עולם התנ"ך: מפות, גבולות והארץ המובטחת (ד"ר בעז סתוי) [עושים תנ"ך]

עושים תנ״ך.

יותם שטיימן מארח. שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. בפרק הקודם של עושים תנ״ך, הפרק שבו דיברנו על גיאוגרפיה היסטורית, סקרנו את הזמנים בכל מיני הגדרות, מתקופת הברזל ועד תקופת האבות, מתקופת ההתנחלות ועד אלפים לפני או אחרי הספירה. בהמשך דיברנו על הכוכבים והשמש והקוסמוס בעצמו, איך נראה העולם לפי תפיסתם של הקדמונים, בעיקר כאלה שגרו פה באזור שלנו. הפרק הזה, אנחנו ממשיכים מאיפה שהפסקנו.

שלום שוב לדוקטור בועז טבי מסמינר הקיבוצים, מה שלומך? שלום, מה נשמע? איזה כיף לחזור. אז בועז, העולם, נכון? עלינו לשמיים, ירדנו לשאול, אפשר לחזור לעולם שלנו?

מה כותבי התנ״ך או אנשי המזרח הקדום, ואם אתה לא יודע מה זה, אז תלכו לפרק הראשון, יודעים על העולם שלנו? אוקיי. אז יש ארץ, אדמה, שעליה ניצבים השמיים כמו קערה הפוכה. על גבי השמיים יש לנו את הכוכבים שנעים. במסלולים כאלה.

במסילות, נכון, ברכים כאלה. אבל איך נראית הארץ? עכשיו, מכמה סיפורי בריאה של תרבויות שונות, מסתבר שבהתחלה הייתה מכוסה במים, גם אצלנו, כן. ביום הראשון הופרדו האור מהחושך, ביום השני המים העליונים מהמים התחתונים. וכך נוצרו השמיים, ורק אז, ביום השלישי, אנחנו קוראים על היווצרות הארץ.

ויאמר אלוהים, ייקבעו המים מתחת לשמיים אל מקום אחד, ותראה היבשה, ויהי כן, ויקרא אלוהים ליבשה. ארץ ולמקווה המים קרא ימים, וירא אלוהים כי טוב. אז עד תחילת היום השלישי הארץ קיימת, זה לא שהיא נבראת, היא פשוט מכוסה במים. ואז ביום השלישי, אלוהים כאילו גורף את המים למקום אחד, הם נקבים, מתכנסים במקום אחד, וברגע הזה הארץ מתגלה. מרגע זה יש בעולם ים, או, כן, זה ביחיד בפסוק תשע, או ימים ברבים בפסוק עשר, ויבשה.

ובעקבות המשחקי מים האלה של אלוהים, העולם מתחלק לשלוש ספירות. ים, עליו נמצאת היבשה, ומלמעלה. השמיים. ומה היחס בין היבשה לים? זאת אומרת, היא פשוט, היבשה צפה על המים?

זו שאלה טובה, נחזור לאיוב, שכפי שראינו חושף בפנינו הרבה אמונות של כותבי התנ״ך, ובפרק ט' פסוק 6, המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה התפלצון. אדם לא יכול להתווכח עם האל, האל כל כך חזק, הוא יכול להרגיז, להזיז את הארץ ממקומה. וזה נראה קצת כמו תיאור של רעידת אדמה, נכון? וברעידת אדמה הזו, כמו שאמרת, כך טוען הכותב לפחות, לא רק הארץ זזה, אלא גם העמודים שלה. זאת אומרת שהארץ עומדת על עמודים שהם אין יסודות שמשוקעים בים, וזהו, הוא לא יודע על מה הם עומדים.

הם צריכים לעמוד על משהו, אין לי מושג על מה. עכשיו, לא אמרנו את זה במפורש, ואין לי ספק שכבר הבנתם את זה, שלמרות שאין לנו בתנ״ך תיאור מפורט של מבנה עולם, די ברור שהקדמונים, לפחות במזרח התיכון, ביוון אולי המצב קצת...

הם הניחו שהארץ שטוחה, כך למשל בנבואות אחרית הימים של ישעיהו י"א פסוק 12 הנביא אומר אל תדאגו כן אלוהים יקבץ אתכם מארבע כנפות הארץ, אז הארץ שטוחה ורבועה יש לה ארבע פינות. תראה בועז יש לי שאלה, היא אולי קצת משונה, תראה בתנ״ך הכל טקסטים, אבל אתה יודע היו המון חפירות וגילינו מלא מקומות, יש איזשהו סיכוי שבאיזשהו מקום התגלתה איזושהי מפה קטנה אולי בוא אני קצת מגזים אפילו בארץ שלנו? אז זה היה באמת מגניב אם בתנ״ך היו איורים, אולי אפילו איזה מפה או שתיים, למרבה הצער אין, וגם בחפירות בארץ לא ממש התגלו, אבל מסתבר שמאמצע אלף ראשון לפני הספירה, שזה לגמרי תקופת התנ״ך, יש אנשים שכבר מסרטטים מפות. תיכנסו לגוגל, לאתר של המוזיאון הבריטי, שם תוכלו לראות את מוצג מספר 92687. המוצג הזה...

להבנתי הוא המפה הקדומה ביותר בהיסטוריה. בוא אז אני אראה לך שאני תלמיד טוב והתכוננתי לפרק, זה לא נראה כמו מפה בשום צורה שהיא. נכון, זה קצת שונה. זה נראה כמו חרס שעליו הסרטוטים. אבל איזה יופי, בשביל זה אני פה כדי להסביר לכם מה רואים.

בדיוק, עכשיו תסביר. אז המפה הזו התגלתה ב-1889 בחפירות בעיר סיפר, סיפר, 60 קילומטר מצפון לעיר בבל, עלה. גדה מזרחית של נהר הפרת, ונראה שהמפה הזו שנראה על גביה, שנדבר עליה לפחות, גם אם לא נראה אותה, היא נוצרה במאה השישית לפני הספירה, שזה פחות או יותר חורבן בית המקדש ותקופת גלות בבל. בהיסטורית, כן, בכרונולוגיה ההיסטורית, אנחנו נמצאים במעבר בין התקופה הנאובבלית לתקופה הפרסית. ואם יש משהו קשה בפודקאסט זה לתאר מפה שאתם לא רואים בטח כמו שיותם אמר שהיא לא נראית כמו מפה.

אני אנסה לתאר בכל זאת, זה שבר של... חמר או חומר כזה נראה נכון למעלה כתב כתב יתדות באמצע יש שני עיגולים מאוד יפים אגב מאוד מקבילים אחד לשני כן אחד פנימי ואחד חיצוני בתוכו יש כל מיני עיגולים עם נקודות וכיתובים שונים ומסביבו של העיגול הזה כמו קרניים או משולשים שצמודים לעיגול בקיצור תחפשו בגוגל תמצאו את זה. לוח 92687 טאבלט זה לא נראה כמו מפה אבל אבל בכל זאת זה נראה כמו זה לא נראה כמו טקסט זה לא טקסט רגיל ללא ספק.

כמו שאמרת, בשני עיגולים חיצוניים, שאותם כותבי המפה תהייגו כעיד, עיד זה נהר, מראטום, הנהר המר. אז הנהר המר מקיף את העולם? מה זאת אומרת? תסביר לי. אז הם מתכוונים ככל הנראה לים הקדמוני, לאוקיינוס, ובאמת מאוד מעניין שהם מגדירים אותו כמר, או שאולי מר זה כולל גם מלוח, מעניין.

והעולם במפה הזאת. באזור הפנימי של העולם במרכז המפה, ואם כך במרכז העולם אפשר לראות את נהר הפרת, שזורם מצפון לביצות שבדרום, שהן אולי שאט אל ערב, שזה הביצות בשפך של נהרות הפרת והחידק אל הים. העיר בבל שוכנת על נהר פרת בחלקה הצפוני של המפה, וחוץ מבבל מופיעות במפה עוד כמה ערים, ביניהן אשור ושושן ואוררטו. ופה זה מתחיל להיות מעניין, בסדר? זה הקטע הרגיל, כן?

אנחנו מכירים את הערים האלה. אבל מעבר לאוקיינוס שמקיף את העולם, אם תסתכל על התמונה הזאת עוד פעם, אתה תראה שמונה אזורים שמכונים נאגו, כן? הם מצוירים כמשולשים. משמעותה של המילה נאגו באקדית זה פשוט אזור, אבל נראה שבהקשר של המפה שלנו יש לה יותר משמעות מיתולוגית. בגלל הצורה המשולשת של הנגו האלה ולאור האזכור שלהם במיתולוגיה הבבלית, למשל בסיפור המבול, נראה שהבבלים סברו שהנגו האלה הם הרים שהקיפו את הים החיצוני.

עכשיו, האזורים החיצוניים האלה לא מתנהלים כמו העולם שלנו, כמו ארץ בבל. מה בדיוק קורה בהם לא לגמרי ברור. כך למשל בהערה שמופיעה בצידו האחורי של הלוח נכתב ששמונת האזורים האלה גבלו בארבעת החופים שסיימנו את קצות הארץ, ושאף אחד מעולם לא היה שם. למה הייתו אולי מתנפסטים בגיל גמש? אז איך יודעים?

אז זו שאלה מצוינת. אז למרות שאף אחד לא היה שם, הבבלים כן יודעים לספר עליהם מלא דברים. קח למשל ליד הנגו, הצפון מזרחי, כתוב שבאזור הזה לא ניתן לראות את שמש, אלא שמש. עכשיו, ההערה הזו נובעת ככל הנראה מהתפיסה הבבלית. של מסלול השמש בשמיים, השמש זורחת במזרח, שוקעת במערב, חוצה בלילה את העולם התחתון, עולם המתים, וביום למחרת מתחילה שוב מהמזרח, מכאן שהשמש לא עוברת באזורים הצפוניים ולא בדרומיים.

עכשיו, אם אתם מכירים לעומק את המיתולוגיה הבבלית, ברגע הזה אתם ישר חוטפים צמרמורת, כי שמש הוא לא רק אל השמש, הוא גם אל שאחראי על הצדק והמשפט. אזור ששם שלא רואה אותו, הוא גם אזור מאוד מאוד מעורר ומסוכן. אוקיי, מה הבבלים עוד יודעים על האזורים שאף אחד לא היה בהם ואף אחד לא רואה אותם לפי אותה כתובת? אז בפסקאות נוספות בצידו האחורי של הלוח, מסופר שלצד חיות פרק זאתיות הכי רגילות, כמו צבעים, אריות, זאבים, חיים באזורים החיצוניים האלה גם דרקונים וכל מיני חיות היברידיות שונות כמו אנשי הקראב, ואייט או נשר, אני לא בטוח מהו בדיוק, האנזו שיש לו גוף של ציפור וראש של אריה, ממש חמוד, מופיע בכל מיני סיפורים מיתולוגיים. אז כפי שאפשר לראות, המפה הזו שמתארת את מסופוטמיה כמרכז העולם, היא כוללת רכיבים גיאוגרפיים, מדויקים פחות או יותר, כן?

אבל גיאוגרפיים, ובנוסף להם שולבו במפה רכיבים מיתולוגיים.

של המים שמקיפים את העולם הזכרנו גם את הנגו האזורים החיצוניים האלה שאליהם אף אחד מעולם לא הגיע ואת בעלי החיים המיתולוגיים שחיים שם. אני יכול להניח אתה יודע בזהירות שגם פה ציירו והעירו דברים כאלה באזור שלנו חבל ששום דבר מזה לא השתמר ממש מבאס אם היה משהו כזה זה באמת קר למחקר ענף. בחומה היפה הזו של נימרוד הכחולה הזו שאתה בטח כן כן כן אז שם מסורטטים כל מיני דברים כאלה מאוד יפה אבל לא אצלנו חבל אצלנו. אבל מה אבל יש איזה תנ״ך שאני לא מכיר שהתגלה בחפירות. אז תשמע כמו בתוכנות האלה שאתה מכניס מילים ומקבל תמונה כל איי איי כן אז בגלל שבכמה מקרים יש לנו כל כך הרבה מלל אפשר ממש לדמיין תמונה אם נחזור למשל לסיפור הבריאה בראשית א' הפעם נעבור ליום חמישי לתחילת הבריאה של בעלי החיים.

אלוהים בורא את החיות, שחיות בים ואת החיות המעופפות. ואז בפסוק 21 אנחנו קצת מקבלים פירוט. ויברא אלוהים את התנינים הגדולים ואת כל הנפש החיה הרומסת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למיניהו וירא אלוהים כי טוב. הפסוק חוזר בדיוק על מה שנאמר בפסוק הקודם, למעט הבדל אחד ופה גם מסבירים ומתעקשים להסביר לנו שאלוהים ברא את החיים באוויר ובמים אבל גם בתוכם את התנינים. דוגמה אחת, את הלווייתנים הגדולים, את מפלצות המים, כן?

אז כדי להדגים את כוחו שלהם, הכותב בעצם מדגיש, כמו שאמרת, שאלוהים ברא את הלווייתנים, את התנינים הגדולים, הלווייתנים, יש להם כל מיני שמות בתנ״ך, אלה מפלצות מיתולוגיות. עכשיו, שלא כמו במיתולוגיות אחרות, לאלוהים שלנו אין אויבים, הוא זה שבורא את התנינים, את הלווייתנים, הם לא מציבים לו שום איום. כן, זה מעניין, אגב, עשינו פרק כזה עם פרופ' יונתן בנדוב, שהוא מדבר על למה הבריאה שלנו היא בלי אלימות. כן, הבריאה ההרמונית הזאת, יש שם מהלך מאוד יפה שלא נפרט אותו פה, אבל הוא אומר שבעצם בבסיס, רוב הבריאות בעולם הקדום, ברוב המיתולוגיות, הן מאוד אלימות, הן מתוך מלחמה, והיות שהאל שלנו הוא יחיד, הוא נותן... וחזק, הוא מישהו נכון.

אין לו מילים אחרת, כן. אבל מה שחשוב לענייננו, גיאוגרפיה היסטורית, הכותב חושף בפנינו כאן אמירה מעניינת, שהמיתולוגיה זורמת חזק באורקים של העולם. זאת אומרת שיש בעלי חיים מיתולוגיים שחיים כאן, איפה למשל? באוקיינוס. שהוא הים הקדמוני.

עכשיו, מי שהיה בבית כנסת, אוהב את ספר תהילים, נתקל ודאי לא פעם בתהילים קוף ד', שנפתח במילים, ברכי נפשי את אדוני, אדוני אלוהיי, גדלת מאוד. זה מזמור שבו המשורר ממש נמס מהכוח והעוצמה של אלוהים. בפסוקים 24 עד 27, המשורר מתאר את מה שקורה בים. מה רבו מעשיך אדוני, כולם בחוכמה עשית, מלאה הארץ קנייניך, כן? כל הארץ היא קניינך, רכושך, כולה.

והנה תראו קוראים יקרים, גם הים, זה הים גדול ורחב ידיים, שם רמס ונספחות קטנות עם גדולות, הים רחב, מלא במיליון בעלי חיים מכל הסוגים, גדולים וקטנים, שם אוניות יהלכון, לווייתן זה, יצרת לשחק בו. אתה שולט בהכל. כן, יש שם אוניות גדולות שחוצות את האוקיינוסים, ויש שם גם את הלווייתן, כן, שזה התנינים, זה בעל חיים מיתולוגי שאתה יצרת. כדי שתוכל, אתה יודע, כמו פלייסטיישן, לשחק בשעות הפנאי, שלא יהיה לך משעמם. אתה יודע, שואה פה, שואה שם, כמה אפשר?

אז זה בוא נתעסק. גם שלא יהיה ספק, מי שולט במפלצת הזאת, נכון, בדיוק. כולם אליך יסברו לתת אוכלם ביתו. בסופו של דבר, כולם, כולל הלווייתן, מתפללים אליך כדי שאתה תיתן להם את האוכל שלהם. אף אחד לא יכול להסתדר בלעדיך, כולל הלווייתן הזה שחי בים הקדמוני.

אז אם נסכם, כותבי התנ״ך, לפחות בשלב מאוחר של כתיבתו, שואפים לייצר עולם מונותאיסטי שיש בו רק אל אחד, את אלוהים שלנו. וכל שאר הדברים הם נבראים ברואים, אפילו אותו לווייתן. אבל בגלל הרצון שלהם להדגיש את הכפיפות של בעלי החיים המיתולוגיים לאלוהים, הם חושפים בפנינו שיש עולם מיתולוגיה עשיר שהם מכירים אותו, במקרה הזה בים הקדמוני, שלפי אותו לוח שציינו מקודם, מקיף את העולם. ומה שמגניב, ואין לי ספק שכבר עסקו בזה בפודקאסט שלנו, הכל הלך כל כך חלק אם למשל תלכו לישעיהו כף זין תראו שהכותב רומז לכל מיני מסורות שקשורות במהלך הרבה יותר אגרסיבי שבו אלוהים היה כשהוא ברא את העולם אז הוא היה צריך להיאבק בהם ובתקווה שזה גם יחזור כן באחרית הימים ביום הוא יפקוד אדוני בחרבו הקשה והגדולה כן עליו לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש הקלטון והרג את התנין אשר בהם אז אנחנו לא ניכנס לכל העניין של מסורות הבריאה האלה שמשוקעות בתנ״ך גם כמו שאמרת הפסקתם בזה זה עם בן דב, רק נדגיש את מה שחשוב לי בפרק שעוסק בגיאוגרפיה היסטורית. הים הגדול, הים הקדמוני, האוקיינוס הוא לא סתם ים, הוא ממש טריטוריה אחרת, שריד לעולם מיתולוגי, שעדיין בתקופתנו, תקופת כותבי התנ״ך, ממשיך להתקיים.

אתה יודע, זה מזכיר לי, לאחרונה ראיתי, ואם לא ראית, אני לא יודע, אם אתם המאזינים עוד לא ראיתם את האודיסיה, כן? של נאולן, תראו תראו מזמין, אז ממש ללכת לראות זה כיף מאוד גדול, תשימו רגע את הוליווד בצד וזה כיף, אבל גם שם באמת הים הוא סוג של יצור ממש, הוא סוג של dimension, איך אומרים, תווך מסוים שהוא זה הים, זה לא הולכים לשפת הים. אזור לימינלי כאילו, אזור יצור. כן, זה אזור, אזור, זה בעצם אזור בפני עצמו, מקום מחיה בפני עצמו, ולכן צריך לפחד ממנו ויש שם מפלצות וכאלה. ובעצם כמו שזה, בבריאת הים, אחד הדברים שלא נצטרך לעשות, דבר ראשון לשים לו גבול כי הוא מפחיד בדיוק כמו עולם המתים שצריך לשים לו גבול לא רוצים שהם יפלשו אלינו הם חמודים נחמדים חשוב שיש פולחן למתים חשוב שיש ים אבל ואם כבר מדברים על זה אגב בסרט ועשה יפה נולנד שהעביר את התחושה הזאת הרי אם אתה זוכר בסערה שיש שם כן זה זעמו של פוסידון לגמרי אבל לא רואים אותו אבל האנשים מבינים שזה פמובולרי ולא רואים קצה קצהו של cgi או ai שמראה את האתה יודע את אלה ים הכועס לא לא לא לא לא, לא, וזה העביר את זה מאוד יפה.

הים הוא ישות, הים הוא ישות בפני עצמו, בדיוק. אז גם אותנו, בואו נמליט על סוג של AI, כן? לוקח טקסט קצר ומייצר תמונה, בהקשר הזה מפה. אז אמרנו, יש לנו ארץ רבועה, ארבע פינות, מוקפת בים, שהוא לא סתם ים, אלא ישות, שריד לעידן מיתולוגי, שבו לאלוהים לא פשוט, אבל הוא מצליח לכלול. עוד פרטים למפה הזאת של העולם שאנחנו ככה מנסים לצייר?

כן, אם ניגש עכשיו לסיפור הבריאה השני, ובראשית ב' אנחנו יכולים לראות תיאור סכמטי מאוד מעניין של העולם. בראשית ב', הפרק שבו אלוהים יוצר את האדם ואת גן עדן, הסיפור השני, איך נראה העולם בפרק הזה? אז אלוהים יוצר את האדם, מציב אותו בגן עדן, בפרדס מאוד יפה ומדליק, עם עצים מיוחדים. אז גן עדן, איפה גיאוגרפיה? דבר ראשון, כפי שציינת, הגן הזה מוצב בעדן, אבל לא רק בעדן, בעדן מקדם.

זאת אומרת, באיזשהו מקום בשם עדן, ואם מבינים את המילה מקדם בהקשר של מזרח, כך, קדמה, אפשר להבין שעדן שוכנת במקום יחסית מזרחי במפה, או שהגן הזה נמצא במקום מזרחי בעדן. אז יש לנו מפה של ארץ ריקה ורבועה, ייתכן שבחלקה המזרחי נמצא מקום בשם עדן, ששם בעצם הכל מתחיל, כשאלוהים מציב את היצורים שהוא בורא בתוך הגן שלו. ואז מגיעים פסוקים שקצת ממלאים את הריק הזה שיש בתוך המפה. מסתבר שבעדן זורם... נהר עצום וחסר שם, וכשהוא יוצא מידנו מתפצל לארבעה ראשים, שכל אחד מהם הוא נהר רציני בפני עצמו, שני נהרות מבין ארבעה אנחנו מכירים, גם אתם מכירים, זה הפרט והחידקל, שמהווים את הלב של מסופוטמיה.

והשניים הנוספים? השניים הנוספים הם הגיחון, שסובב את כל ארץ קוש, שזה סודאן, והנהר השני, הפישון, סובב את כל ארץ החבילה, אשר שם זהב וכולי. עכשיו, איפה זה בדיוק חבילה? שאלה טובה. חבילה הגיעה.

לגמרי, יש שיגידו בערב הסעודית או משהו, יש שיגידו באפריקה, עכשיו ברור שבדולח ושוהם שקשורות בנהר הזה הן אבנים יקרות, אבל הזיהוי המודרני שלהן, אה, לא משהו. כן, שמונות בתנ״ך של יצורים, מקומות, מחלות, תמיד באים. אבנים יקרות פחות פחות, אבל זהב זה זהב, וזהב בדרך כלל מגיע מאפריקה, אז נראה שגם הגיחון וגם הפישון. קשורים בנילוס, מזה אנחנו יכולים ללמוד שני דברים. שהראשון?

שגן עדן שוכן על פני האדמה היותם, על פני האדמה, לא בשמיימי. גן עדן זה מקום ארצי, אפשר להגיע אליו, כל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחרי הנערות האלה, אחד מהם לפחות, ולהגיע למקום שבו הוא מתחבר לשלושת האחרים. אי אפשר להיכנס, אבל אפשר להגיע. נכון. והדבר השני?

שאם תעשו את זה, לא תגיע לשום מקום, שהפרת החידקל והנילוס לא מתחברים, כי הפרה הם זורמים ביבשות שונות. אז מה אפשר ללמוד מתוך זה באמת עכשיו ברצינות על הידע הגיאוגרפי של כותבי התנ״ך? זו שאלה מצוינת שאני, קשה לי לענות עליה, אני יכול להציב כאן שתי אופציות, אחת שגן עדן אמנם נמצא בעולם, אבל הוא מייצג איזושהי אוטופיה של עולם אידיאלי, עולם של אם כן נערות, של שפע, שממנו מתחילה התרבות האנושית, זה כל מה שהוא רצה להגיד. אי שם במזרח, כן? אי שם, כן.

במקום הקסום הזה. והאופציה השנייה? שהם באמת לא יודעים. הם אולי לא מבינים, כן, הם מבינים אולי שיש מרחק. בין הפרט, החידקל והנילוס, אני גם, אין לי ספק שיש יהודאים או ישראלים שעושים את כל המרחקים האלה במשלחות סחר, כדיפלומטים, אולי אפילו כחיילים, הם יודעים בכמה ימי הליכה מדובר, כן, בין בבל לבין מצרים, ומכאן אני מבין שאין להם כל כך מושג מה קורה בעולם שמעבר לזה, יכול להיות שהם באמת מניחים שאיפשהו בעולם אולי בקצה המזרחי של המפה כל הנערות האלה מתחברים.

ומכל זה אנחנו לומדים משהו ממש מעניין. הגיאוגרפיה של המזרח התיכון הקדום, כפי שתופסים אותו אנשים שחיו באותה עת, מורכבת משני רכיבים שאי אפשר להפריד ביניהם. רכיב ריאלי ורכיב מיתולוגי. ואני חוזר לדוגמה מתוך הסרט של האודיסיה. לגמרי, לגמרי.

יש גשם ויש סערה, זה הרכיב הריאלי. ויש רכיב מיתולוגי שזה זעמו של אל הים. וכשאנחנו נכנסים לעולם הזה של האודיסיה, או לעולם של התנ״ך, אנחנו חייבים לנסות להיכנס לראש שלהם, לגמרי. מסכים. ראינו את זה בחיבור שלא קיים בין הנערות האלה, ראינו את זה בתיאור של העם הקדמוני ובעלי החיים המיתולוגיים שחיים בו, ראינו את זה גם במפה שהתגלתה, בסיפור עם הנגו, כן, הנגו האלה, האזורים החיצוניים, שאף אחד לא היה בהם, אבל כולם יודעים בדיוק מה יש בהם.

ואתה יודע למה זה מגניב אותם? למה?

יחסית מודרנית, עדיין מתרחשת אותה תופעה שהרי העלים והמיתולוגים משולבים אחד בשני. תראה למשל את המפה הכי מפורסמת בעולם, מפת עלי הטלטן של בינטינג, כן, נוצרה על ידי קרטוגרף גרמני, היינריך בינטינג, כן, הוא אומלאוט, אז שתדע איך קוראים את זה, בינטינג, זה נוצר ב-1581. מה רואים שם? אין לי ספק שאתם מכירים אותה, זה המפה של שלושת עלי הטלטן, שכל עלה טלטן מייצג יבש, את אסיה, אפריקה ואירופה, קצת באסה, 1581 כבר התגלתה אמריקה, אז צריך להתייחס אליה, אז הוא זרק אותה שם בפינה השמאלית למטה, הורסת את הסימטריה, וגם בקצה העליון של המפה הוא דחף שניים, אנגליה ודנמרק, אבל בדיוק כמו בתיאור המקראי והמסופוטמי, גם העולם הזה של מפת עליה טלטן, העולם הזה מוקף בים, שגם אם הוא יותר נגיש, אפשר הרי לחצות אותו ולהגיע לאמריקה. עדיין אפשר לראות בו מפלצות מפחידות.

אז גם פה, 1581, לאספיראי אותם. יש ערבוב של מיתולוגי וארצי, וגם פה הפרופורציות מאוד שגויות. ולא יודע אם שמתם לב, אבל המפה הזו יש מרכז. המפגש של שלושת עלי הטלטן הוא מחשתו. עם השילוש הקדוש.

הוא היא, הוא היא, כן. אני מנחש שאם, אני יודע, שאם כן שלושת עלי הטלטן, השילוש הקדוש נפגשים בירושלים. לגמרי ירושלים, ומעניין לראות שלפחות על פי סיפור אחד מאוד מעניין, מפורסם בתנ״ך, ירושלים היא לא המרכז, אלא עיר אחרת. וואלה, איזה עיר. אז גן עדן, שם הכל מתחיל, אבל אחר כך בא המבול שמוחק הכל, והאוכלוסייה האנושית מתחילה מההתחלה, וזה קורה בבראשית י"א, כל הארץ שפה אחת, דברים אחדים, האנשים מחליטים כולם לעבור למקום אחר, הם נוסעים מקדם.

שוב גם קדם מזרח, כמו סיפור גן עדן. ומזרח הוא כיוון חשוב, ושם זורחת השמש, ושם הכל מתחיל, אז החבר'ה נוסעים ועוצרים בבקעה, בארץ שינר. מקימים מגדל ועיר וכל הדברים האלה. מגדל בבל? ושנר הוא אכן שם נוסף של בבל, אז הם מקימים את העיר והמגדל, אלוהים מתרגז, מבלבל את השפה, ומשם הם נפוצים לכל הארץ.

זאת אומרת שאילו כותבי התנ״ך, או לפחות כותבי הסיפור של בראשית יהודה אלף היו מציירים מפה, לדעתי אין ספק שבמרכזם היו מציבים את ארץ בבל, בדיוק כמו המפה שגילינו מסיפר. ארץ בבל, כן? משם הכל מתחיל. אז איפה בדיוק בבל? אז איזה קטע, אם תסתכלו על הפרט והחידקל, אתם תראו את אזור השפך באזור המפרץ הפרסי, ואז תלכו קצת צפונה, ואתם תראו שיש אזור שפתאום, כמו ה-90-60-90, יש לפרט והחידקל מותניים, ובין המותניים לבין המפרץ הפרסי זהו ארץ בבל.

ולהבנתי כותבי התנ״ך שונאים את בבל, הרי החריב עליהם את בית המקדש ולקחה אותם לגלות, אבל אין להם ברירה, הם מכירים בחשיבותה, ודאי אלה שעברו מירושלים לבבל, כן, סליחה בית שאן, סליחה, אני הגעתי מעמק בית שאן, עמק בית שאן לעבור לניו יורק, כולם מבינים את ההבדל, כולם מבינים שבבל זה המרכז של העולם. בואו דיברנו על השמיים, הכוכבים, הים והעולם, ועכשיו לחלק האחרון, כנען, הרי בלי שם כך התכנסנו, ארץ ישראל שלנו. ארץ ישראל, אז כן. כדי לדבר על הארץ אנחנו בעצם צריכים לדבר על גבולותיה. כאשר אנחנו מדברים על גבולות הארץ אנחנו חייבים לזכור את שתי הבעיות שהזכרתי בהקדמה בפרק הקודם.

בעיה הראשונה היא הזמן. התנ״ך נכתב ונערך במשך 800 שנה. אם כך כל תיאור גבול שבו אנחנו נתקלם בתנ״ך הוא מפוקפק, חשוד. הבעיה השנייה זה כמובן אידיאולוגיה. כותבי התנ״ך לא אובייקטיביים, זה ספר דתי.

אידיאולוגי, שבא ללמד אותנו מוסר, הוא כמו שהמורה שלי תמיד אמר, בועז, התנ״ך הוא לא ספר היסטוריה. אז בכל פעם שאנחנו נתקלים בתיאור גבול, אנחנו חייבים לחשוב עד כמה הוא אותנטי. אוקיי, לא נשכח את הזמן והאידיאולוגיה, אבל בכל זאת, מה אנחנו יודעים על גבולות ארץ ישראל? אה, זה תלוי מה אתה יכול לומר לי על המונח גבול. אוקיי, בואו נלך למילון, גבול, קו שמפריד בין מדינות או בין מחוזות בתוך מדינה, לפעמים הוא מבוסס על מאפיינים פיזיים כמו הרים או נהרות.

לפעמים הוא מלאכותי ולא קשור בתוואי השטח. למשל בארצות הברית ובאפריקה אפשר לראות גבולות ישרים ממש כמו סרגל. הכי מכוערים בעולם. כן, כן, שנקבעו על פי קווי אורך או רוחב, או סתם קו ישר שנמתח בין שתי נקודות על פי איזה הסכם קנייה של שטח. לפעמים גבול מבוסס על מאפיינים שאינם פיזיים, למשל כמו חלוקה אתנית, כן, ועדת פיל 1937, או כקיבוע של תוצאות מלחמה, נגיד גבולות 48' מה שמכונה הקו הירוק, או רצועת הביטחון בלבנון, או איך שתרצה.

הקו הצהוב, ההגדרה איפה אני רוצה להוסיף לה רובד נוסף שמצאתי אותו באנציקלופדיה של הרעיונות, זה אתר מגניב לאללה שאתם חייבים להכיר, הוא נמצא באינטרנט פתוח ומאוד יפה, אנציקלופדיה של הרעיונות. עכשיו, בהקדמה לדיון בערך גבול, הם כותבים שם כך, המילה גבול מציינת סימון ותיחום של המושא שאליו היא מתייחסת. הגבול מבחין את הגוף האורגני הפונקציונלי או הטריטוריאלי מסביבתו הקרובה. ההבדל או החלוקה בין שני גופים מוגדרים על ידי קו הגבול. גבול הוא קו החוסם ומכיל בתוכו דבר מה, ובה בעת מגדיר את הדבר האחר שמחוץ לו.

זה יפה, תחשוב על, אתה יודע, קו, אני ישר עלה לי אסוציאציה מעולם הספורט, כן? קו החוץ בכדורגל. מה שבתוך המגרש זה תוחם את המגרש, מצד שני הוא מגדיר מה מחוץ למגרש. לגמרי וגם בביולוגיה אנחנו מדברים על האור כן על האפידרמיס שמפריק כן זה זה זה ממש מגניב עכשיו אני מאוד אוהב את ההגדרה הזו מפני שעולה ממנה שגבול לא רק חוסם ומכיל משהו הוא לא רק מגדיר את מה שבפנים אלא גם את מה שבחוץ כדי להגדיר את עצמנו אנחנו הרבה פעמים נעזרים בדמותו של האחר ההוא שלא כמונו מי לא יהודי מי זה מגדיר אותנו כזה הגוי של ישי בן צבי וואי מדליק. ובעזרתו אנחנו מציבים את הגבולות שלנו עכשיו שימו לב.

שזה לא רק דיון תיאורטי, אלא בהקשר שלנו הוא גם לגמרי גיאוגרפי. אני רוצה להראות לכם דוגמה מאוד מעניינת שמגיעה ממצבת מישה בטוח, נתקלנו בה באחד הפרקים, ומישה בעצם הוא מלך מואב, הולך סביב 830, הששלת עומרי וכל מיני כאלה. עכשיו בהתחלה מואב משועבדת לישראל, אבל על פי ספר מלכים, לאחר מות אחיו, מישה מוריד בישראל ומואב משתחררת. כתובת מדליקה מציעה לכם לקרוא אותה, אנחנו נתמקד בשורות 7 עד 11 שבהן מישה מתחיל לספר על איך מואב גדלה ומתחזקת. עכשיו מישה כותב כך ושימו לב אני קורא לכם את הגרסה המואבית, הלא מתורגמת.

כן. וירש אומרי את ארץ מדווה וישב בה ימה, אולי זה ימהו, וחצי ימי. בנו, בנה, כן? זה כתוב עם ה'. ארבעין שט, וישיבע כמו שבימיי.

ואיוון את בעל מעון, ואסבא את האשוח. ואיוון את קרייתן, אולי זה קרייתיים. ואיש גד יושב בארץ אתרות מעולם. ואיוון לו מלך ישראל את אתרות. ואל תחם, אני נלחמתי בקיר, נלחמתי בעיר הזו, ואוחזר.

אוקיי, אז מה מישה בעצם אומר פה בהקשר שלנו? אז בפסקה הזו מישה מסביר שאומרים אלך ישראל, אביו של אחאב כבש את ארץ מדווה, שזה העיר מדווה, שבסביבותיה איפה שהתגלתה המפה המפורסמת. עכשיו, העיר הזו הייתה תחת שלטון ישראל הדמצא, שלטון אחאב, סך הכל במשך כ-40 שנה. ואז, בעזרת כמוש, האל המואבי, האל הלאומי של מואב, מישה מצליח להשיב אותה לשלטון מואב, ובונה את הערים בעל מעון וקרייתיים, קרייתיים, קרייתן, שאולי זה בעברית היינו אומרים קרייתיים. ועכשיו אנחנו מגיעים לקטע המאוד מעניין שעוסק בעיר התרות ובסביבותיה.

מסתבר שבהתרות יושבת קבוצה שאותה מישה מכנה בשם איש גד. מן הסתם הכוונה לשבט גד, שמהתנ״ך אנחנו יודעים שהוא ממש יושב באזור הזה. מישה טוען שאנשי גד ישבו בארץ התרות. מעולם, יענו מאז ומעולם, ואז מלך ישראל בונה לו את האתרות, אולי הכוונה לכך שהוא ביצר אותה, אבל זה לא עוזר לו מפני שמשה כובש אותה. ולמה זה חשוב לנו?

שוב, מה הקשר שלנו לזה? אז בהגדרה של המונח גבול מהאנציקלופדיה של הרעיונות, ראינו שגבול מגדיר לא רק את מי שבפנים, אלא גם את מי שבחוץ. עכשיו, בכל ספרי התורה, וגם בספרי הנביאים, עם ישראל, איך הוא מוגדר? קבוצת הנשים צאצאיו של יעקב, כן? 12 הבנים היפונימיים.

יפה, ראשי השבטים. יש עוד הרבה קבוצות בסביבה, חלקן אפילו קרובות משפחה, אבל הם לא חלק מעם ישראל. קח למשל הארמים, הם צאצאיו של לבן הארמי. כן, ממש מהמשפחה. כן, ישמעאל הוא אבא של הערבים, והמון ומואב הם הבנים שלו.

כולם קרובי משפחה. אם נסכם את תפיסת כותבי המקרא, רבים מהעמים שקרובים אלינו גיאוגרפית, הם גם קרובים אלינו משפחתית, אבל הם לא חלק מאיתנו. מי זה אנחנו עם ישראל? רק הצאצאים של יעקב. אבל אמרנו שהתנ״ך מאוחר, שמתחילים לכתוב אותו רק סביב 800 לפני הספירה, שהוא מוטה אידיאולוגית, ולכן היא שואלת את השאלה, עד כמה אנחנו יכולים לסמוך על התיאור הזה של עם שכולו או רובו מורכב מצאצאי 12 אחים?

והנה משום מקום מגיעות ארבע השורות האלה בכתובת מישה שמתייחסות לשני אויבים של מואב. הראשון זה ממלכת ישראל והשני הוא ישות שמכונה כאן בני גד. אני חייב להגיד שאני לא כל כך מבין את ההתרגשות בו אז שבט גד הרי יושב בעבר הירדן המזרחי. נכון, גם כתוב בתנ״ך. נכון, אנחנו יודעים את זה מתוך חלוקת הנחלות, אנחנו מכירים את הסיפור במדבר למדבד.

שם בני גד, ראובן וחצי המנשה ביקשו להישאר בעבר הירדן המזרחי בגלל המראה שנפוץ שם יותר. אז הנה הבעיה, מאישה טוען שאנשי גד יושבים בארץ התרות מעולם, ואז בא מלך ישראל ולוקח את העיר ובונה אותה, מה זאת אומרת, לוקח אותה. אם שבט גד יושב באתרות מעולם, ושבט גד הוא חלק מעם ישראל, למה הכוונה בכך שמלך ישראל לוקח את ארץ התרות? כאילו מה הוא כובש את הארץ בדיוק? כן, כובש משלו.

עכשיו, לא סתם משלו, היא לכאורה שלו מעולם. מכאן אנחנו מבינים שמאישה מבחין בין מלך וממלכת ישראל מצד אחד, שאליהם הוא מתייחס כזרים, כפולשים, לבין אנשי גד. שאותם הוא רואה כאוטוכטונים, כמקומיים, ואם נחזור לנושא שלנו, גבולות, כן? יכול להיות שההשוואה בין עמיקה לבין מצבת מישע מלמדת אותנו על תהליך מאוד מעניין שעבר שבט גד, ואיתו גם הגבול המזרחי של ממלכת ישראל. נראה שהשבט ישב בתווך בין המואבים לעם ישראל.

ממצבת מישע עולה שהמואבים מרגישים קרובים לבני גד, הם מרגישים לגמרי בסדר עם הנוכחות שלהם באזור. זאת בניגוד לאנשי ישראל ומלך ישראל שאותם הם תופסים כפולשים. אבל מסיבות לא ברורות, בתקופה מאוחרת יותר, אולי בעקבות הכיבוש הזה, שבט גד ונחלתו הופכים לחלק מעם ישראל ומהטריטוריה שלו, או לפחות כך הם נתפסים על פי כותבי המקרא. אם היית הולך ושואל מישהו משבט גד, לא יודע מה הוא היה אומר לך. זה בהחלט מזכיר לי, אתה יודע, את המינוחים המודרניים של יהודים ציונים ישראלים.

כן, יכול להיות יהודי אמריקאי, ציוני או לא ציוני, הוא חלק מעם ישראל, לא יודע, הוא חלק מהעם היהודי, ברור, איך הוא מגדיר את עצמו, כן, יכול להיות ישראלי שהוא לא ציוני, יש עוד כמה כאלה, כן, אבל לצורך העניין, ישראלי שהוא לא יהודי ולא ציוני. מיהו ישראלי, מיהו יהודי, לגמרי פותח את השאלות האלה. אז אם היום, כן, אחרי מדינת הלאום וכל ההגדרות של הופס ולוק וכל האלה, אנחנו עדיין לא יודעים לתת הגדרה מדויקת, אז... על אחת כמה וכמה. בדיוק, בעולם העתידי.

אז בואו רציתי עוד דבר לשאול, האם המשמעות של המונח גבול היא קבועה? זאת אומרת, האם זה מונח שמשתנה אולי אפילו לאורך השנים? מה זה גבול בכלל? אז זה באמת מחבר אותנו לפרק הקודם, שבו דיברנו על הפן הדינמי, ההיסטורי של הגיאוגרפיה. אז אני הכנתי פעם שיעור מחנך ליום השואה, ונתקלתי בספר מאוד מעניין שכתב נדב איל, שנקרא המרד נגד הגלובליזציה.

ממליץ לכם גם לקרוא, ונדב אייל טוען בספר שיש הבדל מאוד גדול באופן שבו ממלכות וגבולות תפקדו בעבר לאופן שבו הם החלו לתפקד בעת המודרנית. עכשיו נדב אייל כמובן לא עוסק בתקופת המקרא, והנקודה שהוא שם את ההבדל, כן, שם מתחיל ההבדל בין העת המודרנית לעת הקדומה, זה מלחמת העולם הראשונה, שם יש נקודת מפנה. עד אז... אז גם אם רצו, הממלכות לא ממש היו יכולות לאכוף הגבלות של כניסה ויציאה. לרוב האנשים לא היו מסמכים, וגם אם היו, למדינה באמת לא היו באמת האמצעים הטכנולוגיים, כן?

היכולת הטכנולוגית לסגור גבולות. כל אחד מאיתנו ששורשי משפחתו באירופה ומכיר קצת את עץ המשפחה, יכול לראות באמת תנועות של אבות המשפחה במזרח, מרכז, מערב, אירופה, אין שום דבר שעוצר אותם.

כשיש אימפריה מוסלמית, יהודים זזים ממקום למקום, לא נראה לי שמישהו דורש דרכון. ומה קורה במלחמת העולם הראשונה? בפעם הראשונה קמות ועדות, ונעשים שיפורים טכנולוגיים, ולפחות בעיתות משבר, גבולות ממש הופכים לחיץ, כן? הם הופכים לחומה, הם נסגרים למעבר. ומי שסבל קשות מהשינוי הזה היה העם היהודי.

בתקופות קודמות, בכל פעם שהיה, היה, לא יודע מה, פוגרום, הייתה מצוקה, יהודים... פשוט ברחו. במלחמת העולם הראשונה הם פתאום נתקעו. זאת אומרת, בפעם הראשונה בהיסטוריה יהודים לא יכולים לנוע כפי שהם רוצים, והתוצאה היא שיהדות אירופה כמעט הושמדה. אתה יודע, אני אומר לתלמידים שלי הרבה פעמים, עד איפה הגיעה, אתה יודע, השליטה של מלך כלשהו?

ומבחינתי, עד איפה שהוא יכול לאסוף מיסים. זהו, אין גבול, אין גבול של, אתה יודע, עצור גבול לפניך. הוא יכול לאסוף מיסים מהעיר ליד, מצוין, עד שם הוא מגיע שליטתו. הוא יכול להגיע מירושלים עד הגליל, אז הוא משפיע עד שם.

ואת השליטה שלו באמת זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להבין. אוקיי, יוסף מיסים, אבל האם היה יותר מזה? וכשאנחנו מגיעים לתנ״ך, נראה שהגבולות די דיפוזיים. זאת אומרת, דיברנו על האבות, על אברהם, אז בא לו, יש רעב, אז הוא יורד למצרים ואפילו מתגורר בה. או אנחנו רואים את שמשון, שהוא אויב של הפלישתים, אבל נע לכיוון הפלישתים, או את דוד, שהוא לא מסמפטים אותו מאוד, גם כן הולך להכין.

מצרים הם באים עם ערב רב של עוד אנשים, כן? גל של פליטים שהם יכולים לעצור. והכול היה עוצר אותם, כן? לא כמו היום. להפך, להפך, זה שווה למצרים הרבה כסף.

הספר הכי מעניין שדן בגבולות בתקופות המקרא, ולא רק, זה ספרה של נילי וזנה, שהייתה בפודקאסט, חוקרת מקרא מהאוניברסיטה העברית, והספר הזה נקרא כל גבולות הארץ. לאלה מכם שמתעניינים בנושא ויש להם נגישות לספרי הכותרת, אז הספר נמצא שם, ואם לא, ממליץ מאוד לגשת לספרייה ולפתוח, זה ספר מרתק. עכשיו, בספר וזאן המציגה דיון מעניין בגבולות הארץ, לאורם של שני מונחים שנהוגים בתורת הגבולות. המונח הראשון הוא גבול, boundary או border, והמונח השני זה ספר, frontier. שמה ההבדל ביניהם?

מבחינה מהותית, ההבדל בין המושגים הוא שגבול חל על התחומים שמוגבלים פנימה, הוא קשור בהסכמים, הוא מרסן את ההתנהגות של היושבים משני צידי הגבול. גבולות אמנם יכולים לנוע והם יכולים להיות שנויים במחלוקת, כמו חלק מהגבולות שהזכרנו קודם, אבל החלוקה הטריטוריאלית שמסומנת במונח גבול היא בעלת אופי סטטי. לעומת זאת ספר משקף חלוקת שטח בעלת אוריינטציה חיצונית ודינמית וזנה מכנה את הספר יותר תהליך מאזור. תסביר לי את זה. ההבדל המהותי בין גבול לספר כרוך בתפיסות עולם נבדלות שקשורות לחלוקה טריטוריאלית.

ממלכה שדוגלת בתפיסת עולם של גבול היא בעצם מכירה בקיומם של מרכזי שלטון נוספים, כאלה שלא כפופים לממלכה הזו, תרבות שמסרטטת גבולות, זו תרבות שמכירה ביחסי גומלין סימביוטיים. יש הדדיות בין מדינות ריבוניות, שוות מעמד, ויש יחס הדדי, גם אם לא שוויוני, כלפי מדינות כפופות. אם נלך לממלכת חתיה ובעליי, אז אנחנו יכולים לבחון, יש להם מלא חוזים, הם ממש אוהבים חוזים, אפשר לבחון את החוזים שהם... הם חתמו עם ממלכות וסאליות, ושם אנחנו נראה שהמלך החיתי אוסר על הווסאלים שלו לקיים יחסי חוץ עצמאיים, אבל הוא מכיר בריבונות שלהם, הוא מתעניין בהם, הוא מתחייב להגן עליהם. ומה לגבי תרבויות שתופסות את העולם החיצוני דרך משקפיים של ספר?

תרבות שנוהגת לסרטט גבולות רואה בשכנותיה תרבויות שוות, או לפחות כאלה שזכאיות לקיום. תרבות שחיה בעולם מושגי של אזורי ספר רואה בעולם מגרש משחקים ענק שרק מחכה לבואה. זאת אומרת, על פי תפיסת העולם הזו, ההתפשטות היא אידיאולוגית. מאמן מבוא לתפיסת עולם אימפריאליסטית? לגמרי.

השליטים של האימפריות סבורים שהשלטון העולמי הוא זכותם האלוהית והטבעית. ומתי הם עוצרים? רק כאשר מסיבותיהם שלהם התפשטות הופכת ללא מעשית. אז על פי התפיסה הזו גבולות האימפריה הם תמיד טקטיים, הם תמיד זמניים והם גמישים והם תקפים רק עד לעמסה הבאה שבו נמשיך להרחיב את תחומנו עד שהגבולות הדינמיים מתאחדים עם גבולות העולם הסטטיים עד שחייבים לעצור כי לדוגמה אין לי מספיק צבא, צמיחה קצרה מדי אם מחפשים דוגמאות קדומות לתפיסה הזו, אפשר למצוא אותן למשל אצל מלכי מצרים ואצל מלכי אשור, שמכריזים, לא במפתיע, מכריזים על עצמם כמלכי העולם. ובאיזה עולם חיים כותבי התנ״ך?

של גבולות והסכמים, או של ספר ואזורים שרק מחכים שנכבוש אותם? אז מסתבר, כך מראה לנו וזאנה, למרות ששתי תפיסות העולם האלה נראות מנוגדות וסותרות, הן עשויות להתקיים בו זמנית באותה תרבות. אם למשל נסתכל על התנ״ך שלנו, אפשר למצוא דוגמה לתפיסת העולם הרב-מרכזית בדברים ב'. אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו היושבים בסעיר, ויראו מכם ונשמרתם מאוד. אל תתגרו בם, כי לא אתן לכם מרצם עד מדרך כף רגל, כי ירושה לעשיו נתתי תר סעיר.

ממש הגדרה, כן. כן, אז משה נזכר איך לאחר יציאת מצרים עם ישראל היה אמור לעבור בשטח אדום, אל תתעסקו עם אדום, כן? כמו שאני נותן לכם את הארץ שלכם, אני נותן לבני אדום את הארץ שלהם. סיוויים דומים מופיעים גם בנוגע למואב ולהמון. עם זאת, בכל הנוגע לעמים ולממלכות ששוכנים בתחומי הארץ המובטחת, הארץ שאלוהים מבטיח לעם ישראל, שם, כן, אף אחד לא בטוח.

אלוהים מצווה על עם ישראל לכבוש את כל הממלכות ולגרש או להשמיד. את כל היושבים שלהם. ואם נחזור לנקודה העיקרית שבה אנחנו עוסקים, הגבולות, מה לומדים על זה, מה הדיון הזה? אנחנו לומדים שלפחות באופן עקרוני, הגבולות מכיוון מזרח מאוד ברורים. יש שלוש ממלכות אחיות, מואב, עמון ואדום, שלעם ישראל לא יכולה להיות תביעה על השטח שלהן.

בפועל, כמובן המצב הרבה יותר מסובך. ראינו למשל את מצבת מישה והתהליך המעניין שעובר שבט גד. עימות טריטוריאלי בין בני עמון, להבטח השופט על שטחים שלכאורה עם ישראל גם כן כבש מהעמונים, משמואל בית וספר מלכים עולה שהם מלכי ישראל כן שלטו מדי פעם בממלכות האלה, אבל למרות החריגות באופן עקרוני הגבול המזרחי די ברור. אוקיי, הגבול המזרחי סך הכל ברור, הגבול המערבי הים התיכון ברור לגמרי, מה לגבי הצפון והדרום? כפי שציינתי בתחילת הדיון בגבולות הארץ, מדובר בנושא מאוד מורכב.

כדי להבהיר עד כמה הוא מורכב, לפני שנסגור את גבולות הארץ בגבול הצפוני והדרומי... כדי לחלק את השטח. כן, חייב להעיר הערה קצרה בדבר שמה של הארץ, יותר מזה שמות של הארץ אתה מכיר. ארץ ישראל, ארץ כנען, פלסטינה, יהודיה. נתחיל בשם הראשון, וואלה, כן, פחבת יהודה.

נתחיל בשם הראשון שציינת, ארץ ישראל. מה בכלל אנחנו יכולים להגיד עליו? מסתבר שלא הרבה. תוכלו למצוא מאמרים על גבי מאמרים שעוסקים בבעייתיות של המונח ארץ ישראל. אני בחרתי להביא בפניכם אחד קצר של שרה יפת.

בספר שלה, אמונות ודעות בספר דברי הימים, היא כותבת כך, המונח ארץ ישראל מצוי בכל המקרא עשר פעמים בלבד. עשר פעמים! כל הארץ ישראל הזה רק עשר פעמים. והמשמעות שלו אינה אחידה. לפעמים הוא מתייחס לתחום ממלכת הצפון לבדה, ולפעמים לכל שטח הארץ, שכולל גם את ישראל וגם את עכשיו בספר דברי הימים הוא מופיע ארבע פעמים ולכן שרה יפת טוענת שהוא כנראה כבר מונח מגובש.

אז מה היא בעצם טוענת? שרה יפת טוענת שבספר דברי הימים המונח ארץ ישראל מתייחס לאזור רחב יותר מאשר נחלות שבטי ישראל. ייתכן אם כך שכאשר הכותבים המאוחרים, כי ספר דברי הימים הוא אחד המאוחרים בתנ״ך, חושבים על ארץ ישראל הם חושבים בגדול, אולי אפילו באופן קצת מיתי, באופן שהוא הכי מנוגד למציאות העלובה שבה הם חיים בראשית בית שני. אז נסכם, המונח ארץ ישראל מופיע בתנ״ך רק עשר פעמים באופן מפתיע ובמשמעויות שונות, אז הסיכוי שנוכל ללמוד מהאזכורים האלה מה גבולותיה של ארץ ישראל שלנו מאוד נמוך. מה עושים?

ניקח צעד אחורה. המונח ארץ ישראל לא עוזר לנו. אז אולי ננסה לבחון את המונח הקדום יותר, ארץ כנען. אולי אם נצליח להגדיר אותו, נוכל להשליך את התובנות שלנו שעלו מהדיון בו, לדיון במונח ארץ ישראל, שהוא מאוחר יותר. וכנען נזכרת בתנ״ך?

אז השם כנען נזכר הרבה מאוד פעמים בתנ״ך, הרבה יותר מארץ ישראל, יותר מ-60 פעם. וזה ממש מגניב, מפני שכאשר אנחנו מחפשים את השם כנען מחוץ לתנ״ך, הוא מאוד לא שכיח. המונח כנען או כנענים מופיע בפעם הראשונה סביב 1800 לפני הספירה בטקסט מהעיר מרי. באקדית הוא נכתב כנחי, כן? אז ה-H עם הקשת מתחת זה פשוט סימון לאות גרונית.

לפעמים זה ח', לפעמים זה ע'. מאוחר יותר במאה ה-15 אנחנו יכולים לראות גם את השם כנען בכתובת של המנחות הפשני שערך מסע לאזורנו.

אל אמרנה, ששם יש הרבה מאוד טקסטים מהווסאלים הסורים והכנענים של מצרים שמגיעים מהאזור הזה, ובעשרה מהמכתבים מוזכר השם כנען. אזכור משמעותי אחרון של השם כנען מגיע מסוף המאה ה-13, 1207, מצבת מרנפתח, אסתלת ישראל, שבה עסקנו הרבה מאוד פעמים בפודקאסט. אז בואו אז הרבה מאוד אזכורים, זה נהדר, עוזרים לנו אבל האזכורים האלה בהגדרה של הגבולות של כנען ובהשלכה כמובן על גבולות של ארץ ישראל, כי פה הוא יוצא. ככה ככה מפני שהמעצמות לא מתייחסות לכנען כלכידה פוליטית אחת. זאת אומרת בדיוק כמו שאמרנו בהקדמה, כנען של תקופת הברונזה מחולקת בין ערי מדינה.

לא, זה לא ישות עצמאית, אז מה עושים? איך אפשר לקבוע שטח של כנען ככה? אז שיטה אחת זה פשוט לבדוק היכן יושבים עמים שדיברו כנענית. מסתבר שעמים כאלה ישבו באזור החוף של סוריה, בלבנון. ובישראל של היום.

אם כוללים גם אזורים שבהם ישבו אנשים שדיברו שפות שנובעות מכנענית, כמו עברית, כמו עבית, המונית ואדומית, אז השטח של כנען כולל גם חלקים ממזרח להרצל. זאת אומרת, עברת פה לסוג של גבולות אתניים בעצם. כן, ושיטה נוספת זה לבחון כיצד המצרים ששלטו באזור שלנו בתקופת הברונזה, איך הם התייחסו לאזור. אז מסתבר שבראשית... ברונז המאוחר את המצרים חילקו את צורת פלסטינה לשלושה אזורים.

האזור הצפוני ביותר נקרא מורו, שהוא כולל את דרום החוף הסורי והחוף הלבנוני. האזור המרכזי נקרא אופי, שזה השם העתיק של דמשק. וכנען הייתה האזור הדרומי ביותר, דרום פלסטינה, אבל אין תיאור מדויק של האזור הזה. אז אם נסכם, מקורות בני הזמן לא כל כך עזרו לנו בהגדרת גבולות ארץ כנען. התנ״ך אמנם מאוחר, כמובן הוא לא אובייקטיבי.

אבל אולי הוא בכל זאת יכול לעזור לנו. אז מסתבר שכותבי התנ״ך משלבים בין שני מושגים. הראשון שבהם הוא כנען, והשני הוא הארץ המובטחת. למשל בבראשית י"ז פסוק 8 מיד לאחר ברית מילה, כן, אלוהים מבטיח לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם. או דברים למד בית, שנייה לפני שמשה מת, אלוהים מצווה עליו, עלה, כן, להר נבו, הוא ראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה.

מכאן אנחנו יכולים להבין שיש חפיפה מסוימת בין ארץ כנען לבין הארץ המובטחת, ואם כך גם למונח ארץ ישראל, לפחות כפי שאנחנו תופסים את המונח הזה כיום. בכל המקרים האלה, הגבול המערבי הוא הים, הגבול המזרחי הוא לעיתים הירדן ולעיתים אזורים ששוכנים מעבר לו, שזה הנחלה של שניים וחצי השבטים. וזה מחזיר אותנו לשאלה ששאלנו לפני שחתכנו לטובת העיסוק ביוזמה של הארץ, מה באמת הגבולות הצפוני והדרומי? אז מה הגבולות הצפוני והדרומי? עשינו סיבוב ונשארנו עם השאלות.

אז בספר של וזאנה תוכלו למצוא את הדיון המפורט ביותר בנושא, ושם תגלו שמקורות מקראיים שונים מנסחים מפות שונות לגמרי. שני המקורות המפורטים ביותר שבהם דנים במחקר בהקשר הזה הם במדבר למדעל. שלכאורה מתאר מצב ריאלי, כזה שיקרה עם כיבוש הארץ, וחזקאל ממזין שמתאר את המצב באחרית הימים. ומה לומדים ככה משני המקורות הללו? הגבול הצפוני שמופיע בשניהם זה לבוחמת.

איפה זה ומה זה בדיוק? שאלות מצוינות. יש שני זיהויים אפשריים שמבוססים על שתי משמעויות אפשריות של המילה לבוחמת. אפשר שמדובר בצורת מקור, כן, כמו לבוא, ואם כך, בוא אחר חמת. עד לחמת.

נכון, חוקרים שקיבלו אפשרות זו, זיהו את לבוא חמת עם דן בניאס או מרג'איון. לבנון של היום, כן. אבל יכול להיות שמדובר בצירוף של שם מקום עם שם המדינה, כן, כמו באמריקאית, קליבלנד אוהיו, פריז צרפת. לבוא של חמת. לבוא של חמת, ואז זה אולי האזור של הכפר לבאו.

בצפון בקעת הלבנון. אז לבוא חמת תהיה אשר תהיה, כן? הגבול הצפוני, מה הגבול הדרומי? בגבול הדרומי של הארץ המובטחת נזכרים בדרך כלל שני אתרים, קדש ברנע ונחל מצרים. קדש ברנע נהוג לזהות עם עין אל קודירת, אבל הזיהוי לא ודאי.

ונחל מצרים? וזן המציינת שהחל מהתקופה ההלניסטית מקובל לזהות את נחל מצרים עם ואדי אל אריש. עם זאת... יש שזיהו את נחל מצרים דווקא עם נחל אבסור. אה, הבדל גדול.

כן, ואז אנה טוענת שיכול להיות ששתי ההצעות נכונות, שנחל מצרים, כן, שזה הממד הדינמי של הגבול, שנחל מצרים הוא בעצם קו הגבול הצפוני של מצרים, והוא משתנה במשך התקופות לפי מידת כוחה של מצרים. אז אם נסכם את גבולות הארץ המאובטחת ככל שאנחנו יכולים להסיק מהטקסט, הם אולי גם גבולותיה של ארץ ישראל ושל כנען. יפרסו בין הים התיכון במערב, הירדן במזרח, כולל לפעמים אזורים ממזרח לירדן, לבוא חמד בצפון ונחל מצרים בדרום. ולחובבי פינקלשטיין נציין שאלה הם בדיוק גבולותיה של הממלכה של רובעם השני, מלך שהחבר'ה של ספר המלכים פחות מסמפטים, אבל אין מה לעשות, זאת תקופה מעניינת שהשורים מכים את הרעם, ובגלל בעיות פנימיות נאלצים לסגת, ומי שממלא את הוואקום בסוריה זה החבר רובעם, כן? שבמשך זמן קצר מצליח לשלוט על כל המרחב הזה, ואולי וכך הוא מקבע איזשהו זיכרון היסטורי של הארץ המובטחת.

זאת אומרת, הוא המלך ששלט על השטח הכי גדול. הכי גדול, כן, הכי גדול. אבל יש כאמור מקורות אחרים שמציגים גישות שונות לגבי גבולותיה של הארץ המובטחת. למשל, הגבולות המתוארים במדבר יד ג' 29 לא כוללים את הרי הלבנון. ובראשית יד ז', שהוא המקור המקסימליסטי ביותר, כולל את כל המרחב מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר...

עד הפרת זה בעצם בראשית את זין מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת זה בעצם הגבול של הממלכה המיתולוגית של דוד ושלמה שוב שכנראה. לא יכול היה באמת פשוט יש שם ממלכות אחרות שמתועדות באותה תקופה כן וכאלה. אוקיי אז ככה לקראת סיום בועז מי היה מאמין כן שגיאוגרפיה היסטורית הוא נושא כל כך רחב ובאמת נתנו ככה את המבוא לקורס הזה. כמו שאמרת בהתחלה של הפרק הראשון, נראה שלא הספקנו כלום, אבל בואו בכל זאת נסכם מה כן הספקנו לדעת. אז ראינו שלגיאוגרפיה ההיסטורית יש שני צירים, גיאוגרפיה והיסטוריה, שזה שתי דיסציפלינות מדעיות שכל אחת מהן מגיעה עם המטען שלה.

הצגנו בקצרה את מרחבי המזרח התיכון הקדום, ואחר כך את ציר הזמן, ומכאן הרחקנו את מבטנו לקוסמוס, שמסתבר שהוא בכלל לא קוסמוס, אלא מקבצים של... אורות שאלוהים קבע בשמיים. שהם בכלל לא שמיים, אלא רקיע, מין קערה כזאת עשויה חומר קשיח כנראה, שאלוהים הציב על פני האדמה, ויש בה ארובות שדרכם יורדים המים מהעולמות העליונים לעולם שלנו. והאדמה היא שטוחה ורבועה, יש לה ארבע פינות, היא מוקפת ים. שגם הוא לא סתם ים, אלא ים קדמוני, ים שיש בו מפלצות מיתולוגיות, תנינים ולווייתנים, שאפילו לאלוהים עצמו לא פשוט להתמודד איתן.

והארץ הזו ניצבת על גבי יסודות, עמודים, ותחתיה נמצא עולם המתים שלא דיברנו עליו בכלל. כן. ומהמפה המסופוטמית שחקרנו עולה שמעבר לים יש עוד ארצות, עוד אזורים. הנהגו האלה שאף אחד לא הגיע אליהם, הורה אותם, אבל המציאות המיתולוגית עדיין שרירה וקיימת בהם עד היום. ארץ יצורי הפלא.

כן, לגמרי. ולאחר מכן עברנו לגבולות, דנו במונחים גבול וספר, וראינו... ככה בקצרה איך הם מתבטאים באידיאולוגיה של ממלכות שונות במרחב. ואחרי הדיון במרחב הגענו סוף סוף לארץ ישראל שלנו. וראינו שהגבולות שלה מאוד בעייתיים ולכן הרחבנו את הדיון באמצעות השימושים במונחים ארץ כנען וארץ המאובטחת שגם הם הבעייתיים וגילינו.

מה גילינו? שחוץ מהגבול המערבי היה מתיכון שהוא גבול טבעי יחסית פשוט רק יחסית כי בחרתי לא לדון במעמדה של פלשת רצועת עזה. דיון שהיה הופך מהר מאוד לפוליטי ואז לא הייתי יכול לישון כי היו מפעילים מפגינים מבטחים את הבית, אני בסך הכל ארכיאולוג ומוכן להכניס. אני ארכיאולוג, מה אני מבין? כן, אז שאר הגבולות, חוץ מהגבול המערבי, באמת מאוד מאוד בעייתיים.

אז זה מה שהספקנו. מה שלא הספקנו, זה בכלל לדון בכל הסיפור של גבולות הארץ על פי ההלכה. שזה עניין בהכר לגמרי וסופר משמעותי, שמשליך על חיינו עד היום, בגלל כל העניין הזה של מצוות עוד להיות בארץ, ושמיטה וכאלה. גם לא הספקנו לדון בהשתמרות שמות מקומות, שזה אחד הניסים הגלויים שיש בארץ שלנו, ולמה זה קרה. ואילו היינו בשיעור חינוך שלי, הייתי מבקש מכם, מאזינים יקרים, תלמידים יקרים, לנסות ולנתח את הגבולות של מדינת ישראל כיום.

מה אתם אומרים? גבול הספר. אמרת לי פעם, בועז, שאתה אוהב לסיים את השיעורים שלך, כן, עם סימני שאלה, ולא עם סימני קריאה. אז נשאיר את זה ככה, אני חושב. כן.

בועז טבי, סמינר הקיבוצים, תודה רבה לך על הסקירה הרחבה הזאתי ועל הגיאוגרפיה שהיא גם פוליטיקה וגם נכונה לתקופת התנ״ך והעולם הקדום, אבל מאוד קשורה לחיים שלנו כאן היום. תודה רבה. להתראות.

נושאים משהו. אובדן, חוסר ודאות, חרדה, לילות בלי שינה, או פשוט תחושה שמשהו בנו השתנה. מה קורה לנו אחרי שהעולם נסדק? בך אדם, קהילה וחברה שלמה קמים מחדש. קמים יחד הוא פודקאסט חדש שבוחן את שאלות הליבה שמאחורי טראומה והחלמה.

בפודקאסט הזה אני, פרופסור פנינית רוסו נצר, ראש מכון קמה וחוקרת משמעות, חוסן, צמיחה ממשבר ורווחה נפשית מראיינת חוקרים, אנשי שטח ומי שחיים את המורכבות הזאת על בשרם. מה המחקר יכול לחדש לנו? איך ממצאים משנים מדיניות? ומה כל אחד מאיתנו יכול לעשות כבר מחר בבוקר כדי לנוע לקראת החלמה וריפוי? קמים יחד זמין בכל אפליקציות הפודקאסטים וביוטיוב של מכון קמ"א