בפרק הקודם דיברנו על תופעת הנבואה בעולם העתיק ובישראל הקדום. הפעם נתרכז בתופעה הייחודית לעם ישראל, המכונה "נביאי הכתב".
מה ההגדרה של "נביאי הכתב"? מיהם היו? מדוע חלקם קובץ בספר שמכונה "תרי-עשר"? האם אליהו הנביא שייך אליהם? ואלישע? ושמואל?
מי כתב את הספרים בפועל – האם עמוס כתב את ספר עמוס, ואת ירמיהו כתב ירמיהו? ואיך יודעים? האם בוצעו בספרים האלה התערבויות? ואם כן, האם יש טעם לייחס את הספר לאותו אדם?
מה הנושאים שהיו חביבים על הנביאים ומדוע נביאים שחיו במקביל ניבאו על נושאים שונים לחלוטין?
ומי היו האנשים: האם עשו ניסים? היו נשואים? בודדים? הגיעו משכבה מסוימת או ממעמד ספציפי?
בהמשך נתווה ציר זמן לנביאים השונים, מעמוס ועד זכריה. מה הנושא המרכזי עליו מדבר כל נביא? האם הנבואות משתנות על רקע אירועים היסטוריים, דמוגרפיים וגיאופוליטיים? מתי הנביא נדרש בכלל לנבא?
האם הם הכירו את התורה? ואם לא, את מה הם כן הכירו? ואולי הכי חשוב: האם יש לנו תיעוד על כתיבת הנבואות בתנ"ך עצמו?
ולסיום שאלה למחשבה: מדוע לפי ד"ר שחר ענבר, המתארח בפרק, לא ניתן להבין באמת את הנביאים מבלי להבין את המצב הגיאופוליטי הספציפי שהיה בזמנם?
האזנה נעימה,
יותם
הצטרפו לקהילה החדשה שלנו בלחיצה כאן. 🚀
מקווים שנהנתם ואם כן אל תשכחו לדרג ולעקוב אחרי הפודקאסט.אל תשכחו להצטרף לניוזלטר השווה שלנו בלחיצה כאן. 💌
ולצפייה בפרקים הרשמו לערוץ היוטיוב שלנו בלחיצה כאן. 🤩
לעמוד האינסטגרם לחצו כאן
לעמוד הפייסבוק לחצו כאן
לעמוד הטוויטר לחצו כאן
לעמוד הטיקטוק לחצו כאן
תמלול הפרק
עושים תנ״ך יותם שטיינמן מארח שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים, לכל הנביאות ולכל הנביאים. דיברנו על מה זה נביא, מה זו נבואה בעולם העתיק, דיברנו על סוגי נביאות, מי הם אותם נביאים, על זה שהם לפעמים באים בקבוצות, לפעמים בבודדת, לפעמים הם חוזים ממש קרוב, לפעמים הם חוזים קרוב ועוד קצת, לפעמים הם חוזים באקסטזה, לפעמים בחלום, והנה אנחנו נמשיך בעניין הזה של נביאים, נבואה. והיום נדבר על נביאי הכתב, זאת אומרת על ספרי הנבואה, נכון? כן, בערך, על חלק מהם, כי לא כולם ספרים של נביאי הכתב. נתחיל בהגדרה הבסיסית.
התנ״ך, כמו הצבא, מחולק לשלושה חלקים. תורה, נביאים, כתובים, מי לא יודע לדקלם את זה? נכון, החלק הראשון, התורה, זה חמשת חומשי תורה. כולם מכירים, כולם חכמים, כולם מבינים, כולם מכירים את התורה. החלק השלישי זה כתובים, כלומר מה שלא נכתב בתורה ובנביאים.
עזרא, נחמיה, תהילים, משלי, איוב, כל החבר'ה האלה. כל החבר'ה האלה, והחלק האמצעי נקרא נביאים, והוא מתחלק לנביאים ראשונים, אלה ארבעת הספרים הראשונים, יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, שהם לא ממש ספרי נבואה, אבל לצורך הנוחות... כן, זה הולך שם ממש נביאים, יהושע, מה הנביא ביהושע? כן, לצורך הנוחות הם בקורפוס של הנביאים, כי הם ממשיכים מיד אחרי התורה, יהושע ממשיך את דברים, אז איפה כבר אפשר לשים אותו? ואחרי הספרים האלה יש את נביאים אחרונים, שהם נביאי הכתב, זאת אומרת ספרים שמיוחסים לאנשים שניבאו נבואות.
ארוכות אפשר לומר יש את שלושת נביאי הכתב הגדולים ישעיהו ירמיהו יחזקאל ויש את הנביאים הקטנים יותר 12 נביאים שהיו להם נבואות קצרות ולכן הם קובצו ביחד לספר שנקרא תרעשר בארמית 12 12 זאת אומרת ספרי תרעשר בעצם זו מגילה אחת ארוכה וסגורה שמכילה את סיפורם של 12 נביאים קטנים. כן אפשר לומר ראשי היואל עמוס עובדיה כל אלה בתרעשר אז למה הם לא קיבלו ספר משלהם זאת אומרת הנבואות שלהם פחות חשובות. שהספרים שלהם הם קצרים יחסית וכולם נכנסו במגילה אחת יש בתוכם ספרים קצרים יותר למשל עובדיה כן שהוא חד פרק אפשר להגיד כמו שאמרו היהודים באים עובדיה יש פרק אחד ויש ספרים ארוכים יותר בספר ראשיה יש 14 פרקים אבל הם פרקים קצרים בכל ספר ראשיה יש בסביבות 200 פסוקים זה הרבה קצת תעשה לי סדר בישעיהו יש 1300 אה אוקיי בסדר זאת אומרת ספרי הנביאים האלה הם יחסית קצרים ולכן הם מצאו את עצמם כולם באותו הספר באותה המגילה וזה מה שנקרא נביאי הכתב נכון שוב נביאי הכתב אלה ספרים של נביאים שיש להם נבואות שמיוחסות להם בכתב וגובשו לספר. למשל לא אליהו שאין לו ספר אליהו. אין לו נבואות גם ארוכות, מפורטות, מעוצרות.
למרות שהוא אליהו הנביא, כן? נכון. אבל זה שיש ספר ירמיהו, ספר ישעיהו, ספר יואל, זה לא אומר שהאנשים האלה כתבו את הספרים שלהם, אלא שהיו אנשים שהדברים שהם אמרו עלו על הכתב והורחבו על ידי סופרים שהרגישו שהדברים האלה חייבים להיות מועברים הלאה ולהשתמר. שאר הנביאים שצצים בתנ״ך, גד, נתן, אליהו הנביא, מיכאיהו בן עמלה, שהזכרנו בפרק שדיברנו על הנבואה בעולם העתיק, הם לא השאירו נבואות ארוכות ומפורטות שמיוחסות אליהם, לכן הם לא שייכים לז'אנר הזה. אוקיי, אז רק הנביאים שיש להם נבואות ארוכות ומפורטות שמיוחסות אליהם, נקראים נביאי הכתב והם זכו לספרים.
כן, ובעצם נביאי הכתב הם לא סוג חדש של נבואה, אלא סוג חדש של מסירה, של השתמרות החומר. אבל שחר, אנחנו בעושים את הנח, ראינו שספרי התורה והנביאים ראשונים הם לא חיבורים אחידים, כלומר, יש בהם כמה רבדים, כן? כמה סופרים, כמה מסורות, כמה עריכות. כן. אז איך זה עובד בספרי הנבואה?
אפשר להניח שהספרים האלה נכתבו על ידי האנשים שלהם מיוחס הספר? זאת אומרת, ירמיהו כתב את ספר ירמיהו ועמוס כתב את כל ספר עמוס? שאלה מעולה, התשובה היא לא. אוקיי. בספרים האלה השתמרו הנבואות של החבר'ה שעל שמם הספר.
אבל בכל הספרים יש גרעין של לבואות שמיוחס לנביאים שעל שמם נקרא הספר אבל יש גם רבדים נוספים תוספות עריכות השלמות בדיוק כמו שאנחנו מכירים משאר התנ״ך גם בירמיהו וגם בעמוס וגם בכל השאר בכל הספרים האלה היו התערבויות גם בעובדיה אחת פרק בכולם וואלה וכולם היו התערבויות. איך יכול להיות לכל ספר בתנ״ך היה תהליך ארוך מאוד של יצירה והתהוות עד שהוא נחתם כצורתו לפנינו היום. אז תן לי דוגמה מספר ראשון. אושע נגיד. אושע.
כן. בפרק א', באושע הנביא מדבר על עצמו בגוף שלישי, אלוהים אמר לאושע לך תתחתן עם זאת וזאת, אבל בפרק ג', אושע מדבר על עצמו בגוף ראשון. ויש בספר מקומות שמהם משתקף שממלכת ישראל עומדת על טילה, ויש מקומות אחרים שמהם משתקף שהיא כבר חרבה. ויש בספר מקומות עם עברית מקראית קדומה, ויש מקומות עם עברית מקראית מאוחרת. זאת אומרת, אפשר לראות שיש שם רבדים שונים.
אז אם ככה, בכל הספרים האלה יש רבדים מאוחרים, אם בספר הושע יש כמה וכמה רבדים, למה להניח שבאמת האנשים האלה, כן, הושע, ניבא חלק מהספר שקראו אל שמו, שבאמת היה בכלל קיים מישהו כזה בשם משה, סתם כדוגמה? יופי, זו שאלה נכונה, זו שאלה מתקדמת. כי אתה בעצם אומר, אם כל הספרים עברו עריכות, ואם מדובר בקולקציה של חומרים מעורבבים, עד כמה אפשר לקרוא לספרים האלה אותנטיים? האם אפשר להגיד שישעיהו עומד מאחורי ספר ישעיהו, ושעמוס עומד מאחורי ספר עמוס? ומה התשובה בעצם?
התשובה היא שכן, הנביא שלשמו הספר באמת נמצא בספר, הוא הגרעין של ליבת הספר, למרות שבכל... ספרים יש תוספות ועריכות וסידור מחדש של חומרים מאחורי ספר ישעיהו נמצא אדם. שקראו לו ישעיהו מאחורי יחזקאל נמצא יחזקאל מאחורי עובדיה נמצא עובדיה תשמע זה זה קביעה מאוד נחרצת איך יודעים את זה קודם כל מפני שהם מאוד שונים אחד מהשני. כל הנביאים בספרים האלה לא נשמעים אותו דבר הם כולם נשמעים אחרת אנחנו רגילים שנבואה זה כה אמר אלוהים ואז איומים.
תחומי עניין שלו, יש לו דגשים משלו, יש לו שפה משלו, יש לו סגנון משלו, יש לו את הדברים שמפריעים לו, ודברים אחרים שלא מפריעים לו בכלל. יש לו תחומי, לכל נביא יש תחומי עיסוק שלו. זאת אומרת, כל ספר הוא ייחודי, ואם כך, כנראה היה מישהו שבאמת קראו לו, לא יודע, יחזקאל, כן, אבל אולי לא קראו לו יחזקאל, אולי בשם אחר, אבל היה מישהו. היה מישהו. שמאחורי הספר.
שמאחורי הספר, שהיה לו אופי שונה וסגנון שונה מכל השאר. וגם היו התערבויות בתוך הספרים. דוגמאות, דוגמאות. למשל, עמוס, שחי באמצע המאה השמינית, לפני הספירה, והסתובב בממלכת ישראל, הוא מדבר על עוולות חברתיות. הוא כמעט בכלל לא מתייחס לפולחן.
לאורך כל הספר, שלא תשעה פרקים, מציקים לו דברים חברתיים. מציק לו המוסר, מציק לו החברה. הוא לא כועס על עבודת אלים אחרים, אין לו בעיה עם הפולחן. להפך. להפך, הוא בכמה מקומות אומר שאנשים בממלכת ישראל מקריבים קורבנות בדיוק כמו שצריך, אבל שהם לא מוסריים.
בממלכת ישראל קורבנות כמו שצריך, כן. זה קצת נוגד את כל ה... אתה יודע, המיינסטרים. נכון, זה נשים בצד. בינתיים, הנביא עמוס מתרכז בחטאים חברתיים, בפערי מעמדות.
אבל הושע, שחי כמעט בדיוק באותו זמן, ופעל באותם המקומות, כל זה ממש לא מעניין. הושע מדבר בלי הפסקה על עבודת אלים אחרים, ועל ישראל שזנחו את אלוהים והלכו אחרי אלים זרים, והוא מדבר, הושע, המון על גיאופוליטיקה, ועל אשור, ועל מצרים, ועל בריתות, ועל הפרת בריתות. כאשר לכל הדברים האלה אין רמז בספר עמוס. יש דוגמאות כאלה מהנביאים הגדולים, המוכרים יותר, מהשמות המוכרים יותר? בוודאי, יחזקאל חי בזמן החורבן, הוא גלה לבבל עם המסה שגלתה במה שנקרא גלות יויחין, גלות החרש והמסגר, כמה שנים לפני חורבן בית המקדש, ויחזקאל יושב בבבל ומתעסק במה שקורה באותו זמן בבית המקדש.
הוא מנבא, כאילו בזום, מה קורה כרגע בבית המקדש, והוא מתאר את המקדש, והוא מתאר את החטאים הפולחניים במקדש, והוא יורד לרזולוציות של הפולחן הוא ככה וככה וכרגע מקריבים קורבנות לאלים האלה והאלה והאלה, והוא מתאר את המקדש לפרטי פרטים, מה קורה בכל מקום, איזו עבודה זרה אחרת קורית שם. ונדגיש שהוא חי בזמן שבית המקדש הזה עדיין קיים, כן? זה לפני החורבן הגדול. נכון, עומד על תילו. באותו זמן בדיוק חי הנביא ירמיהו, ובספר ירמיהו מסופר איך ירמיהו מסתובב באותו זמן בדיוק, באותו בית מקדש בדיוק, אבל ירמיהו לא אומר מילה על הפולחן.
מעסיקים אותו דברים אחרים לגמרי, עומד בשער המקדש. לפעמים הוא גם נכנס פנימה ויש לו גם טענות כלפי ממלכת יהודה אבל על דברים אחרים שקורים במקדש הוא לא מזכיר קורבנות ולא פולחן המקדש מופיע אצלו רק בהיבט של שחיתות וחטאים הוא עומד בשער בית המקדש ואומר המקום הזה הוא מערת פריצים אתם מתנהגים לא יפה אחד לשני אתם עושים ככה וככה כל מיני דברים שעליהם יחזקאל לא כותב כלום עוד ראיה שהנביאים האלה היו אותנטיים היא שהם מדברים על זמנם הם מתייחסים לתקופתם בדיוק למצב הגיאופוליטי המאוד מאוד מסוים של תקופתם. אוקיי, אז אם דיברנו על תקופתם, נראה לי שזה הזמן הנכון להתחיל להבין מי היו האנשים האלה על ציר הזמן, זאת אומרת, לתקופתם של מי ומה. נתחיל בהתחלה, מי הנביאים המוקדמים ביותר על ציר הזמן? על ציר הזמן המוקדמים ביותר היו עמוס והושע, הם היו הראשונים.
הם נמצאים בספר תרסר. שניהם פעלו בצפון, והם פעלו בסוף ימיה של ממלכת ישראל, בסביבות שנת 750 לפני הספירה, והם מנבאים לממלכת ישראל, והם צופים שהיא תיחרב. ואמרנו מקודם, רק נזכיר, שכל נביא שונה מהנביאים האחרים, זה אומר שהם מנביאים בער באותו הזמן, אז מה? בער באותם מקומות, אז מה? הם מתייחסים לדברים שונים לגמרי.
נכון, שניהם מגיעים לבית אל, לגלגל, לשומרון, אבל כל אחד מדבר על דברים אחרים. עמוס מתייחס לאורך הספר שלו אך ורק לפרי המעמדות ולדריסה של החזקים את החלשים. והוא אומר לממלכת ישראל, את גדולה ועשירה ומושחתת, ואנשים אצלכם לא רואים את המסכנים ואת הנזקקים, זה מה שמפריע לו. גם כשעמוס הולך למקדש בבית אל ורב שם עם אחד הכהנים, המציע, בשום שלב עמוס לא אומר המקדש הזה טמא או יש בבית אל הרבה מזבחות שמקריבים בהם קורבנות לאלים זרים זה לא מפריע לו. אבל כשהושע מזכיר את בית אל הוא חוזר שוב ושוב על כך שיש מזבחות זרים ובמות זרות ועבודת אלים זרים ובגדול ספר הושע זה תלונה אחת גדולה של אלוהים על איך ישראל בגדו בו וזנו עם אלים אחרים.
אוקיי והמצב הגיאופוליטי בתקופתם של הצמד הזה. אוקיי עמוס והושע חיו לקראת סוף ימי ממלכת ישראל בתקופה שבה הממלכה די שגשגה אצל עמוס זה היה ממש בימי ירובעם השני בסעיף תפארתה. של ממלכת ישראל. מלכנו האהוב. מלכנו האהוב ירובעם, הוא מזכיר בכמה מקומות כמה אנשים עשירים.
וזה מה שמפריע לו, פערי המעמדות. מפריע לו ההתאכזרות של החזקים לחלשים, הניצול, הדיכוי, ההתעמרות, הוא אומר אתם שוכבים על מיטות שן, שן הב, אתם אוכלים בשר ושותים יין מקערות גדולות ומושכים את עצמכם בשמן מובחר ודורכים על החלשים ועושקים אותם. בזמנו המצב בישראל היה טוב. אבל ברקע האימפריה האשורית עכשיו התקרבה לאזור. עמוס לא מתייחס אליהם, כי הם עדיין לא היו איום מיידי.
אצל הושע האשורים כבר בדלת, והוא פחות מדבר על המצב המעמדי ויותר על המצב הגיאופוליטי. באותו זמן השור מתקדמת, ומצרים עדיין מוגדרת ככוח האזורי, וישראל מתלבטת האם להחליף צדדים לפי מה שנראה להם. פעם ישראל כורתים ברית עם מצרים, פעם עם השור, בלי אסטרטגיה, בלי נאמנות לחתימות או להסכמים. והושע תופס את הבגידה הפוליטית הזאת כשיקוף של הבגידה שלהם באלוהים וההליכה שלהם אחרי אלים זרים. המוס לא מתייחס לדברים האלה בכלל, המילה אשור לא מוזכרת בספר המוס.
אז למה הושע מצידו כן מתייחס דווקא לכל כך הרבה לאשורים? הושע עושה את הדבר הכי מתבקש בעולם, לא אמרתי קודם אז אני אגיד עכשיו, כשקוראים את הספרים האלה, את כל הספרים של הנביאים בלי יוצא מן הכלל, הכרחי להבין את המצב הגיאופוליטי. חייבים להכיר בדיוק, בדיוק את הכוחות המדיניים והפועלים שפעלו באזור כדי להבין את הנבואות האלה. למה צריך להבין את הכוחות המדיניים והפוליטיים? נביאים דיברו בעיקר על עוולות ועל חטאים, לא?
על עבודה זרה, על שפיכות דמים, על זה שישראל ויהודה חוטאים ופושעים, ולכן אלוהים החריב אותם, לא? איפה זה קשור לפוליטיקה העולמית? זו הטעות. הכל מתחיל ונגמר בפוליטיקה העולמית. זה חמוד שהאינדוקטרינציה הדתית גרמה לנו לחשוב שהנביאים התרכזו בעוולות וחטאים.
הם התייחסו לעוולות ולחטאים פה ושם, אבל באופן הכי בסיסי, ממש, בבסיס של הבסיס, אי אפשר להבין את הטקסטים בלי להבין את הפוליטיקה העולמית. בכלל, כלל אצבע, נביאים לא היו פותחים את הפה אם לא היו אירועים גיאופוליטיים או גיאו-אסטרטגיים עולמיים. בלי זה נביא לא היה מתלבש ויוצא מהבית. עכשיו איבדת אותי קצת, למה? אני אגיד את זה אחרת.
כשאנחנו קוראים את ספר מלכים, אני לא יודע כמה יוצא לך לשבת סתם בבית ככה ולקרוא את ספר מלכים. מדי פעם היה קניטיב אחתרם מספיקות לי לעיין בו. כן. כשאנחנו קוראים את ספר מלכים, אנחנו די מדפדפים את כל האירועים הגיאופוליטיים. כי מי הולך לזכור עכשיו מה הרם ומה השור ומה בבל ומה מצרים הכל מתערבב מהכל כן יש את צנחרי ושלמה נסר ותגלת פלס הראשון והשני והשלישי וחזאל ובן הדד ונבוכדנצר הוא פרעון בפרעון נכון והכל נהיה סלט נכון כי אנחנו קוראים על האירועים מפעם ולא חיים אותם ממש אז הכל הופך למין בליל כזה.
אבל כל אחד מהשמות האלה שהזכרת עכשיו כל אחד מהשמות האלה יצר זעזוע כשאנשים האלה הגיעו לפה.
בלאגן, אתה יודע לפני כמה שנים עשיתם פה סדרה עם בועז טבי על המלחמה הסור אפרימית. כן, המלחמה הזאת שהיא בתנ״ך מאוד מפורטת וגם בארכיאולוגיה אבל אף אחד לא זוכר אותה, כן? בנוסף היה לנו פרק שקראו לו מנחם, סיפור שלם בשמונה פסוקים, אני כבר מבין למה אתה חותם. נכון, המלחמות האלה שכתובים בכמה פסוקים לא קוהרנטיים בספר מלכים, המלחמות האלה נשכחו מההיסטוריה, אבל עבור האנשים שחיו כאן באותו זמן. אלה היו האירועים הכי משמעותיים שאי פעם קרו להם בפער.
אנחנו קוראים שני פסוקים לא ברורים ומדלגים, אבל אנשים שחיו ביהודה או בישראל ממש באותן שנים, הם רעדו מפחד, פחד מהשמדה, ממוות, מחורבן, מהגליה. הפחד היה אמיתי, וכמו הפחד הזה, גם הפחד שהיה בעשרות אירועים אחרים לאורך ההיסטוריה של הממלכות היה אמיתי. ולכן כשקוראים את ספרי הנביאים, חשוב להכיר את המצב מסביב כדי להיכנס לנעליים של האנשים. שחיו אז והקשיבו לנביאים וגם של הנביאים שחיו אז וניסו למסגר את החששות האלה ולתווך אותם בתוך תפיסת עולם שלוקחת בחשבון את אלוהים. וכמו שאני אומר תמיד, התנ״ך לא נכתב על הירח.
התנ״ך הוא לא איזה ישות ספרותית שנפלה סגורה וחתומה מהשמיים על הראש שלנו. לתנ״ך יש הקשרים היסטוריים ופוליטיים. וגם ספרי הנביאים לא נכתבו על הירח, לא קם אדם בשם ישעיהו בבוקר, הסתובב בבית, חיפש מה לעשות. ואשתו אמרה לו, תמצא לעצמך תחביב, משגע אותי לראות אותך בין הרגליים. אולי תלך לחדר שלך ותעשה משהו.
ותעשה משהו, והוא אמר לה, את יודעת מה? תמיד אמרו לי בבית ספר שאני טוב במילים, אז אני אכתוב ספר על נבואה. צריך לחזור שלב אחד אחורה. כתיבה בעולם העתיק היא עסק מסובך, ומורכב, ויקר. בשביל שיצא ספר נבואה, צריך שיהיה טקסט שנאמר בעל פה, ושהייתה לו השפעה.
היה לו מקום בעולם, היה לו מושב, היה לו מאחז בחיים של האנשים. אנשים רצו לשמר אותו אנשים רצו לשמר את הנאומים האלה ודווקא את הנאומים האלה והסיבה היא יותם שכל הנביאים נביא הכתב כולם חיו בזמנים מיוחדים בתקופה של טלטלה תקופה של זעזועים. למה כאילו אני מבין אינטואיטיבית שזה הגיוני אבל למה דבר ראשון מפני שבזמני שקט לא צריך נביא. מתי נביא נהיה לחוץ כשיש משבר נביא נהיה לחוץ יש משבר כשמדובר על זמן יוצא דופן אם אתה זוכר בפרק על הנבואה בעולם העתיק סיפרנו את הסיפור של החב. והנביא מחיה הוא בנמלא.
כן, זוכר לגמרי. נכון, אז אחיו הביא 400 נביאים ושאל אותם האם לצאת למלחמה. הוא לא שאל אותם האם להכין צנים עם קוטג' או צנים עם חמאה. הוא לא שאל אותם אם ללבוש את הגלימה הזאת או את הגלימה הזאת. כן, נכון, הוא שאל את 400 הנביאים האם לצאת להילחם בערם, שזה קריטי.
נכון, והוא גם מת במלחמה הזאת, מה שמראה שזה היה זמן יוצא דופן, זמן מיוחד. בזמן רגיל לא צריך נביא, אין לו ביקוש. נביאים לא ניבאו בימי שקט או בימי שלווה כי מי יקשיב להם אנשים לא מחפשים נביא כשהכל טוב כן זה מזכיר לי מחר יהיה חם ומגניב כן בדרך כלל חזאים צריך אותם בחורף שיש אירועים אטמוספריים או באוויר או בסתם בקיץ לא צריך נביא חם מה לעשות כן גם בימינו אנשים לא הולכים לא יודע למגד את עתידות למתקשר או לשרלטן אחר כשהחיים שלהם טובים רק כשיש משבר נכון ולכן כלל אצבע. הספרים האלה ספרי הנבואה הם התחברו בזמנים שבהם המצב הגיאופוליטי היה לא יציב כשהעם היה לפני משבר או בתוך משבר או מיד אחרי משבר כשהעתיד היה לא ברור. עמוס והושע חיו כשהאימפריה האשורית התקרבה לכאן והושע מנבא בזמן שהאימפריה האשורית כבר ממש כאן, כשהחריבה את ממלכת ארם ואז החריבה את ממלכת ישראל.
תחשוב מה זה עושה לאנשים בממלכת ישראל שרואים את השכנה שלהם ארם, מבחינתם היא אימפריה שיושבת לידם מאות שנים, הם רואים אותה נחרבת מול העיניים שלהם. כן, וכשאתה אומר נחרבת זה לא גם ברגע אחד, זה יכול לקחת 15 שנים ואז אתה יודע, הם רואים את זה זוחל ולאט והיה רחוק ומה יקרה ונעשה. נעשה ככה ונעשה אחרת. ונחבת בעולם העתיק זה לא צמחוני. זה נחבת, זה מזעזע.
זה מזעזע. כמה שנים אחרי השעה מגיעים ישעיהו ומיכה, הם רואים איך אשור מחריבה לחלוטין את מה שנשאר מממלכת ישראל, ואז הם עדים לחורבן של רוב יהודה בזמן מסע סנחריב. וזו הסיבה שהספרים האלה בעצם השתמרו. זו אחת הסיבות שגרעיני הספרים האלה השתמרו. אם לא היה צורך, לא היו שומרים.
אוקיי, אז נחזור רגע לציר הזמן. אמרנו שבהתחלה היה את עמוס, את הושע, ככה אמרנו, בסוף... מימי ממלכת ישראל אחר כך אם אני זוכר נכון יש את הנביא הגדול הראשון המוכר אולי ישעיהו. ישעיהו נכון וגם מיכה אבל בעיקר ישעיהו הוא ניבא לאורך תקופה מאוד ארוכה עשרות שנים גם בתקופת המלך אחז שבזמנו הייתה מלחמה עשור אפרים איתהי כשישראל וערם איימו לכבוש את יהודה. והוא המשיך לנבא עד התקופה שממלכת ישראל קרסה וגם 20 שנה אחר כך כשממלכת יהודה כמעט חרבה בזמן מסע סנחריב.
זאת אומרת הוא ממש היה עד לחורבנות מאוד מאוד גדולים. לחורבנות וגם להגליות להגליות השוריות גם של ממלכת ישראל וגם של... אנשים מממלכת יהודה, כי כשסנחריב סיים את המסע שלו, הוא מספר שהוא לקח איתו חזרה לאשור מאות אלפי שבויים, וישעיהו ראה ודיבר על כל הדברים האלה, ואז המצב נרגע קצת, יהודה נהייתה וסאלית של אשור, לא היו זעזועים גדולים. אבל אחרי איזה 100 שנה מגיעה עוד תקופת משבר, כשבבל מחליפה את אשור ומגיעה גם לפה. נכון, באזור 620 לפני הספירה ממלכת אשור מתחילה להפסיד שטחים לבבל, בבל מתפשטת קדימה, אשור מצטמקת.
נוצר ואקום, בכלל ביהודה יש ואקום כי אנחנו רחוקים מהמרכז, אנחנו פריפריה, ועל האזור משאלתים המצרים, ואחר כך הבבלים, ובבל ממשיכה להתקדם, מגיעה לכאן, מחריבה חלקים מיהודה, ואז מחריבה את כל יהודה ושורפת את בית המקדש ומגלה את התושבים. ועל הבמה עולה הנביא הבא שלנו, ירמיהו. ירמיהו, ויחזקאל, ועובדיה, ונחום, ואז יש את גלות בבל, ואז יש את שיבת ציון, ואז יש את הקשיים של עולי בבל. לחזור ליהודה ובזמן הזה יש את חגי וזכריה ואצלם אפשר למצוא הד לבעיות שהטרידו את שווה ציון, למשברים שאפיינו את התקופה שלהם. זאת אומרת אם נסכם הנביאים נבעו בזמנים יוצאי דופן בתקופות של משבר ככה כשקוראים את ספרי הנבואה צריך להבין היטב את המהלכים הפוליטיים שהיו באותן תקופות ואולי גם הפוך דרך הספרים להבין מה היה הרקע.
נכון גם כדי להבין מה היה הרקע וגם כי הרבה פעמים זה עוזר להבין את הנבואה. אוקיי, שחר, עוד משהו שמעניין אותי לדעת ונראה לי שגם את המאזינים, אנחנו פחות מכירים את הספרים של הנביאים, זאת אומרת, אנחנו מכירים את חמשת חומשי תורה ואת ספר שופטים ואת ספר שמואל ומלכים, אבל בספרי הנבואה אנחנו פחות נוגעים, גם בבית ספר פחות מלמדים את זה, גם כאן בעושים תנ״ך דיברנו המון על הספרים העלילתיים, פחות על ספרי הנבואה. תשמע, בהרגשה שלי פשוט הספרים האלה נראים מרחוק כמו ספרי נאומים כאלה שכולם אומרים פחות או יותר את אותו דבר, בדרך או הבבלים או הפרסים בכל מקרה בא נביא ישעיהו ירמיהו עמוס לא חשוב. ואז לי לפחות זה נראה כאילו כולם אומרים את אותם דברים מעתיקים קצת אחד מהשני זועמים כועסים הספרים האלה הם כאילו עתק הדבק. כן של תעשה חסד ואל תלכו אליך אלוהים אחרים והנה יהיה רע ותראה מה אלוהים יעניש אותך ואתם הולכים להיחרב.
זאת אומרת בהרגשה שלי הם מאוד דומים הספרים אני טועה כן אוקיי תודה רבה כי אמרתי לעצור אותי לפני כי אמרתי קודם שלכל נביא יש את העולם שלו. ותפיסת העולם שלו ואת השפה שלו ואת הדגישים שלו יש גם אמירות כלליות שתעשו משפט וצדקה שמשותפות לכל הנביאים אבל במיקרו כמו מפה שאתה מנסה להיכנס פנימה לתוך הרזולוציה במיקרו לכל נביא יש סגנון שונה לחלוטין וגם ראייה שונה של העם ושל ההיסטוריה. ויש בכל זאת איזה שהוא קו משווה כזה שמשותף לכולם או שמעבר לאמירות הכלליות שחוזרות בכל ספרי הנבואה. הפרטים שונים לגמרי יש גם דברים משותפים אבל בגדול בגדול אפשר לראות שלחלק מספרי הנבואה יש את אותם מאפיינים וגם. לנביאים שנברו יש את אותם המאפיינים.
למשל שהם כועסים, כן? הם כועסים על המצב החברתי, ועל המצב הדתי, ועל המצב המדיני. יש להם סיבות לכעוס. בדרך כלל, אבל לא כולם. וגם לזה יש סיבה.
הנביאים הם בדרך כלל דמויות אנטי ממסדיות, הם בדרך כלל אופוזיציה, הם בדרך כלל מתנגדים למלך, הם מתנגדים למוסדות הקיימים, אז טבעי שהם יהיו כועסים. מה עוד משותף להם? עוד משהו שמשותף לכל הנביאים הוא שהם לא עשו ניסים. הוא עלה. הנביאים שקדמו לנביא הכתב, בהחלט יש עליהם סיפורים שהם ידעו לעשות ניסים.
למשל אליהו בכרמל או אלישע עם האישה השונמית.
למשל, בכלל סיפורי אליהו ואלישע מלאים בניסים ונפלאות, אבל נביאי הכתב, כל העמוס, ירמיהו, יחזקאל, הם לא עושים ניסים. למה אגב? לדעתי, בינינו, כי אף אחד לא שומע, בגלל שהספרים האלה היו יותר ריאליים, יותר מחוברים לקרקע, וגם כי הם מבוססים על אנשים אמיתיים, על סיפורים אמיתיים. מה זאת אומרת? תחשוב איך נוצר ספר נבואה, היה בן אדם, כן, עמוס, בא הבן אדם בשם עמוס, נותן נבואה, ואנשים מתלהבים.
והם זוכרים את הנבואה, והם רושמים את הנבואה, ולפעמים היא גם מתגשמת. ואז, אחרי תקופה, הדברים נערכים ונכתבים, ונערכים ונכתבים, ונערכים, נערכים, נערכים, והספר נחתם. אבל בבסיס של הספר הוא תיאר רואים אמיתיים, על אנשים אמיתיים שנשאו נאומים בזמן משברים אמיתיים. במצב כזה, אני אהיה זהיר בניסוח, במצב כזה מאוד לא סביר יהיה למצוא ניסים. וסיפורים על מה היה פעם...
אפשר למצוא הרבה ניסים, תדעו לכם שפעם הים נקרע לשניים ומהשמיים ירד ברד מעורבב עם אש ויש ירדה מהשמיים ואכלה את הקורבן של יריבה. ונביא החיה איזה ילד שהיה על סף המתים ונביא אחרי מילה מלא כדים בשמן. כן. נגיד, והיה מבול שהחייב את העולם ובני אלוהים התחתנו עם בנות האדם וכאלה. על סיפורי עם קדומים אפשר לספר ניסים, אבל ספרי הלבואן כתבו על ידי אנשים שכתבו על אנשים שחיו בזמנם, אנשים שהם הכירו ובתקופה שלהם הם לא היו כל כך עדים לניסים גלויים.
גם הנביאים, הם ידעו לדבר, הם לא ידעו לעשות קסמים. נביאים הם דמגוגים, הם רטוריקנים, הם יודעים לנאום, הם יודעים למשוך קהל. זאת אומרת, במילים אחרות, המוטיבציה לכתיבה של הספרים האלה לא באה בגלל ניסים או רצון לעשות ממבו ג'מבו, אלא בגלל הנבואות שמשכו את הקהל בזמן אמת, ובזמן אמת לא קרו ניסים, אז לא סופר ניסים. אני אומר, כן, אפשר לספר מה שרוצים, כן, זה היה מזמן, היה נביא שהסתובב ועשה ככה וככה, נשלב ניסים בסיפור. כשכותבים על נביא שמדבר בזמן אמת ומוכר לאנשים, שיעבירו את זה אחר כך מאב לבן או מאורך לאורך.
וגם אנשים רואים מה קורה בזמן אמת ומשווים לנבואה. בדיוק, אז אי אפשר להתייחס לנס שתכלס לא קרה. נכון, סיכמת טוב. אז האנשים האלה ידעו לדבר טוב, והדברים שלהם עשו רושם, ולכן לא מוצאים ניסים בספרים האלה. אוקיי, אז ניסים הם לא עושים, איזה עוד מאפיינים יש לספרים הללו?
אמרנו שבפרק על הנבואה בעולם העתיק, שהם לא חוזים את העתיד הרחוק. אני אמרתי שחיזוי עתיד לא היה המטרה שלהם. לפחות לא המטרה העיקרית, המטרה הייתה לתווך בין האל, בין אלוהים לבין האנשים. מדי פעם הם דיברו על מה יקרה בעתיד, אבל לא בשביל זה הם באו. ועוד משהו, נבואה, אמרתי, תמיד משאירה מקום לשינוי.
זאת אומרת, העתיד לא חתום מראש, בספרות הנבואה שום דבר לא סופי. זאת אומרת, גם כשהנביא ידבר על העתיד הרע שצפוי לעם, כמעט תמיד הוא יוסיף כוכבית, אלא אם תשפרו את עצמכם, תשפרו את דרככם, תחזרו בתשובה. ואז הדברים הנוראים יתבטלו. אלא אם תחזרו בתשובה, אלא אם תתחרטו, אלא אם תפנו לבבכם אל האלוהים, כאלה דברים. נכון, כי הנביא בא לחברה הקיימת ולמוסדות הקיימים ואומר להם, אתם מתנהלים בצורה עקומה, ואם לא תתיישרו יקרו דברים רעים.
זה לא ניבוי העתיד, זו עזרה בעקבות מה שקורה עכשיו בפועל. אם המצב הקיים ימשיך, אז יהיה רע מאוד. הנביא הוא מזהיר, הוא לא קובע מה יהיה, הוא בדרך כלל מזהיר מה עלול לקרות. דברים רעים יקרו, אלא אם תעשו משהו. זה כמו שהמורה יגיד, מי שייכשל במבחן יצטרך לעשות מועד ב'.
כשאנשים נכשלים והם באים לעשות מועד ב', הם לא יגידו, וואו, המורה היה נביא, הוא היה חוזה עתידות. יש בנבואות סיבה ותוצאה. זו הסיבה שנביאים דיברו על העתיד. לא כי הם התגאו שהם יודעים מה הולך לקרות, ולא כי הם הרוויחו כסף מההימורים של הטוטו. אני חושב שאחד הגורמים לתפיסה השגויה הזאת שאנחנו מערבים בתרבות הפופולרית, כן, בדיבור היומיומי, בין נביאי הכתב לנביאים אחרים.
כי משה, שהוא נביא, עשה ניסים גם. אליהו עשה ניסים אבל כמו שאתה אומר עמוס או ירמיהו אין שם ניסים ואז אנחנו מחברים את זה ניסים ראיית העתיד הנה משהו מגי כזה נכון נכון אנחנו מערבבים אליהו היה נביא אליהו הנביא הוא אומר מעכשיו יהיה בצורת יש בצורת זה נס אנחנו אוטומטית חושבים שככה זה בספריים גם עמוס וככה גם ירמיהו וזה לא זה לא אוקיי אז עוד מאפיינים שיש לנביאים הללו.
אבל זה שהם היו בודדים לא אומר שהם היו לבד. זאת אומרת? זאת אומרת היו אנשים שעקבו אחריהם או הגנו עליהם מפני המלך או הריצו אותם ורשמו את הנבואות האלה וככה נולדו הספרים האלה. כן התלמידים אספו ושימרו את דברי הנביא אז הוא לא לבד אבל חברתית הנביא המקרה הוא בודד כי הוא עוסק בביקורת הוא אומר שיקרו קטסטרופות ומוות ומלחמות ומי רוצה חבר כזה. כן אף אחד לא רוצה לשמוע שעוד מעט יגיעו האשורים ועוד מעט יגיעו הבבלים ועוד מעט ייחרר המקדש.
ועוד מעט נצא לגלות והחברה מושחתת ורשעה ורעה ואתם לא בסדר ונו נו נו. כן אז הנביאים הם דמויות בודדות. ואגב היו בתי ספר לנבואה שבאמת היו לומדים להיות נביאים? בישראל וביהודה לא. במצרים כן אבל.
במצרים כן, במסופותם יקן, שם הדברים היו יותר מפוקחים, היו שיעורים מסופרים. הסילבוס של נבואה. כן היה שיעורים מסודרים, היו לימודים, אפשר היה לצאת עם תעודת הסמכה של נביא, בישראל וביהודה לא היו בתי ספר. שזה הייתה באוניברסיטאות יותר טוב, במכללות קצת פחות מחשיבים את זה, כן. זה עולה יותר כסף.
כן, כן. כן, לפחות אין עדות שבישראל וביהודה היו בתי ספר כאלה, הדברים היו פחות מפוקחים ולכן נביאים מקראיים הגיעים מכל מקום ומכל שכבותם. לא היה אזור קבוע וידוע שממנו מגיעים נביאים, ולא היה מעמד חברתי שממנו הגיעו נביאים, לא הייתה שכבה סוציאלית שממנה הגיעו רוב הנביאים. בישראל הקדום נביאים הגיעו מכל שכבותם. למשל ישעיהו היה נביא של המלך יזקיהו, מכובד מאוד.
ישעיהו היה נביא שמקושר למקדש ביהודה, גם ליזקיהו וגם למלכים שהיו לפניו. ויחזקאל לא היה קשור לאף מלך, אבל מהנבואות שלו רואים שהוא היה כהן שהיה קשור, היה לו קשר לבית המקדש. הוא הכיר מצוין את בית המקדש בירושלים. וירמיהו היה כהן, כמו יחזקאל, אבל כהן שבא מהנתות. מישהו שלט שלא היה לקשר לעבודת הפולחן במקדש.
ועמוס הוא היה רועה. רועה ובולס שקמים, בוקר ובולס שקמים. כן, כן. זאת אומרת, כל נביא בא מרקע אחר. עמוס בא מתקוע, ישעיהו בא מירושלים, ירמיהו בא מהנתות, יחזקאל הגיע מיהודה.
לבבל וחגי הגיע מבבל ליהודה אין דפוס קבוע כל אחד הגיע ממקום אחר ממעמד סוציו אקונומי אחר והיה לו לכל אחד היה ידע אחר על תולדות ישראל שהיה בתקופתו מעניין ידע אחר של תולדות העם מה זאת אומרת נקודת מבט אחרת היסטוריה אחרת מה זה אומר אני אגיד את זה אחרת למרות שאני בטוח שמאזינות והמאזינים שלנו משופשפים ובקיאים ויודעים שהטקסטים בתנ״ך התגבשו לאורך זמן. עדיין בראש שלנו יש איפשהו את ההנחה שבהתחלה נכתבה התורה ואחר כך כל השאר. קודם כל בריאת העולם ואחר כך בריאת האלף. מה שאומר שבשלב מוקדם לפי התפיסה שלנו אנשים ביהודה וישראל פחות או יותר הכירו את חמשת חומשי תורה ולכן אנחנו תחת הרושם שכשישעיהו או ירמיהו או עמוס ניבות הנבואות שלהם הם הכירו את ספר שמות ואת ספר דברים ואת סיפור מכירת יוסף ואת בריאת העולם של בראשית א' ואת קריאת ימסורת. ואת שאר הסיפורים בתורה, וזה לא היה המצב.
נכון, כי הדברים התגבשו לאורך מאות שנים, במקביל הרבה פעמים, ולך תדע מה נסגר במרכאות, איזה סיפור נערך עד דומו פחות או יותר קודם. ראינו בכמה פרקים שבתורה יש מסורות קדומות, יש גם מסורות מאוחרות, יש הכנסות ויש עריכות שרחוקות מאוד מזמן התרחשות הדברים כביכול. נכון, וזה אומר שהרבה מהחומרים שיש בתורה כפי שהיא לפנינו היום לא היו מוכרים בזמן שנכתבו הספרים האלה. ולכל נביא היה ידע שונה ותפיסה שונה של תולדות עם ישראל ושל ההיסטוריה ושל הקשר בין אלוהים ועמו והיחס לפולחן והיחס למקדש. בעצם זה עוד יותר חמור כי כשאני אומר מקדש אתה חושב על בית המקדש אבל חלק מהנביאים כשהם דיברו על המקדש הם חשבו על המקדש שהיה להם ליד הבית או על המקדש המרכזי בתקופתם שהיה בבית אל או בשילה או בגלגל.
או בשלל מקומות אחרים. בעצם לכל נביא היה ידע שונה ואפשר לדעת מה היה מוכר בתקופתו ומה עדיין לא לפי מה שהוא מדבר עליו נכון לפי מה שהוא מכיר במובן הזה ספרי הנבואה הם סוג של סוג של קפסולת זמן שיש בה אמונות ודעות שקשה למצוא במקורות אחרים בתנ״ך כל נביא הוא סוג של קפסולת זמן עם תפיסת עולם משלה וידע אחר על ההיסטוריה זה כמו זה כמו שחברות מחויבות לפרסם מאזנים כן מאזן זה צילום מצב של החברה באותו זמן אותו דבר ספרי הנבואה. אפשר להגיד שבגדול רוב הנביאים לא מכירים את התורה כמו שהיא לפנינו. וואי. חלקם מכירים חלקים מהתורה, וחלקם לא מכירים כמעט כלום.
טוב, אחרי אמירה כזאתי אתה חייב לתת דוגמאות, זה ברור. אוקיי, עמוס שואל בספר שלו, הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר 40 שנה בית ישראל? נשמע לי כמו שאלה רטורית שהתשובה עליה היא לא. נכון. בניגוד לתורה ששם מסופר על הקרבת קורבנות במשכן בתקופת הנדונים, בפירוש.
נכון, כי כשעמוס הציג את השאלה היה לו מובן מאליו שמי שמקשיב לו יודע שבני ישראל לא הקריבו קורבנות בתקופת הנדונים במדבר. מי שקורא בתורה בעיקר את ספר ויקרא במדבר רואה שדווקא היו קורבנות אבל עמוס לא הכיר את המסורת הזאת זאת אומרת אחרת הוא לא היה שואל שאלה רטורית האם הגשתם לי במדבר האם הקרבתם לי במדבר ברור שלא ואז הוא ממשיך ברטוריקה שלו נכון זה חלק זה חלק מהרטוריקה מהתכסיסים הרטוריים שבהם משתמש הנביא הזה וזה מופיע לאורך ספר עמוס תכסיסים רטוריים של שאלות רטוריות או למשל עמוס וירמיהו וגם יחזקאל וגם ישעיהו כשהם אומרים שתכף יגיע האסון, הם אומרים שהוא יהיה כל כך גרוע שאנשים ייתנו כורחה בראשיהם. כורחה הוא מנהג אבלות עתיק של למרוט את הסערות. ואני אשלים במקרה הזה, המנהג הזה נאסר בספר דברים, כתוב ממש בפירוש שאסור לתת בראש כורחה. כן, בספר דברים כתוב, אל תנהגו מנהגי אבלות זרים, לא תתגודדו, לא תשימו כורחה בינינכם למת.
זאת אומרת, ממש רואים איך כל הנביאים... לא הכירו את האיסור מספר דברים. כן, כי זה נראה מוזר שנביא שמכיר את ספר דברים יציע דווקא כורחה כמנהג אבלות שהוא אסור בספר דברים עצמו. נכון. אז איזה מסורות אחרות הם הכירו?
הם הכירו חלק מהמסורות הקדומות. למשל, עמוס דיבר על הנדודים, אז הוא מכיר את הקונספט של מסורת נדודי המדבר. זאת אומרת, הוא מכיר שכן בני ישראל נדדו במדבר, והוא מזכיר את חורבן סדום, והוא מכיר את הקונספט של שבת וראש חודש, למרות שבצורה שונה מאיך שהם התקבעו ביהדות אחר כך. והושע הכיר את תקופת הנדודים והוא הכיר את סיפור המאבק של יעקב עם המלאך והבריחה של יעקב מעשיו והחתונה שלו עם רחל ולאה. הנביאים הכירו חלקים מהשלם אבל רק חלקים.
וזה די מעיד מה ידעו, מה היו התפיסות בתקופתם ויכול להיות שהחלקים שאנחנו מכירים היום לא היו בכלל ידועים לאותו נביא ספר, כן? ואז זה מעיד מה ידעו, מה לא ידעו, התגבשות הקנון. אנחנו היינו בכמה פרקים שלקראת סוף ימי הבית הראשון. התחיל העניין של ריכוז פולחן, מה שמאוד חזק בספר דברים, ולא מופיע בטקסטים קדומים יותר שהפולחן אמור להיות אך ורק בירושלים. נכון, ובאמת הנביאים שחיו לפני כן אף פעם לא מגנים את הפולחן לאלוהים במקומות אחרים ולא בירושלים.
עמוס מייחס סיוקרה למקדש בבית אל, והושע מזכיר את מקומות הפולחן בגלגל ובשומרון. הם לא מדברים על ריכוז פולחן במקדש אחד. זאת אומרת, זה מוטיב שעדיין לא היה מוכר בתקופה שבה הם חיו. והם הכירו מוטיבים ומסורות אחרות שהפכו עם הזמן לחלק מהתורה, אבל הם גם הכירו מסורות אחרות, כל מיני וריאציות. שלא נכנסו אחר כך לתורה.
אה, תוספות, אוקיי, מסורות אלטרנטיביות כאלה. כן, כן. למשל? למשל, יחזקאל מספר שבני ישראל עבדו אלים זרים במצרים, וזה הכעיס את אלוהים. אין לזה זכר בתורה.
נכון, מעניין. או למשל, אף אחד מהנביאים לא מזכיר את מעמד מתן תורה. את ברית סיני, לדעת הושע, הפגישה הראשונה בין בני ישראל ואלוהים הייתה במדבר. כל מיני מסורות אלטרנטיביות כאלה. אתה יודע, שחר, אולי זה נוגד את האינטואיציה שלנו, ולמרות שהתורה כאילו מופיעה קודם ברצף, עושה רושם שלא כל הטקסטים שבה קדמו לטקסטים הנבואיים, זאת אומרת יכול להיות שיש טקסטים נבואיים שקדמו להתגבשות או עליית מסורות מסוימות על הכתב.
נכון, ולכן במקום הנטייה הטבעית שלנו לראות את התורה ככזו שהשפיעה על הנביאים, רוב הסיכויים שהחומר והרעיונות בספרי הנביאים הם השפיעו על כמה טקסטים שבשלב מאוחר יותר הפכו להיות חלק מהתורה הקנונית. מעניין. אוקיי, יש עוד מאפיינים שחוזרים אצל כל הנביאים? יש עוד כמה, רוב הנביאים מספרים על אלוהים שהוא אוניברסלי. כזה ששולט על כל העולם, מין אלוהים של יונה כזה קצת, נכון?
בערך, אצל יונה הוא אלוהי השמיים, כן. יותר מדויק לומר שהם מספרים שלאלוהים שלנו יש כוח גם מעבר לעם שלו ולטריטוריה שלו. הבנתי, ראינו בכמה פרקים אצלנו שבעולם העתיק האלים היו טריטוריאליים. לכל עם יש את האל שלו ותחום ההשגחה שלו. תחום ההשגחה הוא תחום הטריטוריה שבו נמצא האל.
נכון, וזה מאוד נוכח בעובדים הקדומים, ולכן כשיעקב יוצא מבאר שבע בדרך לחרן ועוצר בבית אל וחולם את חלום הסוגיה.
הוא אומר אכן יש אדוני במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. איך לא ידעת? כי הוא חושב שמועזבת באר שבע, מקום שאליו הוא הגיע, יש אלוהים אחרים, לכן הוא מתפלא שאלוהי ישראל נמצא גם בבית אל. נכון, וכשהוא חוזר עם משפחתו מהרם, כמה פרקים אחר כך, הוא אומר להם להסיר את אלוהי הנחר כי הם מגיעים לבית אל. ויפתח אומר למלך בני עמון, את אשר יורישך כמו שאלוהיך אותו תירש, ואת אשר יורישני אדוני אלוהינו אותו נירש.
הוא מכיר. באלוהים אחרים, כי זה בעמון וזה פה. זה בכוחם של אלים אחרים. כן, בכוחם. כן, יש הרבה מאוד דוגמאות.
בחורבן ישראל אומרים למלך אשור שהגולים שהוא הביא הנה לא מכירים את אלוהי הארץ. וכשנעמן, שר צבא הארם, רוצה לעבוד את אלוהים שלנו, את אלוהי ישראל בארם, הוא לוקח איתו אדמה, זה חמוד, הוא רוצה לעמוד עליה כשהוא יהיה בארם ולעשות לעצמו טריטוריה קטנה של אלוהים שלנו. ארץ הקודש. כן, ויש עוד הרבה דוגמאות. זאת אומרת, בדרך כלל האמונה בתנ״ך היא שלכל עם יש את הטריטוריה שלו.
ויש את האלים שלו, ולא ישראל נמצא בישראל, ומשגיח על עם ישראל. אבל לפי הנביאים, תחום הסמכות של אלוהים מסתרע גם מעבר לארץ ישראל, ויכול להעניש גם עמים שלא נמצאים תחת אחריותו הטריטוריאלית, אם הם מפירים את הכללים של ההתנהגות האנושית הבסיסית, מה שנקרא בן אדם לחברו. כאשר העונש שאלוהים ייתן לעמים אחרים, נקרא בספרים האלה נבואות הגויים. ובהרבה ספרי נבואה יש חטיבה של נבואות לגויים. בישעיהו, בירמיהו, ביחזקאל, בעמוס, בעובדיה.
בין החום בצפניה זה ממש ז'אנר שמשוקע בספרים האלה ז'אנר נבואות הגויים עוד חטיבות עוד ז'אנרים נוספים. כן ברוב ספרי הנבואה יש מושג של יום השם יום אדוני מה זאת אומרת זה מין יום עתידי כזה שבו אלוהים יתחיל להתערב במציאות ולפעול אקטיבית. המושג הזה כנראה היה מוכר בישראל הקדום כאיזה יום עתידי אוטופי שכולם חיכו לו והרבה נביאים מתפלמסים עם הרעיון הזה הם אומרים.
אבל בגלל שאתם חוטאים, גם עבורכם יום השם הזה יהיה יום קטסטרופלי, יום הרסני, כאשר כל נביא מפתח את הדברים לכיוון קצת אחר. אוקיי, אז ראינו מתי הנביאים חיו על ציר הזמן, ראינו שהם שונים זה מזה, ראינו שהם לא מכירים את כל התורה או שהם מכירים לחלופין מסורות אלטרנטיביות, ראינו שיש אצלם מוטיבים חוזרים כמו אלוהים אוניברסלי או יום אדוני, אז בואו נדבר כמה מילים על תהליך הכתיבה, איך הספרים האלה חוברו. עמד נביא בשער של העיר, כן, והכריז נבואה, ושורה של אנשים עמדו מתחתיו ורשמו בקצרנות מהר מהר מהר מהר הוא כותב? לא, לא, הדברים לא עבדו ככה. קודם כל, מלאכת הכתיבה בעולם העתיק הייתה מאוד מסובכת ויקרה.
להכין מגילה ולכתוב עליה היה עסק מאוד מורכב, אבל בספר ירמיהו אפשר למצוא עדות לאיך הוא ברור התהליך האלה, ממש לתהליך של כתיבת הספר, כי בספר ירמיהו יש ממש, יש בכמה מקומות תיאור של תהליכי הכתיבה על המגילות. שהכילו את החומרים של ישעיהו, של ירמיהו. מעניין. כתוב שלירמיהו יש עוזר שיודע לכתוב. ברוך בן נריה.
נכון, הסופר. יש לו שם אפילו, הסופר. ברוך בן נריה, ובפרק למדווה בספר ירמיהו מסופר ש-20 שנה אחרי שירמיהו התחיל להתנבא, אלוהים אמר לו לאסוף את כל מה שהוא הספיק עד עכשיו למקבץ מסודר. ושם כתוב ככה, ויהי בשנה הרביעית להיו יקים בין יושיע ומלך יהודה, היה הדבר הזה לירמיהו מאת אדוני לאמר. קח לך מגילת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דיברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל הגויים מיום דיברתי לך מימי יהושיהו ועד היום הזה.
זאת אומרת, את כל הנבואות שירמיהו ניבא עד עכשיו, הוא רוצה שיהיה תיעוד מסודר שלא יישכח. נכון. ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה ויכתוב ברוך מפי ירמיהו את כל דברי ה' אשר דיבר עליו אל מגילת ספר. זאת אומרת, ירמיהו עוצם עיניים. הוא מביא עוזר הוראה.
כן, הוא מקבל את דבר אלוהים ומדקלם בקול, וברוך יושב וכותב את הכל, ואז ברוך הולך ומקריא את המגילה בארמן לפני המלך. והמלך מתעצבן, לוקח את המגילה ושורף אותה. ואז בהמשך אני מקריא, ויתברא ה' לירמיהו אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר, שוב, קח לך מגילה אחרת, תכתוב עליה את כל הדברים הראשונים אשר... ירמיהו מההתחלה, את הכל. כן.
איבד את המסמך עכשיו. טוב, הכל אשר הוא למגילה הראשונה אשר שרף יהויקים מלך יהודה, ואני קופץ לפסוק למד ב' וירמיהו לקח מגילה אחרת ויתנהל ברוך הספר ויכתוב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש. ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה. אה, מעניין. עכשיו זה לא רק שימור, אלא יצירה מחודשת.
כי ירמיהו מוסיף למגילה דברים רבים כהמה. מה שאומר שהמגילה השנייה היא לא רק שחזור, אלא גם הרחבה. גם תחשוב על זה, הוא לא זוכר גם מה הוא כתב בדיוק, או מה הוא אמר בדיוק. קצת גרסה שונה, קצת הרחבות פה, קצת... תחשבו שנעלם לכם מסמך וורד מאוד מאוד חשוב, אז אתם צריכים לשחזר אותו, כן, מהראש.
וזה חמוד, כי הסיפור הזה הוא בעצם תיאור... פואטי שמסביר איך חלקים מספר ירמיהו נכתבו ונשמרו. אז ממש אפשר לדמיין את הנביא או את התלמידים שלו אוספים את כתביו ואז אורחים אותם ואז אורחים שוב ואוספים את כל האמרות הנבואיות ומוסיפים נתונים ביוגרפיים ומאגדים את הכל לספר מסודר ובאמת בכל הספרים האלה אפשר למצוא את הגרעין הקדום של מה שאמר הנביא וגם אפשר למצוא הרחבות של מה שנקרא בית מדרשו של הנביא וחוץ מזה אפשר למצוא עריכות והשלמות ועוד נבואות וכותרות ועדכונים וגם הגהות עד שהספרים האלה קיבלו את צורתם כפי שהם בתנ״ך לפנינו. תשמע שחר, מכל הדיבורים האלה, אתה יודע, נביאה עקתה ועשית לי חשק, אבל אני מסתכל על השעון וכרגיל הארכנו דבר. אני חייב לדבר ספציפית על אחד הספרים.
בוא נקבע לנו פרק מיוחד, שניקח את אחד הספרים וננתח אותו לעומק. אתה יודע, זה קצת בעייתי, כי בכל זאת הספרים האלה מאוד ארוכים. מאוד מורכבים, כן. לא נוכל לנתח אותם בפרק אחד, לא נוכל לפרק אותם. אותם כמו שצריך.
אז בוא ניקח ספר קצר יחסית, וזה כמובן יהיה ספר... כן עשינו לכם טיזר, לא נגיד את שמו של הספר, אתם תצטרכו לחכות, אבל ניקח את אחד הספרים ששחר מאוד מאוד אוהב. חבקוק! לא, לא חבקוק, רמז, לא חבקוק, ניקח את אחד הספרים ונדבר עליו לעומק, כן? סגרנו, סגרנו.
טוב, זהו, אז עד כאן הפרק הזה של עושים תנ״ך, חוקר הרקרא שחר ענבר, סמינר הקיבוצים, תודה רבה לך. תודה לך. תודה רבה