[עושים תנ״ך] יפתח הגלעדי: הנדר

עושים תנ״ך יותם שטיינמן מארח שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. אתם יודעים, סיפורי התנ״ך הם הרבה פעמים סיפורים. והפעם אנחנו באמת מביאים סיפור פנטסטי. אני ככה נותן פרומוים, לא ספוילרים. בן אישה זונה נאלץ להתמודד עם גורל מורכב.

אויב אכזר, משא ומתן מתוחכם. שבועה מחייבת, קרבות סוחפים, מלחמת אחים. שלום לפרופ' נועה מזרחי מהאוניברסיטה העברית, מה שלומך? שלום יותם, טוב לחזור לכאן לדבר על נושאים כל כך רגועים ומלחמה, שלום, חטא, עונש. כיף, אבל באמת הפעם הבאת לנו סיפור סיפור.

טוב, אתה יודע, זה הגיע עם החבילה של התנ״ך כולו, זה לא המצאה אישית שלי. כן, כן, כן, אבל אתה יודע, דיברנו ככה בשיחה המקדימה, שלפעמים, אתה יודע, אנשים אוהבים שמספרים להם סיפור, יש בזה משהו מעניין, וגם הסיפור הזה שעליו נדבר, ואם עוד מישהו לא הבין מכותרת הפרק ומההקדמה הקצרה מאוד שנתתי, יפתח הגלעדי. וואלה, יש פה רוח הציפור, נכון? נכון. אני חושב שהסיפור של לפתח, בכלל, בתוך כל ספר שופטים, הוא באמת נקודת מפנה בתוך ספר שופטים.

הסיפורים שיש לנו בספר שופטים לפני כן, הם סיפורים יותר אנקדוטליים, במובן הזה שאנחנו מקבלים מבט לתוך אפיזודה מסוימת או אפיזודות ספורות בחיים של השופטים, של הגיבורים. במקרה של לפתח... אנחנו מקבלים תמונה רחבה יותר, מקבלים איזה פלשבק לילדות שלו, רואים אותו מתפקד בתור מנהיג, בתור הורה, ואנחנו בעצם מקבלים מעין סקיצה של כל הביוגרפיה שלו. אתה יודע, בעושים את התנ״ך דיברנו כבר על, יש לנו פרקים על אהוד, יש לנו פרקים על שמשון, יש לנו פרקים על גדעון, איך הבטח עומד ככה ברצף הזה של החבר'ה האלה, אתה יודע, התחלה, אמצע, סוף של ספר שופטים, תכף נדבר על הספר עצמו, אבל... יפתח הוא הסיפור של ספר שופטים מבחינתך או ש...

תראה, אני חושב כל אחד, כולם היו בניי, קודם כל, אז אני לא רוצה להביע שמא יכעסו עליי ויבואו לבקר אותי בלילה, אבל אני כן אגיד שאני חושב שבמקרה של יפתח יש לנו גם ממד טרגי באישיות, שהוא שונה מכל הגיבורים האחרים. כל גיבור בספר שופטים יש לו איזה קו של איחוד, אהוד ייתר יד ימינו, רואים שהוא מצליח להפוך את המציאות למרות הדבר הזה. למרות שהדמות שלו ג'יימס בונדי פתוחה יותר מאשר יפתח שלנו. נכון, הוא גם שתקן גדול, הוא לא מדבר.

דבורה וברק, דבורה זה מין סיפור של וונדר וומן, פתאום כוח נשי שתופס את הבמה וכן הלאה, זאת אומרת כל גיבור יש לו ממד משלו, אבל במקרה של יפתח, הטרגדיה גם נקשרת למצב המשפחתי והיא נוגעת בסוגיות מאוד עמוקות של מה זה אומר להיות בן אדם בעולם, לא רק מה זה להיות מנהיג בחברה שבטית שאוימת מכל הצדדים. ואני חושב בעיניי הוא גיבור יותר סיפורי.

משמשון שעובר ממסיבה למסיבה בעברי הפלישתים. שמשון האם הוא גיבור בכלל? זאת אומרת הוא גיבור לעצמו וזה אבל הוא לא איזה מושיע גדול כאילו מה הוא פותר כל מיני עניינים שיש לו עם נשים נוחיות שהוא מסתבך איתן משום מה כל פעם. תראה באופן כללי ספר שופטים הוא יותר ספר על מודלים של חוסר מנהיגות מאשר של מנהיגות. וגם יפתח לא נקי מבעיות מאוד קשות בהתנהלות שלו ואין ספק שטיפול פסיכולוגי פלוס ייעוץ ארגוני היו עוזרים שם.

אבל אני חושב שהוא בכל זאת באמת מייצג לנו איזה דמות אנושית יותר מורכבת. ובמובן הזה הוא גיבור שמאוד נוגע, אני חושב, ללב הדמויות, והוא גם גיבור שנוגע לליבנו וללב יוצרים אחרים מעבר למרחק השנים, נכתבו על הדברים האלה גם רומנים, גם אופרות וכן הלאה. זאת אומרת, הוא גיבור שכל הקומפלקס של הדמות שלו ושל הדמויות שסביבו באמת מייצגת איזו תופעה חדשה בתוך ספר שופטים. אז בואו רגע נדבר על המסגרת למרות שכבר דיברנו על זה בעושים תנ״ך באמת בפרקים כמו שאמרתי על גדעון ועל אהוד על המסגרת רגע של ספר שופטים על הקונסטרוקציה מה שנקרא כן. כן אז ספר שופטים באופן כללי הוא מורכב מסיפורים סיפורים על דמויות שונות.

וכל מערך סיפורי כזה שיכול לנוע מסיפור בודד לסדרה של כמה סיפורים כפי שהדבר גם במקרה של סיפור יפתח. או פרשת יפתח ממוסגרת בדברי פתיחה וסיכום מצד של מחבר הספר. בדברי הפתיחה והסיכום האלה בעצם מנסים להציג את כל הדמויות של השופטים כחלק מאיזושהי תופעה פוליטית ותיאולוגית אחת. והתופעה היא שבני ישראל נמצאים בתוך מחזור שחוזר על עצמו שוב ושוב של חטא, חטא של עבודה זרה, הם מפסיקים לעבוד באופן בלעדי את אלוהי ישראל והם מסתכלים ימינה ושמאלה לצדדים לאלוהי המקומות שהם גרים בהם, זאת אומרת האלים הכנעניים. התוצאה הישירה כמובן שהאל מתעצבן כי הרי הם חתמו על איזשהו חוזה אי אז, שהבטיח עבודה בלעדית שלו.

הוא מטיל עליהם עונש בצורה של שעבוד לעמים, עמים מקומיים או נוודים או עמים פולשים. הם זועקים מחמת המצוקה, ואז האל, ליבו מתרכך והוא מקים להם מושיע. זה הרגע שבו נכנס המילוי הסיפורי לתוך המסגרת, מסופר לנו על המושיע הזה, ולאחר מכן נאמר שבמות המושיע, בני ישראל חוזרים לסוריה שנקרא פורמולה של ספר שופטים התבנית החוזרת נכון אגב אני יודע שאתה בא מהצד של הטקסט ולא מהצד הארכיאולוגי כמובן. אבל יש התכנות היסטורית לסיפורים האלה זאת אומרת יכול להיות קונסטרוקציה פוליטית כזאת שהתקיימה פה נגיד אחרי כיבוש או לא כיבוש או התנחלות או צמיחה מבפנים של מין כאלה אתה יודע קינדמשיפ. מקומיות שבאמת יש סיפורים של כל מיני מושיעים וככה אחר כך הם מתקבצים לנקודה הזאת שאומרים טוב טוב אנחנו רוצים אלך.

התשובה בגדול היא כן, אבל. זאת אומרת, הארכיאולוגיה כמובן, מטבע הדברים, יודעת לספר סיפור יותר מלא ומוצק, ככל שיש יותר ממצאים. והממצאים בדרך כלל תלויים, למשל, בבנייה מונומנטלית. כשאנחנו חוזרים אחורה בזמן, בתקופת הברזל, לראשית תקופת הברזל, בהחלט יש שרידים חומריים, אבל הם די דלים, והתמונה שעולה מהם היא תמונה של כפרים וכפרים זעירים, מה שהארכיאולוגים קוראים כפרירים, באזור ההר המרכזי, והדבר הזה כן תואם פחות או יותר את התמונה של היעדר שלטון מרכזי שמצוירת לנו בספר שופטים. אני מזכיר שבסוף ספר שופטים יש לנו סדרת נספחים, שני סיפורים מאוד מורכבים שהתמה חוזרת בהם שבימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.

וזה לא נתפס בתור דבר חיובי, סיפורים קשים ביותר, על אלימות באמת חסרת רסן. והמציאות הזאת של התנהלות שבטית מקומית, מנהיגים מקומיים, אוכלוסייה שהיא מאוד מפוזרת ולא מרוכזת כל כך בערים, בניגוד לכנענים שמצוירים בתור יושבי ערים. התמונה הזאת פחות או יותר כן עולה בקנה אחד עם התמונה הארכיאולוגית, עד כמה שאפשר לדון בה, כן, מתוך הממצאים הקיימים. לא מצאנו בדיוק את השלט שבו כתוב כאן הכניסה לבית תפתח, אבל כן למשל יש לנו חרס עם השם ירובעל. אז זאת אומרת שהוא שמו אחר של גדעון, אז יש לנו בהחלט ממצאים, אבל הם נותנים לנו את אישור הייתי אומר לתמונה הכללית, לאו דווקא לפרטים הבודדים.

עוד דבר אחרון ככה לפני שבאמת נגיע לסיפור כמו שאמרנו, עניין הגיאוגרפיה, הסיפור שלנו כולם יודעים לצטט, יפתח הגלעדי. נכון. אתה יודע, התלמידים שלי בבית ספר הופתעו לגלות שהגלעד זה לא משהו בין הגליל לעמק יזרעאל, זה בכלל... היום זה לא שלנו בכלל, זה בסוריה. נכון.

אז בוא רגע נסביר את העניין הזה וגם האזורים הגיאוגרפיים האחרים שבספר שופטים, גם אהוד פועל מעבר, אתה יודע, באזור ירחו ומעבר לירחו, בצד השני של הירדן. כן, צריך לזכור שלפי סיפור כיבוש הארץ בספר יהושע, או סיפורי כיבוש הארץ בספר יהושע, בני ישראל מתנחלים משני עברי הירדן. רוב השבטים מתנחלים ממערב לירדן, זאת אומרת בארץ ישראל, כשעיקר, ואם אנחנו מדמיינים רגע את מפת ארץ ישראל, מי שיכול לשוות אותה לנגד עיניו, אנחנו נמצאים בצפון, בקו שהולך ישירות לים התיכון, ומתחת להרי הלבנון, ומול הלבנון טיפה יותר מזרחה, ומשם אנחנו יורדים למטה, זה אזור, אני מזכיר, שכל בקעת הירדן, סליחה רגע שאני חורג לתחומים שהם לא תחום מומחיותי, אבל כל בקעת הירדן היא למעשה קו שבר טקטוני, זה השבר הסורי-אפריקני. אז בעצם זה אזור שהוא מאוד מלא הרים ומצוקים בחלקו הצפוני והירידה לתוך הבקעה עצמה היא בקעה יחסית תלולה. כשאנחנו מגיעים דרומה לים המלח שזה חלק דרומי יותר של הקו השבר הזה זה הירידה היא ממש דרמטית כן אנחנו יורדים כ-500 קילומטר מטרים סליחה מטרים כן מתחת לפני הים.

פרץ אילת האזור הזה הוא אזור שבחלקו הדרומי הוא מאוד שחון הוא כבר חלק מהעולם המדברי אבל בקעת הירדן היא אזור יותר פורה והיא יותר פורה אגב מצד מזרח. האזור הזה יש שם נחלים גם נהרות כן יבואו ואחר כך ירמו כל מיני כן אז בעצם בתקופה כבר בסוף תקופת הברונזה ותחילת תקופת הברזל.

שבסוף תקופת הברונזה, לקראת סוף האלף השני לפני הספירה, בעצם האימפריות הגדולות של העולם העתיק קורסות. אנחנו לא יודעים בדיוק למה, הדעה רווחת היום שמדובר בשינוי אקלימי. ואז נוצר איזה מין פער של 100-200 שנה, שבו אין מעצמת על שמשרה את כוחה על המרחב הזה. ובתוך המרחב הזה מתחילות לצוץ ישויות מקומיות. אנחנו כמובן מכירים את הישות שאנחנו קוראים לה ישראל, שגם סיפורה מתואר במקרא.

בצורות שונות ובגוונים שונים, אבל גם ממזרח לירדן יש עוד ישויות כאלה. כשאם אני הולך הפעם מדרום לצפונה, אנחנו רואים את המואבים, סליחה, את האדומים, רואים את המואבים, רואים את העמונים, כן? אז ישראל בעצם היא המראה, תמונת המראה שלה מהצד השני של הירדן. החלק הצפון מזרחי, זאת אומרת המרחב שבעצם נמצא מצפון לקו של קצה ים המלח ומעלה, זאת מה שנקרא ארץ המישור, שהיא עוברת בין הידיים של... ההמונים והמואבים וגם הישראלים משתלטים עליה לתקופת מה וכל המאבקים על המרחבים האלה גם מתועדים בחלקם במקרא וחלקם מתועדים לנו במצבת מישה מלך מואב שנמצאה בעבר הירדן המזרחי והסיבה שנאבקים כל כך הרבה על האזורים האלה היא שמדובר בארץ יחסית פורה ומתאימה במיוחד למקנה, ראיית מקנה, זאת ארץ מקנה גם במקרא אנחנו יודעים שארץ הגלעד הגלעד זה בעצם המרחב שמצפון לנחל הארנון עד למעלה, עד לאזור הבשן והרי הגולן של ימינו, זאת ארץ שמשמשת לראיית צאן והמרחב הזה הוא מרחב שהיה מאוד נחשק מבחינה כלכלית כי הוא היה מקור הכנסה.

אז כשאנחנו מדברים על ארץ הגלעד אנחנו צריכים לזכור שגם ישויות פוליטיות שונות רואות בה נכס אסטרטגי שהן רוצות להשתלט עליו, ומצד שני זה גם מרחב שמצמיח חברות מקומיות. ונוסיף על זה עוד דבר אחד שבעצם הגלעד, או שני דברים, כי אתה יודע, אתה נותן לי אחד, אני לוקח עוד אחד. הגלעד נתפס כבר במקרא גם כאיזה אזור, מצד אחד אזור שעומד בפני עצמו, אזור כמו שאמרתי, אזור שנקנה, אבל מצד שני הוא גם אזור ביניים בין ישראל לבין ערם. והדבר הזה משתקף יפה בסיפור בבראשית למד'אלף. על הגבול שנקבע בין יעקב לבין לבן הארמי שמקימים שם אבן גבול וקוראים לה גלעד שזה בעצם רמז לשם גלעד.

או יגר סעדות הבארמית זאת אומרת זה מרחב שמבחינה תרבותית. הוא נמצא בין העולם הישראלי לבין העולם הארמי וגם זה דבר מעניין כי זה אומר שאנחנו נמצאים פה עם אוכלוסייה שמדברת אולי שפות שונות באותה מידה של.

כן, האיחוד האירופי סטייל במזרח התיכון של סוף האלף שנים, בלי הלאומיות. נכון, נכון. אוקיי, אז שופטים י' שם מתחיל הסיפור שלנו, נכון? נכון, אנחנו מתחילים בעצם בשופטים י', סיפור פרשת, יפתח הגלעדי, פרשה מעניינת כי זה מקרה יחיד בספר שופטים שהפרשה עצמה ממוסגרת במסגרת שהיא מעבר למסגרת העריכה, יש לנו סיפורים קצרצרים על מה שנקרא במחקר השופטים הקטנים. שאפשר יהיה להקדיש להם פעם פרק בפני עצמו, אבל אני חושב שלא ניכנס לזה כרגע.

והסיפור בעצם מתחיל במסגרת בפרק י' בפסוק ו'. והסיפור מתחיל כמו שמתחילים הרבה סיפורים בספר שופטים, במילים, ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני אדוני, ויעבדו את הבעלים ואת ההשטרות שהם האלים המקומיים. ואז יושבים הילדים במדורה ואומרים, אתה יודע, מסביב למדורה, ואומרים, אה, נכון, טוב, נו, בני ישראל תמיד הם עושים את הרע, מה הפעם? נכון, החידוש של המקרה הזה זה שהמספר הפעם נסחף ואומר לנו שהם לא הסתפקו בבעלים ובהשטרות המקומיים, כנראה שהגיעה בדיוק מחולה מסין עם עוד אלילים. הוא דופק פה רשימה של כל מה שאפשר, כל מה שהוא מצא.

כן, וכדאי לזכור שזה כנראה רמז ראשון לעובדה שעוד לא נאמרה, שהמבט שלנו הולך להתמקד על אזור הגלעד שהוא באמת אזור בין תרבותי. אז הוא אומר, חוץ מהבעלים והשטרות, גם אלוהי ערם ואלוהי צידון, מטפיניקים, ואת אלוהי מואב, דרומה יותר, ואת אלוהי בני עמון, כן, גם קצת דרומה ומזרחה. חוץ מזה, גם אלוהי פלישתים. זאת אומרת, אין... ואפילו לא אל אחד, אתה יודע, לא כמו שמלך מואב, נותן את כולם.

כן. אין אל, אין עם מהסביבה שבני ישראל לא עבדו לו. לאלוהיו והם לא הסניחו אף אחד זאת אומרת הפעם הם באמת לקחו את זה עשו את זה על ספידים. ויעזבו את אדוני ולא עבדו זאת אומרת יש פה חזרה לשני גם עזבו וגם לא עבדו אותו שזה בעצם שני צדדים של אותו מטבע. טוב וכרגיל בספר שופטים עברנו את שלב החטא אנחנו עוברים לשלב העונש ויחר אף אדוני בישראל ועם כרם ביד פלישתים וביד בני המון.

כפול. כן, למה כפול? למה דווקא שני אלה? צריך לחשוב גיאוגרפית. בני עמון מגיעים ממזרח, הפלישתים מגיעים מחוף הים התיכון מערב, בעצם בני ישראל נקרעים בין שני העמים הקיצוניים, משני הצדדים.

וכיוון שנאמר על שניים, אז גם נאמר פעמיים, וירעצו וירוצצו את בני ישראל בשנה ההיא, שמונה עשרה שנה, את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן, בארץ האמורי, אשר בגלעד. אז גם כאן, זה בעצם שני חלקי ארץ ישראל, גם עם מזרח ירדן וגם עם הערב לו. ויעברו בני המון את הירדן להילחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים. זאת אומרת, ההמונים לא מסתפקים בהתעללות ב... כולם חוטפים.

כולם חוטפים, בדיוק. הם עוברים גם לאזור ההר מרכזי, ותצר לישראל מאוד. אז לפי התמונה הזאת, הבעיה היא בעיה לאומית. הזכרת את המילה לאומיות קודם, הייתי משתמש בה עכשיו. הבעיה היא הבעיה של כל עם ישראל, זה לא רק של שבט מסוים שנמצא פה, נמצא שם.

ויזכו בני ישראל אל אדוני, לאמור חטאנו לך, וכי עזבנו את אלוהינו ונעבוד את הבעלים. זאת אומרת, אתם מבינים? באמת שמבינים יפה מאוד מהר, לבד. כן, זה טיפול פסיכולוגי, טיפול מתחיל בהכרה במה שהם עשו, אבל הפעם, וזה גם לא כל כך רגיל, זה רק קורה עוד פעם אחת בספר שופטים, אלוהים מתחיל לקבל קצת קריזה, כי הסיפור הזה של החזרה קצת נמאס לו. ויאמר אדוני אל בני ישראל, הלא ממצרים ומן האמורי, מן בני עמון ומן פלישתים וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם.

אני זוכר, יש לי תחושת ז'בוב. שניים שלושה פרקים אחורה. ותצעקו אליי, ואושיע אתכם מידם. וגם אז הבטחתם שהכל יהיה בסדר. ובכל זאת, ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלוהים אחרים.

לכן לא אוסיף להושיע אתכם. עכשיו בחרו את הכלים, לא משחקים, נמאס לי. לכו וזעקו אל האלוהים אשר בחרתם בם, המה יושיעו לכם בעת צרתכם. בואו נראה אתכם, אתם כל כך נוטים לעבוד אלוהים אחרים, בואו נראה איך הם עובדים, איך הם עושים את העבודה בשבילכם. קצת אליהו סטייל כזה.

נכון ממש זאת אומרת בואו נעמיד את זה במבחן המציאות. כן. ואז זה משחק צ'יקן כן כמו שאנחנו רואים גם בהקשרים אחרים ואמרו בני ישראל אל אדוני לא לא לא לא לא אתה יודע מה אנחנו אנחנו מקבלים את מה שאתה אומר חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך תטיל עלינו איזה עונה שאתה רוצה 18 שנה עכשיו עבדנו את העמים האלה. אך הצילנו נא היום הזה גם בני ישראל לא חזקים בצד של דחיית סיפוקים אומרים לא לא אנחנו רוצים הצעה עכשיו. ויסירו את אלוהי הנחר מקרבם ויעבדו את אדוני ותקצר נפשו בעמל ישראל.

זאת ביטוי יחידתי שנאמרו עליו הרבה דברים, האם הכוונה היא שזה כן עוזר או אולי זה לא עוזר, מכל מקום ברור שאלוהים לא מגיב טוב לכל האינטראקציה הזאת. ועכשיו בעצם כל זה הרקע, כל זה הרקע, ועכשיו אנחנו סוף סוף נכנסים אל המילוי הסיפורי, אל דברי הסיפורים שהוא בעצם מלקט מהסביבה שלו ומשקר בתוך סיפורו. ויצעקו בני עמון ויחנו בגלעד. אז בעצם עכשיו אנחנו נמצאים בגלעד, זאת אומרת, קודם סופר לנו שהם גם עברו את הירדן והתחילו להציק לכולם, אבל עכשיו הסיפור עושה זום אין לאזור מסוים. ויאספו בני ישראל ויחנו במצפה.

ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו. מי האיש אשר יחל להילחם בבני עמון יהיה לראש לכל יושבי גלעד. מוציאים מכרז. בדיוק, כי מחפשים מתנדבים ומשום מה אף אחד לא קופץ בראש. אז אומרים טוב נציא את זה למכרז חוץ והתמורה בעד ההגרה, התמורה בעד ההושעה היא מינוי להיות לראש לכל בני גלעד, זאת אומרת מנמי השלטון אם תרצה.

זהו ופה עושים המספר עושה לנו פוס. ועובר לספר לכאורה על משהו אחר על דמות אחרת המסך מתפצל ועוברים להסתכל על מבט אחר. ועכשיו לראשונה נזכר שמו של הגיבור שלנו באמת. ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל. זה מונח שצריך להבין אותו כי גיבור חיל זה לא שהוא עושה סיבוב במקום כמו וונדר וומן ופתאום יוצא עם דלימה וכוכבים.

גיבור חיל זה מונח טכני מהעולם הסוציולוגי של ישראל הקדום, שהמשמעות שלו איש בעל נכסים. חיל זה גם רכוש. גיבור חיל הוא אדם ש... זה לאו דווקא איש צבא. הוא יכול להיות גם אדם שנמצא בפנסיה תקציבית מטעם הצבא, אבל בעיקר מדובר באדם שהוא בעל בעמיו, זאת אומרת אדם בעל רכוש ומעמד חברתי.

והוא, זה ובה ניגוד, אבל הוא בן אישה זונה, כמו שאמרת בפרומו שלו. עכשיו כאן בעצם ברגע שאומרים את הדבר הזה מבחינת הישראלים הקדומים יש כאן דבר שהוא סיפור שצריך לענות בו כי איך הוא נהיה גיבור חיל אדם מבוסס ועמיד אף על פי שמוצאו החברתי הוא דווקא מאוד מאוד נמוך הוא בן אישה זונה זאת אומרת גם מי שאין לו בעצם נחלה ושטח משלו כי די לזכור שבעולם העתיק וזה לא השתנה הרבה מאז ועד היום הבסיס לעושר הוא נדלן. מי שיש לו ולמשפחתו נחלה, יכול לעבד אותה, יכול לחיות מהדבר הזה, אין ביטוח לאומי, אין הסדרי פנסיה, אין פנסיה תקציבית, אין פנסיה זו, אין כלום. אם אין לך חלקת אדמה, אתה פשוט תמות ברעב. וגם יותר נוח להיוולד עם משפחה עשירה, וככה אתה עשיר בעצמך ומגלגל את זה קדימה, זה גם היה וגם נשאר.

נכון, שום דבר לא השתנה. כן. אז עכשיו יש לנו פלאשבק אחורה שמסביר לנו איך בעצם... איך הגענו למצב הזה. בדיוק.

דבר, מצב מאוד מפקד. וילד גלעד את יפתח. גלעד דווקא, זאת אומרת האב העפונים של קולש וגלעד הבא ואומר הוא בן למשפחה מאוד מאוד מכובדת, משפחת הייתי אומר שלטון מקומי, יפתח הוא בנו. אבל הוא נולד מאישה זונה אמרנו. אז כאשר, ותלד אשת גלעד לו בנים, כאשר נולדו לגלעד בנים מאשתו אם תרצה החוקית למרות שזה לא בדיוק מונח שמתאים למקרא ויגדלו בני האישה ויגרשו את יפתח ויאמרו לו לא תנחל בבית אבינו כי בן אישה אחרת אתה.

ממזר בקיצור ממש בכל המובנים דרך אגב אבל כן זאת אומרת ברגע שהייתה כבר התוכנית ירושה מסודרת. אז הם זרקו את יפתח כי הם לא רצו להתחרות בו כמובן על מי רשת הנדלן אז בעצם יפתח נפל קורבן למלחמות ירושה בתוך משפחת גלעד. ואין לו מה להגיד בהיעדר נחלה בעצם אין הוא נפלט מחוץ לעולם החברתי הקדום. ויברח יפתח מפני חיו. וישב בארץ טוב כמה מאמרים נכתבו על העניין הזה מאמרים רבים וטובים ארץ טוב כנראה מרחב שנמצא בעבר הירדן המזרחי.

ויתלכדו ויתלכדו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו זאת אומרת בעצם יפתח מקים אין כנופיה. אנשים ריקים זה לא מונח נחמד בלשון המקרא למרות שיש לנו גיבור אחד שזה הצליח לו אחר נכון אבל בשיטה דומה כן כן זאת אומרת הוא בעצם גבה דמי פרוטקשן מהסביבה וככה צבר הון מסוים למרות שהתכוונתי לדוד אם למישהו לא היה נכון. טוב, אולי לא מיותר לציין את זה. הייתי אומר, יש יותר מדרך אחת לצבור הון, דרך המלך היא נדלן, אבל כשאין נדלן, אז גובים דמי פרוטקשן ממי שיש לו נדלן. אם אתה מוכשר, אתה מוכשר, מה זה חשוב איך, כן?

כן, בוא נגיד שהוא יזם. כן, כן, יזם, יפה. עכשיו אנחנו חוזרים, נגמר הפלשבק, וחוזרים למסך הראשון שהתחלנו אותו. ויהי מימים וילחמו בני עמון עם ישראל. אולי שכחנו מהסיפור סוחט הדמעות הזה.

אבל בעצם היינו בסיטואציה של מלחמה עם בני עמון. והיא כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל, והלכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב. אז מכאן, למרות שהדבר לא נאמר, אנחנו למדים שהמכרז שהשארנו פתוח לפני כמה פסוקים לא הצליח. זאת אומרת, שרי גלעד ניסו לאתר מישהו שיהיה גם גנרל ובתמורה גם יסכים להיות אחר כך ראש הממשלה. אבל זה לא עבד, אז הם נאלצים לפנות לעשות פלן בי וללכת על מישהו שהוא לא היה הבחירה הראשונה שלהם, אבל שיש להם תחושה שהוא יכול לספק את הסחורה.

ויאמרו ליפתח, ותראה, הם מטריחים את עצמם אליו, ויאמרו ליפתח, לך, והיית לנו לקצין, ונלחמה בבני עמון. אז מתחיל כאן דיאלוג, הם אומרים לו, ושים לב הם לא מציעים לו אותה הצעה שהציעו במכרז. כן. במכרז מה הציעו? כן, כן, להיות גם וגם.

כן, אבל עכשיו אומרים לו לא, לא, תהיה קצין. כן. כן, קצין זה כמובן, המילה קצין בעברית זאת אומרת נולדה מה, לא רק מהפסוק הזה, אבל מהמילה הזאת במקרא, מה זה בדיוק קצין בלשון המקרא הזאת? שאלה, אבל כנראה מדובר במנהיג מקומי. כן?

מבחינה אתימולוגית אגב, מבחינת הלשון, המילה הזאת קרובה למילה קאדי בערבית. יפה. ויאמר יפתח לזקני גלעד, הלוא אתם שנאתם אותי, ותגרשוני מבית אבי, ומדוע באתם אליי עתה כאשר צר לכם? קלפים בידיו עכשיו, מתחיל לשחק איתם. נכון.

ומכך הוא למדים שזקני גלעד עכשיו הם אולי היו האנשים הצעירים, או קשורים לאנשים הצעירים. שגירשו אותו מבית אבי או שהוא מאשים עכשיו את כל הגלעדים גם זה ייתכן הוא אומר להם אני זוכר את ההיסטוריה קצת אחרת. פתאום עכשיו כשרע לכם אתם באים ומבקשים עזרה נקמה זה מניע חזק מאוד לגמרי וגם כמו שיש אקספיר אמר רוונג'יז אדיש בסט סרווד קולד. ויאמרו זקני גלעד אליפתח לכן אתה שבנו אליך. אנחנו, אתה צודק, אתה צודק, לא היינו בסדר, אבל הנה אנחנו פה על הברכיים.

והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון, והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד. אז אתה יודע מה, שדרוג למכרז המקורי. בדיוק. אז יש פה בעצם משא ומתן. הם השברו מהר מאוד, אני חייב להגיד.

אני מסכים איתך, הם לא בעמדה טובה למשא ומתן, יש פה בעצם משא ומתן. הם התחילו עם ההצעה של ראש, לא הצליח, עכשיו אמרו לו בוא נתחיל בקצין, הוא אומר לא יודע אם בא לי, זה לא משתלם לי, יש פה קצת מחצה, אז אמרו לו לא סתם ראש, אלא ראש לכל יושבי הגלעד. ויאמר יפתח אל זקני גלעד, אם משיבים אתם אותי להילחם בבני עמון, ונתן אדוני אותם לפניי, זאת אומרת זה תנאי כפול, אנוכי אהיה לכם לראש. אז זו תשובה מעניינת כי הוא אומר, אתם יודעים מה, אני מבין שאני צריך להוכיח את עצמי. אני לא ישר אהיה לכם לראש, אני מקבל על עצמי את התנאים במובן הזה שאתם מביעים הסכמה, אני רוצה את זה בכתב, אבל ברור שאני צריך לספק את הסחורה של הבסת ההמונים.

ואני חושב שכאן דווקא יפתח מגלה איזה סוג של תבונה פוליטית. הוא לא ישר קופץ על הראש ומתחיל לעשות מינויים פוליטיים, הוא אומר לא, זו עסקה שיש לה תנאים ברורים, אני מכבד אותה. גם איזושהי צניעות האמת, בוא. נכון. כאילו הוא אומר חבר'ה, אני לא יאללה, אני זה יאללה, אלא תנו לי, אוקיי, עכשיו יש לי משימה, בואו נעמוד בה, נראה אם אני אשרוד אותה, הכל בסדר, ואז...

אני מקבל את התפקיד. פה כבר מתגלה קו של מורכבות, אני חושב, בדמות של יפתח. הוא לא דמות שטוחה שישר קופצת על העגלה, הוא אומר לא, צריך לבצע. ויאמרו זקני גלעד אל יפתח, אדוני יהיה שומע בינותינו, אם לא כדבריך כן נעשה. זאת אומרת, נחתרמת פה ברית, ברית רשמית, שהאל הוא תמיד עד לה, והם כנראה מתרשמים מהנכונות ומהכנות שלו, אז גם אנחנו מקבלים לעצמנו בעברית עליו ושבועה שנעשה כדבריך.

וילך יפתח עם זקני גלעד וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין כל החבילה וידבר יפתח את כל דבריו לפני אדוני במצפה. זאת אומרת אנחנו עוברים בעצם למעמד טקסי שמתנהל במקום שיש בו כנראה איזה מזבח או במה כי זה לפני אדוני, זה באזור שיש בו מתחם פולחני, וההסכם נאמר מחדש בפומבי ובנוכחות האל כדי לתת לו תוקף משפטי. חותמים על המינוי, מה שנקרא. ממש. כן.

אנחנו דאגב נחזור לסיפור הזה של שבועות ושבועה בשם האל ועניינים, יש לנו עוד הרבה מה לדבר על זה, אז ככה. כן, אבל כן אפשר לעשות פרומו קצת לדבר הזה, שההסכם לא שווה. את הנייר שהוא לא חתום עליו, כי אנחנו נמצאים בעולם שעדיין אין כתיבה. תחתום לי על הסרקון. בדיוק, ואז אני שובר אותו.

ההסכם לא שווה אם הוא לא נעשה תחת תוקף של אישרור אלוהי. והאישור הזה ניתן דרך החזרה על פרטי ההסכם בנוכחות האל, זאת אומרת באזור של מתחם פולחני. כמו שאני תמיד אומר, צריך לקרוא את הפסוק, אל תישא את שם אדוני. לשווא, עם דגש על הלשווא, זה לא סתם כתוב שם. נכון.

כי לא לשווא אפשר. נכון, כי לשם של האל יש כוח בעולם. ואם אתה מקבל על עצמך שבועה בשמו, אתה צריך להיות מוכן לזה שאם אתה תשבור את השבועה, אז הברק יכה אותך. כן? אנחנו נמצאים בעולם שבו יש עדיין משמעות למילים.

כן. ואנשים חייבים לעמוד מאחורי מה שהם אומרים. והם גם חיים בחרדה שאם הם לא יעשו את זה משהו רע מאוד יקרה להם. זה בעצם סוף האפיזודה הראשונה של פרשת יפתח כאשר אנחנו נמצאים במצב שבו נחתם הסכם די ברור בין יפתח לאנשי גלעד, הגלעדים בעצם אומרים ליפתח אנחנו נחזיר אותך למעמדך החברתי המקורי ואף נשדרג אותו כפליים בתנאי שאתה תמלא, תעשה שירות לאומי. ויפתח מקבל את התנאי הזה והם חותמים על ההסכם, חותמים וירטואלית, ועכשיו השאלה היא האם יפתח יצליח במשימה הזאת.

על האפיזודה הבאה שזה בעצם שופטים י"א, פסוקים י"ב עד כ"ח, אנחנו מדלגים, רק בואו נספר מה הולך שם מבחינת הסיפור, כדי שלא נפספס את הרצף. כן, מה שמעניין באפיזודה הזאת זה שיפתח לא מתחיל בגיוס חירום צו 8 ומסתער על כולם, שולח את חיל האוויר. לא, הוא דווקא מתחיל ניסוי כלים של משא ומתן. דיפלומטיה. כן, הוא מתחיל עם דיפלומטיה.

ממש, זאת אומרת, יש פה, אפשר לבנות עולם שלם של תורת אסטרטגיה צבאית דרך הסיפור הזה. הוא מתחיל בדיפלומטיה ומנסה לשכנע ברטוריקה די משוכללת את מלך בני עמון להימנע ממלחמה, כי אם אפשר להגיע לאותה תוצאה... בלי שפיכות דמים אז עדיף. ויש פה חילופי דברים ונאומים ארוכים מאוד, וזה נגמר בפסוק 28 או כ"ח במילים, ולא שמע מלך בני המון אל דברי יפתח אשר שלח אליו. אז דיפלומטיה עם מלך בני המון נכשלה.

בדיוק, וזה בעצם גם בזה יש מימד של הטלת אחריות. זאת אומרת, אנחנו רואים שיפתח כמה שהוא יכול להצטער כבריון וגובה דמי פרוטקשן, הוא לא כל כך שש אלי אלימות, הוא מנסה את הנתיב הדיפלומטי, ותראה במושגים יקראיים זה המון פסוקים, המון פסוקים מוקדשים לחילופי הדברים האלה, וזה נכשל, ולכן האחריות למה שקורה מכאן ואילך מוטלת על ההמונים, הם התחילו והם אשמים, הם עשו את המצור על מיצרי הגלעד בדרך אליו, ואולי כממד של גמול על ההתנהלות הפוליטית הזאת שמתגלה כיותר ויותר נבונה, נאמר בפסוק כ"ט, ותהיה לפתח רוח אדוני, וזה לא נאמר על כל השופטים. ויעבור את הגלעד, זאת אומרת הוא חוצה את שטח הגלעד, ואת מנשה, שזה השבט שהתיישב באזורים האלה, ויעבור את מצפה גלעד, וממצפה גלעד עבר בני עמון, זאת אומרת הוא עובר לשטח העמוני, לב השטח העמוני. וידר יפתח נדר לאדוני. ויאמר אם נתון תיתן את בני עמון בידי והיה היוצא אשר יצא מדלתי ואיתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לאדוני והעליתיהו עולה.

אז כאן זה רגע הייתי אומר רגע מפתח בכל הפרשה כי מצד אחד יפתח יוצא כאן צדיק גדול מאוד, זאת אומרת הוא לא, הוא יודע שזה לא כוחו ועוצם ידו שיעשה את הניצחון אלא ההתערבות האלוהית, אבל לשם כך הוא הולך צעד אחד מעבר להכרה בכוח האל והוא נודר נדר. ונדר זו תופעה, זה מוסד בפני עצמו בתוך העולם הרוחני של העולם העתיק, נדר אומר שבעצם האדם מתחייב לעשות משהו למען האל אם האל יעשה משהו למענו. והנדר הוא נדר, כמו שאמרנו קודם, כיוון שהמילים יוצאות מהפה, אין דרך חזרה. כוחה של מילה הייתי קורא לסיפור הזה. ממש, כן.

והנדר כאן הוא בעצם נדר כבד מאוד, יפתח מתחייב לעלות עולה מן היצור חי הראשון שיוצא מהדלת כשהוא יחזור חזרה הביתה אחרי הניצחון, כן? כבר בעצם, שימו לב, יש כאן גם איזה רטוריקה מעניינת כלפי האל, הוא אומר אם נתון תיתן אולי תיתן אולי לא תיתן אבל אחר כך הוא אומר כשאני אשוב בשלום אז אני אקריב קורבן אז הוא כבר בעצם אומר לאלוהים אני יודע שאתה תבוא ונשחק את המשחק הזה יחד. מה זה משהו של פזיזות יוהרה פחד שלא יצליח אז הוא זאת אומרת מאיפה זה נובע הדבר הזה זאת אומרת זה יש פה איזה עניין הרי. נכון כי היו עוד גיבורים בטח בספר שופטים ואף אחד לא נודר נדרים אף אחד לא עושה תנאי כזה אתה יודע היחיד שככה קופץ לי זה. יעקב שאומר אם זה אני אלך בשלום ויחזור ועניינים וזה אז אני אגיד אה יש פה אלוהים אבל מה שיעקב מתחייב הרבה יותר פשוט להכיר באדוני כאילו יותר קל מבחינת.

אתה לגמרי צודק הייתי אומר שופטים קודמים פשוט קיבלו רעה וביצעו אותה או קיבלו רעה התווכחו ואז ביצעו אותה ודמות כמו שמשון לא מקבלת הוראה אבל בכל זאת מבצעת את מה שהוא טען עליה. פה יש לנו איזה מקרה מאוד מעניין שהמספר לא מסביר אותו, הוא משאיר אותו, את המוטיבציה הוא משאיר עמומה. וברגע שהמספר משאיר את המוטיבציה עמומה, הוא בעצם מאפשר לנו להתחיל למלא את החסר בהשערות משלנו. האם זה חוסר ביטחון שנפתח, האם זה דווקא חוסר אחריות, או הוא דווקא מנסה להראות כמה הוא מתחשב ב... כן, בדיוק.

יש פה מנעד רחב מאוד של אפשרויות פרשניות שהמספר לא מכוון אותנו למקום מסוים. גם זה מוסיף איזה עומק לדמות שלו, אנחנו פתאום רואים אדם שהוא לא רק רובוט, הוא לא רק עושה מה שאומרים לו, הוא גם לא כזה תאב כוח ושלטון, עובדה שהוא לא ישר התנפל על מאגר המינויים הפוליטיים האפשרי, אלא הוא מתנה בעצם כלפי עצמו את הניצחון. גם בהתערבות אלוהית וגם בעוד איזשהו מעשה שהוא אמור יהיה לעשות בעתיד. זאת אומרת הוא כאן בעצם מתחיל לנהל סיכון. זה סוג של ניהול סיכון.

כן, ואז כל הזמן עולה השאלה בשביל מה? למה? נכון. כאילו רוח אדוני עליו, זהו, אתה לא צריך, אתה... בדיוק.

כן. וזה ממש האקדח שמופיע במערכה השנייה כבר. כן. ואנחנו מבינים שברגע שיש אקדח כזה, הוא לא יכול לא לראות בהמשך. ועכשיו השאלה היא איך בדיוק הדבר הזה הולך להתפוצץ לנו בהמשך.

אבל לפחות בשלב הזה, בינתיים זה מצליח. חכו שני פסוקים או שלושה, כן. ויעבור יפתח אל בני המון להילחם בם, ויתנם אדוני בידו, ויקם מהרוער ועד בואכה מינית, שטח גדול מאוד, עשרים עיר, ועד אבל כרמים, מכה גדולה מאוד. כן, המספר המקראי קמצן במילותיו, הוא אומר, ויקם, היה יכול לעצור פה, ויקם מכה, גם זה כבר הדגשה, ויקם מכה גדולה, הדגשה כפולה מכופלת, מכה גדולה מאוד, זה כבר שיא הסופרלטיבים שהמספר הזה יכול להרשות לעצמו, ויקנאו בני עמון מפני בני ישראל. זאת אומרת, שימו לב, פתאום בני ישראל, כאילו רק הגיל הזה.

שוב קפצנו פתאום למסגרת הכללית. אז בעצם אנחנו רואים כאן שתי אפיזודות בתוך פרשת יפתח ועל עוד אפיזודה שלישית דילגנו, סיכמנו אותה בקיצור, אנחנו ראינו בעצם איך יפתח מתמנה לתפקידו וכבר בסיפור המינוי והמשא ומתן הוא גם מצליח לשדרג את התנאים ומצד שני מראה שהוא יודע שיש גם חלק שהוא צריך לבצע. אחר כך יש לו אפיזודה ארוכה מאוד של ניהול משא ומתן שרק כאשר היא נכשלת הוא פונה אל הפעלת הכוח הצבאי. לפני הכוח הצבאי הוא מקבל על עצמו נדר מאוד מורכב ובעייתי שלא ברור לנו למה בכלל הוא צריך להיכנס לפינה הזאת וזה מצליח כי הוא מקבל את הניצחון, אלוהים עוזר לו והוא מנצח ומכה את ההמונים מכה גדולה מאוד ובעצם הוא יכול עכשיו לחזור הביתה. אז אנחנו עכשיו בעצם עוברים לאפיזודה הבאה וכאן אני אומר בסוגריים אנחנו גם רואים שהסיפורים האלה בעצם נובעים אחד מהשני בצורה מאוד חלקה.

זה לא כמו סדרת טלוויזיה שבה כל אפיזודה יכולה לעמוד בפני עצמה וגם אם פספסת שלוש אפיזודות אחורה אתה מבין את העיקרון. זה טלנובלה, זה לא... בדיוק. כן. ויבוא ויפתח המצפה אל ביתו והנה ביתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות.

ורק היא יחידה, אין לו ממנו בן אובת. בונים את הדרמה, את האירוניה, את כל מה שאתה רוצה. וזו דרמה גדולה מאוד. כן. אז בוא נקרא את הפסוק הזה עוד פעם לאט יותר.

אז בני עמו נכנעו, ויבוא, יפתח המצפה, אולי לא הבנו, המצפה זה אל ביתו. ואז אנחנו בעצם מלווים את הדמות הזאת ורואים את הדלת נפתחת. ומה הדבר הראשון שיוצא מהבית? צריך לזכור, אני אומר בסוגריים, שבעת העתיקה, ובמיוחד בתקופה הזאת, מה שהארכיאולוגים קוראים תרופת הברזל א', אנחנו נמצאים במצב שבו אנשים חיים ביחידות דיור, מה שנקרא בית ארבעה מרחבים. בית ארבעת המרחבים חיה לא רק המשפחה, חיות גם באמות הבית.

זאת אומרת, רוב הסיכויים שכשאתה מגיע הביתה, הדבר הראשון שיוצא אליך זה עז או כבשה. ואפשר להניח שזה היה הנימוק לנדר המקורי של לפתח, כן? כי הרי הוא אומר, והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי, זאת אומרת, כן, משהו, ואותו אני אעלה לעולה, אבל עכשיו הדלת נפתחת, ובמקום שיצא איזה טיש, יוצאת בתו, והיא יוצאת בשמחה, בטופים ובמחולות, זאת אומרת, מסיבה שלמה. אבל הרגע הזה שהיא יוצאת בשמחה מהדלת, זה הרגע שבו הלב של יפתח נופל למטה. זאת אומרת, האסון שלו נחגג בטופים ובמחולות, בדיוק.

וכאן נוצר באמת פער אירוני מאוד מאוד גדול, והמספר מסביר לנו למה בעצם השמחה הזאת היא מקופלת בטרגדיה עוד יותר גדולה ממה שידענו, כי היא בתו היחידה, אין לו עוד ילדים חוץ ממנה, לא בן ולא בת. זאת אומרת, בעולם כמובן העתיק תמיד עדיף שיהיה בן, לפחות בכור, כי הבן יורש את הנחלה. אני חושב שהקלטת פעם שיחה על בנות סלופחד, אז ראינו שהתמודדו עם הבעיה המשפטית הזאת, מה עושים כשאין בנים? אז גם בנות יכולות לרשת בתנאים מסוימים, אבל פה היא בת יחידה. זאת אומרת, אם חס וחלילה היא מתה, המשמעות היא שאין לי אבטח למי להוריש את כל הנכסים שהוא עכשיו קיבל בתור ראש וקצין.

כן. אז כל המהלך העצום הזה שהוא עשה של התגברות על כל הקשיים האחים שלו שהציקו לו בילדותו ועכשיו הוא חוזר הביתה וחוזר לנחלה, כל זה בעצם הולך לעלות בעשן, כל ההישג הזה, כי אין לו יותר למי להעביר את זה. אז זאת טרגדיה גם אישית משפחתית. וגם מעבר לאישי זה גם אין עצם המשך להבטח, נפתח בעצם נתקל בקיר אטום. ויכיר אותו אותה, ויקרא את בגדיו, שזה אקט מובהק של אבל, ויאמר אהה ביתי, אחריה נכעתני, ואת היית באחריי, ואנוכי פציתי פי אל אדוני ולא אוכל לשוב.

משפט פנטסטי. כן. קודם כל אהה, שזה קריאת כאב. זאת אומרת, הדבר הראשון שהוא מוציא מהפה זה אפילו לא מילה, זה פשוט זעקה. ואז הוא אומר ביתי, כי זה מביע את הקשר האינטימי הזה בין האב לבת שהוא הולך לאבד אותה.

ואז הלקוח תמיד אשם, אחרי הכרעתני, זאת אומרת, מה עשית לי? מה עשית לי? כן. אבל כיוון שהוא דמות יותר מורכבת, הוא לא מאשים אותה רק. הוא אומר, אמנם את היית באחראי, אבל אנוכי, אנוכי, פציתי פי אל אדוני.

זאת אומרת, אני פתחתי את הפתח לאסון הזה שהבאתי על עצמי במו פי. ולא אוכל לשוב, אין דרך חזרה. מילה שיצאה לדרכה, נדר שיצא לדרכו, אין דרך להתיר אותו. שוב, כוחה של מילה, ואני גם אוהב את הביטוי הזה, פציתי פי, כאילו זה, אם היינו מתרגמים את זה לימינו, זה ממש... ממש אותו דבר, בשביל מה פתחת את הפשט?

הוא אומר לעצמו. נכון. זאת אומרת, אנחנו רואים שהוא גם מקבל אחריות.

ותאמר אליו, אבי, פצית את פיך אל אדוני, עשה לי כאשר יצא מפיך. אחרי אשר עשה לך אדוני, נקמות מאויביך מבני עמון. עכשיו זה גם מוזר שהיא מקבלת את הדין ככה, אתה יודע, היא לא מאשימה אותו, היא מקבלת את הדין, היא מבינה גם מה זה אומר, זה באמת דבר מדהים, זאת אומרת צריך לזכור שהמספר המקראי נותן לנו את המינימום ההכרחי, זאת אומרת עוד יכול להיות שהיא גם בכתה והיו שם צעקות והיללות ודמעות, אבל כל זה לא מסופר לנו, באמת ברמת ההיצג רואים שהיא הבת של אבא שלה. כן. היא אומרת לו, אבא, אם זה מה שעשית, אין לך ברירה.

ואני מקבלת את האחריות לעשות את מה שאתה אמרת, במיוחד אחרי שהנדר התממש, זאת אומרת אחרי שהאל מילא את חלקו בעסק. הסכם לך אין ברירה אלא למלא את חלקך גם אם זה אומר שאני צריכה לשלם בחיים. למרות שאם הוא פתח את הפה ואמר שטויות אז היא יכולה להגיד אני לא רוצה ולברוח ואז הוא אשם בעניין והוא יקבל את העונש אני יודע. אז זאת שאלה באמת מעניינת מה מידת הסמכות והעצמאות גם של הבת. אני מתנצל בפני כל המאזינות אבל בעת העתיקה נשים היו במידה רבה משהו עם קטגוריית ביניים בין הנשים.

בין בני אדם לבין רכוש. ילדים בכלל היו רכוש אביהם, גם בנים וגם בנות, אבל בנות היו יותר. והדבר הזה מתבטא בהרבה מאוד היבטים של ה... כן, כן, דיברנו על זה לא מעט בעושים תנ״ך, זה חלק מה... אנחנו לא שופטים את מה שהיה.

כן. אז אין לה ברירה גם כן כל כך. זאת אומרת, אולי הייתה יכולה לנסות לברוח, אבל היא לא עושה את זה. זהו, ואז הבקשה המטורפת שלה. כן, זה הדבר הבא.

ותאמר אל אביה, יעשה לי הדבר הזה. אני, יש לי רק בקשה אחת, הרפה ממני שניים חודשים, ואלך, וירדתי על ההרים, ואבכה על בתוליי, אנוכי ורעותיי. תן לי חודשיים חופש, אני מבטיחה לחזור, אבל אני צריכה להתאבל על החיים שלא הזדמני לחיות. על גזר דין המוות ששמת עליי. ויאמר לכי וישלח אותה שני חודשים ותלך הברא אותיה ותבכה על בתוליה על ההרים.

וזה אני חייב להגיד זה החלק הכי אמוציונלי בעיניי בסיפור. לגמרי, אתה יודע זה מצמרר, היא אומרת אני יודעת שיש לי גזר דין מוות על הראש תן לי רגע לנשום טיפה אוויר למרות שלכאורה זה רק מאריך את הסבל שלה. בדיוק. מילא הייתה לו בקשת שבוע, אבל חודשיים? כן.

כל החופש הגדול? כן. כן, זכור. אני... לחופש גדול סידרה לעצמה.

ממש. זאת אומרת, הדמויות כאן לא מתחמקות מהטרגדיה. זה דבר שמאוד בעיניי ראוי לתשומת לב. הן מאבנצות את ה... הן עומדות מול הטרגדיה של הקיום שהן יצרו לעצמן, והן מתעמתות איתו במלוא...

או איתה במלוא עוצמתה, בלי להתחמק. אפילו לרגע. ויהי מקץ שניים חודשים, שים לב גם כל פעם המספר אומר שניים חודשים כדי להאריך לנו את הסבל. הוא היה יכול להגיד חודשיים, זה היה קצר יותר. שניים חודשים, זה לוקח כפול זמן להגיע לסוף המשפט.

ותשאוב אל אביה, ויעש לה את נדרו אשר נדר. בלי פרטים, לא צריך להיכנס לפרטים, והיא לא ידעה. איש, ותהי לא ניצלת ההזדמנות כדי לנסות לדחוס חיים שלמים לחודשיים? כן, כן. לא, לא.

ותהי חוק בישראל מכאן ואילך, מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לטנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה. זהו, פתאום איזה סיפור אתיולוגי כזה בסוף, מאיפה זה מגיע? אז יש כאן איזה ממד מעניין ואפילו מפתיע, שבעצם חורג מגבולות הסיפור המקורי ואומר לנו, זה הבסיס למנהג. מנהג עממי שבעצם העם ממשיך לזכור דרך המנהג הזה את הפרשה המסוימת הזאת של בת יפתח. אנחנו עובדים מה זה לטנות לבת יפתח?

מה, להתייחד עם זכרה? כי לטנות הולך עם האהבים בדרך כלל. נכון, אבל יש גם לטנות שהוא פועל שהוא קרוב לפועל לשנות בעברית, זאת אומרת להגיד שוב ושוב, לספר את סיפורה. להזכיר, יום אזכרה כזה. כן, מכאן גם גב תנאים, כן, תנאים ואמורי.

הרי בעצם צריך לזכור שבכך שהוא מקריב את בתו לעולם, הוא מעלה קורבן אדם, זו המשמעות, הוא בעצם גם גוזר כליה על הקו המשפחתי שלו. זאת אומרת, אין יותר המשך למשפחת יפתח. אבל זכר המשפחה לא נמחק מהתודעה הלאומית. אף על פי שאין יותר זר על המשפחה, המשפחה עצמה... ממשיכה להתקיים בזיכרון הלאומי דרך המנהג שבמשך ארבעה ימים שלמים בשנה, זה לא מעט, יש חגים שנמשכים פחות מזה, ארבעה ימים שלמים בשנה מספרים את סיפורה של בת יפתח ודווקא הבנות.

זאת אומרת, זה חג שהאחריות על ביצועו מוטלת דווקא על הנשים. זאת אומרת, יש כאן איזה גם הכרה במקום של הנשים בתוך החברה הישראלית הבאה. ועוד דבר ככה שקופץ לי, שום מילה על הקרבת אדם, על קורבן אדם.

סיפור הזה, זאת אומרת, כמו שהם עושים בגיי בינינו, מה אל תעשו וזה, פה זה כאילו עובר, אוקיי, הבטיח, זה שרף אותה והכל בסדר. כן, אתה צודק, מצד אחד נאמר שהוא עשה לה את נדרו, זאת אומרת, זה לא משתמע לשתי פנים, מצד שני, לא מסופר בדיוק מה הוא עשה, ואני חושב שכאן רואים את המתח הפנימי של המספר עצמו, שיודע שקורבן אדם הוא דבר פסול מכל וכל, הרי גם היה כדעת יצחק בסוף, לפי הסיפור בוורסיה שלנו, לא בכל ורסיה דרך אגב, לפי הוורסיה שלנו יצחק ניצל לבסוף, אבל זה בדיוק כוחה של המילה. גם אם זה דבר פסול ואסור, שעדיף להיממנע ממנו כמעט בכל מחיר, מהרגע שיפתח נדר את נדרו אין דרך חזרה. זה יותר חזק. זה יותר חזק, כי אם הוא לא יקיים את נדרו, נועם ככה לפני סיום הבטחנו מלחמת אחים זה האפיזודה האחרונה שלא נקרא את כולה זה כבר פרק י"ב נכון רק בוא נזכיר מה קורה שם בסופו של הסיפור.

אז צריך לזכור שאנחנו מסיימים את האפיזודה הזאת כשיפתח במצב מאוד רעוע מבחינה נפשית זאת אומרת זה מצב שהוא עצמו נאלץ לשחוט את בתו היחידה. אז אני חייב להגיד שזה לא פלא שהוא קצת איבד סבלנות בתור התחלה כשאנחנו מגיעים לאפיזודה הבאה. בעצם נקודת המוצא שלה, פתאום אנחנו חוזרים אחורה, נזכרים שבעצם ההמונים הציקו לא רק לגלעדים, הם גם עברו את הירדן והציקו לבני יהודה וישראל ואפרים, זאת אומרת ההר המרכזי, ועכשיו אחרי שיפתח ניצח את ההמונים, נאמר ויצעק איש אפרים, כלומר אנשי אפרים, ויעבור צפונה ויאמרו ליפתח, מדוע עברת להילחם בבני המון ולנו לא קרה ללכת עמך? ביתך נשרוף עליך באש, לא סיפרת לנו שהולכים מכות, לא סיפרת לנו שיש פה הזדמנות כלכלית, גם אנחנו רוצים. להיות בביזה, מה זאת אומרת?

אנחנו נשרוף את ביתך עליך. כן. בהתעלם מהעובדה שעכשיו הוא איבד את כל ביתו במובן המטאפורי המשפחתי. ויפתח, אומר, אתם יודעים מה? אתם רוצים מכות?

קבלו מכות. אני במצב של מכות. אני במצב של מכות. סיפור מאוד מעניין. זה נגמר בזה שיפתח שופט שש שנים, סליחה ויקבר בערי גלעד וזהו ועוברים לסיפור הבא נכון ככה באמת עכשיו באמת לפני סיום פרופסור נועם מזרחי מהאוניברסיטה העברית.

יש פה משקל מאוד גדול להבטחות נכון בתחילת הסיפור ובסוף הסיפור לאמרנו כוחה של מילה כן והעניין הזה של שבועה של נדר של חוזה בכלל כל מה שתחת כוחה של מילה לדעתי שווה עוד דיבור.

שנעשה פרק שפשוט ידבר על שבועות נדרים, הבטחות, וכמה פעם הייתה, בניגוד אולי להיום, למילה הייתה משמעות קריטית. נכון, והדבר הזה כבר, אני כמובן מסכים לשמחה, אבל אני אומר, הדבר הזה, כוחה של המילה, גם בעצם כבר מסתמן מכיוון אחר לגמרי, באפיזודה שעכשיו קצת קיצרנו בה, כי שם לא רק המילה, אלא איך הוגים את המילה, זה קובע את גורל האדם. לחיים או למוות. יפה, אז אני קובע איתך ברית, כן, חוזה, שאנחנו נחזור לעוד פרק, שיתחיל במה שסיימנו. אבל אני מבקש שלא תקריב אף אחד, שום דבר שיוצא מפתח ביתך.

אני פחות נוטה להקריב, בטח לא בני אדם. פרופסור נועם מזרחי, האוניברסיטה העברית, תודה רבה לך על הדברים הללו. תודה רבה יותר