גיאוגרפיה היסטורית – פרק שעושה סדר (ד"ר בעז סתוי) [עושים תנ"ך]

עושים תנ״ך, יותם שטיינמן מארח שלום לכל המאזינות ולכל המאזינים. נזכרתי השבוע במבחנים שלי אי שם לפני המון שנים לגלי צה״ל, מבחני הקבלה. הביאו לנו מה שנקרא מפה אילמת. עכשיו אני מישהו שמכיר טוב את הארץ, ובכל זאת זה לא פשוט. עכשיו תגידו, אוקיי, לסמן על המפה את תל אביב, ירושלים וחיפה, באמת, כל אחד כמעט, אני מקווה, כן, יודע.

אבל איפה בדיוק נמצאת דמשק בסוריה? איפה נמצאת ברלין בגרמניה? איפה נמצאת פורטו בפורטוגל או ברזיליה בברזיל? או איך מסדרים את המדינות בארצות הברית על המפה? אה, פתאום זה מתחיל להיות מסובך, ומי שצוחק על זה, אתם מוזמנים לחפש באינטרנט מפה אילמת ולנסות את כוחכם, וואלה, זה לא פשוט.

אבל אנחנו בעושים תנ״ך לא מסתכלים על העולם המודרני, אנחנו מסתכלים על העולם הקדום. אז איך אנשי העולם הקדום הכירו את הגיאוגרפיה? ויותר נכון את הגיאוגרפיה ההיסטורית של עצמם כי הרי גיאוגרפיה זה עניין של היסטוריה והיסטוריה זה הרבה פעמים גם עניין של גיאוגרפיה. שלום שוב לדוקטור בועז טבי מסמינר הקיבוצים מה העניינים שלום מה נשמע אז הבאת לנו נושא הפעם שלדעתי אחרי 250 פלוס פרקים שלנו זה נושא שהיה צריך להיות ממש בהתחלה נכון נכון ובאמת לא עסקנו בזה אף פעם.

אחרי עוד איזה דברים, אבל זה באמת אני קורא לזה משהו שהוא מבואי נכון? לגמרי זה מבוא, לומדים את זה גם בהיסטוריה, זהו איפה אתה מלמד את זה בדרך כלל? מזנים לומד את זה במכללה אבל גם לא כל שנה, עצוב זה חייב להיות מבוא כמו לומדים לקרוא, לומדים זה, מה סדר הספרים בתנ״ך זה ברמה הזאת ממש, לגמרי לגמרי. טוב אז כמבוא יש המון המון פרטים והמון המון נושאים אנחנו נעבור עליהם אחד אחד אבל בגדול בוא רגע נגדיר בכלל מה זה גיאוגרפיה היסטורית כן. אז הבאתי לכם את ההגדרה של מיכאל אביונה שאומר כך גיאוגרפיה היסטורית היא מדע נוגע בתחומיהם של שני מדעים אחרים תחום הגיאוגרפיה ותחום ההיסטוריה ברור.

הנזכרים בספרות העתיקה ובקביעת גבולות התחומים והמדינות והאגף הדינמי ההיסטורי מסביר את התהוותן של אותן העובדות ואת השינויים שחלו בהן בתמורת הזמנים. בקיצור, גיאוגרפיה היסטורית זה מקצוע מורכב כיוון שבבסיס שלו נמצאים שני מדעים, גיאוגרפיה והיסטוריה. אבי אנא מגדיר את הפן הגיאוגרפי כסטטי שזה פשוט זיהוי מקומות וקביעת גבולות, ואת הפן ההיסטורי כדינמי. מה קרה? איך זה קרה?

איך זה השתנה לאורך זמן? אם אנחנו מטבע העניינים נתמקד בארץ כנען, ארץ ישראל, תקופת המקרא, ונשמע פשוט, בכלל לא, זה לא פשוט בדיוק כמו שאמרת, כמו המפה האילמת, אז אין פה אף מונח אחד פשוט על כל המחלוקות, גם על תקופת המקרא וגם על ארץ ישראל, שזה בעצם הבסיס שלנו. מה זה כנען? מה זה תקופת המקרא? מה זה כל מורכב?

והנושא שלנו ממש גדול ורחב, ולכן החלטתי לחלק את הפרק לכמה חלקים. דבר ראשון, הקדמה ארוכה שבה נדבר בגדול על שני הצירים. כמו שאמרת, אנחנו אחרי 250 פרקים, וזה בעצם הבסיס, אז צריך לדבר על הבסיס מהבסיס. אז יש לנו שני צירים, ציר זמן וציר מרחב גיאוגרפי. אחר כך נפתח את הזום-אאוט הכי רחב שיש נצל הקוסמוס.

ננסה להבין מה כותבי התנ״ך חשבו וידעו על היקום ובשלב השלישי אנחנו נעשה נצטמצם קצת ונראה מה הם ידעו על העולם שלנו ואז בסוף עוד יותר נצטמצם ונראה מה הם ידעו על ארץ כנען ועל גבולותיה. אז פרק גדוש במידע ועדיין אין לי ספק שבסוף הפרק תרגישו כמו שאני הרגשתי בסוף שיעור חורית. לא יודע כלום צריך להתחיל מההתחלה אין לי מושג מה זה השפה הזאת. אוקיי אנחנו מתייחסים קודם כל לביביליוגרפיה נכון? כן אז כמורה כמרצה כשמתחילים נושא חדש.

תמיד אני מתחיל בביבליוגרפיה, אין לי ספק שגם לחלק מכם זה נושא חדש, אז בואו ככה נזכור את היצירות העיקריות. דבר ראשון, המוכר ביותר, את לזכרת לתקופת המקרא, שהוא כבר בן איזה 200 לדעתי, יצרו אותו בתקופת התנ״ך. נכון, נכון, כן, אז הקדום ביותר, קדום, כן, מהחפירות הארכיאולוגיות, התגלה על ידי, נוצר על ידי יוחנן אהרוני. יש גרסה חדשה יותר שיש שם תוספות של אנסון רייני, אבל למיטב ידיעתי, בדיוק כמו שאמרת, חדש ביותר משנות התשעים ובואו עברו איזה שלושים שנה מאז אבל זה מה יש אין אין אין חדש יותר וזה הכי טוב שיש אם רוצים ספר או סדרת ספרים שמביאה מחברת גם את המידע הארכיאולוגי המעמיק אז כמובן האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל נמצאת בהרבה מאוד ספריות לא נמצאת באופן מקוון למרבה הצער גם היא משנות התשעים. שוב, קרו שינויים, אבל לנו, לפשוטי העם, היא בסדר גמור, היא לא רעה.

וחוץ מהסדרות האלה, יש גם הרבה פרסומים של חוקרים, היסטוריונים, ארכיאולוגים, גיאוגרפים, שעסקו בתחום של גיאוגרפיה היסטורית בארץ ישראל. הזכרנו את יוחנן אהרוני, את מיכאל אביונה, יש גם את בנימין מזר, מייזלר, הדוד של עמיחי, סבא של לילת, יש גם חבר'ה שמגיעים לגמרי מגיאוגרפיה, כמו מנשה אראל. יושע בן ארי, גדעון ביגר, שהוא לדעתי הצעיר בחבורה בערך בן 80 או משהו כזה. ולאלה מכם שמחפשים איזשהו מאמר טוב להתחלה, אז ודאי אתם מכירים את קתדרה 100, גיליון 100 מפורסם. כולם מכירים.

כולם מכירים את קתדרה גיליון 100. לדעתי בגללו התחלתי ללמוד ארכיאולוגיה. הגיע בפולמוס הזה של שנות האלפיים של הארכיאולוגים והארכיאולוגים החדשים וכל מיני כאלה. להתיר רובם זמינים באינטרנט של פינקל שטיין מזר שרה יפת נדב נאמן ויש גם מאמר אחד בנושא גיאוגרפיה היסטורית. גם הוא זמין באינטרנט תכתבו בגוגל רחב רובין גיאוגרפיה היסטורית בישראל שוב הוא משנת 2000 אבל הוא התחלה מצוינת.

לנו לכולנו אוקיי בוא אז יש לנו ביבליוגרפיה לקורס מלאה בוא נתחיל אמרנו שיש נצירים נכון גיאוגרפי סטטי אדמה שטח נכון והיסטורי. דינמי או מדומיין אפילו, נתחיל בצד הגיאוגרפי ובתמונה הגדולה. תשמע, כשאנחנו דנים בתרבויות קדומות באזור שלנו, יש שלושה מונחים דומים, אפילו אפשר להגיד חופפים, מסופוטמיה, הסער הפורה, המזרח הקדום. מה ההגדרה שלהם? אוקיי, מסופוטמיה זה בעצם הלב של הכל.

ביוונית, מזופוטמיה, זה אומר הארץ שתיכון, כן, מזו, כמו מזו אמריקה, פוטמיה כמו היפופוטם. סוס, נהר, אז מזופוטמיה הארץ בין הנהרות. והכוונה היא לכל האזור ששוכן בין שני הנהרות הגדולים, הפרט והחידקל. ארץ האנושות. ארץ האנושות, באזור הזה מתחיל הכל, ישיבת קבע, חקלאות, תיאור, ממלכות, אבל כל זה אלפי שנים, לפעמים אפילו עשרות אלפי שנים לפני תקופת המקרא, ובאזור הזה שתי התרבויות הכי מפורסמות זה אשור ובבל.

שאנחנו גם פוגשים אותם בהמשך בתנ״ך. אז זה מסופוטמיה, הארץ בין שני הנהרות. מסופוטמיה היא החלק המזרחי של מרחב שאותו אנחנו מכנים הסער הפורה. שרטטו ככה מהאצבע, מהמפרץ הפרסי, בין שני הנהרות, לכיוון סוריה, הים התיכון. תרדו שם בעמקים הפוריים, כן, מלבנון וישראל, ותגיעו לנילוס, זה הסער הפורה, צורה של ירח.

אם רוצים לראות את זה יפה באטלס שהוא לא מדיני, כן, פיזי, נכון. שהם פשוט ירוקים לא כי הם פורים אלא פשוט כי הם נמוכים יותר ומוקפים גם בהרים אז באמת האזור הזה הוא נראה מאוד יש לו גבולות מאוד ברורים יש שם את ההרים ויש שם את הים ובאמת די ברור במרכזו של השער הפורה למה הוא בצורה של שער כי במרכזו יש את המדבר הסורי שאני כשלמדתי ארכיאולוגיה אז עדיין היו מעניינים זה עדיין תקף כל מיני תיאוריות על עמים שפעם בכמה זמן פופ פופ ככה מפציעים מתוך המדבר ההמורים האלה הרמים הערבים פתאום כולם איך הם התחבאו כולם במדבר הסורי אני לא יודע אבל אוקיי אז זה מסופוטמיה. אתה יודע והנה סתם דוגמה כדי להבין כמה הפרק הזה חשוב אנחנו קוראים על מסעו של אברהם מאור דרך הרן לכנען אומרים למה הוא לא עבר דור. לא אבל הוא עבר באמצע. כן אז בסדר בהצלחה לכם עם המדבר הסורי סתם דוגמה קטנה איך.

וזה מה שנעשה בפרק הזה, בפרקים האלה אולי אפילו, נדבר על ההקשרים האלה, ובסוף גם נגיע לסיפור שלנו כמובן. המונח השלישי, שהוא הרחב ביותר, זה המזרח התיכון הקדום. הרבה פעמים כשתקראו מאמרים בתחומים שלנו, אתם תראו שבמקום המזהה טם טף, כתוב המזהה כמקוף. כן. כן, אז זה המזרח הקדום, המזרח התיכון הקדום, שכולל כמובן את מסופוטמיה והשער הפורה, והשער תלוי בנקודת המבט של החוקר שמתעסק בתקופה.

לדוגמה, אם אני... אני עוסק בחיטים, לדוגמה בקשר בין החיטים למצרים, אז מבחינתי גם טורקיה זה חלק מהמרחב. או פרס, מדי, אנחנו הולכים לאיראן, יוון, מינואים, יקרנים, כן? אז כל זה זה המזרח הקדום. מכאן אתם יכולים ללמוד שאפילו שיש גבולות פיזיים שהם נראים מאוד מאוד ברורים, שוב תסתכלו במפה הפיזית שיותר ממליץ עליה, אז תראו את הים התיכון, תראו את הרי הזגרוס, הכל נראה מאוד מאוד תחום וסגור.

אז לא, המזרח הקדום לא סגור באופן הרמטי, יש דרכי סחר, יש נתיבים ימים שמובילים סחורות לטורקיה ולספרד ומגיעים להודו ולאפריקה והדרכים האלה מובילות גם סחורות וגם רעיונות וגם השפעות מאזור לאזור וזה כבר מתקופות קדומות, מרגע שתקופה פרהיסטורית. אז אם נסכם, שלושה מינוחים גיאוגרפיים שקשורים באזור שלנו המצומצם ביותר מסופוטמיה אזור הפרט והחידקל, הרחב יותר זה הסער הפורה שכולל גם את סוריה, ישראל ומצרים, והשלישי, המזרח התיכון הקדום, המזהק, שכולל גם את איראן ואת טורקיה ואת יוון ועוד. אוקיי, אז זה בגדול, אנחנו עוד נפרט, אבל זה בגדול הציר הגיאוגרפי. אז לפני שניגש לציר הזמן, רק אציין הערה אחת שאני מעיר בכל פעם שאני מלמד קורס היסטורי. אני לא אומר את זה לילדים, אבל הם מבוגרים, חייבים להגיד את זה.

אתם צריכים להבין שלקחת את הזמן ולחלק אותו לתקופות, מה שנקרא בלעז פריודיזציה, זה מעשה שלא יעשה, כן? זה מעשה מלאכותי, הוא לא מדויק, הוא לא אחראי, והוא תוקע לנו מחסומים בראש. זמן הרי זה, בדיוק כמו שיותם אמר קודם, זה רצף. התקופה הרומית לא מתחילה ביום אחד, בדיוק כמו שאתם לא נעשים.

לא משהו שמאפשר לכם, לא יודע מה, לשתות אלכוהול או לעשות רישיון נהיגה. זו הנטייה שלנו, פשוט לעשות את הגבולות האלה. כן, כי אנחנו חיים בעולם היום, אתה יודע, מסודר, 24 שעות, 365 ימים, ואני בן 5 או בן 20 או בן 30, אבל צריך להבין, זמן בתקופות ארוכות לא עובד ככה. זאת אומרת, אפילו אתה יודע, איזה שנה אנחנו? 2026.

אז זה אומר שיש לנו לילה בשנת אפס? לא, ברור שלא. הרי הזמן הזה נקבע אחורה ומי יודע בכלל, עזוב אם הוא היה או לא היה, נגיד שהוא היה כנראה, אבל לצורך העניין אין שנת אפס, מישהו החליט שזו שנת אפס לפי משהו. פתאום, כן. אפילו משהו שנורא ברור לנו מהו.

אז פריודיזציה זה מעשה בעייתי, אבל אנחנו בכל זאת עושים את זה, בסדר? כי אנחנו חייבים לעשות את זה. אז נתחיל בחלוקה הראשונה, שזה בעצם כאשר אנחנו מסתמכים רק על המקרא. אז נהוג לחלק את תקופת המקרא לתקופות הבאות תקופת האבות, תקופת יציאת מצרים שזה בעצם התקופה שבה עם ישראל נוצר, תקופת ההתנחלות, המלוכה, הגלות ובית שני. עכשיו מסיבות שונות שבוודאי נתקלתם בהן לא פעם בפודקאסט התקופות האלה מאוד לא אינדיקטיביות, הן על הפנים ולכן אתם פעמים רבות תראו שבספרי היסטוריה משתמשים בחלוקה אחרת של הזמן, חלוקה כזו שמתבססת על היסטוריה.

ובעיקר על ארכיאולוגיה. אז חלק גדול מהתקופה הזו של התנ״ך זה בכלל שמות ארכיאולוגיים. במקרה הזה ניתן לומר שכל התקופה שמכוסה על ידי התורה זה בעצם, כן, התקופה הכנענית. השמות הארכיאולוגיים שלה זה תקופת הברונזה התיכונה, שזה פחות או יותר תקופת האבות, והברונזה המאוחרת, שזה פחות או יותר השהייה במצרים עד הכיבוש של הארץ. בשלב הזה אנחנו נכנסים לתקופת הברזל, שכינויה היסטורי מקראי זה התקופה הישראלית ותקופת הברזל כפי שפינקל שניים חפר לנו לא פעם מחולקת לשניים ברזל א' ברזל ב' ברזל א' זה כשעם ישראל עוד ברברי, מותר להגיד את זה?

עוד לפני תקופת המלוכה, השאלה מתי מתחילה תקופת המלוכה? בסדר אם אתם מקבלים את תקופת הממלכה המאוחדת דוד ושלמה אז אתם תתחילו את תקופת הברזל ב' באלף אם לא, אתם תתחילו אותה יותר מאוחר לכיוון בית עומרי. אם אתם מניחים שפעם ראשונה עם ישראל נעשה תרבות גבוהה, כותבת, זה סביב בית עומרי, אז אנחנו מגיעים כבר ל-900. אז סביב 100 שנה הפרש בין שתי האסכולות האלה שאנחנו תמיד מדברים עליהן. 100 שנה של ויכוח, כן.

וואו, מטורף, מטורף. אתה אמרת את זה כאילו ככה. אנשים הורגים אחד את השני על זה. במאמרים, במאמרים. אני חייב רק להגיד גם על זה משהו, אפילו זה לא ממש מדויק.

א', ברזל, ב', יש הרי ויכוחים על זה, מה זה ברונזה, הרי זה לא שפתאום מישהו בא ואומר, אה, מצאתי ברזל, יופי, בוא נעשה ברזל. יותר מזה, ברזל א' או ב' או וואטאבר, או ברונזה, וואטאבר, היא לא אותה תקופה פה ובמצרים או בבבל. בריטניה. בריטניה, כן. זאת אומרת, גם זה מורכב.

אגב, יש באינטרנט כל מיני מפות, אני אצרף אולי לפוסט של הפרק בפייסבוק שלנו, מפה שהיא מאוד יפה. היא מראה גם את הטקסט התנכי, גם את התקופות מלכים וזה, וגם איזשהו ציר זמן שנותן פרספקטיבה של הכל, וגם הוא משוערך, מה שנקרא. כן, הכל זה לא פשוט. מנחם בגין פעם אמר, לדעתי ברור, מול הבריטים, כשאבותינו בנו את בית המקדש, אבותיכם עוד חיו על העצים, או משהו בסגנון הזה. כן, כן, כן, אפשר להבין את זה.

אוקיי. אז סוף ברזל, שזה פחות או יותר... אמצע נביאים, אז שם אנחנו נמצאים בחורבן בית המקדש, ומיד אחרי זה מתחילות תקופות היסטוריות, הפרסית, ההלניסטית, הרומית וכולי, כן, אנחנו עוזבים את הכינויים הארכיאולוגיים ונצמדים לכינויים ההיסטוריים. אוקיי, אז עד פה בואו אז סקרנו באמת את שני הבסיסים שלנו, גיאוגרפיה והיסטוריה באזור שלנו, אבל עדיין לא חיברנו, כן, צריך לחבר את זה. בואו נעשה רגע גיאוגרפיה היסטורית.

אז שנייה לפני שמחברים עוד פעם כמה הערות, דבר ראשון צריך להבין שזכינו הוא יש לנו נס, כן? בניגוד להרבה מאוד מקומות אחרים בעולם, באזור שלנו הרבה מאוד פעמים נשמר הרצף, יש השתמרות של שמות, זה כמעט ולא קורה בעולם, ותחשוב כמה הגירות עברו פה וכמה זה, אז זה באמת מדהים שאנחנו היום מסתובבים והולכים לכינרת או לשרון או לגליל, כל מיני שמות שהשתמרו, כן, מרצפות הכנעניות, זה מטורף, בני לא יודע כמה, ארבעת אלפים שנה, אין דברים כאלה בעולם, זה באמת יוצא דופן. ומצד שני, כי תמיד יש צד שני, אנחנו צריכים להיות זהירים וצנועים, וחייבים להבין שיש הרבה מאוד פערים בידע שלנו. הרבה מורים, אני ביניהם, מאוד אוהבים להשתמש במפות כדי להראות כל מיני מהלכים, לדוגמה ההגירה של אברהם. אבל מה לעשות, לא כל מקום אפשר להראות על המפה.

כפי שלמרבה הצער נעשה בהרבה מאוד מפות שתמצאו באינטרנט לימדתי ספר שופטים. כן יש את הקרב של אבן העזר אני מוצא מפה הנה פה זה אבן העזר. נו איפה איפה איפה כן שתהיו ליברים ועדות לכל הפער בידע שיש לנו זה למשל אם תפתחו את הרשימת השמות במסע שישק.

פעלה אש ככה לחלקים גדולים בדרום הארץ, מיליון מקומות שאנחנו לא מכירים. היה פרק על מסע שישק, אז תחזרו אליו, זה ממש מעניין. ובסוף צריך להבין שלמרות שלפעמים השמות הם אותם שמות, והמרחקים הם אותם מרחקים, המצב בתקופות הקדומות מאוד שונה מימינו, וצריך להיזהר לא להשליך מההווה על העבר, מה שנקרא פרזנטיזם. כדי להדגים את זה נשתמש בדוגמה, כן? יותם, אתה יכול לתאר לי פחות או יותר איך נראית הדרך בין יריחו לבית אל?

כן, יורדים מדרומה לכיוון מה שהיום נקרא צומת אלמוג, עולים על כביש אחד, איפשהו באמצע לפני מעלה אדומים, עולים לכביש, לצפונה לכיוון מה שהיום רמאללה, שלא נעים לנסוע שם היום, כן? כן, אז זה לא פשוט, בוא תראה איך הדרך הזו הייתה נראית לפני 2500 שנה, יש לנו את הסיפור על אלישע הנביא. מלכים ב' ב' 23-24, אנחנו יכולים לראות שהוא עולה מיריחו לכיוון בית אל, והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתכנסו בהם ויאמרו לו, עלה קרח, עלה קרח, כן, לא נחמדים הילדים בתקופה הזו בכלל, לא מנומסים. אל תדאג, הם יחטפו, כן. יחטפו, ויפן אחריו, ויראם, ויקללם בשם אדוני, ותצאנה שתיים דובים, שתיים דובים, לא שתיים דובות מן היער, ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים, אז הדרך מאוד מאוד שונה.

יש יערות, איזה יערות אתה מוצא היום? כן, יערות, דובים. ולא של קקל. לא של קקל, יערות רציניים עם דובים ופחד מוות. ואם חושבים על התקופה הכנענית, צריך להבין גם שהדרך הזו לא עוברת בתוך מדינה.

הארץ הרי מחולקת לפסיפס של הרי מדינה, שליטים קטנים, לא כולם ידידותיים, קצת כמו היום. אז זו הגיאוגרפיה, לא פשוט בכלל. וגם תפיסת הזמן הייתה שונה. רוצים לנסוע מחיפה לתל אביב בשמונה בערב, שום בעיה, עולים על האוטו, נוסעים. עד לפני 150 שנה זה לא היה קורה.

נסיעה בלילה, אתם משוגעים. לפעמים כאילו אפילו היציאה מהבית או מחומות העיר, סיפור של פילגש בגבעה, סיפור של סדום ועמורה, זה פשוט סכנת חיים. שלא לדבר על כך שהכל לוקח הרבה. הרבה יותר זמן, כן? עלייה לרגל, אלק, מחצור לירושלים, רוצים להביא את ביקורי החיטים שלכם לקראת חג שבועות.

באמת? כל המשפחה עולה? מה, זה ייקח שבוע? וחצור. אז תחזרו, אין יותר שדר חיטה, אין זה.

אז מה בדיוק קורה שם, לדוגמה, בעלייה לרגל? זה משהו שחייבים לקחת בחשבון את תפיסת הזמן, תפיסת המרחק, מרתק. אז אם נסכם, כשעוסקים בגיאוגרפיה היסטורית צריך להיות מודעים מחד לרצף ומאידך לא לשכוח את ההבדלים. אוקיי, שמענו בקצרה על הגיאוגרפיה של המרחב, ראינו את החלוקה לתקופות, לקחנו לתשומת ליבנו כמה הערות על ההבדלים בין התקופות הקדומות לעת המודרנית, אני חושב שאפשר להתחיל ממש. יאללה, אז עד עכשיו ראינו איך כותבי המקרא מתארים את תקופת המקרא.

אבל כפי שעוד מעט נראה, יש במקרא הרבה מאוד בעיות. לכן מה שנעשה עכשיו, לפני שנדבר על הבעיות שיש במקרא, אני אסביר ממש בקצרה איך נראה המזרח הקדום על פי המקובל במחקר. אם תפתחו את מפת המזרח הקדום בתקופת הברונזה, שזו תקופת האבות, התקופה הכנענית, אתם תוכלו לראות במפה חמש ממלכות גדולות, אלה חמשת האחים, כן? כשהם כותבים אחד לשני, הם מדברים אחד עם השני, אח שלו. חלק מהן מוכרות מהתנ״ך וחלק מהן פחות מכירים אז בבל אשור מצרים מופיעות חזק בתנ״ך מיתני וחתי פחות.

כן מתעלמים מהם נכון קצת? לא לא מוכרות לא קיימות. כן אז מסיבות שונות שזה לא המקום לפרט בתקופת הברונזה הממלכות האלה לא יודעות להקים אימפריה שתכבוש את כל העולם. הם לא יודעים לשלוט על אזורים מאוד נרחבים ולכן אפשר לומר שכל המזרח התיכון הקדום מחולק ביניהם ואפשר לזהות שלושה אזורי השפעה. באזור המזרחי אנחנו רואים את אשור ובבל שנאבקות על ההגמוניה ועל השליטה בדרכים הבינלאומיות שמובילות מהמפרץ הפרסי לכיוון הים התיכון ומשם גם למצרים.

בצד הצפוני אנחנו מוצאים את חתי ומיתני שנאבקות על השליטה בדרום אנטוליה, דרום טורקיה ובסוריה ובנוסף למאבק הזה הן גם צריכות כל הזמן לפקוח עין על אשור ובבל שמנסות לפלוש צפונה ומצרים שמנסה לפלוש צפונה אז להן המצב הכי לא פשוט הן נמצאות באמצע ובסוף בצד המערבי יש לנו את מצרים שמצרים זה ארץ מאוד סרה וארוכה ולכן, בתקופות הקדומות אפשר לראות הרבה מאוד פעמים שהיא מחולקת לשתי ממלכות, מצרים העליונה שדווקא נמצאת למטה במפה, כן, זה הצד היותר גבוה שממנו זורם הנילוס, ומצרים התחתונה, שזה האזור של הדלתא של הנילוס, שצמוד לים התיכון. שימו לב שאולי הסיומת הזוגית של השם מצרים, בעברית עין, כן, אולי זה משמר את ה... החלוקה הזו לשתי מצרימים. בהיסטוריה, כאשר מצרים חזקה, אז היסטוריונים מדביקים לה את השם ממלכה, כן? זה אומר שהמלך שולט בשתי המצרימים, העליונה והתחתונה, יש לו כתר מסוים, יש לו סמל מסוים, כן, זה מרתק.

לדוגמה, הממלכה החדשה הכי מפורסמת של שנות 18 ו-19. ומי שרוצה להרחיב על מצרים יש לנו סדרה בת שישה פרקים שמדברת ומרחיבה על העניין הזה ובאמת יצא לנו להיתקל שם בשמות כמו תחות מסע שלישי רמסס השני נציגים מכובדים של שתי השושלות השמונה עשרה והתשע עשרה שושלות אולי הכי מוכרות הכי מוכרות הכי משמעותיות שממש מוצאים להם גם שרידים בארץ זה באמת מגניב. ובתקופות חולשה היסטוריונים מכנים את התקופות האלה בשם תקופות בינמיות זאת אומרת תקופה ביניימית או תקופת הביניים. שיהיה פה בעצם יש לנו. באמת את הכל מיני חיקסורס וכאלה שמפריעים להם שהם לא מאוחדים ויש כמה שאלות ששולטות במקביל.

אז נקודה שמאוד חשוב לזכור בנוגע לתקופת הברונזה שלמצרים בתקופה הזו אין אויבים ממזרח. ראיתי עכשיו כתבה דרך אגב בוויינט שוב התגלה איזה שהוא מבצר על הדרך הזו מדליק וואלה אסור לפספס כאלה. הנה הוכחה למשה ואז הם מדברים על דרך ארץ פלישתים אין משה ואין זה אבל לא מצאנו מצב. מצודה מצרית. ותמיד זה איזה אוניברסיטה אוונגליסטית שאף אחד לא מכיר אותה מטקסס.

או קוריאנית, כן. טוב, נו, אוקיי. אז מצרים מוגנת ממזרח בעזרת מדבר סיני. יש דרך אחת בתקופת הברונזה לחצות את מדבר סיני, וזו הדרך שעוברת בצפון, בצפונו, כן, בצפון סיני. זו דרך שכל שני מטר יש שם מצודה, והנה לאחרונה התגלתה עוד מצודה, ולכן אויבים לא יכולים לעבור שם.

לדרך הזו קוראים דרך שור. נזכרת גם בתנ״ך. נזכרת גם בתנ״ך. אוקיי, אז למה הם לא צועדים מדרום לה? כי כדי לצעוד מדרום, כדי להקיף את הדרך הזאת, צריך שערות של גמלים.

ולמרות מה שמסופר בתורה על אברהם ושערות הגמלים שלו, אין שערות גמלים בתקופת הברונזה. הגמל, עוד לא ידעו להשתמש בו, זה קורה הרבה יותר מאוחר, זה קורה רק בתקופת הברזל, כאשר האשורים כובשים את השבטים הערביים. ומתחילים להשתמש בגמלים שלהם, כן? הפקס הסיריקה, השלום האשורי, עד אז אין שימוש בשערות גמלים. אז בואו נסכם בו, אז מצרים שולטת על צפון סיני, נכון?

כן. ובתקופת החוזק, גם בכנען וגם בדרום סוריה, הם מגיעים פה עד מגידוארי. נכון. מלכים חזקים, תחות מסע שלישי, מלחמה שמגיעה עד לפרת. הוא אפילו חוצה את הפרת, שם שם אסטלה.

אבל אין להם שליטה קבועה פה, נכון? הם באים, נשארים ומסוגגים. הם לא יודעים להישאר פה קבוע. זה לגבי מזרח התיכון הקדום בברונזה, בואו נעבור לברזיל. מה שקורה זה שסביב 1200 יש שבר, מה בדיוק קורה שם?

שאלה מצוינת שאנחנו לא יודעים להסביר כנראה הרבה מאוד דברים. קריסת הממלכות מה שנקרא. לגמרי, כן, אז היסטוריון שאני מאוד אוהב שעוסק בתקופה הזו זה אריק ליין, אפשר למצוא הרבה מאוד הרצאות שלו באינטרנט וגם ספר שהוא כתב, 1177 BC. כן, שם דרמטי, When Civilization Collapsed. כן.

אז ממש מגניב, ואנחנו לא נעסוק בזה, כי אנחנו רק עוסקים בגיאוגרפיה היסטורית. אז אנחנו נראה מה ההשלכות הגיאוגרפיות, המדיניות, של השבר, איך נראית המפה אחרי השבר. אז אני כל הזמן אומר שבר, למה שבר? מפני שזה כמו לפתוח את המפה של אירופה לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה, ככה ההבדל גם בין ברונזה לברזל. אבל לפני שנביט, כן, באופן וירטואלי, במפה של תקופת הברזל, צריך להגיד משהו אחד לגבי מקורות המידע שלנו.

כפי שנראה מיד, אחד המאפיינים של השבר זה היעלמות של חלק מהממלכות שהזכרנו קודם, לדוגמה חטיבי מיתני, והחלשות של הממלכות ששרדו. במילים אחרות, הקשרים הבינלאומיים... בין אם בקשרי שלום ובין אם מדובר במלחמות, הקשרים האלה מפסיקים. וכתוצאה מכך, במשך תקופה ארוכה, אין לנו טקסטים בכלל שמתארים מה קורה באזור שלנו. זהו, הרבה טקסטים נלחמים בעקבות משאי ניצחון, או הפוך, כשמישהו מפסיד ואז כותבים עליו, אז אין לנו מקורות בכלל?

אז החבר'ה האלה כותבים, נגיד באשור ובבל יש כתיבה, אבל הם כבר לא מגיעים ללבן, ולכן הם לא מתארים את הלבן. אפשר לומר... שאזור הלבנט נכנס למעין תקופת חושך. אורגה של תקופת החושך הזו הוא משתנה. הערים הגדולות בצפון הלבנט, תקופת החושך שם די קצרה, משהו כמו 30-50 שנה.

אזור קרקמיש, חרן, חלב, מתחילים לכתוב שם די מהר. אבל באזור שלנו, דרום הלבנט, פה יש לנו כנראה התאוששות יותר מאוחר. אז מה קורה באמת בדרום הלבן בכנען בקיצור. אז מה שקורה אצלנו זה תלוי בכמה אמינות אתה נותן לספר יהושע כמה אמינות אתה נותן לספר יהושע. אני מכיר את המחקר אז לא גדולה כי גם ספר יהושע בעצמו סותר את עצמו.

לא לדבר על אחר כך על תקופות מאוחרות יותר כמו מלאכים או אפילו דברי ימים שמתייחסים לתקופה הזאת וסותרים שם יש שם בעיה בקיצור זה לא כיבוש גדול ולא כן אז עד לפני 100 שנה כשספר יהושע נתפס כמקום. מאוד אמין אז תקופת לא התייחסו כל כך לתקופת חושך היום כאשר אנחנו מבינים שהוא לא בהכרח משקף כמו שאמרת אז יכול מאוד להיות שתקופת אפשר בקיצור. זה כרונולוגיה גבוהה כרונולוגיה נמוכה תקופת החושך היא בין 200 ל 300 שנה שזה מלא זמן. כי פשוט אין פה שלטון יציב ולא כותבים ואין אתה יודע אין לי מלחמה והשורים והבבלים לא מגיעים לפה זהו אנחנו מתנתקים מהכרונולוגיה. ומתנתקים מהכל.

אוקיי, ואז פתאום יזרקו, והמזרח התיכון הקדום כן עולה על הבמה, איך הוא נראה? אז באזור המזרחי מסופוטמיה לכאורה העולם כמנהגו נוהג, עדיין אשור ובבל, אבל הכל נראה קצת אחרת. אחרי תקופת חולשה, אשור, ואחרי הבבל נכנסות למרכז הבמה ונאבקות זו בזו על ההגמוניה, אבל עכשיו הן הרבה הרבה הרבה יותר חזקות. הראשונה שתופסת את הבכורה זה אשור, שעכשיו יושבים בה גם הרמים. ארמים זה תופעה מובהקת של תקופת הברזל זאת אומרת כל הקטע של לא יודע מי יעקב ולבן הארמי לא חברים ארמים זה תקופת הברזל ולא ברונזה לא ברונזה אז ארמים יושבים בתוך השור וכותבים בכתב ארמי וכל מיני דברים כאלה וכאשר השור נחלשת היא מוחלפת על ידי בבל שעכשיו יושבת בה השושלת הקסדים.

540, 560, כן, ניין ערך חור קסדים של אברהם, לא חברים, אין קסדים בתקופת אברהם, בסדר? אז הקסדים זה גם כן תופעה מובהקת של תקופת הברזל. והנצר הכי מפורסם אולי של השושלת הזאת, כן, זה קשור אלינו כמובן, נבוכדנצר המפורסם. כן, שלדעתי היה השליט השני בשושלת הזו, שעשה לנו מפגש עוין פה. 587, 586 לפני הספירה, חורבן בית המקדש הראשון.

אז זה האזור המזרחי. אוקיי באזור הצפוני חתי ומיתני בתקופת הברונזה בברזל יש שינוי גדול. כמו שאמרת חתי ומיתני לא נזכרות במקרא חתי אולי אולי אולי פעם אחת מיתני לא נזכרת. שומרים עליו חיטים בתנ״ך זה משהו אחר זה נכון. ההתייחסות היא בדרך כלל אם אני לא טועה לתושבי הארץ לתושבי הארץ כנענים למה נוצר השם חתי חיטים לזה זה כבר סיפור אחר סיפור מסובך.

שלי זה לא שהוא פילוליומה שלי כן אז חתי ומיטני באמת מפסיקות להתקיים זו כנראה אחת העדויות לכך שהסיפורים שקשורים בתקופת הברונזה נכתבו בתקופת הברזל כי הם לא מכירים את חתי ומיטני אז בתקופת הברזל כל האזור הזה שחתי ומיטני ישבו בו עכשיו מתמלא בממלכות קטנות גדולות וקטנות שנקראות הממלכות הנאוכיתיות ככה אנחנו מכנים אותן במחקר חלקם יושבים אנשים עם מוצא חיטה אחרות יש ערבוב של חיטים וארמים, אחרות יש חיטים וכנענים או ארמים וכנענים, שעכשיו בכלל גם מכנים אותם פיניקים. יפה. כן, חלק מהממלכות האלה גם מופיעות בתנ״ך, כמו תבעל ומשך והממלכות הארמיות, ארם דמשק, ארם צובע וכל מיני כאלה. אז כותבי התנ״ך, כותבי ספר מלכים מכירים אותם היטב. זה האזור הצפוני.

ונשאר לנו האזור המערבי, מצרים. נראה לי שהוא שומר על יציבות רבה. מצרים של תקופת הברונזה היא אותה מצרים של תקופת הברזל פחות או יותר? חצי חצי, השאלה למה אתה קורא לשמור על יציבות, נכון שהמצרים, כן המצרים אותם מצרים והים אותו ים, אבל המעמד של מצרים משתנה, אפשר לומר שהוא הפוך ממה שקרה לממלכות המסופוטמיות, הן מאוד התחזקו בתקופת הברזל, למדו ממש להקים אימפריות ענקיות ומצרים לעומתן מאוד נחלשה. היא מסיימת את תקופת הברונזה עם רמסס השני המפורסם, שזה תקופת שיא, עוצמה ושפע ושולט ובקשרים בינלאומיים וכל מיני כאלה, אבל שנייה לאחר סוף שלטונו, שזה פחות או יותר 1220-1150, מתחיל בלאגן.

מצרים מאבדת את האחיזה שלה בכנען, למה זה קורה? מיליון פרקים עשינו על זה, גויי הים וכל הדברים האלה, מצרים יש שושלות יריבות שנלחמות אחת בשנייה ומצרים נכנסת לתקופה ארוכה של חולשה שבא לי להגיד שהיא לא יוצאת ממנה. גם כאשר מצרים מתאחדת תחת שליט אחד בתקופת הברזל, יש לנו שתי עדויות בתנ״ך של שישק ונכו, אז המלכים האלה לכל היותר שולטים על כל מצרים ועושים גיחות לכנען אבל אין שליטה על כנען. זה כבר לא מצרים שיושבת פה עד מגידו. זה כבר לא רמסס השני ובטח שלא לא תחות מסע שלישי, זה אחר לגמרי.

וכאשר אשור, כן, אני עושה את זה עם גרשיים, מווייתת את השבטים הערבים ומשתמשת בגמלים שלהם, וסיני כבר לא מהווה מכשול, זהו, נגמר הסיפור של מצרים, וזהו, עד מוחמד עלי, מתי זה? 1850? אין יותר מצרים, לספירה. כן, מדהים. אין יותר מצרים.

אוקיי, אז זה המעבר מהברונזה לברזל במזרח התיכון. מה קורה בכנען באותה תקופה? אז כנען בתקופת הברונזה זה באמת רשת של ערי מדינה, שליטי ערים שלפעמים ביריבות אחד עם השני, לפעמים בבריתות, והיה על זה איזה פרק, נכון? פנקלשטיין, זה באמת תקופה מגניבה. במשך חלק גדול מתקופת הברונזה מצרים שולטת על כנען, כן, מכתבי למרנה וכאלה.

אבל קרוב לסוף תקופת הברונזה, כפי שאמרנו, מצרים מאבדת את השלטון על כנען, וזה קורה בשלבים. בהתחלה הם מצליחים איכשהו לשמור את השלטון בעמקים, כן, כל הניוק כנען הזה של פינקלשטיין באזור מגידו וזה, אבל מהר מאוד זה הולך, ובתוך תקופה של כ-70 שנה המצרים מאבדים את שלטונם בכנען. המעבר בין ברונזה לברזל בכנען הוא חד מאוד. תקופת המעבר הזו מתאפיינת בהתפוגגות השלטון המצרי, בתנועה גדולה מאוד של אוכלוסיות, בתקופת חושך כי הכתב נעלם מכנען, אלא אם כן אתם מאמינים בספר יהושע. וכשהכתב חוזר...

כשהמסך עולה, כן, כשהכתב חוזר, המפה הגיאופוליטית בכנען נראית אחרת לגמרי. הרי המ... מדינה נעלמות ומוחלפות במדינות לאום, ותעזוב אותי באמא שלך לגבי המדינות לאום ושיעור היסטוריה וזה תופעה מודרנית, לא יודע מה להגיד על זה באמת, אני פה לגמרי ב... אנחנו לא בדיאמינים. כן, נכון, אין לי רעיונות, אבל לגמרי תקופת הברזל באזור ארץ כנען, מתחילות מדינות לאום, אנחנו רואים...

רואים את הארמים ובירדן מופיע עמון ומואב ואדום ובישראל מופיעים הישראלים ומופיעים הפלישתים פתאום מאיפשהו אז אם נסכם תקופת הברזל היא לא הפעם הראשונה שבה המצרים מאבדים את האחיזה שלהם בכנען זה קורה בעבר במהלך תקופת הברונזה זה קורה כמה פעמים אבל כשזה קורה בתקופת הברונזה מה שקורה זה שערי המדינה מתחזקות מגדילות את השליטה שלהם כן חצות ומשכם וירושלים, פתאום אנחנו רואים מתחזקות וכל מיני כאלה. אבל כשזה קורה בתקופת הברזל, קורה משהו חדש שלא קרה בעבר, הרי המדינה מוחלפות בממלכות לאום שממלאות בעצם את כל הוואקום הזה. אוקיי בועז, כמאמר השיר בפסח, אחד אלוהינו בשמיים ובארץ, אז... שבע, כן. דדי, אתה אוהב לשיר.

אז דיברנו על ה... אבל בוא רגע נרים את המבט לשמיים, נכון? ונדבר על מה הם רואים החבר'ה שמסתכלים למעלה. אוקיי, אז יותם, מה אתה יכול לומר לי על בריאת השמיים? אוקיי, אז בראשית א' ובראשית ב' עד ג', שני סיפורי בריאה שמגיעים ממקורות שונים, דיברנו על זה בפרקים שונים של עושים תנ״ך.

בהקשר שלנו הסיפור השני כמובן פחות רלוונטי, הוא מתחיל בנקודה שכבר יש אדם. בהמשך גם גן עדן, הסיפור הראשון מתחיל בנקודה קצת יותר מוקדמת. יאללה, ומה קורה בנקודה המוקדמת? אוקיי, בהתחלה היו תוהו ובוהו, פלוס האלוהים, ואז מתוך כל הבלאגן והכאוס הזה החלו דברים להיווצר. הכותב מדגיש שהדברים נוצרו באמירה של אלוהים, זאת אומרת אלוהים מצווה והדברים קורים.

אז אני לא רוצה לחפור, אבל כאשר אנחנו קוראים את פרק א' א', בקפדנות מתגלים דברים ממש מעניינים. מה למשל? הבסיס של כל הפרק הזה זה הנוסחאות. מסתבר שכל יום מתחיל ונגמר בנוסחה. נוסחת הפתיחה היא ויאמר אלוהים.

כל יום אלוהים אומר משהו ואז הדברים קורים. וזה בניגוד כמובן לאל של הסיפור השני, סיפור הבריאה השני, שמתחיל בשלושה משפטים אחרי פתיחתו של פרק ב', אל יותר ספונטני, הוא יוצר בידיים, הוא טועה, הוא חושב, הוא מדבר, הוא בונה גוף מהאדמה, הוא עושה. כן, מה לגבי נוסחת הסיום? נוסחת הסיום כוללת שלושה חלקים. אלוהים רואה שהדבר טוב, הוא נותן לו שם, ואז וירא ויבוקר, כן, מסתיים יום, מתחיל יום חדש.

וכאשר מבינים את האופן המאוד מסודר, בא לי להגיד גרמני, כן, באמווה, סרט ייצור, כזה פס ייצור של מעשה בריאה בפרק א', פתאום אנחנו מבינים שויום האלוהים הראשון... מופיע רק בפסוק 3, ויאמר אלוהים יהיו. זאת אומרת לכאורה זה מעיד שהיום הראשון מתחיל רק שם. מעניין, אז מה מסופר בשני הפסוקים הראשונים? בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

הפסוק הראשון לא מתאר בריאה שהרי השמיים והארץ ייבראו מאוחר יותר, לכן ניתן להניח שהוא מהווה כותרת. קוראים יקרים, בואו תשמעו, כיצד נבראו השמיים והארץ. או ליתר דיוק יש לנו כאן שימוש באמצעי ספרותי שנקרא מריז. או מריזמוס, ציון מה שיש בעזרת הגבולות שלו, ובמקרה שלנו מהשמיים עד הארץ. ואם כך, קוראים יקרים, בואו תשמעו את הסיפור על איך נברא הכל, כל מה שבין השמיים והארץ.

כמו הביטוי מחוט ועד צרוך נעל, זאת אומרת מהצרוך של הנעל, כל מה שיש חזרה לצרוך של הנעל. אוקיי, אז פסוק אחד הוא כותרת, מה עם פסוק שתיים? פסוק שתיים נכתב כך, והארץ הייתה טובה והוא בחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המעשה.

פסוק אחד הוא כותרת, פסוקים שלוש עד חמש מתארים את היום הראשון, לא נותר לנו אלא להבין שפסוק שתיים מתאר עת. אם לפי התפיסה הזאת אותו מצב לפני הבריאה? וכאשר אנחנו בוחנים את הפסוק הזה בקפידה, אנחנו מגלים שלפני הבריאה היה לא רק תוהו ובוהו, אלא עוד דברים, ואחד מהם זה מים. במילים אחרות, פסוק שתיים פותח בפנינו שתי אופציות. האופציה הראשונה היא?

שהבריאה החלה לפני פסוק א', ומשום מה החלקה הראשון לא מתואר בפסוקים. במילים אחרות, שהיו בריאות קודמות והיו עולמות קודמים. האופציה הזו חזל כבר זיהו אותה, כן, שהיה בורא עולמות ומחריבם, והיום זה גם מספק תחמושת לתומכי התיאוריה, הלקטיאוריה שנקראת בריאתנות, כן, אנשים שמנסים לפשר בין הממצאים המדעיים שהעולם בין כמה מיליארדי שנים לבין החישוב המסורתי שהוא בין חמשת אלפים ומשהו, הנה, תראו, הם אומרים, היו עולמות קודמים, אלוהים פשוט החריב אותם, ולפני חמשת אלפים שנה בערך הוא ברא את העולם שלנו. התרבות שלנו. כן, והוא ברא אותו עם שלדים של דינוזאורים וכאלה וכולי.

כן, הוא ברא את כל העולמות האחרים רק כדי לבוא ולהגיד, when there is a will, there is a way, אותם. אוקיי, ומה האופציה השנייה? האופציה השנייה וקצת יותר חתרנית היא שאלוהים לא ברא את המים. כמו שיש אלוהים מאז ומתמיד, כך גם המים היו מאז ומתמיד. האופציה הזו מאוד מעניינת מפני שאנחנו מוצאים אותה בהרבה מאוד מיתולוגיות, גם של תרבויות בסביבה.

וגם במקומות רחוקים לדוגמה במיתולוגיה היפנית יהיה יפן צפים מתוך הים ואחריהם כל העולם במיתולוגיה המצרית היו מאה חשיכה האינסופיים ובתוכם ומתוכם האלים כוחות הטבע ואיתם כל העולם מתחילים להתאוות. אוקיי אז יש לנו מים יש לנו חושך יש תהום יש אלוהים וביום הראשון נברא האור. שעליו עוד מעט נדבר אני פשוט רוצה רגע שנדלג ליום השני לבריאת השמיים אנחנו נמצאים בפסוקים שיש על. היום השני מתחיל באמירה, יהי רקיע בתוך המים, והיא מבדיל בין מים למים. לאחר האמירה אלוהים מבצע, הוא עושה את הרקיע, הוא מבדיל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע.

אז מה בעצם קורה פה, והכל כמובן בראייה של איך הם תפסו את העולם שלהם, אני מזכיר. לגמרי, לגמרי. אז מה שקורה פה זה שמהפסוקים האלה מסתבר, שכותבי התנ״ך חושבים שבעקבות היום השני, מתחלק לשניים, המים העליונים והמים התחתונים, ומה שמפריד ביניהם זה הרקיע. אוקיי, אז מה לומדים על השמיים מתוך זה? אנחנו לומדים מזה שהרקיע חזק מספיק כדי להחזיק את המים העליונים למעלה, שהם לא יישפכו על פני הארץ, וזה מביא אותנו לחשוב על המילה המעניינת הזו, רקיע.

כשאתה חושב עליה יותר, איזה קונוטציות היא מעלה? רקיע, א', אני חושב על רקיע ברזל או משהו, אבל אולי רקע. כן, הם רקע לעולם כמו בתיאטרון, כן, מאחורה. החור הזה, הכחול היפה. כן, מאחורה, למעלה.

אז לגמרי אפשרי, אופציה ראשונה. אופציה שנייה זה שאנחנו יכולים לקחת את השורש רי שקוף עין, רכה, לרכע, לרדד מתכת, ואם ככה רכיע, עשוי מחומר קשה אולי מתחתי. אם למשל נסתכל בהחזקי פרק א', הפרק שמתאר את עלייתו לשמיים, כן, בומבה של נביא, פוגש את אלוהים, את הישויות שמקיפות אותו. אנחנו נראה שהוא מתאר את השמיים רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה איך קוראים לסרט עידן הקרח זה יזכר קופץ עידן הקרח פה עם השנאי אז הרקיע נתפס אולי כשכבה של קרח עד רגע שנייה אני לא מבין אם השמיים עשויים מחומר קשה אז איך לפעמים יורדים עלינו מים מאותם שמיים עליונים איך נוצר הגשם אז לפי תפיסתם כמובן כן אז פה יש לנו באמת תיאור מאוד יפה של גשם. בסיפור המבול בראשית זין פסוק 11 ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה זאת אומרת חלק גדול מהמים שהם מגיעים למבול יוצאים מלמטה מהמעיינות והשאר מגיעים מערובות השמיים שנפתחו זאת אומרת מכאן אנחנו יכולים להבין שבתוך הרקיע החומר הקשיח הזה יש ערובות שזה מעין פתחים קטנים שכנראה סגורים בדלתות קטנות שאלוהים פותח כרצונו ואז יורד גשם מעניין אם תתפללו יורד גשם עכשיו מעניין לראות שגם במיתולוגיות אחרות אפשר לראות תמונה דומה.

למשל בעולם המצרי, שהיה כאמור מלא מים לפני שהדברים החלו להיווצר, אנחנו רואים שהמים האינסופיים, המים הקמאיים, לא נעלמים כתוצאה מהבריאה, אלא הם נדחקים לשמיים ומתחת לארץ. הם בעצם נעדפו כתוצאה מהיש החדש שנברא, והמשיכו להקיף את העולם מכל הכיוונים. אם אתה מכיר את הקבלה, אז אותו דבר קורה גם לאלוהים. כן, כי אלוהים צריך לדחוק את עצמו מהישן או צר. עכשיו, אני מניח שרבים ממאזינינו לא כל כך טובים בקריאת מצרית.

למדתי, אך שכחתי. אוקיי, אז איזה כיף שהמצרים ממש אוהבים לצייר. ואם תחפשו בגוגל, תוכלו למצוא ציורים מצרים שמתארים באופן סכמטי את העולם. אפשר לראות בהם את האלנות אל עד השמיים, שעושה מין גשר. כזה, כן, ממש גשר, מעל אחיה, כן, מאוד יפה, מעל אחיה בעלה האל גב, שהוא אל האדמה, ועל הבטן שלה אפשר לראות את הכוכבים.

למה נוט והשמיים לא קורסים על גב והאדמה? בגלל שבאמצע ניצב אבא שלהם, שקוראים להם שוא, שהוא אל הרוח והאוויר, והוא תומך בנוט ומפריד ביניהם. גב ונוט מהווים אם כך את הגבולות של העולם, הם אלה שמפרידים בין העולם לבין המים הקדמוניים. ואיך נראה תיאור המסופוטמי של אותו עניין? הופה, פה אנחנו הולכים לאנומאליש, זוכר אנומאליש?

זוכר, ואפילו יש לנו פרק שלם על זה שדוקטור שחר עדבר, הופה, כן, מפליא לספר על זה, אז מי שרוצה ממש לקרוא שמה מוזמן, אבל בוא נזכיר. אז בקצרה בקצרה יש לנו את תיאמת שהיא המים הקדמוניים, ויש לנו את אפסוס שהוא אל המים המתוקים, וכש... הם ממזגים את מימיהם, מתחילים לקרות דברים, מתחילים להיווצר דברים. מהרגע הזה תהיה אמת לא ממש מוותרת, לא משחררת, שולטת ביד קשה, לא נותנת לעולם להתפתח, כן? והכל טוב עד שהאלימה צעירים בהנהגת מרדוך מורדים בה והורגים אותה.

נקרא מה... נדמה לי שזה... כן, כמה שורות כאלה. קטע שאחרי מותה הוא הרג אותה, הוא ירה בה את החץ, היא התפוצצה, ואז הוא... ובדק את גבייתה, הוא חצה את הפגר של תיאמת כדי לברום מופלאים, הוא ביטל אותה לשניים כמו דג מיובש.

חצייה הוא כונן קרקע השמיים, הוא משך את הבריח והציב שם משמר של אוהר שולם ממעל הצאת. זאת אומרת, תיאמת היא גם מפלצת, מפלצת ים ענקית, אבל היא גם מים, המים הקדמוניים. מקור אחר. אז כשהיא הופכת לשמיים... מים, צריך לנעול את המים, לשים שם משמר, כדי שהמים לא ייפלו בחופשיות על הארץ.

אוקיי, אז אם נסכם, יש לנו רקיע שניתן לדמיין אותו כמעין קערה הפוכה כזאתי, עשוי חומר קשיח, אולי מתחתי אפילו, הקערה הזאת ניצבת על הארץ, מפרידה אותה. מזכיר קצת את זה, את הסרט של סטיבן קינג, את הספר של סטיבן קינג. כן, סדרה את ה-under the dome, משהו כזה. כן, בדיוק. אפשר אפילו לומר מגינה, הכיפה הזאת.

על הארץ, מפני המים העליונים שפשוט יושבים שם, אז מה לגבי הדברים שנמצאים בשמיים? השמש, הירח, הכוכבים, איפה הם? אז בראשית א', היום הרביעי, והיום הראלוהים יהי מאורות ברכי השמיים, להבדיל ביניהם ובין הלילה, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, והיו למאורות ברכי השמיים וכל מיני כאלה, והוא בורא את שני המאורות הגדולים, ואת המאור הגדול לממשלת היום, המאור הקטן לממשלת הלילה, בורא גם את הכוכבים, ואז ויתן אותם אלוהים ברקיע השמיים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך וכולי. אז אחרי שאלוהים בורא את העולם, הוא בורא את השמש, את הירח ואת הכוכבים, כולם מכונים כאן מאורות, ואז אלוהים נותן אותם, הוא מניח, הוא משבץ אותם ברקיע הקשיח. ואז הוא נותן להם תפקידים שונים שקשורים בארץ הם עושים ביום ובלילה משמשים כאותות מועדים ימים שנים כן אפשר למדוד באמצעותם את הזמן ובסוף הוא גם נותן להם תפקיד לשמש כסימנים מה זה סימנים שאלה טובה אולי כיוונים אולי אסטרולוגיה השד יודע.

האמת שזה מעניין כי אלוהים שולט באותם מאורות. וזה אתה יודע שליטה בזמן היא שליטה בפוליטיקה ושליטה באנשים אז מה קורה במיתולוגיות אחרות באותו עניין. המיתולוגיה שהכי מפרטת בנושא יצירת הכוכבים קבוצות הכוכבים כן הקונסטלציות זו המיתולוגיה היוונית ליוונים יש ממש סיפור לכל כוכב ולכל קונסטלציה בשמיים.

האלים העלו אותם והניחו אותם בשמיים. חלק מהמזלות הם מפלצות מהסיפורים של הרקולס, לדוגמה הסרטן שהפך למזל סרטן, ואריה מעמק נמיה שהפך למזל אריה. וכאשר בוחנים את הסיפורים במיתולוגיה היוונית, אפשר לראות שרבים מהם נושאים מסר דומה. האלים הציבו את הדמויות או החיות בשמיים כמסר לבני אדם. אתם צריכים להתנהג כמו שצריך.

אל תצאו נגדנו אחרת כן אחרת כן קבלו בראש קצת מזכיר לי האמת את המסר הנעים והפיספולי כן אבל המאיים מהצד שני של הקשת בענן שילדי הגן כל כך אוהבים למרבה הצער אז אם נסכם על פי חלק מהסיפורים גרמי השמיים הם זכורים לסיפורים עם מוסר השכל בדיוק כמו הקשת שלנו אבל יש גם סיפורים אחרים שבהם גרמי השמיים הם ממש אלימים. אלים או לפחות ישויות אלוהיות, קח למשל הארכימליוס, כן השמש, סלנה שזה הירח, אוסלת השחר, אפשר לראות את זה גם במיתולוגיות אחרות. הוא רעיון לדעתי נדמה לי. כן, מלא אלים יש שם. עדויות לתפיסה הזו שהכוכבים ובעיקר השמש והירח הם אלים, אפשר למצוא גם בתרבויות אחרות.

זוכרים שראינו קודם את שלישיית האלים, גבנות ושוא, שמייצגים את העולם ואת גבולותיו. אז אפשר למצוא גם תמונות שבהן ממש אפשר לראות את הספינה של האל רע, אל השמש, כן, שדוחף שם את השמש עם הספינה שלו, ממש רואים אותו נע על גבי גופה של נוט. וכותבי התנ״ך מכירים את התפיסות האלה. כן, הם לא חיים בוואקום. הם לא בוואקום, זה לא עם לבדד דשכון, והם כמובן מתפלמסים איתם.

לדוגמה, בראשית א', בפסוקים שקראנו על בריאת הכוכבים, הכותבים... כותבים, מדגישים שאלוהים הוא זה שברא את המאורות, גם הגדולים וגם הקטנים, הוא זה שנתן להם את התפקידים שלהם, את המאורות, את האותות, את המועדים, אפשר אפילו לומר שלא יהיה ספק, אין ספק, כן? מכלל הן אתה שומע עליו, הם יודעים לעשות הרבה מאוד דברים, אלים הם לא, אל תתעסקו עם אלוהים, כן? אלוהים שולט בהם בהקשר הזה, כן? תהילים ידה, השמיים מספרים כבר רק את כבוד אל, אין ספק.

עכשיו לתפיסה הזו שגרמי השמיים הם אישויות אלוהיות, יש השלכות. לדוגמה בתרבות הבבלית הייתה חשובה, חשיבות מאוד גדולה להתבוננות בכוכבים, הבבלים אסטרונומים מעולים, הם יודעים להפיק מסקונות אסטרולוגיות והם יודעים גם לחזות מאות שנים לפני ליקויי חמה. למה חשוב כל כך לחזות ליקוי חמה מפני שזה היום המסוים? מסוכן ביותר שיש. לא יודע אם אתה יודע איותם, אבל ביום שליקוי חמה, המלך מת.

ולכן חייבים להתכונן אליו מראש. כן, כדי להתגבר על הסכנה, עושים טקס, שנקרא טקס של המלך החלופי, הם לוקחים מישהו פשוט, כן, איזה עיקר או איזשהו שבוי מלחמה, הם ממנים אותו למלך, ובתום הליקוי, הם הורגים אותו. שהרי ליקוי מעיד על כך שהמלך צריך... צריך למות, אז הוא חייב להתבצע, כן? שמש אל השמש, אל הצדק והמשפט אמר את דברו וגזר הדין שלו חייב להתבצע.

אם נסכם את כל מה שאמרנו כרגע על השמיים, בעולם העתיק לא קיימת ההבנה שכאשר אנחנו מסתכלים לשמיים אנחנו רואים את היקום, את הקוסמוס, את הגלקסיות. מה שהם רואים זה את כיפת השמיים, שזה כיפה עשויה חומר קשיח שמפרידה את העולם מהמים העליונים. בכיפת השמיים, ברקיע, מוטבעים השמש, הירח והכוכבים. עכשיו, הקדמונים מצליחים לזהות את התנועתיות, את המחזוריות של השמש, של הירח, של הכוכבים, ואת התנועה הזו הם מסבירים בדרך כלל בכך שהכוכבים הם ישויות אלוהיות או חצי אלוהיות, ועל פי כותבי התנ״ך, מי שמניע את הכוכבים, כמו שאמרנו, זה כמובן אלוהים, ואנחנו נראה לקח עוד מעט דוגמה. איך הם נעים החבר'ה האלה על הרקיע הקשיח?

מפני שיש שם דרכים, יותם. יש שם דרכים בשמיים, והדרכים האלה נקראות מסילות. בשירת דבורה למשל, אפשר לראות את הפסוק היפה הבא, מן שמיים נלחמו הכוכבים, ממסילותם, כן? הכוכבים נלחמים בסיסרה מהמסילות שלהם, מהדרכים שלהם, ששם הם נעים על פני השמיים. מעניין, אבל מה לגבי הבוקר?

מה עושים הכוכבים כשהם לא נמצאים ברקיע לפי תפיסותיהם של אותם אנשים? אין לכך תשובה מלאה, אבל כן אפשר למצוא רמזים. אתה מכיר את הסיפור בראשית כף ח' שיעקב עוזב את הבית שלו ומגיע למקום שבהמשך יהיה בית אל? כן. יופי, אז הוא יוצא, ואז ויפגע במקום, וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום, ויעש עם ראשו...

והשקע בהם מקום ההוא. ואיך זה קשור לעניין שלנו? יעקב עוצר במקום, הוא רוצה ללון שם. למה? מפני שיורד הלילה והשמש שוקעת.

אבל מה הביטוי בפסוק שמעיד על כך שהשמש שוקעת? כי באה השמש. הבנתי, אוקיי, באמת משונה, השמש באה, לכאורה היינו בעברית המודרנית אומרים, השמש באה אלינו, היא יוצאת, היא זורחת. אבל כאן הכוונה שהיא שוקעת, אז איך מסבירים את זה? אז יש כתבה איפה באינטרנט, חפשו בגוגל אסטרונומיה במקרא, ושם אתם תוכלו למצוא את ההסבר המאוד יפה של בן דב לביטוי.

הוא בעצם מסביר שבתקופת המקרא האמינו, ואני מצטט, שהשמש נמצאת בבית כלשהו, יוצאת ממנו בבוקר וחוזרת אליו בערב. זו הסיבה שעד היום אנחנו אומרים צאת החמה כדי לציין את הזריחה. והמילה מערב מקורה בשורש שמי קדום, שפירושו להיכנס. אז הביטוי בו השמש אומר שהשמש באה לביתה, היא נכנסה לביתה. שוקעת, וכשהיא יוצאת מביתה, צאתה חמה, היא זורחת.

אז לפי זה, איך היא באה ממזרח בבוקר, בצד השני של השמיים של הרקיע? שאלה טובה, באמת, אם שוקעת במערב, איך היא מגיעה למזרח? אז למיטב ידיעתי אין לכך עדות בתנ״ך, אבל במיתולוגיית המצרית, הכנענית והבבלית, מסופר שמתחת לעולם החיים היה עולם של מתים, ובלילה השמש עברה בעולם המתים, כי המתים לא פראיירים, הם גם צריכים להשתזף. ולפני שנסיים את הדיון בקוסמוס ונעבור לעולם שלנו, אני רוצה רגע להפנות לתשומת ליבכם לעניין שכבר רמזתי עליו אבל לא אמרתי באופן מפורש בתקופות הקודמות. בתקופות הקדומות המחזוריות לא נתפסת כחוק טבע כי עדיין אין דבר כזה חוק טבע זה רק ברנסאנס שם ואם כך.

אין דבר כזה מחזוריות נצחית זאת אומרת זה שהשמש זורחת היום לא אומר שהיא גם תזרח מחר בגלל זה ליקוי חמה כל כך מפחיד נכון זה ממש תלוי ברצון ויותר. מכך בפעילות יומיומית של אדוני או של האלים ולכן צריך לעבוד אותו צריך כן תראו למשל את איוב למדחת איוב בשלב מסוים נמאס על אלוהים ואין לו כוח לטענות ההגיוניות של איוב ולכן הוא מתחיל פשוט עם עד או מיניהם כן איפה היית כשזה איפה היית זה חוצפן מי אתה חושב שאתה איפה היית כשבראתי את העולם איפה היית כששמתי את הארץ על יסודותיה מי אתה אתה לא יודע כלום, אתה אפס, כן? ואז יש שם פסוק מאוד מאוד יפה, התקשר מעדנות קימה, או מושכות כסיל תפתח. זה בעברית? כן, האם אתה אי פעם קשרת את קימה, את הקונסטלציה הזו, את מערכת הכוכבים הזו במעדנות?

מעדנות אולי זה אזיקים. משום מה, או האם אתה פתחת אי פעם את המושכות של כסיל, שזה גם כן איזושהי מערכת של כוכבים. זאת אומרת, מכאן אנחנו מבינים שאלוהים שולט במזלות כמו שאדם שולט בבהמה. בערב הוא קושר אותם, והוא מכריח אותם לזרוח, ובבוקר הוא פותח את המושכות שלהם וכך הוא מאפשר להם לשקוע. אז איוב יקר, האם עשית את זה פעם?

חוצפן. שוב, אז במילים אחרות זה אומר, זה שהשמש זורחת היום, לא בהכרח אומר שהיא גם תזרח מחר, ואתה יודע מה, יש לי הרגשה, בראשית א', נכון ביום הראשון נברא האור, והשמש רק ביום הרביעי, אני לא בטוח אם הם מבינים עד הסוף שיש קשר בין האור לבין השמש. זאת אומרת, אלוהים בורא את זה, אבל הוא חייב להפעיל את זה, ואז, כן. הייתי אומר, זה שהשמש עולה ויש גם אור באור, עולם זה מקרי כן הם לא נורא יופתעו יום אחד אם האור יגיע והשמש לא כי השמש ישות בפני עצמה נכון והאור הוא ישות בפני עצמה אבל זה מה שאני חושב בפני עצמו. אז אזריחה של השמש תלויה באל שהיא או באל שמפעיל אותה ובהקשר הזה כמו שאמרת גם לבני אדם יש תפקיד הם צריכים להתפלל והם.

כל הטקסים הפולחניים האלה של הקצר ביותר וזה וואלה ממש מפחיד כן צריך לעשות את כל חגי. היה יש עליה כדי שהשמש לא תמות, צריך לתת לה כוח. ואני בקצרה בקצרה, אני קורא ספר מרתק שנקרא כשהנוצרים היו יהודים של פאולה פרידריקסן. קודם כל היא צודקת. כן, זה ספר יפהפה שמתאר את האמונות, בין היתר את האמונות של הנוצרים הראשונים שהיו יהודים, ואפשר לראות שם שבמאה הראשונה, השנייה לפני הספירה היהודית, יהודים, הרבה יהודים אני אגיד בזהירות, הרבה יהודים עדיין בטוחים שהכוכבים הם חצאי אלים לכל הפחות.

כפופים לאלוהים אבל חצאי אלים. מעניין. אז בוא, אני מסתכל ככה על השעון ואני רואה שדיברנו המון, אבל עוד לא דיברנו על דברים מאוד חשובים. לא דיברנו על העולם בכלל, כן, דיברנו על האזור שלנו, לא דיברנו על העולם, דיברנו על הכוכבים, אבל לא דיברנו על כנען. אוקיי, זאת אומרת יש לנו עוד שני נושאים לפחות, אז אני מציע שבשעון...

השלב הזה נעצור וניתן לעולם ולכנען את המקום שלהם בפרק נפרד, מה אתה אומר? יאללה. תודה בועז. להתראות. אוקיי, זהו, אז עד כאן הפרק הזה של עושים תנ״ך