יורושקו אונגאישימס: בניית אמון בגובה עיניים [מילים ביפנית שאין בעברית]

חדשנות היא לא סיסמה, היא תפיסת עולם. היא לא מתרחשת במקרה, היא תוצאה של ירידה על הפרטים הקטנים, של דיוק ועבודה בלי פשרות. כך טויוטה הפכה ממפעל לנולי הריגה למותג הרכב המוביל בעולם ובישראל. כי חדשנות לא מתחילה במנוע, היא מתחילה בהחלטה אסטרטגית להיות טובים יותר מאתמול.

הפרק בחסות החברה הגיאוגרפית. כמו המילים היפניות שלא מתרגמות בקלות, גם מסע אמיתי קשה להסביר במילים. צריך לצאת, לראות ולהרגיש. החברה הגיאוגרפית מזמינה אתכם למסעות שפותחים עולמות חדשים. כשתחזרו, תבינו.

זאת המילה אולי הכי נשמעת ביפן. אומרים אותה בכל מקום, בכל זמן. יורושקו נגעי שימס. תשמעו אותה ברכבת, בעבודה, בין קרובי משפחה, אצל הרופא, בעצם בכל מקום. ואם לא תשתמשו בה, זה יהיה מאוד לא מנומס.

אם, אם הצלחת להגיד יורושקו נגעי שימס, אתם קובע יפני. יש מילים שאין להן תרגום לעברית, אבל יש חוויה אחת שכולם מכירים. סוהו. כבר יותר מ-25 שנה שמסעדת הסוהו בראשון לציון מגישה את המטבח היפני במיטבו. שמדויק, טעמים מפתיעים ואווירה שאין בשום מקום אחר.

סוהו, הטעם של יפן, בעברית.

ברוכים הבאים למילים ביפנית שאין בעברית. אני יושי איגוצ'י. ואני דנה נחומרמן. יחד נראה איך לגשות והרעיונות ואורך חיים מתומצתים ביפן רק במילה אחת. מה שבישראל כנראה יצריך דיון ארוך.

בכל פרק נבחר מונח ביפנית ונעמיק לתוכו, ננסה להבין מה עומד מאחוריו ונגלה ששפה היא הרבה יותר מאוצר מילים. היי יושי. היי דנה. מה נשמע? בסדר גמור, מה נשמע?

אני מאוד מתרגשת מהפרק שאנחנו הולכים להקליט. אנחנו בחרנו לדבר היום על המילה יורושקו, שאני חושבת ששנינו נסכים שמזקקת לתוכה באמת... אולי את כל מה שאנחנו יודעים או חושבים שאנחנו יודעים על יפן, על יפנים בכלל, על הנימוס, על הכבוד, על ההרמוניה החברתית. בהחלט כן, כן, אני מסכים איתך, כי יורושיקו נגאש שומעים הרבה ויום כל יום. בגדול יש שני שימושים, אחד יורושיקו נגאש מס, זה כמו תודה מראש או לפתוח את המערכת יחסים, שיתופי פעולה עם שני אנשים, או דרישה שלום.

אבל בואו נמקד רק בשימוש הראשון, יורושקו אונגשמס, תודה מראש. אז בואו באמת נצלול רגע ונבין קודם כל מה המשמעות המילולית של המילה יורושקו. אוקיי, מילה יורושקו באה משעולה של היורושי, זה לא רע או סביר. ויורושקו זה צורת לוואי של היורושי, זה תואר פועל. אז פועל פועל בא תמיד עם פועל.

אז יורושקו אונגאי שמס, יורושקו זה סביר ונאות, ואונגאי שמס לבקש. אז כשאני אומר יורושקו אונגאי שמס, זה אני מבקש באופן נאות. מעניין אותי להבין מתי נתקלת אולי באיזושהי סיטואציה פה בישראל. בפעם ראשונה שהבנת שאתה לא יכול להשתמש ביורושקו, זאת אומרת שזה לא עובר בעברית. חיכיתי לשאלה הזאת.

אני שמח לשתף את החוויה האישית שלי מלפני יותר מ-30 שנה, או שהייתי מתנדב בקיבוץ, אוקיי? ואז קיבלתי מכתב, אוקיי, בזמנו השנות ה-90, אז הם מכתבים, כותבים מכתב, שולחים, שמחנו את הכל, השירות דואר. היית עוד תמים ואופטימי. וחבר טוב שלי מתיכון, הוא כשלך כתב לי, אני רוצה לבקר קיבוץ. וכבר הוא הציע איזה תאריכים, כמה תאריכים.

וכתבתי לו, אוקיי, תודה, אתה מוזמן, אבל ביום שאתה מגיע אני לא אהיה, כי אני אהיה בטיול. שלחתי, והאמנתי שהוא מקבל את המכתב שלי. עכשיו, יום לפני שיצאתי לטיול, ביקשתי משכן שלי, שרציתי, כאילו, אמרתי לו, שכן ישראלי, מהקיבוץ, הייתי לבד זר בקיבוץ ואמרתי לשכן ישראלי, אוקיי חבר שלי בא מיפן ואמרתי לו איך זה נראה, מתי פחות או יותר מגיע ואמרתי לו שאיך זה נראה, מתי מגיע ובסוף המשפט רציתי להגיד באופן טבעי יורושקו נגשמס, ואז באמת נתקעתי איך להגיד יורושקו בעברית או אפילו באנגלית. וחיפשתי אולי תודה מראש או תטפל בו טוב. אבל זה נשמע לך כאילו זה פקודה שזה אני זורק את האחריות שלי לשכן שלי.

אוקיי. אז אמרתי בסוף תודה מראש, אבל החווה... יצאת ככה, יצאת מועקה. משהו לא קצת ניגוד למה שהכוונה שלי זה כוונה שלי שתודה שאתה עושה ואתה גם חלק מהחברות שלנו שזה עם חבר שלי. והכוונה כבר כאילו אני מודה לך כבר שאתה מתכוון לעשות זה לא מעבר לזה אני מבקש באופן נאות.

כן אוקיי זה מספיק שאתה דואג אבל כל הניואנסים על זה נעלם ברגע שאתה אומר תודה מראש זה מדהים שגם כשאתה מספר את זה עכשיו כאילו בחלוף 30 שנה אתה עדיין מרגיש לי כזה. כאילו לא שלם עם הסיטואציה, זה יושב לך. זהו, זה באמת, זה עושה לי תמיד, זה החוויה. זה מטריד אותך. כן, זה ה...

שכאילו, אתה יודע, בשבילנו זה כזה, אחי, תעשה לי טובה, כאילו, טפל בחבר שלי שמגיע מיפן, תראה לו קצת את הקיבוץ וכזה. כן, אבל זה, שוב, זה כאילו קצת חד סיטורית, זה לא מסתדר לי, זה... אז זה באמת חוויה ראשונה בחיים שלי. שגיליתי שיש מילה ביפנית שאי אפשר לתרגם. אז אכן אני מאוד כל כך שמח שיש לנו עכשיו זמן לדבר למדוע ואיך באמת קסם של המילה הזאת.

כאילו קצת סגירת מעגל בשבילך. כן. אז אם אנחנו נוסעים ליפן, איפה אנחנו נשמע את זה למשל? גם בעבודה. או אפילו היום ראשון בעבודה, בהיכרות ראשונה, שאתה פותח את מערכת היחסים עם הבוסים, עם הקולגות, אתה אומר יורושיקו ניגשימס.

ואפילו ביום יום בעבודה, כשאתה מבקש משהו מקולגות, מבקש משהו, בסוף אתה אומר יורושיקו ניגשימס. גם בדיבור, גם בכתיבה במייל, גם בבוקר אני כתבתי, אני לא זוכר כמה כבר כתבתי יורושיקו ניגשימס, אפילו אמרתי כמה יורושיקו ניגשימס. גם ההכירות היא ראשונה לפני הנישואים של המשפחות מכירות, ופגישה ראשונה אומרים שני צדדים יורושקונגה אשמס. כתנאי להסכמה בין ההורים. ברור.

וגם אם אני מסתכל את המבחר הציבורי, גם בלקבת, גם קניונים, אני כל הזמן שומע את היורושקונגה אשמס בקריזות פומביות. ואם אני פונה קופה ראשית בסופר, שהייתי רוצה לעשות משהו הזמנה, בסוף אני אומר, אוקיי, אני מבקש ככה וככה וכך, בסוף אני אומר, יולושיקוניגה ישמס. עכשיו תגיד, למה אי אפשר פשוט להגיד תודה? כאילו, אתה יודע, בעברית זה נראה לי כל כך obvious, כל כך ברור שאנחנו פשוט אומרים תודה, אז למה לא להגיד פשוט אריגטו? למה צריך...

את כל התקציבות הזאת, אתה יודע, בעיניי לפחות, של יורושקו, עונגאי, שימס. כאילו, זה לא ברור כבר שיש את ה... כי אם אתה אומר רק עונגאי, שימס, בלי יורושקו, זה כאילו חד צדדי. כאילו, אני מבקש, או שאתה תעשה את זה, שכמו נשמע פקודה. ואני מרגיש...

פחות נוח וגם מצד השני שאם אני מקבל כאילו איזושהי בקשה בלי יורושקו אני מרגיש אי נוחות כי זה לא בתוך מערכת שני צדדים הרי כאילו איזושהי פקודה שאני מקבל אני חייב לעשות כאילו ממש חסר פה זה פשוט לא נעים. כלומר היורושקו נגעי שימס הוא בעצם פותח פה איזושהי מערכת יחסים בין שני הצדדים מערכת יחסים אולי אפילו של איזשהו אמון שמתחיל להיוונות בין שני אנשים. נכון, והאמון הזה באמת נוצר לרגע שאתה שומע או אומר היורושקו, ושוב, ואתה מבקש אופן נאות. יש את הצד שזורק את היורושקו, ויש את הצד שמקבל את היורושקו. אז איך בעצם כל צד צריך לנהוג, לפעול?

זהו, כשאתה אומר יורושקו ניגש עם מסז, אתה ביקשת כבר. זה אתה פשוט מחכה בשקט, שאתה מצפה שהצד שני תעשה את העבודה שאתה ביקשת. בצד שני שקיבלת את היורושקו, אתה צריך לעשות את המשימה עד נגיד די די לאישי מחר. עכשיו אם לא יעשה את זה, נגיד, זה גם קורה לי הרבה, אם ביקשת את המשימה לקולגה שלך ולא קיבלת עדכון. אתה שואל אותו מה קורה, מה חדש, ובטח הוא יגיד סליחה x y z, אז אני מסיים, אוקיי, הבנתי, ויורושקו.

זאת אומרת שזה יורושקו הזה תמיד ממשיך, אוקיי, עד שבאמת אתה מסיים או מקווה את התשובה או משימה סופית, אתה מרגיש כאילו ממשיך, זה באמת תפקיד של היורושקו. אז למה בעיניך אבל המילה הזו כל כך... משקפת את המהות היפנית? למה היא מזקקת לתוכה כל כך הרבה ערכים יפנים? כי בחברה יפנית אני חושב שהמוניה ושיתופי פעולה זה העדיפות הראשונה או העליונה בחיים שלנו וזה בא לידי ביטוי גם בשיחה, גם בשפה.

ויולושיקו, דוגמה מאוד טובה, שבאמת משקפת את החשיבות הזאת, כמה היפנים משקיעים, בלי לחשוב על זה, אבל משקיעים לשמור את ההרמוניה הזאת בחברתית. ההרמוניה הזו שאתה מדבר עליה, אתה יודע, זה משהו שבעיניי נתפס מאוד שונה מאיך שאנחנו רגילים, אתה יודע, פה בישראל, בכלל אני חושבת בעולם המערבי. הרעיון הזה של אני חלק ממשהו, אני חלק מהכלל, אני חלק מחברה, אני לא שם את עצמי קודם כל, מאוד חשוב לי כל הזמן להיות במערכות יחסים עם הסובבים אותי, זה מאוד זר לי, לי זה מאוד שונה. אוקיי, אני חושב שכאילו בתור יפני שתחי ביפן, אתה מרגיש, יש לך חברה ואתה, והקשר בין חברה ואתה משתנה בהתאם לסיטואציה. אם ברכבת אתה בתוך הנוסעים, אתה חלק מהנוסעים.

אם בבתי קפה אתה לקוח, חלק מהלקוחים, לקוחות? לקוחות. חלק מלקוחות, ואתה מרגיש... שאיזשהו, יש ציפייה להתנהגות נכונה לביתים לסיטואציה. זאת אומרת, יש תמיד משחק בסיטואציה.

ויולושקו הזה, בואו נחזור ליולושקו. כשאתה, בהיכרות היא ראשונה, זו דוגמה מאוד טובה. כשאתה, ברגע שאתה אומר יולושקו, אתה כאילו שאתה פותח את הדלת לצד השני, וצד שני מקבל... באופן מאוד נוח, הנקיקות הראשונה. וגם, נגיד, זה מאוד מתאים גם לבית קפה.

כשאתה מבקש משהו, זה אומר את יורו שקולינג הישימה, אתה פה נוצר איזשהו יחסים הדדיים. אבל אתה יודע, כאילו להיות כל הזמן מודע לסביבה שלך, ולאיך אתה נתפס בעיני הסביבה שלך. מרגיש לי, לא יודעת, מאוד מעייף, אני חייבת לציין. אבל אני מבין אותך, אבל להיות פה זה גם, זה מאוד מעייף. פה בישראל.

פה בישראל. אוקיי. אני חושב שבניגוד ליפן, אני חושב שפה, כאילו, אתה כבר נחשף להכל, נחשף לציבור, נחשף לחברה. אוקיי. כלומר שהחברה הישראלית היא פתוחה.

כן, פתוחה. מאוד פתוחה. עכשיו, אני חושב שזה באמת בא לידי ביטוי גם לליבוש. והתנהגות ברחוב, אני לא רואה איזה שוני בין הליבוש פנימי לבחוץ. אני לא רואה איזה שוני.

כאילו אתה רואה אנשים הולכים למשרד עם אביינס, עם כפקפי אביינס. וגם אנשים מקבלים. ואוקיי, בשגרירות זה משהו אחר. אבל בסופרמרקט אני רואה פתאום, אני רואה שזה כאילו ישר מהמיטה, אוקיי, לא בפיג'מה, אבל אנשים לא מתבייסים, וגם אפילו... אתה יודע, בטוקיו לפחות אתה לא רואה, כי אנשים באמת מוכנים לצאת מהדלת, ברגע שאתה, כמו טקס, אתה פותח את הדלת מהיוצאים מהבית, את יודעת, שם ביפן יש תא קטן בכניסה, אתה צריך להוליד או לשים את ה...

חלילה להיכנס עם הנעליים הביתה. אוקיי, נעליים, ואתה ממש מוכן לצאת לחברה. שוב, איך אתה מתנהג זה בהתאם לסיטואציה. שוב, בארץ לעומת זאת, אני מרגיש כאילו אתה נחשף. להכל, וזה מאוד נוח לפעמים, כי אף אחד לא מסתכל אליי, זה לא אכפת להם מה אני לובש, איך אני מדבר, איך אני מתנהג.

אבל זה גם תופס אותך לפעמים לא מוכן. כן. גם אחרי כל כך הרבה שנים בארץ. עונש טבעי, כאילו טבע אנושי, אני מרגיש אי נוחות, כי למה פתאום אתה זה? אבל זה אני חושב דבר הכי שונה ביפן ובישראל.

פה הכל פתוח ואתה לא צריך לפתוח אותו, הכל פתוח פה. אתה נגעת קודם גם בעניין של השפה, זאת אומרת שזה משהו שהוא מאוד טבעי. כאילו זה לא שילדים נגיד בבית ספר לומדים להגיד יורוש קונגיי שימס, כי זה משהו שהוא באמת חלק מהשיח ביפן וזה בא מאוד מאוד...

בטבעיות, ותסכים איתי שזה שונה מאוד נגיד מהשיח הלא יודעת מערבי נגדיר את זה, זאת אומרת יש משהו בשפה היפנית שכמו שאמרת שהיורש כהן הגיא שימס פותח מערכת יחסים שהוא מאוד מזין את עצמו, מזין אחד את השני, זאת אומרת אין את הקלאשים האלה, אין את המאבקים בשיח כמו שמרגישים בשפות אחרות. זה נכון, נכון, זה אני חושב שזה אחד הדברים הקשים. שאתה לומד בשפה אחרת ליפנים, כי כל הזמן אתה צריך להגיד מה אתה חושב ומה אתה מגיב. בניגוד ליפן, כאילו יפנית, אתה מנסה לשמור את ההרמוניה או איזשהו זרם של השפה או שיחה, וחס ובחלילה שאתה הורס אותו, אתה לא רוצה להרוס. את ההרמוניה שכבר קיים.

לכן, לי באופן אישי עדיין מאוד קשה ביפנית להגיד מה אני חושב, מה אני חושב שלא נכון, ואם זה נכון להגיד עכשיו, אולי הסיטואציה הזו שאני הכי זוטר וכולם בכירים, אולי לא רלוונטי בכלל להגיד משהו. זה טוב, כל הזמן אתה צריך לחשוב על זה, לשמור את ההרמוניה הזאת. ולא רק ביולוגיה, וגם שפה באופן כללי, זה נכון שאת אומרת. זה מזכיר לי שאני נתקלתי בפעם הראשונה ביורושקה או נגעי שימס, ביום העבודה הראשון שלי בשגרירות. כשהודיעו לי שהתקבלתי, ישר חשבתי, אתה יודע, כאילו, איך אני מרשימה אותם ביום הראשון, מפילה אותם מהכיסא.

והבנתי שיש את המונח הזה, יורש קוניגה אישי מס, שאם אני אומרת אותו, כמו שאמרת, אם אני אומרת אותו, אני התקבלתי, זהו, אני בפנים. ואני זוכרת היום הראשון, יש מסורת מאוד יפה בשגרירות, שכל עובד חדש שמגיע, עוברים איתו חדר חדר, ואומרים שלום, מציגים את עצמך, ואני עוברת כל חדר איתך. יורושקון הגישי מס, יורושקון הגישי מס, עוד חדר ועוד חדר ואני מבסוטה מעצמי ואז אנחנו מגיעים לחדר של השגריר, אז מיזושימה ואני ככה עם כל התקציבות, עם הכידה, יורושקון הגישי מס והשגריר מחזיר לי גם ביורושקון הגישי מס ואני מבסוטה על עצמי שאין דברים כאלה ואז אתה קצת כזה מצנן את האווירה וזורק לו איזה זה כל מה שהיא יודעת להגיד.

אבל הרגשתי גם באותו הרגע שפתחתי פה איזה משהו, אוקיי? שיש לי איזה מין יותר נוחות לבוא ולעבוד עם הצד השני. ושיש גם הערכה בצד השני לתחקיר שעשיתי. לא, זה באמת, אנחנו הרגשנו שזה, אוקיי, ברגע ששמענו, שיורושקו עונגה אשמס שלך, אנחנו מרגישים, הרגשנו שזה את חלק מאיתנו. ואני חושב שחשוב לציין פה, השגריר הכי בכיר במשרד, אבל כשהוא מגיב, אותו דבר הוא הגיב ביורושקו עונגה אשמס, זה לא מילה אחרת.

הוא מגיב באותו יורושקו עונגה אשמס. זאת אומרת, יולו שיקוי יש לו תפקיד שמשאירים שני צדדים לגובה העיניים, כולם אותו דבר. נעשה רגע הפסקת חסות קצרה כדי להכיר עוד מילה ביפנית שאין בעברית, תכף חוזרים. רשמו את המילה הזאת, יוקוטן. ביפנית יוקוטן פירושו פריסה אופקית.

הרעיון הוא כזה, כאשר משהו טוב נוצר במקום אחד, הוא לא נשאר שם לבד. משתפים אותו, מרחיבים אותו, נותנים לו להמשיך לנוע. בספר החזון של טויוטה, The Toyota Way, יוקוטן מתאר תרבות של שיתוף לרוחב. ידע, רעיונות ושיפורים שעוברים בין צוותים, בין מפעלים ובין אנשים בלי היררכיה, בלי אצלי אצלך. ביומיום של טויוטה זה נראה מאוד מוחשי.

דרך חכמה לייעל תהליך, רעיון קטן שמקל על העבודה. תובנה שנולדה בקו הייצור כולם מתועדים ומופצים כדי שגם אחרים יוכלו ליהנות מהם. דרך יוקוטן, טויוטה יוצרת עבודה משותפת שבה הצלחה אחת מדליקה עוד הצלחות. הלמידה הופכת למסע קבוצתי שממשיך להתפתח.

דנה, אני רוצה לספר לך משהו, סיפור שחוויתי בביקור לחלון ביפן.

קבעתי עם החבר שלי שניפגש, ואת יודעת, באופן כללי אנשים לא מזמינים הביתה, אז או בקפה או במסעדה, זה המקום שבו אנחנו נפגשים, או אפילו אחרי המון שנים, אפילו בהיכרות ראשונה, זה בתי קפה, המסעדה, זה המקום המקובל. וקבענו איזה בית קפה. בטוקיו, בית קפה זה לא הסגנון של השירות העצמי, בית קפה נחשב קפה יקורתי, המונח המקצועי זה ספשליטי קופי, זה מגישים פולי קפה מאוד איכותי, מרחבי העולם, מאתיופיה, מקולומביה וכולי, וקבענו לשם והגשנו. קודם כל, מאוד נהניתי, מאוד התרגשתי מכניסה. אוקיי, כשאתה נכנס, כבר הבית שונה לגמרי מבחוץ.

הקיר, העץ, כל כך יפה, ומוזיקת הרקע, כל כך מתאימה בבית, כמו מסעדת סושי אמיתי. שמישהו עומד מאחורי הדוכן עם החליפה, והוא מוזג את הקפה כמו טקס טקס. טקס טה כזה. טקס קפה. טקס קפה.

ואני נהניתי כל רגע, וביקשתי ממנו, המוטל, לצלם, כי ביפן צריך לבקש. הצילום אם אתה רוצה, והוא אמר אוקיי שמחה, ואני לא יכולתי להפסיק לצלם כל הרגע שהוא משהו עושה, איך הוא תוכן את הפולי קפה, איך מחממים את המים, והכל דבר הוא מודד, או טמפרטורה או זמן, כל כך אומנותי אפשר להגיד. והתחלנו לדבר, אוקיי? חבר שהכנו דרך המוזיקה, אבל דיברנו הרבה מוזיקה, וכבר מיד אחרי כמה דקות התרגשנו על הדברים החמים והדברים האוהבים במוזיקה, מה קורה, ואז פתאום עבר קפה, בא אלינו, הוא מתכופף. אוקיי?

מביא לך. לרדת לגובה העיניים. אפילו למטה. הוא אמר, אדוני, סליחה, אנחנו בית קפה שנותנים שירות, לא רק קפה, גם מוזיקה. אנשים מצפים לבוא לכאן ליהנות גם קפה וגם אווירה של המוזיקה הטובה.

אז אנחנו רואים שאתם כל כך נהנים. הרבה בבקשה להוריד את הרעש. בסוף אמר, יורושקו נגשמס. וואי וואי, ואתם בטח? זהו, אני מאוד התביישתי.

אבל באותו רגע, בגלל שהוא אמר, קודם כל הוא בא, הוא התכופף, וגם אמר, בסוף ממש יורושקו נגשמס, במקום להגיד, שקט. קיבלתי את הבקשה הזאת באופן נעים, בואו נגיד. הייתי יכול לקבל את הבקשה הזאת, אוקיי, אמרתי, לא התלגשתי, אוקיי, סליחה, מצטער, אנחנו מבינים, אז אנחנו מורידים את הראש, את הרעש, והוא אמר לי, אוקיי, תודה רבה, והוא הלך. זאת אומרת שגם פה נוצר איזשהו יחס, מערכת יחסים. חדש, שוב, זה לא פוגע ונוצר ההמוניה הזאת.

אוקיי, אני צריך לשמור את ה... שזה אגב משהו שהוא כאילו מאוד, זאת אומרת, מאוד ברור, מאוד נהוג ביפן, הנושא של שמירה על השקט. שמירה על השקט, כן. אז אני חושב שבבתי קפה פה, למה אתה הולך לבית קפה? אתה פוגש את החברים, בטח אתה מדווע עם קורה והתדגשות.

פה זה מקום לפרוק. כן, אבל שמה זה שוב, אני חושב שזה כל כך, אני שכחתי בלג הזה, כי נהוג ביפן השקט הזה, שמירת שקט. אתה חושב אגב שזה אולי איזו השפעה מזה שאתה פה כבר כל כך הרבה שנים, שברח לך היושי של ישראל? יכול להיות, אבל אולי גם בגלל הנושא שדיברנו על זה כל כך התרגשנו. זה לא תמיד קורה.

אבל אז כששמעת את היורושקו הנגעי שימס, זה כאילו סוג של, רגע, זה החזיר אותך עוד פעם כאילו למוד של, אני צריך לשים לב לסביבה שלי. כן, זהו. אני, רגע שנייה. כאילו, כן, יצאתי מה... יצאת מהדמות, יצאת מהדמות.

כאילו, אז יורושקו הזה מחזיר אותי לסיטואציה. כן. אוקיי. מחזיר אותך למודעות, לסיטואציה, וכאילו שם אותך פתאום, שוב. יושי כחלק מ...

זהו. אני זוכרת למשל בנסיעה האחרונה שלי ליפן, שחיכינו בתחנת הרכבת. עכשיו, לא באמת הבנתי בכריזה מה הם אומרים, אבל כן קלטתי בסוף את היורושקון, הגישי מס. והיה לי ברור שזה, אתה יודע, כאילו קודם כל זה כריזה ברכבת, ברור, אבל שוב, שיש פה איזושהי ציפייה מאנשים. לשמור ולזכור שאתם נמצאים עכשיו במקום ציבורי, אז תתנהגו בצורה נאוצה, בהתאם.

כן, נכון, זה גם, אני חושב שאת כל הקליזות ששמעת בסוף יורושקונינג אשמס, אולי לא להפריע לאנשים האחרים, או לשים את השקט בטלפון, ללא ל... לדבר בטלפון, למרות שאת כל היפנים יודעים, אבל עדיין חוזרים לעצמם לתמיד בשביל לשמור את ההרמוניה הזאת. היורושקו נגיע לשימס אגב, כשאתה נמצא במרחב כמו נגיד ברכבת לצורך העניין, אני חושבת שכזרה זה אוטומטית נותן לך, זה מזכיר לך שלא רק שתתנהג בצורה נאותה, אתה בחברה יפנית. אז גם כמו שציינת, זה לא לדבר בטלפון ברכבת ולא לצעוק, ובאופן כללי אפשר לא לדבר. וכמובן שאתה יודע, כל שאר הדברים של לא, לא יודעת, לא ל...

וגם לא להפריע לאנשים האחרים. כן. אפילו בסיפור, כאילו דוגמה קטנה. נכנסנו לחנות וחיפשתי משהו שחיפשתי ולא מצאתי ורציתי לשאול מי שעובד שם איפה נמצא. ואז בת שלי אומרה אבא זה מפריע למי שעובד.

כי מי שעובד שם עשה משהו עבודה שלו אחרת. אוקיי. אוקיי. אז כאילו לא להפריע לו באמצע מה שהוא עושה. אוקיי.

אז לא שאלתי אותו בסוף ניסיתי. לחפש ומצאתי אותו. זאת גם הסיטואציה שבאמת אתה נותן את זה גם כבוד ואתה מנסה לא לשבור את ההרמוניה שזה קיימת כי זאת אומרת שמי שעובד משהו, מי שעושה עבודה אחרת הוא באמצע משהו. אין לך זכות כאילו להפריע לו. אז זה גם...

בדיוק כמו פה בישראל. הזכרת את הבת שלך, שעכשיו נמצאת ביפן, ואני תוהה עד כמה הדור הצעיר לדעתך חשוב לו עדיין לשמור על אותה הרמוניה חברתית שנשמרת ביפן כבר מאות שנים, עד כמה באמת הם ממשיכים. את המסורת הזו ובוא נגיד משתמשים בכלל במונח יורושקו ביום יום שלהם איך זה בא לידי ביטוי. באמת קודם כל ממשיכים לשמור את ההמוניה זה חלק מהתרבות אין שאלה פה כי אוקיי פה אנחנו באמת מנתחים את התרבות בחברה אבל אנשים חיים שם כולל אני זה לא שמים לב כאילו למה. וכל כך טבעי, אתה פשוט זורם למה שקיים.

ולכן גם היורושקו נגעי שמס, כמובן זה קיים, וגם בדור הצעיר, ומשתמשים בעיניהם. כשהם מבקשים משהו מחבר, בסוף הוא אומר יורושקו או נגעי שמס, או רק יורושקו. הבנתי גם שלפעמים רק יורו. לפעמים גם יורו. אבל זה באמת בעיני החברים מאוד קרובים שהבנתי, שמישהו אתה מקווה, כשמישהו...

אומר ליולו למישהו שפחות אתה מכיר זה הצד שני אתה מקווה כאילו היא נוחות. מה אתה כאילו מה הוא אחי כאילו אנחנו מקובל חברים טובים אתה צריך לשמוע את ה... כאילו רגע שנייה עוד לא פתחנו את המערכת יחסים. עוד לא הגענו ליולו. אבל שוב זה גם צעירים משתמשים בזה כי.

אומרים שזה מאוד נוח, ואם זה רק עונגה ישימס, זה שוב, גם הם מרגישים את זה כאילו חד צדדי, זה משהו כמו ציווי ופוקדה. אם אתה מוסיף את היורושקו, זה עוטף את הבקשה בצורה יותר נעימה. אתה נגיד, לבת שלך, אם אתה מבקש ממנה משהו, אז אתה גם תסיים את זה ביורושקו עונגה ישימס? או ביורושקו? אוקיי, אז אולי דוגמה היא ככה.

כשבת שלנו הייתה קטנה, הייתי צריך לבקש מחמותי לטפל בה, אוקיי? עכשיו... שזה לא דבר נהוג כל כך ביפן. בעיר, אוקיי? בטוקיו.

אוקיי. בעלים קטנות בכפר זה נהוג, אבל אנחנו גרנו בטוקיו, זה הורים שלנו גרים רחוק, זה מאוד נפוץ מישהו גר בטוקיו, אז יום יום רק הורים או אימא... מטפלים את הילדים, רק מדי פעם יש כאילו הורים מגיעים ומטפלים בנכדים. גם קרה לנו כמה מקרים וביקשתי מחמותי לטפל בבת שלי. שוב, אנחנו כבר מכירים, מכירים היטב, אמרתי לה כבר יורושקו ברגע שהיא קראה לפני החתונה.

ואז כבר פתחתי, יש לנו כבר יחסים. אבל במקרה הספציפי הזה הייתי צריך להגיד, כאילו ביקשתי, אוקיי, מתי צריך, מה צריך לעשות, בסוף הייתי צריך להגיד, יורושקוניגה ישמס, כי שוב, זה אתה מבקש משהו, וגם פה אתה מצפה הטיפול באופן נאות, בצורה ראויה. בלי שאתה מסביר יותר מדי פרטים, אבל אתה סומך על הטיפול של החמותית. ופה היורושקו אבל מגיע באופן חד צדדי, זאת אומרת, אתה לא מצפה ליורושקו בחזרה. כן, כי זה באמת רק בקשה שלי, והיא אמרה, אוקיי, אני מבינה, אל תדאג, אני מטפל בה.

כאילו שאתה מבין שפה זה כזה שעה לפני שהגן נסגר, זה אמא תעשי לי טובה, תלכי תוציא את הילדה טיטה עד שאני... וואו, זה חלמנו כמה פעמים שזה, אם זה יהיה סיטואציה כזאת, אבל לא היה לנו הסיטואציה. כל השיח הזה על יורושקו, שוב, כחלק מהעניין של פתיחת מערכת יחסים ואמון, וזה נורא... מזכיר לי שאנשים שאני מדברת איתם ואני מספרת להם שאני עובדת בשגרירות יפן, הדבר הראשון שהם אומרים לי, היפנים נורא נחמדים, נכון? הם נורא נחמדים, הם כל הזמן מחייכים, עכשיו, זה נכון, אבל זה גם קצת מעייף, נכון?

זה האנרגיה. לא, וגם התחושה היא שכשהם אומרים את זה, הם לא אומרים את זה אבל בקטע כאילו, לא יודעת אם זה תמיד נתפס חיובי. הנחמדים הזה. אני מסכים איתך, כאילו זה אחד הדברים שאנחנו תמיד מעייפים בביקור במולדת, ביקור למולדת. אוקיי.

אנחנו כל פעם בשנה חוזרים הביתה, אוקיי, אחרי הכל החוויות, כל הסביב בישראלים פה, חוזרים הביתה. קודם כל, אוקיי, שקט, זה כל כך ברור. זה הריטריט.

אבל אתה צריך באמת לשים לב איפה אתה נמצא, איפה, כאילו, איזה כלל נהוג פה, כאילו, איפה אתה צריך לעמוד, איך אתה עומד, נגיד, כשאתה פונה לקופה, איזה קופה, כאילו, מוכנה. כאילו, לא כמו בישראל, של מי אחרון. זהו. ויש הרבה שירתים כותבים כאילו מה נהוג ויש הרבה הודעות וכל כך כאילו יש הרבה אינפורמציה וגם אתה קולט מה קורה פה אבל עד שאתה באמת קולט מה קורה פה זה כל כך מעייף ושוב פה יש פה איזשהו מין חופשיות כזו שזה לא אכפת להם איך אני מתנהג איך אני. אבל ביפן אני מרגיש כאילו מבטאים של האנשים האחרים ואני גם באמת אני אומר לעצמי בואו נתנהג כמו כולם וכשאני חוזר הביתה לפעמים זה באמת...

כשאתה חוזר הביתה לישראל? לא, כשאני חוזר הביתה כמו דירה ביפן. אה אוקיי, כשאתה כאילו במרחב האישי שלך. כן. סגרת את הדלת?

שוב, יש לי... אתה יכול כאילו להרים רגליים או שניקה, לחזור לנשוא. תרשו, ביפן יש הבדל בין המרחב הציבורי למרחב האישי, הפרטי. כן. זה הבדל, אנחנו תמיד מרגישים ומעייף, אפשר להגיד שזה מעייף אותי.

איפה אתה חושב שאנחנו הישראלים היינו יכולים להכניס קצת יורושקו לחיים שלנו? זהו, כשאתה חושב על היורושקו, או תפקיד של היורושקו, זה פותח את המערכת יחסים לשני צדדים ולשוטף פעולה. כמו שהזכרתי, אני מרגיש שפה בישראל, במיוחד אתה הולך בתל אביב, אתה מרגיש שהכל פתוח כבר, אתה לא צריך לפתוח אותו. אם אתה רוצה לבקש. תעשי בבקשה, כן, פשוט תבקש, ואף אחד לא מעריב.

אוקיי. אבל אם אתה מסתכל את הנהיגה, אני חושב פתאום אתה שם, כולם סגורים, וכל אחד מנסה לנצח, עוד אחת קדימה, עוד אחת קדימה. ושם אין מקום שבו אני יכול לפתוח את ה... דלת, כי אנשים לא נמצאים באותו... הם בקרב, הם עכשיו כאילו בלא לצאת פראייר, כן.

בדיוק, זו המילה תפראייר, לא להיות פראייר, זה באמת משקף את הסיטואציה הזאת. זה אני עדיין לא מתנגד, ואם יום אחד הייתי יכול להגיד, לפתוח את החלום, ואני יכול להגיד בנהג השני, סליחה, תן לי מקום, יורושקו ניגש מס, אז אני מרגיש... ואז אשרינו. אז זהו, אנחנו יכולים פשוט לאחל את זה לעצמנו נראה לי, לא? אני מאוד מאוד אחלה.

להכניס יותר יורושקו לחיים של כולנו. היה לי כיף, יושי. וואו, ממש כיף. אני לא מאמין שבסוף הגענו לסוף, כאילו הצלחנו לפתח... עשית את זה?

יופי, תודה. מהקיבוץ. תראה, עכשיו אנשים מבינים מה זה יורו שקו. יופי, תודה. אז יאללה.

ג'אני. חדשנות היא לא סיסמה, היא תפיסת עולם. היא לא מתרחשת במקרה, היא תוצאה של ירידה על הפרטים הקטנים, של דיוק ועבודה בלי פשרות. כך טויוטה הפכה ממפעל לנולי הריגה למותג הרכב המוביל בעולם ובישראל. כי חדשנות לא מתחילה במנוע, היא מתחילה בהחלטה אסטרטגית להיות טובים יותר מאתמול.

יש מילים שאין להן תרגום לעברית, אבל יש חוויה אחת שכולם מכירים. סוהו. כבר יותר מ-25 שנה שמסעדת הסוהו בראשון לציון מגישה את המטבח היפני במיטבו. סושי מדויק, טעמים מפתיעים ואווירה שאין בשום מקום אחר. סוהו, הטעם של יפן, בעברית.

הפרק בחסות החברה הגיאוגרפית. כמו המילים היפניות שלא מתרגמות בקלות, גם מסע אמיתי קשה להסביר במילים. צריך לצאת, לראות ולהרגיש. החברה הגיאוגרפית מזמינה אתכם למסעות שפותחים עולמות חדשים. כשתחזרו, תבינו