[מגילת המקדש | ד"ר שחר ענבר [עושים תנ״ך

עושים תנ״ך יותם שטיינמן מארח שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים, מיד אביא לכם פרק נוסף שהקלטנו במסגרת אירוע המאזינים שלנו שעשינו לא מזמן במוזיאון ישראל בירושלים, אירוע שכולו היה סביב מגילות מדבר יהודה. בחלק הראשון דיברנו עם חגית מעוז, עוצרת איכה לספר והתערוכה, ובחלק הזה שמיד לפניכם שוחחתי עם חוקר המקרא שחר ענבר על מגילת המקדש. נציין שבסופו של הפרק, כרגיל, שאלות ותשובות שלכם, המאזינים שנכחתם באירוע עצמו, וגם כאלה ששלחו מהבית, אז שתהיה לכם האזנה ערבה. אז אם החלק הראשון היה מאוד, נקרא לזה, רציני ועוצרי, אנחנו הולכים עכשיו למחוזות אחרים. אני רוצה להזמין...

את שחר ענבר, חוקר המקרא. אבל רגע, רגע, רגע, נעצור רגע. אני אוסיף עוד מילה אחת, ברשותך. מה אכפת לי? אני עושה פה פדיחות לכולם, אז גם לך.

אני רוצה להזמין את ד"ר שחר ענבר, חוקר המקרא.

אני אגיד מה שאמרתי, וכאלה, המל"ג, מהמל"ג, לי לא אכפת. אני אמרתי, זה עליי, הכול בסדר. ד"ר שחר ענבר, שלום. איך אני שמח להגיד את זה. האמת שחיכיתי, נראה לי יותר ממך, להגיד את הפתיח הזה.

אז מה הבאת לנו, מה שנקרא? שלום, שלום לכם, ערב טוב, שלום יותם, שלום לכם.

יותם שאל אותי על מה כדאי לדבר, ובחרתי מגילה שנראית לי חשובה ומעניינת. וביזארית. וביזארית. כן. מגילת המקדש.

בשמה יותר מפתה 11QT. כן, T זה בא מטמפל. כן. אוקיי, ו-11 זה המערה. נכון, המגילה הזאת התגלתה במערה האחרונה, בין 1947 ל-1956 התגלו מגילות ב-11 מערות, כאשר ב-1956 באה המערה האחרונה, בין שלל המגילות והפרגמנטים התגלתה גם המגילה הזאת, מגילה יפה מאוד, שמורה מאוד, ארוכה מאוד.

זו המגילה הכי ארוכה, הכי ארוכה מבין כל מגילות מדבר יהודה, מעל שמונה מטרים אורך. ומראש נגיד, היא לא מגילה רגילה, וככזאת גם סיפור הגילוי שלה עוד יותר ביזארי מהסיפור ה... נכון. פרווה, סליחה שם חגית, מהסיפור היחסית פרווה של... כן, גם הוא היה מדהים, אבל...

היא גם אצלי באחד הספרים. כן, אנחנו בערב של מגילות. שמונה מטרים וארבע עשרה. נכון. אבל מי סופר, כן.

הבדל של מטר. הסיפור הגילוי שלה מוזר, נכון? כולל קופסת נעליים בסוף. כן. ובהתחלה?

הנוהל היה שהבדואים ששלפו את המגילות מהמערה, העבירו אותן לסוחר עתיקות נוצרי מבית לחם בשם קנדו, והוא כבר דאג למכור את המגילות למוסדות, לארגונים, לאנשים, למדינות. ובגלל שהמגילה הזאת הייתה כל כך יפה, כל כך שמורה, כל כך ארוכה, הוא ניסה למכור אותה בהרבה מאוד כסף, וכשזה לא הצליח, אז הוא פשוט החליט לשמור אותה אצלו בבית, מתחת לבלטות, בתוך קופסת נעליים. בינתיים, בואו נראה מה יהיה. זה סיפור אמיתי, זה באמת ככה, זה לא עז פלאית. והרבה מאוד זמן כמעט אף אחד לא ידע על קיום המגילה, אבל השמועה התחילה להתפשט עד שהגיעה לאוזניו של יגאל ידין.

האיש והשפה. נכון, האיש והשפה. הוא היה בן של סוכניק, הוא היה גם הרמטכ״ל של צה״ל במלחמת העצמאות, ואחרי השחרור הוא נהיה ארכיאולוג. הוא נדבק מאבא שלו בחיידק המגילות, וכשהוא שמע שאצל קנדו בבית יש מגילות... הוא רצה שיהיה גם אצלו בבית.

כי הוא רצה להעביר אליו. ולכן הוא חיכה להזדמנות המתאימה, וב-1967, במלחמת ששת הימים, בשיא הקרבות הוא שלח קציני מודיעין לבית של קנדו. הפכו לו את הבית, הרימו אותה בלטות, ובתוך הקופסה תנעליים מצאו את המגילה, הביאו אותה לידין, והוא עזב את כל מה שהוא עושה, ובמשך שנים הוא חקר את המגילה, ואחרי עשר שנים הוא פרסם שלושה ספרים על המגילה, מאוד מקיף, מאוד שיטתי, והיא הפכה להיות אבן דרך בחקר מגילות מדבר יהודה. אני חייב אגב להגיד משהו על המצגת הזאתי, רגע, סוגריים מאחורי הקלעים, זה מעניין לפעמים. כשהתחלנו את הדרך המשותפת, אז עברנו באמת על כל דבר, על כל פסיק, ואז שחר החליט שהוא אוהב להפתיע אותי, כי משעמם לו סתם להסביר דברים.

ואז היו לי פתאום בכורים בטקסטים, ואמר לי, את זה אני אסביר לך כבר במקום. חכה. מה? כן, חכה. או שהוא שואל אותי כל מיני שאלות מתקיעות.

אתה יודע מה כתוב הרי בעמוס ג'? אני אומר לו, מה? איפה אני יודע מה כתוב בעמוס ג'? לא זוכר בעל פה. אתה לא יודע מה כתוב בעמוס ג'?

לא בעל פה. עשינו על זה פרק, אבל כן, אבל לא משנה, כדוגמה. עכשיו הוא הגדיל לעשות לערב איזה, הוא אמר לי, יש מצגת, אבל אני לא אראה לך אותה עכשיו, אז אני חייב לראות את זה. הוא אמר לי, לא, לא, לא, זהו, שלח לי תמונה אחת. אז אם יהיו פה כל מיני דברים מביכים ומוזרים...

עליי. כן, זה לא אני, אני חייב להגיד, כי ראיתי כבר בתמונה הראשונה אותי משוכפל ב-AI לכל מיני דברים מאוד מוזרים, אבל זו מגילה ביזארית, לכן זו מצגת קצת מוזרה, אז אני כבר מתנצל מראש, זה הוא, לא אני. אני לא שמתי עצמי שלוש פעמים בתמונה, זו היחידה שראיתי, הוא לא הסכים להראות לי. נכון. אוקיי, אז מה זו המגילה הזו בכלל?

זאת אומרת, מה הקונספט שלה? מה הרעיון? מה עומד מאחוריה? זה לא ספר מקראי. לא, זה לחלוטין לא ספר מקרי, אבל הוא מאוד דומה לספר מקרי, משום שהסופר של מגילת המקדש, הוא הסתכל על חוקי המקדש שכתובים בתורה, חוקי המשכן, וראה שהם כתובים בצורה שהיא קצת מבולגנת.

יש חוקים שהם סותרים, והם גם כופלים, והם גם מפוזרים במקומות שונים בתורה, קצת בשמות, קצת בוויקה, קצת במדבר. אז מה שהוא עשה, הוא לקח את החוקים של המקדש מהתורה, עשה להם מעטה קטבק, יישב סתירות, הוסיף הרבה מאוד דברים שלא היו כתובים בתורה והגיש את הכל בצורה אחידה והרמוניסטית כאשר הרעיון המסדר של המגילה היא שאלוהים לא צריך לגור רק במבנה אחד. אלוהים לא צריך לגור רק במקדש, אלוהים צריך לגור בכל העיר. איך זה עובד? עיר שכולה קדושה, עיר שכולה טהורה ואפשר לתת שם לקונספט כזה, עיר המקדש.

עיר שתהיה כולה מקדש. וזה משום שבאותה תקופה קבוצות שונות בעם ישראל תפסו את הכהנים ששירתו במקדש בירושלים כחוטאים, כמושחתים, כפושעים, ואת המקדש הם תפסו כטמא, כפגום, כרקוב מהיסוד, והם רצו לשנות את הכל. ובאמת כשנכנסים לתוך המגילה רואים שאין שם רק סרטוט אדריכלי של מבנה, אלא ממש... תכנון עירוני מקיף. את השחזורים האלה עשה יגאל ידין, אבל היום אנחנו בעידן הבינה המלאכותית, אז נעזרתי קצת ב-AI, קצת, קצת, כדי לנסות לשחזר עבורכם דרך המגילה איך נראתה עיר המקדש, ככה היא נראית.

אני חייב להגיד, את התמונה הזאת כן ראיתי, הוסכים להראות לי, ואני שואל כאילו, ואז שאלתי, מה, כזה גדול? כזה גדול. עיר המקדש, כפי שהיא מתוארת במגילה, גדולה יותר מירושלים בתקופת בית שני. וכמו שמתכנני ערים בימינו, יש להם אזורי הפרדה שונים, אזורי מסחר, אזורי בילוי, טאבה, מה שנקרא, כן, אזורי מגורים, אז גם בעיר המקדש, על פי המגילה, יש אזורי הפרדה על פי רמות קדושה משתנות. וזה משהו שמזכיר גם את אוהל מועד, זאת אומרת, הרעיון המקורי.

נכון, המודל שהוא רצה לשחזר, הסופר, הוא המודל של מחנה בני ישראל כשהם היו במדבר, כשהם נדידו במדבר, אז כל המחנה היה קדוש. ולכן גם בעיר המקדש תהיה קדושה במעגלים, זה כמו... לא, זה מתכתב גם עם מעמד הר סיני, מי מותר עד לאן, ומעגלי קדושה משנים. נכון, זה כמו בצל, במרכז יש את קודש הקודשים, וסביבו יש טבעות של קדושה שהולכות ופוחתות ככל שמתרחקים, כאשר המטרה היא ליצור באפרים, ליצור אזורי חיץ, כדי ששום זיהום ושום טומאה לא ייכנסו למתחם המקדש. כמו בעופה, אתה יודע, יש VIP פלוס שיושבים, ו-VIP וזה, וכן, וזה, ובסוף.

פשוטי העם עומדים פה. פשוטי העם, אבל גם הם צריכים להיות קדושים וטהורים, ולעיר עצמה יש 12 שערים, כמניין שבטי ישראל, כיוון שבחזון של מחברי המגילה, כל עם ישראל יהיה מאוחד בעיר אחת ובמקדש אחד. אם אנחנו עושים זום על מתחם המקדש, אפשר לראות בו שלל מבנים ומתקנים שלא היו במקור, שלא היו בבתי המקדש הראשון או השני, וגם לא כתובים בתורה. והתחלנו להעביר שעה עכשיו של הרצאות על בית הכיור, בית הבגדים, אבל בחרתי כדוגמה את המבנה, תסתכל שנמצא מימין למקדש, יש ימין מגדל כזה. עם הגשר, כן.

עם הגשר, הוא נקרא בית המסיבה. אה, של החפלות. למה לדעתך הוא נקרא בית המסיבה? אני מניח שעושים שם או מסיבה, אבל זה לא, בטח, אם אתה שואל ככה, אני כבר מכיר את החיוך הזה. לא.

מה המסיבה? מה זה? ש... בר מצוות, אה, הנה, יש פה מודל עסקי. זה ודבת, כן.

הוא נקרא בית המסיבה, כל מה שיש במבנה הזה אלו מדרגות לולייניות שעולות למעלה. אה, מסביב, זה לא מהסטלה, זה מה... אולי אם אתה עולה ב... כן, מהסטלה. בסדר, חתכתי את הקיר האחורי.

המבנה הזה נועד... הם סובים, מה שנקרא. נכון. המבנה הזה נועד להעלות על שאלה, איך אנחנו מגיעים לגג של המקדש? כשצריך להכריז הכרזות, כשצריך לתקוע בשופר, כשצריך לתקן, לעשות שיפוצים.

צילומים על הגג, איפה היא? כן. אנחנו בונים את הזה, אנחנו נדבר אחר כך. אז כל מה שיש שם זה מדרגות מזהב ועמוד מרכזי מזהב וגשר מזהב, כי כנראה שהכהנים, חוץ מלהרגיש שהם בבית המקדש, רצו גם חוויה של מלון בדובאי. כן.

תשמע, היה להם כסף, מה תעשה עם גוגמרו בכסף, אתה יודע? כן, שיפור. משובע, נבנה מעגלים לגג, יאללה מעגלים. נכון. אבל שחר, העיר היא לא רק אבנים ומבנים, גם אנשים, נכון?

מה עם האנשים שגרים בתוך העיר? אליהם המגילה מתייחסת, לא מתייחסת? כן, לאנשים שגרים בתוך עיר המקדש יש סט הלכות מפורטות שנוגעות לכל חיי היומיום שלהם, לכל דבר הכי קטן שעובר עליהם, כדי לשמור עליהם טהורים ועל העיר טהורה. בתור התחלה לאנשים טמאים אסור להיכנס לעיר, אבל זה העובד. שזה בסדר.

כן, אבל יש גם הלכות קצת יותר יצירתיות, למשל, אסור ללכת לשירותים בעיר המקדש. ועשית להם מה? מקום יד חוץ מן העיר אשר יהיו יוצאים שמה לחוץ צפון המערב לעיר, בתים ומקורים ובורות בתוכם אשר תהיה התשואה יורדת אל תוכם ולא תהיה נראית לכל רחוק מן העיר שלושת אלפים אמה, זאת אומרת קילומטר וחצי. פעמיים ביום, אחת החומוס טעים, צא לדרך. מים רגישים ללקטוז, אתה יודע, הם צריכים לרוץ.

כן. סליחה, אני מורה תלמידים שרוצים רק לעשות פיפי ולחזור. שעתיים שלוש. שעתיים שלוש, תחזור. אוקיי, לא מתפנים.

אגב, אנחנו יכולים לצחוק על זה, אבל החבר'ה היו רציניים על העניין הזה. זאת אומרת, זה לא איזה משהו שהם אמרו... זה הלכה? כן. אוקיי, הלכה הבאה.

זה רק ילך ויחמיר, כן? אין ציפורים בעיר המקדש. לא יעוף כל עוף טמא על מקדשי ועל גני השערים אשר לחצר החיצונה. אני לא צריך עכשיו למצוא לשלשת או עופות מתים בעיר המקדש, אין ציפורים וזהו. לך תשתלט עליהם, כן?

כן. ועוד שחזרת מהשירותים, כמו שאני רואה שהרב פה מציע. כן. אוקיי, ההלכה הבאה. בעלי מומים לא יכולים להיכנס לעיר המקדש.

זה יושב על חוק בספר ויקרא שלכהנים בעלי מומים אסור לשרת בבית המקדש. אז הסופר של המגילה לקח את החוק שדיבר רק על כהנים ורק על מקדש והרחיב אותו לכל האנשים בכל העיר. עכשיו אתה מבין שלהגיד איפה מותר לך להתפנות או למי מותר להיכנס ולצאת מהעיר זה ממש לשלוט על כל חיי היומיום של האנשים. ברור. ולא רק על היומיום, גם על הלילה.

אין יחסי מין בעיר המקדש. ההוא כמו הזה צץ בכל מקום. בין תחנות שונות. יש לו שחיוך קרינג'י שם למעלה, אני חייב להגיד לך. מעניין למה.

כן. ואיש כי השכב עם אשתו שכבת זרע לא יבוא אל כל עיר המקדש אשר השכין שמיבה שלושת ימים. זוג שרוצה לממש את אהבתו מפנה את עצמו מחוץ לעיר ונשאר שם שלושה ימים. החוק הזה כל כך חשוב שהוא מופיע בעוד מגילה כיתתית סופר חשובה בשם מגילת ברית דמשק. שמספרת על ייסוד העדה, על תקנון העדה, ויש בה גם חוקים.

והציטוט השני הוא מגלעד בריד המסק, על לשכב איש עם אישה בעיר המקדש, לטמא את עיר המקדש בנידתם. אנחנו לא רוצים הפרשות. כללית. בכלל. ולמטה כתוב שמישהו שיוצא לו שכבת זרע, לא משנה מאיזו סיבה, אוסף את עצמו ויוצא מחוץ לעיר המקדש.

גם אם זה היה לבד. זאת אומרת... הטינייצ'רים היו אז מאוד בקושר. אוקיי, לשם חתרנו בלי להגיד... כן, אז אם אסור לקיים יחסי ימין, במה נפצה את עצמנו?

באוכל. אסור לאכול בשר בעיר המקדש. לא תאכל בשר שור ושה ועז בתוך עירי אשר אנוכי מקדש לשום שמי בתוכה. המקרים הנדירים היחידים שבהם מותר לאכול בשר זה אך ורק... של קורבן שמותר לבעלים לאכול ממנו.

אחרת אסור לאכול בשר. ואם אסור לאכול בשר, מה נעשה? נזמין מבחוץ. אסור להזמין מבחוץ לעיר המקדש. לא, בסדר, פה זה אפשר להבין, זה עניין כלכלי.

לא, לא, לא, לא, לא. אני לא יודע מי הכין את האוכל הזה. אני לא יודע אם השף שהכין לי את האוכל נגע במישהו שנגע במישהו שנגע במישהו שראה שרץ. לא נוגעים, לא מכניסים אוכל מבחוץ. והלכה אחרונה בנושא הזה, יש עוד הרבה, אבל פשוט דגמתי.

לא מכניסים אורות מבחוץ לעיר המקדש, שזה נשמע איזוטרי, אבל אורות בעת הקדומה היו נורא שימושיים. המשמעות של החוק הזה היא שאם מסתובב בן אדם בעיר המקדש עם סנדלים מאור של פרה שהגיעו מבחוץ, הוא מטמא את עיר המקדש ומחריף את הממלכה. אפשר להגיד, אבל הלכות באמת קיצוניות, אפשר להגיד, אוקיי, זה סביב, אתה יודע, קדושת העיר. יש הלכות דומות לאנשים שלא חיים בעיר מבחינת, מתפיסתם של כותבי הטקסט הזה? יש הלכות לאנשים שגרים מחוץ לעיר המקדש, הלכות שמטבע הדברים מגילת המקדש לא נוגעת בהן, אבל אותה מגילת ברית דמשק כן, והיא נותנת סט של הלכות לאנשים שחיים בשאר הממלכה, בעיקר איסורי שבת.

למשל, מגילת ברית דמשק אומרת, אל ישלח את בן הנכר לעשות את חפצו ביום השבת. מה זה אומר? גוי של שבת, כן. אין גוי של שבת. אני לא יודע מי המציא את המושג הזה גוי של שבת, זה איזה משהו פרושי.

מי אישר לכם לחלל את השבת ככה? או למשל, אל ילד איש בהמה ביום השבת, ואם תיפול אל בור ואל פחת, אל יקימה בשבת. זאת אומרת, אם בהמה נמצאת בסכנת חיים, לא נוטים לה למות. אבל זה הגיוני, אוקיי. קדושת השבת, יכול להיות שזה הגיוני, אוקיי, אבל...

כן, זה רכוש. ולכן, וכל נפש אדם אשר תיפורר ממקור מים, אל יעלה איש בסולם ובחבל וכלי. זאת אומרת, גם אנשים שנמצאים בסכנת חיים, אסור להציל אותם. מה עם פיקוח נפש דוחי שבת? מה עם פיקוח נפש דוחי שבת?

אני לא יודע מי הציע את זה, זה איזה משהו פרושי. מי התיר לכם לחלל שבת אפילו בשביל להציל אנשים? עולם קשוח. הלאה. אל יפתח כלי טוח, כלי חתום בשבת.

זה שובר את הפקק, זו יצירה חדשה, תירבו למוות. ותראה את ההלכה שמופיעה בפסקה השנייה. אל יתהלך איש בשדה לעשות את עבודת חפצו בשבת. איסור מלאכה, לגיטימי. אל יתהלך חוץ לעירו על אלף בעמה.

בשבת אסור לצאת יותר מאלף עמה מחוץ לעיר. אבל רגע, רגע. אם אנחנו... משלבים את זה במה שראינו קודם, מה המשמעות? שאתה תקוע בין האלף לשלושת אלפים.

אסור להתפנות בכלל בשבת. תתאפקו. והאמת, העניין הזה מופיע אצל פלביוס יוספוס, כשהוא תיאר את האיסיים, קבוצה שיש לה קווי השקה עם החבר'ה של קומרן, אז הדגשתי, הוא כתב, אף אינם מעיזים להזיז כלי ממקומו ביום הזה, כלומר בשבת. או לצאת לעשיית צורכיהם. עולם קשוח.

כן, זאת אומרת, אנחנו אולי חושבים שההלכה האורתודוקסית היא חונקת, ושבשבת יש בעיקר איסורים, אבל למעשה אנחנו חייבים תודה ענקית לחז"ל, כי יחסית לקבוצות אחרות שהיו בעם ישראל, חז"ל היו שמאלנים ליברליים. כן. קבוצות אחרות... מה היה אילו, מה שנקרא. קבוצות אחרות היו מוציאות לך את החשק לחיות.

דווקא הפשרנות של חז"ל היא זאת שהפכה את הדת למספיק נגישה וגמישה וטולרנטית בשביל שהיא תוכל לשרוד עד ימינו. אוקיי, אז שחר, חוץ מהלכות קיצוניות, מה עוד יש לנו במגילה הזאתי? יש עוד הרבה דברים, אבל אני בחרתי להתמקד בנושא החגים, כי המגילה מאוד יצירתית בפירוט החגים, וכדי להיכנס לנושא החגים... אפרופו חגים ולוח שנה, זה גם שליטה באנשים. נכון.

זה בא מאותו בית מדרש. נכון, זה יישאר לאותו שדה סמנטי. כדי להסביר את עניין החיגים, אני רוצה שנקרא פרק מהתורה, ובעיקר פרק כג', המכונה לוח המועדים, כיוון שיש בו רשימה מפורטת של מועדי השנה. וכדי להסביר אותם, אז הבאתי שחקן שיציג עבורנו מה קורה, מה עושים בכל חג וחג. בוא תתחיל להקריא, אה, אתה שמה, כן.

אוקיי. בוא תתחיל. קודם כל יש לי שיער בשניהם, זה מה שחשוב? סבבה. מספיק שיער, כן.

תתחיל להקריא מתחילת ה... אוקיי, אז יש לי את זה, אכינותי מראש, כן. אלה מועדי אדוני מקראי קודש, אשר תקראו אותם במועדם. כן, פסוק ה', תקריא את פסוק ה'. בחודש הראשון, בארבעה עשר לחודש, בין הארבעים, פסח לאדוני.

איזה חג זה? פסח לאדוני. פסח. בערב לוקחים כבש, שוחטים אותו, זה קורבן פסח, זה וחה פסח. פסוק ו', חג הבא.

ובחמישה עשר יום לחודש הזה, חג המצות לאדוני, שבעת ימים מצות נוכלו. איזה חג זה? חג המצות, שבעת ימים. חג מצות, שבעת ימים, אוקיי. סיימנו, נגמר חג המצות.

מי שלא זוכר, יש לנו מלא פרקים, אתה יודע. גם על הנושא הזה היה לנו פרק עם דוקטור יעל אברהמי, פסח מצב ושיעור, על הרקע ה... חקלאי של חג הפסח, ושם באמת הסברנו שיש שני חגים. אחד פסח, על שם קורבן הפסח, ואחד חג המצות, ומתחברים להם במהלך התורה. נכון, יש מקומות בתורה שמכירים את פסח ולא מכירים את חג המצות, יש מקומות שמכירים את חג המצות ולא את פסח, יש מקומות שמנסים לשלב, ויש מקומות שפשוט מצמידים אותם אחד אחרי השני כמו כאן.

אוקיי, סיימנו גם איתם, תקריא עכשיו חג הבא, פסוק ט'. וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל. ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את העומר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העומר לפני אדוני נכון מה קורה פה? יש כאן ריטואל שקשור לעומר אנחנו נמצאים באביב יש לי קצת בטן איפה? אנחנו נמצאים באביב הזמן שבו צומחות השיבולים ולכן יש כאן ריטואל שקשור, שפותח את עונת הקציר.

הולכים לשדה, קוצרים ערימה של שיבולים, מה נקרא עומר, ומניפים אותו, וזה הריטואל שפותח את ראשית עונת הקציר. ואז קורה דבר מעניין. תקרא פסוק ט"ו. וספרתם לכם ממחרת השבת מיום מביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות מימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית.

תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לאדוני. נכון. איזה חג זה שאנחנו יודעים שחל חמישים יום אחרי פסח? שבועות! לא נכון!

לא. אנחנו רגילים שהפסוקים האלה מדברים על שבועות, כי היום קוראים לתוך הטקסט הזה את חג שבועות, אבל למעשה יש כאן משהו אחר. כתוב שחמישים יום אחרי שמתחילים את הספירה צריך להביא מנחה של לחם. פה מהפחמימות, הפכתי מה... אכלת קצת מהלחם.

זה רק כמו דוד ביטן, אתה יודע? פסוק י"ז, ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. פסוק י"ח, והקרבתם על הלחם. פסוק כ', והניף הכהן אותם על לחם הביכורים. למה דווקא לחם?

כי זה סמלי. מעומר עברנו ללחם. בתחילת עונת הקציר הבאנו עומר, לקחנו אותו הביתה, תחנו את השיבולים, הכנו קמח, הכנו בצק, הפינו את הבצק, קיבלנו לחם. את הלחם הזה מביאים למקדש. אנשים קוראים לתוך הפסוקים האלה שבועות, חג הקציר, חג הביכורים, אין פה שום ביכורים.

יש פה חגיגה סביב לחם. לא קישואים, לא אבוקדו, רק לחם. אלו שני חגים שעוזרים לחקלאי לעשות הבניה של עונת השנה על פי ריטואלים שונים שנעשים במקדש. כי העולם הוא חקלאי. כן.

ומה עושים בין הריטואל הראשון לשני? סופרים. וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום. אני רוצה להסביר. על המילים האלה היו מלחמות עולם בימי בית שני, מלחמות סוערות, יצריות, מתוקשרות, שכדי להבין אותן צריך להבין את משמעות המילים שבתות מימות וממחרת השבת.

אז מה זה שבתות מימות? אפשרות ראשונה, וככה מקובל היום, צריך לספוג 50 יום ולא פחות. אי אפשר להביא את הלחם הזה אחרי 30 או אחרי 40 יום. אלא מה זה תמימות? חמישים יום.

ומה זה ממחרת השבת? ממחרת הפסח, ממחרת החג. אז אם הפסח חל ביום שלישי, את העומר והספירה נתחיל יום אחר כך, כמו שמופיע משמאל למעלה. זה מה שעשו הפרושים. הם פירשו את התורה ואמרו, כן, חגים לפעמים נקראים בתורה שבת או שבתון, אז ממחרת השבת, זה ממחרת חג הפסח.

וכך עשו הפרושים, ולכן כך עשו חז"ל, ולכן כך נקבע להלכה, ולכן עד היום שבועות הוא 50 יום אחרי הפסח. זו האפשרות הראשונה. אפשרות שנייה, שבתות תמימות במובן של שבוע שמתחיל ביום ראשון ונגמר בשבת. אחרת זה לא שבוע אמיתי. שבוע חייב להתחיל ביום ראשון.

זה נשמע מוזר, עוד שלוש דקות זה יישמע לך הכי הגיוני בעולם. ומה זה ממחרת השבת? יום ראשון. ככה הבינו הצדוקים והביתוסים והאיסיים והכהנים שכתבו את זה וכל שאר הקבוצות בעם ישראל שהבינו שבת במשמעות שבת. וחייבים גם להודות שהפירוש הזה הוא מעוגן יותר טוב בטקסט, הוא מתיישב יותר טוב על הפסוקים.

כי ראינו עכשיו, בפסוק ה' יש את הפסח. בפסוק ו' יש שבעת ימי חג המצות, אחרי שהם נגמרים מגיע הסיפור של העומר, לא בעיצומו של חג פסח, אחרי שהוא נגמר. וגם כתוב שבתות, לא שבועות, שבתות זה תספרו שבעה ימי שבת. כתוב ממחרת השבת, לא ממחרת הפסח, והסופר יכל לכתוב ממחרת הפסח, הוא הכיר את המילים, ביהושע פרק ה' מסופר על אירוע שקרה ממחרת הפסח. הטכנולוגיה הייתה קיימת, אבל הוא בחר לכתוב שבתות ובחר לכתוב ממחרת השבת, וגם כתוב ממחרת השבת השביעית, זה בטוח יום שבת, אז להגיד ששבת הראשונה זה חג, אבל שבת השביעית, תהיו עקביים.

ולכן, בימי בית שני, היו כאלה שהתחילו את הספירה יום אחרי פסח, והיו כאלה שהתחילו את הספירה ביום ראשון אחרי השבת שאחרי הפסח. ועל העניין הזה היו מלחמות עולם בימי בית שני. עכשיו הבנתי, אבל עוד לא שכנעת אותי, כי יום לפני היום האחרון... מה זה כל כך חשוב? באמת, הרי זו שיטה של ספירה, אתה אומר שהיו מלחמות עולם על זה, למה?

מה הסיפור שמאחורי זה? כי יש איזשהו סיפור, ברור לי. יש פה עניין עקרוני. לקבוצות השונות בעם ישראל הייתה תפיסת זמן שונה. הכהנים שכתבו את הפרק הזה, מבחינתם שבוע חייב להתחיל ביום ראשון ולהסתיים בשבת.

אתה יודע למה? לא. כי ככה זה שבוע הבריאה. בראשית פרק א', סיפור הבריאה בשבעה ימים, זה הפרק שמניח את היסודות של תשתית הבריאה, את מבנה הטבע, את סדר הטבע, וגם הוא מציג לנו שבוע שמתחיל ביום ראשון ונגמר בשבת. שלמות מספר טיפולוגי על ספידים?

כן, בראשית א' בכלל, הוא כולו עושה צובב סביב שבע. לא יודע אם שמתם לב, אבל הכל שם הוא סביב שבע. כמה פעמים מופיעה המילה... ויכן. הנה, זה השאלות שהוא שואל אותי לפעמים, אני אומר לו, טוב, תן לי רגע לבדוק, ואז...

פשוט תגיד שבע. שבע. כמה פעמים כתוב, וירא אלוהים כי טוב? שבע. כמה פעמים יש את השורש ברא?

לא להתכוון. כמה פעמים יש את המילה אור ביום הראשון? וכמה פעמים יש את המילה מים ביום השני? שבע. עכשיו, מישהו בודק את זה?

לא, תספרו איתי ביחד. תספרו איתי ביחד, תראו כסף. בראשית ברא אלוהים את השמיים. ואת הארץ. שבע.

והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים. זה ארבע עשרה, זה שבע כפול שתיים. רגע, נעשה את זה לאט. בתוכנית מנטליסט. עכשיו תחשבו על שבע.

ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם, ויחל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. שבע. מישהו ישב על הקץ? וישפוט ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. שבע.

ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו. כי בו שבת מכל מלאכתו. שבע. ברא אלוהים לעשות.

שבע. אני חושב שהם השתכנעו. בקיצור, העולם נברא על פי מודל של שביעיות. זה חוק טבע. כמו שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב, כמו שלים יש כביש שאני לא רוצה.

כמו שלהם יש גבול שהוא לא עובר אותו, ככה יש חוק טבע שהזמן זז בשביעיות. אז שבוע בהגדרה חייב להתחיל ביום ראשון ולהיגמר בשבת. זה מה שאמרו הכהנים. הפרושים אמרו, אני יכול לתת שם של שבוע לכל רצף של שבעה ימים. ראשון עד ראשון, שלישי עד שלישי, אם זה רצף של שבעה ימים, זה שבוע, נומינלי.

הכהנים אמרו, מה פתאום? זה לא מקביל לשום דבר במציאות. שבוע בהגדרה מתחיל ביום ראשון ונגמר בשבת, כי הזמן זז בשביעיות. אבל בוויקרא פרק כ"ג יש משהו חדש. יש שם כהנים שחולים במחלה שהמצאתי, שנקראת פנטקוליטיס.

פנטקוס ביוונית זה חמישים, לכן לשבועות קוראים ביוונית פנטקוס. ופנטקוליטיס אומר שהיו כהנים שאמרו, אם יש לנו חוק טבע שהזמן זז בשביעיות, בואו נבצע הרחבה, הארכה, אקסטרפולציה, בואו ניצור מרחב חדש של שביעיות, נרחיב את תחום השביעיות ונבנה את הזמן שלנו בצורה יותר עשירה, על פי אותו חוק טבע. אז מה הם הולכים וסופרים עוד שביעיות? אז הם הלכו והרחיבו את יחידת הזמן הזאת של ימים על פני שבע שבועות, שבעה שבועות. אותו דבר עם שנת שמיטה, שבע שנים.

עם שנת היובל. שבע שמיטות, אוקיי? אז כאן יש הרחבה כדי לחיות בתוך מסגרת הזמן האלוהית הזאת של שבוע, מקצב אלוהי טהור, שבוע לחוסמוס. כן, שלא תלוי בשבוע הבריאה להסתנכרני מהשעון הביולוגי של היקום. זה מה שיש בוויקה כ"ג, הרחבה משבוע אחד לשבע שביעיות כדי שנחיה בלוח שנה יותר עשיר מבחינת השביעיות.

עד כאן ויקרא קו ג', בואו נראה מה כתוב במגילת המקדש. מגילת המקדש לוקחת את הפרק הזה ועורכת אותו. אז היא מתחילה בפסח, ב-14 בחודש הראשון, וזבחו, זה זבח הפסח, אחר כך יש לנו את חג המצות ב-15 לחודש, שזה מקרא קודש, כל מלאכת עבודה לא תעשו בו, חג מצות שבעת ימים. אחרי זה יש לנו את ספירת העומר, מופיע באמצע שם, מתחתי קו. וספרת שבע שבתות מימות, מיום אביחמה, נקטיב מלא, מיום אביחמה את עומר התנופה, תספרו עד מאחורי השבת השביעית, תספרו חמישים יום כנראה, והבאתם מנחה חדשה לאדוני ממשוותיכם, לחם חמץ חדש, ביקורים לאדוני.

תחשבו, תחשוב יותם, שאתה מגיע עם הלחם שלך למקדש, וכל המקדש מלא במאפים, אתה יכול לתמיין את זה? בתכלס כן. אתה יודע, אה, אוקיי. בולונג'רי פתחתי. אני רוצה שתדמיינו אתם שכל מתחם המקדש מלא באנשים שבאו מכל הארץ עם המאפים שלהם.

אתם יכולים לדמיין את זה? אה, אוקיי. אוה, קפצו שם לחמים. יפה. עכשיו...

תשלח לי את זה. רק התחלתי, רגע. אוקיי, עכשיו, כאן ויקרא כ"ג עובר לדבר על ראש השנה, כי זה החג הבא. יש שם מישהי עם זקן, תסתכל רגע. בשורה השנייה, זה כמו מונטי פייתון שם, בזה, עם ה...

אוקיי, בשלב הזה ויקרא כ"ג עובר לדבר על ראש השנה, אבל מגילת המקדש לא. היא כותבת משהו מעניין. חוקות עולם לדורותם כל מלאכת עבודה, חג שבועות ובחג ביקורים לזיכרון עולם. עכשיו תראה מה כתוב. וספרתם עליכמה מיום אביאכמה את המנחה החדשה, את לחם הביקורים, שבעה שבועות.

אתה מבין מה זה אומר? עוד שבעה שבועות אחרי... צריך להתחיל ספירה חדשה. שמה... אנחנו סיימנו עם שבועות, ספרנו שבעה שבועות, עכשיו הוא אומר תאפסו, תתחילו עוד שבעה שבועות.

אבל מה מביאים בסוף? השבעה האלה היו של לחם. אז בוא נראה. וספרתם עליכמה מיום אביאכמה את המנחה החדשה, את לחם הביקורים, שבעה שבועות, שבע שבתות תמימות. עד ממחרת השבת השביעית יספרו חמישים יום ויקרבתמה יין חדש לנסך.

מסתבר שהיה עוד חג ביקורים, חג ביקורי היין. כל עם ישראל היה מביא את ביקורי היין והתירוש והכפנים למקדש, ויש אפילו פירוט איך הם מביאים, ואכלו בחצר החיצונה לפני אדוני אשתו שם הראשונים והלוויים, וישראל נשיאת דגלים הראשונה שם, ואחריהם הכל העם מגדול ועד... קטון לאכול הנביאים ובוסר מן הכפנים והתירוש וישמחו בני ישראל לפני אדוני. זאת אומרת תיזזת את כולם עם העומר ועכשיו כולם הולכים הביתה, חמישים יום חוזרים עוד פעם. כן, וישמחו.

למה שישמחו? מהיין? שותים יין. אז תדמיינו לכם את כל עם ישראל מגיע למקדש וחוגג את חגיגות היין. אני שואל מי מנקח את כל העניין הזה?

אבל אם חשבת שזה נעצר כאן, פנטקוליטיס זו מחלה קשנית. ולכן, אחרי שמסיימים עם זה, תראו את הפסקה התחתונה. וספרתם עליכם מיום הזה שבעה שבועות. עוד פעם, שבע פעמים תשעה וארבעים יום שבע שבתות ומאות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית יספרו חמישים יום והקרבתם שמן. זאת אומרת, אחרי ביקורי האומר האלה, עכשיו חג של שמן.

אם סופרים, דרך אגב, אם עושים חשבון, זה יוצא כ"ב באלול, זה כבר קרוב לראש השנה. ואז עוד חג. רגע, אבל גם פה זה לא נגמר, משום שאחר כך, אחרי חג ביקורי השמן, מופיע עוד מועד. יאכלו ויסיחו מן השמן החדש, זה עדיין המינהלות של השמן, ומן הזיתים, כי ביום הזה יחפרו על כל יצר הארץ לפני אדוני פעם אחת בשנה, וישמחו. ואז מגיע חג שנקרא חג קורבן העצים.

חג קורבן העצים. פשוט גמרו את כל ה... אתה יודע, פירות, ירקות, חיטה, דגן, אתה יודע, אין מה נשאר. קודם כל זה חשוב, כי עם הקורבנות היום מביאים גם סולט. דגן וגם יין לנסך וגם שמן קטית.

זאת אומרת, כל התוספות של הקורבנות קיבלו חגי ביכורים. אבל קורבן העצים זה חג שבו אנשים היו מביאים עצים שיהיו למערכה, למזבח, שיהיה במלאי, שיהיה להעסקה, כי צריכה לדאוג. מישהו צריך להביא עצים. ולכן במשך שישה ימים, כל יום שני שבטים היו מביאים עצים למקדש. ואני מקריא: "ואחר מועד יצהר יקריבו למזבח את העצים שנים עשרה מטות בני ישראל ביום הקריבים.

יהודה, וביום שני וכולי וכולי וכולי, זאת אומרת אחרי החג של הלחם ואחרי החג של היין ואחרי החג של השמן הגיע החג של קורבן העצים. חג קורבן העצים מוזכר באופן מפורש כמה פעמים בספר נחמיה וגם בספרות בית שני וגם בספרות חזל, אבל אם אנחנו מסתכלים מגבוה על כל מה שנעשה כאן, הסופר הזה תחם את כל הזמן שבין פסח לראש השנה בשביעיות. יש לנו את חמישים הימים של העומר, ואז חמישים הימים של התירוש, ואז חמישים הימים של השמן, ואחרי זה שבוע של קורבן העצים, כל האביב והקיץ סגורים לו בתוך שביעיות. החגים האלה מוזכרים בעוד טקסטים מקומראן, ומוזכרים גם בספר נורא חשוב שנקרא ספר היובלים, ספר שנמצאו לו הרבה עותקים בקומראן, ובספר יובלים כתוב. לפני אדוני במקום שבחר, ולאשר ממנו משנה השנה הבאה, כי בשנתו יאכל הזרע אדמי עבור זרע השנה, והגפן אדמי הגפן, והזית אדמי הזית.

זמנו החגים האלה היו מוכרים, וספר היובלים לוקח את זה צעד אחד קדימה, ואצלו מפורט לוח שנה שלם שמבוסס על שבועות, על שביעיות, על יחידת הזמן האלוהית הזאת, ולוח השנה של ספר יובלים הוא לוח שנה קבוע. 52, והאי כל ימי המצווה, 52 שבתות ימים. סך הכל 364 ימים, וזה לוח נורא סימטרי. יש בו שלושה חודשים, 30 יום, 30 יום, 31 יום, הם מכפילים את עצמם ארבע פעמים, ולמעשה לנצח, והתאריכים נופלים באותם תאריכים, באותם ימים בשבוע, לנצח, ואני יודע מהיום מתי, באיזה יום בשבוע יהיה היום הולדת שלי, בעוד 300 שנה. כי זה היה באותו יום.

לוח השנה הזה מופיע באופן מפורט גם בספר חנוך וגם בטקסטים קלנדריים מקומראן וגם בטקסטים ליטורגיים מקומראן וזה היה לוח קבוע ומבחינת אנשי קומראן הוא היה לוח אלוהי והוא היה לוח אלטרנטיבי ללוח הערכי שהיה במקדש, הלוח החשמונאי, הלוח הפרושי, הלוח של חז"ל לא איך שמבוסס על תצפיות בירח, על עיבור החודש, על קידוש החודש, על עיבור השנה. מבחינת אנשי קומרן, מבחינת ספר יובלין, צריך לנתק את הזמן מהתערבות אנושית, כי לוח השנה הוא קבוע מראש, הוא מבוסס על שבוע, שהוא יחידת זמן שהוגדרה עוד בבריאת העולם, ואף מלך ואף כהן ואף רבי לא ישנו לי אותו. הפרושים בסופו של דבר הם מסרו את קביעת הזמנים שלהם בידי בני אדם, בפני התצפיות שלהם, בידי פוליטיקה ואינטריגות ושיקולים זרים. מבחינת אנשי קומרן הזמן הוא קבוע, אסור להתערב בו, והשינוי של התאריכים האלה הוא בעצם חילול סדר הזמן האלוהי. ואם אנחנו מסתכלים מגבוה על כל הדברים שדגמנו היום, על הארכיטקטורה הכפייתית, על ההלכות המופרעות, על חגי הביכורים הלא נגמרים האלה, קל לפתור את האנשים האלה כקומת של תימהונים שאיבדו את השפיות במדבר.

אבל בעצם מגילת המקדש מצביעה על משהו הרבה יותר אנושי, הרבה יותר בסיסי. זהו, אני חייב לשאול בעניין הזה, אתה יודע, אנחנו ככה לקראת סיום, זה דבר שהוא יושם, האם זה מניפסט רעיוני או משהו שהוא באמת יושם, אם יש אח ורעיון על הרעיונות האלה בעולם העתיק? או שזה איזשהו משהו, אתה יודע, אידיאולוגי, נרשום אותו, ככה צריך להיות, כי אנחנו ככה מפנטזים על איזושהי קדושה מאוד מאוד, ועל לוח שנה שהוא אלוהי. לוח השנה של 364 ימים הוא לא מציאותי, הוא מושלם, אבל הוא לא מציאותי. המגילה הזאת היא לא מציאותית, כי אנשי קומרן, הם לא סרטטו עיר ומקדש, הם ניסו ליצור לעצמם עוגן, הם ניסו ליצור לעצמם מערכת שבה...

הכל מדיד, הכל מדויק והכל קדוש. כי הם חיו בתקופה של טלטלות, של משבר, של שחיתות פוליטית, של אי-ודאות קיומית, הם הרגישו שהם נרדפים. והפתרון שלהם לא היה ייאוש, אלא יצירה. הם יצרו לעצמם... מרחב.

כן, הם יצרו לעצמם מערכת שבה לכל אבן יש תפקיד. לכל שבט יש שער, לכל רגע בלוח השנה יש משמעות. ולכל הליכי השירותים יש מרחק מדויק שצריך לעבור. לא, זה עושה סדר, זה עושה סדר בעולם כאותי. זה עושה סדר, ואנחנו לא כל כך שונים מהם אלפיים שנה אחר כך, כי גם אנחנו חיים בעולם לא יציב ולא צפורי, והוא משתנה כל הזמן, וגם אנחנו בחיים שלנו הקטנים, היומיומיים, האינדיבידואליים, גם אנחנו קובעים לעצמנו חוקים משלנו ומסגרות משלנו.

מיטלס מנדיי, הימנעות מסוכר באמצע השבוע. 16-8 של האוכל. דוכן, כן. תגיד, כן. דיאטות 16-8 וכאלה.

שגרת אימונים בזמנים קבועים. יש לנו חוקים, חוק השלוש שניות. כן. עכשיו בכדורגל, אתה מכיר? שמעת את הדבר הזה?

שמעתי. בקרן, שבע שניות, ההוא סופר. ואנחנו לא קובעים את החוקים האלה לעצמנו כי אנחנו מפחדים או כי אנחנו מרגישים מאוימים, אלא... לתת לעצמנו שליטה, מסגרת, לעשות לעצמנו סדר בתוך הבלאגן. אתה אומר, אולי עוד שלושת אלפים שנה מישהו יגיד, מה, לבעוט קרן שמונה שניות, הכדור עובר?

זה דבר נורא מוזר. זה חוקי המשחק. כן, אבל גם זה חוקי המשחק. אנחנו נדבר על חוקים שאנחנו מציבים לעצמנו. כי הצורך הזה לתת לעצמנו מסגרת זה צורך נצחי.

אנשי קומראן אולי לקחו אותו לקיצון, אבל יש משהו מאוד יפה בלתת לעצמך, לתת לנו, לעצמנו... מסגרות והגבלות שיעזרו לנו. ולכן, חברות וחברים, צרו לכם את עיר המקדש שלכם, עם הערכים שלכם. תציבו חומות מאחורי הדברים שחשובים לכם, פי המגבלות שלכם, תחגגו את חגי הביקורים שלכם, תחגגו את ההישגים שהשגתם. חופש אמיתי הוא לא היעדר מסגרות והיעדר הגבלות.

חופש אמיתי הוא לקחת מסגרות. והגבלות שהפכו אותנו למשכילים יותר, לבריאים יותר, לערכיים יותר, למאושרים יותר. וזה משהו שאפשר לקחת מגילת המקדש, והיתרון הגדול הוא שלא צריך להתאפק כל השבת.

ובמילים נוקבות אלה, מה שנקרא. תודה רבה, חוקר המקרא שחר ענבר. תודה. ועכשיו כאמור, כמובטח, לחלק האחרון, שאלות ותשובות Q&A מהקהל באולם. יש לנו אביב?

שאלות ותשובות שלחת לנו? אה, יש, בטלפון. אה, אין קליטה, יש קליטה, אה, אין קליטה בזה. בעיה. שאלות על המגילה, איך יודעים, והאם יודעים לשערך את התקופה שבה היא נוצרה בעצם?

תראו. אנחנו רוצים לעשות מחקר איזוטופי לדיו כדי לראות ולנסות להבין מתי ערבבו את החומרים יחד, לא בטוח שנגלה את התשובה הנכונה. עשו אבל מחקר של פחמן 14 והוא לא מדייק בתקופות כאלה של לפני אלפיים שנה אלא רק חמשת אלפים שבע מאות ו... אז עושים קליברציה והגיעו למסקנה שהיא כנראה נכתבה בשנת 120-125 לפני הספירה, זאת אומרת ימיו של הורקנוס הראשון, השושלת החשמונאית. האם הכתיב המלא יכול להיות טוב?

הרי היום מעניין, אבל אני לא יודע אם זה עומד ב... יכול להיות כתיבה שפונה לשני מגדרים בעידן הוורק וכאלה? כשאומרים לא, אז לא. אוקיי, תודה רבה. תודה רבה, חגית.

למד וא' טוב, מי שאל את השאלות? האם ניתן לגנוב את המגילות?

שיצמע הקוד, כן, 2400 שקלים. אתם רואים? תפרו לי את הכיסים שזה לא יקרה. כן, לא, הן נמצאות במקום בטוח, אני מניח. האם הפונט של המגילה, או כתב היד, סוג כתב היד, אני ככה מתרגם, מופיע בכתבים נוספים?

מעבר למגילה הזאת או למגילות אחרות בקומנה? אם אפשר לזהות את הכתב הזה. לגמרי. האמת שסוכניק, כשהוא חזר משבתון לארץ בנובמבר 47', סוחר ארמני הראה לו דרך גדרות הטייל בירושלים, כי התחילה מלחמה, פרגמנט קטן בכתב עברי דומה לכתב של המגילה הזו, וישר קפץ לו ואומר, אה, רגע, וזה בדיוק אותה צורה של אותיות. ולכן הוא חשד ורצה לראות עוד מגילות, סיכן את עצמו ונסע לבית לחם בכ"ט בנובמבר, ב-29 בנובמבר 47', אחר הצהריים, ואז רכש עוד שתי מגילות עבור האוניברסיטה.

שאלה לשחר, האם לדעתך כותבי התנ״ך בזמן אמת ידעו שהם כותבים יצירה גדולה? ועל זמנית. לא. לא. הם לא כתבו כתבי קודש, הם כתבו את ההיסטוריה כפי שהם תפסו אותם ואת הדגשים שהם רצו להעביר הלאה.

סיפורים, בעת העתיקה אנשים לא כתבו סתם, לא הסתובבו אנשים שיאמן להם אז הם כתבו. כל טקסט נכתב לצורך מסוים ואפשר לנסות למצוא את הסיבות האלה וגם בתנ״ך אפשר לזהות מה היו המגמות והסיבות שמאחורי הטקסטים שהם נכתבו. אבל לא היו כתבי קודש, בגלל זה יש הרבה נוסחים בקומראן. יותר מזה, אנחנו, אני, ספוילר קטן על סדרת הנביא ונבואה, מה שנקרא, שהתחלנו להקליט, נבואות בעולם העתיק, הן לא מדברות על מה יקרה בעוד, זה לא נוסטרדמוס, זה פה ועכשיו, הם כותבים... אין אחרית הימים בתורה.

בדיוק. גם כשכתוב אחרית הימים, הכוונה היא לא אחרית הימים. הכוונה היא הזמן שיבוא אחר כך, אחרית זה לא אחרון, אחרית זה מה שיבוא בהמשך. והנבואות הן קרובות, כי אחרת מה נעשה נבואה לעוד 200 שנה? זה לא מעניין.

אז באותו עניין הם כותבים בישעיהו. יצירה של עצמם. לא, תפיסת הזמן שם היא בכלל... בישעיהו פרק ל"ט, המלך יזכיהו עושה משהו שהנביא ישעיהו כועס עליו, ולכן ישעיהו אומר לו, תדע לך שהצאצאים שלך יהיו סריסים אצל מלך בבל, ויזכיהו אומר לו, שלום יהיה בימיי. כלומר...

מה אכפת לי מה יקרה בעוד 200 שנה? מאוד מוכר המשפט הזה. כן. טוב, זו שאלה שנתקלנו בה מלא פעמים, אבל היא מעניינת. סמלים יהודיים שנמצאים בתנ״ך, ומה המקור של הסמלים היהודיים שאנחנו מכירים, למשל מגן דוד, מנורה וכו', זה לא בדיוק השואלנו, אבל מגן דוד הוא מודרני יחסית.

כן, הוא לא של דוד, כן. הסמל היהודי היחיד הוא מנורה. נכון, והמנורה בעצם הפעם הראשונה שמכירים אותה בארכיאולוגיה היא מכרותת על משקוף שהתגלה בעצם בבית מול בית המקדש והוא נמצא אצלנו כאן במוזיאון במקרה אגב, סמלים זה תמיד המשמעות שאנחנו מייחסים להם, כן? הסווסטיקה, היום ברור לנו שהיא סמל נאצי והם עושים את זה באירופה עם גל האנטישמיות על איזשהו גדר או קיר של בכנסת, ברור לנו שזה אנטישמי ונגד יהודים, אבל היא נמצאת בבתי כנסת לדעתי בציפורי ובבית שאן, כאיתור פשוט... מגן דוד, גלגלות צלב קרקע.

התחיל באיים היוונים במאה השישית לפני הספירה. סמל הודי לדעתי, שבכלל מגיע לפרוספריטי וכן חדשות המשלומות. יחד עם חותם שלמה וגלגל מזלות. מגן דוד הפך להיות סמל יהודי במאה התשיעית לספירה, אצל משיח שקר בשם דוד אל רועי. שזה היה הסמל שלו, וככה נדבק הכינוי מגן דוד, לפני זה היה חותם שלמה, יש לזה הרבה שמות, זה לא סמל יהודי מובהק, היום כן, בכלל מאז השואה זה הפך להיות סמל יהודי לכל דבר, אבל לפני זה היו לו שימושים שונים.

זהו ממה שאביב שלח לי, יכול להיות שיש עוד, פשוט לא הגיעו בגלל שיש פה חסימה, זהו, אז אם יש פה משהו חופשי, כן.

כנראה שלא. זה מה שאומרת המגילה, אלו מעט הלכות, יש גם הלכות למלך, המלך צריך להיות נשוי לאישה אחת בלבד, וכל דבר שקורה הוא צריך להתייעץ עם מועצה של כהנים, ולפני שיוצאים למלחמה החיילים היו צריכים להיות עם אור חלק מבריק בלי נגעים בכלל, מי שהיה לו הרפס או פיסורה או סעורה בעין, כל דבר פוסל חיילים מלצאת למלחמה. ואחרי זה שואלים למה החבר'ה האלה נכחדו.

אני יכול להגיד בתשובה לזה, בפרק שעשינו עם פרופ' נילי וזנה מהאוניברסיטה העברית, היא דיברה, היא מתעסקת המון בחוק מקראי, והיא באמת אמרה שעד היום לא ברור לנו האם החוק הוא באמת חוק שבוצע בשטח, לא. או שהוא איזשהו רעיון, אידיאל, שאיפה, אתה יודע, גם היום אומרים לא לנסוע במהירות מסוימת בעיר. אוקיי, כולנו נוסעים 40, נכון? זאת אומרת, אז יכול להיות שמאוד שזה במקומות האלה, כן. דיברנו קודם על אפשרות של חפירות בתל הזיקה, ועלתה לי שאלה בראש, האם ישנה תוכנית כלשהי לעשות סיבוב חדש?

של חפירות באזור ים המלח, היינו עוצרות את מחכים לזה. יש, יש, היו חפירות הצלה, נכון, במגילת האימא. יש כל הזמן, היו כמה מבצעים, כולל מבצע מגילה. בקומרן אין מערות מנתיים שגילו בהן מגילות. אם תהיה רעידת אדמה, אנחנו נקרא לך, כי אני מניחה שכנראה.

אבל מתגלים כל הזמן. לצערנו גם בעקבות שוד. זאת אומרת, הבדואים לא מפסיקים לעבוד. וכן, בנחל צאלים, בנחל חבר, מצאו דברים פנטסטיים. ספר דברים לאחרונה.

עוד איזה מישהו ראיתי ככה, כן, בקושי, כן. היה בפרקים שהיה לי מקדש, אז רציתי להבין, היינו יודעים להגיד לשייך מה המקור שלהם, התורה. יש שם שניים שאני חושב שאולי זה ש... יש עם השחיטה, שאולי זה קשור לזה שבווייקראטי כשעושים שחיטה צריך לעשות אותה במשקל, כן, יש את הקרי לילה שזה כאילו זה שאולי זה קשור לקרי לילה בספרדרים, אז האם יש עוד דברים כאילו כאלה? יש דברים שאתה יכול לנסות לשחזר מה ההיגיון בהם, אבל זה עם הציפורים למשל, זה משהו ש...

או עם השירותים, לא בעצם יש... יש הרי חוק בתורה שוואיה מחנך קדוש, זה אומר שצריך לצאת מהמחנה ואז לחפור ולכ... אבל כאן הם הפכו את זה למשהו באמת, אתה יודע, 3,000 עמה, זה אומר קילומטר וחצי, זה כמה שעות כל יום, אני לא חזור. כן, אבל שוב, איך אתה יודע מה מזה אידיאולוגי ומה מזה ניסו לקיים לפחות? כן, הם רכבו על מה שכתוב בתורה והמשיכו הלאה והלאה.

אנחנו יותר צדיקים מהפיפיור. אתה יודע, בעניין הזה, ואנחנו גם את הציפורים מגרשים. עכשיו, לך תחפש, כאילו, אם זה נכון או לא. יודעים מי כתב את המגילות? מה, השם שהאיש, הוא לא חוטא?

מיקי. כן. בטוח היה זה דוד, אתה יודע. לא נמצאו בכלל, ויש, אנחנו יודעים את הקראת ביחד, הטיסים שנמצאו ליד, האם יש קשר ביניהם, האם הם כתבו את המגילות? נכנסת לשדה מוקשים.

בבקשה. כן, שדה מוקשים אקדמי עכשיו, נכון? מגילת ישעיהו לא נכתבה בקומרן, כי קומרן עדיין לא הייתה קיימת. זאת אומרת, מי שהגיע לקומרן והטמין אותה במערה, הביא אותה איתו. אז אנחנו לא יודעים מי כתב אותה.

המערות היו גנזח, הם היו ארכיב, הם היו מקום שבו הניחו את המגילות. יש מגילות שכבר כשהניחו אותן שם, הן היו עתיקות. יש מגילות מהמאות השלישית לפני הספירה, כ-200 שנה לפני שהקהילה הקומרנית כתבה את הטקסטים, אף על פי שיש גם מגילות שהן כיתתיות במובהק, למשל מגילת ברית דמשק, ומגילות שמדברות על טהרה קיצונית ועל מורה צדק וחישובי קיצין, אז יש מגילות שאפשר לשייך אותן לחבר'ה, כמו שאתה קורא, האיסים, יש מחלוקת האם באמת הם היו איסים, כי פלביוס כותב שהאיסים היו... מפוזרים במקומות שונים בארץ, אז יש גם מגילות כיתתיות בתוך המאורות, ויש גם הרבה מאוד מגילות שהן לא היו כיתתיות ופשוט הונחו שמה. ומאוד יכול להיות שגם יהיו מגילות במקומות אחרים של אותה קבוצה, כן, שהייתה במאורות הארץ, ואין לנו, פשוט אין לנו.

באף אחת מהמגילות לא כתוב איסיים, הם נקראים יחד. איסיים זו המצאה מודרנית, כן, זה מודרנית. מודרנית זה כשתרגמו מיוונית לעברית את המילה אסנוי. אמרו לי שזה איסים. כן.

ואת כל המקילות למיניהן שנמצאו, זה רק טקסט? יש גם ציורים, מפות, ציורים, שום דבר פרקטי? לא, לא. לא. אין, אין.

כן, אני לא רואה, אז פשוט פופקורן כזה, מישהו ש... כן. יש שתי שאלות קשורות. אחד, החגים שהם חגגו, קראו לך פה, הם העבירו... זה קשור, אני לא מבינה כל כך בחקלאות, אבל זה תאים לחקלאות כמו קציר, זה זמן קציר, זה...

זה בערך מתאים, זה בערך עופף, יותר היה חשוב להם לנעול את עניין השבועות. השמן לא מתאים. השמן לא מתאים, נכון, זה בערך כתחילת התקופה. אבל באופן כללי העולם הזה הוא עולם חקלאי, זאת אומרת הם מבססים את החיים שלהם על החקלאות, זאת אומרת הם לא מבססים את זה על, לא יודע, על... עונת הכדורגל או על הסדרות בנטפליקס, הם חיים את עבודת האדמה, את ראיית הצאן, הם יודעים מתי עונה מתחלפת ממשאבי הרוח, הם בעניין הזה הרבה יותר קובלים על זה ולכן הם חוגגים.

הם כאילו לא הושבו לזמנים של השם, יש לזה שאלה. אה, בזה, כן. ואז באמת השאלה אם זה לוח שנה אידיאולוגי יותר מאשר מעשי. לוח השנה שלהם לא היה מעשי, 364 ימים זה לא מעשי. כי יש הרפרש של יום ורבע משנת השמש שהיא 365.249, אני לא זוכר.

באסלאם, אגב, כשיתעקשו על זה, באמת הם מקבלים לפעמים רמדאן בקיץ ולפעמים רמדאן בחורף, זה פשוט זז. נכון, אז בלוח הקומראני יש הסתה של יום ורבע כל שנה. אבל מבחינתם זה לא משנה מה המציאות, זה משנה מה כתוב. וכתוב שהעולם נברא בשביעיות, ולכן זה מה שקיים. יכול להיות שיבואו מדענים ויגידו לך שזה לא באמת המציאות.

החבר'ה למדענים.

והנה פתרת את הבעיה. הם לא בני אור, כי גם במגילת המלחמה יש לנו שבע מערכות של מלחמה. נכון, שבע מערכות. מגילת המלחמה, הייתי צריך לדבר גם עליה. אפשר לעשות עוד ערב.

מגילה פנטסטית. בספר יובלים כתוב, הם לא היו טיפשים, הם היו מודעים לזה שהלוח הזה הוא לא לוח מציאותי, ולכן הם אמרו שהזמנים הושחתו.

ואנחנו יודעים את התשובה האמיתית. לא, הזמן אמור להיות 364 ימים, אבל הזמן הושחת. בספר חנוך גם כתוב שהכוכבים עצמם, יש להם אישיות וגם הם הושחתו, ולכן זה... בסדר, הם היו מודעים לדיסוננס הזה. אמרתם שהחגים האלה נחגגו באמת, באיזה תקופה הם הפסיקו לחגוג אותם?

לא אמרתי שהם נחגגו, אמרתי שהם היו מוכרים. בקומרן נמצאו טקסטים שונים שמדברים על החגים האלה, וממש חגי הביכורים האלה. אין עדויות שהם התקיימו במקדש, למעט חג קורבן העצים, והם לא מוזכרים בספרות חזל, אז אנחנו לא יודעים באמת מה היה. אם את יכולה לפרט קצת איך נראה היום-יום של המגילה כשהיא לא מוצגת פה. בעיקר זהו, כמו פולנייה בחדר, פשוט יושבת שם וממתינה.

ממתינה בפינה וחולה.

היא המתינה הרבה עד 1947, אז היא תמתין עוד מעט. בדיוק. זה לא... התנאים באחד הספר וגם בכספת הם 18 מעלות כל השנה, צל זיוס. אז בחורף נורא כיף, כי כיף ללכת לשם.

כי הגוף עשה אדפטציה כבר לקור, אז אני אדמיין שזה חם. בקיץ הסיוט יש לי מעיל קבוע ב... וה-47-48% אל החוץ. כבר היו לנו כמה פעמים ש... יש גנרטור?

כן, חל הספר יש גיבוי על גיבוי על גיבוי. כבר קרו כמה פעמים שהיו כמה תקלות. כולם משתוללים מזה. מה? יש גישה לאורגינל או אף אחד לא...

כן, כן. מי שרוצה לגשת צריך לפנות אלינו והוא חותם על טפסים. שאנחנו עוזקים את ידיו, לא, אבל כמובן, בטח. את יכולה לספר על המעבר מאיך לעשות את השיפוע, איך להתעסק בכמה צעדים? לאט.

מאוד. ממש, ממש לאט. כן, יש מינסאים מיוחדים. לא, היה בסרטון, בדיוק. כן, כן.

ראו אתכם במהדורות חדשות שהחזרתם את זה עם פרצופים נפולים, שזה, כן, לא, כי ממש לאט. כן, זה מאוד לאט, זה כבד משהו נוראי. צריך לפחות שמונה אנשים, יש לנו קטע אחד שהוא שני מטר ושבעים, ובעצם, כן, זה לוקח את הזמן שלו. יש עוד דבר מאוד מופרע, שמנהלת המעבדות פשוט עומדת עם מד לחוט בחוץ. זאת אומרת, חגית, אי אפשר להמשיך עכשיו.

הלחוט בחוץ עלתה לזה, ישפיע. אז אנחנו מנסים לתכמן אותה קצת, כי אחרת זה לא ייגמר. אז אנחנו, אחרי שנסגור את התערוכה, אני אעמד עוד, אני אגיד לכם כמה... זהו, נראה לי ששאלה אחרונה. זה שזה מאוד דומה לנוסח המסורה, הוא יחסית מאוד מוקדם, אני יודעת שדיברתם על מי בא קודם, את המשיבים, או נוסח המסורה.

זה לא העדות של נוסח המסורה הגיע קצת, היה קצת לפני. בהחלט, אנחנו רואים בטקסט השתקפות מאוד יפה שלו, אבל גם שינויים, שהם שינויים של מישהו שחושב קצת אחרת, וחלק מהשינויים אולי נולדו מאוחר יותר, אז האופן של ההגיה ושל ההוספה של הייצורים היא באמת אחרת, אבל התוכן עצמו הוא אותו תוכן, אז יש כאן יצירה שהיא מודעת לעניינים שאחר כך יהפכו לקנון, והיא קצת מתנגדת להם. וזה היופי, לראות את השונות הזאתי, את ה... אני חושב שדוגמה אחת באמת אפשר לראות בעניין עשרת הדיברות, נכון? שרואים את ה...

יש שם הרמוניזציה. הרמוניזציה, זאת אומרת, יש את הנוסח הזה ואת הנוסח הזה, ועוד נוסח שהוא עשה מיקס מביניהם, וממש מראה איך זה מתהווה. יש את עשרת הדיברות, הרי יש... עשרת הדיברות מופיעים פעמיים, ויש שם, בספר שמות, הטעם הוא, כי ששת ימים עשה אדוני את השמיים ואת הארץ, ונח ביום השביעי. בספר דברים זה, למען ינוח שולחיו ועמדך, וכולם, וזכרת כי עבד היית.

אז בקומרן נמצא מגילה עם עשרת הדיברות של ספר דברים, עם שני הטעמים, אחד אחרי השני. של דברים עם שני הטעמים, וממש... גם של שמות וגם של דברים, ויש טקסטים מקומרן שעוקבים אחרי תרגום השבעים ולא אחרי נוסח המזרחי. זאת אומרת, קטגורית אי אפשר להגיד נוסח המסורה היה קדום או תרגום השבעים או נוסח שונה משניהם, יש פשוט מגוון גדול מאוד. וזה רק צילום מסך אחד בזמן שנשאר לנו, אולי היו עוד, כנראה שהיו עוד.

כנראה שהיו עוד, כן. טוב, חברים. תודה. תודה רבה, חגית. תודה רבה, שחר.

זהו