קאוואי: מהלו קיטי ועד פוקימון – מהפכת החמידות היפנית [מילים ביפנית שאין בעברית]

חדשנות היא לא סיסמה, היא תפיסת עולם. היא לא מתרחשת במקרה, היא תוצאה של ירידה על הפרטים הקטנים, של דיוק ועבודה בלי פשרות. כך טויוטה הפכה ממפעל לנולי הריגה למותג הרכב המוביל בעולם ובישראל. כי חדשנות לא מתחילה במנוע, היא מתחילה בהחלטה אסטרטגית להיות טובים יותר מאתמול.

הפרק בחסות החברה הגיאוגרפית. כמו המילים היפניות שלא מתרגמות בקלות, גם מסע אמיתי קשה להסביר במילים. צריך לצאת, לראות ולהרגיש. החברה הגיאוגרפית מזמינה אתכם למסעות שפותחים עולמות חדשים. כשתחזרו, תבינו.

גאצ'ה, שזה נגיד לפתוח איזושהי קופסה ויש בה בוברנדומלית מתוך שש אופציות. זה קם ביותר עשרות שנים, זה קם באסיה עשרות שנים. פתאום בשנים האחרונות זה הגיע לישראל. אני רואה אנשים פותחים לבובויים ואני אומרת, וואו! או תמגוצ'י, שעשה פתאום עלייה מחודשת גם לישראל.

אז למרות שכן, אין ספק שבישראל אין תרבות מבית של קוויי, זה תפס יפה מאוד. פוקימון סופר פופולרי. הלו קיטי בכל מקום. גאצ'ה בכל מקום. החשיפה הספציפית של ישראלים ליפן היום, אין בכלל מה להשוות אותה ללפני עשר או עשרים שנה.

בטח היום כל בן אדם שתפגש ברחוב היה ביפן, או מתכנן את הטיול שלו ליפן. וחלק מזה זה התיירות קוויי הזאתי.

סוהו, כבר יותר מ-25 שנה שמסעדת הסוהו בראשון לציון מגישה את המטבח היפני במיטבו. סושי מדויק, טעמים מפתיעים ואווירה שאין בשום מקום אחר. סוהו, הטעם של יפן, בעברית.

ברוכים הבאים למילים ביפנית שאין בעברית. אני יושי גוצ'י ואני דנה נחומרמן. יחד נגלה איך רעיונות, רשות ועולך חיים מתומצתים רק למילה אחת ביפן. מה שבישראל כנראה יצריך דיון ארוך מאוד. בכל פרק אנחנו נבחר מונח ביפנית, נעמיק לתוכו, ננסה להבין מה עומד מאחוריו ונגלה ששפה היא הרבה יותר מאותר מילים.

ואולי, אולי גם סוף סוף נצליח להבין האם ישראלים ויפנים הם כל כך שונים. היי יושי. היי דנה, בוקר טוב. יופי, אני שמחה שאתה רוצה על עצמך כבר שמחה שכזו. יש לנו באמת פרק נחמד וצבעוני.

היום אנחנו מארחים את לירון אפריאט, שהיא אנתרופולוגית חוקרת דוקטורנטית לנושא נשים יפניות ותרבות פופולרית מאוניברסיטת טוקיו. אהלן לירון. היי דנה, היי יושי. היי. איזה כיף לארח אותך פה.

אז אני רוצה רגע להכניס אתכם לאווירה ברשותכם אנחנו מתהלכים לנו ככה ברחובות טוקיו. שינג'וקו הרג'וקו ואולי באמת אחת המילים שהכי תתפוס לנו את האוזן היא המילה קווי. קווי אני אגיד את זה נכון קווי קווי קווי קווי קווי קווי.

אבל אסור לטעות לגביה כי בעצם מדובר במונח שמסתיר אמת חתרנית ומפתיעה מאחוריו והוא מהווה את אחד המנועים הכלכליים העוצמתיים ביותר של יפן המודרנית אני רואה שלירון כבר מהנהנת. אני פחות חברתי לכיוון הזה טוב בסדר אז באמת לפני שאנחנו פותחים את הדיון. יושי מה מה המשמעות של המילה קווי זהו זה קווי בעברית זה חמוד. אוקיי ומשתמשים גם כאלה בנשים גם גברים רוב מקרים גם לדומיות או בעלי חיים קטנים. חמודים זה קוויי זה גם אנחנו משתמשים גם לתינוקות לבן אדם.

שזה קוויי אוקיי שנדבר אחר כך מתי ואיך למי אנחנו משתמשים זה קוויי זה בדיוק הנקודה שאני רוצה לדבר היום אבל זה כמו חמוד ואני. מבחינה הזאת אני ממש די בטוח שזה יש לנו כבר. המילה ועברית. אני זוכר שזה באס שלנו הליכה התחילה ללכת לגן פה בתל אביב כשהייתה בת אבא והיא לא יודעת לא יודע שום מילה בעברית אבל אחרי שבוע היא חזרה הביתה היא שאלה אבא ביפנית אוקיי מה זה חמודה. שאלתי מאיפה שמעת כי אני.

אחד החברים כל הזמן אומר לי חמודה חמודה אז מה זה זה אמרתי זה כמו קווי. אז אני חושב שזה בדיוק מבחינה הזאת קווי זה גם קיים בחברה הישראלית לראות אפשר להגיד בכלל שיש דבר כזה תרבות קווי בטח ובטח תרבות קווי כפי שאני הייתי מגדירה אותה כמובן. יש כל מיני אינטרפטציות, זאת תרבות שהיא גם אסתטית אבל היא גם רגשית, שאנחנו אומרים את המילה קוואי כביכול המשמעות היא חמוד, אבל יש למילה הזאת המון המון משמעויות, היא מתארת איזושהי תרבות סביב משהו שהוא גם חמוד, גם קצת שאפשר לרחם עליו, שאנחנו רוצים להגן עליו, וזה יכול גם לתאר את האסתטיקה הפיזית של משהו אולי שהוא קצת עגול, קצת מתוק עם חיוך כזה, משהו תינוקי. אבל הוא גם מתאר משהו שקשור לאמוציות. בן אדם יכול להיות קרעי, בלי שהוא בהכרח נראה כמו פיקאצ'ו.

הוא גם יכול להיות קצת ביישן, הוא יכול להיות קצת רקלוסיב, אבל שיש לו כוונות טובות, שהוא קצת קלמזי, וכל הדברים האלה ביחד מייצרים לנו איזושהי תרבות שהיא מאוד מאוד ויזואלית. הצבעים שלה בדרך כלל מאוד צבעוניים, הצורות הן עגולות, אין להן הרבה זוויות. והמשמעות היא תמיד חיובית. אני יכול להוסיף, אני חושב ניגוד יופי או בן אדם יפה, הקוואי גורם לאנשים לחייך, עושה טוב, לא יודע מה זה, אבל את זה באמת הקסם של הקוואי. נכון כאילו קול זה קול שאתה זה יפה זה ברור לך שזה קול אבל זה לא עושה לך לא נוגע בלב אבל קווי נוגע בלב.

אתה תדע שדבר הוא קווי כשתסתכל עליו והוא יגרום לך להרגיש הרגשה טובה ואתה לא בהכרח יודע למה אבל זה ממש הקור של מה זה להיות קווי. וזה באמת באמת עוזר ליפנים או שוב בקרב במיוחד הצעירים. לתאר את הבטן שמה בדיוק קורה איזה תחושה זה כמו פרפרים בבטן בדיוק. כן. אז לירון את בעצם במחקר שלך הלכת עם זה המון שנים אחורה רוצה קצת לספר לנו בעצם מה את גילית על השורש של המילה אני חוקרת נשים יפניות ספציפית אני חוקרת תרבות פופולרית שזה האינטרסקשן של קווי בעצם.

כי קוויז אותרובוט שהתחילה ונהייתה פופולרית ביפן על ידי בנות צעירות ספציפית בנות בגיל החטיבה והתיכון. ועל איזה שנים אנחנו מדברות אז התופעה הזאת נהייתה ממש ממש פופולרית בשנות ה70 באופן מפתיע זה היה סביב כמה דברים שקרו בו זמנית. סטיישנרי כל העניין הזה של מחברות ופרונות מכנים נהיו מאוד מאוד פופולריים בשנות ה70 של המאה הקודמת. ומי שתרם לפופולריזציה הזאת היו בנות בגיל התיכון. גם הכתב היפני, אם את מכירה אותו מן הסתם, יש לו כל מיני זוויות, והתחילה איזושהי צורת כתיבה של לעשות את הכתב היפני קצת יותר מעוגל, וכל זה קרה בו בזמן עם התפתחות של משהו חדש שאני מאמינה שלפחות חלק מהמאזינים שלנו יכירו, וזאת מנגה צ'וג'ו.

מנגה שוג'ו התחילה להתפתח בשנות ה-70 המוקדמות, ממש 1975 כזה, וזאת מנגה שכל האסתטיקה שלה הייתה שונה ממה שהיה עד אז. אם אז הרעיון הזה של מנגה ואנימה זה לבנים, יש לנו המון תוכניות לבנים עם רובוטים ענקיים ומפלצות, פתאום ניהול לבנות סיפורים שמדברים על חיים של תיכוניסטיות, שיוצאות, הן הולכות לבית ספר, נפגשות עם חברות שלהן. וכל האסתטיקה של הציור הייתה מאוד עגולה, מאוד עיניים גדולות ונצנצים ופרחים ופפיונים וזה באמת התקופה שבה הדבר הזה שאנחנו מכירים אותו כקווי התפתח. עכשיו, נכון שהמשמעות המילולית היא חמוד, אבל קווי זאת מילה מאוד מאוד עשירה. למשל, יש עוד מילה אחת ביפנית שהיא סוג של בדודה שלה, שזה קווייסו.

קוויי סו, המשמעות של המילה הזאתי זה סוג של פיטיפול, משהו שאפשר לרחם עליו. ואנחנו כבר רואים כאן איזשהו קישור בין החמידות הזאת למשהו שהוא קטן, למשהו שנקרא... חסר ישע כזה. סוג של חסר ישע, ובאמת, הרבה לפני שגברים מבוגרים בני 50 קיבלו את ההגדרה הזאתי, שזה נכון לחלוטין, קוויי התייחס בעיקר לנשים, לילדים, לאוכלוסיות שהן קצת יותר חסרות ישע, ש... מוחלשות יותר.

מוחלשות ושאנחנו צריכים להגן עליהן. עכשיו, אפשר להגיד שאוקיי, המשמעות הייתה חמוד, אבל יש למילה הזאת המון המון כוח, ובעצם מילים הן פוליטיות, בעצם הקיום שלהן, ואפשר לשאול למה בעצם קווייט פותח סביב דווקא נשים וילדים. אז אם אנחנו מדברים על אוכלוסיות שהן מוחלשות, שגברים אולי צריכים להגן עליהן. אבל יש כאן משהו שהוא טיפה אחר אם אני יכולה קצת להיכנס למחקר שלי. בשביל זה את פה.

תודה. מה שאני גיליתי במהלך המחקר זה שדברים שיש להם את התיאור קוואי, צריך לחשוב אחד מי יוצר אותם ושתיים בשביל מי הם נוצרו. אז בואו נסתכל לרגע על האייקון התרבותי, על שגרירת הקוואי, הלו קיטי. אני כאילו חושבת שאי אפשר לדבר על קוואי בלי הלו קיטי כי... נכון.

מעבר לזה שהעומי הקווי הכי מוכר בעולם, היא בעצם גם מה שגרם לפופולריזציה של הדבר הזה. בעצם חברה בשם סאנריו יצרה את החתולה החמודה הזאתי שהיא בכלל לא חתולה. זה ספוילר. זה צביעות של ילדה, לא? היא ילדה.

נכון, אפילו היא כל כך ילדה שיש לה חתולה משל עצמה. והיא נוצרה בשנות ה-70, והיו לה צבעים ראשוניים כזה של אדום וכחול, והיא באמת ממש התפוצצה בפופולריות שלה, היא הייתה מאוד מאוד חמודה. עגולה וגם משהו מאוד מעניין, אין לה פה ואני חושבת שאנשים לא מדברים על זה מספיק כשאין לה פה ואני חושבת שחלק מהרעיון היה שהיא תהיה איזושהי פרוטגוניסטית שקטה שכל אחת או אחד יכולים בעצם להסתכל עליה ולראות את עצמם והלו קיטי היא באמת דוגמה למה שאנחנו אוהבים היום לקרוא מסקוטים ביפן אין שום סיכוי שהייתם ביפן או ראיתם משהו שקשור ליפן בלי לראות את המסקוטים שהם בדרך כלל עקמאות נכון מילה טובה מאוד וכל דבר אפשר לעשות אבל אתה אומר את זה כיופני בישראל אין לכל דבר עקמאות. אנחנו תכף גם באמת נדבר על הנושא הזה באמת של איך זה גם נלקח מתוך התרבות פה בתרבות הפופולרית גם למקומות שהם כביכול כבדים יותר כדי בעצם לרכך לרכך מידע לרכך תדמית לרכך את הנושא. אז תמשיכי.

סליחה, אז אפשר להסתכל על הלוקיטי באמת כמשהו שהוא חמוד וזהו, אולי קצת לרחם עליה, אולי קצת לרצות להגן עליה, אבל הלוקיטי בשביל המון המון המון נשים ובנות צעירות יפניות סימלה משהו אחר, היא סימלה אופציה אחרת, איזושהי אפשרות של משהו אחר. תראו אותה, תראו את החתולה החמודה הזאת שאמנם אז היא הייתה רק ביפן, אבל היום... היא שגרירה של יפן מכל העולם, היא עושה מותגים, היא עושה כאילו פרויקטים עם המותגים הכי גדולים בעולם, עם הברנדים הכי גדולים בעולם, מזמינים אותה לאירועים בכל רחבי העולם. ובחורה צעירה יפנית שחיה בחברה היפנית, שהיא חברה מאוד מסורתית, מאוד שמרנית, ובטח בשנות ה-70 היו ציפיות מאוד ספציפיות מנשים. את, כאילו תמשיכי בחיים שלך, תלכי לעשות תואר, ואז תתחתני, תביא ילדים, ותהיי אימא, תהיי רעייה ואימא.

ובתקופה במיוחד לקראת שנות ה-80 וה-90 לאחר התפוצצות הבועה ביפן ובוא נגיד ככה המצב הכלכלי הלא פשוט שיפן הייתה בו המון המון הבנות ומוסכמות בחברה היפנית נשברו בעצם בן לילה הרעיון שאם את או אתה משיגים עבודה טובה היא תישאר לכל החיים של שכר טוב של חיים קלים כל הדבר הזה נמחק והתחיל להיות איזושהי חוסר ודאות כלכלית ובתוך זה גם רעיונית ונשים שהוסללה להם דרך מאוד מאוד ברורה של זה מה שאת הולכת לעשות פתאום אמרו רגע אבל אם הלוקיטי עושה משהו אחר או שאר המאסקוטים שסנריו המציאו בהמשך למה אני לא יכולה לעשות את זה ומה שאני גיליתי דרך תרבות הקווי בטח המודרנית זה שעושים בה המון המון שימוש במודע גם לרעיונות פוליטיים לרעיונות חברתיים שונים. שנשים לא חייבות להיות הדבר החמוד הזה והחמידות מגיעה משם כי מתוך זה שהאישה היא אלוקיטי שצריך להגן עליה האישה היא זו שמגנה על האלוקיטי זה משהו שאני רואה המון ברעיונות שלי עם נשים יפניות. כלומר את בעצם מפנה אותנו לנקודה הזו שהקוואי הוא לא רק התדמית החמודה המתוקה הזו אלא הוא מסתיר בתוכו איזשהו בוא נגיד מסר או. או רעיון דווקא חתרני מרדני של האנשים ביפן בתקופה של אז נגד המוסכמות ונגד החברה השמרנית היפנית. כן ושוב אני חושבת שצריך כמובן להיות זהירים אני כמובן אחד לא מדברת כאישה יפנית זה משהו שאני תמיד מודעת אליו אבל העבודה שלי כאנתרופולוגית באמת חלק מאוד גדול ממנו הוא לערוך רעיונות וסקרים ולהסתכל.

לא רק על מה משווק אלא מי משווק מי קונה מה הטרנדים ומי קובע אותם והרבה מהדברים שאני רואה במיוחד היום אם אנחנו רצים שנייה בשנות ה70. קווי התפתח הרבה מעבר להלו קיטי לקווי יש המון המון אחים למשל אם שמעת מונח בשם כמו קווי. יושי אתה שמעת. אין אני זהו אני פשוט עד קפץ לשנות 2000.

אוקיי, אני זוכר כשמותג הזה או הדמות הזאת נולדה והיה מאוד מוצא חן בעיניי. כי מה ראית בה? אני זוכר צבע, גם ניקיום, בסדר. זה בדיוק התקופה ש... התחלתי לזכור אני כשהייתי בן אבא או שלוש אבא אז בדיוק אני אני זוכר.

ואבל באותו רגע הרגשתי שזה בשביל זה הדבר הזה לבנות לבנות זה לא בשבילי. האמא שלי. הבינה ששהדבר הזה מאוד מוצא חן בעיניי והיא קנתה כמה דברים אני לא זוכר מה בדיוק אבל.

בשבילי. הרגשתי קצת בושה, זה לא כל כך נעים, זה לא כל כך אמיתיים, אז זה מה שאני זוכר. אז למה הרגיש הצורך לקנות לך את זה? כי מה, כי זה הפך להיות איזושהי דמות כזו שיש עליה איזשהו קונצנזוס בחברה? זה לא, לא, זה נורא קשה.

כולם היו צריכים שיהיה להם. אם זה ילד שלך או מסתכל ומתבונן והוא לא מוכן לעזוב, והוא רומש איזה רוצה לקנות רק אם באופן טבעי וזה רק כי היא קונה את זה אין אני חושב אין פה שום משמעות.

אז כאילו אני אני גם מרגיש אני נורדתי איתו עם הדמות הזאת. ועד עכשיו זה דמות קיימת ויש הרבה משפחה בני משפחה יש הרבה כאילו המשפחה גדולה. ומגיע אפילו אליה לארץ וכל העולם. אז בעצם כמו שלירון גם הזכירה, חברות מסחריות בעצם זיהו את הנראה לי פוטנציאל הזה של העניין של החמידות, של הטיפול, של ההסתכלות על משהו כדבר מתוק, וזה הפך להיות תעשייה שלמה שמגלגלת מיליארדים ביפן וברחבי העולם בכלל. אבל זהו כמו שאמרתי אני לא פתוח עד כמה זה באמת מודעים על המשמעות של ההגדלה של המילת קווי זה נורא פשוט.

המותגים נראים קווי זה תופס את הקהל ואם אתם מסבירים את זה אבל שאנשים מבוגרים. מוצאים הון תועפות על בובות מתוקות על בובות חמודות בובות פרווה איך תסבירו לי את התופעה הזו כשזה מגיע לספנות אני חושבת ש. אם הדבר קיים אתם מציעים מישהו שיאסוף אותו אבל מה שאני חושבת שאני פחות מסכימה עליו עם יושי זה אני חושבת שהחברות שמשתמשות בקווי יודעות בדיוק מה הן עושות ואפשר גם לראות את זה כי איך קרה מצב שבו ההגדרה לפחות ביפן של קווי היא משהו שקל לזהות אותו מאוד כקווי יפני ולא למשל כקווי קוריאני כקווי אירופאי וואטאבר. ואני חושבת שצריך באמת להסתכל על כמה דברים מכוננים שקרו לתרבות הקווי, דיברנו כבר על סנדריון, חייבים לדבר על פוקימון, פוקימון היה סנסציה, הוא התחיל כמשחק גם בוי בשנות ה-80 והפופולריזציה שלו הגיעה בשנות ה-90 עם הסדרה מצוירת, שאגב הגיעה גם לכאן ואני זוכרת את הפעם הראשונה שאני ראיתי את פיקאצ'ו, הייתי בת איזה 12, לא היה לי. שום רקע על יפן איפה זה יפן זה לא זה לא הדבר ראיתי פוקימון בטלוויזיה ראיתי את פיקצ'ו ואמרתי.

וואו בחיים לא ראיתי שום דבר כזה עכשיו מה ראיתי מה ילדה ב12 ראתה. הוא היה מאוד עגול היה לו פרצוף חמוד לחיי מדומות זנב חמוד כזה וכל צפצפני. והאלמנטים האלה שתארתי כרגע אתם תראו אותם ב95%. מהדמויות הדמויות עכשיו. על איזה תנועות אני מדברת?

לדוגמה, ביפן יש לנו את מה שנקרא פריפקצ'רס. פריפקצ'רס ביפן הם חלקים ביפן שחולקו כדי לסמן אזורים מקוגרפיים. לכל פריפקצ'ר ביפן יש מסקוט. אני חושבת שהמוכר ביותר, תקן אותי אם אני טועה, הוא פונאשי? אולי כבר לא?

לא, לא, גם. אני חושב שהכי מוכר זה קוממון. או קוממון, נכון, סליחה. קוממון ופונאשי כבודם במקומם האמונה. פונאשי.

הוא עקמאי פונאסי, אני מנסה כאילו להגיד את זה, לא לראות לו מיקרופון אבל פונאסי, הוא עקמאי של צ'יבה, של תפונה באשית, והוא חמוד בטירוף, הוא מאוד עגול. כן, את חושבת שזהו חמוד? אני לא מסכים. אז אני חושבת שחייבים לדבר על תלמיד דרעיים, כי זה מגיע לקווי. אוקיי, אז כמה המון, אני מסכים איתך לגמרי.

אוקיי, זה קווי, אוקיי, אני מקבל אותו, אבל מה... אני מקבל אותו. אבל... פונשיה כשראיתי אותו זה קצת זה הזוי זה לא אתה לא מבין לפונשיה יש היום מועדוני מעריצים בסדר אני מבין את הארור הגליל הוא מייצר לכם סכים עליכם ולא מבינים במה מדובר אוקיי אני מטייל את הפונשיה הזה אוקיי חצי עגול כזה זה צבע צהוב והוא קופץ לפעמים מדבר ככה זה.

הוא בכלל לא מפחיד אבל יש פה משהו שהוא קצת קורה קווי כזה קווי של קצת קצת מפחיד הוא לא כמוי דפנטלי. ולא מפחיד מפחיד אבל כאילו משהו שהוא קצת מאיים אבל לא באמת את יודעת שהוא לא מאיים והחמידות שלו מגיעה לשם אבל אני אגיד שבאמת היום ההגדרה של מה נחשב קווי יכול להיות שבשנות השבעים פונה שהיא לא היה נחשב קווי אני מסכימה איתך.

ההתפתחות של קוויי כתרבות, כי גם בשנות ה-70 כמו קוויי לא היה דבר. קוויי היה קוויי, אם זה היה חמוד, זה היה חמוד. אבל הזכרת את זה שמחוזות מסוימים בעצם לוקחים את הקוויי בדיוק ומנגישים אותו לציבור. למה הם בעצם עושים את זה? מה הכוונה?

מה הרעיון? על מה הם רוצים בעצם לשחק? הדבר הראשון שעולה לראש ובאמת הסיבה המרכזית שהם נוצרו היא לקדם תיירות. עכשיו מדובר קודם כל על תיירות פנים הרבה לפני שיפן הייתה המגה תיירותית שהיא היום היפנים רצו לקדם תיירות למקומות שלא בהכרח מגיעים אליהם כי מי מגיע לצ'יבה סתם ככה כאילו כל האהבה שלי לצ'יבה זה אזור פרברי בעיקר. אבל צ'יבה יש שדה תעופה נליטה יש גם דיסני.

אבל עושים שם בדרך למקומות אחרים בדרך כלל או אפילו מקומות באמת הרבה פחות מוכרים היא ברקי. גונמה והם אמרו בוא נעשה איזה מסקוט חמוד ונביא לכאן תיירות והדבר הזה עבד אנשים היום נוסעים לקוממוטו אפילו לא רק בשביל ללכת לטייל בנוף המדהים שיש שם אלא להצטלם עם הקמאה ואני חושבת שזה דבר נהדר וברבות השנים כשתיירות מערבית תיירות בינלאומית נפתחה ביפן את יכולה לראות היום גם אנשים מכל העולם נוסעים לוורדס ספציפיים. כדי פריפקצ'ר סליחה עבור זה בטוקיו לפריפקצ'רים ספציפיים כדי לראות את המסקוטים ויש אנשים שעושים תיירות מסקוטים. אני הולך לכל הפריפקצ'רס ביפן כדי להצטלם איתם ויש להם מרצ'נדייז שלהם מרצ'נדייז מטורף שמגיע לכל העולם אני ראיתי בובת קוממון באיזה חנות בתל אביב והייתי צריכה לעצור ולראות שאני לא מדמיינת נגיד פונשי אני לא חושבת שנמצא אותו כאן אבל המוכרים ביותר אימצאו אותם. אפילו במקום קטן כמו ישראל ואני חושבת שזה באמת, זה פשוט סמל לכמה רחוק התרבות הזאת הגיעה וכמה היא פופולרית וכמה היא חוצה גבולות של הבנה אסתטית בינלאומית.

יושי, אתה חושב שגם ממשלת יפן הבינה בשלב מסוים את הפוטנציאל שיש לו פה והשתמשה בקוויי כדי, לא יודעת, לקדם את הירות, לקדם... נושאים שהיא הייתה רוצה להנגיש לציבור ואולי דרך החמידות הזו אפשר להגיע יותר ללב האנשים. כן, אני חושב שבהחלט המותג הקול ג'פן זה אחד הדרכים שממשלה מנסה לעודד את התיירות ליפן. קוויי זה אחד המונחים בטח כוללים בתוך כולו ג'פן אבל אין לא בהכרח מעודד את המונח קווי כאילו בכוונה זה ממשלה לא מוכרת את המותג הזה שבשבילה לעודד את התארות. אבל זה מאוד נוח כשאנחנו מדברים על האופי תלמודי.

מודרני פופולרי מה האופי של התרבות ואז קוואי זה בדיוק מדברת את הגם היסטוריה וגם האופי וגם תרבות לפעמים אז זה מאוד עוזר לנו לספר. אם אני יכולה להוסיף דוגמה לאיך הממשלה באופן כללי כן משתמשת בזה. בפעם האחרונה שהייתי ביפן, כפי שאת יודעת, מיחזור הוא דבר מאוד מאוד חשוב ביפן. זבל צריך להיזרק על הפח המתאים. ולמזלנו, הממשלה מאוד מאוד יעילה ברמה הזאתי, מחלקת אלונים של מסבירים בצורה מושלמת איך לחלק את הזבל.

ושמתי לב שהאלון שקיבלתי הפעם היה קצת שונה מהאלון שהיה לי לפני עשר שנים. הציורים היו הרבה יותר חמודים פתאום. הכל נורא גול, והאופן שבו הם מסבירים איך לזרוק את הזבל לילדים, אני מניחה, מאוד כאילו קצת קומי קצת חמוד מראה את הילדים בצורה מאוד חמודה וזה רואים שזה מאוד מחלחל גם בדרך שבו מנגישים דברים אפילו אם את מסתכלת על המשכותים שיש על הסוויקה. הכרטיס ערב קו היומני הפינגווין הזה אני גם זוכרת שהלכתי ראיתי איזה שהוא אתר בנייה שממש ככה כיסה את כל האזור. ומניחו שם כל מיני דמויות כאלו נורא חמודות שמזהירות את הציבור מפני משאיות שיוצאות או כל מיני דברים כאלה אבל עשו את זה בצורה כזו שהיא באמת מאוד נחמדה ונעימה לעין.

כן אני חושב שזה לוקח אותנו אולי לנושא הפן האחר של הקוואי זה כאילו מושג של הקוואי. זה ניגוד לכאילו קול או ככוי או ניגוד לקירה או יפה זה הרבה יותר נעימה וכמו באנגלית כמו embrace. לעטוף את החברה יותר גמיש אני חושב שזה אחת מהסיבות למה הקוואי יכולה להשתנות. את השימוש הזה בהתאם לתרבות, כמובן גם תרבות משתנה זה אורך שנים ולא כל המילים משתנות בהתאם אבל הקוואי דווקא משתנה כל הזמן, זה אני חושב זה באמת אנחנו חייבים להתייחס לזה כי לא רק לדמות אחת, אנחנו רואים לכל מקום אפילו לא רק לתינוקות אפילו למבגלים אפילו לאיש זקן משתמשים קוויי. למה?

זאת באמת השאלה הגדולה, ואני עדיין לא מוצא את התשובה. אז עד שתחשוב על התשובה לשאלה, אנחנו נצא לחסות קצרה, כי יש לנו עוד מונח ביפנית שמאוד קשה לתרגם אותו לעברית, אנחנו כבר חוזרים.

הכירו את המילה קייזן. קייזן ביפנית, פירושו שיפור מתמיד. זה אוהל לך רוח של חיפוש הזדמנות לשפר ללא הרג. משינוי קטן לחידוש פורץ דרך. לספר החזון של טויוטה, The Toyota Way, קייזן הוא עיקרון יסוד שמנחה את החשיבה והעבודה בכל רמות העיריון.

בטויוטה זה קורה בפועל. עובדים בקו הייצור מציעים אלפי הצעות שיפור בשנה. למשל, להזיז כלי עבודה למקום נוח יותר, לשנות סדר פעולות, לחסוך תנועה מיותרת, אפילו עצירה איזושהי. הזומה של הקו, כדי לתקן בעיה קטנה, נחשבת להצלחה. זה בדיוק רוח הקייזני.

שיפור יומיומי קטן שמאפשר לטויוטה לשמור לאורך זמן על רמת גבוהה של איכות, אמינות ושקט נפשי.

אז לירון, לך יש הסבר לשאלה של יושי? אני חושבת שיש כמה דברים שצריך להסתכל על יפן והאופן שבו החברה השתנתה כדי לנסות להבין למה המילה השתנתה. קודם כל זה דבר נורא מעניין אני חושבת שאולי אם דיברתי עם הרבה אנשים יפנים או אם היית ביפן גילית או אני גיליתי לפחות שסרקזם לא עובר ביפנית. לא הבנתי. סרקזם הרעיון של להיות סרקסטי עם מישהו אני גיליתי שזה לא כל כך עובר בשפה היפנית.

מה זה סרקזם? פצנות. פצנות זה מאוד ישראלי. כן תני דוגמה. וואו הג'קט שלך ממש יפה היום עכשיו לא באמת התכוונתי לזה שהג'קט שלה יפה רציתי סוג של להקוץ אותה אבל גיליתי שסיטואציות של זה לא קיים זה פשוט לא קיים ביומני.

אני חושבת שהרעיון של להגיד שעוד יישאנו קוואי זה הדבר הכי קרוב לסרקזם אבל המשמעות של זה היא לא בהכרח אוקצנית אבל זה כאילו זה נמצאת שני זה כאילו. אתה דואג לו נכון נכון אז יש כאן שילוב של שני דברים שנורא מעניינים רגע אמרת עוד ג'יסאן לא כולם מבינים מה זה איש מבוגר איש זקן אישה זקנה. למה הדבר שהוא כביכול אנטיתזה לתינוק חמוד הוא קווי. ואני חושבת שבתראים מסתכלים על תרבות נוער תרבות נוער היא תמיד זאת שסופחת אליה את המסרים הכי חתרניים הכי מחטאים הכי עם ההורים שלנו והסביב שלנו היו. ככה אנחנו נהיה ההפך.

ואם תשאלי היום ילדות צעירות, תגידי האוג'יסן הזה הוא קוויי? יש מצב טוב שהם יגידו לך כן, כי מבחינתם הם סוג של שוברות את המוסכמות. דווקא בגלל שהוא זקן והוא לא כזה עגול ואולי אני לא חייבת להגן עליו, יש בזה משהו שהוא קוויי, כי אני גם כן צריכה. זה ניגודיות שבראש של אנשים צעירים ביפן היא עובדת מאוד מאוד טוב אני מחזק נלירון.

עכשיו דיברתי עם בת שלי מתי משתמשים את הקווי הזה כאילו אמרה.

יש בעל איזה קיה. הוא גילי פלוס 50 פלוס הוא לא מדבר הוא מאוד נגוע בשותק.

בסטה הוא אופי זה מאוד שקט יום אחד הוא התברבר סוכר במלח. זה היה קווי זה הקווי. אוקיי נכון נכון זה משהו חכם למה התכוונה בעצם הוא יש לו משהו הוא לא מראה הוא בן אדם טוב בן אדם חיובי.

שהוא מאוד תמים ויש בזה משהו שהוא נורא קווי זה כזה אוי. כן איזה חמוד זה כן. נכון זה אני חושב שההבדל בין הקווי לחמוד נכון נכון אני אני גם מסכימה זה שוב זה מאוד קשה כמו שיושי אמר ואני מסכימה. מתי משהו הוא חמוד ומתי הוא קווי מתי את אומרת אני אוהב אותך כסקידס ומתי את אומרת הי יש המון המון ניואנסים תרבותיים. כן, עכשיו רוב האנשים, כאילו בני נוער ונשים וצעירות משתמשות קראי במובן של אני אוהבת אותך.

נכון. כי אם אתה... אם אין לך אהבה לבן אדם אין לך גם קווי. זאת אומרת שזה מאוד קווי מתקרב לאהבה כלומר מה הכוונה אתה לא תגיד לבן אדם לבן אדם שעומד מולך אני אוהב אותך בצורה כאילו ברורה. אתה תגיד כשאתה מתאר אתה אתה קווי לא אתה לא אומר למול למישהו בן אדם שיושב מולך אבל כשאתה מדברת עם החברים חברים.

על המתארת הבחור שמוצא לכם כן נכון אני בטוחה שדיברתם על אם זאת פודקאסט על שפה על האופן שבו ביפנית. בדרך כלל לא יגידו משהו ישיר יש דרכים עקיפות להגיד דברים אז להגיד על מישהו שהוא קווי קודם כל קווי זאת מילה שהקונטקסט שלה 100% מהזמן הוא חיובי יש המון מילים שאפשר להתווכח על זה אבל.

בן אדם שהוא קווי כנראה יש משהו בהתנהגות שלו משהו באסתטיקה שלו שאת ממש אוהבת זה בן אדם שאת אוהבת אין מה לעשות. וגם קווי זה מאוד נוח לזרוק את המילה ככה כשנשמע להמשיך את השיחה זה כמו יורושקו אוקיי אם את מישהו אומר הנה זה קווי נכון זה קווי סודה נה גם את חושבת זה קווי כן גם אני מסכימת קווי האם הייתי אומר לאנשים אוקיי תדברו בלי קווי. הוא יהיה קשה מאוד כן במקום המילה הזאת עושים את המיוחד חיוך ולתת את הלגש אבל זה כל כך זה שולט את המילה אחת שולטת את השיחה. במיוחד הכלב הצעירים זהו אני חושבת שבאמת להבדיל מהמילה חמוד שיש לה משמעות מאוד ספציפית לקווי יש היום. אלף משמעויות.

ואנחנו יכולים לראות את זה אגב, בוא נגיד, אחת הדרכים אולי שהן הכי בולטות פופולריות היום, זה באמת כל התעשייה של המנגה והאנימה, שמאוד שאבה מהקוואי, נכון? שאבה והמציאה עוד, זאת אומרת, אי אפשר להגיד שיש מקור אחד רק לקוואי, כי אם אנחנו הולכים מאוד אחורה, אפשר גם להתווכח שכביכול מי שהמציא את הקוואי הייתה סי שונגון בתקופת היאן, היא אחת הכותבות. חשובות ביותר בקלאסיקה היפנית, היא כתבה את מה שנקרא ספר הכרית. ספר הכרית הוא סוג של יומן שלה, היא כתבה את ההתרשמויות שלה מחיי היום יום. ויש שם פרק שהיום הוא מאוד מאוד מוכר בשם עוצקושי מונו, דברים יפים.

עוצקושי, המונח הליטרלי הוא יפה. אבל הדברים שהיא תיארה שם היו מאוד קוואי. היא תיארה ילדים קטנים שזוחלים ומרימים משהו מהרצפה. היא תיארה אנשים שלובשות קימונו עם יפייפיים. ואת הפאטרנים של הפרחים, אז אפשר ללכת מאוד אחורה עם זה.

אבל בפועל אנחנו מסתכלים היום על קוואי כבאמת איזושהי יצירה של נשים צעירות. ומשהו שאולי המאזינים שלנו לא יודעים זה שתעשיית המנגה מאוד מאוד התפתחה בזכות נשים צעירות שיצרו מנגה על ידי נשים, בעבור נשים, מנגת השוג'ו, ומנגת השוג'ו לקחה אמנם את האסתטיקה שכבר הייתה קיימת, אבל היא ממש... עידנה אותה והגדילה אותה אם למשל שמעתם על סיילור מון שהיא אחת הכוכבות החשובות ביותר היא ילדת בית ספר רגילה שקוראים לה עושה גי גם השם שלה קווי קוראים לה ארנבת. וביום היא הולכת לבית ספר והיא כמו כל בחורה רגילה היא כזה היא קצת היא כל הזמן נופלת והיא כאילו היא לא כל כך טובה בלימודים זה כזה היא קלאמזי אבל בלילה היא הופכת להיות סופר גיבורה מה הוא שוד שו מג'יקל גר. והיא מצילה את העולם כל יום אבל איך היא עושה את זה?

יש לה טרנספורמציה עם איפור ועם קול חמוד ועם מוזיקה והתלבושת שלה שהיא תלבושת בית ספר רגילה הופכת להיות עם פפיונים. כלומר יש איזה קונטרסט בין האופי שהיא רוצה לשדר לבין הדווקא חיצוניות הנוראה ילדותית קצת לוליתה כזאת.

להעצים בנות הז'אנר הזה של מג'יקל גרלס של נשים קסומות הוא בעצם אחד הז'אנרים עד היום הכי חשובים ופופולריים ביפן ובעולם כולו גם סיילור מון כמו הלו קיטי היום היא אייקון מעצבים גדולים של אופנה בעולם עיצבו לה תלבושות והיא נמצאת בתערוכות ובאמת הרעיון הזה של קוואי הוא חמוד. הוא חמוד הוא מתוק אבל אי אפשר לרחם עליה אל תטעו לגביו אל תטעו לגביו ואל תטעו לגבי הבנות האלה כי הן מצילות את העולם בשבילכן ואולי גם אתן. איכשהו בדרך מסוימת יכולות להציל את העולם וזה באמת משהו שהוא מאוד מאוד מאוד גדול עכשיו שורט ג'ו הוא ז'אנר אחד במענג גבי אנימה אבל קוויי נמצא בכל הז'אנרים שאת יכולה לדמיין לעצמך גם שונן שזה בנים אנימות שמופנות לבנים אולי על ספורט אולי על מלחמות. גם שם יש לך מאסקוטים או אפילו חלק מהילדים, הדמויות של הילדים שהם הפרוטגוניסטים בדרך כלל, הם נורא חמודים, הם עגולים, הם גם קצת קלאמזי, הם גם מישהו שכאילו את רוצה להגן עליו, אבל בסופו של יום הם מנצחים את המפלצות, הם מנצחים את הרובוטים, או שהם שולטים על הרובוטים. ואני חושבת שזה קונטרסט שהוא נורא נורא מעניין, שחייבים כאילו לדבר עליו, שהחמידות הזאת היא לא מאוד פשוטה, אולי כמו שאנחנו חושבים שהיא.

אבל ספציפית כחוקרת נשים אני יכולה לומר לך שהיא כלי, הקווי הוא כלי לנשים יפניות בכל הגילאים אגב, להביע את עצמן. אם דיברנו על זה שבנות יכולות לדבר אחת עם השנייה ולהגיד עליו הוא קווי, אני יכולה להגיד לך שאחד הנושאים שאני חוקרת הוא דווקא תרבות של האיידולים, שהם יותר מבוגרים, 20, 30, והריינג של הנשים שאני ראיינתי הוא באמת משנות ה-20. לשנות ה-70 ואת יכולה לראות נשים בנות 50 60 70 יושבות ומסתכלות על איידול ואומרות זה קוויו. ואז נכנסים לעניין הזה של ההבדל הבינדורי שאישה שיותר מבוגרת מסתכלת על גבר שהוא יותר צעיר או על אישה שיותר צעירה. זה משהו שהוא חמוד הוא לא מזיק אולי הוא אפילו מזכיר לה את הילדים שלה זה כבר מחזיר אותנו בעצם להגדרה הראשונית של הקווי.

כן, זהו, שוב, זה גם חמוד וגם מסכן קצת, אבל זה, אני פתאום מזכיר את הילדות שלי עוד פעם, זה כשהייתי ילד, הייתי יותר שמם וכמו, איך אומרים? שמנמן. שמנמן? שמנמן. שמנמן?

צ'אבי. כן, ותמיד... עכשיו קווי. זה קורה תמיד, אנשים שעוברים מולי, תמיד... אמרו אה ילד כזה קווי אבל לא אהבתי כי זה אומר שאני לא יפה זה אומר שזה כאילו קווי זה כמו מסתיק כאילו איך אומרים כאילו כמו פשרה.

זה כמו אל תינוק שנולד ואומרים הוא נראה כמו תפוח אדמה. הוא ברור הוא ברור. כן אז לא אהבתי. אבל כאמור כרגע עכשיו 121 בנות משתמשות את המונח הזה קוואי בשביל הטיול לגבר הבחור שמוצא חן בין ביניהם. אני גם חושבת שבאמת שווה להתעכב על הנקודה הזאת של מה זה קוואי בשביל נשים לעומת מה זה קוואי בשביל גברים.

יפה זה מאוד ברור. טוב שאת מזכירה. כן, לא, כי אתה אמרת, וזה היה נורא מעניין, שכילד חשבת שהלו קיטי נורא חמודה, אבל התביישת שתהיה לך אחת. כי היה באמת ברור בין הקו לגואבריות ונשיות, ועוד שנות שבעים, זה לא כמו עכשיו. עכשיו, אצל הבנים משתמשים קוואי, אבל מובן שליפ...

ביחד כאילו שילוב של היפה וחמודה. מראה כאילו מראה יפה אז יותר כמו מה שסיישון אגון אמרה עוד בתקופת היה סוג של עוצקושי וקווי כן אבל רק עוצקושי זה קילה. אבל זה יפה קילה זה יפה אבל זה לא מספיק זה גם נקי שזה מעניין זה יופי שהוא נקי שהוא מסודר שהוא מאוד ברור אוקיי אסתטי. כן אז זה לא קווי אוקיי זה לא קווי כשאנחנו כשבני נוער כתיכוניסט ותלמידי תיכון אומרים היא הקווי זה כאילו באמת כאילו חמודה יפה מראה יפה ומוצא אחרים בעיניו. אני חייבת להגיד לכם בפתיח שאלתי זאת אומרת אמרתי שאולי אנחנו נבין האם יפנים וישראלים הם באמת כל כך שונים.

עכשיו אני חושבת שמכל המונחים שדיברנו עליהם עד עכשיו, אני חושבת שהקוואי הוא דווקא נותן כן איזשהו זרקור על השוני הגדול בין הישראלי לבין היפני. אני חושבת שמשהו אולי במצ'ואיסטיות הישראלית, הרצון דווקא להדגיש את הגבריות, ואגב גם מהכיוון השני של הנשים, זאת אומרת נשים, אני לא יודעת, אני רואה את הבנות שלי הקטנות, הן דווקא כל הזמן רוצות להטות עליהן איזה מין מראה יותר מבוגר כזה שיתייחסו אליהם דווקא בצורה יותר רשמית ויותר שזה בדיוק הכיוון ההפוך ממה שאתם מתארים פה שקרה לחברה היפנית. מסכימה איתי רון האמת שכן ואני אני אגיד גם ספציפית למה כאילו שוב עם הסתייגות צריך לזכור שיפן בסוף מלחמת העולם השנייה בעצם אנחנו מדברים על חברה ש. התגייסה למטרה אחת וזאת למטרת המלחמה, חברה מאוד לוחמנית, מאוד מנוסה במלחמה שאולי מזכירה לחברה אחרת. ואז יפן הייתה פציפיסטית על הנייר חוקה שאומרת אסור יותר מלחמות, אסור צבא, ובאמת היה שיפט מאוד גדול במדינה גם כחברה וגם ככלכלה מכלכלת מלחמה וחברת מלחמה לכלכלת ליז'ר, כלכלת פנאי.

ובתוך הדבר הזה הרעיונות של... גברים שיוצאים ללחום שיוצאים זה בזמן שאנשים נשארות אולי בבית לעבוד. הוא פשוט נעלם לאט לאט ויפן הייתה באמת כלכלה ממוקדת ליג'ר ברמה שכל העולם מכיר מוצרים יפנים מכוניות מוצרי אלקטרוניקה מוצרי בית חשמל כל הדברים האלה נהיו באמת משהו שהוא מאוד מאוד סממן יפני.

הרבה כסף, הרבה כסף לפנאי, הרבה תיירות, הרבה כסף לקנות דברים. והרעיון הזה של קווי איש הוא 100% פנאי ו-0% כביכול פוליטי או מלחמתי, מאוד מאוד אטי. ישראל הוא מה זאת, היא מדינה שבה אנחנו חיים על חרבנו, לצערנו הרב, זאת מדינה שהיא תמיד באיזושהי כוננות. אז אין ספק שילדים כאן נחשפים למסרים או לתוכן שהוא יותר בוגר מגיל יותר צעיר. כאן בגיל גן את צריכה ללמוד איך להתפנות למקלט אם חס וחלילה קורה משהו.

ביפן אין דברים כאלה, שזה נהדר, אבל באמת כאן אני חושבת שבגלל שילדים נחשפים לתכנים מבוגרים בגיל יותר צעיר, הם גם רוצים יותר להיות מבוגרים. Having said that, דברים שהיו קיימים ביפן שנים כמו גאצ'ה, שזה נגיד לפתוח איזושהי קופסה ויש בה בוברנדומלית מתוך שש אופציות. זה קם ביופן עשרות שנים, זה קם באסיה עשרות שנים, פתאום בשנים האחרונות זה הגיע לישראל, נראה אנשים פותחים לבובויים ואני אומרת וואו, או תמגוצ'י שעשה פתאום עלייה מחודשת גם לישראל, אז למרות שכן אין ספק שבישראל אין תרבות מבית של קווי, זה תפס יפה מאוד, פוקימון סופר פופולרי, הלו קיטי בכל מקום, גאצ'ה בכל מקום. החשיפה הספציפית של ישראלים ליפן היום אין בכלל מה להשוות אותה ללפני 10 או 20 שנה בטח היום כל בן אדם שתפגש ברחוב היה ביפן או מתכנן את הטיול שלו ליפן. וחלק מזה זה התיירות קווי הזאת שאולי הם לא קוראים לתיירות קווי אבל כולם רוצים ללכת ולקנות דברים של אנימה כולם רוצים ללכת לקנות אופנה יפנית וכל הדברים האלה מאוד קווי.

שני עשורים, זה נהיה יותר זמן ליהנות מזמן פנוי, וזה לא היה לפני 50 שנה, ואני חושב שזה באמת עניין של גם כלכלה, למה המושג הזה, או למה המותג הזה באמת נכנס לשוק הישראלי, אני שמח, אני שמח מאוד, אבל זה לא בעקבות איזושהי אסטרטגיה של הקוואי, אני חושב שזה רק בדיעבד נכנס ל... גם לשוק לישראל. אם אנחנו באמת עוברים משנות ה-70 להיום ואנחנו רואים מה יושב תחת המדרש של קוויי זה אקספוננצ'לי זה נהיה עצום כי גם מישהו שאולי חושב על עצמו שהוא אני לא יפה אבל אתה יכול להיות קוויי אם אתה רק עושה את הדברים הנכונים אם אני יכולה לתת דוגמה נורא מעניינת לשילוב.

יותר מבוגרות אבל זה לא משנה כאילו תופעה הם זאת להקה להקת מטל. של שלוש בנות שמתלבשות חמוד יש להן קוקיות והן לובשות אופנה שהיא קצת לוליטה אבל הן שרות מטל. והשילוב הזה של משהו שהוא לא נתפס מוזיקת מטל זה זה מוזיקה שהיא נורא אגרסיבית היא נורא גברית היא נורא צורמת. אבל תראו את הבנות החמודות האלה ששרות אותה והן שרות אותה טוב הן מאוד מאוד מוכשרות. והם נהיו סנסציה בינלאומית.

עוד דוגמא, אתם זוכרים את פן פיין אפל, אפל פן? הבחור הזה, שהוא גבר יפני, בגיל העמידה, עם שיער מצחיק ושפם וחליפה מנומרת, הוא קוואי, הוא סופר קוואי, בתקופה שהדבר הזה היה פופולרי, כל ילדה שהייתם שואלות, איזה קוואי, הוא קוואי, פן פיין אפל, אפל פן. אז זה לא חייב להיות מקושר לקירי או לעוצקושי יותר. יש מטריה רחבה שתחתיה דברים שהם אולי קצת מפחידים אולי קצת לא נעימים ואני כאילו חוזרת לפונשי ולרעיון הזה שבנות מוצאות אותו מאוד חמוד ואולי בנים מוצאים אותו פחות חמוד וזה לגיטימי גם כי מבנות לא מצופה להתבייש בנות מצופות לאהוב דברים חמודים שזה בעצמו אולי איזושהי בעיה שצריך לחשוב עליה אבל מבנים יש ציפייה. צריכים להיות רציניים צריכים לאהוב דברים שהם יותר מסקיולין גם ביפן אולי יש לנו איזושהי ראייה שביפן כאילו מסקיוליניטי זה פחות היא פשוט היא פשוט אותה בגדים אחרים בגדי הסלרים הם נקרא להם ככה זה המסקיוליניטי.

אבל כן בגלל שאת לא צריכה להתבייש בזה את גם יכולה להגיד שהאודג'י סאנו קווי והיום גם נערים צעירים ביפן יותר נוטים לדבר הזה במקרה גרתי ליד תיכון וראיתי המון תיכוניסטים חוזרים בסוף היום. וגם לא בנים היו צ'רמים חמודים על התיקים שלהם ואולי היה להם איזה סיכה כזאת של פרח או דברים שלא היית מצפה אז. אז הקווי בעצם מאפשר להם את השחרור הזה את הזמן שחרור ועדיין יש איזה שהיא ריפרסיה אין ספק אבל דווקא בספייס של תרבות פופולרית. אנשים שאוהבים תרבות פופולרית בצורה מפגנת הם כבר כביכול נחשבים סוג של דחויים מבחינת החברה. הם מרשים לעצמם יותר באירועים שמוקדשים למשל אנימה ומנגה תראי הרבה יותר גם בנים וגם בנות שלבושים בצורה שהיא קרואי שיש להם אקססוריז שהם קרואי.

כי אם החברה כבר לא מקבלת אותך כמיינסטרים אז יש להם את הקהילה נכון וזה קהילה ענקית כשדיברנו אנחנו מדברים על הרבה מונחים פה בפודקאסט. בסוף אנחנו מגיעים לכמעט אותה מסקנה שהמילה היפנית. ממש לא ההגדלה של הכל המילה זה לא כל כך ברור ויש על מטר גמישות קיימת. וזה באמת קשר וקונטקסט כן וזה נותן לנו גם גורם לנו באמת עניין לחקור ולחשוב מה בדיוק המילה הזאת מתארת. טוב אז יושי סיכמת נראה לי את הפרק מושלם אני חושבת שזה אולי הפרק הכי חמוד שהיה לנו עד היום לא.

לירון תודה רבה שהיית איתנו. תודה רבה לכם. ויושי, מתנה. ג'אנה. ג'אנה.

ג'אנה. חדשנות היא לא סיסמה, היא תפיסת עולם. היא לא מתרחשת במקרה, היא תוצאה של ירידה על הפרטים הקטנים של דיוק ועבודה בלי פשרות. כך טויוטה הפכה ממפעל לנולי הריגה למותג הרכב המוביל בעולם ובישראל. כי חדשנות לא מתחילה במנוע, היא מתחילה בהחלטה אסטרטגית להיות טובים יותר מאתמול.

הפרק בחסות החברה הגיאוגרפית. כמו המילים היפניות שלא מתרגמות בקלות, גם מסע אמיתי קשה להסביר במילים. צריך לצאת, לראות ולהרגיש. החברה הגיאוגרפית מזמינה אתכם למסעות שפותחים עולמות חדשים. כשתחזרו, תבינו.

תודה רבה