בחורף 1973 חצה מטוס נוסעים את הגבול ממצרים לשטח ישראל. מי היה על המטוס? מה הייתה מטרתם? ומה היה על מקבלי ההחלטות לעשות באותן דקות ספורות ומכריעות? בואו איתנו ונעשה היסטוריה.
תמלול הפרק
21 בפברואר 1973, שעת צהריים ביום חורפי בתל אביב. ראש המטה הכללי דוד אלעזר מביט מלשכתו החוצה לראות את ענני הגשם הכבדים שמגיעים מן הים, את הרוח העזה שמטלטלת את שדרות העצים.
לפתע נכנסת מנהלת לשכתו במהירות כדי לחבר אותו אל הבור של חיל האוויר בקריה. מפקד חיל האוויר צריך אותך בדחיפות, היא אומרת. טוב, זה לא יכול להיות, ידעו שניהם.
הרמטכ"ל, פתח מיד האלוף בני פלג, מפקד חיל האוויר. יש אינדיקציה ראשונית למטוס ממצרים שטס בנתיב חשוד. הוא עלול בדקות הקרובות לחדור לשטחנו באזור התעלה. השעה עכשיו 1.41 בצהריים בדיוק. מיג או סוחוי?
זו מיד השאלה שעלתה בשיחה. סוג מטוסי הקרב המצויים בידי האויב אמר מדרום. חדירה של מטוס קרב אחד נראית מוזרה, חשודה. טייס שרוצה לערוק? טייס שמבקש לנקום?
אולי טעות? אולי התחלה של דבר גדול או מסוכן יותר?
לא מיג, לא סוחוי. זה נראה כמו בואינג. מטוס בואינג 727. מטוס נוסעים אזרחי גדול ממדים. מה עושים?
אלה היו השניות הראשונות שלאחריהן התפתח אירוע שעתיד להפוך לאחת ההחלטות השנויות ביותר במחלוקת בהיסטוריה הצבאית של ישראל.
אני ארן ניצן ואתם מוזמנים להאזין לעושים היסטוריה הדור הבא והפעם פרשיית הטיסה אחת אחת ארבעה מעל מדבר סיני בואו איתי ונעשה היסטוריה.
בוקרו של ה-21 בפברואר, טיסה 114 של ליביין איירליינס מטריפולי, בירת לוב, לקהיר. נמל התעופה עמוס. המטוס מתמלא לאיתו בנוסעים שמבקשים לטוס למצרים. 108 נוסעים הולכים וממלאים את כיסאות המטוס. אנשי עסקים בדרך לעסקה, משפחות עם ילדים בדרך לחופשה.
צוות האוויר של המטוס היה צוות זר, צרפתי. קפטן ז'אק בורג' והקצין הראשון שלו, קלוד גאוטייה, עמלו על הכנת הטיסה. אלימנטציון אלקטריק? אתבלי. בטרי שורמרש.
מזג האוויר היה נראה תקין, אם כי היו דיווחים על רוחות מזרחיות במדבר סיני. המסלול מוזן אל מחשב ניהול הטיסה, מערכות החשמל תקינות, מערכות ההיגוי והבלמים נבדקים. בדיקות קשר, והנה, עשר וחצי בבוקר, דלתות המטוס ננעלות, והוא גולש אל עמדתם רעה. ממתין לאישור. ליביין איירליינס 114, רונוויי קליר פור טייק אוף.
מאשר מגדל הפיקוח. התרגשות אוחזת בנושאים, כשהמטוס מאיץ לקראת ההמראה, מעטים ערבול הטוס באותן שנים. מחלונות מגדל הפיקוח, טיסה 114 נראית ממריאה באופן תקין, מופונה מזרחה, מרחק שעתיים וחצי לכיוון קהיר.
תמונה פסטורלית ביום של שגרה בעולם התעופה, והנוסעים מתרווחים בכיסותיהם.
הקשיים בטיסה התחילו עם ההתקרבות למדבר סיני. תנאי מזג האוויר נעשו חמורים בהרבה מהתחזיות. הפרש לחץ אוויר גדול שמתפתח בין יבשת המדבר לבין מי הים התיכון מחולל רוחות עזות. חולות המדבר הנודדים החלו להתאבך כסופת חול מדברית עזה. טיסה 114 נקלעת עכשיו אל לב הסערה.
מטעת היס לא היה ניתן לראות דבר. הקרקע והשמיים מתאחדים מול עיני הטייסים. בהתאם לכך, קפטן ז'אק העביר את המטוס למצב של טיסת מכשירים. מאוד טיסה נסמך על המכשירים בלבד, וכאן, לצד ביש המזל בתנאי מזג האוויר הקשים, מתפתחת התקלה השנייה. מערכת הג'יירו של המטוס, המצפן שלו, תקולה.
וכשהטיסה נסמכת על מכשירים, תקלה במערכת הזו משמעותה עיוורון מוחלט וסטייה ודאית מנתיב הטיסה. הנה, תקלות וצירופי מקרים הולכים ומצטברים, מערערים את גורלו של המטוס.
החוקר ג'יימס ריזון הגה בשנות התשעים מודל בשם הגבינה השוויצרית. מודל שמסביר כיצד אסונות מתרחשים. על פי ריזון אסונות אינם תוצאה של טעות אחת, הם תוצאה של שרשרת טעויות וצירופי מקרים. המודל מדמה שכבות הגנה לפרוסות גבינה. לכל שכבת הגנה תמיד יש אפשרות לכשל, לטעות, כמו פרוסה של גבינה שוויצרית שתהליך ההצסה בה יוצר חור.
לכן, בתחומים מורכבים ורגישים מייצרים כמה שכבות הגנה, בדיוק כדי שהן תכפנה אחת על השנייה על החורים של כל אחת מהשכבות וביחד תייצרנה חסינות מקטסטרופה. יחד עם זאת, אסון כן יתרחש אם כל החורים, כלומר כל הכשלים בכל שכבות ההגנה, מסתדרים במקרה חסר מזל אחד בקו רצוף ומסוכן, מייצרים מסלול שמאפשר לאסון להתפתח, להתקדם ולעבור כל הדרך אל הצד השני של הגבינה. להתרחשותו הבלתי נמנעת.
טיסת ליבי הנר לאינס 114 ממשיכה במסעה במחילת הכשלים. מזג אוויר בלתי צפוי, ג'יירו לא תקין, והמטוס נסחף עכשיו בשמי המדבר הגדולים. קברניט הטיסה שאינו יכול לראות דבר מקבל חיוויים שקועים על מקומו. ובתוך דקות הרמטכ"ל מקבל טלפון ממפקד חיל האוויר. בואינג?
זה ממש. תחושה לא טובה מצטברת בגרונו של דדו. תרימו שני פנטומים לאוויר, הוא הורה, שיהיה על כל מקרה. בתוך מספר שניות, עם זעקות ההקפצה, סגן אלוף יפתח זמר, מפקד הטייסת וסגן דורון שלו, מזנקים אל מטוסי הפנטום בבסיס רפידים וממריאים במהירות לקראת המטרה החשודה.
בבור הקריה המתח הולך ומתעצם. הפיקוד הבכיר מתאסף. בידי המודיעין בישראל באותה תקופה היו ידיעות על כוונה של טרוריסטים לנסות ולחטוף מטוסים גדולים להטיסם אל תוך מרכזי הערים. הייתה זו סיעה של תקופת חטיפות המטוסים על ידי טרוריסטים. ועם החשש הזה החלה להירקם תמונה מוטה במוחות מפקדי הצבא שעוקבים בדריכות אחר הדיווחים מן הדרום.
והנה, החשש הזה יוצר חור נוסף בפרוסה נוספת של הגנה. וקור הרוח וההיגיון מפנים את מקומם לחרדה. חרדה שמעמיקה את המחילה הקטלנית. שכבות הגנה נוספות גורסות. מגדל הפיקוח בין המעלה תעופה בקהיר אמור לזהות את סטיית המטוס ולתקנו, אך בקרי הטיסה כושלים מקצועית, מתבלבלים עם טיסה אחרת ושולחים לטייסים הוראה להנמיך גובה לקראת תחיתה.
השעה עכשיו היא 01:44 בדיוק. הטייסים נשמעים להוראות מגדל הפיקוח משוכנעים שהם בקרבת שדה התעופה בקהיר, על אף שאינם רואים דבר מלבד אבק וחול. תחושה שמשהו לא בסדר מתחילה לחלחל גם אליהם, אבל אין להם שמץ של מושג שמטוסם חצה ברגע זה את תעלת סואץ וחדר לתוך ישראל תוך כדי הנמכה. הנמכת המטוס זורעת בעלה בפיקוד הבור. מול עיני המפקדים מתעצם תרחיש של פיגוע טרור על ידי המטוס ביישוב אזרחי, או אפילו ניסיון לכוון את המטוס לפגיעה בדימונה.
לישראל אין דרך ליצור קשר עם מגדל הפיקוח במדינת אויב, ומאמצים נעשים ליצור קשר באמצעות צדדים שלישיים, אך גם הם עולים בתוהו.
טוסי הפנטום מגיעים בתוך פחות מחמש דקות אל עבר המטרה, הרעות חלשה מאוד. ארוחות חזקות, רק מספר עשרות מטרים מן המטרה, המטוס הענק נגלה מול עיני דורון ויפתח, גדול ורועש, כבד ואיטי, בואינג 727, שטס עכשיו לתוך מדבר סיני בשליטת ישראל, מנמיך כובע. הטייסים הישראלים מתקרבים עוד ומאותתים לטייסי הבואינג שיבואו בעקבותיהם.
רמת יד ואגודה על מצעד טייסי הבואינג מלמדת שהם מבינים ונענים לקריאה. וכאן נוצר כשל נוסף, הפעם בראשם של קברניטי הטיסה של אר לוביאנס. משום שבראשם של קלוד וז'אק הרי שהם במצרים, והמכשירים מביאים אותם לשם, ומגדל הפיקוח מזהה אותם ושולח אליהם הוראות, ולכן בראשם... מטוסי הקרב שלפניהם הם מטוסי קרב מצריים שהוזנקו בכדי לסייע להם לנחות בתנאים הקשים. המטוס מנמיך עוד ועוד לקראת נחיתה בבסיס רבידים בסיני בשעה שטייסיו מצפים שנמל התעופה בקהיר יתגלה בפניהם.
רק מתחת לגובה ענני סופת החול, רגע לפני נגיעת הגלגלים במסלול מבינים הטייסים בבת אחת את גודל הטעות שלהם, את חוסר האוריינטציה בלקו. הם כלל אינם נמצאים בקהיר, הם אפילו לא במצרים, מטוסי הקרב לצידם אינם מטוסים מצריים, ומתחתם משטח נחיתה צבאי קטן מקושט פתגלים של כחול לבן. וכאן שרשרת הטעויות חוצה עוד רף של סכנה. שני הטייסים מקבלים ברגע אחד החלטה שגויה הנובעת מבעלה. הם מבקשים להימנע ממצב בו הם מביאים נוסעים מלוב וממצרים, מדינות המוגדרות כאויב של ישראל, היישר אל תוך מדינת ישראל.
אנחנו כישראלים יודעים כמובן שלו המטוס האזרחי היה נוחת ברפידים, דבר לא היה מעונה לנוסעיו. בירור קצר היה מעלה את הטעות שנעשתה, תדלוק מחודש היה מתבצע, ונפנוף לשלום, ונעם הטוס ממריא ליעדו המקורי. אבל בראשם של הטייסים הזרים, שאינם מבדילים בין סוגי מטוסי הקרב, שאינם מכירים את הזירה, הפאניקה משתלטת. הם חושבים שהם יכולים לתקן את הטעות מהר. הרי רק כמה דקות טיסה מפרידות בינם לבין התעלה.
רק ארבעה דקות טיסה והם יחלפו את קו הגבול בין ישראל למצרים. וההחלטה שמתקבלת על ידם היא לפתוח את המצרת. והמטוס, גלגליו כבר כמעט נוגעים במשטח הנחיתה ברפידים, המטוס גונח ובמאמץ מרים את הפועל השמיים מאחורים, ובשאגת מנועים מאיץ והולך חזרה אל העננים. נושא המטוס חוזים בדרמה מחלונותיהם. מטוסי קרב סביבם, היערכות לנחיתת חירום וכעת המראה הפראית חזרה לשמיים, הבהלה בתא הנוסעים מתעצמת ללא תשובות ברורות מצוות המטוס.
אבל עכשיו לכל הפחות, תמונת המצב התבהרה במלואה לטייסי המטוס הגדול. ההבנה כי מכשירי המטוס תקולים והם נסחפו ברוח העזה אל ישראל קברניט הטיסה אוחז עתה באגעים, מבטל את טיסת המכשירים, מפנה את מטוסו ומאיץ חזרה לעבר התעלה, מנסה כמה שיותר מהר לצאת מישראל, חזרה למצרים לקראת נחיתה בקהיר.
ובבור בקריה, האם נשמו לרווחה עם יציאתו הצפויה של המטוס מהמרחב האווירי של ישראל? הרי מטוס הנוסעים לא מהווה עכשיו איום. נתיב טיסתו מוביל אותו אל מחוץ לשטחה האווירי של ישראל. אם ימשיך בנתיבו, בתוך דקות יחצה חזרה את התעלה, ולכל מקרה, ממילא שני מטוסי הפנטום הישראלים מלווים אותו משני צידיו עד יציאתו הצפויה. אבל כשל נורא ואחרון ממתין ומצטרף לקודמיו.
אל החור שהולך ונפער בגבינה.
סירובו של המטוס לנחות ברפידים מתורגם בראשם של ראשי הצבא כהוכחה ברורה לכוונות העינות שלו. בראשם התעצבה ההבנה שאכן יש כרגע במטוס מי שבוודאות ניסה לבצע פעולת חבלה אסטרטגית נגד מדינת ישראל, אחרת מדוע חדר למרחב האווירי? מדוע הנמיך? ומדוע סירב לנחות כאן? נקודת המבט הזו מתפתחת לתמונה של קרב שמתחולל נגד חורשי מזימה, למצב חירום מול חדירה של גורמים עוינים, למאבק מול מסתננים שנסוגים ומנסים לשוב לאחור, וחובה לתפוס אותם בטרם ייעלמו.
ומנקודת הרהוט הזו... נשלחת הפקודה אל שני מטוסי הפנטום, והפקודה מצווה, תנחיתו אותו. יפתח ודורון במטוסי הקרב שלהם נמצאים במרחק של כמה מטרים בלבד ממטוס הנוסעים הגדול. פניהם עכשיו מערבה לתעלה, למצרים. מתכוונים לנתק מגע רק כשיחצה חזרה את הגבול.
הפקודה נשמעה היטב בקשר ולמרות זאת ביקשו לשוב ולהבין. אמור שנית? יש לאלץ את המטוס לנחות, נאמר. ההוראה מגיעה מהדרג הגבוה ביותר, הפיקוד העליון של הצבא. כמו כל חיילי צה"ל, גם יפתח ודורון מכירים את סממניו של הדגל השחור, אבל האם זה המקרה?
מולם מטוס נוסעים אזרחי. הוא בוודאי לא מייצר עכשיו סכנה לאלץ אותו לנחות. ומה הכוונה בלאלץ אותו לנחות? ומה אם יסרב? ומצד שני הם יודעים ומבינים שלהם אין את כל המידע.
להם אין את כל התמונה המלאה, אולי המצב מורכב יותר ממה שנראה להם מכאן. אולי ישנו מידע שזורם ומחייב את הנחתת המטוס. הפקודה ברורה, אבל יפתח ודורון מבקשים לחזור ולהבהיר לבור בקריה שהמטוס אינו מהווה איום, והאם בטוח שזו הפקודה? כן, תנחיתו אותו. ליבם של דורון ויפתח מבשרה.
טייס קרב יכול בקלות להפיל מטוס בואינג, כבד ואיטי. אבל הם אינם מבקשים להפילו, הם מבקשים... לאלץ אותו לנחות לפני שיהיו נהרה. והם שבים וחוזרים בקשר למטוס לשוב עימם ולנחות ברפידים. דממה.
הם טסים בחדות, בפרעות מול חרטומו של הבואינג ומאותתים בכנפיהם, בוא איתנו, בוא אחרינו. אין תגובה. לחרדתם, המטוס ממשיך בטיסתו בנתיב לקראת חציית התעלה. עוד דקה. והוא איננו בשטחה של מדינת ישראל, ויפתח ודורון תמיד נכונים לקרב, חלומם להפיל מטוס אויב, לבצע משימות מרוחקות, מעולם לא האמינו שיאלצו לעמוד עם מטוסי הקרב שלהם מול מטוס מלא בנוסעים.
לא לזה הם התאמנו, לא לזה הם איכלו. ולכן הם מבצעים עכשיו צחור ירי ארוך מתותח המטוסים ישר מול חרטום המטוס הגדול. ישר מול פני הטייסים הצרפתים בו, אין מסר ברור מזה. ירי האזהרה הזה הוא הסימן המובהק ביותר לרצינות המצב, לחומרתו, לחובת הטייסים במטוס האזרחי להישמע מיד ולחזור עם מטוסי הקרב אחורה חזרה לישראל. אך הטייסים אינם נענים.
בעוד כמה שניות יחצו את התעלה שמעברה הם יודעים המטוסים הישראלים לא יוכלו לפעול. האם דורון ויפתח יפה ופקודה? האם ייתנו על אף ההוראה החד משמעית למטוס הנוסעים שחדר לישראל, שכמעט ונחת ונסוג וברח, להימלט? ובפרוסת הגבינה האחרונה במודל של ריזון, ההוראה המהדהדת ונשמעת שוב ושוב בקשר, תנחיתו אותו, תנחיתו אותו, וכור אחרון נפער, בדרכה של הטרגדיה נסללה.
רגע לפני חציית הגבול, מספר יריות הותח ממטוסי הפנטום אל כנף המטוס האזרחי הגדול וכבד הגוף. עשן שחור מסתלסל מן המטוס עכשיו, ויפתח ודורון מתפללים בליבם, כשטייסי המטוס הגדול הזה מיומנים דיים לבצע נחיתת אונס בדיונות המדבר. זה אפשרי. הפגיעה שגרמו למטוס הייתה כזו שעדיין אפשרה זו. עדיין ניתן להציל את המטוס ונוסעיו, עדיין ניתן להנחית אותו בכולות המדבר.
מול עיניהם החל מטוס לוביאן איירליינס לאבד גובה במהירות. אך הוא לא מאבד שליטה, נפתח בדורו נוקפים ומביטים עם מטוסיהם אחר הגוף הגדול הקרב לקרקע. לרגע היה נראה שטייסיו מיומנים מספיק בכל זאת, בכדי לדאות על רוחות המדבר החזקות ולנחות ברכות על החולות. טייסי המטוס, ז'אק וקלודו, די הספיקו לצעוק ברשת הקשר למגדל הפיקוח בקהיר שיורים עליהם, אבל עכשיו הם לבד, ואיתם 108 נוסעים, והם מרוכזים בניסיון להנחית את המטוס הפגוע בדיונות המדבר. דורון ויפתח מביטים בנשימה עצורה במטוס שבו פגעו בחרדה, מתפללים בליבם לנס.
1.49 וכתוב אש ענק עולה מחולות המדבר ואחריו מתגלגל רעם ההתפוצצות. כל זאת מאות מטרים בלבד מהתעלה שמפרידה בין השטח הישראלי למצרי. יפתח בדורון האומים. המטוס הופעל, הם דיווחו, בקול חלוש. לא הייתה שם שמחת ניצחון.
דממה נפלה בקשר, איש לא מחא כפיים בקריה.
בשקט פוזרו כל המעורבים, ובכולות המדבר חלקי המטוס בוערים. 100 נוסעים ייהרגו מיד, שמונה ישרדו וייפצעו קשה באמצעי הסמשנה, ויפונו באמצעות מסוקים אל בית החולים תל השומר. מדינת ישראל הרשמית מצאה עצמה מתגוננת בימים שבאו אחר כך. זו הייתה טעות טרגית, ידעו ראשי המדינה. יש לומר כי שר הביטחון וראש הממשלה כלל לא הספיקו להתעדכן במתרחש בזמן אמת ולא היו מעורבים בהחלטות המעשה.
אך הם הקפידו לגבות את הדרג הצבאי ואת ההחלטות שהתקבלו. משה דיין, שר הביטחון, חשש מהתלקחות אזורית בשל הזעם שהפלת המטוס הצית בעולם כולו, ולכן התייצב למחרת האסון מול מצלמות העולם. היינו מצפים מטייס מטוס הנוסעים לנהוג אחרת, הוא יאמר, להישמע להוראות שלנו. וגם רשויות התעופה המצריות פעלו בחוסר מקצועיות והטעו את המטוס. והטייסים עצמם של טיסת 114, הוא יאמר, פעלו באופן מכשית ובלתי מקצועי.
צירוף כל אלו לא הותיר לנו ברע, יכריז. ויסכם במסיבת העיתונאים. זו הייתה ישראל הרשמית. ישראל שמנסה להדוף הפגנות אלימות המתפתחות מול שגרירויות ישראל ברחבי אירופה. ישראל שמוצאת עצמה עומדת מול גינויים באו"ם ומכל עבר.
אך לצידה של ישראל הרשמית, המנסה להדוף את ההאשמות כלפיה, התקיימה מציאות מורכבת יותר, מציאות עם גוונים של חמלה.
בשעת לילה, שר הביטחון משה דיין מגיע אל בית החולים תל השומר לבקר את מעט הפצועים הניצולים, ביקור טעון וכאוב. ובאותה שעת לילה, מגיע אורח נוסף אל המחלקה. היה זה סגן אלוף יפתח זמר, מפקד הטייסת. עובר גם הוא בין הפצועים המיוסרים, השרופים, שגונחים מכאב, מביט במעשיו, בהשלכות הפקודה שנעלה אצלי חוף, ושותק. ייקח לו חמישים שנה להתוודות על אותו ביקור לילי.
לתאר עד כמה קשה וחשוב היה לו לספוג את הסבל והכאב שסביבו במחלקה החשוכה. לנסות ולשאת לבדו לפחות חלק מאותו כאב כולל מחייו. סיפורו של הטייס דורון שלו יקבל תפנית משלו. במהלך מלחמת יום הכיפורים הוא פל מטוסו מעל מצרים ודורון נמצא עצמו בשבי המצרי. אם שובב היו יודעים כי הוא הטייס שהפיל את טיסת 114 כמה חודשים קודם, הוא היה מובל מיד אל הגרדון בכיכר העיר.
במשך כל התקופה בשבי, הוא וחבריו הגנו על סוד זה. הוא ישוב בחילופי השבויים, אך יתקשה להתאושש מן המאורעות שחווה, ובשנת 1977 יתרסק עם מטוסו. בתאונה מבצעית. מנחם בגין, ראש האופוזיציה באותם ימים, סירב להשלים עם המקרה. מעמדה המוסרי של ישראל מועמד בסימן שאלה, יקבע, והתבע את הקמתה של ועדת חקירה כדי להבין איך קרה שדווקא ישראל עמדה מאחורי החלטה כה שנויה במחלוקת.
דרישתו לא נענתה. ולמרות... התנערותה של ממשלת ישראל הרשמית, ולמרות שטלטה את האשם בכשל הנורא של הטייסים עצמם ובטעויות של המצרים, הרי שישראל הלא-רשמית כן שילמה פיצויים מלאים לכל משפחות הנוסעים וצוות המטוס. ובלשכת הרמטכ"ל, בשוך המהומה, נותר אור בשעת לילה מאוחרת. הרי לא הייתה לנו ברירה, נאמר שם בין כולם, ועל אף המחיר הכבד של מאה אנשים תמימים שאיבדו את חייהם, הרי לפחות מסר אחד כן הועבר, איתנו לא מתעסקים.
וטוב שהמצרים יבינו עד כמה אנחנו מסוכנים.
והאור בלשכה קבע, החורף יסתיים בקרוב, ואחריו קיץ. וחגי תשרי 1973.
רשת עושים היסטוריה, למתן קסלמן מהצבע סאונד האגדי שלנו, לשלי נויה, עורכת הראשית, לטכנאי האולפן שלנו, שחר שגי ואורית דישי, וגם לרעות, מנהלת מחלקת השיווק. אני הייתי ערן ניצן, ותודה שעשיתם איתי היסטוריה. ניפגש בפרק הבא.
לפודקאסטים נוספים של רשת עושים היסטוריה ולהצטרפות לרשימת התפוצה של התוכנית בדואר האלקטרוני, בקרו בעושיםהיסטוריה.com או הורידו את אפליקציית עושים היסטוריה מחנות האפליקציות של אנדרואיד
