בטלפון שלכם יש זכוכית, ופלסטיק, וזהב, וכסף, וגם ליתיום, נאודימיום, ועוד רשימה ארוכה מאוד של חומרים, שעל רבים מהם כנראה מעולם לא שמעתם – אבל החומרים האלה שולטים בעולם, וזו בעיה.
הפרק בשיתוף רשות החדשנות.
מקווים שנהנתם ואם כן אל תשכחו לדרג ולעקוב אחרי הפודקאסט.
אל תשכחו להצטרף לניוזלטר השווה שלנו בלחיצה כאן.
💌ולצפייה בפרקים הרשמו לערוץ היוטיוב שלנו בלחיצה כאן.
🤩לעמוד האינסטגרם לחצו כאן
לעמוד הפייסבוק לחצו כאן
לעמוד הטוויטר לחצו כאן
לעמוד הטיקטוק לחצו כאן
תמלול הפרק
הפרק הזה מוגש בשיתוף רשות החדשנות. נדבר על זה אחר כך. יש לכם ברגע זה זהב בכיס. או ביד, סביר להניח.
ואני לא מדבר על זה במובן האלגורי, של הזהב כמו לב הזהב, או חברות היא הזהב האמיתי, או שיש לכם משהו ששווה זהב. לא, אני מדבר על זהב. על תכלס זהב המתכת, יש לכם. יש לכם טלפון? בטלפון הזה יש זהב.
יש בו זהב בכל מיני מקומות, בלוח M, במגעים, יש שם שכבות דקיקות של זהב. מאוד מאוד דקות, אבל הוא שם. הכמות הממוצעת של זהב בטלפון חכם היא איפשהו באזור של 30 מיליגרם. שזה לא כל כך הרבה, אם הייתם גורפים את הכל מכל הטלפון ועושים ממנו גוש אחד, זה היה נראה כמו גרגיר של מלח גס. ואם אתם שואלים, אוקיי, כמה זה שווה בתכלס, אז נכון לרגע זה, המחירים משתנים כל הזמן, אבל נכון לעכשיו המחיר של 30 מיליגרם זהב הוא איפשהו באזור של 11 שקל.
מה שזה אומר זה שאם ברגע ששמעתם על זה החלטתם לשבור את הטלפון כדי לכרות ממנו את הזהב, אז... לא, זאת לא הייתה החלטה כלכלית טובה כל כך. אה, היי, היי, אני דורון פישלר, זאת התשובה. שכחתי, צריך גם שאלה וכאלה דברים.
אוקיי, השאלה היא זאת. יוהאי הבת שאלה, ממה עשוי הטלפון שלי? כמה שווה החומר שממנו עשוי הטלפון שלי, והאם אני יכולה לבנות אחד כזה בעצמי?
אוקיי, אז ביררתי, וזה המצב. מבחינת משקל, רוב הטלפון שלכם עשוי מפלסטיק ואלומיניום וגם זכוכית, אלה חומרים לא נורא יקרים. אבל חוץ מזה יש פה גם זהב, כן, ולא רק. בטלפון שלכם יש גם... כסף, משהו באזור של שליש גרם, וגם נחושת, כלומר ערד, זאת אומרת את כל המדליות יש לכם.
פלטינה, גם, יש, וגם זה לא החלק המעניין של העסק הזה, ממש לא. כי זהב זה סטנדרטי. אתם יודעים מה זה זהב, כבר אלפי שנים שהאנושות מתעסקת עם זהב וקוראת זהב, זה חומר יקר. כן, אבל הוא לא כזה מעניין בהשוואה לדברים אחרים שיש בטלפון שלכם. כי, אני לא יודע אם ידעתם את זה, אבל הטלפון שלכם מכיל גם ליתיום, בריליום, קובלט, טנטלום, גרמניום, אינדיום, רוטניום, סלניום, פנדיום, גליום, גדוליום, נאודימיום, פלדיום, אירופיום, ניוביום, ונדיום, איתריום, רודיום, ארביום וזאת רשימה חלקית של היסודות שנמצאים בטלפון שלכם, כולם אמיתיים!
אני לא המצאתי אף אחד מהם! אוקיי, אחד המצאתי. דרך אגב, אם תגלו מה היה היסוד המומצא ברשימה הזאת, אתם עשויים לזכות בהרגשה טובה. רוב החומרים האלה נמצאים בטלפון שלכם בכמויות זעירות ממש, כלומר מדובר פה על מיליגרמים, אבל הם שם והם לא שם לקישוט, הם עושים דברים, הם נמצאים במגעים, בסוללה, במסך, יש סיבה טובה לזה שכל אחד מהחומרים האלה נמצא בטלפון. מה שעוד מעניין זה מאיפה כל החומרים האלה מגיעים.
אז ככה, כל הניאודימיום בטלפון שלכם נכרע ככל הנראה בסין. פשוט כי רוב המכרות שמגיע החומר הזה בעולם נמצאים בסין. הפלדיום לעומת זאת מגיע כנראה מרוסיה או דרום אפריקה. הקובלט הגיע כמעט בלי ספק מקונגו. הדיספרוסיום הגיע מסין.
הליתיום מצ'ילה. הניקל מאינדונזיה והגרמניום כמו שיכולתם לנחש מן הסתם מגיע מסין. יש מונדיאל שלם שמתרחש בטלפון שלכם וכל זה זה לא נכון רק לגבי הטלפון כי החומרים האלה נמצאים גם במחשבים שלכם ובמכוניות וטלוויזיות ומכונת תספורת נטענת ובטריות שיש בכל מכשיר. לתפקד חומרים שיכול מאוד להיות שאת השם שלהם לא שמעתם אף פעם ומעבר לזה סביר שלא שמעתם על הדרך שהחומרים האלה עשו אל המכשירים שלכם. בכל המכשירים האלה אמרתי מדובר בכמויות נורא נורא קטנות.
אז בתשובה לשאלה כמה עולים החומרים שמהם עשוי הטלפון שלך כולל הזהב וכולל כל היתר אז ככה אם היה מדובר באמת רק בחומרים הבסיסיים כן בלי שום קשר לאיך שהם מורכבים שזה מסובך רק הכאילו ערימות של החומרים העלות של כולם ביחד היא גג 40 שקל וזה בנדיבות רק מה, יש הרבה טלפונים בעולם היום, יש יותר טלפונים מבני אדם בעולם אז אם אנחנו מדברים על העלות של החומרים האלה, לא של הטלפון שלך ספציפית אלא של כל הטלפונים אז צריך כמובן להכפיל את המספר הזה בקצת יותר מ-10 מיליארד ומכיוון שאנחנו מדברים גם על כל המחשבים וכל המכשירים האחרים בעולם, הערך של החומרים האלה נמדד בטריליונים. ולכן כל אחד מהחומרים האלה שנמצאים במכשירים שלכם בעלפיות גרם, כל אחד מהם הוא תעשייה, הוא תעשייה גדולה ויקרה וחשובה. החומרים האלה מוגדרים מינרלים קריטיים. כי זה מה שהם. הם קריטיים.
העולם המודרני שאנחנו חיים בו מתפקד בזכות החומרים האלה. אז מאיפה החומרים האלה באים? איך מביאים אותם? מה הבעיות עם זה? ואיך אפשר לעשות את זה טוב יותר?
זאת שאלה גדולה. בואו נדבר על התשובה.
פעם ב... ימים עברו, הכלכלה של העולם נשענה על חומרים. חומרים פיזיים, דברים שאפשר היה לחפור באדמה ולמצוא, ולקחת ממקום אחד ולמכור במקום אחר. ולכן מדינה שבה נמצא פתאום מרבץ של חומר יקר, והחומר הזה היה יכול להיות זהב, או סוכר, או תבלינים, או נפט, או... קאקי של ציפורים, המדינה הזאת הפכה לעשירה.
או שהגיעו אנשים ממדינה אחרת והקימו שם מכרות והעבידו את האוכלוסייה המקומית והם נהיו העשירים, גם זה דבר שקרה לאורך ההיסטוריה לעיתים קרובות. הנקודה היא שהחומר היה העיקר, הכלכלה הייתה סחר בחומרים, האנשים הכי עשירים היו האנשים שסחרו בחומרים.
היום... זה כבר לא המצב, נכון? היום התעשייה הכי גדולה בעולם היא לא של חומר, אנחנו עוסקים במידע. החברות הכי גדולות בעולם הן חברות כמו גוגל ומטא ופייסבוק וכל ענייני ה-AI למיניהם ורוב ההייטק באופן כללי, אלה חברות שמגלגלות המון כסף שלא מתעסקות בחומרים בכלל, לא בלשים דברים פיזיים במקום כלשהו, הן מתעסקות במחשוב. במידע, בדברים שקיימים רק בעולם הווירטואלי.
זה נראה ככה, נכון? זה מה שאני חשבתי, אז זה קצת מפתיע לגלות שלא, העולם לא באמת השתנה עד כדי כך. כי כל המידע הזה הוא רץ על מחשבים. לפעמים אלה המחשבים שלכם, טלפונים, לפטופים וכאלה, אבל הרבה מזה לא נמצא עליהם, הרבה מזה קורה... בענן.
והענן נשמע כמו משהו לא מוגדר, זה פשוט קורה אי שם. אבל בסופו של דבר הענן הוא לא בשמיים. הענן הוא דאטה סנטרס. הענן הוא חוות שרתים ענקיות שנמצאות פיזית באיזה מקום וכוללות המון מחשבים והמון זיכרון וצורכות כמויות אדירות של אנרגיה ומים והן עובדות על מכשירים שעשויים מחומרים. והחומרים האלה צריכים להגיע מאיזה מקום.
אז אולי נראה כאילו הפסקנו להתעסק בחומרים והתחלנו להתעסק ברוח או משהו, אבל לא, חלק גדול מאוד מהכלכלה של העולם הוא עדיין עניין של חומרים נדירים שמוצאים באדמה ומוכרים אותם, כמו פעם. אבל החומרים השתנו. היום אנחנו לא מדברים על חומר אחד שפשוט שולט בעולם, כמו שפעם היה... זהב או נפט, אלא הרבה חומרים. כי אמרנו, כדי לייצר טלפון או מחשב או דאטה סנטר או טורבין יתרך או אוכפן או שואב אבק רובוטי או מכונית חשמלית, צריך כל מיני חומרים שמגיעים מכל מיני מקומות, ומחזור אפילו באחד מכל החומרים האלה יכול לתקוע תעשיות שלמות.
ולהביא אותם מאיפה שהם לא נמצאים אל הטלפון שלך זה לא רק הקריאה, זה קריאה ומיצוי ושינוע ואחסון ומחזור, זה... הרבה דברים. ברשימה של מה שמוגדר עכשיו מינרלים קריטיים יש נכון לעכשיו 60 חומרים שונים, רובם עם שמות שנגמרים ביום.
דרך אגב, עוד חומר יקר קלאסי שתמיד מדברים עליו בהקשר של קריאה זה יהלומים. אבל בטלפון שלכם אין יהלומים. קודם כל... אין הרבה מה לעשות עם יהלומים, חוץ מלהיראות טוב, הם לא מאוד שימושיים. כלומר, כן הם מצוינים אם אתם רוצים לחתוך זכוכית או משהו, אבל אם אתם לא מנסים לחתוך זכוכית עם הטלפון שלכם, אין עוד הרבה מה לעשות איתם, וחבל אולי כי יהלומים זה קל, כי אפשר פשוט לייצר יהלומים.
אתם יודעים את זה, נכון? לא צריך לחפור באדמה כדי למצוא יהלומים. יהלום זה פשוט פחמן דחוס באופן מסוים. פחמן הוא יסוד מאוד לא נדיר, ואם לוקחים קצת כזה ומעבדה וציוד, אפשר לעשות יהלום. זה עולה כסף, אבל זה יותר פשוט מללכת לאיזו נקודה אקראית בעולם ולהתחיל לחפור.
כל הקטע הזה של וואו, יהלומים, זה הדבר הכי נדיר והכי חשוב בעולם, לא נכון. יהלום זה פחם עם מחצה ציבור, כי אפשר פשוט לעשות אותם. אבל אי אפשר לעשות זהב, או קובלט, או גליום, או כל אחד מהחומרים האחרים, כי אלה יסודות. ליצור יסוד, כלומר לשנות את גרעיני האטום, את מספר הפרוטונים והאלקטרונים של אטום, ולהפוך יסוד אחד ליסוד אחר, זה לא בדיוק בלתי אפשרי, כי זה מה שעושים במייסי חלקיקים או בקורים גרעיניים, אבל... אפילו שם מדובר על אטומים בודדים, וזה בעלות כל כך אסטרונומית שזה פשוט לא מעשי בשום צורה.
ככה שאפילו לגבי החומרים שצריך באמת כמות זערורית, עדיין הפתרון היותר זול והיותר קל הוא הפתרון המאוד מאוד לא זול וממש ממש לא קל של ללכת לאיזה מקום בעולם ולחפור כמויות עצומות. מתוך האדמה. אני בטח לא יכול לדבר על כל החומרים האלה, אז בואו ניקח בתור דוגמה אחד מהחומרים שנמצאים אצלכם בטלפון, ודווקא אחד שהשם שלו לא נגמר ביום. ניקל. יש כמה דברים שעושים עם ניקל בטלפון.
קודם כל, ברוב הבטריות של הטלפונים הסלולריים יש ניקל, וחוץ מזה, משום שהוא מוליך טוב והוא עמיד בפני חלודה, מצפים בו חלקים אחרים כדי להגן עליהם. ועם כל זה יש לכם בטלפון כמה גרמים של ניקל. ניקל זה גם הכינוי של מטבע של חמש סנט באמריקה. זה משום שהמתכת שממנה עשוי המטבע המסוים הזה היא ברובה הגדול, כמו שיכולתם לנחש. נחושת.
שום דבר לא הגיוני בעולם. באינדונזיה יש אי גדול עם צורה מוזרה. בשם סילאווסי, שמכוסה כמעט כולו בג'ונגל. הוא עצום, הוא ירוק, יש בו עושר עצום של סוגי צמחייה ובעלי חיים, ויש בו חורים. חורים לא רק כאילו חסרים שם העצים, אלא כאילו לקחו מתוך הג'ונגל ביס.
במקום שבו היה ג'ונגל יש... חור גדול באדמה, עם אדרים של מכונות ענק ומשאיות שלוקחות את הסלעים, את האדמה, כאילו בלי שום מטרה חוץ מלהוציא אותם משם. כאילו הם פשוט חופרים בור ענק לצד השני של כדור הארץ, באמצע הג'ונקל. ככה נראה מכרה ניקל. וככה בגדול נראים מכרים של הרבה מהחומרים האלה.
אלה לא... מנהרות חצובות עמוק בסלע, אלא פשוט כאילו הוציאו משטח גדול את כל הסלע. הסיבה לזה היא שלחפש ניקל, לצורך הדוגמה, זה לא כמו לחפש יהלומים, זה לא שאתם חופרים מנהרות עד שאתם נתקלים בגוש מנצנץ של ניקל ואתם מוצאים אותו מהאדמה ומשאירים את שאר האדמה שם. לא, הדברים האלה פשוט חלק מהסלע. הרבה מהם הם אפילו טכנית לא נדירים, כי הם נמצאים בכל מקום.
ניקל, אם אתם מסתכלים על כדור הארץ באופן כללי, הוא בטופ 10 של החומרים הכי נפוצים שיש. ונכון שהרבה מזה הוא במרכז כדור הארץ, אבל גם כאן אצלנו על פני הקרום הוא נמצא כמעט בכל מקום. בדרך כלל בכל סלע אקראי בקרקע תהיה כמות מסוימת של ניקל, היא פשוט תהיה מאוד מאוד קטנה. אזור שנחשב לעשיר במיוחד בניקל הוא כזה שבו הסלע מורכב ממשהו כמו אחוז אחד של ניקל במקום מאיתה אחוז כמו במקומות אחרים. מה שזה אומר זה שאי אפשר פשוט להוציא אותו ולהשאיר את כל היתר, זה לא עובד.
בשביל להשיג טונה של ניקל צריך להוציא 250 טונות של סלע מהאדמה ויש חומרים אחרים שבהם השיעור הזה גבוה הרבה יותר, שצריך 500 טונות של סלע כדי להשיג טונה אחת של החומר הזה. בנוגע לטלפון הספציפי שלכם, היו מי שישבו וחישבו, ואני לא אערב לחישוב הזה כי הוא מאוד מסובך, אבל הטענה היא שבשביל להפיק את החומרים שכלולים ספציפית בטלפון שלכם, המיליגרמים האלה של כל דבר שנמצאים בטלפון אחד, נחפרו מתוך האדמה בערך 34 קילוגרם של סלעים. אני חושב שאנשים יהיו מגיבים קצת אחרת אם יהיו מקבלים כל פעם שהם קונים טלפון, אז ביחד עם הטלפון הדק והחתיך שלהם, הם יהיו מקבלים גם התנה 34 קילוגרם של סלע. זה בונוס, זה מגיע ביחד. ושוב, 34 קילוגרם זה משקל, זה לא משקל עצום, אבל אם אתם מכפילים את זה ב-10 מיליארד, אתם מתחילים לקבל מושג על הכמות של החומר שמוצא פה מהאדמה, בשביל שיהיו טלפונים.
וברוב המקרים הקריאה היא אפילו לא הבעיה הגדולה. אם הוצאתם מהאדמה 250 טונות סלע, יש לכם 250 טונות סלע. אי אפשר לשים אותם בתוך טלפונים. השאלה עכשיו היא איך מוציאים מזה רק את החומרים שאתם צריכים. והתשובה בהרבה מקרים היא...
כזאת, מפוצצים את הסלע לחתיכות, גורסים את החתיכות האלה לחתיכות יותר קטנות, תוכנים אותן לפירורים, תוכנים אותן שוב לאבקה, ממיינים את האבקה, מטיחים את האבקה, ממיסים אותה, מזקקים אותה, ומה שנשאר זה ניקל. ומה שנשאר בצד השני זה הרבה מאוד טונות של בוץ. דבר שהוא לא ניקל. זה סלע רטוב, מפורר, טחון ומומס, זה אשפה. התהליך הזה הוא לעיתים קרובות החלק הקשה והיקר והמזהם של כל העסק.
עכשיו כמובן זה שונה בתלות על איזה חומר אנחנו מדברים, כי זה הרבה חומרים שמופקים בכל מיני מקומות ובכל מיני שיטות, ואין דבר שמשותף לכולם. כמות העבודה והאופן שבו זה נעשה הם שונים בכל מקום, לא תמיד המכרה הוא כל כך בולט בסביבה, כמו באינדונזיה, לפעמים פחות, לפעמים יותר. ישנם מכרות הליתיום בצ'ילה, ששם המכרה, מה שאפשר לקרוא לו מכרה, הוא פשוט סדרה של בריכות, שנמצאות באמצע מישור ענק וריק לחלוטין וחם כמו הגיהנום בערך, שאליהם שואבים מים מלוחים עשירים בליתיום מתחת לאדמה. ושם הם פשוט מתעדים לאיטם בשמש עד שהם משאירים משקה של ליטיום. ומהצד השני, אם לקחת את הדוגמה הכי קיצונית, ישנם מכרות הקובלט בקונגו, שזה כבר כולל את כל הלהיטים הגדולים.
זיהום סביבתי בקנה מידה ענק, ועבודה של אנשים בתנאי העבדות, ועבודת ילדים, וכל הדברים הגרועים ממש ממש. יש פה טווח גדול, זה לא תמיד עד כדי כך גרוע, אבל בגדול זה תמיד קריאה. כלומר, להוציא אלפי טונות של סלעים מתוך האדמה, זה אף פעם לא הולך להיראות טוב. כלומר, לא קיים מצב שבו יגידו, לשמחת כולם מכרה אדמנטיום חדש יוקם ביער שלנו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מאוד מרוצים מזה, והמקומיים אמרו, סוף סוף מישהו עושה משהו בעניין כל העצים המכוערים והחיות המעפנות שהיו פה.
לא, זה לא הולך לקרות. מכרה הוא די בהגדרה נזק לסביבה המיידית שלו, לפעמים יותר, לפעמים פחות. האירוניה היא שלפעמים הסיבה לזה היא דווקא הדברים הכי סביבתיים שיש.
בואו נדבר רגע על חומר אחר שנמצא בטלפון שלכם, נאודימיום. כמו הרבה חומרים אחרים, הוא נמצא בטלפון שלכם בכמות ממש ממש... ממש קטנה, אבל צריך אותו. למה המשמש הנאודימי הוא בטלפון שלכם? הוא עושה את זה.
הרטט. זה. ואתם יכולים להגיד, ובצדק, שרטט זה נחמד, שאפשר לקבל הודעות בקולנוע בלי שזה יפריע לכולם, אבל זה לא מה שהייתם מגדירים כ... קריטי, אבל זה לא הדבר היחיד שנאודימיום עושה. נאודימיום הוא מרכיב חיוני בייצור של מגנטים חזקים, ומגנטים זה קריטי.
לא בגלל שהם מאפשרים להדביק ציורים במקרר, אלא לדברים יותר חשובים. כל דבר שהופך חשמל לתנועה, כלומר כל פעם שחשמל גורם לדברים להסתובב, זה מגנט. כלומר, מאוורר, מכונת כביסה, מברשת שיניים חשמלית, מעלית, הדבר שעושה ברר בטלפון שלכם, וזה דבר גדול, גלגלים של מכוניות חשמליות.
מכוניות חשמליות ותחבורה שמבוזזת חשמל באופן כללי, רכבת קלה וכל הדברים האלה. זה מעולה, כי אלה כלי תחבורה שלא מזהמים, או לפחות לא מזהמים בסביבה הקרובה שלהם. הם לא פולטים עשן והם לא צורכים נפט, בגדול אחלה דבר. וכן, כדי להפחית פליטות פחמן, כדאי מאוד שהאנושות תעבור ליותר ויותר מכוניות כאלה, וזה קורה בשנים האלה, נהדר. שלא לדבר על זה שזה נכון גם הפוך, לא רק חשמל שגורם לדברים להסתובב צריך מגנטים, אלא גם דברים שמסתובבים שיוצרים חשמל.
כלומר, טורבינות רוח. שזה בכלל מעולה, זה חשמל נקי לחלוטין, הוא נוצר ליטרלי מהאוויר. יש מדינות שבהן חלק גדול מהחשמל היום מופק מטורבינות רוח, וגרם אחד של פחמנדו חמצני לא נפלט מזה. מדהים. אבל, כדי לייצר אנרגיה נקייה, צריך ללכלך.
כי בשביל הטורבינות האלה, ובשביל המכוניות החשמליות הנהדרות האלה, צריך וכדי לייצר מגנטים צריך נאודימיום והקריאה שלו מזהמת זה שוב עניין של לקחת מקום בעולם, לחפור ממנו אלפי טונות של סלעים, לרסק, לכתוש, לרתך, להעמיס בחומצה זה תהליך שלוקח הרבה אנרגיה, לאו דווקא נקייה, המון המון מים והוא מאוד מזהם קריאה של נאודימיום היא תהליך שכולל כמות כזאת של זיהום והתנאים במכרות האלה הם לפעמים כל כך זוועתיים יודעים מה? אולי אתכם אם מותקלו בית זה לא כזה נורא אחרי הכל. עכשיו זהו, זה לא באמת המצב, זה עדיין כדאי, כן? בחישוב הכללי זה עדיף לכדור הארץ שאנחנו כן נכרה ניודימיום ונייצר מכוניות חשמליות ותורבינות רוח, זה פשוט לא חינם, זה לא פתרון קסם, יש מחיר להכל. ייצור של מכונית חשמלית בגלל המגנטים והבטריות הענקיות שיש בהם, זה כוללות המון.
מינרלים קריטיים, הייצור של מכונית חשמלית גורם ליותר זיהום מייצור של מכונית שמונעת בנפט. כלומר, ברגע שבו שתיהן יוצאות מהמפעל, מכונית בנזין ומכונית חשמלית, המכונית החשמלית היא זאת שגרמה ליותר זיהום בעולם ופלטה יותר גזי חממה. צריך לנסוע בה הרבה זמן כדי להחזיר את החוב, כלומר לגרום לזה שבחישוב הכללי אתם חסכתם זיהום בזה שהמכונית הזאת קיימת. אז תראו, אני לא הולך להגיד, אנחנו עושים הכל, פתרון הוא לעזוב הכל וללכת לגור במערה, בלי חשמל ובלי אינטרנט. כלומר, תעשו את זה אם בא לכם, אבל זה פשוט לא פתרון שרוב האנושות תבחר בו.
תרבות הצריכה פה, היא לא הולכת לשום מקום, אנשים ימשיכו לקנות טלפונים, אנשים ימשיכו לנהוג במכוניות, עדיף חשמליות, וימשיכו להשתמש במכשירים שצורכים... מינרלים קריטיים. השאלה היא לא האם זה יקרה, אלא איך לעשות את זה יותר טוב, יותר יעיל, יותר זול, יותר נקי, פחות מזהם. ועוד שאלה כאן היא זאת, איך רשות החדשנות קשורה לזה? רשות החדשנות, שכבר השתתפה איתנו בפרק או שניים, היא הגוף הממשלתי שמשקיע במחקר ופיתוח של טכנולוגיות חדשניות ופורצות דרך.
כלומר, אם יש לכם... חברה חדשה וחדשנית או אפילו רעיון לחברה, אז זה מי שאתם צריכים לפנות אליו. עכשיו, בישראל כנראה לא יימצאו מקורות חדשים לחומרים קריטיים בקרוב. כלומר, שבעמק יזרעאל יימצא פתאום מכרה ענק של גרמניום שיעשה את כולם עשירים, זה כנראה לא יקרה. אבל בגלל שכל התעשייה הזאת של המינרלים הקריטיים היא כל כך מורכבת וכל כך...
רחוקה ממושלמת, זה בדיוק מה שאומר שיש הרבה מה לשפר והמון מקומות שונים לעשות את זה. ויש הרבה חברות ישראליות, חלקן סטארט-אפים צעירים וחלקן ותיקות, שעוסקות בדיוק בתחומים האלה של איך לעשות את כל זה יותר טוב. יש חברות כמו ור AI Discoveries וגאו אינטלקסט שמשתמשות בבינה מלאכותית כדי לנתח כמויות עצומות של מידע גיאולוגי ולחזות איפה כדאי לחפש מרבצים חדשים. ותנובה, שעובדת על דרכים לאבד ולזקק חומרים מתוך אסלעים שניחרו כבר באופן יעיל יותר ומזהם הרבה פחות. ואדיוניקס, שמפתחת אלקטרודות חדשות אסוללות שמאפשרות לטעון אותן מהר יותר ולהפריד את הצורך בחלק מחומרי הגלם.
ובי אר איי ובת רי, כלומר רי. רי במובן של ריסייקל, כאילו שהן אוספות ומחזירות סוללות משומשות כדי להחזיר לשימוש מתכות כמו ליטיום וניקל וקובלט ויש עוד, יש עוד הרבה שכל אחת מהן עוסקת באיזשהו שלב במחזור החיים של חומרים קריטיים כי כשמדובר בחומרים קריטיים, הכל קריטי אם תמצאו דרך טובה יותר להוציא עוד שני גרם של חומרים יקרים מתוך כל טלפון או פשוט לגרום לסוללות של טלפון לעבוד יותר זמן הצלתם איזה יער גשם או שניים? הדרישה לחומרים האלה והבעייתיות שלהם כל כך גדולות שלפעמים עולים רעיונות של איך לאתר חומרים כאלה שנשמעים מופרעים לחלוטין. למשל, יש מקום בעולם שבו לא צריך לחפור את החומרים האלה מתוך האדמה. הם פשוט מונחים על הרצפה, בגושים קטנים, אפשר פשוט לבוא ולקחת אותם.
זה הכל. הבעיה היא שהמקום הזה הוא קרקעית האוקיינוס. כלומר, כל מה שצריך זה להגיע לקרקעית לעומק של כמה קילומטרים מתחת לפני הים ולהפעיל שם סוג של שואב אבק ענק ששואב את כל הגושים האלה ביחד עם הרבה חול ולסנן את החול הזה ויש לכם ערימות של חומרים לא ממש מוכנים לשימוש, אבל עדיין במצב ממש ממש טוב. וזה לא דבר שפשוט לעשות, אבל יש חברות שמתכננות לעשות בדיוק את זה. להפעיל צוללות רובוטיות שיגיעו לקרקעית האוקיינוס השקט בשביל לשאוב את החומרים האלה ששם.
עכשיו, נכון לרגע הזה שבו אני מקליט את זה, זה עדיין לא קיים בפועל.
אבל קריאה בקנה מידה משמעותי זה לא קרה עדיין. וחוץ מזה, אם יעשו את זה, עיקר הוויכוח על זה זה שאם יעשו את זה, אז כן, גם שם זה יפגע בסביבה. הסביבה במקרה הזה היא הסביבה של קרקעית אוקיינוס, וקרקעית אוקיינוס זה דבר שאנחנו יודעים עליו כל כך מעט שקשה מאוד לדעת איך. אבל כנראה לא יהיה טוב. אוקיי, אוקיי, אוקיי.
אתם יודעים איפה יש המון מינרלים וזה לא יפריע לאף אחד אם ניקח אותם? בחלל, באסטרואידים, כל מה שצריך זה פשוט לטוס לאסטרואיד, לנחות עליו, לחפור בו, ולשלוח את החומרים האלה חזרה לכדור הארץ. זה הכל, ים כסף. כמובן שבערך כל מילה במשפט האחרון שאמרתי מסובכת במידה פסיכית, זה לא פשוט בכלל, אבל כן זה דבר שאפשר לעשות.
וכבר עשו את זה. ב-2023, אוזיריס רקס, המשימה של נאסא, טסה אל אסטואיד שנקרא בנו, היא חפרה שם, היא אספה קצת חומר בפחית והחזירה אותו לכדור הארץ. זה קרה. התקציב של המשימה הזאת היה קצת יותר ממיליארד דולר. ויביאה לכדור הארץ 121.6 גרם של סלעים מהאסטרואיד.
לא 121 גרם של חומרים נדירים ויקרים, כן? 121 גרם של מה שלא יהיה על אכלוך שהיא במקרה נחתה עליו. אז כרגע זה לא מאוד מאוד כלכלי העסק הזה, אבל כן יש חברות שמנסות, היו כבר כמה חברות שנוסדו על ידי אנשים עשירים מאוד ומפורסמים מאוד, שאמורות לעשות... בדיוק הזה. להגיד שזה פרקטי כרגע?
לא ממש. יש גם פתרון הרבה יותר פשוט והרבה יותר קרוב מאשר לחפש חומרים נדירים על אסטרואידים. בואו נראה איפה עוד נמצאים כל החומרים החיוניים שצריך בשביל לייצר טלפון. בטלפון. המון מכשירים חשמליים מתקלקלים ונזרקים לזבל כל יום והם כוללים המון מבדיוק החומרים שאנחנו צריכים זהו, מילת הקסם, מאיחזור אם פשוט כולנו נמחזר את המכשירים שלנו לא יהיה צריך לכרות שום דבר חדש אבל כמובן שזה לא באמת כזה פשוט העניין הוא כזה, אם אפשר היה פשוט ללחוץ על כפתור וכל הטלפון היה מתפרק חזרה למרכיבים שלו כולל ה-30 מיליגרם זהב ואז אפשר היה לשים כל אחד במגירה שלו ולהרכיב מזה טלפון חדש, זה היה נורא נוח.
אבל זה פשוט לא באמת ככה. נגיד שאתם באמת רוצים את ה-11 שקל ששווה הזהב בטלפון שלכם, אתם הולכים לצורף ונותנים לו את הטלפון, והוא יגיד לכם, מה אתם רוצים שאני אעשה עם זה? קודם תוציאו את הזהב, אחר כך נראה. כי הזהב הזה הוא לא גוש, הוא פרוסות זהרוריות שצריך לדעת איפה הם נמצאים, ואז... לחלץ אותם ולהפריד אותם מכל החומרים האחרים.
את התהליך הזה אפשר לעשות, הוא לא בלתי אפשרי, אבל הוא לא פשוט, ואי אפשר לעשות אותו בבית, ולעשות אותו, אני לא יודע בדיוק כמה זה יעלה, אבל אני מנחש שיותר מ-11 שקל. לכן זה פשוט לא כדאי. לפחות לא ברמת הטלפון הבודד. מצד שני, אם היו לכם 317,000 טלפונים מקולקלים, יש מצב שזה היה הגיוני לבנות מפעל שעושה את התהליך הזה של להפריד את הזהב מתוך תוך הטלפון, זאת תהיה השקעה גדולה מאוד, אבל זה כן יוצא משתלם בסוף. ואם אתם כבר עושים את זה, אז אתם בטח לא תסתפקו בזהב, אלא תוציאו גם את כל הגליום, אדמנטיום, מה שזה לא יהיו החומרים האלה מקודם.
אז כן, להוציא את כל החומרים האלה חזרה מתוך הטלפונים לשימוש חוזר, זה תהליך שאפשר לעשות, ויש חברות גם שמתעסקות בדיוק בזה. וזה עדיין תהליך יקר. לעשות את זה. כאילו, לכרות טלפונים זה דומה ללכרות מהאדמה, זה תהליך יקר ומורכב ומזהם, אבל פחות. פחות מאשר להוציא אותם מהאדמה.
לגבי חלק מהחומרים, זה פשוט לא משתלם. כלומר, יותר משתלם לכרות חומרים חדשים מתוך האדמה מאשר לחלץ אותם מהטלפונים. אבל בגלל שהדבר הזה הוא בהחלט דבר שקיים ועוזר, אז יש חוקים לגבי זה. כמה מחברות הסלולריות הישראליות מפעילות תוכניות שבהן הן יכולות לקנות מכם חזרה את הטלפונים המקולקלים שלכם במחירים אטרקטיביים. אטרקטיביים זה בין אייפון כמעט חדש שעדיין עובד שאתם יכולים לקבל עליו יותר מאלף שקל ועד סמסונג גלקסי A20 מקולקל שבכל זאת תוכלו לקבל עליו שלושים שקל.
זה משהו. יש מקומות אחרים, מרכזי מיחזור שבהם אתם יכולים לתת את מכשירי החשמל שלכם במקום סתם לזרוק אותם לפח לשים אותם במפחי המחזור ולזכות בהרגשה נעימה. יש חוק שכשאתם קונים מכשיר חשמלי, החנות שממנה קניתם אותו מחויבת לאפשר לכם לפנות בחינם את המכשיר הישן שלכם מהבית למחזור עם כוכבית, שעם כל עוד זה לא מקרה חריג, כמו קומה שלישית ומעל בלי מעלית וכל זה. עכשיו, החברה לא מחויבת לשלם לכם על זה, אבל עדיין, לפנות מקרר מהבית או משהו זה בפני עצמו לא פשוט, אז שתדעו שזה מגיע לכם בחינם. ולקחת את הטלפון או הטוסטר או כל דבר חשמלי למרכז מיחזור זה יותר טוב מאשר לזרוק אותם למזבלה.
זה לא פותר את הכל. כאילו, זה לא, אי אפשר לייצר את כל הדברים החדשים שהאנושות צורכת רק מהישנים. לפתור את כל בעיית התלות במינרלים קריטיים של העולם באמצעות מיחזור זה לא אפשרי, אבל זה עדיין צעד בכיוון הנכון. אוקיי, מה הייתה השאלה? ממה עשוי הטלפון שלי?
אז ככה, הוא עשוי מרוב היסודות הכימיים שקיימים ביקום, כולל כאלה עם שמות שכנראה בחיים לא שמעת עליהם, אבל בכמות כזאת שבסך הכל שווה... אולי מנה שווארמה. ולא, את לא יכולה להרכיב את זה לבד.
זאת התשובה לשאלה הזאת. אבל כמו שאמרתי, אם יש לכם תשובות יותר טובות לגבי איך ואיפה למצוא, לייצר, לשנע, לאחסן, למצות או למחזר מינרלים קריטיים שלא כוללים קריאה באסטרואידים, אל תפנו עם זה אליי, אבל אולי תפנו עם זה לרשות החדשנות, ויש מצב שישקיעו בכם. יכול להיות שהם ישקיעו בכם גם אם זה כן כולל קריאה באסטרואידים, אם תצליחו לעשות את זה משתלם, אני לא יודע. בהצלחה. זאת הייתה התשובה.
אני לא יודע אם ידעתם, אבל חברי הפטריון פישלנד, של התשובה, שמעו את הפרק הזה יום קודם. הם שומעים, באופן כללי, הם מקבלים את כל הפרקים יום קודם, כי יש להם פרוטקציה, וגם לכם יכולה להיות, אם רק תצטרפו לפטריון. עורכת את הסאונד שלי, נוי, ייעוץ וטביחה מורלית, מוץ, תודה לכל צוות רשת עושים היסטוריה, את כל ה... פרקים של הפודקאסט, אתם יכולים למצוא בדורון פישלר דוט קום ואתם יכולים למצוא שם גם תאריכים, תאריכים יפים, לא, תאריכים של ההרצאות שלי, מתי אני עושה הרצאות בכל מיני מקומות ואפשר למצוא שם פיקסלים, מילים, טקסטים, לא יודע, אני לא יודע למה אני מדבר בשלב הזה. אני דורון פישלר, יאללה ביי
