קודווארי: השאיפה הבלתי פוסקת לשלמות [מילים ביפנית שאין בעברית]

קודווארי נשמע לי פשוט ההפך הגמור מישראלים. אתה יודע, פה כל אחד לוקח קורס, סדנה, שלושה חודשים, הוא כבר מגדיר את עצמו מומחה, אני מאסטר, אני יכול ללכת עכשיו להדריך קורס שלם. כן, ביפן אין מפסידים, אפילו שף סושי. ושלושים שנה במקצוע. עדיין הוא מגדיל עצמו, אני עדיין בהכשרה, אני לא במאסטר.

השאיפה שלו להכין סושי הכי טוב היום וגם מחר. זה בדיוק השאיפה שבריטי עוסקת בשלימות. חדשנות היא לא סיסמה, היא תפיסת עולם. היא לא מתרחשת במקרה, היא תוצאה של ירידה על הפרטים הקטנים, של דיוק ועבודה בלי פשרות.

למותג הרכב המוביל בעולם ובישראל. כי חדשנות לא מתחילה במנוע, היא מתחילה בהחלטה אסטרטגית להיות טובים יותר מאתמול.

יש מילים שאין להן תרגום לעברית, אבל יש חוויה אחת שכולם מכירים. סוהו. כבר יותר מ-25 שנה שמסעדת הסוהו בראשון לציון מגישה את המטבח היפני במיטבו. סושי מדויק, טעמים מפתיעים ואווירה שאין בשום מקום אחר. סוהו, הטעם של יפן.

בעברית. הפרק בחסות החברה הגיאוגרפית. כמו המילים היפניות שלא מתרגמות בקלות, גם מסע אמיתי קשה להסביר במילים. צריך לצאת, לראות ולהרגיש. החברה הגיאוגרפית מזמינה אתכם למסעות שפותחים עולמות חדשים.

כשתחזרו, תבינו. ברוכים הבאים למילים ביפנית שאין בעברית. שלום, אני יושי היגוצ'י ואני דנה נחום הרמן. יחד נגלה איך רעיונות, נגשות ואורך חיים מתומצתים רק ממילה אחת ביפן, מה שבישראל כנראה יצריך דיון מאוד מאוד ארוך. בכל פרק אנחנו נבחר מונח ביפנית ונעמיק לתוכו, ננסה להבין מה עומד מאחוריו ונגלה ששפה היא הרבה יותר מאוצר מילים.

ואולי נצליח סוף סוף גם להבין האם יפנים וישראלים... באמת כל כך שנים. היי יושי. היי דנה. אז היום אנחנו הולכים לדבר על קודווארי.

קודווארי. קודווארי. קודווארי. ואני חושבת שזה מונח שאולי יעשה סוף סוף סדר לישראלים. למה לוקח עשר שנים לסושימן להיות מאסטר?

אם זה עשר שנים זה נחשב אולי קצר. אז ספר לנו מתי אתה בעצם נפגשת לראשונה, או זכורה לך המילה הקודווארי בחיים שלך. מתי נתקלת בה בפעם הראשונה? אני רוצה לשתף את הסיפור מילדות. אני לא האמנתי, מעכשיו עד עכשיו אני מספר את הסיפור הזה בעברית.

אוקיי, זה כל כך קצת טראומטי מילדות. אני גדלתי בכפר קטן מאוד. את יודעת מה זה כפר קטן מאוד? ספר לנו. בבית ספר, בכיתה שלי סך הכל 20 תלמידים, 23, 15 ילדים, בנים, 8 בנות, מכיתה א' עד חטיבה, זה אותם פנים, אותם אנשים.

וסך הכל, כולם מכירים אחד את השני, כולם יודעים מה הפנו לסבא, מי מתחתן במי. כמו קיבוץ ובכפר הזה יש מנהג מסורתי מאוד יפה. 31 בדצמבר, אוקיי, אנחנו, סוף שנה 31 בדצמבר, כל הילד בוחר את המילה ורושם את המילה הזאת בקליגרפיה ואתה מחלק. את הקליגרפיה או לקרובי משפחה או שכנים ואתה מקבל דמי כיס לתמורת העבודה שלך. נכון זה נשמע מאוד כיף ונשמע גם מאוד מאוד דדדד את הילדים אבל אני ממש לא אהבתי.

כי התחלתי אני חושב כי גיל אבא זה היה פעם ראשונה גיל 5 6 עד גיל 8 הייתי צריך להמשיך כל שנה אותו סיפור. אני אבא שלי תמיד אומר אוקיי בוא נעשה קליגרפיה מתחילה. את המשחק. ומה אני מנסה לכתוב? לא, לא, לא ככה.

אתה צריך לשבת על הברכיים. לא ככה. את היציבה צריכה להיות יותר יציבה ישירה. לא, לא, לא ככה. מכל אתה צריך, אתה מנסה להמיט כמה שיותר.

אוקיי, מה עוד? ואז אני קיבלתי את האוקיי ואני רושם. לא, לא, לא ככה. אתה צריך, כאילו אמרתי די. ואתה ילד בן חמש, שש.

ולא ידעתי מה בדיוק הוא כוונה, כאילו מה הוא רוצה ממני. אבל רק בדיעבד, ולא דיעבד, כאילו אחרי המון שנים, כאילו הבנתי קצת, כאילו למה הוא כל כך התעקש לדברים קטנים. כי קליגרפיה בעצם לא רק כאילו אתה רושם את המילה, זה מאוד חשוב שאיך אתה באמת... מתייחס לקליגרפיה. כלומר, ה-state of mind שאתה נמצא.

כן. והאופן שבו אתה, כמו שאמרת, מחזיק את המכחול. נכון, וכן, זה באמת משפיע על הכתיבה שלך, זה ככה הוא האמין. זהו, הסיפור כל כך טוב, אמרתי, אני פעם ראשונה בחיים, אני משתף את הסיפור הזה, כל כך אישי, לציבור. אז אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך מפה לשמוע מה זה קודווי.

אבל אני חושב שזה מאוד נכון להתחיל את הסיפור הזה. כי אם אתה פותח את המילון ומחפש את הקודאוואלי, המשמעות הראשונה זה בעצם משמעות המקורית, זה מאוד שרירי.

כי אם יש לבן אדם איזשהו קודאוואלי ספציפי, נתפס מאוד שרירי. למשל, אם בוס שלך תמיד מתעקש איזשהו פונט מסוים או לבח מסוים בדברים קטנים. זה אתה אומר לבוס שלי יש לו קודוואלי כמו אופנצ'ימקה ביידיש בעברית להתעקש זה זה מאוד כמעט מקביל לירידה לפרטים קטנים. אבל משמעות יש עוד משמעות בלקודוואלי היא השאיפה. בלתי פוסקת לשלמות, זה מאוד חיובית, למילה קודמני יש קו מאוד דג בין שלילי לחיובי.

הסיפור שלי, הקליגרפיה, נכון, נשמע מאוד שלילי, אבל זה מספר הרבה פן חיובי כשאתה מספר על תרבות יפן. תן לי דוגמא למשל אם אני נוסעת ליפן איפה אני אתקל בקודווארי. אני גם ביקור לאחרונות עשיתי טיול וחיפשתי את המסעדת רמן איפה טוב פתאום ראיתי את השלט הרמן שלנו יש טעם קודווארי. אוקיי זאת אומרת נשמע מפתיע נכון כאילו הם השקיעו המון בשביל להגיע לטעם טוב ולהגיש. ללקוחות והדגש הוא זה קוד הוואלי זאת אומרת באמת הם ילדו לדברים קטנים כמו מה למשל תן לי תתאר לי מה זה אומר לרדת לפרטים.

אוקיי שאלה טובה כזה המשמעות של גם קוד הוואלי זה משהו כזה כאילו הסוד סמוי אתה אתה עומד בקוד הוואלי אבל אתה באמת לא אתה לא מספר מה בדיוק שם וזה גם. אולי המלכיבים מאוד מיוחדים, אולי המים שלוקח מאיפשהו מאוד מיוחד, ואני לא שאלתי אותם, אבל זה ככה, אם אני רואה את הקוד הוואלי, אני מדמיין לכיוון הזה, אוקיי, זה לא סתם פותח את השג ושם אותו בתוך הקערה, אלא נגיד 20 שעות, כאילו אמנות, זה מה שאני מצפה. עכשיו אם אני נכנס לחנות של הבגדים, זה גם זה אני חושב שקניתי שם בגלל שקניתי שם ראיתי ששם זה קודוואלי, אולי קטנה מאוד מיוחדת ותהליך האיפור מאוד מיוחד, וזאת אומרת שזה שוב אכפת להם לעשות דברים טובים. שהמוצרים שלהם בעצם הם מוצרים פרימיום איכותיים. כן מאוד קצת דלגה אחת.

הכנו את המליצה הזו. נכון, אם אתה שואל את הנגיד השף לרמן ביפן, ואם אני שואל אותו כמה זמן הוא מחזיק את הרמן, הוא אומר 30 שנה, איזה מתכון? אותו מתכון. ומחיר? אותו מחיר.

אתה רוצה לפתוח עוד את הסניף? לא, אני רוצה לשמור את המקום הזה. למה? כי עדיין אני מנסה להגיש אוכל לרמן הכי טוב, אבל עדיין לא הגעתי לשלב הזה. אחרי 30 שנה.

אחרי 30 שנה. ולכן הוא מסרב לפתוח את אוטו סניפים, אפילו מי שלנו כוכב, מי שלנו לא חשוב בשבילו. חשוב בשבילו, מאוד חשוב להרגיש. מאוד חשוב לו שהוא מכין רמן טוב היום, אבל מחר שום דבר לא מבטיח שהוא יכול להגיש אותו רמן באותה איכות, לכן הוא לומד כל יום. אוקיי, אני עוד סיפור, ביקור אחרון הלכתי למסעדת סושי, אוקיי, זה מאוד קל, סושי אמיתי, הייתם בסושי, מסעדת סושי אמיתי?

במקרה יצא לי, כן. יש הרבה מסעדות סושיה ביפן, אבל המסעדה הסושי האותנטי זה אין הרבה. פעם ראשונה בחיים, אוקיי? הייתה לי הזדמנות, אני נכנס לשם. רק אפילו כניסה דלת מאוד מיוחדת, תעשו עם עץ, אתה פותח ומיד יש נולן, הבילון כזה חצי, אתה פותח אותו ואז אתה רואה את השף סושי עומד שם.

כאילו שהוא מלך במקום. סביבו יש קאונטה מעץ מלא ועליו היה מקלל ומתוכו יש דגים שהם מסודרים שהוא בטח הוא יכין בבוקר. אני מסתכל לצידה, רק שני שתי שולחנות וזה הגודל של הסושי האמיתי. מסעדת סושי אמיתי זה מאוד אקסקלוסיבי ואתה יושב מול הטיישו ואתה קורא לו טיישו זה שף סושי טיישו אני רוצה זה אני רוצה זה לפעמים אתה מקבל את הגם תה תה גם מאוד מיוחד אני אמרתי כל הזמן טיים טיים טיים תה טיים תה אני שכחתי להגיד סושי טעים אבל עד כדי ככה אפילו תה טעים. והכל הכל הקביעה שהוא עושה זה מאוד חשוב לו אני הסתכלתי אליו וכאילו הוא חותך את הדג.

בצורה שהוא מאמין שזה הכי טוב ובצורת המציאת ניגיני וגם כאילו זה מאוד כאילו הוא מסתכל את כל האנרגיה שלו בתוך האורץ אפילו אורץ אחד ועושה איזשהו תנועה מאוד טקסית שהוא חוזר לעצמו כל הזמן. עושה את הסושי במקרה, והיה כמו מין טקס אומנותי, ולא הספקתי, כאילו לא הפסקתי להסתכל איך הוא עושה את הסושי, ובסוף רציתי לשאול אותו, כאילו כמה זמן הוא היה בהכשרה, כי בטח אומרים כמה שנים, ועל הבשרים רק לשטוף את האורז, אחר כך רק לחתוך את הדג, אז אמרתי, כמה שנים באמת? ושאלתי אותו כמה זמן באמת היית בהכשרה? והוא אמר, אתה יודע מה? אני עדיין בהכשרה.

אמרתי, וואו, אמרתי. איך? כי הוא אומר, כל יום חדש, אורץ חדש, דג חדש, מזג אוויר חדש, אורחים אחרים. אני מנסה להכין סושי הכי טוב להיום ללקוח שיושב מולך. זה שום דבר אותו יום, תמיד משהו חדש.

אז הוא אמר, אין לי משהו, מתקום מסוים. כל יום אני רואה, מסתכל את האורס, אני נוגע במים, אני מרגיש מה נכון, מה קצת שונה מאתמול, ואתה מסתכל את הלקוח שמולך. מה הוא מצפה ממני ואני מסתכל את המקרה איזה דג יש לי אולי זה מתאים לו ככה הוא עושה את הכל יום. נשמע מאוד זאת אומרת שזה אין יום שהוא מרגיש עשיתי היום הצלחת אוקיי אולי יש מזל ומחר מחר בהצלחה זאת אומרת היום היום כל יום הוא לומד. אז אתה יודע אני חושבת.

אני רואה בזה אולי איזשהו סוג של פרפקציוניזם. אנחנו בדרך כלל רגילים, אתה יודע, להיות במין איזה מרדף, להגיע להצלחה, להגדיר את עצמנו כמומחים, כמאסטרים, וזה נשמע שפה יש בעצם קידוש מאוד גדול לתהליך עצמו. כן, כן, כן, כן. המסע הזה שאתה עובר. אבל מה בסוף?

זאת אומרת, מתי אתה מגיע למין איזה שלווה שאתה אומר, זהו, אני טוב במה שאני עושה? למה את צריכה את ההנגשה הזאת? כי, מה זאת אומרת? זו המהות. זו המהות החיים, אתה רוצה לממש את עצמך, אתה רוצה לממש את הפוטנציאל שלך.

אבל שף סושי, אני כמעט, כן, איך הוא מתחיל את היום? בטח הוא שוטף את הכל הכלים. מכין את הדג ומנקה את כל השולחן אפילו אוקיי אתה אישר עצמו הוא מנקה גם את המסעדה עצמו כמו מין כזה כל הכל לא רק להכין את הסושי הכל הטקס הזה הכל כלוא חלק מהמסעדה וגם חלק מהחיים זה הוא נהנה מזה אני חושב כי הוא כל כך חשוב לו זה לא חשוב לו שזה. להגיע לאיזשהו מקום מסוים ואני מקבל את המשילה. אגב, על השף סושי, אני חייב לספר לך, לפני ארבעה ימים קיבלתי הודעה מאשתו, התאי שו הלך לעולמו.

וואו. אני לא ידעתי, רק לפני שבועיים הייתה הודעה שצריך להפסיק באופן זמני, כי הוא... חלה סרטן מאוד חליג, אבל אמרתי אנחנו מבקרים פעם בשנה בביקור למורדת, אז אוקיי אולי הפסקה, אבל אני מספיק נחזור, אבל לפני הבאים קיבלתי הודעה, ומה היא כתבה? הודעה מאוד עצובה בעבר, והיא כתבה, אני שאלתי את התישו, איך היה, כאילו מה היית רוצה בחיים הבא? הוא ישר אמר ממשיך לעשות סושי.

אני חושב שזה אומר הכל כי זה שאיפה בלתי פוסקת באמת בלתי פוסקת אפילו החיים הבא. זה קודה וואלי אוקיי מאיפה זה מתחיל זה אני חושב שזה קודה וואלי שוב אנחנו בטח הוא לא אומר שאני עושה את זה בשביל קודה וואלי. אוקיי, אבל אם אני מנתח מאיפה באה את כל הגישה, את כל העוצמה וכל האהבה, זה באמת הרעיון של הקודווארי. יושי, אנחנו נעשה הפסקה קצרה כדי לשמוע עוד מונח ביפנית, שקשה קצת לתרגם אותו לעברית, ואנחנו כבר חוזרים.

היפנים שואפים תמיד לשלמות. את זה כבר הבנו מהמילה קודווארי. בספר החזון של חברת טויוטה הנקרא The Toyota Way נמצאת אחת המילים שמגדירות את השאיפה לשלמות. זו המילה טקומי. טקומי הוא לא סתם מומן, זהו מאסטר.

מאסטר אמיתי שהקדיש עשרות שנים, מאות אלפי שעות להתמחות באלמנט אחד, עד שהוא הפך למומחה הטוב ביותר. בטויוטה יש לא מעט טקומי אמיתיים. כל אחד מהם מקדיש את כל הקריירה שלו לפרט אחד מדויק. איך הדלת צריכה להישמע כשהיא נסגרת? איך ההגה צריך להרגיש בידיים?

אפילו איך הרכב מריח מבפנים? הטאקומי אחראים לחלק משמעותי באבטחת האמינות והביטחון שהצרכנים נותנים ברכב טויוטה. כי כל פרט, כמה קטן שהוא לא יהיה, עבר דרך העיניים של מישהו שהפך אותו לאמנות של חייו.

תגיד אבל הקודווארי הוא לא בלי ביטוי הרי רק באוכל לא רק בקולינריה אנחנו יכולים לראות את זה באמת בכל מקום במרחב הציבורי בגנים הבאמת מוקפדים לעילה ולעילה וברחובות המסודרים וזה שאין פחים. ואתה יודע מה אפילו כשאני חושבת על זה ככה מהביקור האחרון שלי ביפן.

כן, פשוט ככה, יש לך איזה מין דשבורד לא ברור, ואתה אומר, למה אני צריך את כל זה? כאילו... זה שאיפה, בוליטי פוסקת לשלמות. תסביר. שוב, מישהו מייצא את הסלוט, אתה רוצה, תמיד רוצה לעשות את הסלוט הכי טובה בעולם, נכון?

רק לאשר את זה. שאיפה מוזרה, אבל אוקיי. לא. מה את ניסית שם את הסלוט? הסלע היפני?

זה בוא נגיד שזה אחת החוויות אולי הכי יפניות, הכי זכורות לי. זה באמת משהו שאתה לא חווה בשום מקום אחר. קודם כל אתה נתקל בהם כבר מהרגע שאתה נוחת בשדה תעופה, כשאתה נכנס להסלע הראשונה אתה מסתכל על זה ואתה אומר מה קורה פה? קודם כל אתה מצלם. מצלם, שטיוד, 15 כפתורים שונים שלכל אחד יש פונקציה שונה בין אם זה אורות ומוזיקה וחימום של המושב ובאמת דברים שאתה לא מתאר לעצמך שאתה תפגוש באסלה ואני מנסה פשוט להבין למה צריך את זה זאת אומרת ואיך הדבר הזה מתחבר לשאיפה הזו לשלמות.

זה תוצאה של השאיפה הבלתי פוסקת אוקיי. כשהייתי ילד לא היו אסלות כמו היום. אסלות כמו עכשיו בישראל אוקיי רק אתה פותח וסוגר. זהו לא היה פונקציה או משהו מכשיר של משעממות כן כן ואולי אחר כך אולי אסלות מחממות.

ומים חמים ואפשר לשלוט או איזה קצת חזק קצת כאילו ממש אלימורוציה והגענו לעכשיו הזה עכשיו זה באמת תוצאה של שאיפה בלתי פוסקת כאילו אם אתה בעל חברה שיוצרת אסלות מה אתה רוצה לעשות אסלה איזה אסלה אתה רוצה. אתה רוצה, אסלה הכי טובה בעולם.

בגלל שיש ביקוש, בגלל שיש שאיפה, אתה צריך לתת את המענה, ונהנית משם, מהחוויה. חוויה שאני באמת ממליצה לכל אחד. זהו, אז זה יהיה באמת... לנסות. זה דבר אחד שאני מתגעגע פה, אוקיי?

אמבטיה, דבר ראשון, דבר שני זה האסלה היפנית. אבל כאילו אולי מבחוץ נראה זה מיותר יותר מדי אבל הנה עכשיו ביפן כמעט כל מקום הטיול האחרון שנסענו לכפר מאוד כאילו אי קטן מניגתה לקחנת מעבורת ובתוך האי נסענו ממש עוד שכונה מאוד קטנה בקושי ראיתי את ה... אנשים נכנסתי שם שירותים ציבוריים אפילו שם. אין סטנדרט אחר. אין סטנדרט אחר היה חולף קל אבל אתה יושב.

כאילו אסלה חמה נעימה ואני חושב שזה באמת נהיה סטנדרט ביפן אתה מרגיש בבית. כל הפינה ביפן עושה לנו טוב, אבל שוב, אם אנחנו חוזרים למושג של הקודוואני, אני לא יודע עוד 20 שנה איזה אסלה תהיה, כי שאיפה לא פותקת, אולי דול הבא יש להם יותר רעיון נצילתי, שאנחנו לא חושבים בכלל עכשיו, אבל זה... באמת מתאר את הגישה הזאת של הקודווארי. נשמע שיפנים מציבים לעצמם איזשהו סטנדרט מאוד מאוד מאוד גבוה, ואני באמת תוהה אם כולם פועלים לפי זה. זאת אומרת, אם אין איזשהם, אתה יודע, אצלנו יש חלטורות, יש קיצורי דרך.

לא, לא, לא. זה נשמע לי פשוט נורא מעייף ומתיש כל הזמן לחיות לאורו של הקודווארי. זה מתישהו מעייף, זה אולי כן, אבל באמת אנשים ממינים ומקבלים את החשיבות של הקודוואלי בחיים, במיוחד בחברה. אני חושב שזה מאוד חשוב להפריד פה בין החברה והאזור הפרטי, כי ביפן הבדל כל כך גדול.

כי אם אתה נכנס לסופר, זה אחד הדברים שאנחנו מצפים תמיד חזרה די הפעם, הדבר הראשון שאנחנו רוצים, להיכנס לסופר. למה? זה כל כך כיף, מאוד מדפים מסודרים, יפים, ועיצובים מעוצבים, ואפילו אין לך מה לקנות שם, כל כך כיף לראות, כי כל כך מסודר ואסתטי. וזה גם לתוצאה ממי שעושה את זה, זאת אומרת שלכל מי שעובד שם חשוב להם שלקוחות ירגישו נוח כשלהיכנס לחנות, אז הם מצביעים דברים לפי הסדר ומחירים שמים אותו לפי הסדר. פה אתה צריך לחפש את המחיר נכון למוצר שאתה רוצה לקנות, אפילו אתה צריך לשאול סליחה, כמה זה עולה?

שם כתוב, איזה שם? המחיר הזה, המחיר הזה? נו, אין דבר כזה ביפן, הכל פיקס. אבל אתה למשל, ביום יום שלך, איפה הקודווארי פוגש אותך? אוקיי, אבל זה אני, אוקיי, שוב אני רוצה לחדד את המילה, המשמעות של הקודווארי.

באמת, לאחרונה אנחנו יכולים להשתמש במילה קודווארי באופן חיובי. ואתה יכול לשאול את החבר מה קודמי שלך. באופן אוטומטי אתה מקבל אותו, זה תשובה חיובית, זאת אומרת שזה מה התחביב או מה הסוד שלי. אז אם אני מקבל את השאלה הזאת, אני בכיף אענה לה. אבל הדור של האבא שלי, כאילו ההורים שלי, אני לא בטוח שכל האנשים ייהנו מהשאלה הזאת, מה קודמי שלך, כי יש לו גם...

הקונוטציה מאוד שלילית, מה אתה מתעקש דברים קטנים כאילו, אבל עכשיו באמת נהוג לשאול מה הקוד הוואלי שלך, והרבה אנשים עושים קפה, זה קוד הוואלי שלי, כל בוקר אני תוחן ואני מוזג את המים, טמפרטורה נכונה ואני מודד עם השעון וזה קוד הוואלי שלי, זה חשוב לי. וכאילו מין כזה תחביב אבל קצת סוד וחשוב לך באמת לשמור. ואם אתה שואל אם את שואלת אותי מה קודם כל שלי שקראנו אותי מאוד. יש לי הרבה.

גיוץ. גיוץ זה מאוד חשוב לי.

יגידו שזה גיוס נכון או לא, חשוב לי שאני מגייץ, יש לי סדר נכון, סדר קבוע, ואני מגייץ כל החולצות שלי, של כל הבני משפחה. למה אני עושה את זה? אני לא יודע, זה עושה לי טוב. ואם אני לא עושה, אני מרגיש קצת אי נוחות. אז אני ממשיך לעשות.

אז עדיף לא לדבר איתך ולא להתקרב אליך ביום שבו לא גייצת את החולצה. תגידי לי, תגידי חופשי, אני תמיד שאיפה בלתי פוסקת לשלמות, אני מנסה להיות כמה שיותר... אז כל בוקר טוב אני אבוא, אני אשאל אותך בבוקר במשרד, יושי גייצת היום? ואז אפשר להתחיל את היום. אני בלי להגיד, אני מלא את ה...

וגם הכביסה, אוקיי? אני עושה כביסה. ידנית, חולצות שאני אוהב, כמו זה, יש כמה חולצות שאני קניתי ואהבתי, שעדיין מאוד אוהב, זה חשוב לי שאני לא שם אותן במכונת כביסה, אלא טקסט כזה שאני מדבר עם חולצות. לא, לא הבנתי, מה זאת אומרת מדבר עם חולצות?

כאילו דיאלוג, אוקיי, שאתה, תוך כדי אתה מכבס. את החולצה, אתה מסתכל את החולצה, כאילו חולצה של שבוע שאתה לובש, איזה שבוע עשית, איך שבוע היה, כאילו אני בטח אני לא שואל בעל פה, אבל אני עושה מין כזה דיאלוג עם החולצות. אוקיי, זה נורמלי כזה, נכון, זה מין, אוקיי, עכשיו אני לא כותב ולא מפרסם איפשהו, זה... כאילו הכביסה הידנית זה הובי מי ששואל אותי מה זה קודמי שלי שוב זה כאילו אני מגלה את הקצת סוד דיברנו הרבה בישול. וגם חנויות אבל אם אתה מסתכל כמו אומניות לחימה.

טקסטי גם שם אותו כאילו הם באותו מושג. אם אתה שואל את ג'ודוקה מה המטרה שלך, כמה זמן אתה בהכשרה, כולם אומרים עדיין בהכשרה, היעד שלי עדיין שמה, כאילו יעד שלי, אני לא הייתי עדיין, לא הגעתי. כלומר לא משנה כמה מדליות הם יזכו, כמה תארים הם יקבלו, מבחינתם הם עדיין לא הגיעו לשיא שלהם. לשיא הקריירה הם לא יכולים להגדיר את עצמם כ... כי ניצחון זה לא היעד, הג'ודו זה דרך חיים של הג'ודו, זה כל הדרך חיים.

דרך חיים זה לא רק דרך שלך, זה כאילו חיים שלך, זה גם חיים של כל הבן אדם. התפקיד שלך זה לא רק לקבל את המדליה, אבל למסור את המושג הזה או הרעיון הזה לדור הבא. איפה אתה חושב שאנחנו הישראלים... יכולים קצת להכניס לנו יותר קודו ווארי לחיים. ניגוד ליפן, אין פה באמת כאילו נגיד מאסטרים של איזשהו תחום מסוים של ספורט או תרבות שקיימת מאות שנים שאתה מוסר מדור בדור לדור.

פה עכשיו באמת מדינה צעירה, כולם מרגישים שאני חלק מהמדינה. ניישן בילדינג אתה מה אתה יכול מה אתה יכול לתרום למדינה והמחשבה הזאת באמת. יוצרת חדשנות ומחשבה יצירתית וכל התחומים בגם הייטק ותרבות וכו'. ואני חושב שזה באמת בדיוק ניגוד לקודמה לי אבל זה באמת פותח את הרבה אפשרויות פה בחברה הישראלית.

מחול כל כך יצירתי כי לא אכפת לכם מה כאילו אבות אבותיהם אמרו חשוב לך שלעשות ולהאמין בך להציג את הדברים שאתה מאמין בו כל המסר הזה אני רואה וכל התחומים בקיצור זה יתרון שאין קודמני במדינה צעירה. שהכל פתוח ואתה יכול מהסד של האומנות או חברה. יושי, אז אתה חושב שהצלחנו לקדור את הפרק כמו שצריך? אני עדיין לא בטוח. אנחנו בתהליך, אנחנו במסע.

כן. לייצר את הפרק המושלם. אני, זהו, זה גם בפרק הזה אני רוצה... כאילו לעשות אולי, אני מאמין שאני חושב שיכולנו לעשות אולי עוד יותר טוב, אבל עוד יותר טוב, אבל צריך לשים את הפי עוד מתישהו, אז אני בינתיים אומר שלום, אבל המסע שלנו נמשיך. נמשיך בהחלט.

אז תודה יושי. תודה דנה.

חדשנות היא לא סיסמה, היא תפיסת עולם. היא לא מתרחשת במקרה, היא תוצאה של ירידה על הפרטים הקטנים, של דיוק ועבודה בלי פשרות. כך טויוטה הפכה ממפעל לנולי הריגה למותג הרכב המוביל בעולם ובישראל. כי חדשנות לא מתחילה במנוע, היא מתחילה בהחלטה אסטרטגית להיות טובים יותר מאתמול.

יש מילים שאין להן תרגום לעברית, אבל יש חוויה אחת שכולם מכירים. סוהו. כבר יותר מ-25 שנה שמסעדת הסוהו בראשון לציון מגישה את המטבח היפני במיטבו. סושי מדויק, טעמים מפתיעים ואווירה שאין בשום מקום אחר. סוהו, הטעם של יפן, בעברית.

הפרק בחסות החברה הגיאוגרפית. כמו המילים היפניות שלא מתרגמות בקלות, גם מסע אמיתי קשה להסביר במילים. צריך לצאת, לראות ולהרגיש. החברה הגיאוגרפית מזמינה אתכם למסעות שפותחים עולמות חדשים. כשתחזרו, תבינו.

רשת עושים היסטוריה