איפה המקל של גבי ודבי? [התשובה]

היי, אני דורון, זאת התשובה. אני מקבל הרבה שאלות מילדים, וזה סבבה, כמובן. אבל אני לפעמים מעדיף לקבל שאלות גם ממבוגרים, כי לפעמים זה סגנון אחר של שאלות. אני קיבלתי למשל שאלה מגל, שזאת שאלה ששום ילד או ילדה פשוט לא היו יכולים לשאול. השאלה היא זאת, היי דורון, אולי תוכל למצוא איפה המקל של גבי ודבי?

זה מסוג השאלות שמפצלות את הקהל, משום שממש ברגע זה ישנם אנשים שיודעים בדיוק על מה אני מדבר, ושהגיע הזמן שמישהו באמת ייתן תשובה לשאלה הזאת. והרבה אנשים אחרים שלגמרי אין להם שמץ של מושג על מה אני מדבר. ההבדל הוא בעיקר רגיל. אז בשביל אלה שנולדו מאוחר ולא מבינים למה זה מעניין, אני אנסח את השאלה בצורה אחרת.

לפני כמה עשרות שנים, אח ואחות מישראל גילו במקרה מכשיר שהיה יכול להוות מהפכה מוחלטת.

בהכל. זה היה יכול לשנות לחלוטין את החיים בכדור הארץ, אבל זמן לא רב אחרי שהוא נמצא, הוא בתאונה קטנה וטיפשית עבד. אולי לנצח. שאלה היא, האם אנחנו יכולים לחזור ולמצוא אותו? זאת השאלה.

גל כבר שלח לי כמה רעיונות בקשר לאיך אפשר לנסות למצוא אותו, אבל כדי להבין איך עושים את זה, אני צריך להסביר ולדבר על גבי ודבי, ואני אגיד לי את הדברים שלא ידעתי וגם אתם לא ידעתם על גבי ודבי, אפילו אם הייתם חולים ב-80s. תכף תבוא התשובה. גבי and דבי הייתה תוכנית טלוויזיה שתולמה בשביל הטלוויזיה הלימודית, שככה קראו לטלוויזיה החינוכית לפני שקראו לה החינוכית. התוכנית הזאת הוקרנה לראשונה לפני, ואני מתנצל מראש על ההשפעה שתהיה על המילים הבאות שאני אגיד על כמה אנשים, אולי כדאי שתשבו. 50 שנה.

זה המספר, בדקתי. היא יצאו מה ב-1976, בשכול לבן. והיא עסקה בהרפתקאותיהם של האח והאחות גבי ודבי, שמוצאים מקל קסמים ומשוטטים ברחבי העולם בהרפתקאות מופלאות שנמשכות בין רבע שעה ל-20 דקות, לאורך עונה אחת של חמישה פרקים. זה כל מה שזה היה. זאת הייתה אחת מהרבה תוכניות שהובקו בתור חלק מתוכנית לימודי האנגלית של הטלוויזיה הלימודית, כלומר זאת תוכנית ישראלית לגמרי, אבל היא מדברת כולה אנגלית.

אנגלית קלה, כי זה מיועד לכיתה ז', לשנה השלישית של לימודי אנגלית, וכמו כל התוכניות האלה, זה גם מגיע עם ספר עבודה לבית ספר, כדי שאפשר יהיה קודם לראות את התוכנית של גבי וטבי, ואז לענות על שאלות. ובשאיפה לקבל ציון טוב באנגלית. עכשיו, שאלה מתבקשת שצריך לשאול היא, למה אני בכלל יודע מה זה? למה אני מכיר את זה? כי למרות מצב גילי המתקדם, שהוא רק הולך ומחמיר משנה לשנה, זה היה לפני זמני.

אני גם לא ראיתי תוכניות טלוויזיה ללימוד אנגלית כשהייתי תינוק. אז למה שאני אכיר את זה? ולמה שמישהו אחר בכלל יזכור תוכנית ללימוד אנגלית?

מ-1976. הסיבה היא שגבי ודבי הם הרבה יותר מתוכנית ללימוד אנגלית. גבי ודבי הם מיתולוגיה. קודם כל, אנחנו מדברים על תקופה שבה היה ערוץ אחד בטלוויזיה, כלומר זה לפני העידן שבו מה לראות הייתה בחירה. זה לא שיש לכם ברירה מה לראות, מה שיש בטלוויזיה זה מה שאתם רואים.

אז בערב היו השידורים של רשות השידור, הטלוויזיה הישראלית, ושם היו כל מיני תוכניות מהארץ ומחו"ל. אבל אם אתם שואלים אנשים שגדלו באותה תקופה על התוכניות שהם הכי זוכרים, רובן דווקא לא היו כאלה ששודרו בערב, אלא היו התוכניות ששודרו בבוקר ובצהריים. כי עד חמש וחצי בערב מי ששידרה באותו ערוץ הייתה הטלוויזיה הלימודית. הלימודית, בניגוד לטלוויזיה הכללית של הערב, היא לא קיבלה כסף מהאגרה, ככה שהתקציב שלה היה מאוד מוגבל. מה שזה אומר זה שלמרות שהם שידרו במשך חצי יום כל יום, לא היו להם המון תכנים, ומה שזה אומר זה שאת התכנים שכן היו להם, הם שידרו שוב ושוב.

ושוב ושוב ושוב, ולכן כל מי שגדלו בשנות ה-70 וה-80 בארץ והייתה להם טלוויזיה בבית, לא הייתה להם אפשרות לא לראות את התוכניות האלה. ולכן הן נצרבו להם עמוק במוח. אני מדבר על תוכניות ילדים כמו הלב, אמא, ורחוב סומסום, אני רוצה להיות שם, והיועיה, וגם תוכניות שהן לאו דווקא לילדים. שפשוט שודרו בשעות מוקדמות. למשל, בארץ, לאורך עשרות שנים, אם הייתם שואלים אנשים לגבי מסעות בזמן, הייתם אומרים, תנו לי שם של בן אדם שנוסע בזמן.

אז מה שאנשים בארץ היו אומרים, זה לא היה דוקטור הוא, ולא דוק ומרטי, ולא ריק ומורטי. זה היה דג וטוני, מהתוכנית מנהרת הזמן. תוכנית מיתולוגית, ששודרה שוב ושוב ושוב. בארץ וכולם בארץ הכירו, הייתם אומרים דק וטוני, כולם היו יודעים על מי אתם מדברים. עכשיו, מנהרת הזמן הייתה תוכנית אמריקאית, ואם תשאלו היום מאה אמריקאים אקראיים, מספר האנשים שיזכרו את מנהרת הזמן יהיה אפס בדיוק, כי זאת הייתה תוכנית זניחה באמריקה, הייתה לה עונה אחת, היא אף פעם לא הייתה להיט באמריקה, יש המון דברים אחרים שהצליחו יותר באותו זמן.

אבל בארץ למרות שהיא שודרה, היא שודרה שוב ושוב ושוב, אז כולם מכירים אותה, דווקא בגלל התקציב הקטן של הטלוויזיה הלימודית, התכנים שלה נצרבו בזיכרון עוד יותר. עכשיו בין כל התוכניות האלה של החינוכית הייתה קבוצה אחת של התוכניות ללימוד אנגלית, שלגביהן הייתה סיבה טובה להקרין אותן שוב ושוב חוץ מחוסר תקציב, וזה שכל שנה יש תלמידים חדשים שמגיעים לכיתה ז' וצריכים ללמוד אנגלית. ואתם לא הולכים להפיק תוכנית חדשה כל שנה, ולכן התוכניות האלה שודרו בבקרים מחדש כל שנה במשך המון שנים. אז אם הייתם בבית ספר ולמדתם אנגלית, ראיתם אותן. ואם הייתם חולים בבית וראיתם טלוויזיה, בטוח ראיתם אותן.

אני מדבר על תוכניות כמו Here We Are ו-Neighbors. בהשתתפות הילד הקטן ירמי קפלן.

כשאני ראיתי את התוכניות האלה, הן כבר היו עתיקות. הן צולמו בשנות ה-70, הן היו בשחור לבן, והן המשיכו להיות משודרות לאורך כל ה-80s, עד שבסוף החליפו אותן בהסדרות ללימוד אנגלית חדשות וצבעוניות יותר, כמו Signal CQ ו-Candy Can Do It. אז כן עד היום אנשים מבוגרים והם מיושבים בדעתם לפעמים פורצים בשירת here we are in the center of town look זה מביך.

ועדיין גם בין כל אלה נדמה לי שגבי ודבי הוא הדבר שאנשים הכי זוכרים למרות שאפילו לא היו בשירים.

הוא היה צריך להסביר מי אלה, כי כולם מכירים אותם. למרות שאם אני רוצה להיות קטנוני, אז השיר טועה, כי הוא אומר שהם נוסעים בזמן. גבי ודבי לא נוסעים בזמן, הם נוסעים במרחב, הוא היה צריך להשאיר על דג וטוני. אז למה דווקא הם? למה אותם זוכרים יותר מכולם?

זה נורא קל. בגלל זה. רוב האנשים לא זוכרים. את העלילה של גבי ודבי, אבל הם זוכרים את המקל. לגבי ודבי יש מקל קסמים, מאג'יק סטיק, שכשנוגעים עם הקצה של המקל במפה, כל מפה, אז פתאום נשמע הקול הזה, והעולם מסביב מתחיל להיאבהב משחור ללבן ולהפך, ואז אתם נעלמים ומופיעים במקום שבחרתם על המפה.

אנשים לא הכירו סטארטרקס, זה היה טלפורטציה. עכשיו, למה זה מעניין? קודם כל, זה מדע בדיוני, זו תוכנית הרפתקאות מותחת, שהסדרות האחרות עסקו בעניינים כמו מספר התפוזים שיש את זה על פק בחנות של מיסטר קשטן. גבי ודבי יצאו להרפתקאות ברחבי הגלובוס. אבל מה שהכי חשוב זה האיקוני, הרעש הזה וההבהוב הזה שחוזרים כמה פעמים כל פרק.

זה ייחודי, זה דבר שזוכרים, מי שזה לא היה שהמציא את הדבר הזה, הוא עלה על משהו.

אבל מכיוון שרוב האנשים לא זוכרים את העלילה עצמה, אז אני אספר לכם. בפרק הראשון, האח והאחות, גבי ודבי, משתתפים במשחק חפש את המטמון, במסגרת הצופים, אני לא יודע מה זה בדיוק, בכל אופן, יהיו רמזים בתוך בקבוקים שיביאו אל הפרס הגדול, שהוא זוג כרטיסים לקולנוע. מעניין שהוא לא אומר לאיזה סרט. כי נראה לי שב-1976 פשוט כרטיסים לקולנוע היו מספיק אטרקציה, לא משנה באיזה סרט מדובר. אז הם עוקבים אחרי כמה רמזים כאלה, כולל בתוך מגרש קרוטאות, שאני לא לגמרי בטוח שזה הגיוני לתת לילדים לשחק בו.

והם מוצאים משהו שנראה כמו רמז חריג, כלומר זה רמז, אבל זה לא הרמז שלהם. זה קצת נראה כאילו יש פה משהו מעבר להם, זה כמעט מחפש את המטמון, וישנו הסמל. בהתחלה הם רואים אותו על אבן, אחר כך על צלחת שבורה, ואז על קיר, בכמה מקומות מופיע אותו הסמל. זה נראה כמו ראש של שור בתוך עיגול מקושט ומעליו ספינה. זה משהו בסגנון של מין חותמת, זה משהו של איזה בית עצולה אירופי או מסדר סודי או משהו בסגנון הזה.

בכל מקרה הרמזים מובילים אותם לבניין עתיק נטוש, שזה בעצם מבצר שוני בבנימינה, ושם הם באמת מוצאים אוצר, אבל לא את האוצר שהם חיפשו. כי את הכרטיסים לקולנוע הם מעולם לא מצאו. מה שהם מוצאים זה תיבה. ובתיבה נמצא המקל.

המג'יק סטיק. עכשיו רק הערה קטנה, אין דבר כזה מג'יק סטיק. כלומר, זה באנגלית, אבל אין ביטוי כזה באנגלית. באנגלית יש מילה למקל שעושה קסמים, המילה היא וואנד. שרבית, כמו אלה של הארי פוטר, אתם לא שומעים על הקוסמים בהוגוורטס מנופפים במג'יק סטיקס, נכון?

אם אתם שומעים בן אדם שמשתמש בצירוף המילים מג'יק סטיק, זה סימן שא', הוא ישראלי, וב', הוא גדל על גבי ודבי, משום שאף אחד אחר בעולם לא משתמש בצירוף המילים הזה. בעצם, לא, יש אחד, כשחיפשתי אם מישהו בעולם משתמש בביטוי מג'יק סטיק, אז גיליתי שהיה שיר, היה ראפ מ-2003 של ליל קים ו-50 סנט, שנקרא Magic Stick, והוא מתחיל במילים, יש לי מקל קסמים, אבל בואו נגיד שהוא לא כזה חינוכי. בכל אופן, כנראה שיש סיבה לזה שהם משתמשים בביטוי הזה. אחד הדברים שמרשימים בגבי ודבי זה שכל ההפתקאות האלה עוברות כשאנשים מדברים אחד עם השנייה באופן מאוד מוגבל, כי זו הייתה תוכנית לילדים שבהגדרה לא יודעים אנגלית טוב מדי, וצריכים ללמוד סוג מסוים של משפטים, לכן אוצר המילים שהם היו יכולים להשתמש בהן, היה מוגבל. יש הרבה דברים שרואים בסדרה, קוראים, אבל הם לא נאמרים, לא אומרים על זה שום דבר, כי זה פשוט היה מורכב מדי לדבר על זה.

כשהדמויות מדברות, זה תמיד במשפטים מאוד מאוד פשוטים. יכול להיות שדבי הייתה רוצה להגיד לגבי, וואו, this wand that we found is a tool for instant teleportation. If we can find a method for duplicating this mechanism, it could render all existing modes of transportation obsolete. אבל קשה להיכנס לדיונים ברמה כזאת כשאתם מחויבים להגיד משפטים כמו The box is on the chair. The chair is near a table.

אז כנראה שגם המילה wand פשוט לא הייתה באוצר המילים שעבר אישור, ולכן magic stick. בפרקים הבאים הם ממשיכים להשתמש במג'יק סטיק כדי להגיע לכל מיני מקומות בעולם. בפרק אחד הם נוחתים במקום אקראי באוסטרליה. כי בא להם להגיע לאוסטרליה. באוסטרליה, דרך אגב, לא רואים אפילו קנגרו ייצוגי אחד, ובאופן כללי אוסטרליה נראית באופן חשוד כמו רמות מנשה.

בפרק אחר הם שומעים בחדשות על תאונת מכרה בפנסילבניה, ושם הם כמובן מגיעים כדי לעזור, וזה אחד הפרקים הכי מותחים. טוב, כל הפרקים הם אחד הפרקים הכי מותחים, כי יש רק חמישה כאלה, אבל כשהם נמצאים במכרה, אחרי שהם מוצאים את הקורא הפצוע ומצליחים לחלץ אותו ומכניסים אותו למעלית, אז יש איזו התמוטטות והם נשארים תקועים במכרה. בלי מפה. כלומר, בלי משהו שיביא אותם הביתה. ודבי אומרת, או, נו, גבי, מה אתה עושה?

כי היא כל הזמן אומרת דברים כאלה. ואז גבי לוקח פיסת פחם ונייר והוא מצייר. בקווים כלליים מפה של ישראל ומנסים עליה את המג'יק סטיק וזה עובד. וזה כמובן צריך להעלות הרבה דיונים כמו האם זו באמת מפה? כמו כמה קווים שהוא צייר על נייר?

כמה פשוטה צריכה להיות מפה כדי להיות מפה? מה אם המפה שגויה? גם זה יעבוד? מה אם אני לוקח מפה של הארץ התיכונה? או של נרניה, אני אגיע לשם, יש כל כך הרבה שאלות פה, צריך להגדיר את עצם המושג מפה, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה כי הדיון יתמצא ב...

The map is on the table. ואז, בפרק האחרון של הסדרה, גבי ודבי שומעים בחדשות על שוד של תמונות נדירות. הגנבים השאירו אחריהם מפה מצוירת ביד, בלי פרטים או שמות, ולכן המשטרה לא הצליחה להיעזר בה, אבל המפה מופיעה בעיתון, והם כמובן יכולים להשתמש בה כדי להגיע למסתור של הגנבים ולעזור לתפוס אותם, ומתברר שמדובר במקרה באותו הבית העתיק שבו הם מצאו את המקל בזמנו. אחרי שהגנבים כבר טופלו, אז הם נשארים שם כדי להסתכל קצת מסביב, ומוצאים עוד מפה, מפה עתיקה מאוד, a very old map. ואז מתרחשת הטרגדיה הכי גדולה בתולדות הטלוויזיה.

כל העסק קורה תוך שנייה אחת, ככה שבאמת אם אתם ממצמצים אפשר להפסיד ולפצץ שקרה משהו, וגם מה בדיוק קורה, זה קצת קשה לתפוס את זה. אם אני מבין נכון, וזה מהרבה צפיות חוזרות, אז העניין הוא כזה, גבי עושה טעות, בגלל שהוא מצביע על משהו במפה ואומר משהו כמו מה זה, והוא שוכח שהוא עדיין מחזיק את המקל ביד. עכשיו כדי שהוא לא פשוט ייעלם באותו רגע, אז דבי מנסה לעצור אותו, דבי מחזיקה לו את היד, וגבי... שומט את המקל. המקל נופל על המפה ונעלם.

וזהו. התוכנית פשוט נגמרת. אין שום סגירה, אין המשך, אין הפרק הבא, פשוט טעות של שנייה אחת וזהו. הכל נעלם. למה?

למה? יש כל כך הרבה שאפשר היה עוד לעשות עם המקל הזה. זה כזה פסבוז של חמישה פרקים ואז אופס וזהו.

למי שחיכו בנשימה עצורה לעונה השנייה, אז כן, היה המשך, סוג של. הייתה סדרה שצולמה שנתיים מאוחר יותר וכנראה בעקבות הפופולריות של גבי ודבי. גם בה, ככבד דבי, קראו לה דבי אין הוספיטל. ובה דבי נפצעת בתאונת דרכים עם האופניים שלה, ושוברת את הרגל, ונמצאת בבית חולים. זהו, היא לא מחפשת את המקל בכלל, בשום נקודה בתוכנית לא מוזכרת אפילו העובדה של היי, אתם זוכרים כשהיה לנו את הכוח של האלים בידינו, שיכולנו לשבור את חוקי הפיזיקה ולהגיע מכל מקום לכל מקום בגחמה של רגע?

לא. לא מדברים על זה. יותר מזה, גבי לא מגיע אפילו לבקר את דבי בבית חולים פעם אחת. גם כן אח. ולמרות שזאת סדרה ארוכה יותר, יש שמונה פרקים של דבי בבית חולים, זה רחוק מלהיות זכור באותה עמידה, ואני חושב שמאוד מאוד ברור למה.

אנחנו היינו בפתקאות מסביב לעולם, עכשיו אנחנו אומרים להתרגש מבית חולים? דרך אגב, רק שתדעו שזה לא הכל רק הזיה נוסטלגית שלי, את כל הפרקים של גבי ודבי ושל דבי אין הוספיטל אתם יכולים לראות באתר של כאן.

אוקיי, אז המקל הזה, איפה הוא? זה חתיכת חפץ חשוב, זה כאילו צאן ברזל תרבותי, בראש שלי צריך להיות איזה היכל של אוצרות התרבות הלאומית, מוזיאון עם קירות שי שאנשים הולכים בו לאט בשביל הכבוד ובו אפשר לראות. את האוצרות הכי חשובים. חביטוש המקורי נמצא שם. והקוביות האלה של פרפר נחמד, בנעלי הבית של קיפי.

ושם, באמצע החדר, על עמוד שיש, על כרית ממשי ועם זרקור שמופנה אליו, מונח המקל. המקל. המקל של גבי ודבי.

אבל אין באמת מוזיאון כזה, אז צריך לחפש. עכשיו, מאיפה אני אתחיל לחפש את המקליין שמציל מושג? אני לא הייתי בסביבה כשצילמו את זה. צריך לשאול מישהו שכן היה שם, מישהו שהיה קרוב לנושא של גבי ודבי. אז שאלתי את גבי.

שלום, שמי גבי אוטמן. לפני 50 שנה כילד הייתה לי הזכות לגלם את גבי. בתוכנית גבי ודבי בטלוויזיה החינוכית. גבי רוטרמן גילם את גבי כשהוא היה בן 17 וזה לא היה התפקיד היחיד שלו, הוא היה כמו שהוא הגדיר את זה בן בית בטלוויזיה הלימודית, הוא השתתף בכמה תוכניות שלהם, הוא היה גם בדן ועדנה אם מישהו זוכר את זה, הוא השתתף גם בסרטי קולנוע אני אוהב אותך רוזה. עכשיו גבי מזמן לא חי בארץ והוא גם לא שחקן, הוא גר בשבדיה היום והוא רופא ילדים.

ולמרות זה הוא מכיר היטב את כל המורשת של גבי ודבי וכמה שזה מפורסם והשיר של הדג נחש והכל. כששאלתי אותו על המקל הוא אמר שהוא לא יודע איפה המקל נמצא הוא אפילו אמר שהוא לא לגמרי בטוח שהיה מדובר במקל אחד כלומר יכול להיות שהיו כמה מקלות שונים שגילמו את המקל הזה בסדרה. אבל מכיוון ש. לא הייתה לו תשובה חד משמעית, אז שאלתי את דבי. היי, אני רוזי, ואני האקטרס שהייתה דבי בגבי ודבי.

אני חושב שאתה זוכר קולים כמו, גבי, מה אנחנו עושים? אני מפחד. גם רוזי לא בארץ היום, היא חיה בארצות הברית, אבל גם היא זוכרת רק לחיוב את החוויה בתור דבי. אחד מהדברים המעניינים שגבי ודבי, כלומר גבי ורוזי, סיפרו, גבי ודבי. כלומר, רוזי גרה אז בקיבוץ גברעם, דרום לאשקלון, והיא ראתה מודעה בג'רוצלם פוסט שדרושה שחקנית צעירה דוברת אנגלית.

היא החליטה לבוא לאודישן, שהיה ברמת אביב, וזו הייתה אז נסיעה ארוכה ומעצבנת באוטובוסים, גם היום. וכשהיא הגיעה, היא גילתה שאחת המועמדות האחרות לתפקיד, הייתה דבי אוטרמן. לגבי אוטרמן, השחקן שמגלם את גבי, יש אחות קטנה שקוראים לה דבי. ודבי הייתה אפילו שחקנית, היא השתתפה באחת התוכניות האחרות ללימוד אנגלית עם גבי. וכשלתוכנית שלה הם עשו אודישן, קוראים גבי ודבי, אתם יכולים להבין למה זה נראה תפור.

אז רוזי מאוד התרגזה, כי הייתה בטוחה שסתם בזבזו לה את הזמן על האודישן הזה, כי היא אומרת, זה הוחלט מראש. אבל מתברר שלא, כי דבי לא קיבלה את תפקיד דבי, רוזי קיבלה את תפקיד דבי. אז טכנית אולי השם של התוכנית היה אמור להשתנות לגבי ורוזי, אבל זה פחות קליט. בכל אופן, זה מסביר אולי למה דבי נכתבה בתור האחות הקטנה. יש דבר שהפריע לי עכשיו בצפייה החוזרת בסדרה, שדבי...

די לא עושה כלום, כלומר לאורך כל הסדרה, דבי לא משתמשת במג'יק סטיק פעם אחת, גבי עושה את זה, גבי מחזיק את המפה, הוא מחזיק את המקל, הוא מעביר אותה עם הכל מהכל, והתפקיד של דבי זה להיבהל מדברים, או ליפול ולהיפגע, או להגיד, גבי, מה זה? אני מפחדת, בואו נחזור הביתה. אז זה גם מראה על היחס לנשים ב-70's, כן, זה מן הסתם נכון, אבל חוץ מזה... דבי פשוט נכתבה בתור ילדה קטנה, כי הייתה אמורה להיות האחות הקטנה, למרות שלמעשה מבין שני השחקנים היא לא הייתה הקטנה בכלל. רוזי השחקנית אפילו לא הייתה ילדה, היא הייתה בת 21, למרות שכן היא בהחלט נראית צעירה.

וכל זה ממש מעניין אותי, אבל בנוגע למקל, אף אחד משניהם לא ידע מה קורה איתו. אבל שניהם אמרו את אותו דבר, מייקל אולי ידע. מייקל גרינספן. אבל מה יש לסדרה? אם מישהו ידע, זה הוא.

אז שאלתי את מייקל. היי, זה מייקל גרינספן. אני ביאמתי את גבי ודבי, וגם אני רוצה לדעת, מה קרה למקל הקסמים? איפה המג'יק סטיק? ומייקל גרינספן, שדרך אגב, הוא ביאם גם את Here We Are ועוד הרבה דברים קלאסיים בחינוכית, הוא יודע הרבה.

והוא במידה רבה אחראי לזה שהסדרה היא מה שהיא. למשל, מוזיקת הפתיחה של גבי ודבי, זאת מוזיקה של פרנק זפה. יותר נכון, זה שילוב של שני קטעים שונים של פרנק זפה. וזה מצחיק. זאת אומרת, זה מצחיק אם אתם יודעים משהו על פרנק זפה, שכל העניין שלו היה להיות ניסיוני וחתרני ומחתרתי, ובטח שלא...

חינוכי, אז הרעיון שהמוזיקה שלו היא מוזיקת הפתיחה של תוכנית לימודים שממומנת על ידי משרד החינוך, זה היה כנראה מאוד מצחיק את פרנק זאפה אם הוא היה יודע על זה, והוא לא ידע על זה, כי מייקל גרינספנד פשוט אמר שהוא אהב את פרנק זאפה ולכן הוא הכניס את המוזיקה שלו בלי לבקש אישור או לשלם תמלוגים או משהו, כי היה אפשר אז לעשות כאלה דברים. פרנק זפה לא ראה גרוש מהשידורים החוזרים ונשנים של גבי ודיווי לאורך השנים. היום זה לא היה עובד. מייקל גרינספן הוא גם הבן אדם מתברר שאחראי לקול האייקוני של המקל. שאלתי אותו אם גם זה לקוח מתוך איזה משהו של זפה והוא אמר שלא, הם פשוט חיברו מכשיר הגברה לאוסילוסקופ.

אל תשאלו את ההורים מה זה, גם הם לא יודעים, ושיחקו עם זה עד שיצא קול מעניין. זה מגניב כל העסק הזה, וזה נשמע כאילו כל המשתתפים בסדרה באמת נהנו מזה, והם מסעו במסגרת שלהם משהו יצירתי ככל שהיה אפשר. אבל מה עם המקהיל? ועל זה מייקל גרינספן אמר, אין לך מושג כמה אנשים שאלו אותי איפה זה ולאן זה הלך, והתשובה היא שאין לי מושג. זה היה במחלקת אביזרים, ומה עשו עם זה אחר כך אין לי שמץ.

אוקיי, אז מי שאולי תדע, זאת מי שאחראית לאביזרים, התפאורנית של הסדרה. מיכאלה ליקה. אז שאלתי אותה. מיכאלה ליקה הייתה אשת התפאורות של הסדרה והיא עשתה אחלה עבודה כי זה היה מושקע. בכל פרק יש תפאורות שנבנו במיוחד להבדיל מהסטנדרט שבונים סט אחד ואז עושים עליו סדרה שלמה שככה עבדו רוב הסדרות אז.

כאן היה עיצוב תפורה מוצלח, יש את המכרה, יש קבר עתיק במאצ'ו פיצ'ו עם מלכודות ודברים שנראים כאילו הם לקוחים מאינדיאנה ג'ונס, רק שזה היה לפני אינדיאנה ג'ונס. ומיכאלה, מתברר, יודעת בדיוק מאיפה הגיע המקל, כי היא עשתה אותו. כלומר, היא ובעלה, היא סיפרה שבן הזוג שלה, ליי ליקה, גם הוא עבד בסדרה בתור בונה תפורות, והיא ביקשה ממנו איזה סטיק מעניין, כמו שהיא הגדירה את זה, אז הוא ירד לגינה של החצר של הטלוויזיה החינוכית. היו שם עצים, הוא מצא איזה מקל ולקח סכין ותוך שתי דקות פיברק ממנו את המג'יק סטיק. אז איפה המקל?

היא לא יודעת איפה המקל. זה היה פרופ שאף אחד לא חשב שיהיה לו איזשהו ערך. על הטלוויזיה החינוכית יש מחסן גדול מאוד עם תפאורות ופרופס וכאלה דברים, ואז סגרו את הטלוויזיה הלימודית ומכרו אותו. והרבה עוצרות תרבות הלכו לאיבוד, ותכלס מאוד סביר שבאיזשהו שלב מישהי פשוט עשתה שם ניקוי וזרקה את הלכלוך. כמו את המקל הזה שהיה שם.

עכשיו בראש שלי יש איזה מחסן גדול כמו בסוף של שודדי הטבע האבודה, עם המון ארגזים שאי שם חווי האוצר הזה. אבל יודעים מה? עזבו את זה. המקל שלה העליקה מצב בחצר שלה חינוכית, הוא לא מעניין אותי, עזבו אותו, הוא אבוד, זה פרופ, זה אביזר. זה כנראה אפילו לא באמת עושה טלפורטציה אם שמים אותו על המפה.

מה שמעניין אותי, זה איפה נמצא המקל האמיתי. זה שבו באמת גבי ודבי השתמשו, מקל הקסמים האמיתי, לאן הוא הלך והאם אפשר למצוא אותו. אנחנו יודעים שהמקל מופיע במקום שבו הוא פגע על המפה. אז כל מה שצריך לדעת זה מה הייתה הנקודה הזאת. כלומר, המפתח למצוא את המקל הוא לא למצוא את המקל, אלא הוא המפה הזאת.

אם נדע של מה המפה הזאת שהוא נפל עליה, אז לפחות נדע איפה להתחיל לחפש. אז שאלתי את מיכאלה ליקה על המפה, והיא אמרה שאת המפה לא היא ציירה. זו הייתה הגרפיקאית של התוכנית, רבקה גלגון. היא הייתה הגרפיקאית של הסדרה ושל הרבה מאוד דברים אחרים בחינוכית, בין השאר היא זאת שעיצבה את הלוגו של זהו זה, שמשתמשים בו עד היום. ולפני כמה שנים היה סקר הלוגו האהוב בתולדות המדינה, והלוגו של זהוז הגיע למקום השני.

למקום הראשון הגיע הלוגו של טאקי. בחירות טובות, תכלס. בכל מקרה, רבקה גילגון היא זאת שאמורה לדעת מה קורה עם המפה הזאת, ואני לא הצלחתי למצוא אותה. אני לא יודע איפה היא. אני לא יודע אם היא בחיים בכלל, אני לא מצאתי אותה.

למישהו מכם בטח יש מידע על זה, אז... תספרו לי. טוב, אז מה שנשאר זה לנסות לפענח את המפה בעצמי.

המפה מופיעה על המסך רק לכמה רגעים ובצילום בפילם שהומר לוידאו בשחור לבן ובאיכות שהיא לא בדיוק HD, אז המון פרטים אי אפשר לראות, אבל אני עשיתי מה שאפשר עם צילום מסך ו... ופוטושופ. אז דבר ראשון, המקל נופל קודם על הצד האחורי שלו ורק אז הקצה הקדמי שלו המחודד נופל, אז יש פה עוד שאלה שעדיין לא מצאנו לה תשובה, האם זה משנה איזה חלק של המקל נוגע במפה קודם? כלומר, זה רק הקצה הנכון של המקל שקסום או שכל חלק של המקל שנוגע במפה קודם לשם מגיעים? זה משמעותי.

משום שהצד האחורי של המקל נפל על יבשה, הקצה האחורי שלו נפל על ים במפה. ואם הוא נמצא איפשהו בעמקי הים, אז לא סביר שנמצא אותו. אלא מה? ככל שאני יכול לראות, האפקט הזה של ההבהוב שקורה כשמתחילים לעבור מקום, הוא מתחיל כבר כשרק הצד האחורי של המקל פה נוגע במפה. לכן, מה שאני מבין מזה, זה שכנראה, זה לא משנה איזה צד של המקל נוגע במפה קודם, הוא הולך למקום שבו הוא נגע קודם.

כנראה. ואין לך דרישות טובות, כי הוא נחת עלי הבשה, הוא סמוך לחוף הים, ליד איזשהו מפרץ קטן. אבל איזה מפרץ?

ממה שאפשר לראות מהמפה הזאת, ברור שזאת מפה שמצוירת בסגנון של מפות מימי הביניים, סוג מסוים של מפות, פורטולנו. יש שם עיר גדולה מוקפת חומה. וחוף ים, אפשר לראות בוודאות שזה ים כי יש שם ציור של ספינה ויש נחל, אבל ככל שאני רואה אין שמות או מילים בכלל על המפה. אז בתור התחלה קו החוף הזה לא נראה כמו קו החוף של ישראל, אבל בלי קנה מידה או שמות זה יכול להיות כל חוף בעולם, אז חיפשתי בגוגל מפות מקום עם קו חוף שנראה דומה. עם נחל ועם עיר עם חומה ולא הצלחתי למצוא מקום שמתאים לזה בדיוק.

מצד שני אני לא יכולתי לחפש כל מפרץ בעולם ועוד חוץ מזה מפות באותה תקופה לא היו בדיוק מדויקות אז קו חוף יכול להיראות בצורה אחת במפה אחת ואחרת במפה אחרת. מה שהופך את השאלה הזאת ליותר קשה מפה של מה זה.

אז. אולי יש רמז אחר? מה שכן מופיע על המפה כמה פעמים זה הסמל.

ומכיוון שמהמפה לבד אי אפשר להגיע לתוצאות חד משמעיות, נדמה לי שהסמל הזה הוא כרגע הרמז הכי טוב. עכשיו, זאת ספקולציה מצידי, אני לא קיבלתי שום הוכחה לזה, אבל הסמל הזה הוא כולל ספינה ועוגן קטן, כלומר בלי ספק משהו שקשור לים, ושור, ראש של... שור, שור וים. זה ניחוש, אבל לי זה גורם לחשוב על קרטין. קרטין הוא האי שבו לפי המיתולוגיה היה הלבירין, שבו היה כלוא המינוטאור, בייצור עם ראש של שור.

אז שור פלוס ספינה, פלוס משהו מיתי ורב עוצמה, זה נשמע... מה כמו שילוב הגיוני? אז בבדיקה של מפות אמיתיות של קרטים, לא מצאתי שום דבר שמתאים בדיוק. כן, יש כל מיני מפרצים בקו החוף, ויש גם עיר עם חומה, אבל היחסים ביניהם הם לא באמת בדיוק כמו שהם על המפה. עדיין, זה נראה לי כמו הצ'אנס הכי טוב שיש לנו.

חוץ מזה, יש עוד אפשרות אחת שצריך לקחת בחשבון. לשימוש במקל הקסמים יש קאץ' אחד. בפרק הראשון, כשמוצאים את המקל, יש איתו גם פתק. שאומר שאתם תלכו רחוק, אבל תחזרו תוך שעתיים, אחרת תיעלמו לנצח. באמת שההגדרה המדויקת פה לא מספיק ברורה לטעמי, כלומר, למה הכוונה בלחזור?

לחזור... לאותה עיר שיצאת ממנה, לאותה מדינה, לאותו חדר, לנקודה המדויקת בחלל, אני לא יודע, וזה די מפחיד כשהאיום הוא להיעלם לנצח. ועוד דבר שלא כתוב בהוראות זה האם הדבר הזה הוא תקף רק לגבי מי שמשתמשים במקל או גם לגבי המקל עצמו. כלומר, יכול להיות שהמקל, מהרגע שהוא נפל על המפה ולא חזר אחרי שעתיים, פשוט נעלם. זאת אפשרות.

אבל אני לא מאמין בייאוש, וכל עוד יש אפשרות שהמקל עדיין נמצא אי שם, והתועלת בשימוש בו היא כל כך חשובה, לדעתי שווה להשקיע בלמצוא אותו, אפילו אם הסיכוי קטן. אז, מה הייתה השאלה? איפה המקל של גבי ודבי? לצערי הרב, אני לא יודע. אין לנו תשובה טובה לזה, יש השערות בלבד, אבל יש לי תוכנית איך למצוא אותו.

התוכנית די פשוטה, ומה שיפה בה זה שאנחנו לא צריכים לבדוק כל חתיכת עץ שמוטלת על הרצפה בקריטים, המנכ״ל ימצא אותן. התוכנית היא כזאת, אני אקח נייר, ואני אצייר עליו. מלבן. ובתוכו יש עוד מלבן קטן שמייצג שולחן, ועוד אחד שמייצג ארון, ועוד אחד שמייצג כיסא, ועיגול שמייצג עציץ. ובצד דלת.

זאת מפה של החדר שלי. וכדי שלא יהיה ספק, אני אכתוב מעל זה מפה של החדר של דורון. עכשיו, את המפה הזאת אני אשכפל ב-20,000 אותקים. ואני אקשור הרבה הרבה עותקים של המפה הזאת עם ההדפסה כלפי מטה למוטות רחבים, כאילו כמו מחרשות, ועם המתקנים האלה צריך פשוט לסרוק בשיטתיות את האדמה בכל האזורים שסמוכים לחוף בקריטים. התוצאה היא שאם המקל שם, הוא יופיע אצלי בחדר.

כי אם הוא שם, הוא בשלב כלשהו יבוא במגע עם אחת המפות האלה. וככה המקל של גבי ודייבי יופיע ממש.

פה. טוב, זה לא קרה. עדיין, אבל... שווה לנסות. זאת התשובה.

אחרי הפסקה, אם כבר רוצים נוסטלגיה לילדי שנות ה-80, בואו נלך עם זה עד הסוף.

כמו הים, כמו לב הים, ליבו שלי כוסה. הסדרה על הילד מרקו, שמחפש את אמא. זה בהחלט אחת מהסדרות שגם להם יש מעמד מיתולוגי, פשוט כי הם שידרו בטלוויזיה הלימודית שוב ושוב ושוב ושוב. וזה טיפ טיפה מוזר האמת, כי הלב היא לא תוכנית ישראלית, היא גם לא תוכנית אמריקאית או משהו, זאת במקור סדרת אנימציה יפנית על ילד איטלקי שנוסע לארגנטינה כדי לחפש את אמא. למה שהיא תהפוך ללהיט בישראל?

מה הקשר? הסדרה הלב מבוססת על הספר של אדמונדו דה אמיצ'יס. ספר די מפורסם לזמנו, שהוא גם יצא בעברית בכמה דורות עוד לפני הסדרה. אז אם אתם, נגיד אני, כלומר ילד קטן ב-80s שראה את הלב, ואולי אתם רוצים לקרוא את הספר שעליו מבוסס הלב, אז אתם הולכים לספרייה ולוקחים את הלב, ואתם מתחילים לקרוא אותו, ואתם מגלים שרימו אתכם. כי הספר הלב הוא לא על הילד מרקו שהולך לחפש את אמא, הוא על ילד שהולך לפנימייה ולומד שם ופוגש כל מיני ילדים מתעלקים אחרים ואמא שלו לא בארגנטינה ואין לו קוף בכלל ולא קוראים לו מרקו, קוראים לו אנדריקו.

אז אחרי שאתם קוראים מספיק בשביל להגיע למסקנה שלא, אנדריקו לא הולך פתאום לצאת למסע לארגנטינה ולהחליף שם. אז אתם מחזירים את הספר לספרייה ולא מסיימים אותו. שנים אחר כך נגיד לי מה בעצם היה הקטע. בתוך הספר הלב יש כמה סיפורים קצרים שהם סיפורים שהילד אנריקו מקבל מהמורים שלו, והם כולם סיפורים על נערים איטלקים גיבורים. אחד מהם הוא הסיפור על הילד מרקו שמחפש את אמא.

כלומר, הסדרה לא מבוססת על ספר, היא מבוססת על סיפור אחד בתוך הספר. הסיפור... הוא באורך של 34 עמודים. הסדרה היא 52 פרקים של חצי שעה כל אחד, ככה שהייתה פה מריחה מאוד משמעותית. הסדרה, שביפנית השם שלה היה בכלל 3,000 מייל בחיפוש אחר אימא, רק ביפנית, היא לגמרי אחד המקרים האלה של סדרות שבעצם הקור שלהן הן זניחות.

זה לא שיש המון יפנים שזוכרים את מרקו, היו מיליון סדרות אנימציה, היא לא חשובה במיוחד, אבל... מכיוון שהאזורות האלה נמכרו למדינות אקראיות, אז יש מקומות שבהם הם הפכו לקלאסיקה וחוויית ילדות משותפת, והמקומות האלה הם ישראל ומדינות ערב. הסדרה הזאת דובבה לערבית, וגם בערבית יש אנשים שמתייחסים אליה גם היום בתור מי לא זוכר את מרקו, הסדרה האהובה. למה אתה לא תגיד לי משהו? אל תפרחי לי?

אחי רניה, אמי? מרקו. אמי! הדיבור לעברית של מרקו, או של רוב הדברים אז, נעשה על ידי שבריר הזכאי, שקיבלה קרדיט כמובן, כראוי ובגדול, בסוף כל פרק כתוב בגדול שבריר הזכאי, אבל חוץ מזה, בקרדיטים של כל תוכנית יש גם את הקרדיטים של היוצרים המקוריים היפנים, רק שהם כתובים ביפנית. והם לא תורגמו, ובשנות ה-80 בישראל רוב הילדים לא דיברו יפנית.

כן, אני יודע. אבל אם הם היו יודעים יפנית, אולי הם היו שמים לב לשם אחד שמופיע שם. הוא לא הבמאי של הסדרה הזאת, הוא לא המפיק, הוא אפילו לא אנימטור. הוא צייר הרקעים, זה שצייר את הרקעים בסצנות. והוא אדם בשם...

היהו מיזקי. ואם אתם יודעים משהו על אנימציה, אז צריך להגיד עכשיו, כן זה אותו אחד. לפני שהוא היה במאי האנימציה הגדול בהיסטוריה, היהו מיזקי צייר את הרקעים בהלב. אז אם אתם פוגשים פעם יפנים שמעריטים את מיזקי, שזה כולם, אז אתם יכולים, יש לכם הזדמנות להיות הכי היפסטרים בעולם, כי אתם יכולים להגיד דבר כמו, אה, אז אתם... מעריצים את מיזקי, אתם ראיתם בכלל את החומרים המוקדמים שלו?

לא עלול פינה שלישית, החומרים המוקדמים, לפני שהוא היה במאי, כשהוא היה רק צייר רקעים, אתם ראיתם את זה? לא, כי אני גדלתי על זה, אני ראיתי את כל הפרקים של זה פעמיים.

טוב, אם כבר מדברים על קרדיטים.

זאת הייתה התשובה. אם אתם מתעניינים בעוד פרקים על עניינים נוסטלגיים ישראליים, אולי תתעניינו בפרקים ארטי קארטיב ומי כתב את העתידות של ביתר.

והאנציקלופדיה הבלתי גמורה. תודה רבה לגבי אוטרמן, רוזי ניומן, מייקל גרינספיין ומיכאל אליקה. תודה גם לעיר עם נתניהו על הסיוע בתחקיר. עורך סאונד דור קומץ, עורכת אחראית שלינוי, ייעוץ ותמיכה מורלית מוץ, אחראית מטבעות שוקולד עינת חורשי. תודה לכל צוות רשת עושים היסטוריה.

My name is דורון. I have a podcast. This is my podcast.

Goodbye. It could render all existing modes of transportation obsolete. He might. It could render all existing modes of transport. It could render all existing modes of transport.

אני צריך לנסח את זה בצורה פשוטה יותר.

תודה רבה