פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם בלייב ממוזיאון ישראל! סיפורה של התגלית הארכאולוגית החשובה ביותר שנמצאה בארץ: מגילת ישעיהו השלמה. כתב יד מקראי בן יותר מ-2,200 שנה, שנפרש לאורך שבעה מטרים ומסתיר מאחוריו דרמה לא קטנה.
אז איך הכל התחיל? מה באמת קרה במערות קומראן, ומה החלק של העז הפלאית והאבן שנזרקה למערה? איך התגלגלה המגילה מבית לחם ודמשק, דרך הפלגה לארה"ב ומודעה למכירה בעיתון, ועד למבצע החשאי שהחזיר אותה לירושלים?
בהמשך ניגע במבנה של היכל הספר עצמו: למה המבנה שנבנה במיוחד עבור המגילה הפך דווקא לסיוט של אנשי השימור? מה אפשר ללמוד מ-17 יריעות הגוויל, הדיו הצמחי ועבודת הכתיבה בעולם העתיק? ואיך מחקרים מודרניים מנסים להכריע בשאלה כמה סופרים באמת כתבו אותה?
ואם כבר מדברים על הטקסט, אי אפשר להתעלם מההבדלים מול התנ"ך שיש לנו בבית: מה מגלות לנו אותיות שנשמטו והוספו מעל השורה, תיקונים בתפרים וטלאים שנתפרו על העור? ואיך הפך ספר ישעיהו למקור של כל כך הרבה מטבעות לשון שעד היום שגורים בפינו, מ"בית יעקב לכו ונלכה" ועד "וחרתו חרבותם לאתים"?
האזנה מגלגלת ונעימה
להרשמה לחפירות בתל עזקה 02-06.08.26:
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLScuzS9_bmnXLx-OoJ-gdNDE-R-gcALC4DWkXcClDX7NVdfiWA/viewform
הצטרפו לקהילה החדשה שלנו בלחיצה כאן. 🚀
מקווים שנהנתם ואם כן אל תשכחו לדרג ולעקוב אחרי הפודקאסט.אל תשכחו להצטרף לניוזלטר השווה שלנו בלחיצה כאן. 💌
ולצפייה בפרקים הרשמו לערוץ היוטיוב שלנו בלחיצה כאן. 🤩
לעמוד האינסטגרם לחצו כאן
לעמוד הפייסבוק לחצו כאן
לעמוד הטוויטר לחצו כאן
לעמוד הטיקטוק לחצו כאן
תמלול הפרק
שבאמת, כן, הבית, בתכף עשר השנים האחרונות, אגב. כן. אנחנו בינואר הקרוב, זה עשר שנים.
שנים, אנחנו צריכים לעשות איזה משהו מעניין, אז שילה דביר, מנכ״ל ובעלים, שלי נוי על ההפקה, ראות שוקר על המדיה והכל, מה שמסביב, עמית חזזי ואביב שמטוב בקונטרול שסייע והרים את הערב הזה, ואי אפשר בלי באמת לשותף לדרך שבלעדיו היצירה הזאת לא הייתה יכולה להיות, אי אפשר בלעדיו, שחר ענבר שם בפינה שאחרי זה יעלה.
ובאמת עם כל הכבוד לכולם וסליחה על כל המכובדים, סוף סוף אבא שלי נמצא פה, אז כן, אז הרבה פעמים לא הסתייע, והנה הפעם כן, אז הוורבליות והסקרנות זה ממנו, ואם כבר אנחנו בדרשת בר מצווה, אז גם לאמא שלי שלא נמצאת וכאלה, אבל באמת בזכותם שמעתי בבית את התקליט של סיפורי התנ״ך לילדים של מאיר שלו ולא משהו אחר. והנה זה הגיע לזה, אז אבא תודה, אוהב אותך ושמח מאוד מאוד שבאת. זה הרבה בזכותו, כל התהליך. אז ככה, לפני שנתחיל אני חייב לעשות רגע, אני כבר מתנצל, פדיחה קטנה כפולה. יושבות איתנו שתי אורחות שבאמת מכבדות אותנו ואותי באופן אישי בנוכחותן, ואני תכף אסביר גם איך זה קשור, כי אמרתי עושים תנ״ך, אז זה בסוף מתקשר, ענת סידון, סליחה, אני מצטער שאני עושה הפדיחות, ענת סידון מפמ"רית תנ"ך ארצית.
זה אומר ש... כן, כן, לגמרי. זה אומר שהיא בעצם אחראית, מי שלא מכיר את ראשי התיבות המוזרים של משרד החינוך, היא אחראית על כל החינוך לתנ״ך הממלכתי, מאפס ועד מאה. אז אחר כך אפשר תענות. לומדים, לומדים, תאמין לי, אני יודע, לומדים.
ורקפת אבני, שנמצאת איפשהו גם, אני לא רואה. תעשי לי שלום, תצעקי משהו. אה, פה, מולי, לא ראיתי. שהיא מדריכה ארצית של היחידות המורחבות, שזה בעצם חמש יחידות בתנ״ך. כן, עוד יש דברים כאלה, והרבה.
אז א', תודה לכם שבאתם ומכבדות אותנו בנוכחותכם. אבל זה לא סתם, אני לא סתם מספר את זה כדי לעשות להם פדיחות. יעלה לי ביוקר נראה לי לפי הפרצוף הפדיחות האלה. אבל זה לא סתם פדיחות. תראו, ביחידות המורחבות בתנ״ך, אני לא יודע מי יודע, יש למישהו ילדים שלומדים תנ״ך מורחב?
כן? אחד? אחת? זהו? אה, שתיים?
שלוש? אז אם יש טענות על הציונים אחר כך אפשר... אפשר לבוא. ביחידות המורחבות, בעצם שזה יחידות ההגבר, מה שאנחנו קוראים, לומדים מה שנקרא תמטי, זאת אומרת, אלף שלוש יחידות שלומדים אותן על פי נושא, למשל, הנושא של מנהיגות במבחן, לומדים מבחר סיפורים מספר שופטים, דוד, שלמה, אבל גם מישעיהו על ה... איך נקרא לזה?
המלך שעתיד לבוא. ובמסגרת לימודי, בלימודים שאני מלמד, במגמה שאני מלמד בה בכיתה י', לומדים על שייכות וזרות. אוקיי? על בעצם מי אנחנו, מי הם גיבורי התנ״ך, וסיפורים שונים מי באמת, מי רחב דרך רות ועד שמשון. ילדים צעירים בכיתה י', שזה 15, עולים שאלות כבדות משקל, כן?
שאנחנו כחברה מתעסקים איתן. מיהו יהודי? מיהו ישראלי? האם זה לאום? האם זה גם וגם?
ואחת התלמידות שאנחנו עובדים עכשיו על עבודת המיני חקר, מה שנקרא, שהם עושים בכיתה י', עלתה שאלה מאחת התלמידות, אותנטית, בחורה בשם ספיר, אומרת לי, רגע, אני רוצה להבין משהו, משהו לא מסתדר לי. אתה אמרת שאתה לא אדם דתי ואתה לא אדם מאמין, ומצד שני אתה מלמד תנ״ך ואתה נורא אוהב את מה שאתה עושה. איך זה מסתדר? אמרתי לה, באתי לתת תשובה מאוד מתוחכמת ואמרתי לה, את יודעת מה? עושים תנ״ך.
היא אומרת לי, מה? מה זאת אומרת עושים תנ״ך? אמרתי לה, עושים תנ״ך, זה בדיוק העניין. דיברתי על זה הרבה בפודקאסט, אבל גם במפגשים שעשינו בעבר, תנ״ך ומקרא זה הרבה יותר מאמונה או לא אמונה. ויש פה בקהל אנשים מאמינים ואנשים אתאיסטים כופרים מוחלטים, וזה ממש לא מעניין.
כי כולנו פה בשביל עניין אחד, וזה העניין הזה של הטקסט הזה, אבל מאחוריו יש הרבה יותר מ... אני קורא לזה, סליחה, מאנשים אמנים, מרק אמונה. יש בזה המון רבדים. יש בזה היסטוריה והיסטוריוגרפיה. שזה דברים שונים, ויש ארכיאולוגיה, ויש תרבות, ויש שפה, ויש קשר, ויש ציונות, ויש מגילות, ויש ארכיאולוגיה, אמרנו, ויש עוד הרבה הרבה דברים שהם מעבר לזה.
ולאותה תלמידה אמרתי לה, תראי, אז עניין האמונה, אני אישית לא אדם מאמין, אז חסר לי איזשהו רובד אחד מכל כך הרבה רבדים, אני חי עם זה בשלום וזה בסדר. אני מקווה ששכנעתי אותה, והנה למה באמת היחידות המורחבות האלה גורמות לדיון. דיון שהוא מעניין ודיון שבאמת מכין את התלמידים להמשך. טוב, עד פה פדגוגיה ככה כללית, אז זה באמת עושים תנ״ך, ואני חוזר לתחילת הדברים, כי זה עושים תנ״ך, ובגלל זה הטמפו ככה יצא לי לדבר עם קצת, ואני גם בקבוצת הוואטסאפ של הפודקאסט ושומע, וגם בחדשות העולם העתיק בפייסבוק, באמת אנשים שסקרנים, שמעניין אותם הנושא, שבאים ללמוד ולהרחיב דעת ולפתוח את ה... להרחיב את היריעה מפרשנות קלאסית של ימי הביניים.
ועד ארכיאולוגיה מודרנית, מנושאים אמוניים של דרשות חזל ועד באמת מה אומר המחקר המודרני, לא יודע, תורת התעודות המתחדשת. אז זה עושים תנ״ך, וזה אנחנו מגישים, וכל אחד ייקח לעצמו מה שהוא רוצה. זהו, אז זה ככה הפתיחה. נראה לי שניגש ישר לעניין, נכון, חגית? אוקיי, אז אני רוצה להזמין את חגית מעוז, מנהלת היכל הספר.
עוצרת התערוכה נחמה מן המדבר, מגילת ישעיהו השלמה. אהלן, חגית. ממש וראיתם ושש ליבכם. נכון. איזה יופי.
שלום יותם. אהלן, חגית, מה העניינים? טוב, אז קודם כל, חגית בעצם אחראית על כל מה שראיתם פה, פחות או יותר בעיקר בעניין המגילות, אבל גם על היכל הספר. אני חייב להגיד, את יודעת, ככה חשבתי על זה גם בשיחות המקדימות שלנו וזה, אחריות כבדה. כאילו, נכון?
אני חושבת מדי פעם על זה, כן. מדיר שינה, במיוחד בזמנים האחרונים. כן, כל ההיסטוריה המרגשת הזאת מאוד של המגילות, ובסוף מישהי אחת מקבלת את ההחלטות. לא, לא, לא, חלילה וחס, איזה מזל שיש מנכ״ל. אוקיי, אה, אוקיי.
כן, אבל כבר גם קרה מקרה שבארבע וחצי בבוקר אמרתי, טוב, אני לוקחת החלטה, כי כנראה כולם עדיין ישנים. ורוקנו את הברכה שלך לספר, כי היא כבר, אתם יודעים, טילים, עניינים וכאלה, אסוציאציות של איזה שבר, היא דלופה, פנימה, מים ומגילות, זה יופי של ג'לטין, אז לא כדאי. כן, אוקיי, התכנסנו באמת פה הערב הזה, הוא בסימן מגילות מן הסתם, אז בואי נדבר באמת על היהלום שבכתר. כולם הספיקו לראות אגב? לא.
חמור ביותר. אתם חייבים לבוא שוב. תשאלו, רציתם. רציתי, אבל קצת כבד. כן, זה ארוך מדי, איך לתפוס את זה, וזה יעשה ככה עכשיו בטן.
האמת שזה באמת משהו שהוא חד-פעמי, נכון? כן, זה ממש חד-פעמי. פעם ב-60 שנה, אני מנוחה שאני לא אזכה לפעם הבאה, ואנחנו תכף נדבר על הסיבות של זה, אבל זה באמת מיוחד. מאז 1968, היא לא נראתה בציבור, ולארבעה חודשים. יש לכם זמן עד ה-15 בספטמבר.
הצלחנו לקבצ'ץ', כי כתבי יד, מותר להם להיות חשופים לאור במשך שלושה חודשים. אנחנו ממש מחשבים את השעות שהיא מקבלת, למרות שעשינו כל מיני טריקים, לספר? כן, בטח. קצת ככה? טוב, טוב, טוב, ניכנס לפרטים.
למשל, אולם המגילה, מי שכן ראה, הוא כולו מאוד בהיר, וחלק מהבהירות הזו של הרצפה והקירות עוזרת לנו למתן את התאורה, לא כמו זו שעכשיו מסנוורת אותנו קשות, אלא רמת הלוקסים באולם, מי שמבין, בין 10 ל-11 לוקס, שזה סופר סופר נמוך. זאת אומרת שאם הייתם נכנסים למערה ומדליקים פנס, לא הייתם רואים כלום. אז גם ישבתם לפני כן בסרט באולם חשוך, אני יכול להגיד, את יודעת, אני הקטן, אותי יותר מטריד מי איתה בלילה. אה, עם ישנות סוף סוף. לא, אבל מישהו שם עין, כאילו.
כן, שם עין, יש ויטרינה מיוחדת, הכל. יש אחת כזאת, זהו. כן. בעולם בכלל. היא כתב היד המקראי השלם, העתיק, היחיד שהתגלה עד כה.
זאת אומרת, היא בת 2200 שנה, ואין לנו עוד אחת כזו שהיא שלמה, כל הטקסט שלה. שלם לחלוטין. זהו, כי אנחנו יודעים, עד ערב במוזיאון, וכל הזמן מכירים את הסרט של בן סטילר, נכון? ששם... אני בלחץ, את יודעת, כאילו, בערב זה מישהו בא, אז הזמנו ויטרינה כמו חן.
שאין על הוויטרינה. כן, להישען. אין בעיה, אפשר להישען, אנחנו מנקים גם. אז באמת חגית ככה, בואי נתחיל באמת את הסיפור מתחילתו. בואי נדבר על מציאת המגילה, כי יש שם סיפור קצת מוכר, אבל בכל זאת נחזור אליו.
הוא פורקלור מעניין, אני לא יודע אם הוא... אחד הסיפורים הפנטסטיים, פנטסטיים שאי פעם אני חושבת. זה לא רק שקרו, זה אמיתי. כן, כן, אמיתי לגמרי. אנחנו לא נדע אף פעם מה באמת קרה.
כי מי שגילה את המגילות היו זוג בדואים, שני רועי צאן, ואין סיכוי שנדע מי באמת, זאת אומרת, מתי הם אכן התפרצו. שמעתי גם כל מיני גרסאות, אבן שנזרקה ואז שמעו משהו נשבחו, והעז שהלכה והלכו אחריה, לא יודעת מי היה שם למעלה. פלאית, כן, היא קפצה למצוק, כן, זה מאוד יחד, נגמר. כנראה שהם הסתובבו באזור הזה של צפון מערב ים המלח. בוא נאמר, האסף גדל בסביבות ינואר, פברואר, 1948, 47, סליחה.
אנחנו יודעים שהם חיפשו עתיקות, כן, זה לא חדש. אבל ישנה אגדה יפהפייה, כן, העז הפלאית, אנחנו רואים את המוטיב הזה מופיע בעוד מקומות, אז גם הבדואים, בלי שהם יודעים שזה מופיע בעוד מקומות, כמו הרואה הטוב וכולי, אז הרואה הטוב הלך אחר העז ושמע את קולה בוקע מתוך מערה, שהפתח המקורי שלה היה די קטן. כשראיינו את הבדואים עשר וחמש עשרה שנה לאחר מכן, כמובן שכיד הדמיון הטובה שלהם, אחד מהם אמר, אפילו חתול בקושי היה נכנס שם. אז זה השתנה עם הזמן, אבל אגדות יפות לא מקלקלות. לא, לא, לא, אנחנו בעד אגדות יפות.
אז סקרנותם ניצתה, הם זרקו אבן, שמור חרס נשבר, וכך התחיל התהליך. למזלנו הרב, אבל הם לא הבינו מה הם מגלים, והם הוציאו מתוך אותה מערה שני קנקנים ושבע מגילות. אגב, הקנקנים, מי שהציץ ומי שראה, נמצאים שם. הם עצמם, אגב, הם במצב שימור מדהים? הם היחידים בעולם ששלמים, כי כל השאר או...
תקרה שקרסה שברה אותם, או בעלי חיים במשך אלפי שנים שהם שהו במערה, אבל במיוחד השודדים והבדואים עצמם, שתמיד הקדימו את הארכיאולוגים ותמיד מצאו עוד מערה ועוד קנקנים. וגם כמו ברכב, את יודעת, חלפים שווים יותר מהרכב השלם. בדיוק, נכון. עדיף לשבור ולהגיד, הנה, בואו נמכור בחלקים. כמו חלק בדיוק, נכון.
והמכסה שלה אגב, זה העיצוב של גג אחד לספר. נכון, משם ההשראה, עכשיו זה לא ממש מכסה, אבל לא, אנחנו לא יודעים עד היום האם הקנקנים נוצרו כדי להטמין בהם מגילות, הוטמנו בהם מגילות, וכדי לאטום את הקנקן לקחו פיסות של פשטן, ובעצם הניחו על פי הקנקן. אני ארכיאולוגית, אני לא אומרת קדים. והניחו את הקערה, הפכו אותה, אטמו עם טין, עם בעצם חמר רטוב, הוא התייבש ויצר להם יופי של קפסולה שנשמרה אלפיים שנה. המגילה עצמה היא קיבלה נושא המתמיד עם השנים, נכון?
ממש. זהו, היא הייתה בהרבה מקומות. אז בואי נקרא לספר את הסיפור השתלשלות שלה בקיצור, כי יש הרבה סיפורים שם עד היום. נכון, כשחשבנו להעלות את המגילה לכבוד 60 שנה לחל הספר ולמוזיאון, תוך כדי עבודה אני עד היום מנסה לחשב באמת את כמות הקילומטרים שהמגילה הזו עשתה, זה פנומנלי. תחשבו, מהמערה אל הבדואים ואז לבית לחם, לירושלים, לא סיפרנו לכם בסרט אבל היא גם נסעה פעמיים לדמשק כדי שהרכיבי שופט, אנשי סמואל, יראה אותה לבוס, לפטריארך בסוריה, ויאשר את הקנייה.
ואחר כך ללבנון במרץ 48', ומשם הפלגה בים. אני חייבת להגיד לך שאנחנו השתגענו פה... אני ידעתי בחרדות מהמים והלחות. כן, השתגענו פה שנתיים וחצי לייצר תנאים מתאימים של 47% לחוט. ושמונה עשרה מעלות צלזיוס, שנתיים וחצי, יחידת מיזוג חדשה, אני לא אגיד לכם כמה זה עלה, ואם דיברתי על אחריות, אני לא ישנתי, ולקח המון זמן לייצב, וגם הגענו למסקנה ש-25 איש, עשינו ממש ניסיונות, ש-25 איש יכולים להיכנס בלי שהתנאים הללו מופרים, והוא הפליג.
הייתה בים לניו ג'רזי ופתח במסע ניסיונות בכל מיני מקומות כמו בספריית הקונגרס בוושינגטון, בבולטימור, בדיוק יוניברסיטי, למכור את החפץ עד שהיא נשארה בבולטימור בכספת, עד שבעצם כן הוא פרסם הודעה קטנה בוול סטריט ג'ורנל, מתנה מצוינת ליחידים או למוסדות. ומשם במבצע סודי בעצם היא מגיעה לכאן ביולי 1954 וב-1955 ממשלת ישראל מחליטה שנו, כדאי להכין איזשהו מקום שיהיה משכן למגילות הכנוזות והוא אכן היכל הספר. היא גם חוזרת אגב בטיסה, שזה גם נמחקות של אלף קילומטר. כן, כן, שכחתי את זה, כן, בטיסה מבעצם מנהטן. חזרה לירושלים וכן.
ואז תקופה קצרה היא מוצגת, נכון? לקהל הרחב. עם כל מיני דברים אחרים שעשו עם אותן מגילות, אם מישהו זוכר את הפרק שעשינו מסע בין מגילות, ומי שלא, זו הזדמנות, הדביקו מאחורה עם סלוטייפים וכל מיני כאלה, כן? הצלב הראשון שצילם אותה, דוקטור ג'ון טראבר בבית הספר האמריקאי לחקר המקרא, האולברייט מה שנחשב, הוא כותב והוא מספר. כל החלק הראשון פתחתי, הכל נפל, התפורר.
אז מה עושים? מדביקים. מדביקים, עם מה שיש. קצת מסקינטפ, קצת בולים, כן, אנחנו גם נשמע את זה אחר כך. כן, ואחרי 50 שנה זה עובד.
עד היום יש סימנים שלא הצליחו להוריד על המגילה של חלקי ה... זה נתן עבודה להרבה משחזרים להשכלפל את זה. בדיוק, הוא חשב קדימה. כן, כן. ואז היא מוצגת לקהל גם, נכון?
באיזושהי תקופה. למעשה מ-55 עד 57 היא מוצגת בטרה סנטה שהייתה שלוחה של האוניברסיטה העברית לאחר מכן היא עברה לחדר קטנטן עם כל שבע המגילות בגבעת רם בספרייה הלאומית ופרדריך קיסלר האדריכל של היכל הספר קיבל בהתחלה הוראה ששם היא בנה את חל הספר. זאת אומרת, הסקיצות הראשונות שלו היו אמורות להיות בספרייה הלאומית, ואז אמרו לו, לא, לא, לא, רגע, יש גבעה חשופה שם למעלה, תתכנן משהו אחר. בנו את כל הקונסטרוקציה סביב המגילה. לחלוטין.
בעצם המבנה הגול הוא, הלב שלו היא מגילת ישעיהו. אין חפץ כזה בעולם. בעולם, ובשנת 65, ב-20 באפריל, חנכו את היכל הספר כאשר המגילה נמצאת בעל האלמנט המרכזי. זהו, וכשבשיחות המקדימות דיברנו, פה עצרת והזדעזעת, ואני אומרת לך, אבל חגית, מה, הכל בסדר? ואמרתי, אתה לא מבין, הם עשו את זה עגול.
אז תסבירי לנו מה כל כך רע. מה שקרה, אתם בטח, חלקכם אמר, רגע, למה כל המבנה... הקבוצה הזו לעשות, להעלות אותה לכאן למעלה, זה מסכן, אנחנו מנסים כמה שפחות לטלטל את המגילות. צריך ארון תצוגה שמונה מטרים? צריך.
הוא לא נכנס בבניין עגול. למעשה משנת 1968 הלחוץ עלתה ל-80 אחוזים. מדוע? פרדריך קיסלר תכנן כיפה שראשה יהיה פתוח לשמיים וזרנוק מים יצא החוצה וזה יסמן את האינסופיות. זה לא ממש הולך טוב עם כתבי יד.
כן. ולכן פקקו את הכיפה, אבל הוא גם לא חשב שצריך לשים מיזוג אוויר. ירושלים בקיץ מאוד נעים כי היה... נכון. דרך אגב, גם במוזיאון רוקפילר לא חשבו ככה, וגם עד היום אין שם.
והלחות עלתה ל-80 אחוז, והורידו את כל המגילות מהתצוגה, ולמעשה מ-68 עד היום... יש שם העתק נאמן למקור, מה שמכונה פקסמיליה. זאת אומרת שאם ג'ורג' בוש הבן הגיע, או אובמה, או המלך צ'רלס, עוד שהוא היה נסיך, הם ראו נייר מודפס. אנחנו כן מציגים בצד שני חלקים ברוטציה, אבל זה חלקים קטנים. זו הפעם הראשונה שכל שבעת המטרים ושבעה עשרה סנטימטרים מוצגים בעצם בפנינו.
זהו, כי בעצם צריך להבין, בהיכל הספר מה שרואים בסטנד המרכזי שם זה צילום. צילום, נכון. כי כתבי יד לא יכולים גם להיות שאונים אל הקיר, הם חייבים לשכב. זה העניין העגול. בדיוק, ולכן בעצם היא פרוסה לכל אורכה, וזה לא נכנס בהיכל הספר, אז עשינו מבצע מטורף להעביר אותה לפה.
חגית קצת פרטים טכניים על המגילה, התחלת על האורך, בואי ניתן עוד ככה אנקדוטות טכניות, מספרים. היא עשויה בעצם מ-17 יריעות של גביל, לא קלף, גביל הוא אור מעובד, קלף הוא כבר פיצול של האפידרמי של השכבה העליונה מעיזים וכבשים. והם נתפרו יחד בחוטי פשטן, והחוטים האלה כולם שרדו, ולא רק זה, אלא גם תיקונים מאוחרים, שתכף אנחנו נספר עליהם קצת יותר. היא נכתבה ב-54 טורים, בדיו שהוא דיו צמחי, הבסיס שלו הוא צמחי. זה עשוי מפיח, ראיתם אולי בסרט, מתערובת של מי אפצים.
ועם מעט מעט שמן, וכך כל פעם הסופר טבל את קולמוסו, ובעצם, עכשיו אנחנו רואים גם הכנה, בכל יריעה יש הכנה של שיטין, וגם את התחימה של הטור. הסופרים הקפידו על טור ימני, ואז גלש להם שמאלה, ככה. אגב, זה מאוד מרשים, את יודעת, בטכנולוגיה של אז. הכתב הוא מאוד ישר, במגילות אחרות גם, שאפשר לראות באתר של מגילות, תרצו, פשוט מגילות קומרן, יש שם באמת דברים שאתה אומר, איך הם כותבים כל כך ישר, איך הם כותבים על השורה, איך מייצרים שורה כזאת ישרה, ובאמת הכתב באמת מרשים, הוא נראה טוב גם. נכון.
הוא קריב ונראה טוב. נכון. אנחנו חושבים שהכתב הוא קצת כזה פראי. כן? כן, כי מגילות מאוחרות יותר בקומרן נמצאו.
עשרים עותקים של ספר ישעיהו, היא הקדומה ביותר, האחרים, כתב היד בהם הרבה יותר מסודר וקטן. הוא התאמן אותו. הוא התאמן, כן. כמאה שנים. מה הטקסט שמופיע בה מבחינת התוכן?
כמה הוא זהה לנוסח המסורה שונה? זה בעצם שישים ושישה פרקים. מה שמדהים במגילה הזו, שהתוכן שלה באמת זהה לשישים ושישה פרקים של... ספר ישעיהו שיש לנו בבית, לקנון, אנחנו כן רואים שוני בהגיה של ייצורים גרוניים. למשל, אם שמתם לב, חזון ישעיה.
אז יש לנו כאן כמה עניינים. העין כתובה מעל השורה, כבר במילה השנייה. ויש המון תהיות על הנושא. חלק מהחוקרים אומרים... זה כתוצאה מכך שהוא שמע, מישהו הקריא לו את הטקסט והוא כתב, ויש הטוענים שבעצם העין הזו נוספה אחר כך, כי הוא פספס אותה.
אבל אם הייתי בעלת עין גרונית, אז הייתי אומרת, חזון ישעיה, אולי מראש הסופר בחר שהקורא לא יטעה, ולכן הוא הדגיש את ה... אז יש לנו גם ייצורים. שנוספו ואנחנו רואים גם שהיא שונה מנוסח המסורה בזה שהיא כתובה בכתב מלא, בכתיב מלא, סליחה. המילה לא, למד וא', כי, חף י"א, או למשל אלוהיכם מה, כל מיני מקומות שממש יש לנו תוספת, וראיתם ושש ליבכם מה, אז זה שונה מנוסח המסורה. מה שמדהים זה שהיא נותנת לנו מבט פנטסטי על היצירה ועל המחשבה ועל ההתגבשות של הטקסט לקראת הקנון ואנחנו רואים שהיא חלק מדיון מאוד נרחב כי היא לא נכתבה בקומרן, זה אנחנו בטוחים, קומרן בעצם נוסדה מאוחר יותר והמגילות האחרות שהתגלו שהם עותקים של ישעיהו המאוחרים יותר דומים לנוסח המסורה, גם בהם יש שינויים, אבל היא שונה מהבחינה הזו.
למשל, אותיות סופיות כמו כרם היה לידידי, הכרם כתוב עם מם רגילה, לא עם מם סופי. זה לא שהוא לא ידע, כי לפני כן כתוב ירושלים עם מם סופי. אז יש פה וריאציה מדהימה או חריגה מתוך השורה כלפי, כן. היריעה הבאה בתור, מה שמלמד אותנו שהיריעות נתפרו לפני כן. ובעצם התערוכה הזו פעם ראשונה באה להראות שיש לנו כאן מוצג ארכיאולוגי שאנחנו יכולים ללמוד עליו הרבה הרבה מעבר למילים הכתובות.
זהו, כי בעבר התייחסו בעצם למוצג הזה, כמו שאת אומרת, אני הולך לז'רגון המקצועי, כמשהו, זאת אומרת, בכתב, מה כתוב. נכון. שאנחנו נחזור לזה גם, אבל מה כתוב? איך כתוב? מתאים למסורה?
לא מתאים? שינויי טקסט וכאלה, ביקורת הנוסח, אוקיי? בוודאי. ופתאום אפשר, את אומרת, להתייחס לזה באמת גם כמוצג ארכיאולוגי. אז עכשיו אנחנו עוברים לכובע של העוצרת, ולא של הארכיאולוגית רגע, מה הייחודיות שבזה?
מה המבט האחר? שנים, כמו שאתה באמת ציינת, התווכחו על המילים הכתובות. האם יש כאן י' או ו', או זורש או ד'? ותשומת הלב הייתה למילים עצמם. לפני כעשר שנים פתאום הוא, רגע, אבל יש לנו כאן הרבה יותר.
כן, כל היכולת שלי לומר לכם איך הכינו את הטקסט לכתיבה. זאת אומרת שהסופר מראש היה צריך לחשוב ולכלכל את מעשיו, כי יש לי טקסט באורך מסוים, אני צריך לחשב לכמה טורים הוא ייכנס. תודה, שמונה עיריות יאללה שיהיה לי. תקנה, תקנה, אבל ספייר בשוק. תביא שמונה עיזים בשוק.
ליתר ביטחון תביא עוד ארבע. לא, צריך להבין, מעבר לצחוק, זה, את יודעת, חומר גלם יקר. אתה לא שוחץ את המיזים אם אתה צריך שבע, אתה אומר טוב, תביא לי שמונה. אנחנו יודעים שזה לא היה חומר גלם זול, ואכן, כן, השתמשו בו במשורה, אבל לכתבי קודש השתמשו בעיריות. כן, של אור מעובד, של גביל או של קלפים, ועליהם היה ממש לבדוק מה אורך הטקסט.
זאת אומרת שהמבט הארכיאולוגי גם מסתכל כמה זמן השתמשו בה. אנחנו מנסים לשרטט איזושהי ביוגרפיה של המגילה. זאת אומרת, אני יכולה לראות לפי תיקונים ותפרים כאלה. זהו, שזה גם מדהים, את יודעת, היום בספר תורה... שכותבים, סופר סתם כותב, ופוסלים את היריעה.
הם לא יכלו... הם לא פסלו, אבל הם שמו פץ' מלמטה, ותפעו, כן, נוצר להם קרע, למשל בטור 12, ואנחנו רואים שהתפירה בחוץ פשטן, ממש העלו את האותיות אחת על גבי השנייה. העיקר לא לאבד את היריעה. והוסיפו גם באמת אור חום מלמטה בשוליים. ואנחנו יודעים שעד היום בספרי תנ״ך שהשוליים מתחילים להיות בלויים אפשר להדביק אליהם רצועה של אור.
זאת אומרת, הדבר הזה הומצא הרבה הרבה קודם. אז המבט הארכיאולוגי על החפץ יכול לספר לנו הרבה מעבר, ואנחנו מעריכים שכנראה היא עברה שימוש מאוד נרחב. בערך מאה שנה, שזה לא יום או יומיים. עוד שינויים טקסטואליים, למשל הסיפור עם בת ציון, שזה דבר מעניין. נכון, אז אם אנחנו חוזרים אל הטקסט עצמו, יש לנו בפרק י"ב, צהלי ורוני, יושבת ציון.
במגילה אנחנו רואים שכתוב בת, מישהו מחק את הבת וכתב למעלה יושבת, כפי ש... יש לנו בעצם בנוכח סך המסורה. יש מקומות שהשם המפורש כתוב ומעליו כתוב אדוני עם נקודות למטה ושורה מתחת בדיוק החליפו. למה? מה השיטה?
בהכרח יד אחרת? כותב אחר? אז זהו, אז עשו בעצם על המגילה, קודם כל פלאוגרפים תיערכו מזמן ואמרו יש כאן שני סופרים. וגם באוניברסיטת חרוניגן וגם... בציריך, נתנו לאלגוריתם של הבינה המלאכותית לבדוק, נו, בוא תגיד לנו כמה.
אז בהולנד יצא שני סופרים, ובציריך אחד. אז אחד וחצי. אז אנחנו צריכים להמשיך לחקור. אוקיי. אחד וחצי.
יש מה לעשות. קיבלתי את זה. כן, יש מה לעשות. שכתב לי בבקשה את הזה. בדיוק.
רעיון נהדר. בטח הוא ענה להם ה-AI, כן? רעיון נהדר. ירונה, כן. לחלוטין.
מה ביקשתי לבדוק? אתה רוצה שאני אבדוק לך אם התנור שלך, כמה אתה צריך, כי שאלת אותו פעם על התנור. אתה רוצה שאני אבדוק לך איך שמים את המגילה בתנור? בדיוק. ענייני AI, נכון?
הוא מציע הצעות שלא... כן, כן, לא הגיוני. עוד דברים כאלה שיש לנו, למשל מטבעות לשון, נכון? שהשתרשו מהמגילה. זה פנטסטי.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת, כאשר מגיעים אנשים ממקומות שונים בארץ, אני אומרת, תראו, צומת בילו, זה לא רק ספות ואופניים, זה פרק ב' בישעיהו, בית יעקב לכו ונלכה, ואז כן הבילויים, ואז ישעיהו עוטף אותנו גם היום, יד ושם, ונתתי בביתי ובחומותיי יד ושם, אכול ושתו כי מחר נמות, ובא לציון גואל, יש כל כך הרבה... מטבעות לשון שבעצם אנחנו משתמשים בהם. סופר סטארט של קאצ' פרייזס. הוא פנטסטי, ככל שצוללים פנימה, רואים עד כמה הוא רלוונטי כל כך, וכמובן החזון אחרית הימים וחיטטוך ערבותם לעיתים, מישהו אמר את זה, כן, זה מופיע בכניסה לאו"ם, אבל טראמפ כנראה לא ראה. פחות.
פחות. בכלל בלקרוא, אני מאוד חושב שזה הפורטה שם. וגר זאב עם כבש, זה לא הולך. ומה בעתיד? זאת אומרת, לאן זה הולך?
היא תישאר פה עד ספטמבר, ומה נשמע לך? המסכנה חוזרת למחשכים כמו... היא הולכת לישון יפה יפה, במיוחד שני החלקים הארוכים, כן, מטור אחת עד טור 22. ומטור 38 ועד 54, הם ייכנסו שוב לחשקת הארון שלהם בכספת, ובפעם הבאה שיעשו תנ״ך בעוד 60 שנה מישהו, אז כנראה שכן, שהם יגידו, פעם הוציאו אותנו. ברמת אגב המשך המחקר הארכיאולוגי, יש עוד מה לעשות.
יש המון. המון עבודה, במיוחד... שאלתי אותך, אני אספר, שאלתי, תרגיל, בשיחה המקדימה, גם יש לנו פרק על זה, פרופסור נועה מזרחי מהאוניברסיטה העברית ורכבי מאוניברסיטת תל אביב, עשו מחקר DNA על לראות מאיפה האורות הגיעו, ושאלתי אותה, תגידי אם לקחו משם חתיכה, והיא אמרה לי, היה שקט מהקו השני, אמרת לה, בסדר? שלא נפלה או משהו, כי אמרה לי, לא, את זה מה פתאום, נראה לך שהם יגזרו מהמגילה הזאת איזה חתיכה כדי לבדוק? זה בעיה ממש קשה.
אבל מחקר הולך לשם, נכון? לא, אבל אנחנו מנסים היום ממש... בשיטות שהן לא פוגעות פיזית במגילה, להשתמש בהחזרי גלים, כן, צילום מולטי ספקטרלי, אנחנו מנסים לבדוק בצורה של מדידת איזוטופים, אלף ואחת שיטות, בסופו של דבר נעשה DNA, זה אומר שיקחו איזושהי דגימה וינסו להבין בדקה כמה הייתה עז שהיא מתה, אני לא בטוחה ש... ועשו ממנה את היריעה, לא בטוחה עד כמה זה נחוץ. אז אני חושבת שעם בדיקות פולשניות כדאי לחכות שנהיה חכמים יותר.
ויש לנו המון מה לעשות בינתיים, זה באמת לא חסר, וגם בחקר המילה הכתובה וכמובן גם בחקר המגילה עצמה. אז אנחנו נוריד אותה, זה לוקח לנו... לנו בערך כמעט יום שלם לקחת את ארבעת החלקים החדשים. זהו, ובשנה האחרונה עליתם, ירדתם אתמול למטרטים. לא, זהו, אז הכנו מראש, ידענו שהולך להיות משהו, אל תספרו, אבל הכנו מראש כיסוי, לא משהו.
הכיסוי לטילים, כאילו מפה לטיל זה טון. כן, הוויטרינה גם היא מאוד מיוחדת, אבל בסופו של דבר המנכ״ל אמר, טוב, די, אני חייב לישון בלילה. והחלטנו להוריד אותה, וזה לוקח הרבה מאוד מאוד זמן. מה, מפרקים ומרכיבים? לא, הן נמצאות עכשיו בתוך קסטות מאוד כבדות של אלומיניום ועל זה כיסוי זכוכית שאותם בעצם את הקסטה, יש ארבעה חלקים.
בשנת 1997 הרשות העתיקות שטיפלה במגילה ראתה שחלק מהתפרים ממש... ממש על סף פרימה והם החליטו לעשות מהם ארבעה חלקים כדי שלא יהיה נזק לגביל עצמו. ואז כל חלק נמצא בתוך קסטה אטומה עם חומר מייצב שנקרא ארצופ, הוא מקויל ל-47% לחוט, אם חס וחלילה משהו השתבש בתוך האולם או בדרך אז היא תהיה תהיה מוגנת. גם בוויטרינה, דרך אגב, יש לנו מערכת נוספת שאם האולם קורס, אנחנו מפעילים את הוויטרינה, אז הוויטרינה עובדת. אני מראש מרגיש לי כל מיני סנאריומים של פולני חרדתי שאומר, תחזיק רגע, שנייה, והוא הולך, ופתאום זה כאילו כאלה.
לגמרי, לגמרי. כאלה בידיים טובות, אני מניח שכאילו. כן, ידיים מאוד טובות, כן. חגית מעוז. תודה רבה.
מנהלת איכה לספר, עוצרת התערוכה, נלחמה מן המדבר. תודה רבה