הסטארטאפ הישראלי שמאתגר את גוגל במרוץ הקוונטי עם אלון כהן (QuamCore) [דיפטק ישראל]

ומפצחים את הראש איך אפשר להסתדר עם שני מיליון דולר ולהתחיל את הדבר הזה שנקרא מחשב קוונטי. ובכל השאר בשביל בוקר טוב מיליארד דולר שורפים, כן? כן, כן. כל סטארט-אפ אחר שעושה קוונטי בארה״ב, 20 מיליון, 30 מיליון. והוא מנסה לשכנע אותך איך שתי מיליון דולר יעזור לך לפצח בעיה של גוגל ואייבי.

אוקיי? דיפ טק ישראל עם שרון סבריאגו ברוכים הבאים לדיפטיק ישראל, הפודקאסט שבו אנחנו צוללים לטכנולוגיות שנשמעות כמו מדע בדיוני, אבל כבר יוצאות מהמעבדות והופכות לסטארט-אפים שמשנים את העולם. בפרק הקודם פתחנו את הדלת לעולם הקוואנטום. מה זו פיזיקה קוואנטית? מה זה מחשב קוואנטי?

ולמה כל כך הרבה אנשים מאמינים שהוא יכול לשנות את חוקי המשחק? אבל היום אנחנו עוברים מהשאלה מה זה מחשב קוואנטי לשאלה הרבה יותר קשה. איך בונים מזה סטארט-אפ? איך לוקחים טכנולוגיה עמוקה, יקרה, מסובכת, עם שוק שעדיין לא קיים, והופכים אותה לחלק מהמשחק? חברה אמיתית, חברה עם מוצר, לקוחות, ביזנס, גיוסי הון, תחרות וחזון מספיק גדול כדי לשכנע את העולם שמשהו חדש באמת עומד לקרות.

וזה בדיוק הסיפור של קוואמקור. היום נדבר עם אלון כהן, מנכ״ל קוואמקור, על איך הוא עזב תפקיד בכיר במובילאיי כדי להקים סטארט-אפ שפותר את הבעיה הכי קשה היום במחשוב קוונטי, תוך כדי אגב שהוא עושה למעלה מ-200 ימי מילואים. נשוחח על הבעיה שמנסים לפתור, על איך נראה הביזנס של מחשוב קוונטי, מי הלקוחות ומה האתגרים הטכנולוגיים. ואיך בכלל מוכרים חזון כל כך גדול למשקיעים בעולם שעדיין מחכה לרגע שבו המחשב קוונטי יהפוך מתיאוריה לתשתית. גם בפרק הזה מצטרף אלינו כמנחה שותף אסף וייס.

אסף הוא התקן המומחה הטכנולוגי שלנו. אותו אתם אולי זוכרים מהפרק הקודם גם. בשנים האחרונות אסף שותף בקרן הון סיכון ומשקיע בחברות דיפטק, ובמקרה, או שלא במקרה, הוא גם המשקיע הראשון בקוואנקורט. אלון ואסף, איזה כיף שאתם איתנו פה היום בדיפטק ישראל. אהלן.

אלון כהן הוא המייסד השותף והמנכ״ל של קוואמקור. הוא מביא איתו מומחיות ומעמיקה מסתרת על פני שבבים, RF וארכיטקטורות מערכות מלאות, שנבנתה באמצעות תפקידים ביחידת 8200 היוקרתית ובחברות טכנולוגיה מובילות כולל אינטל, ברודקום, מובילאיי. ולפני קוואמקור, אלון היה שותף להקמת IC ריידר, אמרתי את זה נכון? נכון מאוד. אוקיי.

וסייע בהובלת טכנולוגיית חישה מתקדמת משלב הפיתוח המוקדם ועד לפריסה בעולם האמיתי. הוא רשום על למעלה מ-40 פטנטים. אכן כן, בעוונותיי. מתי הספקת? והוא מבוקר בזכות גישתו המעשית לתכנון מערכות מקצה לקצה.

בשנת 2021 אינטל העניקה לך את פרס החדשנות הגבוה ביותר. כן, ממנכ״ל אינטל, פד גזינגר, אכן ככה, טקס אוסקר. אני מתה לשאול בין כמה. מתי הספקת? אני בן 44, שלושה ילדים, הגדול בצבא, בן 19.

כן, כן. גם את זה אני אומר. זה ממש, כן, אתה... התחתנתי בגיל 21, אחרי שנה שהכרנו. הכרנו בגיל 20, בגיל 21 התחתנו.

אוקיי, שלושה ילדים ו-40 פטנטים, זה בהחלט הישג. יפה לחבר אותם ביחד, כמו שלושה ילדים פלוס 40 פטנטים, כמו נשוי פלוס זה. סך הכל 43 ילדים. מצוין, אז... בקואמקור כבר רשמתי עוד 15 פטנטים, זה לא לבד, כן, זה ביחד עם קבוצה, זה...

מה, זה וודקה? לא, זה ארק. וואי, זה כיף. יאללה, תעשה את הוודקה. נעשה לחיים, אבל חבר'ה, אני לא אעמוד...

חבר'ה, זה היה קוונטים. אנחנו פה עכשיו עושים לחיים עם ארק איילים שהכניסו לנו. וואי, זה טעים. תביאי עוד כוסית. איזה כיף, איזה כיף.

והבנתי בכלל שלפני שהגעת לקואמקור ולכל העולם הזה היית סקפטי לגבי קוואנטום. אני אגיד לכם על מה אני אנסה בלי להרדים לכם את המעזיבים.

יש סיפור עם הקיוביטים באופן שבו בעולם של מוליכות על, בסדר? אנחנו מדברים על אחד הטכנולוגיות, טכנולוגיה שבה אנחנו בעצם מתעסקים, זו טכנולוגיה שנקראת טכנולוגיה של מוליכות על. הקיוביט שם זה בעצם, אפשר לדמיין אותו, זה אוסילטור, בסדר? מה זה אוסילטור? תסביר לכולם מה זה אוסילטור.

אל תעשו לי הנחות, בסדר? זה כל המעולה, אז הקיוביט עצמו אפשר לדמיין את זה כשני לוחות מתכת שיושבים אחד ליד השני, יש ביניהם חוט דק דק, אבל הקיוביט בעצם אנחנו נותנים לו מכה חשמלית והוא עושה אוסילציה, בעצם האלקטרונים קופצים מצד לצד. אפשר לדמיין את זה בצורה מאוד מאוד אקוויבלנטית לכמו מטוטלת שמתנדנדת. וחד לוגי, נכון? אנחנו אומרים שקיוביט הוא יכול להיות גם באפס וגם באחד בו זמנית.

אז 0 לוגי זה אין אוסילציה, כאילו המטוטלת עומדת או האלקטרונים לא קופצים. גם פה יש כוכבית, אם פיזיקאים מדויקים ישמעו אותי פה, יתעצבנו, אבל הדקויות פה פחות, ממש פחות מעניינות בשביל הסיפור. אז אם זה עומד, האלקטרונים עומדים, אין אוסילציה, זה 0 לוגי. ואם יש אוסילציה, הם עוברים מצד לצד דרך אותה צומת, אנחנו קוראים לזה 1 לוגי. הסיפור במחשב קוונטי שאנחנו עושים את זה לא בעולם קלאסי, אנחנו מקררים את הטמפרטורה.

למינוס, קרוב מאוד מאוד מאוד למינוס 273 מעלות לאפס המוחלט. שזה בעצם הטמפרטורה של החלל, נכון? לא, הרבה הרבה יותר קר מהחלל. והחלל הוא ארבע מעלות מעל זה, שזה המון. הרבה יותר.

אחד קלווין, ארבע קלווין, כן, זה קלווינים שלמים. כמות האנרגיה שאת צריכה להשקיע מלרדת מאותם ארבע מעלות מעל, ארבע קלווין, להגיע לכמעט האפס קלווין, או במקרה של אלון מגיעים לעשרה מילי קלווין. מילי זה אלפית, כמות האנרגיה שצריך להשקיע בכל הזמן. כמה זה 20 אלף ואט? נו לי איזה אנלוגיה?

הרבה תנורים חמים מאוד נוראים. הדוד שלך בבית פועל על בערך 2,000 ואט. 2 קילו ואט. אוקיי. אז זה פי 10 מהבוילר בבית.

זה רק בשביל להחזיק את זה בטמפרטורה. עשרה בוילרים שעובדים כל הזמן. בשביל? להחזיק את זה בטמפרטורה הזאתי. אחד.

כן. עכשיו הסיפור, מה זה בעצם טמפרטורה נמוכה? אפשר לדמיין שהקום עוצר טמפרטורה זה תנודות של חלקיקים, אנחנו קוראים לזה רעש, רעש תרמי, וכשאנחנו מקררים ומקררים ומקררים, אנחנו בעצם מאטים ומאטים ומאטים את התנועה של החלקיקים. למה אנחנו עושים את זה? אנחנו רוצים להגיע לשליטה, ושוב פה אני משתמש בשפה ציורית טיפה, אבל אפשר לדמיין שליטה בחלקיקים בודדים, באטומים בודדים או באלקטרונים, וברגע שאני מקרר ומקפיא את העולם והכל לא זז, אז אני יכול לתת מכה, כמו אפשר לקרוא לזה כדור סנוקר או מטוטלת, אבל של אטום בודד, ולגרום לו להתנדנד.

ואז למדוד אותו, לראות אם הוא כן מתנדנד או לא מתנדנד, ולייצר אינטראקציה בין שני חלקיקים כאלה, ולהגיד לו, עכשיו אם אתה לא מתנדנד, אז זה שלידך, כשאני עושה אינטראקציה, הוא יישאר כמו שהוא, במה שהוא היה קודם. ואם אתה כן מתנדנד, אתה הופך את זה שלידך. זה בעצם הגייטים הקוונטיים. אז כל המטרה של הקירור הוא בעצם לשלוט באטומים? לפני, הוא להגיע לסביבה שאין תנועה בשביל שנוכל לשלוט באטומים בודדים.

וכשאנחנו שולטים באטומים, מה אנחנו יכולים לעשות? אז אנחנו בעצם, למה אנחנו רוצים לשלוט באטומים? אנחנו רוצים להשיג את השליטה בתופעות הקוונטיות. תופעה קוונטית זה אותה תופעה שאותו חלקיק יכול להיות גם אפס וגם אחד בו זמנית. מטוטלת שגם מתנדנדת וגם לא מתנדנדת.

זה מעבר לזה, את יכולה לדמיין עצמך מועדון דיסקו, שבו יש מלא מלא רעש ומלא מלא מוזיקה ואנשים רוקדים. לכי עכשיו תנסי לגרום לבן אדם אחד ספציפי, קודם כל לצעוק לו ולהגיד לו תזוז ימינה, אף אחד לא ישמע אותך, ודבר שני, לתפוס אותו תוך כדי שהוא רוקד. זה אטומים בטמפרטורות גבוהות. אטומים בטמפרטורות נמוכות. זה ממש לקחת את אותם אנשים, לכבות את המוזיקה, לסדר אותם בשלשות, ועכשיו את יכולה ממש לבחור בן אדם ספציפי ולהגיד לו, מוישה, זוז ימינה.

מוישה, תן איזה נגחה לחזר שם. אני אשתדל לתת קבוצה, תחשבי שהם עומדים על נקודות מסוימות, אזורים מסוימים, ואלה שרוקדים משתוללים. מההשתוללות שלהם הם בועטים אותך מהמקום שלך, זאת אומרת, אתה בכלל לא יכול להישאר במקום, כי כשאני אומר לו תזוז ימינה, שמאלה, כמו שאסף תיאר, אז הוא בא לזוז ומישהו עף עליו ופשוט מעיף אותו מהמקום שלו. זה אני חושב אנלוגיה מדויקת למה שאתה רוצה. אתם מנסים להוריד את הכאוס.

אנחנו מורידים את הכאוס בשביל שנוכל לשלוט בזה. עכשיו כשאנחנו יכולים לשלוט בהם, וזה אירוע שלא קורה בעולם הקלאסי, אנחנו יכולים גם לגרום לו להתנדנד וגם לא להתנדנד בו זמנית. אפשר ממש לדמיין את זה כמו שני יקומים מקבילים, שבאחד מהיקומים המטוטלת מתנדנדת וביקום השני המטוטלת עומדת. עכשיו למה זה מעניין? בקיוביט אחד זה לא מעניין, אבל כשאני מצרף עכשיו שני קיוביטים ביחד ואני מייצר ביניהם אינטראקציה ומתחיל להפעיל עליהם לוגיקה, אומר לו אם אתה לא מתנדנד זה שלידך יישאר כמו שהוא, אם אתה מתנדנד זה שלידך מתהפך, אם הוא מקודם התנדנד עכשיו הוא לא התנדנד ואם הוא כן התנדנד עכשיו הוא...

ומה שקורה כל קיובית שמוסיפים בעצם, אנחנו מעלים כאילו בחזקה את כמות העיקומים המקבילים שנוצרים פה. ובעצם אנחנו מגיעים למערכת שהקומבינטוריקה, שהכמות הקומבינציות שיכולות לחיות שם, מתחילה לעלות אקספוננציאלית. שזה בעצם כל מה שמעניין במחשוב קוונטי. זה העובדה שדברים קורים במקביל ויש המון חישובים מקביליים. נכון, ואז אפשר בעצם לייצר המון המון קומבינציות באותו נפח, באותו מקום, באותו זיכרון קוונטי.

ואז פה פתאום קיימים סוג של בעיות שבדיוק צריכות מכונה כזאת בשביל לפתור אותן. שאם אין לנו את המכונה הזאת, וזה חשוב לציין, זה לא מחשב חזק יותר, זה אם אין לנו את המכונה הזאת, אם אנחנו משתמשים בכלים שהעולם הקלאסי נותן לנו, אז יש בעיות שאפילו אם נרצף את כל היקום במחשבים קלאסיים, לא נצליח לפתור את הבעיות האלה. ומחשב גוונטי פותח לנו צוהר. לעולם חדש של בעיות שהמחשב הקלאסי ברמה התיאורטית לעולם לא יפתור. כמו מה?

איזה בעיות? כן, אז הבעיה הבסיסית ביותר שממנה גם כל התחום הזה קפץ, צץ, זה עולם שבירת הצפנות, אלגוריתם שור. יש בהצפנה, אנחנו משתמשים בבסיס של הצפנה, רוב ההצפנות בעולם זה מבוסס RSA. זה בעצם הצפנה של מבוסס המפתחות. הסיפור הוא שזה מבוסס הכפלה של שתי מספרים ראשוניים מאוד גדולים, יש לי A ו-B, אני מכפיל אותם אחד בשני, להכפיל מאוד קל, אבל לפרק אחורה זה בעיה מאוד מאוד קשה, וברגע שהמספרים האלה עצומים, אנחנו כבר לא יכולים לפרק את זה.

עכשיו, יש פה בעיה מאוד מעניינת, עכשיו, אם אני מפרק בעצם, בפירוק הזה טמון הפריצה של ההצפנה. אם אני אתן לך את המספר הזה, מפתח, הצלחת לפרק את זה לשני המספרים הראשונים שיצרו אותו, פרצת את כל ההצפנות. עכשיו, מה מעניין בבעיה הזאתי? אין פה המון מידע. שני מספרים, נגיד של 2048 ביט.

זה כמות מאוד מאוד מאוד קטנה של מידע. ההכפלה שלהם ביחד, יצרתי מספר שלהחזיק אותו מבחינת כמות ביטים היא מאוד מאוד קטנה. אבל כמות הקומבינציות שאני צריך להריץ בשביל למצוא את השני ראשונים שיצרו אותו, זה כאילו אינסופי במונחים פרקטיים של מחשוב קלאסי. מחשב קוונטי, אנחנו טוענים עליו את הדבר הזה, מריצים את האלגוריתם ואנחנו יכולים לפרק את זה לשני המספרים שיצרו אותו. ורואים את זה מתמטית, ואנחנו מבינים שכשיהיה לנו את המחשב אז אנחנו נוכל לעשות את זה.

הבעיות היותר מעניינות, מעבר לרצפנות, בסדר, אנחנו אומרים אוקיי, מה, בשביל לשבור רצפנות אנחנו מפתחים מחשב, זה צבאי יותר, אבל למשל מולקולות. מולקולות הן ייצורים קוונטיים. בשביל לסמלץ היום מולקולה ברמה הקוונטית, בשביל שאני אוכל... לפתח תרופות, לחקור, לעשות סימולציות של תהליכים כימיים בשביל לפתח כל מיני חומרים חדשים, לפתח רכיבים אלקטרוניים מיוחדים. כל הדברים האלה, אם אני רוצה לעשות את הסימולציות האלה ברמה האטומית, אני היום לא יכול לעשות את זה במחשב קלאסי בגלל, שוב, כמות הקומבינציות של הדבר הזה, אנחנו לא יכולים להריץ את זה בגלל הכוח עיבוד שזה דורש.

מחשב קוונטי... בגלל שהוא קוונטי, הוא מסמלץ קלאסית אלמנט קוונטי. נראה לי, אסף, אמרת לנו קודם שריצ'רד פיינמן, נכון? נכון. זוכה פרס נובל בפיזיקה, אמר שבעצם אי אפשר במחשב רגיל לדמות את הטבע, ובמחשב קוונטי אפשר לסמלץ את הטבע, כי הוא בעצם עובד.

אפשר לפתור את הטבע. זה בדיוק זה, כי הטבע הוא קוונטי. אנחנו בצורה טבעית יכולים לסמלץ אותו על מחשב קוונטי. לסמלץ קוונטי על קלאסי זה בעיה שהיא מתפוצצת מבחינת כוח העיבוד שצריך. אז תחזיר אותי רגע לסקפטיות שלך.

כי היית סקפטי, הסברת לנו עכשיו את העניין של הקירור, צריך הרבה כוח, אוקיי, צריך לקרר. מה הבעיה ש... יפה, מה שהציג לי, אני 25 שנה מתעסק בתחום הערף, אלגוריתמיק העיבוד אותו, זה בונה מערכות וערף הוא כאילו... זה חי אצלי בידיים. ערף רק, בוא נגיד.

רדיו פריקוונסי, כן. זה גלי מיקרוגל, אותם, בדיוק כמו מה שמשדרים לנו ברדיו, דברים כאלה ואחרים, או מקמים, האותות האלה זה ערף. אוקיי. אז אותו קיוביט אמרנו שהוא, זה אוסילטור, נכון? זה עוד ערף שמתנדנד שם בתוך הקיוביט, ואותה אינטראקציה בין קיוביטים...

זה בעצם לייצר פתאום אינטראקציה בין שני גלים, אוקיי? עכשיו, מי שחי את העולם הזה הרבה שנים, יש המון המון דברים שהם חוסר אידיאליות בתוך הסיפור הזה, ובעיות של, זה נקרא קוסטוק, זליגות של אנרגיה ממקום למקום, ואי דיוקים שעושים המון המון צרות ביכולת לשלוט בתוך העסק הזה. ומההבנה שלי של האירוע, נראה לי מאוד מאוד בעייתי. לייצר מצב שאני מייצר אופרטורים, כאילו קשר בין קיוביטים שמתנדנדים, שהטעות ברגע שמחבר אותם אחד לשני היא מתפוצצת כאילו אקספוננציאלית, השגיאה גדלה בצורה מאוד מאוד בעייתית. וזהו, עוד לפני שנכנסתי לעולם הזה, זה היה נראה לי משהו מאוד פישי ומאוד בעייתי שברמה הפרקטית, כאילו מתמטיקאים מסתכלים על זה, מאוד קל להגיד, אוקיי, הנה, אני מרווין את הכל וזה, אבל...

לבוא ולבנות את זה זה צרה צרורה. וכשנכנסתי פנימה לתוך הסיפור הזה, אחד הדברים שבאמת פותר את הבעיה זה מה שנקרא אלגוריתם לתיקון שגיאות. ועצם העובדה שהעולם בתחום הזה הוא דיסקרטי. זאת אומרת, הגל הזה בסוף, כשאנחנו מגיעים לרמה הקוונטית, הוא לא רציף. הוא או אפס או אחד.

ואותו אלגוריתם של תיקון שגיאות שכל הזמן רץ במחשב הקוונטי, כל הזמן מודד את האנסילות זה נקרא, כן? זה איזשהו קסור בין הקיוביטים, זה איזו פעולה שאנחנו מבצעים בין הקיוביטים בשביל לוודא האם הם התהפכו, ושגיאה יכולה להיות או התהפך או לא התהפך. זה לא יכול להיות משהו שהוא חצי שגיאה, זה או שקרה שגיאה או שלא קרה שגיאה. אין באמצע. אין באמצע.

והסיפור הזה שבגלל שאין באמצע, ובגלל שהעולם דיסקרטי, ובגלל שאנחנו מריצים קוד לתיקון שגיאות, אז אנחנו יכולים לעשות מה שנקרא סטבילייזר, לייצב את השגיאות האלה ולהחזיק את המחשב חי במצב סטבילי שאפשר להריץ עליו חישובים. אז אם אני מבין נכון, בגדול אתה אמרת דבר כזה, אתה ראית בעיה מאוד מאוד מורכבת שכל רעש קטן מוציא אותה מאיזון, ואמרת לא יכול להיות שבעיה כל כך מורכבת שכל רעש קטן מוציא אותה מאיזון, אי אפשר לפתור מזה שום דבר, זה לא מתקיים. נכון, לא חשבתי שאפשר פרקטית, אני מבין את התיאוריה, לא הבנתי שאפשר פרקטית לבנות את זה, ואני אומר, כשאני המון המון ניסיון בעולם הערף, אבל לא מבין כלום בעולם המחשוב הקוונטי עדיין, מבין את התיאוריה, מבין מה זה גייטים קוונטיים, עוד לא מבין איך בונים את זה ומה בדיוק בדיוק עושים שם, ואז התחלתי להתחפר פנימה. ועכשיו מה קרה? בדיוק לאחרונה, בשנה האחרונה, גוגל באה ומוכיחה שאלגוריתמים של תיקון שגיאות, פותרים לנו בעיה, איזה בעיה זה למעשה קיימת?

כל הקיוביטים האלה הם למעשה אותם אנשים שסידרנו קודם במסדר, רועשים, רועשים, רועשים, רועשים, רועשים. אבל אנחנו יכולים להגיד שחלק מהם אומרים תשובות נכונות כששואלים אותם שאלה, בסדר? מי אתה? האם אתה אחד או האם אתה עם אפס או משהו באמצע, זה לא משנה. אם אנחנו נשאל, נקבץ אותם בקבוצות שנגיד אלף איש, אנחנו נשאל את כל האלף איש את אותה שאלה, ועכשיו נקשיב לסוג של ממוצע של אותם אלף איש.

אנחנו אמורים מהממוצע הזה לקבל את התשובה הנכונה. ועכשיו, זה לא באמת ממוצע, זה משהו יותר מורכב. זה יותר מתוחכם מממוצע. בדיוק. אבל בואו נעזור פה לאנשים לא להסתבך יותר מדי.

כשאתה מקשיב לכל האנשים האלה, שחלקם אומרים כן, חלקם אומרים לא, חלקם אומרים בעצם... זה יותר מזה. זה כשאני מזהה שאחד מהם מתהפך, בגלל שהאחרים מסביבו הם מאותו סוג, אז אני נותן לו מכה והופך אותו בחזרה. אבל אז אתה מתקן את השגיאה שהוא... בדיוק, ואז אני מתקן את השגיאה, זה נקרא סטביליזיישן, זה נקרא סטבילייזר.

וזה סוף סוף מאפשר לנו במשהו שהוא מערכת רועשת, למרות שהשקטנו אותה והבאנו אותה לאפס המוחלט כמעט, עדיין שהתיאוריה של לקחת... מחשב קוונטי, להפוך אותו, את הדבר הזה למציאות. נכון. מה שאסף אמר לגבי גוגל, אז אותה בעיה שהייתי סקפטי לגביה, שהסקפטיות באה ממקום של חוסר ידע, כן? שאחר כך נסתי פנימה וראיתי שבתיאוריה אפשר לפתור את זה בעזרת אלגוריתמי תיקון שגיאות, רק לפני שנה בערך, גוגל הראו את זה ממש עובד, ולא רק שהם הראו את זה עובד, הם הראו את זה עובד עם ביצועים.

שהם כבר, זה מה שאנחנו צריכים בתיאוריה להגיע בשביל לעשות סקייל לקוונטום קומפיוטר ולבנות מחשב קוונטי יוספול שמאפשר לפתור בעיות אמיתיות. מה זה אומר שהם הוכיחו את זה? רגע. מה הם עשו? רגע, לפני זה חשוב להגיד, לפתור בעיה אמיתית צריכים סדר גודל של...

לפני זה, אל תגלה, אל תגלה עדיין, זה אנחנו מגיעים, זה הזה. אז תשאלי, תשאלי.

וזה סגווייליד, מה אתם עושים עוד רגע? אוקיי, אז בסדר, אז בואו רגע נחזור אחורה. כשאנחנו מסתכלים היום על תמונות של מחשב קוונטי, זה נראה כמו נברשת ענקית מרוחב. נכון, ושנדליר מזהב. שנדליר יפה כזה, באמת יפה, ובגודל של חדר יושב בתוך מקרר.

רגע, חשוב אגב להגיד, שככה נראית טכנולוגיה מסוימת של מחשבים קוונטיים. יש כל מיני טכנולוגיות, דיברנו על זה קודם. הם נראות אחרות, יש כאלה שמחשבים קוונטיים שנראים כמו מעבדת לייזרים, שהלייזרים האלה שולטים על אטומים ושמזיזים אותם מצד לצד, ממש כמו פינצטות, אבל שבוניות מלייזרים, מקרני לייזר, וככה הם מזיזות אטומים, כמו הסטארטריק שהזיזו חלליות עם לייזר, ככה עושים. יש מחשבים אטומיים מכל מיני, סליחה, מחשבים קוונטיים. מכל מיני סוגים, אז השנדליר זה המחשבים שאלון מתעסק בהם.

כן, אלון ועוד כמה חברות קטנות, גוגל, איי בי אם, אמזון, ריגטי, אליבבה. חכה חכה, הם שישמעו שאמרת עליהם קטנות זה הכל מוקלט. אז בעצם המצב כיום, כן, בסוף 25, גוגל הראו על המחשב שלהם, ווילו, המעבד שלהם, אלגוריתם מלא, קצה לקצה, על 105 קיוביטים, הראו שהם פותרים בעיה פי 13,000 יותר מהר מהמחשב על הכי חזק בעולם. אוקיי? נו, אז יש מחשב קוונטי עובד.

או, הסיפור הוא שהבעיה הזאתי זה בעיה שהונדסה בשביל להוכיח את הכוח של המחשב הקוונטי, וזו בעיה מתמטית, עם נוסחה מתמטית מסוימת. זו לא בעיה שמאפשרת לי לשנות משהו בעולם. זה מעניין מאוד מאוד למדענים, למהנדסים, בשביל להוכיח, הנה, אנחנו באמת, יש לנו משהו ביד שהוא לא יצור קלאסי, שאי אפשר להסביר אותו עם הפיזיקה הקלאסית שאנחנו מתעסקים איתה, אלא צריך פה את הפיזיקה הקוונטית, והם בעצם בצורה הזאת הוכיחו למעלה מכל ספק שהמחשב הקוונטי עובד. אוקיי, אז אם אני אדמה את זה, זה כאילו הם העבירו חותר במחשב הקוונטי, הסבירו שהוא עובד. אבל הבעיה לא מעניינת.

לא מעניינת בשביל האנשים מהשורה שרוצים תוצר שיש מה לעשות איתו. זאת אומרת, בשביל חברות הפארמה וחברות הפיננסים. בדיוק. וכאן אני שוב מבולבלת, כי אני הייתי בכנס לפני איזה כמה שבועות, שמישהו מ-IBM אמר, יש לנו כבר חברות פיננסים וכדומה שמריצות חישובים על גבי המחשב הקוונטי שלנו דרך שירותי ענן. מה אני לא מבינה?

אז הסיפור הוא, יש מה שנקרא בעולם המחשב הקוונטי, יש מה שנקרא עידן הניסק. Near Intermediate Scale Quantum Computer זה מחשב לא מתוקן שגיאות, אותן שגיאות שאמרנו, אותו אלגוריתם שעושה סטבילייזר מתקן את השגיאות במחשב הקוונטי, אפשר לקחת כמות קיוביטים קטנה ולהריץ אלגוריתם בלי לתקן את השגיאות ובעצם אלגוריתם קטן שרץ למשך כמה עשרות מיקרוסקנד, כמה עשרות מיליוניות שנייה. בצורה הזאת אם יש... ניסיון, אני הייתי קורא לזה נואש. זה לא מעניין אף אחד.

זה ניסיונות מאוד מאוד, אני הייתי קורא לזה נואשים לבוא ולהראות. עכשיו, דרך אגב, אין הוכחה שלא נצליח למצוא פתאום באיזה בעיה כן מעניינת בכמות כזאת קטנה של קיוביטים. באלף קיוביטים, בעשרת אלפים. אחד התקוות שיש בעולם הזה זה, אוקיי, כשיהיה לנו את המחשב, כמו שלא ידענו איזה אפליקציות אנחנו נפתח עם מחשב. קלאסי, עד שלא המחשב הגיע, וכל פעם שהוא יתקדם עם היכולות שלו, הם יצאנו דברים חדשים שמתאימים לאותן יכולות.

זאת אומרת, יכול להיות שבמחשב הקוונטי, מחר יצא מחשב של אלף קיוביטים, ופתאום מישהו יצליח להריץ ולפתור בעיה שהיא כן מעניינת. אבל אין לנו הוכחה לזה. אוקיי, אבל זה גם נשמע שהחזון של כולם, של כל מי שמתעסק בעניין, זה לפתור את הבעיות הגדולות של האנושות, ושכרגע ב-105 קיוביטים, הם לא נפתרו. הם לא מצליחים. כמה קיוביטים צריך כדי לפתור בעיות שמעניינות מישהו?

אז אם אנחנו מדברים על איפה יש הוכחות, זאת אומרת משהו שאי אפשר להתווכח איתו, שיש הוכחה מתמטית ברורה, שאם אתה מבין עם מחשב כזה וכזה, עם איכות של קיוביטים כאלה וכאלה וכמות ככה וככה, הנה מתכון בדיוק מה אני פותר. אז באזור המיליון קיוביטים יש לנו הוכחות חד משמעיות ברורות שאנחנו פותרים בעיות מאוד מאוד מאוד. מאוד מעניינות. מיליון קיוביטים פיזיים. פיזיים.

אותם אוסילטורים קטנים, אותם... צריכים לכמה אגב לוגים? ללוגים אפשר, אז פה לא סיפרנו למאזינים גם מה זה אומר, אז בעצם אמרנו שכל איקס קיוביטים פיזיים, אנחנו מאגדים אותם ביחד ומייצגים איתם קיוביט לוגי. קיוביט לוגי הוא כאילו אותו יצור תיאורטי שאנחנו איתו מריצים את האלגוריתם. אוקיי?

אותו או אידיאלי, צריך כוכבית לשים ליד האידיאלי, כי גם הוא לא אידיאלי, אבל הוא מספיק טוב בשביל אלגוריתם. אסף, נתת לי תיאור קודם של קיוביטים פיזיים ולוגים, היה שם איזשהו תיאור של פיקסלים בטלוויזיה. נכון. תראי לך מצב שבו את מנסה לעשות איזושהי תמונה בטלוויזיה. עכשיו, את מכירה את זה שאם את מתקרבת קרוב קרוב קרוב קרוב לתמונות, את רואה את הכל מפוקסל.

עכשיו אני יכול לעשות שכל פיקסל יהיה באיזשהו צבע מסוים, אבל על הפיקסל הזה יש רעש. מה אני עושה? אני עושה תמונה שאני לוקח כל פיקסל בה ואני מפרק אותו, את אותו פיקסל להמון פיקסלים, בוא נניח אלף פיקסלים. ועכשיו למרות שכל פיקסל הוא רועש, בממוצע כשנסתכל על הקובייה הזאת שמורכבת מאלף פיקסלים מרחוק אני אראה אותה בצבע הממוצע, הנכון, בוא נגיד שזה יהיה בממוצע אדום או כחול, ואז אני אוכל להרכיב את התמונה הזאתי, הכללית, מהרבה קוביות שכל אחת מכילה אלפי פיקסלים, וכשאני אסתכל עליהן מרחוק, אני אראה את התמונה הנכונה, אני אראה את התמונה כולה בצורה ברורה, התמונה הממוצעת, הסוג של המיצוי הזה, וזה לא באמת מיצוי, זה אלגוריתמים הרבה יותר מורכבים מזה, הוא זה שמאפשר לנו, להתייחס לכל פיקסל, לקיוביט לוגי, על ידי זה שאנחנו יוצרים איזשהו אלגוריתם על מרחב של לפעמים אלף, אולי אפילו עשרת אלפים פיקסלים, שיחד נותנים את התשובה הנכונה. אז בעצם, במקום שיהיה לי קיוביט אחד, שבעצם אני מסתכלת עליו ומנסה להבין מה הסטטוס שלו ואיזה תשובה הוא נותן לי, אני משכפלת, משכפלת, משכפלת, משכפלת, מייצרת קבוצות.

ומבינה בערך מה קורה עם הרבה מאוד קיוביטים. ביותר מדויק אנחנו יכולים להגיד, אחד לאלף, אחד לעשרת אלפים קיוביטים פיזיים, מייצגים קיוביט לוגי אחד, ואני מכוון אותם, טוען אליהם ערך מסוים, נגיד סופר פוזיציה מסוימת, ואז אני כל הזמן עושה להם את אותו סטבילייזר, אני מודד ומודד ומודד, האם הייתה שגיאה באחד מהם? ברגע שמישהו מהם מתהפך, אני נותן לו מכה והופך אותו בחזרה. אני יכולה על הדוגמה הזאת של נותן לו מכה, זה כאילו... זה ממש ככה.

לא, תקשיבי, זה...

נותנים לו פולס חשמלי, זה אפילו יותר ממכה. חשמל אותה, שוקר חשמלי. זה מסדר גם אנשים וגם עוד קיוויטים. בסוף, בסוף, כשאנחנו מסיימים, אז אנחנו מבצעים את המדידה, מקבלים את התשובה. את זה עושים המון פעמים בשביל למצא, אבל בסוף הרעיון הוא לרוץ בעולם הקוונטי של עולמות המקבילים, ואז למדוד את התשובה.

ובשיטה של היום עם השנדליר הזה, השנדליר דרך אגב הוא לא בתוך חדר מקורר, השנדליר... הוא המקרר, זה ממש המקרר. בתמונות רואים אותו פתוח בשביל התמונה. בפועל יש דוד כזה שסוגר את כל השנדליר הזה, ואנחנו רואים מכסה כזה עם דוד סגור, ובתוך זה נמצאים הקיוביטים. כל השנדליר הזה זה בסך הכל כבלים, שמחברים בין האלקטרוניקה שיושבת בטמפרטורת חדר, אלקטרוניקה קלאסית שמייצרת מוטות אלקטרומגנטיים, דרך הכבלים האלה לתוך המקרר.

שאותם אותות מתחברים דרך הכבלים לקיוביטים ושולטים על הקיוביטים. אוקיי. זה המערכת של הקוונטי. עכשיו, הסיפור הוא שבתוך השנדליר הזה אפשר להכניס, כל קיוביט כזה בשביל לשלוט עליו צריך שלושה כבלים. שלושה כבלים שישלחו אליו...

אחד שולחים אותות בשביל לעשות לו מה שאנחנו רוצים, להפוך אותו מאחד לאפס, לסופרפוזיציה. לתת לו מכה. לתת לו מכה. ושני כבלים אחרים בשביל לקרוא את האינפורמציה שלו. אז מה הבעיה עם שלושה כבלים?

או. השלושה כבלים לקיוביט, ואז 100 קיוביטים זה 300 כבלים. ואנחנו צריכים מיליון. אנחנו צריכים מיליון. רגע, אנחנו באמת צריכים מיליון קיוביטים כדי להריץ בעיה מעניינת?

כן. כי זה מדוגש, אמר מישהו, אוכלת... אפשר לראות את זה, אפשר להתווכח על ה-100,000. מתמטיקה, אוקיי. אני מתעסק עכשיו רק במשהו מוכח, בסדר?

אפשר להתווכח על ה-100,000. לפני שבועיים אירעו גם אלגוריתם מאוד מעניין, שמוריד פריצה של RSA ממיליון ל-100,000. יש שם כוכביות ודברים קצת יותר מורכבים שצריך להכניס, אבל אפשר גם ל-100,000 גרם אולי להתחיל לפתור בעיות מעניינות, ואמרנו גם, יכול להיות שימצאו עם 10,000, עם 30,000, אין לנו הוכחות לזה עדיין. אבל זה לא משנה, כי מה שבעצם אתם אומרים זה שב-10,000, 100,000 או מיליון, אנחנו לא משנים את העולם עדיין. אז אולי מתחילים למדוד ולחשב דברים מעניינים, לשנות את העולם, לעשות דברים מעניינים.

ושבשביל אפילו 10,000 או 100,000 קיוביטים, צריך כפול שלוש כבלים. לכל קיוביט. לכל אחד מהם. לכל אחד. ואז, מה שקורה בתוך השנדליר הזה, בתוך המקרר, אי אפשר להכניס יותר מחמשת אלפים קיוביטים.

בערך שלושת אלפים IBM מכניסים עכשיו, הולכים להכניס. בקצה קצה הם עושים את החישוב, שלושת אלפים, חמשת אלפים. למה? כי זה חמש עשרה אלף כבלים. להכניס חמש עשרה אלף כבלים מתוך המקרר הזה, יש בעיה גם מבחינת מקום, וגם מבחינת החום שזורם מבחוץ פנימה.

מחמם את כל המקרר. ותן לי לנחש שקואמקור... קואמקור זה קור, לא שונה. אני אגיד לך ככה, התשובה היא בשם... אז קודם כל זה קור, זה קור, זה בקור.

בשם עצמו. אז אוקיי, אז אפשר להכניס מקסימום 5,000 במקרר, ואז עד היום, מה התוכניות של ענקיות היו בשביל לבנות מקרר של מיליון קיוביטים? זה פשוט לחבר 200 מקררים אחד לשני, או לבנות מקרר בגודל של בניין ענק. שזה משהו פסיכי, לקרר למינוס 273 מעלות גודל של בניין ואיך תתחזקי את זה בך, לקרר את הדבר הזה, לוקח שנתיים זמן קירור של זה. אנחנו לקרר מקרר רגיל היום לוקח לנו יום שלם, 24 שעות, עד שהוא מגיע לטמפרטורה הזאת של כמעט האפס המוחלט.

אז תנאמני, מגרש כדורגל של 200 מקררים קראוגניים, כל מקרר כזה זה 20 קילוואט, זה ביחד זה 12 מגהוואט, זה 20 מיליון דולר בשנה צריכת הספק. עלות של לבנות דבר כזה זה מיליארד דולר, אוקיי? וזה מה שהם התכוונו לעשות? וזה מה שהם התכוונו, וזה מה שעדיין רובם מתכוונים לעשות. זה נשמע גם מאוד בזבזני.

כן. אגב, מול ה-AI היום, אם לקחת GPU עם דאטה סנטר שבונים היום, בונים דאטה סנטר של ג'יגה ואטים. כן. זה סדרי גודל מאז, זאת אומרת, אני לא מפחיד אף אחד עם המספרים האלה. לא עם המיליארד דולר, ולא עם ה-12 מגה ואט, ולא עם המגרש כדורגל.

בסוף תחשבי, המספרים האלה הם לא נוראיים בגלל שאת פותרת בעיות קריטיות. בעיות קיצוניות. את פותרת את היכולת שלך לפרוץ לאויבים שלך את כל התקשורת, את מאפשרת ליצור קדמה ברפואה, בחקלאות, בתעשייה, במדע. זה כלום כסף, זה כלום אנרגיה, מדינות ישקיעו בזה. אוקיי, אז אתה אומר בעצם שהם רוצים לבנות מגרשי כדורגל של מקררים קוונטיים וכדומה?

אז מה אתם קוואמקור עושים אחרת כדי לפתור בעיה שגוגל ו-IBM עוד לא פותרים? אז בעצם את הבעיה הזאת זיהינו לפני שלוש וחצי שנים, שבעצם הם הולכים להיתקע בסיפור הזה של הסקייל באלפי קיוביטים, בגלל שאי אפשר להכניס יותר מזה למקרר אחד. וניסינו למצוא פתרון, איך אני מכניס את כל המיליון, שזה מה שהגדרנו המינימום וייבל פרודקט, לתוך מקרר אחד. אמביציוזי. עכשיו, הקיוביטים הם מאוד מאוד קטנים.

אין בעיה להכניס מיליון למקרר, הבעיה היא שוב הקונטרול, הכבלים, איך אני שולט עליהם. והצלחנו לפתח טכנולוגיה של צ'יפ דיגיטלי, זה אלקטרוניקה דיגיטלית במוליכי על, שיושבת בתוך המקרר ביחד עם הקיוביטים ושולטת על הקיוביטים מבפנים ללא חוטים. זה בעצם במפים שמחוברים ישירות ונותנים טעותות ישירות על הקיוביטים, ומזה אנחנו מוצאים תקשורת דיגיטלית החוצה. בצורה הזאת, ברגע שאנחנו פותרים את בעיית הקונטרול, אפשר להכניס את כל המיליון לתוך מקרר אחד, וגם בעצם מה שזה מביא זה disruption בכל הרמות המעניינות, בעצם מיליארד דולר עלות יורד למיליון דולר, 12 מגהוואט יורד ל-20 קילוואט, וגודל של מגרש כדורגל יורד לגודל של מקרר. זה מוריד פי אלף בערך את הסייז, את הכוס ואת הפאואר, והכי חשוב, הביצועים הם הרבה יותר טובים ברגע שאנחנו קרובים אחד לשני.

אני יכול לבצע גייטים בין קיוביטים באיכות הרבה הרבה יותר טובה. ועל כל הדבר הזה, זה מה שמאפשר לנו גם להביא את זה הרבה הרבה יותר מהר. כי זו טכנולוגיה סקלבילית, זה כמו שהמציאו את המחשבים בהתחלה עם שרופרות, לא בנו אחר כך סופרקומפיוטרים עם המון המון המון שרופרות ואולמות, המציאו את הטרנזיסטור. אז למעשה מה שקורסו פה, זה תראי לך את המצב של טלוויזיה. היום, בטכנולוגיה שהיום גוגל ואיי-בי-אם עובדים בה, כל פיקסל בטלוויזיה שלך מחובר בחוטים ישירות לנטפליקס ומנטפליקס הם שולטים לך על מה שתראי בכל פיקסל.

זה אומר שאם יש לך טלוויזיה של 1 מגפיקסל, מיליון פיקסלים, את צריכה, בוא נניח 3 חוטים על כל פיקסל, 3 מיליון חוטים בינך לבין נטפליקס. די, קוואמקור אמרו, אנחנו משנים את העולם. אמרו, אנחנו נכניס לתוך הטלוויזיה שלנו. רכיב דיגיטלי שהוא מקבל הרבה פחות חוטים כמו בקבל HDMI, הרבה פחות חוטים מנטפליקס והצ'יפ הזה, הדיגיטלי הזה בתוך הטלוויזיה ידע לפתוח את המידע שהוא מקבל בצורה דיגיטלית ולפזר לכל פיקסל את מה שהוא צריך ואז הם חסכו בצורה משמעותית את כמות החוטים שנכנסת מהבחוץ לתוך המקרר, וזה פתר בעיות של סקלביליות, פתר בעיות של נפח, פתר את הבעיה הכי גדולה, כמה הטמפרטורה מגיעה לי מהבחוץ לבפנים. כי תחשבי, הכבל הזה עם מעלה איכותים, זה כמו שאני לוקח מוט ברזל, ואני דוחף צד אחד שלו למדורה.

המדורה במקרה הזה זה טמפרטורת החדר, פשוט יחסית לתוך המקרר, שזה מינוס 273 מעלות, זה כאילו שאני דוחף מוט ברזל מתוך מדורה. מה יקרה לי בליד שלי? אחרי כמה זמן, כל החום הזה יעבור דרך חמות ברזל ליד שלי וישרוף אותה. אז כמה שפחות חוטים וכמה שפחות שורף ביד. אז בעצם קואמקור, אתם מנסים לחסוך את כמות החוטים שנכנסים עבור כל קיובית, ואתם עושים את זה דרך צ'יפ, טכנולוגיה בעצם של צ'יפ ייחודית שלכם?

אז זה אומר שאתם אינבידיה של הצ'יפים הקוונטיים? אפשר להגיד, אנחנו מסתכלים על זה ברמה של פול סטאק, ממש לבנות את כל המחשב. ומהתחלה שאלנו מה צריך לעשות ולבנות את כל המחשב הזה, ככה הגענו לדרך הזאת כשמצאנו את היחידה שבאמת מאפשרת לפתור את הבעיה הזאת, ואז זה הפך להיות הליבה של הטכנולוגיה שלנו, כי זה משהו שכמעט אף אחד אחר לא עושה.

ומה שעשינו בעצם, אנחנו זיהינו את זה כל כך מוקדם, זה היה היתרון שלנו, סגרנו פרטנרשיפ עם פאב אמריקאי, עם סקיי ווטר, אגב נקנו לפני שבועיים על ידי איון קיו ב-1.8 מיליארד דולר, זה החברה הברוסית. תן לי לעשות סירה פה, מה זה פאב?

פאב זה מלשון פאבריקיישן, קיצור של פאבריקיישן, כל עולם הסמי קונדקטורס, השבבים, כן, מדברים היום על בעיית הסופלייט שיין בעולם, מה שארה״ב זיהו ומדינת ישראל גם מזהה מאוד מאוד טוב, לא יודע מה יש לנו לעשות עם זה כל כך, אבל בעיה אמיתית, כל הצ'יפים בעולם היום, מה שיש לנו בטלפונים, בלפטופים, במכוניות, מיוצרים בפאבים כמו TSMC, סמסונג, גלובל פאונדריז.

והפאבים האלה בעצם זה אותן פרוסות של סיליקון שעליהם בתהליך שנקרא בליטוגרפיה מייצרים את הצ'יפים, חותכים אותם ואורזים אותם בתוך הקופסאות השחורות הקטנות האלה שמרכיבים לנו על הבורדים הירוקים שיושבים בתוך הטלפונים והמחשבים והמכונות כביסה וכל מוצר חשמלי שיש בעולם. טוב, אלון, סיפרת לי סיפור נהדר פה על איך אתם עושים משהו שאף אחד אחר לא מצליח לעשות, חדשנית. מה בדיוק השלב שאתם נמצאים בו? יש סיפור שמספרים למשקיעים, בתור יזמית אני מכירה את זה, ויש את המציאות, והאתגר שלך הוא הרבה יותר גדול מכל יזם סאס שאני מכירה. אז איפה אתם נמצאים באמת היום?

אז מה שאנחנו עשינו בעצם, עבדנו במשך שנתיים וחצי כמעט, לעשות כל הארכיטקטורה והדיזיין. זה כמו אפשר לדמיין GPU של NVIDIA, לפני שאנחנו שולחים אותו לייצור, אנחנו עושים את כל התכנון ואת כל הדיזיין. עשינו את כל התכנון ועד שלא סיימנו, לא ידענו בכלל אם הדבר הזה יכול להתכנס. יש שם מגבלות טכנולוגיות שהיה צריך לעבור את כל הדרך התחתים הזאת בשביל להבין אם אפשר באמת לבנות את הדבר הזה. עברנו את כל הדרך הזאת, תוך כדי פתרנו עשרות בעיות ועל הכל עכשיו הגשנו פטנטים.

הגשנו 15 פטנטים שמגינים על כל התכנון הזה וכשראינו שיש לנו את זה ביד, שבעצם אפשר לצאת לדרך ולבנות את זה, אז הלכנו, גייסנו כסף יותר גדול והתחלנו לבנות. בואו, הגעת להשקעות, סופר מעניין אותי ההשקעות, ויש לנו כאן במקרה את המשקיע הראשון שלך. אז אסף, אני רוצה לשאול אותך, כשחברה כמו קואמקור מגיעה אליך ויש לה חזון מאוד מאוד גדול, אבל אפס לקוחות, קשה מאוד לחשב מה השוק, ואני וטורי הזמית, כשגייסתי את ההון הראשון שלי בערך אותו דבר זה, כמה מיליונים, ידעתי לבוא ולהגיד, תוך 18 חודשים אני מגיעה לרווחים כאלה וכאלה, ARR כזה וכזה, ומגייסת את הסיבוב הבא שלי. כשיזם כמו אלון מגיע אליך לגייס כסף, מה הסיפור שאתה שומע, ומה המיילסטון שאתה מצפה ממנו להגיע אליו? איך שמים כסף על חברה שלא ברור מה גודל שוק, ומה המיילסטון הבא?

האמת שלי ואלון יש סיפור ממש מיוחד לאיך הכל התחיל, אבל ניגע בו עוד מעט, אני קודם כל אענה לשאלה שלך. אני משקיע דיפ טק, אני רגיל ליזמים שמגיעים אליי ומספרים לי על חלום, חלום שבמקרה האופטימי עוד חמש שנים או עוד שבע שנים יהפוך להיות חברה מצליחה שמכניסה כסף. הסיפור של אלון לא שונה מסיפורים של יזמים אחרים בתחום הדיפ טק, הייחודיות בסיפור של אלון שיש הרבה יותר סימני שאלה על איך והאם יצליחו, זה כל כך קצה הפיזיקה, קצה היכולות המדעיות של היום, שהסיכוי של סטארט-אפ כזה להצליח הוא עוד יותר נמוך מאשר סטארט-אפ רגיל. אבל קרו שני דברים, אחד, הפרומיס, ההבטחה של אם הסטארט-אפ הזה יצליח הוא כל כך גדול, לפעמים שווה לקחת את הסיכון הזה. ודבר שני, הצוות.

היה פה פשוט צוות אחר. צוות שמצד אחד את רואה שהם ההגיוניים הכי טובים שאני יכולתי לדמיין שידעו לבנות מוצר כזה. ודבר שני, הם היו קשובים. וזה קצת מחבר אותנו לסיפור שלי ושל אלון, לרומן הראשוני בינינו. אלון נכנס אליי עם איזשהו סטארט-אפ ועם אמירה של, תקשיב, אני צריך לסטארט-אפ הזה, אפשר להגיד כמה?

אפשר, אפשר. אני צריך שמונה מיליון דולר. זה לא מה שגייסתם. זה לא מה שהם גייסו. אלון ואני, אני זוכר אותו, אנו יושבים בחדר דיונים הזכוכית הזה, אתה זוכר, במשרדים הראשונים שלנו, ומפצחים את הראש.

איך אפשר להסתדר עם שני מיליון דולר ולהתחיל את הדבר הזה שנקרא מחשב קוונטי. וכל השאר בשביל בוקר טוב, מיליארד דולר שורפים, כן? אנחנו אומרים, כן. כל סטארט-אפ אחר שעושה קוונטי בארה״ב, 20 מיליון, 30 מיליון, התחלה, סידים, כן? ומתחילים להראות דברים אחרי זה, 300 מיליון דולר, 400 מיליון דולר.

והוא מנסה לשכנע אותך איך שתי מיליון דולר יעזור לך לפצח בעיה של גוגל ו-IBM, אוקיי? ואז אני אומר לאלון, תקשיב, בוא נוריד משקולות, בוא עזוב אותך מעבדות, עזוב אותך זה, בוא נפתור את הבעיה הבסיסית הבסיסית הבסיסית של הפתרון שלכם. והבעיה הבסיסית היא למעשה ארכיטקטורה, היא בוא נדמיין שהכל עובד, בוא נראה שכל הסיסטם הזה עושה שכל, מצליח להגיע למשהו שבעזרתו מגיעים למיליון. קיוביטים בתוך קריוסטט, בתוך מקרר אחד. אכן כן, אז בעצם שמנו בצד את ההקמה של המעבדות והמשרדים, שכל זה המון כסף, כל מקרר כזה זה 700 אלף דולר, וציוד מסביב זה עוד מאות אלפי דולרים, ולתחלק את הדבר הזה, ואנשים, והתרכזנו בעצם בגלל שלהסתכל על זה מאוד מאוד לין, להסתכל על הבעיה בעצם להוריד את הריסק הכי גבוה.

במינימום כסף, מינימום זמן. עכשיו, כשמנקים את כל הדבר הזה, אפשר לייצר, וזה מה שעשינו, ייצרנו קבוצה קטנה של אנשים שמתעסקת נטו בחשיבה ואנליזה וסימולציות ודיזיין בשביל לנסות להוריד דרילסקים ולהבין האם הדבר הזה אפשרי. זה אפשר לנו, בלי משקולות על הגב, לרוץ עד הסוף. בעצם לבנות בדמיון את כל המחשב, כשאני אומר בדמיון, זה בסימולציות וזה, אבל אנשים שמבינים באמת יגידו לך, זה קשקוש, מה הקשר בין סימולציה לזה, איך תבנה ותראה איזה בעיות יש לך במעבדה לפני שאתה... עכשיו, אנחנו בעברנו, כולנו, שי וסרד, שותפים שלי, הפרופסור באוניברסיטה ויצמן ובטכניון, הם ניסיונאים, מעבר לידע המטורף שיש להם בפיזיקה קוונטית ובמחשבות קוונטי, הם בונים כבר 15 שנה בידיים, הם מכירים את כל הצרות צרורות ואת כל הבעיות.

אני בעברי מהנדס, אני לא מתעסק בתיאוריות, אני מתעסק בלבנות. עניתי מעל 11 מערכות, אני מכיר את כל הצרות. ועבדנו בצורה כזאת של להביא את כל הצרות והבעיות והמידול של כל הרעשים והעיוותים לעולם הסימולציה. ואז פתרנו שם את כל הבעיות. עכשיו, זה מאוד זול, זה כמות קטנה של אנשים שמרוכזים בחשיבה, ועבדנו שנתיים וחצי.

לעשות את זה, וזה פשוט פתח לנו את הראש לראות את כל הצרות, לפתח אלגוריתמים ולפתור את כל הבעיות האלה. ואחרי שעשינו את זה, אמרנו, אוקיי, יש לנו מספיק קונפידנס, עשינו, כמו שאת מרוצה לבנות בניין, מגדל יפה חדש עם זכוכיות ומעוצב וזה, עושים את האדריכלות קודם, וחישובים, ותכנון, זה מה שעשינו. וכשאת רואה את הכל מול העיניים, ויש לך את כל הדרך בצורה מאוד מדויקת קדימה, אז קפצנו וגייסנו כסף יותר גדול. והלכנו והתחלנו לבנות את זה. אז בעצם שתי מיליון דולר החזיקו אתכם תקופה כדי לעשות את כל החשיבה ואת כל התכנון.

והפטנטים. והפטנטים, כדי לצבור גם איזשהו דפנסיביליטי ברמת התחרות. היינו בבלו אושן של פטנטים, זאת אומרת, זה היה לכתוב פטנטים בתחום שהוא יחסית מעט מאוד מפרש. כי מה שאמרת קודם זה שחשבתם על הבעיה שאף אחד עוד לא חשב עליה. לא רק שלא חשב.

שאף אחד עוד לא נתקל בה. הם פתרנו את הבעיה שגוגל רק היום נתקלים בה, כי לפני שלוש שנים הם היו עם 53 קיוביטים. הם עבדו על בעיות קטנות. גוגל התקדמו צעד אחרי צעד, כמו כל מהנדס נורמלי ושפוי, ואמרו, אוקיי, את הבעיה של הסקייל הביליוט נתחיל לפתור כשנגיע למשהו שקרוב לסקייל הביליוט. ואלון והצוות שלו עבדו בצורה הפוכה.

אמרו, בואו נפתור את הבעיה הגדולה. נסגור לכל המתחרים את הדלתות כניסה לפתרון הבעיה על דרך שנסגור אותם עם פטנטים כבר עכשיו ונבנה ארכיטקטורה שכשהם יגיעו לנקודה שבה עוד שלוש שנים רוצים להגיע לסקיילביליות אנחנו כבר יהיה לנו את הפתרון ביד ונוכל לשים עליהם שולחן להגיד להם היי תראו יש לנו פתרון רוצים? אוקיי וזה השתי מיליון דולר הראשונים נכון ואז הגעתם להיתכנות תיאורטית, נכון? באיזושהי סימולציית מחשב או בעצם חשיבה, בדקתם את הכל מראש. כמה גייסתם אחרי זה?

בסך הכל גייסנו 35 מיליון דולר. אוקיי, ומה האנד גיים שלך? האנד גיים הוא לפתח מחשב של מיליון קיוביטים, אם זה למכור מחשבים שלמים, אם זה לתת סרוויסס. בדרך אנחנו, ופה קצת לא יכול להיכנס לפרטים, אבל שיתופי פעולה, את מבינה כבר שהם פיטינג מאוד מאוד חזק בין החברות שעושות היום קיוביטים. ויש להם בעיה של סקייל, לקחת את הטכנולוגיה שלנו ולהכניס בתוך המוצר שלהם ולא לבנות מגרש כדורגל.

לקחת את הקיוביטים שלהם ולהכניס גם הם מיליון במקרר אחד. אז זו שאלה ביזנסית. ותמורת כמה את מוכנה למכור את הטכנולוגיה הזאתי? זו השאלה הכי מעניינת, כי בסופו של דבר קוואנטום קומפיוטינג, מחשוב קוואנטי, זה עניין שכרגע לא ברור כל כך מה המודל העסקי שלו. מי הלקוחות שלך?

כמה הם משלמים? איך נראית עסקה? איך נראה מודל עסקי של חברת מחשוב קוונטי? אז אם נסתכל על קורמקור, מה שאנחנו עושים בעצם, אנחנו מחזיקים שני מודלים. אחד זה אנחנו שומרים לעצמנו את החופש ועובדים על לפתח את כל המחשב.

החזון שלנו זה לפתח מחשב שלם. ברגע שהגעת לזה, את פורצת שוק שמדברים, מקינזי מדברים על שוק של בין טריליון לשני טריליון דולר ב-2035, שאנחנו עוד מצליחים להביא אותו ל-2030. אז זה מודל אחד, ואז זה בעצם שוק אינסופי. כי זה ההולי גרייל. בדרך להגיע לשם, בגלל שהטכנולוגיה שלנו היא לא דורכת על השחקניות המובילות, אלא היא ממש ממש משלימה אותם, זה בדיוק מה שהם צריכים, אפשר לייצר ביזיס על ידי פרטנרשיפס ולעשות אינטגרציה של הטכנולוגיה שלנו לתוך השחקנים הענקיים היום שיש ולפתור את בעיית הסקייל עבורם.

אוקיי, זה נשמע לי אבל חזון ענקי לבנות את המחשב הקוונטי, כאילו... גוגל, איי-בי-אם, אמזון, כולם מנסים לעשות את זה, למה שסטארט-אפ ישראלי קטן, לעומת הכספים שלהם יש, יצליח לעשות את זה? אז קודם כל, זה מה שאנחנו עושים. אני חושב שיצרנו צוות, אנחנו רואים 25 אנשים, שילוב נדיר, באמת לדעתי, אני לא יודע אם בעולם יש שילוב כזה של פיזיקאים ומהנדסים, עם כל כך הרבה דיסציפלינות על שטח מאוד מאוד קטן, שעובדים ישירות אחד עם השני בצורה מאוד מאוד יעילה על כל הדיסציפלינות האלה. אנחנו ממש בונים כרגע את כל המחשב, אנחנו ייצרנו קיוביטים, הקיוביטים שלנו עובדים, אנחנו מייצרים את הקונטרולר הדיגיטלי הזה, השיתוף פעולה הזה עם הפאב הוא מאוד מאוד אינטנסיבי, והעולמות שאני בא מהם הם בכלל האזורים האחרים המשלימים של איך אני שולט על הקיוביטים, הקונטרול וכל הפול סטאק.

דברים שברקע של 25 שנה זה מה שאני עושה, אנחנו פשוט חושבים שאנחנו יכולים לעשות את זה. אני חושבת שזה מדהים אגב שכמה ישראלים יש לנו את החוצפה לבוא ולנסות לפתור בעיות שכל העולם מתמודד איתן, וזה גם מאוד אמין, אני חייבת להגיד, שכאילו יש לנו סיכוי. איך המדינה מעורבת בדבר הזה? הרי סין, ארה״ב, כולם במרוץ מטורף שיהיה להם את המחשב הקוונטי הראשון, אז אם לקואמקור יש את המחשב הקוונטי הראשון, איפה מדינת ישראל מעורבת בתוך זה? וואו, אז קודם כל חייב להגיד פה משהו לגבי מדינת ישראל.

אני חושב שהמדינה זיהתה את זה בדיוק בזמן. את יודעת, טכנולוגיה, צריך להיזהר לא להיכנס אליה מוקדם מדי, כי אז את יכולה להתייבש ואולי לא באמת קורית, ולא מאוחר מדי, כי אז הספסת רכבת. המדינה השכילה לשים את היד על הדבר הזה, והגדירו תוכנית קוונטים אחד, הושקע 1.2 מיליארד שקל למדינת ישראל, נראה לי זה מאוד יפה הסכום. אנחנו קיבלנו מהמדינה משהו כמו 5 מיליון דולר עד עכשיו, ובלי מדינת ישראל חד משמעית קואמקור לא הייתה קיימת. אוקיי, מה זה מדינת ישראל?

מדינת ישראל זה הרשות לחדשנות. לא, אני לא חושב שמפרגנים להם מספיק, אבל הרשות לחדשנות משקיעה סכומים אדירים בהייטק, בחדשנות, והרבה סטארט-אפים צומחים משם. והיא משקיעה דווקא במקומות שהם כל כך מסוכנים וכל כך ריסקיים. שוויסיז לא משקיעים בהם, זאת אומרת שם אין קשר שוק, אין בעיה, משאירים את זה למשקיעים, אבל למשקיעים דווקא במקומות שהם אומרים, אני רוצה שזה ייכשל על טכנולוגיה, לא על שום דבר אחר. זאת אומרת, אני רוצה את ארוחת ההיתכנות הזאת, אני רוצה להשקיע בה בדברים הכי מסוכנים, כי משם באים הדברים הכי מעניינים.

ובהקשר הזה, הרשות באמת השקיעה, אני כבר בשלושה סבבים, לאורך כל הגיוסים. האופן שבו קמנו זה על ידי הכסף של רשות החדשנות. מה אתם חושבים שהיתרון הגיאופוליטי של ישראל אם יש לנו מחשב קוונטי ראשון או מחשב קוונטי הכי חזק בעולם? זה כמו קורגריני ברמת האסטרטגיה כאילו. לדעתי זה אפילו ברמה של פצצת אטום, זה נשק אסטרטגי.

בניגוד אבל לפצצת אטום, זה מייצר דברים טובים, זאת אומרת זה לא סתם שוכב שם ומאיים על כל העולם. אפשר לפתח תרופות וחומרים ולחקור את הטבע בצורה הרבה יותר עמוקה ולהמציא דברים. עם אנרגיה גרעינית אפשר מצד אחד לייצר חשמל, מצד שני אפשר לעשות קצת אטום. זה כמו אנרגיה גרעינית, אפשר גם לפצח את כל העצפנות של האויב. בדיוק.

אלון, אמרת לנו בתחילת הפרק שיש לך שלושה ילדים, קריירה באמת מאוד מרשימה, נשמע לי מאוד קשה לעזוב. ולהתחיל סטארט-אפ באחד התחומים הכי קשים, עם אחת הבעיות הכי קשות של האנושות כרגע. איך בכלל עשית את זה, ואיך הצוות שלך עשה את זה? אז האמת שזה כמו, קרה לי כמה פעמים בעבר, זה מתחיל מסקרנות. כאילו, את נכנסת למשהו מסוים, מתוך סקרנות מתחילה לחפור את התחום, לא בשביל לעבוד או לעשות משהו או להקים סטארט-אפ, אלא מתוך עניין.

והעניין הזה מוצא את עצמי מתחפר פנימה, ולאט לאט, מבין את העולם, מבין את הקסם שיש בדבר הזה, ואז את מגיעה לשלב הזה שאת רואה את הקיר ורואה למה אנשים מתקשים ובמה הם נחסמים, ופתאום באים רעיונות. ומתוך הדבר הזה בעצם זה כבר הופך להיות, וואו, יש לי ביד משהו מאוד מאוד מיוחד, איך זה שאני לא אלך ואעשה איתו משהו? ואז נכנסים כבר להיריון, ומשם כבר הדרך חזרה היא כבר בעייתית. ואיך נראית השנה הראשונה שלך? השנה שעוד אתם, יש לכם רעיון, יש לך שותפים?

כן, אז כשהגיעה הנקודה הזאת בעצם, אז אני עוד הובלתי את הקבוצה, את האלגוריתמיקה, הייתי ארכיטקט במובילה, קבוצה של הרדאר, וכמו שאמרתי, סיפרנו על זה, על הריסק, היה פה מאוד מאוד מאוד גדול, זאת אומרת, עד שלא הרמנו את כל הדבר הזה וראינו את זה בסימולציות עובד, לא ידענו בכלל אם זה אפשרי. אז בשלב הזה, פה הגעתי לאסף, הגייסנו כסף קטן ועשינו את זה בפעילות שהיא אינקובציה בצד, עם קבוצה של אנשים, זה אפשר לקחת לשי, לצאת לשנת שבתון, הוא עזב את הטכניון, לשנת שבתון, עבד במשרה מלאה בחברה, עם עוד קבוצה קטנה של אנשים, ובעצם עשינו אינקובציה להבין ולפתח את כל הארכיטקטורה הזו ולראות אם אפשר להגיע לדבר הזה. זאת אומרת, אני עד הרגע, עד הרגע האחרון, לא ידעתי האם אנחנו מסוגלים לעשות את זה או לא. אז בעצם אתה בסייד האסל, תוך כדי משרה מלאה, ממנכל חברה, ביישוב, חשוב לציין. ביישוב, ממנכל חברה, שותף שלך לוקח שנת שבתון, ששוב, זה אנשים עם קריירות סופר מפוארות, משפחות בבית.

פרופסור מברקלי שחזר לארץ והקים את המעבדה למוליכות על, עוזב את המעבדה שלו ונכנס שנה שלמה להבין, לענות על השאלה, האם אנחנו יכולים לעשות את זה? האם זה אפשרי בכלל? כן. וזה השלב הזה. נכון.

ואת השלב הזה ממנה בעצם רשות החדשנות ו-Earth and Beyond. נכון מאוד. שזה בעיניי אחד האתגרים הכי גדולים לכל יזם. חשוב להגיד שמדובר פה באירוע חריג, מאוד מאוד חריג. בסוף, הסיבה שאפשרנו את הדבר הזה, כי מוטלת פה על הכף בעיה עם סיכון מטורף ברמת הפיזיקה הבסיסית שהאנושות מודעת אליה.

אלון והצוות שלו פתרו פה בעיות של טמפרטורה שאף אדם סביר לא חשב שניתן לפתור ואף אדם סביר לא חשב לצורה שהם פתרו אותה והתהליך הוא תהליך באמת מסוכן ככה שחשבנו עצמנו אוקיי מה עדיף לא לנסות או לנסות עם איזושהי הפחתת סיכונים ש... קצת כופפנו את מה שאנחנו מרשים לעצמנו בדרך כלל. טוב, אז קודם כל, וואו, כמה מידע. תודה רבה ששיתפתם את זה והסברתם בצורה הכי ברורה שאפשר. והבנו כאן שמחשוב קוונטי זה הרבה מאוד כסף, וכבר מזמן לא תיאוריה, אלא מתחיל לעבוד, ואולי מתישהו בעתיד כבר לא רחוק יתחיל לרוץ על מיליון קיוביטים.

אז קודם כל תודה רבה אסף ותודה אלון ששיתפתם והסברתם. בכיף, בכיף.

עולם חדש, אני שרון סובריאגו וניפגש בפרק הבא כשנמשיך לפרק את הטכנולוגיות שנראות כמו מדע בדיוני אבל הופכות למציאות ממש כאן ורק נזכיר שאם אתם רוצים להמשיך להאזין תלחצו על כפתור המעקב ואם אהבתם תדרגו את הפודקאסט וגם אם יש לכם שאלות לכל המומחים החכמים שלנו רק להמשיך בקבוצת הדיונים בוואטסאפ הלינק בתיאור הפרק וכמובן תודה לרשת עושים היסטוריה לידו שקד הטכנאי ולראות שוקר המפיקה והעורכת איזה כיף להיות איתכם. תודה רבה. איזה כיף, תדרו גבוה. גבוה מאוד, יש לנו עוד הרבה פרקים