מבוא לנבואה: מורה נבואים (ד"ר שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

02.11.2026

תמיד חלמתם לנבא את העתיד (הקרוב?) תמיד דיברתם עם האל החביב עליכם ורציתם להעביר את המסר לאנושות ולא ידעתם איך? סתם התעניינתם במשרת נביא פנויה ולא ידעתם את מי לשאול? אז הכנו לכם פרק מיוחד בדיוק לשם כך…

מה פירוש המילה נביא? מה תפקידו של הנביא? מה זה אומר להיות נביא, בפועל, ביום-יום? התשובה לא פשוטה כל כך כפי שניתן לחשוב. האם תפקידו של הנביא הוא באמת רק לחזות את העתיד? האם התפקיד של הנביא כמתווך זהה גם בשאר העולם הקדום ולא רק בתנ"ך שלנו? לאיזה טווח זמנים הנביאים מנבאים? איך לומדים להיות נביא? האם הנביאים נהגו "לעבוד" כקבוצה או באופן בודד? איך הנביא מקבל את הנבואות בפועל ומה הקשר לעולם החלומות ולתודעה אקסטטית-רוחנית? איך נהגו לנחש את העתיד בעולם העתיק? מי היו המעוננים, חוקרי הכבדים, שואלי החיצים וידעונים אחרים? האם היה אפשר להתפרנס ממקצוע הנבואה בעולם העתיק?

בהמשך הפרק נספר גם את סיפור ההתנבאות של שאול המלך כדוגמה להתנבאות אקסטטית (בעירום!), ומה לגבי תפקיד הייעוץ המלכותי שתפסו במהלך ההיסטוריה אנשי הנבואה? אילו עוד סוגי נבואה ונביאים היו במזרח הקדום? ובתנ"ך שלנו? מה ניתן ללמוד מסיפור ההתנבאות של נביאי אחאב, הנביא מכיהו בן נמלה ומלך יהודה יהושפט על תפקיד הנביא בתנ"ך?

ולסיום, איך ניתן, לפי ד"ר שחר ענבר המתארח בפרק זה, להבחין בין נביא אמת לנביא שקר? להבחין בנביא שנבואותיו מתקיימות מול נביא שממש לא יודע על מה הוא מדבר? ומדוע בכלל מדובר בפרדוקס שיכול להיות קטלני?

האזנה נעימה, יותם

הצטרפו לקהילה החדשה שלנו בלחיצה כאן. 🚀
מקווים שנהנתם ואם כן אל תשכחו לדרג ולעקוב אחרי הפודקאסט.אל תשכחו להצטרף לניוזלטר השווה שלנו בלחיצה כאן. 💌
ולצפייה בפרקים הרשמו לערוץ היוטיוב שלנו בלחיצה כאן.  🤩
לעמוד האינסטגרם לחצו כאן
לעמוד הפייסבוק לחצו כאן
לעמוד הטוויטר לחצו כאן
לעמוד הטיקטוק לחצו כאן

תמלול הפרק

עושים תנ״ך יותם שטיינמן מארח שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. אתם יודעים, בשנה-שנתיים האחרונות היו פנים מלאים במעריכים, באנשים שחושבים שהם יודעים. אוקיי, חלקם באמת יודעים, אבל חלקם משחררים להעביר כל מיני הערכות, ניתוחים. אם הם עושים את זה ברשת X, כן, טוויטר לשעבר, אז אפשר עוד לתפוס צילום מסך. אבל מי מאות ואולי אלפי שעות השידור עם הערכות שונות ואמירות שונות מי זוכר ואז חייב של הפרשן יחסית קלים הוא אומר את דעתו מה הולך לקרות בשבוע או בחודש הבא אם זה תפס מעולה ואם לא מי יזכור.

שלום לחוקר המקרא שחר אינבר מה שלומך שלום יותם גם לך יש הערכה חכמה על מה הולך לקרות יש לי כל מיני הערכות אבל. אתה לא אומר אותם בפריים טיים אתה אומר מה זה ייתן לי אוקיי אז שחר היום כמו שכותרת הפרק הזה כבר אומרת נדבר על נבואה. נבואה. נכון? אז לפני שאתה יודע, נלך לעבר, כי בכל זאת זה עושים תנ״ך, אז אפשר להגיד שכל הפרשנים של היום זה הנביאים של ההווה?

אפשר להגיד, כי הם עושים בדיוק את אותו הדבר. אומרים דברים ואולי חלק יתפסו. הם מנחשים והם מעריכים. כן. אוקיי.

אז בואו נצלול באמת לעניין הזה, מה פירוש המילה בכלל נביא? מה האטימיולוגיה של המילה? מאיפה זה בא? זה בכלל מילה בעברית? זה בשמית?

הפירוש של המילה נביא לא ידוע, האתימולוגיה של המילה נביא לא ברורה, היה אל בבלי שקראו לו נבוי שהיה אל החוכמה והכתב, ובאקדית פירוש של נבוי זה לכתוב או להודיע או להכריז, אז היו כאלה שהזדרזו להגיד שהמילה נביא באה משם, אבל בעצם לא כל כך ברור מאיפה המילה הזאת מגיעה. אתה יודע בערבית שסוג של ענף שהתפצל מאותה אקדית, אחות רחוקה של העברית, השורש נון בית א' זה באמת ידיעות, כן? או לדעת משהו, כן, זה משם. נכון, כן, אבל למעשה לא ברור מאיפה המילה נביא הגיעה, גם באקדמית זה לא היה ברור, ולא ברור איך המילה התגלגלה כמו שהתגלגלה, אבל בשלב כלשהו הפכה להיות ההגדרה של אנשים שמוסרים מסרים מאת האלים. ועם הזמן התקבע שאנשים שעוסקים במקצוע נבואה הם נביאים.

דורוש שזה משנה הרבה אם נדע, גם אם נדע מאיפה המילה באה, זה עדיין לא יגיד לנו מה עושה נביא בפועל. עכשיו, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אוקיי. מה זה אומר להיות נביא? מה זאת אומרת?

מה הכוונה? לדוגמה, קבעתי עכשיו קביעה. אנשים שעוסקים בנבואה הם נביאים, אבל מה זה אומר? מה זה להיות נביא? אני לא מבין את השאלה שלך, זו השאלה הכי פשוטה שיש לך.

מה ההגדרה של נביא? מה עושה הנביא? נשמע לי מאוד פשוט. נביא זה אדם שמתנבא, שמביא נבואות. נביא הוא בהחלט אדם שמתנבא.

הגדרתי מתוך הזה. כן, אבל מה זה אומר להתנבא? מה התפקיד של הנביא? מה המקצוע שלו? מה כתוב לו בכרטיס ביקור?

בעצם יותר מדויק, יותר אם אני אשאל, מה המטרה של הנביא? טוב, גם זה נראה לי כדאי פשוט האמת. נביא זה אדם שחוזה את העתיד, כאילו, ליטרלי, פירוש המילה, להתנבא, לחזות מה יקרה בעתיד. זה גם פחות או יותר מה שאמרת בהקדמה. נכון.

זה מה שאומרים, מה שעושים הפרשנים. אז מה? אז התשובה לגבי ידיעת העתיד היא כן ולא. מה זאת אומרת? לא מבין.

האמת, ציפיתי לזה, אז תרחיב. זאת אומרת, נביא לא חוזה מה יהיה בעתיד? זהו, שאצלנו בראש התקבע שנביא יודע לחזות את העתיד, וככה זה גם נכנס לשפה העברית, אבל זה מאוד לא מדויק. לומר מה יהיה בעתיד זה בהחלט אחד מהדברים שנביא עושה, אבל זו לא המטרה שלו. מה הוא עושה עוד?

הארוחת בוקר? כאילו, מה? רגע, להגיד שנביא חוזה את העתיד, שמטרת הנביא לחזות את העתיד, זה כמו לומר שהתפקיד של נהג אוטובוס הוא לפתוח את הדלת האחורית של האוטובוס. אוקיי. כן, הוא עושה את זה, הוא עושה את זה אפילו די הרבה, אבל זו לא המטרה שלו.

הנהג של האוטובוס לא קם בבוקר ויוצא מהבית כדי לפתוח את הדלת האחורית. הוא יפתח אותה כשצריך, אבל לא בשביל זה הוא התניע את האוטובוס. אותו דבר נביא. נביא לא בא לחזות את העתיד. כשצריך לדבר על מה יהיה בעתיד, הוא בהחלט ידבר על זה, הוא ישלב גם דיבור על העתיד, אבל זו לא המטרה שלו.

אוקיי, אז מה המטרה של נביא? מה המקצוע שלו, כמו שאמרת? למעשה, נביא, באופן הכי פשוט, הוא אדם שמשמש כמתווך בין האלים לבין החברה. שליח? שליח, יותר מדויק לומר מתווך, והוא מתווך בשני הכיוונים, הוא מביא את דבר אלוהים לאנשים, והוא מביא גם את דברי האנשים אל אלוהים, או אל האלים, הוא מתווך.

הנביא הוא הצינור, הוא האיש קשר, ככה זה בתנ״ך וככה זה היה בכל מקום בעולם העתיק. וכן, הוא גם מדבר מדי פעם על העתיד, אבל כדי להעביר נקודה, נביא הוא אדם שטוען שהוא עבר התגלות אלוהית והוא מעביר את דבר האלים, אין כאן עיבוי עתיד, אין כאן מיסטיקה, יש כאן טענה לסמכות. אני מדבר מתוך הסמכות של האלים שיסמיכו אותי להעביר את דבריהם, ועוד משהו, גם כשהוא מדבר על העתיד, הוא לא באמת קובע מה יהיה בעתיד, הוא יותר נותן קריאת כיוון. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאם בעולם העתיק היה בנביא ומאיים שהולך להיות רע, כמעט תמיד הוא יוסיף כוכבית.

הוא יגיד משהו כמו, יהיה רע, אלא אם יקרה אסון, אבל תשפרו את דרכיכם והגזרה תבוטל. בקיצור, פרשן טוב כמו בטלוויזיה, כן, לא בטוח מקורות מוסרים לשם, מקסימום המקורות יטעו אותי, זאת אומרת, יקרו דברים רעים, אלא אם תחזרו בתשובה. אלא אם תתחרטו, אלא אם תפנו לבבכם אל האלוהים. כן, בדיוק, בדיוק ככה. נביא מוסיף כוכבית, לפעמים הסייגים האלה נאמרים בפורש, לפעמים ברמז, אבל העניין הוא שזה לא ניבוי העתיד, זו אזהרה.

הנביא הוא מזהיר, הוא לא קובע מה יהיה, הוא מזהיר מה עלול לקרות. אבל אני זוכר שאחרי גם נביאים שדיברו על קץ הזמנים, על אחרית הימים. כן, כן, צריך לבטל גם את זה. נביאים לא דיברו על קץ הזמנים. נביאים דיברו על מה יקרה בעתיד המיידי או לכל היותר על הטווח הקצר, מקסימום הבינוני.

מה יקרה עוד חצי שעה, עוד חצי שנה, מה יקרה עוד שנתיים? במקרים נדירים נביאים ידברו על מה קורה עוד כמה עשרות שנים קדימה. וגם במקרים שהם מנבאים על אחרית הימים, הם מתכוונים לתקופה שהייתה לא רחוקה מתקופתם. נבואות בתנ״ך לא מתייחסות לקץ הזמנים. אוקיי, זו הבחנה מאוד חשובה שלך, כבר בשביל זה היה שווה להקליט את הפרק הזה.

נביא לא חוזה עתידות, הוא לא מדבר על העתיד המאוד רחוק, אלא אדם שהמקצוע שלו זה לתווך בין האלים לבני האדם, ואם הוא נותן נבואות, הם ממש לעתיד הקרוב. נכון. אוקיי, אז ככה זה רק אצלנו או בכל העולם העתיק? מוסד הנבואה, אני מניח שאתה יודע, לא התחיל אצלנו. נביאים היו בכל העולם העתיק, במסופוטמיה, במצרים, במארי, בפיניקיה, ביוון, בכל תרבות היו נביאים והם פעלו קצת אחרת, אבל באופן הכי בסיסי, נביאים היו מופיעים בתפקיד של שליחים מאת האלים.

תזכיר לי לשאול אותך אחר כך על עוד צורה של מסרים מאת האלים. צורה של העברה נגיע לזה בהמשך אבל ככה לפני שנתקדם עוד משהו נביאים היו לומדים את מקצוע הנבואה באופן עצמאי או שהם היו הולכים כזה לבית ספר לנבואה כמה שזה נשמע מוזר. האמת היא שהיו גם וגם בממלכות אחרות היו בהחלט היו בתי ספר לנבואה בישראל הקדום לא. אבל במקומות אחרים היו בתי ספר שלימדו אנשים איך להיות נביאים ומשם אנשים היו ממשיכים להיות נביאים בקבוצה או ביחידים. מה זאת אומרת בקבוצה מה זה חבורה של נביאים כן.

בדרך כלל התקבצו סביבם אנשים שדאגו להם, כמו שיש היום בחסידויות, כשיש חצר, לרבי יש חצר של אנשים שדואגים לו, שמעריצים אותו, ששומרים עליו, אז בימים ההם, פעם פעם, אנשים התקבצו סביב הנביא, חבורות חבורות, והם נקראו בני הנביאים. ולפעמים בחבורה הזאת לא היה נביא מרכזי, אלא כל האנשים בקבוצה ידעו להתנבא, וגם הם השתתפו בחוויה הקולקטיבית של הנבואה. ככה זה היה בעולם העתיק. וככה גם היה בישראל הקדום. בעצם אתה אומר שבישראל הקדום מסתובבו ככה קבוצות של נביאים כאלה?

כן. האנשים האלה, הנביאים האלה, הם לא כתבו ספרים, הם לא נשאו נאומים. בכלל, הנבואה הקדומה בתנ״ך, ברבדים הקדומים יותר, היא אפיזודית, היא פרסונלית, היא ספציפית, זאת אומרת, היא חד פעמית, וצריך להגיד לאדם מסוים שהולך לקרות לו אירוע מסוים בטווח הזמן המיידי. זה הכל. לא בעוד 700 שנה יבוא מלך יוון, יהרוג את מלך פרס, ולא בעוד 300 שנה המקדש ייחרב.

זה לא נוסטרדמוס כזה. כן, זה מה שתקוע לנו בראש, אבל בעצם אין כזה דבר בתנ״ך. הנבואות בתנ״ך, כמו בשאר העולם הקדום, היו יותר בכיוון של היום מחירי המזון יקרים, אבל מחר הם יהיו זולים. ואת המסרים האלה הם היו מקבלים, הנביאים, או בזמן השינה, דרך חלומות. או בזמן שהם היו ערים.

למשל, כשאבימלך לקח את שרה אשתו של אברהם, אלוהים התגלה אליו בחלום ואמר לו, תחזיר לו אותה. כן, בבראשית פרק כ'. או אלוהים שהתגלה בחלום לבילעם ואמר לו ללכת עם השליחים של בלק, למרות שבהתחלה אלוהים לא רצה שהוא ילך עם אותם שליחים. נכון, אלה דוגמאות טובות. אוקיי, אז זו דרך אחת לקבל נבואה בחלום, ככה זה היה גם בשאר העולם העתיק?

כן, הנביא המתייצב בבוקר בארמון ואומר למלך, אדוני המלך, אתמול בלילה האלים דיברו אליי בחלום ואמרו לי ככה וככה. ומה בקשר לנבואה בזמן שהנביא היה ער הזה? לא הכל בחלום, איך אלוהים מתגלה אליו? או, פה זה נהיה מעניין. אם האלים היו מתגלים לנביא בזמן שהוא היה ער, בדרך כלל, לפי הסיפורים, הנביא או הנביאה היו מתחילים להשתגע.

הם מתחילים להתנהג מוזר, להוציא קולות מוזרים, ככה בווריאציות שונות בכל תרבות. זאת אומרת, הנבואה הקדומה כללה סוג של דיבוק, סוג של טרנס. או, זה מתחיל להיות מעניין, אז דוגמאות שכר? דוגמאות, למשל יש עדות ממרי, מרי עיר עתיקה שמהמאה ה-18 לפני הספירה נמצאו בה עשרות אלפי לוחות, ביניהם כמה שמתארים נבואה, ובין השאר מסופר, אני אצטט, בבית אנוניטים בתוך העיר היה אחתם עבד דגן מלך נתון בטירוף, וכך אמר, ואז יש את פירוט הנבואה כשאמר אותו אדם בזמן שהוא היה נתון בטירוף. עוד דוגמה, אני מקריא, בעת שישבה האישה הנביאה בבית האל, נפלה לה רוח.

אז פתחה את פיה ואמרה, אני אשתר מנינווה מדברת אליך. נפלה להרוח, דרך אגב באקדית, זה גם ירדה להרוח, קיבלה כאילו שליחות נבואית, וגם השתגעה. כן, פעם היו אומרים חולה רוח, כן, זה מישהו... אז כן, אז המילה האקדית היא גם התנבאה וגם השתגעה, נתקפה שיגעון. זאת אומרת, הנביא או הנביאה היו נכנסים לטראנס, היו מתחילים לעשות דברים מוזרים, או לדבר בקול מוזר, ואז הם היו מעבירים את המסר מהאלים.

אני זוכר באמת את הסיפור לנביאה מדלפי, נכון? כן, הפיתיה. כן, הפיתיה. היא הייתה הכהנת הראשית של מקדש אפולו, מסופר שהיא הייתה נכנסת למצב של טרנס אקסטטי כזה, והיה לה במקדש דרגש מעל סדק באדמה, שממנו היו נפלטים מין, אתה יודע, סוג של עדים ממסתלים כאלה. כן, ובאותם טקסטים כתוב שבזמן שהייתה בטרנס הזה, הפיתיה הייתה מדברת בקול שונה, והכהנים היו מתרגמים את הקולות שלה לשפה שתהיה מובנת עבור האנשים שבאו למקדש.

זאת אומרת, הנבואה בעולם הקדום... הייתה אקסטטית הרבה פעמים. נכון, וגם הנבואה לא באה לבד, אלא השתלבה בעוד אלמנטים מגיים, כמו קישוף, אסטרולוגיה, חקר סימנים אחרים. זאת אומרת, הנבואה לא הייתה מקור הידע היחיד או המרכזי. האמת שגם בתנ״ך שלנו יש חרטומים עם מצרים, יש מעוננים עם עין, כן?

מעננים, ידעונים, אנשי חיצים, קוראים בקפה. כן, לא בקפה, בכבד. בכבד. זה דומה, זה דומה. מה איתם רגע בוא נסגור את הפינה הזאת זה נכון בעולם המסופוטמי בעיקר במצרים ובכנען היו כל מיני אמצעים לניחוש וזה היה מדע לכל דבר ובספר דברים בעיקר בפרק י"ח.

יש מין מהפכה תיאולוגית כזאת שבה אומר משה לא אמצא בך שום דבר מהדברים האלה אל תכניסו את כל המגיות האלה.

לשאול למתים, עידונים, כל הדברים האלה נאסרו. בעולם המסופוטמי זה היה מאוד נוכח, וזה מופיע בספר יחזקאל, פרק כ"א. ושם כתוב שמלך בבל, נבוכדנצר, רצה להגיע למצרים, והוא התלבט באיזו דרך לעבור. הוא יכול להגיע דרך רבת בני עמון, או דרך ירושלים. וכתוב ככה, ביחזקאל כ"א, פסוק כ"ג, ויתבר אדוני אלי לאמר, ואתה בן אדם, שים לך שניים דרכים לבוא חרב מלך בבל, מארץ אחת יצאו שניהם.

ויד ברב דרך עיר ברא. דרך תשים לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלים בצורה. והוא חושב, האם כדאי לעבור דרך רבת עמון, שחייב אותו להילחם חרב, או דרך ירושלים, שהיא בצורה? וזה לא נעים, גם דרך המדבר. ולכן כתוב ככה, כי עמד מלך בבל אל אם הדרך, בראש שני הדרכים, הוא עמד לו בדמשק על אם הדרך בצומת.

כי עמד מלך בבל אליהם הדרך בראש שני הדרכים לקסום קסם קלקל בחיצים שאל בטרפים ראה בכבד. זאת אומרת חקר כבד של כבש ודרך קלף מה שנקרא כן כן זה הייתה מה שהיה מדע בימינו היה קסם ירושלים לשום כרים לפתוח פה ברצח להרים כל ביטוח לשום כרים על שערים לשפוך סוללה לבנות דייק זאת אומרת החץ נפל. לכיוון של ירושלים וזה מה ששכנע את ירושלים. נבוכדנצר לעבור דרך ירושלים, ועל הדרך הוא גם הרס את בית המקדש. אומר הנביא יחזקאל, אתם יודעים למה חרב המקדש?

כי נשבע רוח ודם עסק. יפה מאוד. אפקט הפרפר. כן. כן, אבל כל הדברים האלה היו בעמים אחרים.

אפילו ביחזקאל הוא אומר, זה מה שעשה נבוכדנצר. זה לא מה שאנחנו עושים בעם ישראל. אוקיי, נחזור לעניין האקסטטי. גם אצלנו היו נביאים אקסטטיים? אצלנו בהחלט היו נביאים אקסטטיים.

האמת שאיפה אני לא זוכר ככה סיפור כזה. אתה לא זוכר משום שבתנ״ך יש הרבה אנשים שנקראו נביאים ויש שונות רבה באופי של הנבואות ובתפקיד שלהם, אבל ברבדים הקדומים הנבואה גם בתנ״ך הייתה אקסטטית. למשל, אצל שאול המלך. שאול? תזכיר לי.

כן, ממש בתחילת הסיפור של שאול רואים את זה, ובשביל זה אני רוצה שנקרא קצת תנ״ך, שמואל א', פרק ט'. קצת רקע. היה, היו היה, נער הלמוני בשם שאול, שהייתה לו בעיה הורמונלית. שהפכה אותו לגבוה מאוד, ויום אחד העטונות של אבא שלו, קיש. בצהל וזה, כן, היינו בבדיחה הזאת.

כן, עבדו, והוא והנער שלו הלכו לחפש אותן, ולא מצאו בשום מקום, ואז הם נזכרו שבאזור יש נביא. עכשיו, תקרא בבקשה מפסוק ג'. ותאבדנה עטונות לקיש אבי שאול, ויאמר קיש אל שאול בנו, קחנה איתך את אחד מהנערים, וקום לך בקש את העטונות. ויבואו בהר אפרים, ויבואו בארץ שלישה, ולא מצאו, ויבואו בארץ שעלים ועין, ויעבור בארץ ימיני ולא מצאו. המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנערו אשר עמו לך ונשוב הפן יחדה להביא מנעתונות ודאג לנו.

שאול מתייאש ואומר יותר חשוב לי עכשיו שאבא שלי לא ידאג לנו. כן, כל אחד מסתובבים פה כבר כמה ימים. כן, אבל הנער אומר הגענו עד לפה והוא גם מציע בפסוק הבא. ויאמר לו הננה איש האלוהים בעיר הזאת והאיש נכבד כל אשר ידבר בו יבוא. אתה נלכה שם, אולי יגיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה.

אה, בעצם הוא אומר, תשמע שאול, אני מבין שאתה רוצה כבר לחזור, ובאמת יש בזה גם, אבל יש פה איזה נביא, אדם שיודע נסתרות, בוא רגע נתייעץ איתו לפני שאנחנו חודלים. נכון מאוד, אבל מה? נביאים לא עובדים בחינם, זו הפרנסה שלהם. כן. אנחנו רגילים שאנשים מתנבאים על ימין ועל שמאל, אבל פעם זה היה מקצוע, מקצוע מכובד, היה צריך דיפלומה.

והאיש הזה, שמואל, לפי המקצוע שלו, לפי הסיפור, הוא איש אלוהים. ולכן צריך לשלם על מומחיות, משלמים, תמשיך ואקריא. ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה נביא לאיש, כי הלחם עזל מכלינו, ותשורה אין להביא לאיש האלוהים, מה איתנו? הוא אומר, אין לנו לחם להביא לו, אין לנו תשורה. לא נעים לבוא ככה בלי איזה עציץ.

לא, לא יקבל אותנו בחינם, צריך לשלם, קודם אתה מוריד שטר, ואז הוא אומר לך מה שאתה רוצה לדעת. ויוסף הנער לענות את שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף, זה הרבה אגב? כן כן אוקיי יקרה נגיע לזה אתה רוצה שאני אראה בערך 40 שקל כן ונתתי לאיש האלוהים והגיד לנו את דרכנו זאת אומרת כן כמו שאמרת צריך לשלם עבור הזמן ועבור היכולת של הנביא האמת זה הגיוני אתה הולך לרופא מומחה לא תשלם נכון והוא ישולם כל דבר שהוא מדבר בה זה משלמים קיצור אני מקצר הם מגיעים לשמואל הוא אומר לי שהוא לכל טוב התונות שלך נמצאו יש שם סיפור ארוך אבל אחר כך. שמואל אומר לשאול ככה, תקפוץ לפרק י' לפסוק ב'. מכאן שמואל נותן לשאול תחזית מה עומד לקרות.

תקריא. בלכתך היום מימדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח ואמרו אליך, נמצאו העטונות אשר הלכת לבקש. זו נבואה, זה מה שהולך לקרות. והוא ממשיך. וחלפת משם והלאה ובאת עד אלון תבור ומצאוך שם שלושה אנשים עולים אל האלוהים בית אל.

אחר כן תבוא גבעת האלוהים אשר שם ניצבי פלישתים והיא כבואך שם העיר ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל וטוב וחליל וקינו והמה מתנבאים. למה הם צריכים כלי נגינה אתה יודע? אם אני מקשר את זה למה שדיברת על האקסטזה אולי זה מכניס אותם לטראנס לאקסטזה הזאת לא? כן נכון מאוד בדיוק. אגב חבל נביאים מקודם גם על זה דיברנו חבורת נביאים.

כן אמרנו שהיו מסתובבים בקבוצות כאלה. כן נכון ולכן שמואל ממשיך וצלחה עליך רוח אדוני והתנבאת עמם ונפחת. על איש אחר, וככה באמת קרה, כששאול מוצא את חבל הנביאים הזה, כתוב בפסוק י', ויבואו שם גבעתה, והנה חבל נביאים לקראתו, ותצלח עליו רוח אלוהים, ויתנבא בתוכם, ויקול ידו מן תמון שלשום, ויראו, והנה אם נביאים ניבא. יש כאן תיאור של התפרצות רוחנית קבוצתית. הנביאים פועלים כאן בחבורה, והנבואה מוצגת כסוג של חוויה אקסטטית.

וגם כמה פרקים אחר כך מסופר בהמשך, שכששאול ירדוף אחרי דוד, אז דוד הולך להתחבא אצל שמואל, ושוב, סביב שמואל יש חבורה של בני נביאים, ואז שאול מתחיל לשלוח חיילים לאזור הזה, לקבוצה הזאת, כדי לתפוס את דוד. תקראי בבקשה בפרק י"ט. וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד, וירא את להקת הנביאים ניבאים. מה זה ניבאים? משתגעים, מתפשטים, צועקים, עוד דברים.

משתוללים. משתוללים, כן. ושמואל עומד ניצב עליהם, ותהי על מלאכי שאול רוח אלוהים, ויתנבאו גם המה. זאת אומרת גם השליחים של שאול נכנסו לטרנס הזה. זה כמו קישוף.

כן. הלאה. ויגידו לשאול וישלח מלאכים אחרים ויתנבאו גם המה. ויוסף שאול וישלח מלאכים שלישים ויתנבאו גם המה. בסוף נמאס לשאול.

והוא הולך בעצמו. כן, והוא הולך בעצמו. וינר גם הוא הרמתה, ותהיה עליו גם הוא רוח האלוהים, וילך הלוך ויתנבא עד בואו בניות ברמה. ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפול עירום כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו, הגם שאול בנביאים. וזו דוגמה מצוינת לנבואה ברבדים הקדומים של הטקסט.

ותראה שכתוב באפשט, גם הוא בגדיו. זה אומר שכולם שם התפשטו, וזה... ואנחנו כהננים, אנחנו ברקסטזה, בשיגעון. כן, זו הייתה הנבואה. אוקיי, יש עוד דוגמאות לנבואה הזאת ברבדים הקדומים?

כן, כן, יש עוד כמה. אוקיי, יאללה, תן לנו עוד אחת. במלכים ב' פרק ג', יש סיפור שבו מלך ישראל נתקע בלי מים. באמצע מסע מלחמה והוא היה צריך שאלישע הנביא ידבר עבורו עם אלוהים ואלישע אומר לו ואתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהיה ליו יד אדוני. זאת אומרת צריך מוזיקה כדי לקבל לי תורה האמת שתשמע אתה יודע גם היום אנשים הולכים להופעה ונכנסים לסוג של טראנס ואקסטזה ואתה יודע לא זוכרים מה היה בהופעה מרוב שנהנינו אבל עברנו איזושהי חוויה.

כן זה עוזר לך להתחבר אז מביאים לו לפי הסיפור מביאים לאלישע מוזיקה והוא מנבא שמחר יהיו מים. ויהיה טוב, וזו הנבואה בערבדים הקדומים ביותר. בשאר התנ״ך לא משתמשים במכשירים כאלה של נגינה כדי לחזות את העתיד, אלא מדברים ישירות עם אלוהים. זה מה נקרא במחקר נבואה אינטואיטיבית ולא מנטיקה טכנית. אוקיי, שמתי לב גם שבכל הדוגמאות הנביא דיבר על טווח הזמן המיידי בדיוק, מה שאמרת.

נכון, לנביא אין אופק של עוד 500 שנה. אומר לאישה, מחר יהיו פה מים. אומר שמואל, עוד חצי שעה תראה לקה של חבל נבים. בהמשך של ספר מלכים יש עוד סיפור של אלישע על מצור כבד שהיה בשומרון בתקופתו, ואז אלישע מגיע ואומר, מחר יהיה סולט בשקל ושעתיים סורים בשקל בשער שומרון. כמו המבצע של, אתה יודע, רשתות שיווק, כן, עוף בשקל.

כן, כן, היה רב נוראי, אנשים אכלו שם לשלשת של סיפורים, ואלישע אומר, מחר יהיה זול. ותשים לב, מתי? מחר. לא עוד 200 שנה. ואז יש סיפור שלם שאנשי שומרון צריכים להשתלט על המזווה של מחנה הרם שהיה לידם, ובאמת הייתה ירידת מחירים קיצונית ואלישע צדק.

אלה הנבואות בתנ״ך. עוד דבר שאני שם לב אליו, שגם אלישע וגם שמואל בדוגמאות שנתנו, הם שניהם קשורים לארמון, כן? אלישע עוזר למלך ישראל במלחמה, שמואל עוזר לשאול, אחר כך לדוד. זאת אומרת, נביאים באופן מסורתי היו קשורים לארמון, למלך. בדרך כלל כן, הנביאים היו קשורים לארמון ובעולם העתיק לכל מלך היו נביאים רשמיים, כמה שיותר יותר טוב, כמה שיותר נביאים זה מעיד שהמלך יותר מכובד, יותר מקושר לאלים, אז באמת המלכים היו מעסיקים הרבה מאוד נביאים והיו מתייעצים איתם בקשר לכל דבר, האם להעלות מיסים, האם להוריד מיסים, האם לצאת למלחמה, האם לסיים מלחמה, האם הפסקת אש, האם יוצאים למסע, דרך איפה כדאי לצאת, מתי, מה גודל הצבא.

למשל באליאד המסופר שבמהלך המלחמה היוונים היו במצוקה והנביא אמר שהאלים מצווים להקריב את הבת של המלך אגממנון כדי לרצות את האלה ארתמיס. או למשל סיפור מפורסם על מלחמה שהייתה בין היוונים לפרסים וקרויסוס המלך של לידיה, לידיה, ממלכה קטנה באזור טורקיה, הוא רצה לדעת אם כדאי לו לצאת למלחמה נגד הפרסים אז הוא שלח שליחים לנביאה של מקדש אפולו, לפיטיה, והפיטיה אמרה לו אם תצא למלחמה נגד הפרסים אתה תחריב ממלכה גדולה. וכל סוס מאוד שמח ויצא למלחמה אבל הוא ועשה לידי קורש. והתברר שנבואת הפיתייה התגשמה כי אמרה שהוא יחריב ממלכה. רק לא אמרה איזה ממלכה הוא יחריב והסתפר שהממלכה שהוא חווה הייתה הממלכה שלו יפה מאוד אני אוהב סיפורים כאלה האירוניה והצורת כתיבה הגאונית הזאת נזין עוד סיפור כשאלכסנדר הגדול היה ילד אמא שלו לימדה אותו שהוא לא אדם רגיל ושבדמו נמצא אדם של אכילס ושל הרקלס.

הגיבורים המיתולוגיים של היוונים, זורם לו בוורידים ושהוא הבן של זאוס. ולפי העדויות אלכסנדר האמין לסיפור הזה, וכשהוא היה גדול והתחיל לכבוש את העולם, הוא הגיע למצרים, למקדש של האל עמון, והוא שאל את האורקל ששם האם הוא באמת בנם של האלים, ומה שקרה זה שכשהוא הגיע, הכהן הגדול במקום בירך אותו לשלום ואמר לו, ברוך הבא בן האל. עכשיו הברכה ברוך הבא בן האל הייתה ברכה שגורה במצרים, אבל אלכסנדר לא הבין את זה, הוא לא הכיר את התרבות והוא פירש את הברכה באופן מילולי. יש גם גרסאות שאומרות שהכהן לא ידע טוב יוונית אז הוא אמר לו אוי פיידיוס במקום אוי פיידיון זה טעות קטנה אבל יש לה משמעות גדולה בתרגום באיך שזה עובר. ואלכסנדר באמת הבין שהוא הבן של זאוס והתחיל להתנהג ככה והוא דרש שיקראו לו ככה בין האל ועל מטבעות התחילו לתבוע את הדמות שלו עם קרניים שיוצאות לו מהראש ממש נכנס לתוך הדמות.

מצד שני אתה יודע היה לו תירוץ טוב כן? כן היה לו תירוץ. סיפור יפה אז אם נסכם יוצא מכך שלמלכים בעולם העתיק היו נביאים. שנתנו להם עצות והיה להם משקל רב בקבלת ההחלטות, אתה יודע מה? כמו היום שלראש ממשלה או לשר אמורים לפחות להיות יועצים טובים שיושבים לידו ונותנים לו עצות טובות, אתה יודע מה?

אולי הם לא נביאים, אבל הם מתבססים על ידע והערכות מושכלות. הם עושים את אותו התפקיד, הם רק לא אומרים שהאלים דיברו איתם. כן, אני מקווה. אוקיי, אז אפשר לומר גם שהנביאים בעולם הקדום היו מקושרים באופן טבעי למוקדי הכוח באופן כללי? זהו, יש בתנ״ך...

גם בעולם התיק וגם בתנ״ך שני סוגי נביאים, יש את הנביאים שעבדו בארמון, היו מקבלים משכורת מהמלך, ויש את הנביאים הפרילנסרים. המתנדבים. כן, הנביאים של ארמון הם ישבו במקדשים או בארמונות והם היו חלק מהממסד, הם היו חלק מהמערכת, והמקצוע שלהם היה לייעץ עבור המלך ועבור המוסדות והם קיבלו על זה משכורת, וזו הנבואה השכיחה בעולם הקדום. וזה הסוג הראשון. חוץ מהסוג הזה, יש את הסוג השני, של הנביאים הפריפריאליים.

זאת אומרת, אנשים רגילים, שלא קשורים למוסדות, שבאו מהעם, שלא היו עשירים, ולא היו מקושרים, וזה לא היה המקצוע המרכזי שלהם. הם עשו בחיים עוד דברים, ובין השאר הם ידעו לתווך את דבר האלים לציבור. ודווקא הצורה השנייה של הנביאים הפריפריאליים, היא זו שמופיעה ברוב התנ״ך. האמת שזה מעניין יותר גם נראה לי, לא? כן, אברהם, משה, שמואל הם נקראים נביאים אבל הם לא כל כך מתנהגים כמו נביאים הם עושים בעיקר דברים אחרים מה שנקרא יש להם חיים אחרים חוץ מלהיות נביא.

עוד דברים בחיים כן רוב הנביאים בתנ״ך היו כאלה הם ידעו לנבא אבל הם התעסקו בעיקר בדברים אחרים שמע כשאני חושב על זה שחר באמת בתנ״ך יש את הנביאים המזדמנים שבאים והולכים. אבל אני לא זוכר כל כך נביאים שיושבים בארמון המלך ומייצאים למלך אמת יש גם דוגמאות כאלה בתנ״ך יש הכל. ויש גם סיפורים על הנביאים המקצועיים שהיו מקבלים משכורת מהרמון ואומרים למלך מה שהוא רצה לשמוע דוגמאות.

אוקיי, בוא נקרא סיפור ממלכים א' פרק כ"ב. אני אתן רקע. היו שתי ממלכות, ממלכה צפונית ישראל וממלכה דרומית יהודה. כאשר ממלכת ישראל החשובה יותר, הגדולה יותר, החזקה יותר, המתקדמת יותר ומה שאתה לא רוצה. כן, תלוי איך אתה מגדיר חשובה, אבל כן.

אבל היות שהתנ״ך עבר מכבש יהודאי והוא הגיע אלינו דרך סופרים מיהודה, אנחנו קוראים את הדברים דרך המשקפיים של אנשי יהודה, ועדיין, רוב הסיפורים בספר מלכים עוסקים בממלכת ישראל. כי מה לעשות, כמו שאמרת, בצדק, ישראל הייתה היסטורית יותר חשובה. הסיפור מתרחש בימי המלך אחיו, והוא מספר על סכסוך טריטוריאלי שהיה סביב מקום שנקרא רמות גלעד, שבאותו זמן היה בשליטת ארם. תקריא. וישבו שלוש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל, ויהי בשנה השלישית, וירד יושפט מלך יהודה אל מלך ישראל.

כן, באותה תקופה, לפי הסיפור, בין שתי הממלכות היו יחסים... תקינים ומלך יהודה יהושפט בא לבקר את מלך ישראל. ויאמר מלך ישראל אל עבדיו, היידעתם כי לנו רמות גלעד ואנחנו מחשים? מיקחת אותם מיד מלך הרם? כי אמרנו שהסיפור הוא סביב השליטה על רמות גלעד.

נכון, מלך ישראל מסתובב אל עבדיו ואומר להם, אתם שמתם לב שרמות גלעד היא שייכת לנו, אבל למעשה היא כרגע בשליטה של הרם. ויאמר ליהושפט, אתה לך איתי למלחמה רמות גלעד? ויאמר יושפט אל מלך ישראל, כמוני כמוך, כי עמי כעמך, כסוסיי כסוסיך. כן, ותשים לב שמלך ישראל לא באמת שואל את יושפט, האם כדאי לו ללכת להילחם? הוא קצת מאיים, כן, הוא כבר החליט, הוא שואל את יושפט, תגיד, אתה רוצה להשתתף במסע המלחמה?

אז יושפט מסכים לעזור לו, כן, אין לו ברירה כל כך. כמוני כמוך, כי עמי כעמך, כסוסיי כסוסיך, יאללה, אני איתך. אני איתך, אבל כמו שראינו בעולם העתיק, לפני שיוצאים למלחמה צריך לקבל אישור של האלים, ובדיוק בשביל זה למלך... היו נביאים, אמרתי, נביאי ארמון, אז בוא תמשיך להקריא. ויאמר יהושפט על מלך ישראל, דרשנה כיום את דבר אדוני.

ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים כארבעת מאות איש. ואני שואל אותך, יותם, מאיפה מלך ישראל גירד תוך שנייה ארבע מאות איש? נו, דיברנו על זה, הם היו הנביאים של ארמון, סוף סוף יש להם מה לעשות, אתה יודע, קוראים לכולם, הם קיבלו משכורת, זה התפקיד שלהם, לתת עצות למלך. בדיוק. אוקיי, אני ממשיך.

ויאמר אליהם, האלך על רמות גלעד למלחמה? עכשיו אני שואל אותך מה כבר יכולים להגיד הנביאים של המלך למלך כשהוא מאכיל אותם ומשלם להם. מה אתם אומרים ללכת למלחמה הזאת שאני ממש רוצה ללכת אליה ואני מתארת. טוב שופרות נו כן הם הישראלים של המלך והוא קורא להם כשהוא צריך משהו והם אומרים לו מה שהוא רוצה לשמוע. ומה לדעתך הם ענו בוא תקטע לומה גדולה ויאמרו עלה וייתן אדוני ביד המלך וגם.

תשים לב שכולם אומרים בדיוק אותו דבר מילה במילה ביחד.

כן כי כנראה לפני כן הם עברו תדרוך שיחה איפוס בוקר דף מסרים היומי דף מסרים כן כן המלך אמר משהו כולם מתיישרים מחר הוא יגיד משהו אחר הם יתרשו אחרת הם ערוץ התקשורת של המלך אנחנו לא מכניסים בכלל פוליטיקה שום דבר אני הייתי ערוץ התקשורת של המלך עוד בזה כן אוקיי באירופה אוקיי אז הנביאים הם כולם אומרים פה אחד עלה וייתן אדוני ביד המלך אבל. יושפט מלך יהודה מהסס, כי הוא מכיר את הסחורה של החב. חזל אומרים שיושפט חשד בגלל שמקובל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. והם כולם הנביאים האלה דקלמו את אותו דבר. אז יושפט מרגיש שהנבואה של נביא החב היא מוזמנת, ולכן תמשיך להקריא.

ואומר יושפט, האין פה נביא לאדוני עוד ונדרשה מאותו? כלומר, הוא אומר, אני רוצה סקנד אופיניון. כן, וכולם מבינים שזה שיבוא עכשיו הוא כמובן זה שיגיד את הדבר ההפוך והנכון. אז בונים לנו את המתח, והחף כמובן מתנגד. ואומר מלך ישראל אל יושפט, עוד איש אחד לדרוש את אדוני מאותו?

ואני שנאתיו כי לא התנבא עליי טוב, כי אמרה מחיהו בן אמלה. אני מבין מזה שהחף ציפה שהנביאים יגבו אותו כי הם קיבלו דף מסרים, אבל מחיהו בן אמלה אותו נביא, לא. כן, הוא אומר יש איזה אחד מחיהו בן אמלה, אני לא אוהב אותו, הוא לא דורש עליי טוב, הוא לא התנבא עליי טוב, הוא מתנבא עליי רע. הוא לא קיבל את הממו, אבל אין מה לעשות, מלך יהודה ביקש, אז מלך ישראל נעתר. בוא נראה, אולי נקרוץ לו, אולי זה יעבוד בכל זאת.

כן. ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד, ויאמר, מהרה מחיהו בן נמלא. עכשיו יש עצירה בסיפור, הסופר רוצה לתאר לנו את הסיטואציה. ומלך ישראל ויושפט מלך יהודה יושבים איש על כיסאו מלובשים בגדים בגורן פתח שער שומרון, וכל הנביאים מתנבאים לפניהם. שזה מרשים מאוד, אבל שחר, למה אנחנו צריכים לדעת את זה?

אנחנו מניחים שהם... לבושים, כן? ואנחנו נניחים שהם יושבים על כיסא המלכות שלהם, ושהנביאים סביבם, אז מה צריך את התפאורה הזאת? בהמשך הסיפור נדע, אבל זה באמת מעניין, כי הנדלן המקראי הוא מצומצם, ופה יש לך תיאור מאוד ארוך של איך נראית הסיטואציה. טוב, בינתיים הסופר רוצה שנדמיין איך המלכים יושבים, וכל הנביאים עושים את הריקודים וההתפשטויות והקולות המוזרים שלהם, וכולם מאוד מאוד מתאמצים להראות עד כמה הם נביאים.

כדי להצדיק את המשכורת, ואחד הנביאים גם מגדיל ראש, תקריא. ויאנס להוציא תקייה בין קנענה קרני ברזל. והיום אומר, כה אמר אדוני, באלה תנגח את ארם עד קלותם. כן, הוא מגדיל את ה... כן, לא, לא, לא, זה גם מאפיין של הנבואה, המעשים הסמליים האלה, הרבה פעמים נביא עושה פעולה סמלית וממחיש דרכה את הנבואה שלו, הוא גוזר ממנה נבואה.

אז צדקיה זה הכין קרני ברזל ואמר למלך, איתם תנגח את הארמים, ומאחוריו כל שאר הנביאים חוזרים ומדקלמים, עליה רמות גלעד והצלח, ונתן אדוני ביד המלך, זה מה שרואה מיכאיהו בנמלה כשהוא נכנס לארמון. והמלאך אשר הלך לקרוא מחיהו דיבר אליו לאמור הננה דברי הנביאים פה אחד טוב אל המלך הנה דבריך כדבר אחד מהם ודיברת טוב זה יפה הוא מדבר אליו בשקט. שומע כשמדברים יפה בנחת אחד על אחד יותר קשה להתנגד הוא אומר לו בנועם הוא אומר לו אחי בוא תעשה מה שכולם עושים שלא יהיו בעיות תחזור על מה שהם אומרים והמלך ישחרר אותנו מוקדם לארוחת צהריים.

ויאמר מחיהו, חי אדוני, כי את אשר יאמר אדוני אלי אותו אדבר. הוא בעצם אומר לשליח המלך, אני מאוד רוצה להיות שחקן קבוצתי, סבבה, אבל בוא אני לא הולך לשקר בשבילכם מה שנקרא. מה שיחליט אדוני יוציא לי מהפה, זה לא אני. נכון. אוקיי, אז אפשר להבין למה המלך שונא אותו.

את זה אפשר להבין. כן. אוקיי, נמשיך. ויבוא אל המלך ויאמר המלך אליו, מחיהו, אני אלך אל רמות גלעד למלחמה אם נחדל. ויאמר אליו, עלה והצלח ונתן אדוני ביד המלך.

הוא בעצם אומר אותו דבר כמו כולם אז מה כן אבל נקרא שהוא מדקנם את הטקסט מקודם כי המלך שאל ברבים הנלך אם נחדל ועונה לו ביחיד עלה והצלח הוא פשוט מצטט מה שאמרו השאר בעצם מיכאיה הוא מפעיל מה שנקרא סרקזם. הוא מחכה את אחרים וזה נורא מעצבן את החב תמשיך ואומר לבמלך עד כמה פעמים אני משביחה אשר לא תדבר לי רק אמת. בשם אדוני יש פה תכסיס ספרותי יפה קודם החב לא רצה לשמוע מה יש למיכאיה או להגיד עכשיו החב לוחץ עליו להגיד את. האמת כי הוא כבר סקרן, מעניין אותו לדעת מה יש לו להגיד ומחיהו אומר טוב ביקשת ביקשת. ויאמר מחיהו ראיתי את כל ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה, זאת אומרת אומר מחיהו ישראל יפסידו בקרב.

כן הם נפוצים אבל הוא משלב כאן דימוי של צאן שאין להם רועה זאת אומרת משהו יקרה גם לרועה. אה אוקיי זאת אומרת שאבא עצמו ימות. נכון. ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלא אמרתי אליך לא יתנבא עליי טוב כי אמרה. ויאמר מחיהו, לכן שמע דבר אדוני, ראיתי את אדוני יושב על כסאו וכל צבא השמיים עומד עליו מימינו ומשמאלו.

יש כאן משהו מקסים. אתה יודע, הורד אותו סמר, שאם סוסים היו יכולים לדבר, הם היו מדמיינים את האלים שלהם כמו סוסים. יפה. וזו אנלוגיה מאוד מתאימה, משום שלאורך כל התנ״ך אנשים שונים רואים את אלוהים באופן שמתאים לסצנה. אברהם היה נבעד ויושב אוהלים, אז הוא זיהה את אלוהים כאחד משלושת ה...

נוודים הבדואים שנכנסו לאוהל שלו. ויעקב נדד ממקום למקום, והוא זיהה את אלוהים כאיש שנאבק בו במעבר יבוק. ואיך מחיה הוא מזהה אותו כאן? הוא רואה אותו יושב על כיסאו, וכל צבא השמיים עומד עליו מימינו ומשמאלו. כן, הוא רואה אותו כמו מלך.

למה הוא רואה אותו כמו מלך? שמע, זו התפאורה שבעצם ראינו שנייה קודם, ולא הבנתי למה צריך אותה. בדיוק! בעצם מחיה הוא יוצר כאן הקבלה, הוא אומר למלכים, תשמעו, אתם יושבים עם הפאר והדר שלכם, בסביבכם יש נביאים, אז תדעו לכם שגם אלוהים יושב בארמון שלו בשמיים, וכל צבא השמיים, אני מניח שהוא מתכוון למלאכים. מלאכים או אוהלים אחרים שנמצאים סביבו.

אוקיי, אז גם אצלו יש בכל מקרה פמליה כזאת שמקיפה אותו. נכון, אבל מיכאל ממשיך ואומר שכמו שכאן, עכשיו, על הארץ, יש התלבטות מה לעשות, ברגע זה גם בארמון של אלוהים מתנהל דיון. זה ההמשך. כן. ויאמר אדוני, מי יפתה את אחאב, ויעל ויפול ברמות גלעד?

ויאמר זה בכה וזה אומר בכה. כן, זאת אומרת, מיכאל חושב שלמעשה אלוהים מעוניין להכשיל את החווא. והאלים הזוטרים של סביבו נותנים לו הצעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ואין שם החלטה איך להכשיל את החווא, אבל אז מגיעה מצטרפת ישות שמכונה הרוח. ויצא הרוח ויעמוד לפני אדוני ויאמר, אני אפתנו. יש לי דרך לפתות את החווא לצאת למלחמה, כאילו אומר הרוח, כדי שיעמוד בה, ויאמר אדוני אליו, במה?

ויאמר צא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו. ויאמר תפטה וגם תאכל צא ועשה חן. מכאן נובע מה שנקרא שהרוח היא רוח הנבואה שנכנסה בנביאים ויכולה להיות רוח שקר. והיא נכנסת לפה של הנביאים והם מכשילים את החווא וככה הוא ייפול ברמת גלעד וימות. ממשיך מיכאיהו, תמשיך להקריא.

ואתה הנה נתן אדוני רוח שקר בפי כל נביאיך האלה ואדוני דיבר עליך רע. אבל שרה, רגע שנייה, אני לא מבין, מה זה משנה? בשביל מה הוא צריך להגיד שהוא ראה מה קורה אצל אלוהים כדי להסביר שזה רוח שקר? או, המראה הזה נועד להגיד שבניגוד לכל השאר, מיכאיה הוא לא רק קיבל מאלוהים את הנבואה, אלא הוא גם יכול לגלות מה קרה מאחורי הקלעים. בעצם יש כאן הבחנה בין כל הנביאים בעולם, שהם מקבלים את הנבואה שלהם באופן עקיף, דרך צד ג', דרך רוח, שיכולה לגרום לנביא לנה בנבואה שקרית, אבל הוא, מיכאיה, הוא בדרגה גבוהה יותר, הוא בדרגה של ראיית אלוהים.

פרו מקס. נביא פרו מקס פרו פרו פרו מקס זה מה שבירמיהו כף ג' נקרא נביא שהיה בסוד אדוני הוא היה הוא היה בסוד במועצה של אלוהים זה ישעיהו. זה ירמיהו זה יחזקאל אלה נביאים שממש שמעו את דבר אלוהים מפיו ויש את הנביאים ברמון שהם קיבלו את הנבואה דרך הרוח שלפעמים היא רוח לפעמים היא רוח של נבואת אמת ולפעמים היא רוח שקר. והגשתי את כאהו בן כנענה ויקט מחיהו על הלחי בצד המעליב.

לדבר אותך. הבנתי, בעצם צדקיהו לא מבין את התשובה של מחיהו. מחיהו אמר, אתם מקבלים רוח, כן, רוח שקר. אני, אני מחיהו, שמעתי ישירות את אלוהים. צדקיהו חושב שאותה רוח מדברת לכולם, לכן הוא כועס.

נכון. ויאמר מחיהו, הנך רואה ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר להתחבא. את זה הוא אומר לו, אתה תבין ביום שבו אתה תלך לחדר להתחבא. למה שהוא יתחבא? כן, מרוב בושה שיתברר שכולם טעו ורק מחיהו צדק.

נכון. ויאמר מלך ישראל קח את מיכיהו והשיבהו אל המון שר העיר ואל יואש בן המלך ואמרת כה אמר המלך שימו את זה בית הכלא ואכילו לחם לחץ ומים לחץ עד בואי בשלום. ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דיבר אדוני בי ככה נגמר הסיפור אבל יש עוד ארבע מילים. ויאמר שמעו עמים כולם מה זה מה זה קשור זה לא קשור זה לא אומר זה לא אומר כלום המילים האלה לא קשורות לכלום אבל הם באו כאן כדי לנסות לזהות את מיכיהו עם הנביא מיכה המורשתי. שהיה אחד מנביאי הכתב יש לו ספר ספר מיכה והספר שלו מתחיל במילים שימו עמים כולם אוקיי אז כאילו לקשר בין שתי הדמויות.

אני מקצר את ההמשך עכשיו יוצא למלחמה והוא באמת מת במלחמה ומלחמה הוא צדק וכל השאר טעו ולענייננו. יש כאן סיפור שמערב שני סוגי נביאים נביאים שמקבלים רוח. ונביאי הארמון הנביאים שהם מרכזיים הפושטים הכלליים כן כן רופא משפחה כזה לא אבל זה המקצוע שלהם כן כן ברור.

דברים אבל למעשה יש כאן גם מסר מאוד חתרני חתרני במה כן כי תבין אותם בעולם העתיק היו הרבה נביאים והם אמרו הרבה דברים וחלק מהדברים שהם אמרו קרו וחלק מהדברים לא קרו. כן באמת בתנ״ך יש נבואות שלא התגשמו או בלי סוף אתה יודע מה אני אגיד לך יותר מזה אצל כל נביא הכתב כולם בלי יוצא מן הכלל כל האישה היה או ירמיהו יחזקאל כולם אפשר למצוא נבואות שלא התגשמו. עמוס אומר שהמלך ירובעם, ירובעם השני, ימות בחרב. הוא לא מת בחרב. כן.

והושע אומר שגולי ישראל יחזרו לארץ. גולי ישראל לא חזרו. וישעיהו אומר עשר שנים לפני חורבן ממלכת ישראל שהיא תיפול תוך שישים שנה. ויחזקאל תיאר את בית המקדש השני בפירוט גדול מאוד, בהרחבה, בצורה שונה לחלוטין מאיך שהוא היה בפועל. וירמיהו אומר שלמלך יהויקים לא תהיה שושלת.

והייתה לו. כן, ואפשר לעבור נביא נביא ולמצוא אצל כולם נבואות שלא התגשמו. ובסיפור של מיכאיהו יש ניסיון, ניסיון אפולוגטי, אמיץ, לומר שנבואה שלא מתגשמת לא בהכרח באה מתוך זדון, אלא יכול להיות שאלוהים שתן נבואה שקרית אצל נביא אמת. מתוכם האמת. כן, כי אם תשים לב, מיכאיהו לא מאשים את הנביאים האחרים בזדון, בשקר, הוא לא אומר להם חבורת שקרנים, הוא אומר שהרוח הטעתה אותם, מה שכן, על הדרך הוא מחרב את כל מהות הנבואה, כי בעצם הוא אומר, אי אפשר להאמין אף פעם לשום דבר שאומרים נביאים.

כי יכול להיות שאלוהים בכוונה הטעה אותם, אז מיכאל מבטל את כל המשמעות של מוסד הנבואה בסיפור הזה. כן, האמת שאם אלוהים הטעה אותם, אז אתה אף פעם לא יכול לדעת שום דבר, מה נכון ומה לא נכון, ותמיד יש איזו תוכנית אלוהית שהייתה, ואולי גם הפוך על הפוך משולש, כן, הוא אמר לך משהו כדי שיהיה נכון, כדי שיצא משהו אחר. נכון, ואין לזה סוף. כן, אבל שחר זה גם מעורר את השאלה, אם יש שני נביאים שאומרים דברים הפוכים, נגיד בסיפור הזה, איך אנחנו יודעים למי להאמין? או, זו שאלת מיליון הדולר.

יופי, ו... באמת. אם אנחנו בעולם העתיק ועומדים מולנו שני אנשים וכל אחד מאמין בכל ליבו שהוא נביא ושהאל דיבר אליו ורוצה שהוא יעביר דברים דרכו ושני האנשים האלה מתעקשים להגיד דברים הפוכים איך אפשר לדעת מי צודק? והעניין הזה הוא גם קריטי בגלל שאנשים בעולם העתיק הבינו את קבלת הנבואה כדבר אמיתי החברה האמינה בקיומם של אלים שמעבירים מסרים לאנשים היא נתנה לזה לגיטימציה שמע אבל גם היום אנשים לוקחים מאוד ברצינות את דברי הפרשנים באולפנים, כן? ולפעמים זה דברים מנוגדים.

נכון, אבל הם לא חושבים שהאלים דיברו דרכם. בסדר, אז הם רואים בהם סוג של חצי אלים, כי הנה, שמעת מה הוא אמר, ושמעת מה כתבו בסוכנות הידיעות הזאת או האחרת. נכון. אז איך אפשר לזהות מי הצודק? אז זהו, למזלנו, התנ״ך נותן לנו תשובה.

בספר דברים, בפרק יח, כתוב ככה: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דבריי בפיו, ודיבר אליהם את כל אשר עצבנו. זאת אומרת, להגיד בדיוק מה שאני אעביר לו. שלא יוסיף דברים על דעת עצמו. נכון, כי נביא פתאום יכול להמשיך גם, אה כן, תיתנו לי מיליון שקל. נכון, והיה האיש, אומר ספר דברים, והיה האיש אשר לא ישמע את דבריי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מאמו.

כלומר, אני אבוא איתו חשבון. ובהמשך הוא אומר ככה, אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו לדבר, ואשר ידבר בשם אלוהים אחרים, הוא מת, הנביא ההוא. ואז הוא מגיע לשאלה ששאלת, איך יודעים למי להאמין? וכי תאמר בלבביך, איכן ידע את הדבר אשר לא דיברו ה' מה הקריטריון? מה ההוכחה שהנבואה הזאת אמיתית?

פסוק כ"ב באותו פרק, אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, זאת אומרת מה שהוא ניבא לא קרה, הוא הדבר אשר לא דיברו ה' בזדון דיברו הנביא. אם אני מבין, הקריטריון לזיהוי נביא אמת הוא התגשמות או אי התגשמות של הנבואה? כן. זאת אומרת מה שהוא ניבא קרה או לא קרה זאת אומרת אם הוא אם זה קרה אז הוא נביא אמת אם זה לא קרה הוא נביא שקר כן. אז תשמע במבט ראשון זה נשמע משכנע נוט משהו אבל מציק לי כן בטח שמציק קודם כל זה לא תשובה.

מה נותן לי לחכות ולראות אם הנבואה תתגשם או לא אני מתלבט עכשיו מה לעשות כן אוקיי נכון עכשיו צריך תשובה מיידית לצאת למלחמה או לא הוא מפחד שהוא ימות אז מה זה עוזר אם אחרי זה אה וואלה נבואה. כן, וואלה, לא, לא, לא עובד. כן, בשביל מה אני מעסיק נגיעים אם לא בשביל לצמצם סיכונים? He had one job to do. כן, זה א', ב', יותר חשוב, נניח שאדם ניבש יקרה משהו והוא צדק, אוקיי, אז מה?

גם אני מוסר לפעמים את החזיות שחלקן קורות וחלקן לא, וגם אתה, וגם אנחנו מאזינות ומאזינים, כולנו בשיחות סלון, אנחנו מאמרים על כל מיני דברים, כולנו מדברים אחד עם השני ועושים הערכות מצב, רק שכשאנחנו מדברים אחד עם השני, אני מעריך משהו אחד, חבר שלי מעריך משהו אחר, אנחנו לא משכנעים אחד את השני, אז השיחה מסתיימת במילים, אוקיי, נחיה ונראה. נחיה ונראה זה בדיוק מה שאומר התנ״ך, אוקיי? זה מה שכתוב בפסוקים האלה, תחיו ותראו האם זה יתגשם או לא, רק שאצלו לא מדובר בהערכה אלא בנבואה. נחיה ונראה כי פשוטו, תחיו, תראו, ואז תדעו אם הנבואה התגשמה. אה, ויש גם מקום בתנ״ך שממש עבדו לפי הקריטריון הזה, כלומר היה נביא...

הוא ניבא והוזכר במפורש שהקריטריון הוא לראות האם הנבואה התגשמה. אתה יודע איפה? לראות אתה תגיד לי אבל. בספר ירמיהו. מסופר שיהודה מרדה בבבל, ואז הגיע הנבוכדנצר, הגלה לבבל את המלך יויחין ואת האליטות, וגם לקח את כלי המקדש לבבל.

מה שנקרא הגלות החרש והמסגר, כן? הגלות שהייתה כמה שנים לפני החורבן עצמו של בית המקדש. נכון, הוא הגלה הרבה אנשים, לקח את כלי הזהב של המקדש והלך. זאת אומרת, המצב בירושלים הוא שכרגע יש מקדש, המקדש עומד על טילו, הממלכה בערך מתפקדת, יש מוסדות, יש מלך חדש, קוראים לו צדקיהו, ומולו יש את הנביא ירמיהו שמזהיר שעוד מעט אלוהים יביא חורבן על יהודה ונבוכנצר יחזור ויגמור את מה שהתחיל. ואז מגיע נביא מגבעון בשם חנניה בן אזור, וחנניה נותן ספירת ארגה, הוא אומר חברים, עוד שנתיים יהיה טוב, הכל יחזור לקדמותו, המלך הגולה יהי יחין יחזור, כלי המקדש יחזרו, הגולים יחזרו, והוא אומר מספיק עם הפחד, מספיק עם ערוצי הטבלה, הגיע הזמן לגאווה לאומית.

וזה מירמיהו כח' תקריא. והאם בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה, בשנה הרביעית בחודש החמישי אמר אליי חנניה בן עזור, הנביא אשר מגבעון, בבית אדוני לעיני הכהנים וכל העם לאמו. כה אמר אדוני צבאות אלוהי ישראל לאמו, שברתי את עול מלך בבל. שברתי את עול מלך בבל, במילים אחרות, שלטונו של מלך בבל מסתיים והאומות כבר לא יהיו משועבדות תחתיו. לא צריך לחשוד ממנו.

בעוד שנתיים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית אדוני אשר לקח נבוכדנצר, מלך בבל, מן המקום הזה, ויביאם בבל. ואת יוחניה... שהוא יהויכין, המלך הגולה. ואת יוחניה בן יהויכין, מלך יהודה, ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה, אני משיב אל המקום הזה נאום אדוני, כי אשבור את עול מלך בבל. איזה יופי, נבואת נחמה.

תמשיך להקריא מה אומר ירמיהו. ויאמר ירמיהו הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל העם העומדים בבית אדוני. ויאמר ירמיהו הנביא, אמן כן יעשה אדוני. הוא אומר הלוואי, אמן שזה יקרה? כן.

אמן יקים אדוני את דבריך אשר דיברת להשיב כלי בית אדוני וכל הגולן מבבל אל המקום הזה. אך שמענה הדבר הזה אשר אנוכי דובר באוזניך ובאוזני כל העם. הנביאים אשר היו לפניי ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר. זאת אומרת, לאורך ההיסטוריה היו נביאים, וכולם נבעו הרבה מאוד דברים על ממלכות ועל ארצות, למלחמה, לרעה, לדבר, הדברים רעים על אסונות, על מלחמות, אבל, תמשיך להקריא, אבל הנביא אשר ינבא לשלום, בבוא דבר הנביא ייוודע הנביא אשר שלחו אדוני באמת. זה בעצם מה שראינו בספר דברים, זאת אומרת, אשר תתקיים הנבואה, בבוא דבר הנביא, רק אז התברר שהוא נביא אמת.

נכון, ירמיהו אומר יבוא חורבן. חנניהו אומר שלא יהיה חורבן. שניהם אומרים שאלוהים שלח אותם. למי צריך להאמין? אין ברירה, נחכה ונראה.

נראה, צריך לחכות. ויאמר חנניהו לעיני כל העם לאמור, כה אמר אדוני, ככה אשבור את עול נבוכדנצר מלך בבל, בעוד שנתיים ימים מעל צוואר כל הגויים. כן, עכשיו שיא הסיפור. מהי התגובה של ירמיהו לנבואה המפורטת של חנניהו? תראה איך הוא נותן לו בראש, תמשיך להקריא.

וילך ירמיה הנביא לדרכו. כן. מה, כן זהו? זה נותן לו בראש? כן.

למה הוא לא עונה לו? מה הולך פה? נו למה? כי הוא אמר בעצמו, הקריטריון הוא לחכות ולראות האם הנבואה תתגשם. במצב כזה, זה אומר ככה, זה אומר אחרת, נחכה שיעבור הזמן וזהו.

מה הטעם לריב? כאילו, מה יש לי להגיד לך עוד? נכון, פשוט נראה, דבריו שהם נתגשם. ומה קורה, אני במתח? ואז מספר שלך, אני אעמד כמה חודשים אחר כך.

זאת אומרת, הוא אפילו לא זכה לחיות שנתיים, לראות את הנבואה התגשמה או לא התגשמה. זה הפתרון של התנ״ך, לחכות. אבל שחר, זה לא הכי משכנע, כי כמו שירמיהו אמר שאלוהים דיבר איתו, גם חנניה אמר שאלוהים דיבר איתו, בזמן אמת, אי אפשר לדעת מי משניהם צודק, לא רוצים לחכות שנתיים, אתה יודע, מה האחוז שהתקרה תיפול עלינו עכשיו? 50 אחוז, או שכן או שלא, וואלה יופי. האמת זה יותר גרוע ממה שאתה חושב, מכמה סיבות.

קודם כל, אם אנחנו הקהל שצריך להחליט למי להקשיב, על פי ההיגיון של התנ״ך, אנחנו אמורים להקשיב לחנניה, מפני שהוא לא ממציא שום דבר, חנניה, נעזר, בהיסטוריה. הסיפור הגדול של התנ״ך הוא כיצד אלוהים שמר על עמו לאורך ההיסטוריה, ולכן כשישראל נלחמו עם עמים שונים במדבר, אלוהים עזר להם, וכשהם כבשו את הארץ, אלוהים עזר להם, וגם בהמשך לאורך ההיסטוריה של הממלכה, אלוהים תמיד עזר ליהודה, וגם כשקרו אסונות הם היו זמניים, כשהפלישתים לקחו את ארמון הברית בתחילת ספר שמואל, הם החזירו אותו אחר כך, וכשסמכרי ושם הצור על יהודה, היה לנו פרק על זה, בסופו של דבר יהודה נצלב והממלכה השתקמה די מהר. אז יש לחנניה על מה לסמוך, הוא לא חילוני, להפך, הוא אדם מאמין, הוא דתי, הוא אומר תסתכלו על התנ״ך, ככה היה לאורך ההיסטוריה, אלוהים תמיד עזב. הנבואה שלו מבוססת על תקדימים, על זיכרון תיאולוגי קולקטיבי שצריך לפתוח באלוהים והוא כבר יסדר את העניינים. וזהו, כבר היה לקחת את הצד שלו.

וגם מה שירמיהו אמר מאוד בעייתי, תקריא שוב מה שירמיהו אמר. הוא אומר ככה, הנביא אשר ינווה לשלום. בבוא דבר הנביא ייוודע הנביא אשר שלחו אדוני באמת. בדיוק, הוא אומר הנביא אשר ינבא לשלום. ואם נביא מנבחו רובן וחורבן לא מתגשם, לפי ירמיהו זה לא הופך אותו לנביא שקר, רק אם הוא מנבא דבר טוב שלא קורה.

ואם הוא מנבא דבר רע שלא קורה, מבחינת ירמיהו הוא עדיין נביא אמת. זאת אומרת, אוטומטית, אי אפשר אף פעם לסמוך על מה שאומר נביא אמת כשהוא מנבא על דברים רעים. אני אזרוק לך סתם מהראש דוגמה. בא נביא, נניח קוראים לו יונה, נניח שהוא בא לעיר ננווה, נניח שהוא אומר להם, לאנשי העיר, עוד 40 יום ננווה נהפכת, אנשי העיר חוזרים בתשובה, העיר לא נהפכת. באותו רגע הוא מאבד את הפרנסה, הפרנסה שלו זה נבואה, זה לומר מה יקרה, להגיד איזה דברים יקרו, הם לא קורים, עכשיו הוא צריך להסביר, כן, נבואה רעה לא תמיד מתגשמת, נבואה טובה כן מתגשמת, אם ככה אז גם הנבואת חורבן של ירמיהו עכשיו היא בסימן שאלה.

ובכל מקרה החורבן של יהודה הגיע בערך שמונה שנים אחרי הסיפור הזה. ושמונה שנים זה המון זמן עבור מישהו שעובד כאן ועכשיו, כן? שאומר יגיע חורבן, הנה הוא בפתח. כן, וזה במקרה של נביא אמת שבאמת אלוהים דיבר איתו. אה, זאת אומרת אם מישהו משקר בכוונה.

כן, לא, אני אומר ירמיהו הוא היה נביא אמת, הוא מנבא נבואה רעה, גם מראש אין ודאות שהיא תתגשם, אוקיי? וגם למפריע צריך לשבת, לדגור, לחכות אם היא תתגשם, מתי היא תתגשם, וזה במקרה של נביא אמת. מה קורה אם נביאה היא שקר? אם אנשים שסתם מנחשים דברים, או אנשים שיש להם אינטואיציה טובה? זה עסק מאוד פרוץ, אין לזה שום פיקוח, אין לזה שום רגולציה.

אין לזה שום רגולציה לנבואה. כן, בשורה התחתונה קשה לדעת מי נביא אמת ומי נביא שקר, וגם התנ״ך לא יכול לתת פתרון הרמטי. וגם יחיהו בן ימלא חירב את כל מוסד הנבואה, כי תמיד יכול להיות שאלוהים שלח את הנביא להטעות אותנו, אתה זוכר ממקודם. כן, כן, וזה גם מה שאומר אלוהים במפורש לישעיהו בחזון ההקדשה שלו. אומר לו, אתה תלך ותעבוד על האנשים.

אני אגיד לך את ההבדל. חשמן לב העם הזה. כן, אני אגיד לך שאפילו לא התחלנו לגרד את תנאי השטח, לא דיברנו בכלל על הנביאים הגדולים והמוכרים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל. נכון. וגם לא דיברנו על היכולות של הנביאים לעשות ניסים, כי חלקם עושים גם ניסים.

הנביאים הקדומים עשו, אליהו, אלישע, עשו הרבה מאוד ניסים, נביאי הכתב לא עשו ניסים. נביאי הכתב, הכוונה נביאים שיש להם ספרים. כן, נביאי הכתב זה הכינוי של הנביאים שיש ספרים שהם מיוחסים להם. כל העמוס, הושע, יואל. ויש עוד הבדלים בין הנביאים הקדומים לבין נביאי הכתב?

יש המון הבדלים, בעצם לא דיברנו על התופעה הייחודית של נביאי הכתב, תופעה שהייתה קיימת רק בעם ישראל, והנביאים האלה, ירמיהו, ישעיהו, חגי, הנביאים האלה שונים באופן יסודי משאר הנביאים בעולם העתיק או בישראל הקדום, ובכלל באופן שבו המסורת המקראי עיצבה ושמרה ופרשה את התפקיד שלהם. שחר אני רואה שיש לך עוד המון מה להגיד על הנושאים הללו ונראה לי שאנחנו הולכים פה לסוג של מיני סדרה בהמשכים אז אני מסתכל גם על השעון ואני רואה שהערכנו דבר. הערכנו. נכון הערכנו. הדבר יתארך.

אז נכון אז אני חושב שנעצור פה את הפרק הזה בשלב הזה כי יש לנו המון מה לדבר על נביאי עכתב על נביאים ספציפיים נחזור ונדוש בהם עולם הנבואה הוא עולם גדול ורחב. רחב די למצות אותו בפרק רחב מניים. כן אוקיי שייך ארין בר חוקר עמיקה סמינר הקיבוצים נכון כן תודה רבה לך על הדברים האלה עד עכשיו תודה לך

הפרקים

לעמוד הפודקאסט עושים תנ״ך

נביאי הכתב (ד"ר שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

17.11.2026

בפרק הקודם דיברנו על תופעת הנבואה בעולם העתיק ובישראל הקדום. הפעם נתרכז בתופעה הייחודית לעם ישראל, המכונה "נביאי הכתב".מה ההגדרה של "נביאי הכתב"? מיהם היו? מדוע חלקם קובץ בספר שמכונה "תרי-עשר"? האם אליהו הנביא שייך אליהם? ואלישע? ושמואל? מי כתב את הספרים בפועל – האם עמוס כתב את ספר עמוס, ואת ירמיהו כתב ירמיהו? ואיך יודעים? […]

עולם התנ"ך: מפות, גבולות והארץ המובטחת (ד"ר בעז סתוי) [עושים תנ"ך]

19.10.2026

מה אם נספר לכם שהתנ"ך מתאר עולם שטוח עם ארבע פינות, שעומד על גבי עמודים מסתוריים ומוקף באוקיינוס קדמוני שורץ לווייתנים ומפלצות משונות? מיתולוגיה? אצלנו? בחלקו השני של הפרק בנושא גיאוגרפיה היסטורית, אחרי שעלינו לשמיים וירדנו לשאול, אנחנו חוזרים סוף סוף אל פני הארץ כדי לגלות איך הקדמונים באמת דמיינו את המרחב שבו הם חיים. […]

גיאוגרפיה היסטורית – פרק שעושה סדר (ד"ר בעז סתוי) [עושים תנ"ך]

05.10.2026

פעמים רבות היסטוריה היא עניין של גיאוגרפיה, וגם הפוך – הגיאוגרפיה קובעת את ההיסטוריה. מהי בכלל גיאוגרפיה היסטורית? מה תפקידי השטח והזמן בדיון שלנו? לדוגמה מהי "ארץ כנען"? מהי "תקופת המקרא"? לכאורה פשוט, אבל בפועל לא פשוט בכלל… היכן שוכנת "הארץ שבין שני הנהרות"? מדוע הסהר הוא גם פורה? ועל איזה מרחב ג"ג אנחנו מדברים […]

טעימה לחג: אוכלים, שותים וחוגגים (לקט פרקי תשרי) [עושים תנ״ך]

15.09.2026

רגע לפני שאתם מתיישבים לארוחות החג, בואו נחזור למקורות. ידעתם שבעבר המשמעות של הפועל "לחגוג" הייתה בכלל להסתחרר ולרקוד במעגלים סביב אתר מקודש או מזבח? בפולחן השמי הקדום, "אוכלים, שותים וחוגגים" היה תיאור של התכנסות ומחול פיזי טקסי.אספנו עבורכם את מיטב פרקי התוכנית עם ד"ר שחר ענבר, שחוזרים אחורה בזמן ובודקים איך באמת נולדו המסורות […]

שולחן החג | ד"ר טובה דיקשטיין [עושים תנ״ך]

07.09.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: פרק טעים במיוחד על מאכלי חגים, תרבות סעודת החג בעת העתיקה, והרומן המורכב שבין המקורות המקראיים דרך חז"ל ועד לשולחנות החג והמועד בתרבות הישראלית המודרנית. אז כאמור הפרק הזה כולו סביב האוכל, השתיה והמסורות הקולינריות שליוו את אבותינו אך משפיעים על סעודת החג ומנהגי האוכל עד ימינו אנו. מדוע בעת […]

סודות הכתב והשפה העברית (פרופ' חגי משגב) [עושים תנ״ך]

24.08.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: על השפה העברית, הכתב העברי (ולא- זה לא אותו הדבר), והרומן המורכב ביניהם לאורך ההיסטוריה.אז כאמור הפרק הזה כולו בעברית: גם על השפה וגם על הכתב שבו אנחנו קוראים, כותבים ומסתמסים מדי יום ואיך הוא השתנה והתפתח במהלך ההיסטוריה. מדוע איתמר בן אב"י וזאב ז'בוטינסקי ניסו להכריח את כולנו לכתוב […]

[מגילת המקדש | ד"ר שחר ענבר [עושים תנ״ך

10.08.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם אודות "מגילת המקדש".הפרק הוקלט מול קהל באירוע המאזינים במוזיאון ישראל! סיפורה של התגלית הארוכה, המשונה והמסקרנת ביותר שנמצאה במערות קומראן: מגילת המקדש. כתב יד מרהיב בן יותר מ-2,000 שנה, שנכתב על גוויל באורך של יותר משמונה מטרים ומסתיר מאחוריו תפיסות עולם חסרות פשרות. איך נמצאה המגילה ואיך היא התגלגלה לקופסת נעליים […]

מגילת ישעיהו השלמה – מפגש המאזינים במוזיאון ישראל | חגית מעוז [עושים תנ"ך]

27.07.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם בלייב ממוזיאון ישראל! סיפורה של התגלית הארכאולוגית החשובה ביותר שנמצאה בארץ: מגילת ישעיהו השלמה. כתב יד מקראי בן יותר מ-2,200 שנה, שנפרש לאורך שבעה מטרים ומסתיר מאחוריו דרמה לא קטנה.אז איך הכל התחיל? מה באמת קרה במערות קומראן, ומה החלק של העז הפלאית והאבן שנזרקה למערה? איך התגלגלה המגילה מבית […]

הגבעונים: כוחה של התחייבות (שחר ענבר) [עושים תנ״ך]

12.07.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: בהמשך ישיר לפרק על כוחה של מילה, נספר וננתח את אחד הסיפורים המסקרנים ביותר בספר יהושע – סיפור הגבעונים. לכאורה מדובר בסיפור עוקץ חמוד ומוכר על עם שהצליח להערים על בני ישראל ולכרות איתם ברית במרמה. אבל כבר בקריאה פשוטה מתגלה שהסיפור כתוב בצורה מאוד משונה.למה הגבעונים התחפשו בכלל? למה בני […]

כוחה של מילה: נדרים, בריתות, שבועות, ברכות וקללות [עושים תנ״ך]

28.06.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: המשך ישיר לסיפורו המטלטל של יפתח הגלעדי – אבל מזווית אחרת לא רק עוד סיפור מלחמה, מנהיגות או טרגדיה אישית הנובעת מנדר שנאמר בפזיזות, אלא מסע אל אחד הרעיונות המרכזיים ביותר במקרא: כוחה של המילה. מה היה כוחה של מילה בעולם העתיק? איך ניתן לדמיין עולם בו למילים לא היה רק […]

[עושים תנ״ך] יפתח הגלעדי: הנדר

15.06.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: אחד הסיפורים הדרמטיים ומורכבים ביותר בספר שופטים. סיפור על גיבור חיל לאשגרתי. סיפור שמתחיל בשבועה ונגמר בנדר טראגי. אז מי היה בכלל יפתח הגלעדי? מה הופך אותו לדמות יוצאת דופן בין שופטי ישראל? כיצד סכסוך ירושה משפחתי מעצבאת דרכו? מה אפשר ללמוד מהמשא ומתן שלו עם זקני גלעד על מנהיגות […]

סודות הנחושת של תמנע (פרופ' פינקלשטיין, פרופ בן -יוסף) [עושים תנ״ך]

01.06.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך והפעם: נרחיק לדרום החם. מאוד.בפרקים קודמים שוחחנו על החיבורים המאוד מעניינים, שקורים בעיקר בשנים האחרונות, בין מדעי הארכאולוגיה למדעים מדויקים שונים. והפעם נרחיק עד לתמנע, אתר כריית הנחושת הדרומי וננסה להבין איך מדעים מדויקים כמו כימיה, גיאולוגיה,גיאופיזיקה ועוד משתלבים במדעי הארכאולוגיה ומה הם תורמים להבנת ההיסטוריה של האזור. אז קודם כל מה […]

מה באמת כתוב במגילות מקומראן? (פרופ' יונתן בן-דב) [עושים תנ"ך]

18.05.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך והפעם: הטקסטים של הקומרניסטיםבפרק הקודם דיברנו על אנשי כת (?) קמראן או בשמם האחר "עדת היחד". אבל לא נגענו בכלל בטקסטים של הקבוצה המופלאה הזאת שהשאירה לנו את אוצר מגילות ים המלח ומדבר יהודה שהרי אנחנו "עושים תנ"ך, ובלי טקסטים מי ומה אנחנו? אז בפרק זה בו מתארח פרופ' יונתן בן-דב […]

אירוע מאזינים במוזיאון ישראל

12.05.2026

אתם מוזמנים להצטרף אלינו לאירוע שקיעה ירושלמי הכולל כוס יין צוננת, סיור מודרך מיוחד באגף לארכאולוגיה – כולל ביקור בתערוכה החדשה "נחמה מן המדבר: מגילת ישעיהו השלמה" – וכן שתי הרצאות מרתקות בנושא מגילות מדבר יהודה עם אוצרת המגילות, חגית מעוז, וחוקר המקרא שחר ענבר. קישור לרכישת כרטיסים: https://www.imj.org.il/he/events/Osim-Tanach הצטרפו לקהילה החדשה שלנו בלחיצה כאן. […]

כת קומראן – עדת היחד (פרופ' יונתן בן-דב) [עושים תנ"ך]

04.05.2026

פרק חדש בעושים תנ"ך והפעם: על אנשי (כת?) קומראן דיברנו והזכרנו פעמים רבות את מגילות ים המלח ומדבר יהודה המכונות גם מגילות קומראן. שוחחנו גם על האתר בו התגלו המגילות. אבל הפעם ניגע באנשים עצמם – תושבי האתר הקדוםנתחיל בשאלה הבוערת האם באמת מדובר ב"כת" כהגדרתה המודרנית? מדוע יש לנקוט זהירות כשמשתמשים בהגדרה זאת? מדוע הם […]

המלחמה הסורו – אפריימית (ד"ר בעז סתוי)(ש.ח.) [עושים תנ"ך]

13.04.2026

לפעמים החשיבות של מלחמה לא נמדדת רק בהתרחשויות בזמן אמת אלא גם בהשפעה שלה לטווח הארוך. אנחנו מביאים את הפרק הזה בשידור נוסף דווקא עכשיו, כשאנחנו ברקע העימות האזורי של ימינו אנו. בהקשר זה מעניין לראות כיצד הדינמיקה האזורית כאילו נכתבה כבר לפני אלפי שנים. הפעם ב"עושים תנ"ך" נשוחח כאמור על מלחמה חשובה ומשמעותית, גדולה, "מתוקשרת" […]

מלחמה ושלום בעולם העתיק (פרופ' נילי ואזנה) (ש.ח.) [עושים תנ"ך]

23.03.2026

אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אבל אנחנו יודעים שבכל פעם היא חוזרת על עצמה קצת אחרת. חשבתי לעצמי איזה פרק שמייצג את העולם העתיק יכול להיות רלוונטי, במיוחד היום, והתשובה הייתה ברורה – חוקי מלחמה. קצת אסקפיזם אבל עם הקשר. בפרק זה בו מתארחת פרופ' נילי ואזנה מהאונ' העברית נדון במלחמה על משמעויותיה הרבות בעולם […]

בנות צלפחד (שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

09.03.2026

ב"עושים תנ"ך" דיברנו על לא מעט נשים חזקות ומשפיעות – מרחב ואיזבל, דרך תמר ועד יעל ודבורה. והנה, הפעם נעסוק בסיפור נוסף שאוהבים להתייחס אליו כסיפור של העצמה נשית במקרא: סיפורן של בנות צלפחד. האמנם מדובר בסיפור המעיד על המקרא כפמיניסטי ומתקדם לתקופתו?דרך אחת להסתכל על הסיפור היא כסיפורן של חמש נשים חזקות (ויתומות מאב) […]

מגילת אסתר: אגדת דיסני? (שחר ענבר) (ש.ח.) [עושים תנ"ך]

03.03.2026

אנחנו לא בימים רגילים. באופן אירוני, המלחמה הנוכחית מחזירה אותנו בדיוק לאותו המקום שבו הכל התחיל – פרס.סיפור פורים ומגילת אסתר התרחש באותה אימפריה רחוקה שהיום, בגלגולה המודרני כאיראן, שוב נמצאת במרכז חיינו. אז דווקא עכשיו, בתוך המתח הזה, בחרנו להביא לכם בשידור חוזר פרק שצולל לעומק המיתוס הפרסי-יהודי הזה, ותמיד טוב להיזכר בו כדי לקבל […]

אחרית הימים גרסת חז"ל: התרנגול והעטלף (פרופ' מיכל בר אשר סיגל) [עושים תנ"ך]

23.02.2026

המשיח. אותה דמות עלומה שתגיע (או לא?) על חמור לבן בקץ הימים. מי לא מכיר? הדמות הזאת, מתעצבת בתקופת הציפיה לאחרית הימים של בית שני מתוך מפגש בין דתות תפיסות ותרבויות.אז איך דוקא הסרט האלמותי "בראיין כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון מציג בצורה מאוד יפה את הלכי הרוח של תקופת בית שני? מדוע רוב […]

אנשי תל עזקה / אבינועם להבי ואפרת שפי [עושים תנ״ך]

09.02.2026

כבכול יום שני שני – פרק חדש בעושים תנ"ך והפעם: מאחורי הקלעים של הארכאולוגיה. ב"עושים תנ"ך" אנחנו מדברים רוב הזמן אודות גוף מחקר מוכן שפורסם כבר אם בצורת מאמר/ים, ספר או עבודת דוקטורט. אנחנו מדברים עם האנשים שמאחורי המחקר אבל לא יצא לנו לדבר על אותם חוקרים וחוקרות. אז הפעם – על האנשים שמאחורי הקלעים: ובמקרה […]

כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (ד"ר טובה דיקשטיין) [עושים תנ״ך]

26.01.2026

פרק חדש ב"עושים תנ"ך" והפעם פרק קולינרי שכולו סביב המזון העיקרי של העולם הקדום – הלחם. אוי מי מאיתנו לא אוהב לחמניה חמה? לחם מחמצת פריך שיצא הרגע מהתנור? קוראסון צרפתי ריחני? אז… מסתבר שגם בעולם העתיק אהבו ואכלו לחמים, לא פחות מאיתנו בעולם המודרני.האם הלחם של אנשי המקרא דומה ללחם שלנו כיום? אילו סוגי דגן […]

המבול שהשמיד את העולם: המבול הבבלי (שחר ענבר) [עושים תנ״ך]

12.01.2026

סקר המאזינים השנתי יצא לדרך ויש לכם סיכוי לזכות בשובר מתנה 🎁למילוי הסקר ליחצו כאןדיברנו בעבר ב"עושים תנ"ך" אודות המבול "שלנו". הזכרנו גם שלתרבויות נוספות היו מיתוסים וסיפורים מאוד דומים, לעיתים אפילו כמעט זהים.הגיע הזמן לתת לסיפור הפנטסטי הזה את המקום הראוי ולספר אותו, אחת ולתמיד, באופן מסודר. אז ברוכים הבאים אותנפישיתים ואתרחסיס… מה רצו […]

אנומה אליש: סיפור הבריאה הבבלי (שחר ענבר) [עושים תנ״ך]

29.12.2025

הצביעו היום עבור הפודקסאט האהוב עליכם התחרות פודקסאט השנה של גיקטייםפעמים רבות הזכרנו ב"עושים תנ"ך" את מיתוס הבריאה הבבלי, אבל תמיד היה זה מנקודת המבט שלהמקרא וביחס אליו. הגיע הזמן לתת לסיפור הפנטסטי הזה את המקום הראוי ולספר אותו, פעם אחת ולתמיד, באופן מסודר. אז שלום וביי לעולם המוכר לנו – וברוכים הבאים ימי הכאוס […]

יציאת מצרים: הצד המצרי (ד"ר רחלי שלומי חן) [עושים תנ"ך]

15.12.2025

הצביעו היום עבור הפודקסאט האהוב עליכם התחרות פודקסאט השנה של גיקטייםרוצים לזכות בשובר מתנה? השיבו על סקר המאזינים השנתי כאןפרק חדש ב"עושים תנ"ך" והפעם – על יציאת מצרים, אבל עם טוויסט. יציאת מצרים מהצד המצריאיך סיפור הסנה מהמקרא מתקשר לתרבות המצרית? מה התפיסה המצרית העמוקה לגבי מגיה ואיך התנ"ך מציג ומתמודד איתה? מהי הספרות הפסימית המצרית […]

מצרים: הקשר התנכ"י (ד"ר רחלי שלומי חן) [עושים תנ"ך]

01.12.2025

הפעם אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו אודות מצרים העתיקה אבל בפרק זה נדון לא רק במצרים ההיסטורית אלא במצרים כפי שהיא משתקפת בתנ"ך וגם… בתנ"ך המשקף את המציאות המצרית. מיהם השמים המערביים ומה הקשר שלהם לסיפור שלנו? מי היו החיקסוס? האם הם קשורים ליציאת מצרים המקראית (ספויילר? די קשה לקשר אותם ישירות לסיפור יציאת מצרים…ובכל זאת..) איך […]

העימות הגדול: מלכים מול דברי הימים (פרופ' חגי משגב) [עושים תנ"ך]

17.11.2025

פרק חדש בעושים תנ"ך – והפעם אודות שני ספרים שלכאורה יש בניהם (סוג של…) עימות: מלכים ודברי הימים.אז למה בכלל יש לנו שני ספרים שמספרים לכאורה את אותו הסיפור, אודות אותם המאורעות? בפרק זה עם פרופ' חגי משגב נצלול לעימות בין ספר מלכים לספר דברי הימים – שני ספרים שמתארים את אותה תקופה, אבל בצורה […]

יהודה ותמר – המניפולציה ( ד"ר בעז סתוי) [עושים תנ"ך]

03.11.2025

פרק חדש בעושים תנ"ך  והפעם – בראשית ל"ח יהודה ותמר: סיפור בו מככבת דוקא גיבורה ראשית, שעוסק ביבום, זנות, אוננות (?) ונישואי אב לאלמנת בנולמה סיפור יהודה ותמר "תקוע" וקוטע את רצף סיפורי יוסף? מהי המשמעות של חוק היבום בעולם העתיק ובתנ"ך בפרט? מה תפקידן של הזונות והקדושות במקרא? ובמזרח הקדום? למה יהודה מתחתן עם […]

מזמורי תהילים בעיר דוד (שחר ענבר) [עושים תנ״ך]

20.10.2025

לפניכם פרק מיוחד שהוקלט במסגרת אירוע המאזינים שערכנו בעיר דוד ביולי 2025 בירושלים. בעירו של דוד המלך האהוב התכנסנו לקרוא ביחד כמה מזמורי תהילים, מזמורים שלפי המסורת כמובן חוברו על ידי דוד. או שמא? ננסה להבין: על ידי מי חוברו מזמורי תהילים? מאיזו סיבה הם נכתבו? מה הסוגים השונים של מזמורי תהילים? איך בנויים המזמורים? […]

שבעת ימים תאכלו סוכות? נזכרים בחג הסוכות (שחר ענבר) [עושים תנ״ך]

06.10.2025

מקובל עלינו ששלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות נחגגים לזכר יציאת מצרים. פסח הוא חג היציאה ממצרים, שבועות – חג מתן תורה שהתרחשה במהלך המסע ממצרים לכנען, אבל…מה בדיוק נחגג בסוכות? למה דווקא הישיבה של בני ישראל בסוכות זוכה לחג משלה? מדוע נחגג החג דווקא בזמן הזה בשנה? הרי אם ישבנו בסוכות ביציאת מצרים – למה […]

זיכרון תרועה: נזכרים בראש השנה (שחר ענבר) [עושים תנ״ך]

22.09.2025

מה הקשר בין ראש השנה שאנחנו חוגגים היום ובין זה המתואר במקרא? האם תמיד קראו לחג הזה ״ראש השנה״? ומה כבר קרה ב-א׳ בתשרי שדווקא תאריך זה נבחר להיות "ראש השנה"? האם זה היום בו נברא העולם כפי שטוענת המסורת, או אולי דווקא משהו אחר? אם בפסח חוגגים את היציאה ממצרים ובסוכות את ישיבת בני […]

מסע בשטח ג׳י – מפגש המאזינים בעיר דוד (פרופ' יובל גדות) [עושים תנ״ך]

08.09.2025

פרק מיוחד שהוקלט במסגרת אירוע המאזינים שערכנו ביולי 2025 בעיר דוד בירושלים.יחד עם המאזינים והמאזינות שהגיעו לאירוע ערכנו סיור עם פרופ' יובל גדות מאונ' ת"א ומנהל שותף של החפירה בחניון גבעתי בעיר דוד. הסיור נערך כאמור בשטח G המיתולוגי, המוכר יותר כמבנה האבן המדורג. מהי החשיבות הגדולה של החלקה בליבת הויכוח על ההיסטוריה של ירושלים? […]

ממלכת ישראל: הסיפור שלא סופר (פרופ׳ עודד ליפשיץ) [עושים תנ״ך]

25.08.2025

חרי שדיברנו על כל מה שלא סיפרו לכם על ממלכת יהודה – הגיע הזמן להתמקד בממלכה הצפונית: ישראל.בפרק זה בו מתארח פרופ' עודד ליפשיץ, נמשיך לעסוק בשאלה – מה לא ידע המחבר המקראי בתקופת המלך יאשיה, מה השמיט ומה השאיר בפנים? ננסה להבין מה המקורות שעמדו בפני מחברי הטקסטים כשכתבו על ממלכת יהודה? מה ידע […]

כל מה שלא סיפרו לכם על ממלכת יהודה (פרופ׳ עודד ליפשיץ) [עושים תנ״ך]

11.08.2025

נארח את פרופסור עודד ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב לשיחה בעקבות ספרו האחרון, ״הסיפור שלא סופר על ממלכת יהודה״. ננסה להבין: נשאר בכלל משהו שעוד לא סופר על ממלכת יהודה? ואיך אפשר להבין מה לא סופר, כשכל מה שיש לנו הוא מה שכבר כן סופר? (קחו שניה…) מי היה המספר (או המספרים) המקראי שסיפר לנו על […]

תרבות מצרים העתיקה (ד׳׳ר רחלי שלומי מן) [עושים תנ״ך]

28.07.2025

פרק רביעי במיני סדרה שלנו אשר מוקדשת כולה למצרים העתיקה. והפעם, טיול נוסף לשכנתנו הכבירה מדרום! נתמקד בתרבות ובחיי היום-יום של המצרים הקדמונים. מה הם לבשו? ומה אסור היה להם ללבוש? איך הם נראו? האם השיער שאנחנו רואים בציורי הקירות הוא שלהם, או למעשה… פאות? (מה?!) מדוע הם צבעו את העיניים? האם החברה המצרית היתה […]

דת מצרים העתיקה (ד"ר רחלי שלומי חן) [עושים תנ׳׳ך]

14.07.2025

ממשיכים במסע שלנו אל הממלכה האדירה ששכנה מדרום לנו – מצרים העתיקה.והפעם, נצלול לעומקי הדת המצרית העתיקה. כמה באמת "עתיקה" הדת המצרית העתיקה? מהם שורשיה ומתי היא החלה להתקבל על ידי המצרים הקדמונים? מהם "כתבי הפירמידות" ואילו סודות טמונים בהם אודות האלים הקדמונים? מי היו האלים המרכזיים בדת המצרית? לכמה אלי שמש סגדו המצרים? כיצד […]

מסע סנחריב: גירסת הבמאי (שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

30.06.2025

בעבר דיברנו עם ד"ר בעז סתוי על סיפור מסע סנחריב, סיפור מרתק שיש לו זוויות שונות ואנחנו התרכזנו בזווית האשורית. איך הסיפור נראה בעיקר דרך עיניהם של העורכים האשוריים. הפעם נעלה את הגירסה הישראלית על ראש שמחתנו ונראה מה התנ"ך כותב על מסע זה. במבט ראשון – סיפור מצור סטנדרטי. במבט מעמיק – סיפור משונה […]

תעלומות הנוסח- תרגום השבעים (ד"ר ליאור גוטליב) [עושים תנ"ך]

16.06.2025

בפרק זה נמשיך במסע הבלשי שלנו סביב תרגום השבעים, אבל הפעם "נרד לשטח" – דהיינו לטקסט עצמו. דוגמאות, אני אוהב כידוע דוגמאות. ממליץ להאזין לפרק עם תנ"ך.אילו הבדלים ניתן למצוא בין נוסח המסורה לתרגום השבעים? השמטות? תוספות? מה הן מעידות? אילו שינויים בשמות של מקומות ואנשים משתקפים בתרגום השבעים ומה ניתן ללמוד מהם? מדוע הוגים […]

תרגום השבעים (ד"ר ליאור גוטליב) [עושים תנ"ך]

04.06.2025

קישור לאירוע המאזינים של עושים תנ"ך בעיר דוד: https://cityofdavid.org.il/product/live_bible/ במאה ה-21 כשאנו קוראים ספרים שלא נכתבו במקור בעברית אנו בד"כ מייחסים משמעות זניחה לזהות המתרגם. שהרי לכאורה "מה זה משנה"? עם כניסת הבינה המלאכותית לחיינו מלאכת תרגום כזאת ואחרת נמצאת בהישג הסמארטפון של כל אחד ואחת מאיתנו, מכל שפה לכל שפה, במהירות שיא, כולל הקראה, […]

בריאת העולם – למה (לא) באלימות? (פרופ' יונתן בן-דב) [עושים תנ"ך]

19.05.2025

שוחחנו בעבר בהרחבה על סיפורי הבריאה שבבראשית א' ו-ב'. אבל היופי בתנ"ך שניתן לחזור לטקסט ולבחון אותו מזוויות שונות, ולעיתים, כמו בפרק זה, גם זוויות חדשות ומפתיעות. אז כאמור, הפעם נחזור לבראשית א' – סיפור הבריאה הראשון. במבט על ניתן לראות מיד כי מדובר בסיפור פסטורלי, כמעט מושלם, רווי "כי טוב", הכל מתרחש על מי […]

עזרא ונחמיה – התקופה הפרסית (פרופ' חגי משגב) [עושים תנ"ך]

05.05.2025

אחת התקופות שפחות מדברים עליהן בדברי ימי האזור היא התקופה הפרסית. כולנו מכירים את "תקופת הברזל", "התקופה ההלניסטית" או את כיבושי ומסעות המלחמה של מצרים אשור ובבל באזור הלבנט. והאימפריה האדירה ששכנה במזרח? מעט נשכחת. הנה זמן תיקון.האימפריה הפרסית מתקשרת גם לתנ"ך דרך כורש והצהרתו, וכמובן דרך ימי עזרה ונחמיה. מדוע מתעקש פרופ' חגי משגב […]

עשר המכות- הגישה הביקורתית (שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

21.04.2025

בפרק שעסק בעשר המכות בקריאה מסורתית ראינו שסיפור המכות, שלכאורה כל כך מוכר לנו, למעשה מלא בקשיים. לא ברור למה דווקא אלה המכות שנבחרו ולא אחרות, למה הן מסודרות בסדר הזה, ולמה בכלל נדרשו מכות רבות במקום מכה אחת ניצחת. הפעם נצלול לסיפור מהזווית הביקורתית ונראה שהדברים… עוד הרבה יותר מסובכים. הקושי הפעם נובע משום […]

עשר המכות- הגרסה המסורתית (שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

07.04.2025

האביב כבר פה, הטבע מלבלב ופסח בפתח. הפעם, לקראת החג נקדיש את הפרק לאחד הסיפורים המוכרים והמרתקים ביותר בתנ"ך – סיפור עשרת המכות. למה נבחרו דווקא המכות הללו, דם, צפרדע וכינים, ולא מכות אחרות? האם המכות מכוונות כנגד אלי מצרים העתיקה? האם הן מסודרות בסדר של החמרה, או שמא יש סדר אחר? האם בכלל ניתן למצוא […]

מצרים- מסע בין שושלות (ד"ר רחלי שלומי חן) [עושים תנ"ך]

24.03.2025

בפרק זה אנו ממשיכים לעסוק במצרים העתיקה – הממלכה האדירה ששכנה מדרום לנו והשפיעה מאות רבות של שנים על העולם העתיק בכלל ועל כנען בפרט. הפעם נסקור את השושלות השונות ש"הרכיבו" את מה שאנו מכנים היום מצרים העתיקה. שורשיה של התרבות המצרית נטועים אי שם בשלהי האלף ה-4 לפנה"ס – ושם גם מתחיל מסענו בפרק […]

מצרים ומדע האגיפטולוגיה (ד"ר רחלי שלומי חן) [עושים תנ"ך]

10.03.2025

פעמים רבות בעושים תנ"ך אנו מדברים על מסורות ועמים מהעבר, תרבויות וממלכות ענק שפסו מן העולם. הפעם נביט דרומה לעבר אחת הממלכות המפוארות ביותר שידעה האנושות, אימפריה שיש לה מסורות עתיקות, שפה עתיקה, מקדשים שהם פאר היצירה האנושית פנתיאון אלים לפנתיאון ועוד – אולי כבר ניחשתם- המצרים.את חקר מצרים העתיקה מכנים באקדמיה אגיפטולוגיה. מהו המדע […]

השומרונים (פרופ' שטפן שורש) [עושים תנ"ך]

24.02.2025

פעמים רבות בעושים תנ"ך אנו מדברים על מסורות ועמים מהעבר, שפסו מן העולם. הפעם נכיר "שכנים" שנמצאים ממש פה מעבר לפינה, שכנים שיש להם מסורות עתיקות, ואפילו טקסטים עתיקים הדומים למקרא – הלא הם השומרונים.אז מי הם השומרונים ומה מוצאם התרבותי האתני והדתי? האם יש הבדל בין מוצאם לפי המקורות היהודיים לבין המסורות העתיקות של […]

מסע שישק – בין מגידו רחבעם וסאלח שבתי (שחר ענבר) [עושים תנ"ך]

10.02.2025

באוגוסט האחרון ערכנו במועדון הגריי בתל אביב את אירוע המאזינים השלישי של "עושים" תנ"ך שכולו נסוב סביב מגידו. מול קהל חי של למעלה 300 איש ראיינו את חוקר המקרא שחר ענבר לשיחה אודות מסע שישק. הסיפור של מסע שישק יוצא דופן- הוא מאחד בתוכו מספר נושאים שבד"כ לא גרים בכפיפה אחת – גם ממצא ארכיאולוגי, גם […]

ארכיאולוגיה של האקלים: אקלים בעולם הקדום (פרופ' פינקלשטיין ופרופ' לנגוט) [עושים תנ"ך]

27.01.2025

נדמה שתמיד התחזית במקומותינו מסיימת בביטוי "חם יחסית לעונה", אם כך עולה השאלה הטבעית – מתי "קריר יחסית לעונה" הרי לא יכול להיות שתמיד חם פה. או שמא…. תמיד חם פה? אז הפעם נעסוק באקלים. לא, לא עברנו פקולטה, אנחנו עדיין בתחום ההיסטוריה באזורינו אך בפרק זה ננסה להיעזר במחקר אודות האקלים הקדום כדי לנסות ולהבין […]

חוקי מלחמה: כי האדם עץ השדה (?) [עושים תנ"ך]

13.01.2025

בפרק הקודם של "עושים תנ"ך"  דיברנו על מלחמה ושלום – על חוקי מלחמה בעולם העתיק. הזכרנו מספר קבצים של חוקים בעולם העתיק ואת הלך המחשבה המניח שהאל הוא חלק בלתי נפרד מהמלחמה עצמה. הפעם נרד לעומקם של דברים וננתח מקרה בוחן מהתנ"ך אותו נחקור בעזרתה של פרופ' נילי ואזנה מהאונ' העברית. הכוונה היא כמובן לדברים פרק […]

תל מגידו: אם כל התילים (פרק לייב) [עושים תנ"ך]

16.12.2024

באוגוסט האחרון ערכנו את אירוע המאזינים השלישי של "עושים" תנ"ך, שכולו נסוב סביב מגידו. במפגש אירחנו במועדון הגריי בתל אביב, למול קהל חי של למעלה מ-300 איש, את פרופ' ישראל פינקלשטיין לשיחה שהיא מעין סיור וירטואלי בתל המפורסם.בשיחה שמהווה מעין סיכום של כ-30 שנות חפירה של ישראל בתל (כן, מאז 1994!) תהינו על חשיבותו ההיסטורית […]