היקף השימוש במזומן בישראל – ולמעשה, בכמעט כל המדינות המפותחות בעולם – הולך ויורד בהדרגה בעשרים השנים האחרונות, הודות לחדירתן של האפליקציות ואמצעי התשלום הדיגיטליים האחרים. עושה רושם שהעולם צועד בבטחה לעבר עתיד שבו כמעט, אם בכלל, לא נשתמש עוד בשטרות ומטבעות.
מה תהיינה ההשלכות של שינוי תרבותי וכלכלי עמוק שכזה? האם התשתית הטכנולוגית שלנו מוכנה לשינוי שכזה, מדוע חוקקה הכנסת את החוק לצמצום השימוש במזומן – ומדוע החליטה הודו לבטל שתי שטרות נפוצים ביותר מהיום למחר?…
אורח בפרק: הכלכלן איתי צ'ישנבסקי, יוצר הבלוג 'תועלת שולית'.
האזנה נעימה,
רן
תמלול הפרק
עושים היסטוריה עם רן לוי אני מנסה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי משהו במזומן ולא מצליח. כילד בשנות ה-80 השתמשתי המון במזומן, למשל בקניות במכולת, אבל היום, כשאני מגיע לסופר, אני צריך להתחנף לקופאית כדי שתיתן לי חמישה שקלים לעגלה. אם אני נותן לבן שלי שטר של חמישים שקל בתור דמי כיס, הוא מסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח. אבא, בחייך, תעביר לי את זה בפייפל או משהו. אני די בטוח שאני לא לבד.
לפי מחקר שערכו פרופ' רות פלטושן-הר וד"ר מיכל עופר צפוני, מהמכללה האקדמית נתניה, היקף השימוש במזומן בישראל נמצא במגמת ירידה ברורה. אם בשנת 2017 כ-40% מהישראלים דיווחו שהם משלמים במזומן על בסיס יומי, בשנת 2022 עשו זאת רק 21%. וישראל היא אפילו בפיגור מסוים לעומת שאר העולם המערבי בהקשר הזה. בבריטניה למשל רק 14% מהאוכלוסייה שילמו במזומן ב-2022, לעומת 60% עשר שנים קודם לכן. המגמה העולמית ברורה.
כסף מזומן, שטרות ומטבעות הופך לפחות ופחות רלוונטי, תהליך שראשיתו בשנות ה-60 עם הופעתם של כרטיסי האשראי, והוא עץ עוד יותר בזכות האינטרנט והטלפונים הניידים. בפרק הקודם, שעסק בהיסטוריה של אמצעי התשלום, ראינו כיצד הופעתם של אמצעי תשלום חדשים משנה את התרבות האנושית. למשל, המצאת המטבעות אפשרה איסוף יעיל יותר של מיסים והובילה להקמתם של צבאות גדולים ולעלייתן של אימפריות גדולות. אין כמעט ספק שגם היעלמותו של אמצעי תשלום מרכזי, כסף מזומן, תוביל לשינויים עמוקים דומים בתרבות שלנו. אבל לא כל שינוי הוא בהכרח שינוי לטובה.
השאלה שנעסוק בה היום אם כן היא האם זה יהיה רעיון טוב לוותר על השטרות והמטבעות שלנו לטובת הנוחות המפנקת של תשלום אלקטרוני.
ביון אולביוס הוא אחד מארבעת השבדים המפורסמים ביותר בעולם, אבל מסתבר שאפילו להיות חבר בלהקת אבא לא הופך אותך לחסין מפני פשיעה. ב-2008 פרצו גנבים לדירת בנו של ביון, לא פעם אחת, אלא פעמיים. למרבה המזל, הבן לא היה בבית בזמן הפריצות, כך שלא היה מדובר באירוע SOS, אבל הגנבות בכל זאת גרמו לביון לחשוב על הקשר שבין כסף ופשיעה. הרי אם אתה לא מחזיק כסף מזומן בבית, או אם הגנב לא יכול למכור פריטים מיקרי ערך כמו תכשיטים, תמורת כסף מזומן, אז סביר להניח שאף אחד לא ייכנס אליך הביתה אחרי חצות ויגיד לך תן לי, תן לי, תן לי את הכסף, כסף, כסף. אז ביון אמר לעצמו ממאמיה, אני חייב לעשות עם זה משהו והוא שם לעצמו למטרה לקדם את שוודיה לקראת עתיד נטול כסף מזומן.
המוזיקאי המפורסם מתראיין בכל כלי התקשורת וכותב מאמרים חוצבי להבות על הנושא הזה ב-2014 ביון החליט לקחת צ'אנס והודיע שלא ניתן יהיה לרכוש כרטיסים למוזיאון במזומן אלא רק באמצעים אלקטרוניים. אם להיות כנה, זה לא היה הימור כזה גדול. שבדיה היא המובילה העולמית באימוץ אמצעי תשלום דיגיטלי. נכון להיום, פחות מ-10% מכל העסקאות בשבדיה נעשות במזומן. חנויות רבות לא מסכימות לקבל כסף מזומן כמו גם מרבית הבנקים.
למה דווקא שבדיה מתקדמת כל כך בעניין הזה? סיבה אפשרית אחת שאתם אולי יכולים לנחש היא שלשבדים, כמו לישראלים, יש נטייה טכנולוגית מובהקת. לא מעט חברות טכנולוגיה מובילות יצאו משבדיה, כמו אריקסון וספוטיפיי. סיבה אפשרית שנייה היא דווקא כזו שאני מניח שלא הייתם מנחשים. שודים.
למרות שהסקנדינבים ידועים היום כאנשים שלווים ונינוחים, בתחילת שנות האלפיים חוותה שבדיה עלייה משמעותית במקרי שוד של רכבי ברינקס משוריינים להובלת כסף מזומן. מכ-20 מקרי שוד בשנה ליותר מ-50. ביניהם כמה שודים דרמטיים שכאילו נלקחו מסרט הוליוודי. למשל, באוגוסט 2005 ערבה קבוצת שודדים לרכב משוריין על כביש מהיר. השודדים, שהיו חמושים בנשקים אוטומטיים, פוצצו רימוני עשן והציתו מכוניות כדי ליצור פקק גדול שיעכב את המשטרה, ואז עצרו את המשוריין השתלטו עליו, פוצצו את הדלת והסתלקו עם כ-15 מיליון קורונות.
וזה היה המקרה השני באותו השבוע. גורם משמעותי נוסף שתורם להיעלמותו המהירה של המזומן בשבדיה הוא העובדה שלעסקים שבדים מותר לא לקבל כסף מזומן. וזה ממש לא מובן מאליו. במדינת ישראל בחוק העונשין יש חוק שמחייב שהפרשנות המקובלת שלו זה שעסקים חייבים לקבל מזומן, הניסוח של החוק הוא קצת שונה, אומר שחייבים לקבל מזומן לפי ערכו הנקוב, זאת אומרת שאתה חייב לקבל שטר של 100 שקל כאילו הוא שווה 100 שקל ומכאן אתה יכול להבין שאתה חייב לקבל את השטר הזה כי אם לא אז כאילו קיבלת אותו בערך של 0 שקל, יש פה איזשהו סיפור, זה לא בדיוק רשום ככה אבל כן המשמעות המקובלת זה שעסקים חייבים לקבל מזומן ולכן הרבה לדוגמה בעלי מסעדות או בתי קפה לא יכולים לבוא ולהגיד אני קשלס היום הקול ששמעתם שייך לאיתי לאיתי צ' איתי צ'. בוא נראה שאני מציג אותך נכון, איתי צ'יסנבסקי?
צ'ישנבסקי, צדק יודשין, צ'ישנבסקי, בלי אפוסטרופיה לצדי. צ'ישנבסקי. ראית מה זה? יפה. פשוט, צ'יש, צ'יש.
בטח, מה זה פשוט? אז שלום לאיתי צ'ישנבסקי. יפה מאוד. אמרתי את זה נכון? אין עליך.
אמרתי את זה נכון. כלכלן. בנקאי, יוצר הבלוג תועלת שולית, אני חושב שברשת מכירים לך יותר בתור איתי C. נכון, נכון, זה ה... בתקופה שאמרו לי לא לשים שם משפחה באינטרנט.
כן, כוכב טוויטר, אושיית טוויטר. תודה רבה. בישראל אם כן, עסקים חייבים לקבל כסף מזומן. בשבדיה לעומת זאת, יש חוק שאומר שאם בעל עסק שם שלט, כאן לא מקבלים מזומן. והלקוח בכל זאת בוחר להיכנס לחנות ולקנות בה.
אז לבעל העסק מותר לסרב לתשלום במזומן. אם בעלי העסקים לא מחזיקים קופת מזומן, גם לקוחות אין טעם להחזיק מזומן, והמשוב החיובי הזה דוחף את כולם להפסיק להשתמש בכסף מזומן. אבל בסופו של דבר, אפילו אם נשים בצד את האוריינות הטכנולוגית של השבדים, החשש מפשיעה אלימה והתשתית החוקית, מה שבאמת דחף אותם, גם אותנו בישראל, לוותר על התשלום במזומן, הוא פשוט הנוחות. אוקיי, אז כשאנחנו מדברים על היתרונות לביטול מזומן, אנחנו בדרך כלל מסתכלים משני צדדים, אנחנו מסתכלים מצד המשתמש, הלקוח, מי שמשלם, ואנחנו מסתכלים גם מצד המרצ'נט, מצד בית העסק, מי שלוקח את הכסף, כן? בצד של לקוח, תשלומים דיגיטליים הרי מייתרים לך את הצורך לשאת מזומן, מייתרים לך את הצורך לשאת ארנק, אתה צריך רק כרטיס אחד, אם אתה עני, אם אתה חברים שלי, אתה צריך רק את הטלפון הנייד או את השעון החכם שלך והכל.
אז אתה לא צריך להסתבך עם הדברים. חשוב לא פחות אני חושב על הלקוח זה שאתה מקבל גם תעודה אלקטרונית לעסקה. זאת אומרת בכל עסקה שאתה מבצע באמצעים אלקטרוניים, יש רישום שיכול להתבצע, אתה יכול להעביר אותו לאיזשהו ענק דיגיטלי, אתה יכול להעביר אותו לתוכנות וכדומה. במזומן שילמת, אם לא רשמת שכחת, כן אם לא הוספת את הקבלה, וזה עוזר להרבה אנשים להתנהל מבחינה תקציבית. אותי, אני חושב שהרבה מהמאזינים שלך מחזיקים אקסל.
שהופכים לתוכו את ההוצאות החודשיות ובוכים בסוף החודש. עכשיו גם לעסקים יש יתרונות משמעותיים, קודם כל התעסקות עם כסף פיזי, כסף מזומן כרוכה בעלויות, יש עלויות לזה שאתה מתעסק איתם, מעבר לזמן הזה שמוקדש לספירת הכסף והכל, יש לך את העמלות הבנקאיות על זה שאתה צריך להפקיד סכומי מזומנים גדולים, יש לך את הסיכון, אמצעי אבטחה, אתה צריך כספות, אתה צריך בלדרים, אתה צריך להתעסק עם עודף, ויש לך הרבה הרבה, בכל יום אתה מגלה חוסרים, בכל יום אתה מגלה את השטרות ואת הכספים שנעלמו, או חס וחלילה את המזומן המזויף, יש לזה עלויות. ולכן באופן כללי נוחות היא שם המשחק כאשר אנחנו מדברים על ביטול המזומן, זו הסיבה העיקרית. ב-12 בדצמבר 2012, בשעה 12 ו-12 דקות בלילה, השיקה קבוצה של שישה בנקים שבדים שירות חדש בשם סוויש, שאפשר ללקוחות שלהם לשלם באמצעות הטלפון הנייד. שש שנים לאחר מכן, לא פחות מ-70% מהשוודים שילמו בסוויש ואפליקציות דומות שהופיעו בעקבותיו.
אבל אפילו בשוודיה, שממהרת כל כך לזנוח את הכסף המזומן, לא כולם מרוצים מהעניין. ב-2016 הוקמה תנועת מחאה נגד הוויתור על המזומן. החברים המרכזיים בה הם בעלי עסקים קטנים בפריפריה, שבגלל שאין להם הרבה סניפי בנקים בסביבה, נאלצים לנסוע לעיר הגדולה כדי למצוא בנק שבו יוכלו להפקיד את הפדיון שלהם, וגם פנסיונרים שבאופן טבעי מתקשים להשתמש באפליקציות מתוחכמות. חברי התנועה הגישו לשר האוצר השבדי עצומה בעליה 140 אלף חתימות של אנשים שדורשים מהממשלה לוודא שמי שמעוניין בכך יוכל עדיין להשתמש בכסף מזומן. הפנסיונרים ובעלי העסקים מהפריפריה הם לא הנפגעים היחידים מהוויתור על מזומן.
ישנן אוכלוסיות מוחלשות נוספות שנפגעות מכך, כמו למשל חסרי בית ומהגרים טריים שאין להם גישה לשירותי בנקאות, וגם התיירים, שאולי אי אפשר לקרוא להם אוכלוסייה מוחלשת, אבל רבים מהם מעדיפים לשלם במזומן בגלל העמלות הגבוהות על תשלומים בכרטיסי אשראי. אבל למרות שהוויתור על מזומן אולי פוגע במידה מסוימת באותן אוכלוסיות מוחלשות בשבדיה. צריך לזכור שבסופו של דבר מדובר במדינה מערבית מתקדמת שלרוב האנשים בה יש גישה לשירותי בנקאות. בעולם הרחב, לעומת זאת, יש בין 2 ל-2.5 מיליארד איש במדינות עולם שלישי שאין להם חשבון בנק, ועבורם המעבר ממזומן לתשלומים דיגיטליים דווקא חדשות טובות מאוד. כמו למשל קניה.
ב-2007 השיקה חברת תקשורת קניאתית בשם M-Pesa שירות שמאפשר לתושבים לבקש ולקבל הלוואות קטנות דרך הטלפון הסלולרי שלהם. החברה עשתה פיילוט קטן לשירות החדש וגילתה דפוס מעניין ובלתי צפוי. במקרים רבים לקוחות שלקחו את ההלוואות בדרך כלל אנשים בערים גדולות, העבירו אותן מיד לאנשים שהתגוררו בכפרים מרוחקים. אנשי החברה הסקרנים חקרו את התופעה הזו והצליחו להגיע לשורשיה. וכן, ימסתבר, מקובל שהגבר נוסע לחפש עבודה בעיר הגדולה ואת הכסף שהוא מרוויח הוא שולח למשפחה שנשארה מאחור.
אבל כאן טמון הקושי. הגבר מקבל את המשכורת שלו במזומן, ומכיוון שאין בנקים בו. בכפרים הקטנים אין לו איך לשלוח את הכסף. הגברים המפרנסים נאלצים לנסוע חזרה הביתה, מרחק של שעות רבות, או לתת את הכסף לנהג האוטובוס בתקווה שהוא יעביר אותו למשפחה המחכה. אם פסה הבינה שיש כאן בעיה שמחפשת פתרון, והנדסה מחדש את המערכת שלה כך שתאפשר ללקוחות להמיר את הכסף המזומן שלהם ל...
לכסף דיגיטלי אצל סוכן מורשה ולשלוח אותו באמצעות הטלפון הנייד לקרוביהם בכפרי. בתוך שנים ספורות הפכה האפליקציה של M-Pesa ללהיט היסטרי עם עשרות מיליוני לקוחות בכל רחבי המדינה. מחקר שערכה אוניברסיטת MIT האמריקנית הראה שלמעבר מכסף מזומן לכסף דיגיטלי הייתה השפעה חיובית מהותית על תושבי העניין. של קניה. הנגישות להלוואות, צמצום הפשיעה האלימה והאפשרות לשלם ולקבל כסף בקלות ובמהירות מכל מקום אפשרו ללמעלה מ-190 אלף משפחות להיחלץ מעוני קיצוני וכ-200 אלף נשים קנייתיות הצליחו להקים עסקים קטנים משלהן.
התוצר המקומי הגולמי של קניה, ה-GDP, מדד שמשמש להערכת חוסנה הכלכלי של מדינה, עלה בצורה מובהקת. למעבר ממזומן לכסף דיגיטלי אם כן, ישנם יתרונות רבים, לפחות עבור חלק ניכר מהאוכלוסייה. אבל בא בעת הוא גם יוצר נקודת תורפה חדשה ומסוכנת. ב-19 ביולי 2024 הפיצה חברת קראודסטרייק עדכון דרך האינטרנט לתוכנת אבטחה בשם פלקון סנסור. העדכון הזה מסתבר הכיל טעות קריטית.
הוא גרם לתוכנה לנסות ולקרוא מידע ששמור באזור בזיכרון המחשב שלתוכנה אסור לגשת אליו. מכיוון שמדובר בתוכנת אבטחה שיש לה גישה לקרביה הרגישים ביותר של מערכת ההפעלה, השגיאה הזו גרמה למחשב כולו לקרוס. עד כאן זה סיפור שגרתי למדי על תקלת תוכנה, אבל קראוט סטרייק היא לא סתם חברת תוכנה. יש לה אלפי לקוחות גדולים, ביניהם כ-60% מחברות ה-Fortune 500 בארצות הברית, מה שהפך את העדכון השגוי לתקלת ה-IT הגדולה ביותר בהיסטוריה. איינס פור, סופרמרקטים, בנקים, מסעדות, חברות תעופה ורשויות ממשלתיות הושבתו כשמסופי התשלום בכרטיסי האשראי הפסיקו לעבוד.
גם בישראל הושבתו בתי חולים וכספומטים, ואפילו השירות של דואר ישראל נעשה קצת יותר גרוע מבדרך כלל. קראוטסטרייק עדכנה את התוכנה התקולה בתוך מספר שעות, אבל נדרשו ימים ארוכים להחזיר את המערכות השונות לפעולה מלאה, והנזק הגלובלי נמדד בכ-10 מיליארד דולר. מומחה אבטחה מוכר בשם טרוי האנט אמר על התקלה שציטוט, תכלס זה בדיוק מה שחששנו שיקרה בעקבות באג 2000, פרט לכך שהפעם זה באמת קרה. הפשלה של קראוט סטרייק חשפה לעיני הציבור אמת לא נעימה שאנשי הטכנולוגיה כבר מודעים אליה זמן רב. התשתית העולמית שלנו היא הרבה יותר רעועה מכפי שרובנו מבינים.
לא צריך להגזים כמובן, האינטרנט היא מערכת שתוכננה במיוחד כדי להיות חסינה מפני תקלות מקומיות. אבל לאורך השנים היו כמה וכמה שיבושים רחבי היקף שכאלה, כדוגמת Log4j ב-2021, ומתקפת הכופרה של נוט פטיה ב-2017. ויתור על כסף מזומן פירושו שתקלת תוכנה נרחבת שכזו, כמו גם הפסקות חשמל או תקלות בתשתית התקשורת, עלולות להשבית את הפעילות הכלכלית במדינה כולה. בשוודיה למשל זה קרה לפחות שלוש פעמים בחמשת השנים האחרונות, כשמתקפות דידוס, סוג של מתקפת סייבר, השביתו את מערכת הסוויש למשך שעות ארוכות, כספים, לחתום על חוזים, לשלם משכורות או להוציא חשבוניות. אירועים אין אלה, אומר לנו איתי סי, גורמים למדינות רבות לחשוב פעמיים לגבי ביטול האפשרות לשלם במזומן.
מה גם שמדינות שכמעט השמידו לחלוטין את המזומן עושות עצור פתאום, ומגלות שלמזומן יש שימושים, ועכשיו הן מנסות למנוע את העלמתו, ואנחנו רואים לדוגמה מדינות כמו שבדיה, ונורבגיה פתאום מגלות שבזמן מלחמה יש מתקפות סייבר והחשמל לא עובד ורשת הבנקים אולי נפרצת ואנשים שרוצים לקנות לחם הם זקוקים למזומן אז הם מתחילות לייעץ לאזרחים שלהם תחזיקו קצת מזומן אצלכם בכיס אבל זה לא יעזור אם אנשים לא רגילים לקבל מזומן אם אין לך קופה בתוך העסק כן אם אין לך תשתית לדבר הזה בספרד ופורטוגל אני לא יודע אם אתה זוכר היה את ה... בלאקאוט התקשורתי, כל רשתות התקשורת קרסו שם לאיזה, כמה זה, 24 שעות? כרטיסי אשראי לא עבדו, וגילו שצריכים קצת מזומן בצד למקרה כזה, ועכשיו הם מייעצים לכל אחד להחזיק קצת מזומן. גם האיראנים ב-12 הימים האחרונים גילו שכשהם נלחמים עם ישראל לפעמים הבנקים לא עובדים, אז כשהם לא עובדים הם היו צריכים מזומן והם רוקנו את כל הכספים האטיים. גם ישראל כמובן לא חסינה מפני האיום הזה.
בנובמבר 2014 למשל התרחשה תקלת תקשורת ברשת סלקום שהשפיטה את השירות למאות אלפי מינויים. אבל למרות הסכנה הזו, הכנסת החליטה לחוקק ב-2017 חוק בשם החוק לצמצום השימוש במזומן. חוק שאוסר על תשלום במזומן בעסקאות בהיקף של 6,000 שקלים בין עסקים ו-15,000 שקלים בין אנשים פרטיים. מדוע מנסה המדינה לצמצם את השימוש במזומן למרות כל החסרונות והאתגרים? התשובה היא העלמת מס.
זה בגדול הטיעון המרכזי מצד ממשלת ישראל היום לצורך העניין כנגד המזומן. באנגלית זה נקרא Shadow Economy, בעברית תורגם להון שחור. אנחנו מדברים על הכנסות או פעילות כלכלית שנמצאת מחוץ לספרים. זאת אומרת פעילות כלכלית שלא מדווחת באופן רשמי. זה מתחלק לשניים, יש לך את הפעילות הלגיטימית, לצורך העניין טכנאי המזגנים שלך שמציע לך הנחת מזומן אם לא תבקש קבלה.
או כל מיני שיפוצניק שאומר חצי במזומן, חצי בתשלום וכדומה, כדי שלא לשלם מיסים, לחסוך את המע"מ, לחסוך את הדברים הללו על חשבון קופת המדינה לצורך העניין. ויש לך את הפעילות הלא לגיטימית, שזה כשאתה רוצה לקנות סמים, אם אתה קונה, או כשאתה הולך להימורים לא חוקיים, ויש הר פעילות שהיא שחורה לחלוטין ולא חוקית בספרים, היא לא נסלקת באמצעים רשמיים, מכיוון שאסור לה, אתה לא יכול לשלם מכרטיס. אשראי על קוקאין, ולכן היא גם נכללת בתוך ההון השחור הזה. והכסף הזה, ההון השחור הזה מייצג פעילות כלכלית גדולה, שאמנם מתרחשת, היא חשובה, אבל המדינה לא מקבלת את ליטרת הבשר שלה, המדינה לא אוספת את תשלומי המיסים. ואז תמיד יש את הסיפור של אם רק כולם היו משלמים את המיסים, או אם רק היינו מצליחים לעצור את כל אותם קבלני דירות שלא משלמים, שלא מדווחים את כל ההכנסות שלהם, אז מצבנו הכלכלי של המדינה היה אחרת, היינו יכולים להפחיד מנטל המס והיה פה שוואי, זה תמיד הטיעון.
מחקר שערך ארגון הבנק העולמי ב-2010 העלה שלא פחות מחמישית מכל הפעילות הכלכלית בישראל היא פעילות כלכלית לא מדווחת. מספר שהמשמעות המעשית שלו היא אובדן שבין 40 ל-50 מיליארד שקל בהכנסות ממיסים בכל שנה. סכום עצום ששקול לכמעט כל תקציב הבריאות של מדינת ישראל. מכיוון שכמעט כל הפעילות הכלכלית השחורה הזו נעשית באמצעות עסקאות מזומן, ברור כשמש שלמדינה יש אינטרס מובהק לצמצם את כמות העסקאות האלה. אבל בשנים שחלפו מאז התפרסמו מחקרים אחרים שנקבו במספרים נמוכים בהרבה לגבי ההון השחור.
איתי, כמו כלכלנים רבים אחרים, ספקן מאוד בלשון המעטה לגבי ההערכות האלה והאפקטיביות הפוטנציאלית של חקיקה שכזו. הם עשו את המע"ד והגיעו ל-12.8% במקום ה-20, וזה המספר האחרון שהם אמרו, ואמרו תראו אנחנו חושבים שזה בין ה-6.6 לבין ה-12.8, זה כנראה הטווח של איפה שימצאו עונש שחור. וכשאתה בודק את זה אתה אומר אוקיי אנחנו 2 נקודות אחוז פחות מנורבגיה. אז על מה אנחנו מדברים פה? על הדבר הזה אנחנו רוצים עכשיו לבוא ולבטל את המזומן?
מה אתה חושב שאתה הולך לקבל כתוצאה מזה? אתה הולך להפוך לנדרובגיה מחר? לא. וגם אתה חייב להסביר מהו המנגנון שגרום להון השחור לזרום לתוך הכלכלה. אם מדובר בעבריינים, הם לא הולכים לסלוק עכשיו כרטיסי אשראי.
אתה לא תקנה קוקאין בכרטיס אשראי, זה לא הולך לקרות. ולכן כל ההון השחור של הפעילות העבריינית... כל העונש החור של אנשים שלא חיים בתוך העולם הלגיטימי המקובל, לא הולך לקרות, גם אם תבטל את המזומן, אל תדאג, הם ימצאו דרך, הם ימצאו, הם תמיד מוצאים. אם הם יכולים למכור לך סמים בתוך בית כלא, הם יכולים למכור לך סמים ברמת גן, זה די ברור. ואז השאלה היא מה קורה לגבי הבייבי סיטריות, בסדר שלוקחות את התשלום כבר היום בביט, אז אני לא חושב שזה ישפיע, ואת אותם קבלנים שאומרים לך תביא לי חצי במזומן.
אז אולי תגרום להם במקום חצי, הם רבע ייקחו באיזושהי דרך אחרת. אבל כמה אתה כבר הולך להכניס פנימה? אתה מבין? אתה יכול לשלם כרטיסי תשלום, אתה יכול לעשות כל מיני טריקים ושטיקים, לקרוא לזה בשמות אחרים, יש כל מיני שיטות, מי שרוצה להעלים יעלים. וגם אם בן אדם כבר בחר להעלים מס, שזו עבירה מאוד חמורה בספר העונשין של מדינת ישראל, אז מה זה עוד עבירה של אוי, קיבלתי תשלום במזומן?
זאת אומרת, אני סקפטי לגבי היתרונות שתקבל בצד של ההון השחור כתוצאה מביטול מזומן, ואני אומר, כמו עם הפשיעה, אין טריק אחד וגמרנו. אולי מוקדם מדי בכדי לקבוע סופית, אבל עושה רושם שאיתי שיא צודק. מאז שנחקק החוק לצמצום השימוש במזומן ב-2017, כמות הכסף המזומן שבידי הציבור עלתה ביותר מ-50%. זאת אומרת, למרות שאנשים פחות ופחות משתמשים בכסף מזומן כדי לשלם על דברים, הם בכל זאת ממשיכים לאגור אותו מתחת לבלטות. למה?
קשה לדעת. אולי השטרות הכחולים נותנים לאנשים תחושת ביטחון כלשהי, או שאולי... אני לא בטוח, אבל אני רוצה לזרוק פה איזושהי הנחה, אם לפני שאנחנו מדברים על בני ברק, או על המגזר הערבי, השקל משמש עוד אוכלוסייה שלא נמצאת בישראל, השקל משמש גם ברשות וגם בעזה עד היום, ואלה כלכלות שהן הרבה פחות מתקדמות, הן כלכלות שהן הרבה יותר מתפתחות היום, כן? בעזה היא לא מתפתחת כבר לשום מקום, אבל ברשות זה כלכלות שהן עדיין עניות ועדיין עובדות הרבה במזומן. זאת אומרת, בנק ישראל לא אומר את זה, זו הנחה שלי, אבל אני חושב שגם הם גוררים אותנו קצת למטה מהבחינה.
שיש שימוש גדול במזומן בחברה הפלסטינית והם משתמשים בשקל שלנו, אז יכול להיות שזה מה שמשפיע גם. למרות שעושה רושם שהחוק לצמצום השימוש במזומן לא ממש עשה את המצופה ממנו, יש פוליטיקאים שבכל זאת ממשיכים לדחוף לצמצום השימוש במזומן, כמו למשל נתניהו וגדעון סער, שהציעו בשנים האחרונות לבטל את שטרות ה-200 שקל. הטענה שלהם היא שהשטרות בערכים גבוהים משמשים בעיקר את ארגוני הפשע המאורגן, או במקרה של סער, את ארגוני הטרור. לטענה הזו יש תומכים כבדי משקל, כמו למשל פרופסור קנט רוגוף, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע העולמי, שהצביע בספרו "קלילת המזומן" על כך שלמרות שהשטרות של 100 דולר מהווים כ-80% מכלל השטרות בשוק האמריקני, השימוש בהם בפועל על ידי האזרחים הוא נדיר למדי. זה גם הגיוני, מי רוצה לשלם על קרטיב בפיצוצייה עם שטר של 200 שקל?
אם נבטל את השטרות של 200 ש"ח, טוענים התומכים ביוזמה הזו, נפגע אנושות בפשיעה המאורגנת.
המעניין הוא שבניגוד לחוק לצמצום השימוש במזומן, שאת מידת האפקטיביות שלו אנחנו עדיין לא יודעים לומר בוודאות, במקרה של ביטול שטרות בערכים גבוהים, אנחנו דווקא כן יודעים, אפשר לומר. רק לרקע, הודו היא מדינה שפעלה מאוד מאוד במזומן, 90% מהמחזור הקמעונאי הוא מזומן. ב-2013 רק אחוז אחד מהציבור שלהם מאז הכנסה. אנחנו יודעים שמעלימים כסף. יש בעיית הון שחור, לא צריך מודלים, אני אומר לך שיש בעיית הון שחור.
ומדהים שהבעיה היא מזומן, המצב שם קטסטרופלי לחלוטין. בעיות קשות דורשות פתרונות יצירתיים, אבל דמיינו לעצמכם מיליארד ומשהו הודים. פותחים את הטלוויזיות שלהם ב-8 בנובמבר 2016 בשעה 8 ורבע בערב, ושומעים את ראש הממשלה שלהם מכריז על הצעד הבא.
שמעתם נכון, ראש הממשלה נרנדה מודי הודיע בשדרוכיי שבעוד קצת פחות מארבע שעות כל השטרות בסך 500 ו-1,000 רופי, השטרות הנפוצים ביותר בהודו, 86% מכלל השטרות שבסירקולציה מבוטלים. אפשר יהיה להפקיד אותם בבנקים עד סוף השנה, אבל מאותו הלילה אי אפשר יהיה לשלם בעזרתם בעסקאות. המהלך הזה היה כל כך סודי, עד שאפילו לבנקים לא היה מושג שזה מה שהולך לקרות. והם גם אומרים מראש מה המטרה שלהם. אנחנו רוצים שארגוני הפשיעה, שמעלימי המיסים, שכל האנשים שמחזיקים בשטרות האלה אצלם, ייפגעו, שהם לא יוכלו להחזיר את הכסף לבנקים, כי אם אתה מחזיר את זה אתה צריך לדווח עליו, אתה צריך להסביר מאיפה השגת אותו, צריך לפתוח והם רוצים שיפגעו ויפסידו את הכסף כדי שילמדו לא להתעסק איתם.
הם אומרים את זה בצורה חד משמעית. יש לי תחושה לחלוטין לא מבוססת שההצהרה של מודי הייתה סוג של חלום רטוב עבור הרבה כלכלנים. אחרי הכל, כמה הזדמנויות יש לך לצפות בניסוי כלכלי דרמטי כל כך, בקנה מידה גדול כל כך, בזמן אמת? ומה היו תוצאות הניסוי? במילה אחת, כאוס.
בשני מילים, הרבה כאוס. מיליוני הודים מבוהלים התנפלו על סניפי הבנקים כדי להמיר את שטרות ה-500 וה-1,000 רופי שלהם לשטרות בערכים נמוכים יותר, ומכיוון שהבנקים לא היו ערוכים כלל להתנפלות הזו, נוצרו תורי ענק שנמשכו חודשים. בכבישים עשרות אלפי משאיות ננטשו בצד הדרך כשהנהגים לא יכלו לשלם יותר בכבישי אגרה. הפגנות אלימות ומחאות צערות פרצו ברחבי המדינה. את ההשלכות הכלכליות של הכאוס הזה לקח קצת יותר זמן לראות, אבל הן היו לא פחות כואבות.
ירידה בתוצרת התעשייתית, ירידה בצמיחה של תעשיות הבטון והפלדה, פגיעה בתוצרת החקלאית, עלייה באבטלה וצניחה בהשקעות. התוצר המקומי הגולמי של הודו ירד באותה השנה מ-8% ל-6.5%. ומה לגבי ההון השחור עצמו? הנתונים מראים ש-99.3% מהשטרות ה-500 וה-1,000 שהיו בסרקולציה הופקדו בבנקים. אם מניחים, כטענת פרופ' רוגוף, שרוב השטרות בערכים גבוהים הם הון שחור, אז עושה רושם שהעבריינים בכל זאת מצאו דרך להפקיד את השטרות שלהם בבנקים ולקבל תמורתם שטרות בערכים נמוכים יותר.
איך? ההערכה המקובלת היא שאותם עבריינים מצאו מספיק אנשים שהיו מוכנים להפקיד עבורם את השטרות בבנק במנות קטנות. אז את מטרת העל שלהם הם לא השיגו. מס הכנסה שלהם כן מדווח על עלייה משמעותית בפתיחת התיקים. אני לא ראיתי שום גביית מס גדולה יותר בשנים שלאחר מכן.
היא עלתה, אבל לפי קו המגמה הקודם, הרגיל. כן, אז אנחנו לא רואים פה איזשהו שינוי מהותי מהבחינה הזאת. מדוע נכשל הניסוי ההודי? קשה לדעת. כבר ב-2012 ועדה של משרד האוצר ההודי המליצה נגד מהלך שכזה, שכן חברי הוועדה העריכו שרוב ההון השחור בהודו אינו מוחזק במזומן, אלא בנכסים אחרים, מנדל"ן ועד תכשיטים.
כלכלנים אחרים הצביעו על כך שהממשלה ההודית לא הצליחה לטפל בגוף. הגורם העיקרי שמאפשר לעבריינים לצבור כל כך הרבה הון מלכתחילה, השחיתות הפושעה בפוליטיקה, במערכת המשפט והמערכת העסקית. ביטול השטרות היה בסך הכל טיפול בסימפטומים של המחלה ולא במחלה עצמה.
ואולי אנחנו בכלל לא צריכים להתאמץ כל כך כדי להכריח אנשים לוותר על המזומן. אחרי הכל, בשנים האחרונות עלה על הבמה אמצעי תשלום חדש שיש מי שמכנים אותו כסף מזומן דיגיטלי, מטבעות קריפטוגרפיים. ביטקוין, אתריום ודומיהם חולקים רבות מתכונותיו של כסף מזומן פיזי. למשל, אפשר לשלם איתם ללא מתווכים, ולמרות שהם לא מציעים אנונימיות מוחלטת, מאידך הם גם מאוד תנודתיים, דהיינו מחיר המטבע עשוי להשתנות במידה קיצונית, והם גם צורכים המון אנרגיה. אחת ההערכות שנתקלתי בה גורסת שעסקה אחת בלבד ברשת הביטקוין דורשת את אותה כמות אנרגיה חשמלית שצורך בית אמריקני ממוצע במשך 38 ימים.
אבל דוקטור דרור גולדברג, המרצע הבכיר במחלקה לכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה, שפגשנו בפרק הקודם, אומר שהסיבה האמיתית לשיטתו, שבגללה אף מדינה מתקדמת לא תחליף את המטבע המקומי שלה במטבע קריפטוגרפי, שונה לגמרי. אני לא רואה להם עתיד כי אין להם את זה. נגיד אתה היום ארה״ב, אז גם אם אתה באופן פומבי דיברת בעד הביטקוין כמו טראמפ, וגם אם אתה נשיא קוריאה, כמו אובמה, עובדה, הם לא הפכו את הביקון להלך חוקי לתשלום מיסים כי זה פוגע בדולר והדולר הוא מקור הכוח שלהם אם הם נוטשים את הדולר, מה ארה״ב תעשה עם כל הדולר שיש למשרד האוצר ואיך הפדרל ריזרב ישפיע, יוכל לעשות מדיניות מונטרית אם אף אחד לא נוגע בדולר שלו אז למדינה שיש לה מטבע ריבוני לאמץ ביטקוין זה יותר מיריעה ברגל, זה יריעה בראש כמעט. ובאמת המדינה היחידה שאימצה ביטקוין בצורה מאוד פומבית ורועשת, אל סלוודור זה מדינה שמלכתחילה לא היה לה מטבע ריבוני, כי לפני 20 שנה היא אימצה את הדולר. אז שמדינה תעשה את זה, זה גובה בהתאבדות כלכלית, אין שום תמריץ לאף ראש מדינה לעשות את זה.
ולכן אני לא רואה את זה קורה. ובכל זאת, לבנקים המרכזיים קשה להתעלם מהמטבעות הקריפטוגרפיים. הפופולריות של ביטקוין מצביעה על כך שהציבור בכל זאת מחפש אמצעי תשלום דיגיטלי חדש שיהיו לו לפחות חלק מהתכונות של כסף מזומן. למה? מה הבעיה עם השקלים, הדולרים והאירו הסטנדרטיים שאיתם אנחנו משלמים בכרטיסי אשראי ואפליקציות?
התשובה היא המורכבות המובנית של תהליך התשלום במטבעות הרגילים. כשאנחנו מצמידים את הטלפון למסופון, אנחנו מתניעים סדרה שלמה של תהליכים ועסקאות משנה מאחורי הקלעים בין הבנק שלנו, הבנק של הסוחר, חברת האשראי ואולי עוד מספר גורמים נוספים שכולם צריכים לדבר אחד עם השני כדי לוודא שהכמות המתאימה של כסף עוברת מחשבון אחד לחשבון שני. כל צעד בתהליך הזה וכל גורם נוסף שמעורב בעסקה פירושם עוד עמלה ועוד זמן שחולף עד שהעסקה מושלמת. בנוסף, המורכבות של התהליך הזה מבקשה מאוד על חדשנות טכנולוגית. כל סטארט-אפ שרוצה להיכנס לעולם הזה צריך להתנהל מול המון גורמים והמון ביורוקרטיה ורגולציה.
הפתרון שאליו נושאים את עיניהם חלק מהבנקים המרכזיים בעולם. כולל בין היתר הבנק המרכזי שלנו, הוא סוג חדש של אמצעי תשלום, כסף דיגיטלי של בנק מרכזי, או בראשי תיבות באנגלית CBDC. מהו CBDC? על פני השטח אין הבדל בין מטבע דיגיטלי רגיל לבין מטבע CBDC. זאת אומרת, הצרכנים ממשיכים לשלם בכרטיסים או באפליקציות בדיוק כפי שאנחנו עושים היום.
כל ההבדל הוא במה שקורה מאחורי הקלעים. דמיינו לצורך ההסבר מכונת משקאות אוטומטית, כזו שהחזית שלה אטומה ואין לך מושג מה קורה בפנים. אתה מקיש את המספר כדי לבחור משקה, המכונה עושה בזבזבז, משהו קורה בפנים, הדלת הקטנה נפתחת ויש לך פחית.
מה קרה בתוך המכונה? אנחנו לא יודעים. אולי היא החזיקה סטוק של פחיות ופשוט שלפה אחד, בזמן אמת מתוך ערבוב של נוזלים ממכלים פנימיים. לנו כצרכנים זה לא ממש משנה, אנחנו קיבלנו את הפחית שלנו. אבל לתהליך שמתרחש בתוך המכונה יש בכל זאת השפעה משמעותית על המון גורמים אחרים.
למשל על המהנדסים שצריכים לתכנן את המכונה, על הטכנאים שצריכים לתחזק אותה, על שרשרת האספקה של פחיות או מכלי נוזלים וכדומה.
כזה שעשוי מאלף גלגלי שיניים קטנים ולהחליף אותו במנגנון הרבה יותר פשוט. במטבעות הנוכחיים, החשבון שבו נשמר הכסף שלנו נמצא בבנק מסחרי, כמו בנק לאומי, הפועלים, מזרחי וכדומה. במטבע CBDC לעומת זאת, החשבון שלי, וגם החשבון של בעל החנות לצורך העניין, נמצאים בבנק המרכזי עצמו. זה אומר שבמקום כל אותו תהליך מסורבל וארוך שמערב את הבנק שלי, הבנק של הסוחר וחברת האשראי, מתרחש תהליך הרבה יותר קצר ופשוט. הבנק המרכזי מעביר את הסכום מהחשבון שלי לחשבון של הסוחר.
זהו, צעד אחד, בלי מתווכים, בלי עמלות, בלי עיכובים. זה נשמע פנטסטי, וזה באמת פנטסטי. הפשטות של CBDC לא רק שעשויה לחסוך לנו הצרכנים לא מעט עמלות שאנחנו משלמים למתווכים השונים, היא גם פותחת את השער לחדשנות טכנולוגית. שהיום אנחנו רואים רק במטבעות קריפטוגרפיים, כמו למשל חוזים חכמים שנאכפים על ידי אלגוריתמים במקום עורכי דין ובתי משפט. CBDC גם יאפשר לאנשים שהיום לא יכולים לפתוח חשבון בבנק מסחרי, אולי מכיוון שהם עניים מדי, ליהנות משירותי בנקאות מודרניים ישירות מהבנק המרכזי עצמו.
במילים אחרות, ה-CBDC משמר חלק מהיתרונות של כסף מזומן. אין מתווכים, אין עמלות והעסקאות מתבצעות באופן מיידי, תוך שהוא משאיר את השליטה במטבע אצל הבנק המרכזי, שלא כמו במטבעות קריפטוגרפיים. עם יתרונות שכאלה, אין פלא שכמעט כל הבנקים המרכזיים בוחנים את האפשרות של השקת מטבע CBDC בצורה כזו או אחרת. הבנק המרכזי הסיני הוא כנראה המתקדם ביותר בעניין הזה, עם מטבע CBDC בשם דיגיטל רנמינבי, או בקיצור RMB, שהושק כבר ב-2020. רגע, רגע, מה זה שאני שומע?
אה, אני שומע את האבל שמגיע מקילומטר. הבעיה הראשונה שמיווה על חלום ה-CBDC היא העובדה שבנקים מרכזיים לא ממש יודעים לתת שירות לקוחות. זה נשמע קצת מטופש, אבל כל בעל עסק שצריך לתת שירות להמון בני אדם, יומר לכם שזה לא משהו שאתה עושה על הדרך. צריך מערך שירות מסודר שיטפל בכל הבעיות וכל הצרכים של הלקוחות, אפילו בדברים פשוטים כמו לאפס סיסמה או משהו דומה. בנק מרכזי שינפיק CBDC יצטרך לתת שירות לכל אזרחי המדינה, שזה המון המון אנשים.
לבנקים מסחריים יש המון ניסיון בעבודה כזו, שלבנק המרכזי אין.
הבעיה השנייה היא אפילו עוד יותר עקרונית ומאתגרת. לאורך עשרות השנים האחרונות, העלייה בשימוש בכסף דיגיטלי הביאה לשחיקה הולכת וגוברת של הפרטיות שלנו. כשאני משלם באפליקציה או בכרטיס אשראי, הבנק שלי, הבנק של הסוחר וחברת האשראי יודעים בדיוק מה קניתי וממי. ויכולים להשתמש במידע הזה כדי לנסות ולהשפיע על הרגלי הצריכה שלי, למשל. אבל מצד שני, הבנקים המסחריים הם גם סוג של חיץ ביני ובין הממשלה.
זאת אומרת, אם הממשלה רוצה לדעת מה קניתי, היא חייבת, לפחות בתיאוריה, לפנות לבית משפט כדי לאלץ את הבנק המסחרי למסור לה את הפרטים האלה. במילים אחרות, הבנקים המסחריים מגוננים עליי, לפחות במידה מסוימת. מפני חטאתנות יתר של הממשלה.
אבל ב-CBDC ההגנה הזו נעלמת. אם החשבון שלי נמצא בבנק המרכזי עצמו, המדינה יכולה לדעת בדיוק, בכל רגע נתון, מה קניתי וממי. אם הייתי מספר לכם את זה לפני עשר שנים, יכול להיות שהייתם אומרים לי, אה, זו לא בעיה אמיתית, שהרי ממשלות דמוקרטיות... לא מתערבות בחייהם הפרטיים של האזרחים שלהן. אבל כולנו רואים מה קורה בעולם בשנים האחרונות, את המנהיגים הפופוליסטיים והמפלגות הסודו-פאשיסטיות שעולות לשלטון במדינות המערב, ואת החקיקה האנטי-ליברלית שמתרחשת בימים האלה אפילו גם פה בישראל.
בהונג קונג, וזה מספר שנים, מפגינים שנוסעים ברכבת התחתית להפגנות נגד המשטר, מעדיפים שלא לשלם על כרטיסי הרכבת באמצעות אפליקציות, אלא לעמוד בתור כדי לרכוש כרטיסים בכסף מזומן. למה? כי הם מפחדים שהממשלה הסינית תוכל לדעת דרך הרישומים הדיגיטליים מי בדיוק בעד המשטר ומי נגד. בין אם החששות האלה מוגזמים או לא, הם הפכו את הדיון בעד ונגד מטבעות CBDC לדיון פוליטי בין ימין ושמאל. בכל רחבי העולם, כך שבנק מרכזי שירצה לקדם את הרעיון של CBDC הופך דה פקטו לשחקן במגרש הפוליטי במדינה שלו.
ולבסוף, ישנה אפילו בעיה חמורה עוד יותר. אם יש לי כסף בחשבון בבנק מסחרי, המשמעות היא שהבנק חייב לי כסף. כן, זה נשמע קצת מוזר. אבל זו האמת, אני שמתי את הכסף שלי בבנק והבנק מתחייב לתת לי בחזרה את הכסף הזה בכל רגע שארצה. זה גם אומר שאם הבנק המסחרי קורס מסיבה כלשהי, בין אם בגלל משבר פיננסי עולמי או בגלל שלאח של אתי אלון היה היום לא מוצלח ברולטה, הכסף שלי הלך לאיבוד.
אבל בנק מרכזי, שהוא הבנק של המדינה, לא יכול לקרוס. הגיוני להניח אם כן שבעיתות משבר האזרחים יעדיפו להוציא את כל הכסף שלהם מהבנקים המסחריים ולהעביר אותו לבנק המרכזי. בוא נגיד, אנחנו מאפשרים לכל אזרח ישראלי לפתוח חשבון בבנק ישראל. נקרא לזה ארנק, שלא יכול לפשוט רגל. אז ברגע שנהיה שוב במשבר 2008, סטייל, שיש כתבות מאוד מפחידות בעיתונים, אז אנשים אולי ישלפו את כל הכסף שלהם מהבנקים, ירוצו לאותו חשבון בטוח שלא יכול לפשוט רגל, שנמצא בבנק המרכזי, ולהעצים את הסכנה עבור המערכת הבנקאית.
זאת אומרת, היתרון במזומן היה שאף אחד לא באמת ישלוף מיליון שקל מחשבונו במזומן. כי אז יש לך מיליון שקל בבית וזה גם מסוכן. אבל לשלוף אותו בצורה דיגיטלית לחשבון של הבנק המרכזי? או כן, למה לא? יש פה סיכון משמעותי של run on the banks, של ריצה לבנקים עבור המערכת הבנקאית בכל העולם.
במילים אחרות, אם יש מטבע CBDC, כל משבר פיננסי עלול למוטט את המערכת הבנקאית כולה. אגב, ישנו סוג מסוים של מטבע CBDC, או אולי נכון יותר לומר דרך אחרת ליישם את אותו הרעיון, שנקרא CBDC היברידי. בשיטה הזו, החשבונות של האזרחים לא נמצאים אצל הבנק המרכזי, אלא נשארים בבנקים המסחריים, כך שהסכנה של ריצה אל הבנקים, למשל, נעלמת. אבל מצד שני, הפתרון הזה משאיר על כנו את רוב רובו של אותו תהליך מסורבל מאחורי הקלעים, עם כל המתווכים שבדרך, כך שהוא גם מעלים את רוב היתרונות של מטבע CBDC. כל האתגרים והמורכבויות שתיארתי גורמים לאיתי C להעריך שבסיכומו של דבר החזון של מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי לא יצא לפועל.
אני חושב שנגידי בנק מרכזי ברחבי העולם עושים את מערכת השיקולים הזאת, בוחנים את המים. ואני לא בטוח ש-the juice is worth the squeeze עבור רוב הכלכלות המערביות. במקומות שבהם מערכות התשלומים הן מאוד מאוד חלשות, ולא ניתן לסמוך על הבנקים, ויש לנו בעיות אחרות עם אחוז גדול מאוד של unbanked, אנשים שפשוט לא יכולים לפתוח חשבון כי הבנקים לא שמים עליהם, ואני מדבר איתך באחוזים רבים, עשרה אחוזים מהסביבה יותר, כן, אולי יש מקום שהבנק המרכזי יגיד לסקטור הפרטי, אתה חלש מדי, אתה נכשלת, אני נכנס פה. אבל במערכות המערביות אני פשוט לא רואה מה מרוויחים מזה לעומת כל הבלאגן שזה מייצר.
מה אם כן צופה לנו העתיד? האם נחיה בעוד כמה עשרות שנים בעולם ללא מזומן? כפי שראינו, ישנם טיעונים כבדי משקל בעד ונגד מהלך שכזה, אבל איתי סי, שעוקב אחרי הדברים האלה כבר לא מעט שנים, חושב שלא משנה מה תעשנה הממשלות ובאיזה מדיניות הם קיטו הבנקים המרכזיים, בסופו של דבר אנחנו הצרכנים נפסיק להשתמש במזומן מאותה הסיבה שבגללה השתנו אמצעי התשלום לכל אורך ההיסטוריה. נוחות. אתה יודע, אני מבקש ממך לקחת ניחוש מושכל, לקפוץ, אני לא יודע, נבחר זמן, 30, 40, 50 שנה קדימה, תחת ההנחה שהעולם...
העולם לא התחרפן, ואני חושב שבשלב הזה הדבר היחיד שעוד לא קרה לנו זה פלישת חייזרים, נראה לי, כי כל התרחישים הבדיוניים האחרים התממשו. זה מה שנשאר. אבל תכף ההנחה שהעולם לא התחרפן עוד יותר ממה שהוא בחורפן היום, מה אתה חושב שיהיה מצבנו עם מזומן או, אתה יודע, אמצעי תשלום בעוד 40-50 שנה קדימה בעתיד? אני חושב שמזומן יהיה כמו בולים. תחביב אוסף, יכול להיות שיונפקו שטרות.
ככה לנובלטי והכל, אבל אני חושב שאנחנו לא נראה שימוש שלהם בכלל במסחר, ושימוש קטן אם בכלל קיים כצבירה, כהגירת ערך למקרה חירום. אני בטוח שבתוך 40-50 שנה האנושות תמצא לעצמה דרך טובה יותר להבטיח את מקרי החירום כדי להימנע מהדבר הפשוט לא נוח הזה שנקרא מזומן. אני חושב שאנחנו נספר לנכדים שלנו. איך היה כשהיינו משלמים עם הניירות הללו, אבל קשה לי להאמין שהדבר הזה יישאר, מכיוון שזה פשוט, הנוחות תמיד מנצחת. ואתה צריך להסתכל על זה כמו שיפור טכנולוגי, גם ליתרונות של המזומן יימצא פתרון, one way or another.
אז 40-50 שנה, אני חושב שסיימנו. איתי ציסנובסקי. זה היה קרוב, זה היה ציסנובסקי. ציסנובסקי.
זה פרסיז יותר חכם, אני מבין למה יש את הפרסיז. אתה מבין? עכשיו ניתקו את זה.
אזעקה, 7 באוקטובר בוקר, כמו כולם, פותחים טלוויזיה, מתחילים להסתכל בטלפון, בהתחלה בלבול גמור, לא ברור, אני זוכר את אשתי מראה לי סרטון עם טנדרים והסברות, ואני אומר לה, זה פייק ניוז. מהר מאוד מבינים שקורה פה משהו רציני, אני לא זוכר אם לקח לי רבע שעה, 20 דקות, אבל פתאום נפלה הסירה. סימון, בדיוק מה שאתה אמרת. אופס, רגע, יש לי פה סייט.
לנהל את אחד ממרכזי המחקר והפיתוח החשובים של חברת פינטק בינלאומית שמשרתת כ-100 מיליון לקוחות, זה לא משהו שאני ממש מנוסה בו, אם נאמר את האמת, אבל משהו אומר לי שקל זה לא. אבל לנהל מרכז פיתוח שקל... בזמן אחת התקופות הסוערות ביותר שידעה ישראל, תוך כדי אחת המהפכות הטכנולוגיות הדרמטיות שידעה האנושות, זה כבר אתגר אחר לגמרי. אז שמי מוטי אליהב, אני בעצם אוחז בשני כובעים, אני גם מה שנקרא הסייט לידר של אינטואיט בישראל, ובנוסף אני גם אחראי על אחת התמוצות, התמוצות הפיתוח. שנקראת Provider Integration, זה בעצם הפלטפורמה שכל מוצרי אינטואיט משתמשת בה לצורך הבאת מידע מהעולם החיצון לאינטואיט.
חיבוריות למשהו כמו 15,000 בנקים ומוסדות אחרים. תכף נשמע ממוטי כיצד התמודדו הוא ואנשיו עם המאורעות הדרמטיים של ה-7 באוקטובר, באיזו השפעה יש למהפכת הבינה המלאכותית. על החברה, אבל ראשית בואו נכיר קצת יותר טוב את מרכז ה-R&D של אינטואיט בפתח תקווה. הסיפור התחיל לפני כלמעלה מעשר שנים ברכישה של חברה, חברה שקראו לה צ'ק, שעסקה בתשלום חשבונות והשתלבה במערכת של אינטואיט שקראו לה מינט, ובזמן קצר לאחר מכן נרכשה חברה נוספת. בשם פוטיקור שעוסקת בתשתיות של סקיוריטי והרכישה הזו הפכה להיות מאוד מוצלחת, היא תשתית טכנולוגית מאוד מאוד חשובה של אינטואיט עד היום.
סביב שתי הרכישות האלו בעצם התחיל להתפתח הסייט, בהתחלה בצורה הייתי קורא לזה טיפה אופורטוניסטית ועם הזמן נעשתה חשיבה מסודרת מה כדאי לשים בישראל, מה פחות, וכך הגענו לאן שהגענו היום, למעלה מ-500 עומדים. בתחום הבקאנד הייתי מונה בראש ובראשונה את קבוצת ה-Security, Trust and Safety, תשתיות שעוזרות לנהל את ה-Security של החברה, גילוי הונאות, ניהול סיכונים וכן הלאה, יש כמה וכמה קבוצות, גם קבוצות אנג'ינירינג, גם קבוצות של AI שעוסקות בזה. קבוצה אחרת שנוחלת לקטגוריה של backend היא בעצם הקבוצה שגם אני אחראי עליה, היא קשורה לדאטה אינטגריישן, הבאת מידע ממוסדות חיצוניים אל אינטואיט והנדסה למוצרי אינטואיט. ו-last but not least כמו שאומרים, הקבוצה של ביל פייש היא חלק מקבוצת הפינטק של אינטואיט, שאחראית על מערכות בעצם התשלומים, אם אתה לקוח של קוויקבוקס, אתה מקבל חשבוניות ותשלומים מספקים שלך, אתה צריך לשלם, אז כל הפתרון, כל העולם הבלפיים משותף בישראל, ומה שמעניין שבעצם התבוצה היחידה שיש לה ממש פיתוחים ואקספיריאנסס שהם הולכים עד למשתמש הקצה, בניגוד לקבוצות הבקאנד שכמובן משרתות קבוצות אחרות. אחד האתגרים המשמעותיים שעומדים בפני מוטי גם בשגרה הוא הריחוק מהשוק האמריקני שאליו בעיקר מיועדים מוצריה של אינטוי.
והכוונה לא למרחק פיזי כי אם לזה התרבותי. הסביבה הכלכלית והרגולטורית כאן בישראל שונה מאוד מזו שמכירים המהנדסים ואנשי הפרודקט שמפתחים את המוצרים האלה. למשל הקרדיט סקור המפורסם ודוחות המס השנתיים שאצלנו מגישים רק עצמאים ובעלי עסקים ובארצות הברית מגישים גם עובדים שכירים. אינטואיט מודעת היטב לאתגר הזה, מספר לנו מוטי, ויש לה משנה סדורה. כדי להתמודד עמו, רעיון שמכונה Follow Me Home.
דרך אחת למשל, אנחנו קוראים לזה Product Day, זה ימים מרוכזים, שאנחנו מביאים בעצם את העובדים למין סימולציה, סימולציה של עסק קטן אמריקאי, שצריך להוציא חשבונית, צריך לרשום את המכירה, כל היומיום של עסק קטן, שמתנהל כמובן בקוויקבוקס, וזה מה שהם עושים, הם ממש מתנסים hands-on במוצר, ומרגישים מה שעסק קטן מרגיש מבחינת מה שצריך לעשות ומבחינת איפה המוצר יותר זורם ואיפה הוא קצת לא ברור, אנחנו מקבלים גם פידבקים טובים על המוצר כמובן, אורח לרגע רואה כל פגע. אז הפרודקט די הוא סוג של follow me home, סימולציה של, אבל אנחנו גם הרבה פעמים מראים ממש סרטונים של תהליכי follow me home שקורים בחברה, לעובדים בישראל והם רואים את התגובות, כן, נגיד עכשיו הצגנו והכרזנו על כל מיני אג'נטים שמשולבים בקריטבוקס ועושים הרבה מאוד עבודה שחורה, שעושה את המון עבודה שחורה ללקוח, ואתה רואה איך המשתמשים קופצים באושר כשהם מבינים מה יש להם שם.
ב-7 באוקטובר, בזמן שכולנו מיהרנו לדרוש בשלומם של יקירינו, למוטי הייתה עוד דאגה אחת על הראש. מאותו רגע יצרתי כמובן קשר עם מנהלת כוח אדם, יוצאי פרוסתה, כל החבר'ה המובילים בסייט, ובעצם מאותו רגע נכנסנו למצב של חמ"ל. קודם כל הדאגה הראשונה הראשונה זה לראות שהעובדים בסדר. ליצור קשר עם כולם, לראות מי מושפע, לסייע וכן הלאה. ויש לנו, היו ויש עובדים גם בדרום, שחלקם פינינו אחר כך לבתי מלון וכן הלאה.
ומכאן ברמה יומיומית, במשך בטח בשבועות הראשונים, עבדנו בכמה מסלולים. מסלול אחד, שוב, בראש ובראשונה זה הגל האוקריני. אמרנו להם, קודם כל תדאגו למשפחה, תדאגו לעצמכם. תגידו מה אתם צריכים, עזבו רגע העבודה.
פרט ל-500 העובדים של הסייט בישראל, למוטי הייתה אחריות חשובה נוספת. קודם כל צריך לזכור, היה מדובר בשמחת תורה, בעצם סוף החגים. זה היה תחילת השבוע, כלומר השבוע שאמור להתחיל ביום ראשון, היה שבוע העבודה הרגיל הראשון, והיו נעשים... היו לנו די הרבה אורחים מחו"ל שהתחילו להגיע, חלקם כבר הגיעו לארץ, חלקם היו במטוסים בכל מיני מקומות וחלקם היו צריכים להגיע כמה ימים אחרי. זיהינו איפה כל אחד נמצא, עזרנו להם לתפוס טיסות, חבר'ה שהגיעו בערב קודם העלינו אותם על מטוסים, חבר'ה שהיו בדובאי עצרנו אותם, היה מטוס של יונייטד באוויר שהסתובב וחזר וכן הלאה וכן הלאה עד שראינו ש...
אין יותר אורחים זרים בארץ. גם עבדנו הרבה מאוד עם הקורפורט ואני חייב לומר שקיבלנו תמיכה מדהימה מכולם בקורפורט, מהמנכ״ל ובכללי בכל הדרגי עבודה. כמעט כל מה שביקשנו קיבלנו מבחינת סיוע מיוחד, ימי חופש מיוחדים, סיוע בדיור וכולי וכולי וכולי, אני כבר לא זוכר את כל הפרטים אבל היו לא מעט דברים. כמו שאתה מבין בקורפורט בגודל כזה זה לגמרי לא טריוויאלי. אחרי כמה שבועות קצת התחלנו לשנות את הפוקוס לביזנס קונטיניואיטי.
היו סדר גודל של כ-10% במילואים בשלב מסוים, זה כמובן משפיע. בסך הכל, אני קצת מכליל, אבל הפגיעה בתוכניות העבודה הייתה מינימלית.
וזה זכה להערכה עצומה מהקורקורט. המילה שהם כל הזמן חוזרים עליה, רזיליאנסי. וזה באמת ככה. יש מים שמסתובב באינטרנט בשנה-שנתיים האחרונות, שאני חושב שרק מי שחי בישראל יוכל להבין אותו. דיאגרמת ון, שבעיגול אחד שלה כתוב אפוקליפסה, בעיגול השני כתוב לקום בבוקר לעבודה, ובשטח המשותף להם כתוב אתה נמצא כאן.
אני מניח שלא קל להסביר למי שלא חי את המציאות הישראלית המורכבת ברמה היומיומית, איך אפשר להמשיך ולפתח מוצרים שנמצאים בחזית הטכנולוגיה כשנופלים עליך טילים בליסטיים, אבל למרבה המזל, אומר מוטי, ההצלחה המוכחת של מרכז הפיתוח הישראלי מחזקת את האמון שנותנים בו במטה החברה בארצות הברית. גם אצלנו בחברה, ברמה האסטרטגית אין שינוי, ומי שהכתיב את הטאון כאן זה המנכ״ל שלנו. שכבר בשבועות הראשונים הוא אמר ישראל זה סייט אסטרטגי, אסטרטגיה לא משנים בגלל אירועים נקודתיים דרמטיים ככל שיהיו, זה היה סייט אסטרטגי וזה יישאר סייט אסטרטגי. אז אין שינוי מהבחינה הזו, להגיד לך שאין קשיים טקטיים זה ברור שזה לא נכון, כן יש קשיים טקטיים, הגבילו מאוד את האישורים ל... לביקורים בארץ ובמידה מסוימת גם ליכולת של עובדים ישראלים לטוס לחו"ל, בהיעדר הרבה ביקורים, אז ברור שיש איזושהי שחיקה.
קודם לכן, המנהלים הבכירים ביקרו כאן על לפחות בסיס שנתי, כן, חלקם גם יותר מפעם בשנה, וזה היה מאוד מאוד חשוב ליצירת אמון, להבנה טובה יותר של מה עובד טוב, איפה הצוותים צריכים עזרה, מה ההזדמנויות, להראות הצלחות, עושים את כל הדברים האלה בזום, עובדים שלנו נוסעים, אבל זה לא בדיוק אותו דבר. אז אני כן, to be completely honest, מה שאומרים, אני מרגיש קצת שחיקה, וקוליטית כבר, שכל האירוע הזה יהיה מאחורינו בקרוב.
בתוך כל זה, כאמור, ישנה גם חזית. נוספת שצריך להתמודד מולה, מהפכת הבינה המלאכותית, מהפכה שמטלטלת את עולם הטכנולוגיה ומשנה את מקצוע הנדסת התוכנה מן היסוד. מוטי מחלק את ההתמודדות הזו לשלושה שלבים, שלכל אחד מהם דרישות ואתגרים משלו. יש פה כמה שלבים, שלב שאני חושב שאנחנו די בסיומו, היה שלב של יצירת המודעות בכלל להוצאה. של הכלים האלה ופתיחות.
לא כזה מזמן, אם אני הולך שנתיים אחורה, המהנדס הממוצע, אני מכליל, רואה ב-AI כמשהו של תפקידו של ה-Data Scientist. זה לא אני, אני אינג'יניר. אז ה-State of Mind הזה השתנה, גם להבין איפה אפשר להכניס AI במוצרים שלנו כדי שהם יהיו מה שנקרא AI First. ויעבדו בצורה אחרת מול הלקוח, שזה שינוי של פרודקט ואנג'ינירינג, וגם איך אנחנו בתור מהנדסים עובדים טוב יותר וחכם יותר ומהר יותר באמצעות כלים של AI. אלה שני מסלולים שונים.
אז יש את כל שלב המודעות, לעורר את הסקרנות, להתחיל את האדופשן, ואז יש שלב הלמידה, ההתנסות. כל העולם הזה... עולם חדש, אין ספר אחד מדויק שאומר איך לעשות והדברים גם כל הזמן משתנים, אז הרבה מאוד דגש על שיתוף, best practices ותראו איך אני עשיתי וננסה את זה והנה עוד כלי, הרבה מאוד התנסות למידה ושיתוף והשלב הבא שאני חושב שאנחנו רק מתחילים אותו זה האופטימיזציה, זה באמת להפוך את זה לדרך היחידה דרך העבודה ולקבל את היתרונות הגדולים שזה מבטיח.
בתור מי שמוביל קבוצות פיתוח וארגוני טכנולוגיה כבר למעלה מ-20 שנה, רציתי לשמוע ממוטי איך הוא רואה את מקצוע הנדסת התוכנה בעוד 10 או 15 שנה. תראה, האינטרנט מלא במימס על תחזיות שנתנו... רבים וטובים על טכנולוגיה, כן, מה אמרו על הפי סי בהתחלה ועל האייפון וכולי, אז אני לא רוצה להפוך למים, אז אני אדבר... חכם, יפה. אז אני אסתכל אולי על השנים הקרובות.
אנחנו כבר רואים שתפקיד מהנדס התוכנה משתנה. הרבה יותר קוד נכתב בצורה אוטומטית על ידי מערכות AI. אבל כדי שהקוד שנכתב יהיה בכלל רלוונטי, צריך לגנדס תוכנה שמבין טוב טוב את הלקוח, את הבעיה, שיודע לתכנן את המערכת בצורה נכונה, כל ההיבטים הארכיטקטוניים, אלה דברים ש-AI עוד לא שם. וגם להיות מסוגל בצורה מאוד ברורה לתקשר את זה ל-AI. בסוף היה איזה רובוט, זה מכונה וצריך להיות מאוד מאוד מדויקים.
אז צריך להגיד לרובוטים בדיוק איך לעבוד וזה התפקיד של המהנדס, לתת את ההנחיות הנכונות, את הקונטקסט ולבקר טוב טוב את התוצאות. אין ספק שהכלים מגבירים את הפרודוקטיביות של המהנדסים, פה ושם גם מייתרים קצת מהנדסים אבל זה בשוליים. אבל זה בעיקר משנה את התפקיד, זה מגדיל את הפרודוקטיביות ומשנה את התפקיד. מה לגבי סטודנטים להנדסת תוכנה או מהנדסים שרק עושים את צעדיהם הראשונים בקריירה? מה הם צריכים לעשות כדי להיות רלוונטיים לשוק התעסוקה המשתנה?
אז תראה, יש את הבייסיקס. מישהו שרוצה להיות מהנדס תוכנה צריך לדעת להתכנת, לא יעזור, גם בימינו וגם בעוד כמה שנים. ואני לא מוכן לענות לך על העשר שנים. כי צריך לדעת לתכנת וצריך להבין את היסודות של הנדסת תוכנה, של מדעי המחשב נקרא לזה, אז את היסודות תמיד צריך. לפי דעתי צריך הרבה יותר דגש על תכנון מערכת, את הארכיטקטורה של מערכת, איך לוקחים בעיית לקוח ומתרגמים אותה לארכיטקטורה, חושבים על דברים שהם כמו ה-work scale.
ציוות וסקיוריטי וכולי וכולי, הרבה יותר מודעות להבנה של איך לתכנן מערכות תוכנה והיכולת לבקר את מה שה-AI מייצר, לתת לו את ההנחיות הנכונות כמו שדיברנו קודם ולבקר את מה שהוא עושה. Last but not least, חוזר למה שדיברנו קודם, מפועל לא מיום, הבנת לקוח. הבנת לקוח זה משהו שאני באמת לא רואה AI עושה בשנים הקרובות. לדבר עם לקוח, להבין באמת מה הוא רוצה. לקוחות הרבה פעמים אומרים אני רוצה X, אבל כשמדברים איתם מבינים שהם לא רוצים X, הם רוצים לפתור בעיה אחרת לגמרי, הם חושבים ש-X יעזור להם, וזה תהליך שצריך להשתתפשף בו וללמוד אותו.
אבל אולי דווקא בזכות העובדה שמרכז הפיתוח של אינטואיט הצליח לעמוד בכל האתגרים האלה, הוא ממשיך להיות נכס אסטרטגי משמעותי כל כך לחברה. מוטי אומר שהוא אופטימי מאוד לגבי העתיד. קודם כל, כמו שאמרתי, לא מעט מהקבוצות שלנו עוסקות ב-AI. למעשה יושב בארץ גם צוות שבונה את ה-Large Language Model של Intuit. היום אנחנו משתמשים בכל מיני, אבל כמו שאתה יכול לתאר לעצמך, אי אפשר שכל מוצר על כל דבר ייגש ל-LLM.
ציבורי כי זה עולה הון כסף וגם לחברה גדולה ומבוססת כמו אינטואיט יש גבול. אז בסופו של דבר הדברים האלה ירוצו בקלאודים שלנו עם למידה והכרה של העולמות שלנו. והצוות שבעצם לוקח את ה-Large Language Models שהם Open Sourceים ומתאים אותם יושב בישראל. אז אנחנו משחקים תפקיד מרכזי. כבר בעולם ה-AI באינטואיט.
מעבר לזה, זה גם אנשי מאוד מתאים לתרבות הישראלית, של להיות זריזים, לקפוץ על דברים חדשים, גמישות מחשבתית, וכל הדברים האלה שהופכים אותנו לסוג של סטארט-אפ ניישן, הם נכונים גם פה ומוזרים לנו גם פה. אז אני מאוד אופטימי לגבי התרומה והעתיד. של הסייט של אינטואיט בישראל.
אם גם אתם רוצים לקחת חלק במהפכת הבינה המלאכותית במסגרת מרכז פיתוח שהוא חלק מחברה גלובלית ויציבה אבל ששורשיו בעולם הסטארט-אפ הבועט והחדשני זו ההזדמנות שלכם. חפשו בגוגל אינטואיט ישראל קריירס בבית הזה אנחנו מצפים לחוקי הטרמודינמיקה
