקבל כמה שיותר כסף.
מה קורה? אז אני אגיד לך שיש בעצם טענה כזאת, זה מאוד מעניין וקיבל על זה אפילו פרס נובל, זה נקרא משפט שקילות ההכנסות, זה משפט של ויקרי שקיבל על זה פרס נובל משנת 1961 ומה שהוא מראה זה שמישהו שמוכר חפץ במכרז מהסוג הזה שיש ערכים סובייקטיביים אבל כל אחד יודע כמה זה שווה לו. בתוחלת, כלומר בממוצע, שני המכרזים, מכרז מחיר ראשון ומכרז מחיר שני, ייתנו לו בדיוק את אותה הכנסה, אבל תחת הנחות שלא כל כך מתקיימות במציאות, אוקיי? מה ההנחות האלו שאנחנו אדישים לסיכון, שאנשים אדישים לסיכון? מה זאת אומרת אדם אדיש לסיכון?
זאת אומרת שאם פה דווקא בואי נחשוב על הדוגמה של באמת כסף על השולחן, נניח שיש פה מעטפה ויש בה 100 שקלים, אוקיי? אז שווה להשלם 99 שקלים לכל היותר נגיד, 100 זה סתם, ואז מה זה אדיש לסיכון? שאם אני אוריד את המחירים כל פעם, נניח שאני אשלם רק 50, אבל... זה יקטין מאוד את ההסתברות שאני אזכה, אז זה החישוב שאני עושה, אוקיי? שאני אדיש לסיכון, אלא אני מסתכל רק על תוחלת הזכייה, אוקיי?
אם אני אשלם 100, אז אני אקבל את החפץ בוודאות, אבל הרווחתי 0, לא טוב לי. נגיד שאם אני משלם 50, אז אני אקבל את החפץ בהסתברות רק של 10 אחוזים, כבר עדיף לי, כי 10 אחוזים כפול רווח של 50, אז שווה משהו, כן, חמישה שקלים בתוחלת. כשאנשים עושים את החישוב הזה ומתעלמים מסיכון, ויש איזה עוד כל מיני הנחות על סימטריות בהתפלגויות וכל זה, התוצאה היא ששני המכרזים נותנים אותו הדבר. אבל אנחנו מתעניינים בעולם האמיתי. כן, אנשים הם די לא אוהבים סיכון, במיוחד כשהם מפסידים כסף בגלל הסיכון.
כן, אז אנחנו ברורים, זה הפסד, כי זה בעצם ההפסד פה לכל היותר, שלא הרווחת, כן? אין פה באמת הפסד במובן של הוצאתי כסף מהכיס ולא קיבלתי אותו בחזרה, אלא רק הצעתי כסף, ואם לא זכיתי, אז לא זכיתי, לא קרה כלום. שוב, יכול להיות שבעולם האמיתי לפעמים יש דמי השתתפות ודברים כאלו, אבל נעזוב את זה. הבעיה היא באמת בעיקר עם הסיכון וברגע שיש סיכון אז דווקא מכרז מחיר ראשון צפוי לתת הכנסה יותר גבוהה כי אם ניקח שוב את הדוגמה הזאת שיש פה גלי גלידה ששווה לך 100 שקלים ולי שווה רק 80 נניח אפילו שאת יודעת שיש לך תחושה שזה שווה לי רק 80 אז כמה תציעי? אם את לא רוצה להסתכן בכלל, תגידי, העומר הזה אולי יציע 79, אז אני אציע 80.
אבל זה לא כל כך הגיוני, כי יכול להיות שווה לך להציע, כי אם תציעי 80, וזכית, אז הרווח שלך הוא הערך של הגליד המאה, פחות ה-80 ששילמת, הרווחת 20. ואז יכול להיות שהמחשבה שלך תהיה, בעצם כדאי לי... לרדת יותר נמוך במחיר, אבל אז את לוקחת סיכון, אוקיי? וייתכן בהחלט שבסופו של דבר כדי להימנע מסיכון, בוודאי אם יש הרבה אנשים שמתחרים, אז אנשים לא ילכו נמוך עד כדי הערך השני בתוחלת, שזה מכרז מחיר שני, אלא... To be on the safe side יציעו קצת יותר, אוקיי?
זהו, רציתי להגיד שאם אני מתחילה להגיע לאזור ה-80, שהוא אזור שבו אתה כבר, זה כן משתלם לך, אני בעצם פותחת פתח לא לזכות בכלל. נכון, ואז תגידי רגע, עומר, אני חושבת שהוא ישלם 80, אבל אולי הוא יציע 90, ואני לא רוצה להסתכן, כי נורא בא לי כן לקבל את הפרס פה. אז אני אציע 90, את רואה, אז שוב, זה יכול להיות בכל הכיוונים, אבל בממוצע, בדרך כלל אם יש שנאת סיכון, אז מכרז מחיר, שוב, אם ניקח את הדוגמה הזאת, לך זה שווה 100, לי זה שווה 80, מכרז מחיר שני, את תזכי בגלידה ותשלמי 80, זה התוצאה, אין אחרת. מכרז מחיר ראשון, וואו, כבר יש פה כל מיני שיקולים, את חושבת שזה שווה לי 80, את לא יודעת בוודאות, מה את חושבת שזה שווה לי? את כותבת 100, מה זה משנה?
אז את אומרת, רגע, אולי אני אכתוב 95, אני אכתוב 90, יכול להיות שגם תכתבי 70, זה לא בוודאות, אבל בממוצע זה נוטל לכיוון הזה. אז זה היתרון של מכרז מחיר ראשון מנקודת המבט של המוכר, בדרך כלל בגלל שהמוכר קובע את הכללים, אז אנחנו נמצאים בעולם שהוא לא האופטימלי של מכרז. מחיר שני. אז כן, אז זה הסיפור של מכרז, שני המכרזים המרכזיים שקיימים. אני אזכיר שיש גם מכרזים שונים ומשונים.
למשל, יש מכרז שבו כל אחד שמשתתף כותב סכום ומיד מצרף צ'ק של הסכום הזה. מה היתרון? איזה מין מכרז מוזר כזה שכולם משלמים את ההצעה שלהם, זהו. ורק מי שישילם הכי הרבה הוא מקבל את המוצר, אוקיי? וכל השאר?
הפסידו כסף. גם זה אפשרי. מתי זה קיים? בדרך כלל כשמנסים לאסוף תרומות. אז בהרבה מקרים עושים את זה, אומרים הנה יש פה, האומן הזה צעיר ציור בתרומה ל...
משהו להילחם בסרטן למען זה למען זה ואז בעצם כאילו מבקשים מאנשים תרומה ועושים גם כאילו הגרלה במקום לעשות הגרלה מי שתרם הכי הרבה מקבל את התמונה. אז אתה בעצם קונה כאן שני מוצרים נכון אתה קונה מוצר אחד שנקרא תרומה ואז אתה אומר לעצמך או במילים אחרות נגיד אני ואתה עכשיו משתתפים במכרז כזה. למטרה שקרובה ללב שנינו, נכון? ואני שמחה לתרום עבור המטרה הזאת 300 שקלים, ואתה שמח לתרום עבור המטרה הזאת 600 שקלים. אז אתה גם זוכה באיזשהו פרס.
כן, לא, אבל לפעמים זה יכול להיות פרס עם ערך אדיר. זאת אומרת, בדיוק לאחרונה היה מישהו שזכה בציור של פיקסה אולי, אמיתי. זאת אומרת, פרס שווה המון, אבל מי שארגן את זה, שם זה היה בהגרלה, לא לפי המחיר הגבוה ביותר, ודרך זה, למרות שהם נתנו פרס כספי שמאוד מאוד יקר, עדיין הם הצליחו לגייס תרומות בהיקף הרבה הרבה יותר גדול מהפרס. טוב, כי זה קצת מקטין אבל את המחיר, הייתי קוראת לזה המחיר הרגשי של ההפסד, נכון? זאת אומרת, אני משתתפת בהגרלה, כולנו שונאים להפסיד בהגרלות, זאת הסיבה שאני לא משתתפת בהגרלות.
כן. אני לא טובה בזה, אני לא משמעותית טוב רגשית עם ההפסד, בסדר? אבל אם הפסדתי ולפחות תרמתי למטרה טובה, אני אומרת, נו, מה יהיה? נכון. יש לזה גם דרך להתמודד איתו.
נכון, אז באמת, אנחנו לא נחשוב שנניח מדינת ישראל שעושה מכרז בין קבלנים על מחיר למשתכן או משהו כזה, תעשה מכרז מהסוג הזה, אבל במצבים של... זה נורא גבה. גם אם זה לא, אפשר, כמובן שכלכלנים מומחים לתורת המשחקים יכולים גם לנתח משחק מהסוג הזה, של אם באמת אנחנו, זה לא תרומה, אלא פשוט מישהו זה מה שהוא מכריז, אני מוכן למכור את הבית שלי למי שיציע הכי, מי שייתן לי הכי הרבה כסף, אתם צריכים קודם כל לתת לי את הכסף, לגיטימי ואני מניח שבתנאים מסוימים זה יכול להיות משתלם או לא, לא יודע, לא ניתחתי את זה. אני אזכיר שדומה למכרזים יש גם מכירות פומביות. ואנחנו מכירים שני סוגים בעיקר, מכירה פומבית הרגילה נקראת מכירה פומבית אנגלית, שזה שמתחילים במחיר נמוך ולאט לאט עולים, ובסוף, כן, ואז תשימי לב ש...
אוקיי, רגע, אני אשאל אותך את השאלה, אז אנגלית זה מתחילים במחיר המינימום שהמוכר מוכן לקבל, הוא אומר, אוקיי, הדלי גלידה הזה, 20 שקלים מי מוכן ואז מי שרוצה אומר אני ואז אוקיי אני מעלה ל-30 מישהו מצביע עד שמגיעים למצב שאף אחד לא מוכן לעלות יותר ואז מי שהציע את המחיר הכי גבוה האחרון מקבל את משלם ומקבל. נכון אבל אם השווי של הגלידה הוא 100 שקלים אז המחיר האחרון לא יהיה יותר מ-100 שקלים. נכון ברור לא זה נכון ויש את המחיר מכרז מחיר יורד מכרז מכירה פומבית במחיר יורד זה נקרא מכירה הולנדית שדווקא מתחילים עם המחיר הכי גבוה שחושבים שאפשר לקבל ולאט לאט הקרוז כל הזמן מוריד מוריד מוריד מוריד את המחיר עד שמישהו אומר אני זהו ואז נעצר הסיפור אוקיי וזהו ברגע שמישהו אמר אני זה מה שהוא ישלם גם אוקיי אה יש כאן מין מאזן אימה כי אתה שומע את המחיר הולך ויורד, ובעצם הראשון שמגיב הוא זה שזוכה. נכון, נכון. זאת אומרת, זה ממש ההגדרה של פירוף מיסינגאוט, נכון?
של פומו. אתה מכיר את המושג? ברור, כן, לא כזה זקן. לא, רק רציתי לוודא.
מעניין. עכשיו אני אשאל אותך שאלה. הקבלה בין מכרז מחיר ראשון שני למכירה אנגלית ומכירה הולנדית, מה דומה למה? תן למאזינות ולמאזינים לחשוב רגע. בואו נחשוב על זה בזמן שאני חושבת.
בכלל מחיר ראשון ממקסם את המחיר הכי גבוה, נכון? תחשבי לא, אני תכף רמז, תחשבי על האסטרטגיה של הקונים, אוקיי? והמחיר שבסוף יתקבל.
מכרז מחיר שני מרגיש לי יותר דומה למכירה הפומבית, איך היא נראית? בריטית? אנגלית, כן. נכון? כי בסוף אני מציעה את המחיר האמיתי שאני מוכנה לשלם.
בדיוק, בדיוק. ומכירה הולנדית זה כמו מכרז מחיר ראשון. כן, זה שקול לגמרי לדעתי. אולי אני מפספס את זה קצת. למה?
כי נכנסים שם יותר פחדים?
מחיר שני, אז אמרנו מכרז מחיר שני, כל אחד מציע, כותב במעטפה את המקסימום שהוא מוכן לשלם ובפועל ישלם את המחיר השני, אוקיי? זה מכרז מחיר שני. מה קורה במכירה פומבית אנגלית? נניח, מעלים, הנה הדלי גלידה פה, המחיר לאט לאט עולה, 10 אני אומר כן, 20 שירה אומרת כן. 30 אני אומר כן.
אני אומרת 40 וכולי עד שנגיע ל... עד שנגיע ל-80. 80 אני אומר כן, אבל לא יותר. אז את תקבלי את זה ב-81, כן? או טיפה מעל המחיר שאני מוכר, או שאולי אני אעצור ב-79 ואת תקבלי ב-80.
לכן, יש את הקטע של באיזה מדרגות עולים, אבל נתעלם מהעניין הזה, אז בגדול, לכן מחירה פומבית מהסוג הזה, מחירה אנגלית שמתחילים מהמחיר הנמוך, דומה מאוד למכרז מחיר שני. מכרז מחיר ראשון זה בדיוק, את מחליטה מראש, הרי אין לך שום אינפורמציה מהאחרים. כל מה ש... שקט בעולם, אף אחד לא אומר כלום חוץ מהקרוז שלאט לאט מוריד את המחיר. ואת בעצם צריכה להחליט מראש באיזה מחיר את קופצת פנימה.
כי...
נכון, ואת תקפצי פנימה פחות מזה, כי את רוצה גם להרוויח משהו, ופה נכנס הסיכון. את מוכנה לשלם על הדלי גלידה הזה 100, זה האדישות שלך. נניח שבמכרז מחיר ראשון היית שמה 90 במעטפה. אז אותו הדבר כאן בדיוק. כמו שפה שמת במעטפה 90 ולא ידעת, לא ידעת מה אחרים שמו, אותו הדבר פה.
את אומרת, אני אכריז, אני אגיד אני ב-90. ואם מישהו יגיד אני קודם, אז בסדר, בדיוק כמו במכרז מחיר ראשון. באיזו מכירה פומבית המוכר מרוויח יותר? אז אני מניח שבדיוק כמו ב... שאלה טובה.
אני מניח שבגלל הסימטריה, אז דווקא במכירה הולנדית המוכר ירוויח יותר, אבל אני לא סגור על זה ב-100%. אוקיי? שוב, בתוחלת, אם הקונים מדגישים לסיכון ועוד כל מיני תנאים, אותו הדבר, אבל אני מניח שזה, אם אני עושה באמת ההשוואה למכרז מחיר ראשון לשני, אז יכול להיות שלמוכר עדיף מכרז הולנדי, מכירה הולנדית. בפועל אני חושב שבדרך כלל עושים מכירה אנגלית, זה איכשהו יותר תרבותי.
בסדר, אז מה נשאר לנו? רק לחזור לשופטת ולכלב. כן, אתה יודע מה קרה שם בסוף? אני לא יודע מה קרה בסוף, גם לא כל כך מעניין אותי. אני מאוד מושקעת בסיפור הזה של הכלב.
ראיתי את הכתבה ומיד אמרתי, וואו, פרק, צריך לדבר על מכרז מחיר ראשון, מכרז מחיר שני. אז בואי נחשוב רגע, נחזור לזה, שני דברים אנחנו צריכים לעשות ובזה נסיים את הפרק. אחד זה אני צריך עוד לנסות לשכנע אותך שהמכרז זה הדבר הנכון. והכסף ולא ביחס להכנסה או כל מיני דברים מהסוג הזה, נכון מבחינת הרווחה של בני הזוג שמתגרשים. למה?
אז זה דבר ראשון, אבל לפני זה בואי נבין רגע למה זה שונה ממכרז מחיר ראשון ומכרז מחיר שני. בפרט בואי נתחיל עם מכרז מחיר שני, במקרה הזה דווקא אין לך אינטרס לגלות את האמת. בשונה, שוב, אם נניח שאת ואני רבים על חפץ, הנה יש פה את הכוס מים הזאת ושנינו צמאים ואנחנו נעשה בינינו מכרז, נשים במעטפה פתק ומי שישים את הסכום הגבוה יותר ישלם את זה לשני וייקח את המים, אוקיי? בואי נתחיל דווקא עם מכרז מחיר שני, שנינו שמים בפתק סכומים ואנחנו משלמים את הסכום שהשני שם. מי ששם את הסכום הנמוך יותר, בדיוק.
מי ששם את הסכום הגבוה מקבל את המים והתשלום יהיה. עכשיו תראי, במכרז מחיר שני כשמישהו אחר מוכר לנו, עידו מוכר לנו חפץ, אז כדאי גם לי וגם לך פשוט לכתוב את האמת. אבל במכרז מהסוג, למה? כי אם לא זכינו, אז לא זכינו, מה זה משנה מה כתבתי? אבל במכרז מחיר שני של השופטת והכלב, אם אני כותב 80 ואת כתבת 100, אני מקבל את ה-80, לא עידו מקבל את ה-80.
אז פתאום כדאי לי לכתוב יותר מהערך האמיתי. נכון, כדאי לך למקסם את הסכום שאתה כותב. לא ברור, לא רגע, אני לוקח סיכון, בדיוק. תעלה לו לנצח. יש פה חפץ בינינו, אותו דלי גלידה, כן?
לך הוא שווה 100, לי שווה 80, אנחנו לא יודעים את זה בוודאות. אני אומר, אני יודע שלי זה שווה 80, יש לי תחושה שלשיר הזה שווה יותר, אם אני אכתוב 80, בסדר, שירה תזכה ואני אקבל את הדלי ב-80. אם אני אכתוב 85, אז שירה תזכה ואני אקבל 85, יותר כדאי לי. נכון, אבל אם תכתוב 90... אבל גם אם 85 או 90 יש סיכוי שאולי שירה תכתוב רק 70 ואז אני קיבלתי משהו ששווה לי 80 ושילמתי 90 אז הדברים פה מסתבכים ובמובן הזה דווקא מכרז מחיר ראשון הוא נותן חסם אני לא אגיד יותר ממה שזה שווה לי נכון?
כי אם זה מכרז מחיר ראשון ואם זה שווה לי 80 וכתבתי 85 אני לא רוצה לזכור כי אז אני משלם לך 85, אז ברור שזה דווקא גורם לי לא לכתוב יותר ממה שזה שווה לי, אבל כן בהחלט יכול להיות לכתוב פחות ממה שזה שווה לי. כי בדיוק כמו במכרז מחיר ראשון, שווה לי לכתוב פחות. אז ההטעיה פה, מכרז מחיר ראשון אני אכתוב פחות ממה שזה שווה לי, מכרז מחיר שני אני אכתוב אולי קצת יותר ממה שזה שווה לי.
לשבור את הראש לבד על זה, לחפש מה שיווי המשקל במשחק הזה, כלומר מה האסטרטגיה שלי כדאי לכתוב בהינתן מה אני מאמין ששירה כותבת ומה שירה תכתוב בהינתן מה היא מאמינה שאני כותב, הכל עם הסתברויות כמובן, זה לא הכי פשוט, אבל המתמטיקאים או מומחי תורת המשחקים מוזמנים לפתור ולכתוב את התשובה שלהם בקבוצת הוואטסאפ של הפודקאסט. אני חייבת להגיד שאני חושבת שלנהל, סתם לנהל את החיים שלך או מערכות יחסים שלך בעזרת משחקים כאלה יכול להיות אתגר מעניין. למשל אני חושבת אם אני רוצה לנסוע לחופשה במקום אחד ובן זוגי רוצה לנסוע לחופשה במקום אחר, נגיד עם אופי שונה, נכון? אני רוצה לנסוע למקום שיש בו ים ושמש ויושבים על החופש, עושים קוקטיילים והוא רוצה ללכת אליהם מוזיאונים על לא יודעת מה. תולדות הנצרות המוקדמת בסדר ככה לא יודעת מה תחום העניין שרלוונטי מרוב האנשים.
אם אנחנו נתמחר את האפשרויות שלנו נכון וננהל מכרזים מהסוג הזה נוכל לגלות כמה באמת כל אחד מאיתנו מוכן להקריב בשביל האפשרות המועדפת עליו. זו שיטה מעניינת לנהל את החיים. נכון רק שאם יש לכם חשבון בנק משותף אז אתם צריכים אלטרנטיבה לכסף. כי אין משמעות לשלם אחד לשני, אבל כן אפשר, מי ש... כל אחד, המכרז יהיה על כמה פעמים מטפלים בילדים, עושים כלים, עושים דברים מהסוג הזה.
בהחלט אפשר, אבל בואי, מאחר ואנחנו... אני לא חושב שיש לנו הסמכה בייעוץ זוגי, ואולי אלו גם לא עצות הכי מוצלחות. אני אגיד שאני חושב על עצמי על חופשות, אז זה זוג אחד וללא אחריות. חופשה זה רכיבה על אופניים, אבל עדיין אני לפעמים מתמקח איתה כי אני רוצה קצת פחות קילומטרים, קצת פחות שעות, קצת פחות עליות, והיא דווקא רוצה יותר. בסדר, מתפשרים לא במכרזים.
רגע, חוב אחרון. מה יקרה אם אנחנו נלך לפי כמה זה נורא חשוב, כן? ונניח, ניקח לצורך הדוגמה שוב. שוב, את ואני פה רוצים את הדלי גלידה הזה, ונגיד שאני מאוד עשיר, אין לי שום בעיה לשלם אלף שקלים על הדלי הזה. ואת, למרות שאת אוהבת גלידה הרבה יותר ממני, את לא, את לא יכולה לשלם יותר ממאה שקלים.
אז מה צודק? מה יעיל? איפה, למי יהנה יותר מהגלידה הזאת? אז על פניו נראה שאת, נכון? כי לך את נורא אוהבת גלידה ואני לא אכפת לי אבל אין לי בעיה לשלם אלף שקלים גם.
אם המוצר הוא מאוד חשוב לי נכון אז בוודאות שיש כאן חוסר צדק כי אני פשוט לא מסוגלת לקנות אותו אבל השווי שלו עבורי הוא עצום. אוקיי בסדר אבל הוא השווי הוא עצום כי את ממש יש לך אבל את לא תשלמי יותר ממאה. אוקיי? אז תראי, בואי נעשה תרגיל כזה. נניח שנזרום לפי, נניח שהשופטת במקרה הזה יודעת להסתכל עלייך כשאת מתארת את הערגה שלך לגלידה, להסתכל עליי, והיא מגיעה, או לא, ברור ששירה צריכה לקבל את הגלידה, היא כל כך רוצה, או ברור שהאישה במקרה הזה רוצה את הכלב, זה ברור שהיא נורא קשורה אל הכלב, והבעל...
אבל סתם הוא לא באמת כזה אוהב את הכלב, אוקיי, מאה אחוז. אז שירה מקבלת את הגלידה או האישה מקבלת את הכלב, סליחה שאני הולך פה לפי האמפיריקה שבדרך כלל הגבר יוצא יותר עשיר מגירושים.
עכשיו, אוקיי, שירה. עוד רגע, אני אתן דוגמה שהיא לא סטריאוטיפית, כן. כן, את עם הגלידה, בסדר? ואני בלי, כי השופטת החליטה שהגלידה צריכה להיות אצלך, היא לא עשתה מכרז. היא השתכנעה שלך זה נורא חשוב.
ועכשיו אני אומר לך, שירה, תני לי את הגלידה, אני אתן לך 900 שקלים. מה את עושה? מה את עושה? זאת שאלה... אם הזכות...
זאת שאלה מצוינת. תודה. כי אם אני אדם... נכון שהפרוטה לא מצויה בכיסו נכון וזה כבר הבהרנו קודם כי לא יכולתי לשלם על הגלידה אלף שקל. נכון אז כנראה ש900 שקל הם הרבה כי הסף עבורי אז אתה עדיף ואז אני ארצה לוותר על הגלידה תודה רבה.
עכשיו ללמדנו ללמדנו שההקצאה היעילה היא שאני אקבל את הגלידה ולא את כי הנה עובדה.
את אמרת לי כן, אני מעדיפה 900 שקלים על הגלידה, קח את הגלידה, הוא אומר, לי הגלידה שווה 1,000 שקלים, אז גם יצאתי ברווח. והנה, זה הסיפור של הקצאה לפי כוהני סיפורים ולא לפי כסף, שאנחנו מקבלים הקצאה שניתן לעשות ממנה שיפור רווחה לכולם. ואם ניתן לעשות שיפור רווחה לחלק או בוודאי לכולם, אז סימן שההקצאה לא יעילה. הקצאה לא יעילה עומדת מול צדק? אני לא יודע, צדק זה מושג מופשט, אני לא יודע מה זה צדק, אני יודע מה זה יעילות.
ושוב, אני רוצה להזכיר, בגלל שהרבה פעמים מבקרי הכלכלנים אומרים, כן, אתם לא חשוב לכם הרווחה של בני הדרמה כיעילות, היעילות מוגדרת במונחי רווחה. לא יודעת, יש בזה משהו שקשה לי, בסדר? כי דיברנו עד עכשיו בדוגמאות. כמו אגלידה או מסע שהוא מברשת או הדוגמה הכי קיצונית שנתנו כאן היא דוגמה של כלב בסדר מה עם ילד אבל לא לא לא נכנסת דווקא לילד זה זה זה זה דוגמה אבסורדית בסדר אבל אנחנו מסתכלים על תחום שנקרא שוק התרופות נכון יש תרופות שהן מאוד מאוד מאוד יקרות לאדם הפשוט נכון נכון אדם שהוא חולה סרטן או חולה בכל מיני מחלות כרוניות יש תרופות שהטיפול בהם יכול להגיע להם. 100-200 אלף שקל בחודש, נכון?
שזה סכום שאדם מן השורה מאוד מאוד מאוד קשה לו לעמוד בו. עכשיו, יש אנשים שלוקחים הלוואות, או לוקחים חדשי אין להם, או מוכרים את הבתים שלהם, בדיוק אני ראיתי סיפור כזה השבוע בפייסבוק, של משפחה שלקחה הלוואות בסכומים של עוד מה 800-900 אלף שקל, כדי לממן טיפול מציל חיים עבור אמא שלהם לסרטן. אז... אתה בא להגיד לי, אבל זאת ההקצאה היעילה, כי התרופה זה המחיר שלה, וזה מה שחברת התרופות, כאילו יש כאן שיווי משקל. לא יודעת איך להתמודד עם דבר כזה.
תראי, אם הם בחרו באמת לקחת הלוואות ולמכור את הבית כדי לקנות את התרופה, סימן שזאת ההקצאה היעילה. שוב, אני לא נכנס לשאלה אם זה נכון שהמדינה לא מסבסדת את זה. כן, אני חושב שאנחנו שנינו נסכים שבריאות זה צריך להיות מוצר שהוא כן מוצר שהמדינה מספקת, במאה אחוז, לא במאה אחוז, אבל מה שהדוגמה שנתת כאן עכשיו היא דווקא בדיוק דוגמה שמראה שההקצאה היעילה זה שכן תהיה להם את התרופה, כי הם היו מוכנים לוותר על הרבה למען התרופה הזאת. כן, אבל בסופו של דבר אדם שאין לו בית למכור ימות, זאת המשמעות. בסדר, כן, זה נכון, אני לא בעד שאנשים ימותו, ואני בהחלט בעד רפואה ציבורית.
אבל אני חושב שהנקודה הברורה היא הדיונים הכלכליים עליתי מגיעים למקומות קשים נכון נכון נכון. טוב נסיים בזה זה היה פרק עם סוף מאוד אופטימי אני ממליצה לכם ללכת לבני הזוג שלכם ולנהל מכרזים על נושאים שמעסיקים אתכם בענייני היומיום כמה שעות שטיפת כלים שווים דברים בחייכם נראה לי שבסדר לסגור את הפרק. תודה רבה עמר. תודה לך שירה. ותודה לכם שהאזנתם.
עד כאן הפרק הזה של עושים חשבון. יש לנו קבוצות וואטסאפ, אתם מוזמנים להצטרף אליה דרך הפייסבוק או האתר של עושים היסטוריה. תודה לרשת עושים היסטוריה של עינוי העורכת הראשית, עידו שקד, טכנאי האולפן והעורך שלנו, לרעות שוקר מנהלת השיווק ולעמית חזזי מנהל המכירות. אתם מוזמנים לשלוח לנו שאלות דרך הרשתות של עושים היסטוריה, בטוויטר שלי שירה אדסנקר או בפייסבוק של עמר מואב. תודה שהאזנתם, ניפגש בפרק הבא