בנג: מה היה לפני המפץ הגדול? [התשובה]

היי, אני דורון פישלר, זאת התשובה.

אתם שולחים לי שאלות, ואני עונה עליהן. ככה זה עובד. וזה יפה שמאתגרים אותי בשאלות קשות, כי זה מה שאני רוצה. לפעמים אבל מגיעות אליי שאלות שכבר דיברתי על זה פעם, שאני קורא להן שאלות פרס נובל. שאלות שזה מאוד מחמיא מצידכם לחשוב בכלל שאני אוכל לענות עליהן, אבל זה פשוט לא מאוד סביר.

למשל, השאלה הזאת. מה היה לפני המפץ הגדול?

את השאלה הזאת אני קיבלתי מאופיר ומדפנה ומכדור טניס ושירה ויעלה נחמדה מאוד ומאוזינית הפוזיני ומישהו אקראי ודנה שהיא בעצם מעיין ופצצות לגבות ואיתן הלוחם הגלקטי והד והמון המון אנשים קיבלתי אותך הרבה מאוד אני לא אמרתי את שמות של כולם סליחה לכל מי שלא אמרתי המון אנשים שאלו אותי את השאלה הזאת עכשיו התשובה לשאלה הזאת היא מאוד קלה ולא צריך לבזבז עליה זמן, אתם לא חייבים אפילו להקשיב לכל הפרק כדי לדעת את התשובה, אני יכול להגיד לכם אותה כבר עכשיו. התשובה היא, אני לא יודע. הסיבה שאני לא יודע, ואני גם לא יכול לברר, היא שאף אחד בעולם לא יודע. אם מישהו פעם ידע, הוא יקבל על זה פרס נובל. ואני די בטוח שכשזה יקרה, כשתתפרסם בפעם הראשונה התשובה על השאלה, מה היה לפני המפץ הגדול?

זה כנראה לא יהיה בפודקאסט בעברית שכולל ריכוז תמוה של אזכורים של חתולים. זה יהיה במאמר בסיינס או בנייצ'ר שעבר ביקורת אמיתים וכולל הרבה מאוד נוסחאות ומושגים שלא אני וסביר שגם לא אתם יכולים להבין והתפרסם על זה ספר ומיד אחר כך עוד חמישה ספרים והרבה מאוד ראיונות בדברים בעולם, זה יהיה עניין מאוד גדול. כשזה יקרה. אבל נכון לכרגע, ואולי לנצח, אף אחד לא יודע מה היה לפני המפת הגדול, או האם היה משהו לפני המפת הגדול, או האם השאלה הזאת הגיונית בכלל. אבל זאת עדיין שאלה מעניינת.

אז חשבתי שאולי אני אסתכל עליה בכל זאת, למרות שהתשובה בסוף, אני אומר לכם עכשיו, לא יהיה טוויסט בסוף, התשובה תהיה אני לא יודע. זה לא הולך להיות מפתיע. מה שכן הפתיע אותי זה עד כמה אני לא יודע. כי אני חשבתי שאני בגדול יודע מה זה המפת הגדול. מתברר שאני לא.

התמונה שהייתה לי בראש, ואולי גם לכם, של המפת הגדול היא כזאת. המפת הגדול. הוא ההתחלה של היקום לפי המדע. פעם, לפני הרבה מאוד זמן, לא היה כלום, ואז זה התפוצץ. משום מה.

הייתה סינגולריות, שזאת מילה שאני מכיר, כי מדברים עליה הרבה בנושא הזה, זאת נקודה אחת שבה היה... הכל, והיא פשוט קרתה מתוך הכלום ומשם הכל התחיל. זה בקווים כלליים המפת הגדול, נכון? אז זהו, שלא נכון.

מתברר שרוב המדענים שעוסקים בנושא הזה היום בדעה שזה, הדבר שתיארתי עכשיו, לא קרה. אז אם זה לא המפת הגדול... מה זה כן? ומה אולי היה לפני המפת הגדול? ולמה אנחנו לא יודעים את זה?

למה כל כך קשה לדעת את זה? ועל מה בעצם אנחנו כן מדברים כשאנחנו מדברים על המפת הגדול? זאת בעצם השאלה. תכף תבוא תשובה.

אני... לא אוהב את המפץ הגדול. בזה אני מתכוון לא רק לתוכנית טלוויזיה שאני אף פעם לא ראיתי פרק שלם שלה, אבל כל דקה שלה שכן ראיתי הייתה איפשהו בין קרינג'ית לבין מעליבה אותי אישית. אני מתכוון למפץ הגדול, המילים, השם של הדבר הזה בעברית. אני לא אוהב אותו.

הביטוי באנגלית הוא... The Big Bang. ומה שיפה ב-Big Bang זה שבניגוד להרבה מושגים אחרים במדע, הוא לא מסובך. זה פיתוי שמורכב ממילים שילד בן ארבע מבין. מה קרה שם?

היה פיצוץ גדול. Big Bang. זהו. הכי קל בעולם. בעברית היה הגיוני לתרגם את זה הבום הגדול.

אבל לא, אומרים מפץ. למה מפץ? מה זה מפץ? מי אומר מפץ? אי פעם אתם השתמשתם במילה מפץ חוץ מבהקשר של המפץ הגדול?

אתם אמרתם מתישהו מפץ בחיי היומיום? או וואו, שמעתם איזה מפץ היה בחוץ? מה, גדול? לא, בינוני כזה. אף אחד לא אומר את זה, אף אחד לא משתמש במילה הזאת.

המפץ הגדול זה לקחת ביטוי שהיה בכוונה מאוד פשוט ויומיומי ולהפוך אותו בכל זאת ל... גבוה ומדעי כזה, כי אנחנו רוצים שיקראו אותנו ברצינות. זה מטופש, אבל מה לעשות, ככה קוראים לו בעברית, אז ככה גם אני אקרא לו. המפץ הגדול הוא דבר שקרה לפני הרבה מאוד זמן. יש איזשהו ויכוח עכשיו על לפני כמה זמן בדיוק, אבל give or take 13.8 מיליארד שנים.

והשאלה הראשונה שצריך לדבר עליה כאן היא איך לעזאזל אנחנו יכולים לדעת משהו על דבר שקרה לפני יותר מ-13 מיליארד שנים. לא היו עדים, כן? אף אחד לא ראה את זה קורה, לא היו אז אנשים, לא היה כדור הארץ. אז איך? אז ככה.

נגיד שאתם עכשיו מסתכלים מהחלון על השמיים, ואתם רואים שם אבוקדו. שזז במהירות לכיוון צפון. למה אבוקדו? כי קצת מיציתי את הבננות. עכשיו, אתם יכולים רק מהרגע החטוף הזה שאתם ראיתם את האבוקדו לדעת כמה דברים עליו.

אתם יכולים לדעת למשל איפה הוא יהיה בעתיד. בעתיד הקרוב מאוד, כמובן. אתם ראיתם באיזה כיוון הוא זז. ולכן אתם יודעים איפה הוא יהיה רגע אחר כך, שזה עוד קצת יותר רחוק באותו כיוון. איך אתם יודעים את זה?

פשוט כי אתם חיים בעולם הזה כבר כמה זמן ואתם יודעים איך דברים עובדים כשדברים זזים הם ממשיכים לזוז אפשר להסביר שזה בגלל חוקי הפיזיקה, שימור התנא וכל זה אבל גם אם לא למדתם פיזיקה אף פעם אז הם יודעים שזה מה שקורה שחקני כדורסל לרובם אין דוקטורט בפיזיקה הם לא עוצרים לחשב את התנא של הכדור הם פשוט יודעים לאן הוא הולך לעוף מספיק טוב כדי לתפוס אותו באוויר אם זורקים כדור או אבוקדו באיזשהו כיוון, הוא ימשיך לנוע באותו כיוון עד שיצרו אותו, פחות או יותר. יותר מזה, אתם יכולים גם להסיק איפה האבוקדו היה רגע לפני שראיתם אותו. אתם לא צריכים מכונת זמן בשביל זה, אתם ראיתם אותו נעמי מדרום לצפון, זה אומר ששנייה אחת לפני שראיתם אותו, הוא היה בנקודה קצת יותר דרומית. ושתי שניות לפני זה כנראה עוד קצת יותר דרומית. כל זה לא עונה על השאלות המהותיות בנוגע לאבוקדו הזה, כמו למשל, למה יש אבוקדו בשמיים?

מאיפה הגיע האבוקדו? מי זורק אבוקדו? אלה שאלות טובות שאי אפשר לקבל את התשובות עליהן רק ממבט חטוף אחד על אבוקדו אף בשמיים, אבל כן, יש דברים שאתם יכולים לדעת על העבר ועל העתיד שלו. פשוט באמצעות העיניים שלכם וחוקי הפיזיקה.

עכשיו, כל האבוקדויים בעולם, למעשה, נמצאים בגלקסיית שביל החלב. שהיא לא הגלקסיה היחידה, יש עוד. כשבני אדם גילו שהגלקסיה שלנו היא לא הגלקסיה היחידה, אלא יש אחרות, מה שלא היה כל כך מזמן, זה היה לפני... 100 שנה בקושי, הם גילו גם עוד דבר מעניין בקשר לגלקסיות האחרות, וזה שהן לא עומדות במקום, הן זזות. והן לא סתם זזות, הן מתרחקות.

הן כולן מתרחקות מאיתנו, ואחת מהשנייה, אם תסתכלו על גלקסיה אקראית, אז היום היא קצת יותר רחוקה ממה שהיא הייתה אתמול. אז באותו האופן שבו אפשר לחשב איפה האבוקדו המעופף היה לפני. שנייה, אפשר גם להגיע למסקנה לגבי גלקסיות. אם אתמול הגלקסיה הייתה קרובה יותר אלינו ושלשום היא הייתה יותר קרובה, אז לפני מיליון שנה היא הייתה עוד יותר קרובה אלינו. אנחנו לא מדדנו אותה לפני מיליון שנה, אבל עדיין אנחנו יודעים שזה נכון.

דבר אחד שנכון לגבי גלקסיות ולא נכון לגבי אבוקדויים, זה שהן נמצאות בחלל. ובחלל, כשדברים זזים באיזשהו כיוון, הם פשוט ממשיכים. אם אתם זורקים אבוקדו כאילו על כדור הארץ, אז הוא יעוף קצת, ואז הוא ייפול והוא יפסיק לזוז בסוף. אבל אם תזרקו אבוקדו בחלל, הוא ימשיך לנוע, לנצח, באותו כיוון שזרקתם אותו, כל עוד הוא לא יילחד בכבידה של איזה אבטיח או משהו. אז זה שאנחנו רואים את הגלקסיות הזאת באיזשהו כיוון עכשיו, זה אומר שהן ימשיכו לנוע באותו כיוון, כנראה לנצח, וזה גם אומר שהן זזו בעבר באותו כיוון מאז ומתמיד, כנראה.

אז אם אנחנו מריצים את כל העסק הזה אחורה, אם בשנה שעברה... כל הגלקסיות יהיו קצת יותר קרובות אחת לשנייה ממה שהן עכשיו ומיליון שנה לפני כן הן היו קצת יותר קרובות אם ממשיכים עוד אחורה אז מגיעים למסקנה שאם תלכו מספיק אחורה מתישהו בנקודה כלשהי בעבר הן היו כולן באותו מקום ואז מסיבה כלשהי הן התחילו להתרחק כל אחת אף ה... למקום אחר, אחת לפה, אחת לפה, אחת לפה, זה היה כמו פיצוץ, כמו בום, כמו בנג, כמו שפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפושפ שהגלקסיות זזות בחלל ומתרחקות אחת מהשנייה כי זה לא שהן זזות בחלל, זה שהחלל בעצמו גדל. שזה נשמע קצת... אההה?

אבל אני פשוט אביא את האנלוגיה הכי נדושה שתמיד נותנים בהקשר הזה כי מה לעשות, היא עובדת. קחו בלון, לא מנופח, ותציירו עליו נקודות עם טוש. עם טוש כי עם עץ זה לא יעבוד. זה פשוט כאילו, זה לא יצליח לצייר וזה סתם יעשה חורים בבלון. עכשיו, אז...

תציירו בנקודות עם טוש, עכשיו תנפחו את הבלון. הנקודות שציירתם לא זזו על הבלון, כל אחת מהן היא עדיין בדיוק במקום שציירתם אותה, אבל הן כולן מתרחקות אחת מהשנייה עכשיו, כי הבלון בעצמו גדל. ההתנפחות של היקום, זה לא שקודם היה המון המון המון חלל ריק, וכל החומר היה מנחוקז בנקודה קטנה, ואז הכל זז הצידה אל תוך החלל על הריק הזה, לא. זה החלל בעצמו שפעם היה קטן ועכשיו הוא גדול. האם זה מוזר לאללה?

כן. האם זה הדבר הכי מוזר שתשמעו בפרק הזה? ממש לא. אוקיי, אז לפני שהיקום היה גדול, הוא היה פחות גדול, ולפני זה הוא היה קטן, ולפני זה הוא היה מאוד מאוד מאוד...

קטן. כמה קטן בדיוק? אני לא יודע. זה משפט שאתם תשמעו הרבה בפרק הזה. אנחנו לא יודעים מה היה הגודל של היקום אז.

זה פשוט משום שאנחנו לא יודעים מה הגודל של היקום היום. אנחנו יודעים כמה רחוק אנחנו יכולים לראות, וזה הרבה. זה משהו כמו 93 מיליארד שנות אור. אבל זה לא הכל. היקום ממשיך גם אחר כך.

דרך אגב, יכול להיות... שהיקום הוא אינסופי. אולי, זאת אפשרות רצינית, אנחנו לא יודעים. אז אם הוא אינסופי, אז מה היה הגודל שלו אז? התשובה היא שהוא היה אינסופי, אבל הרבה יותר קטן.

אל תחשבו על זה יותר מדי, זה לא בריא. בכל אופן, אז כשתבינו באיזה רמה של קיווץ מדובר, אז כשאנחנו מדברים ממש על חלקיקי השניות הראשונות של המפת הגדול, אז סדרי הגודל שאנחנו מדברים עליהם זה שכל מה שביקום הנראה, כלומר החלק שאנחנו רואים של היקום, ה-93 מיליארד שנות אור האלה, כל זה היה מרוכז איפשהו בחלל שבין גודל של כדורגל לבין גודל של אטום. זה קטן. וכשהיקום היה כל כך קטן, הוא לא נראה כמו שהוא נראה עכשיו. זאת אומרת, זה לא שהכל היה אותו, כמו עכשיו, אבל...

קטן יותר, זאת אומרת, איים קטנים של כוכבים בים ענק וריק ברובו. לא, החלל היה קטן יותר, אבל כמות החומר הייתה אותו דבר. כלומר, הוא פשוט היה מאוד מאוד מאוד צפוף. ולכן גם מאוד מאוד חם. שוב, אני לא אכנס למספרים מדויקים, כי יש כל מיני הערכות וכל מיני זמנים, אבל...

שתבינו כשמדברים על זה, אז נזרקים לאוויר מספרים שנשמעים דמיוניים לגמרי. כלומר, מספרים כמו טמפרטורה של אוקטיליון מעלות, או ספטיליון, או נוניליון. כשאין לטמפרטורות שלידם השמש נראית כמו אנטארקטיקה ביום סגריר. בחום כזה היקום הוא מרק סמיך וצפוף מאוד מאוד של חלקיקים שלא יכולים אפילו להתחבר אחד לשני או להתארגן באיזושהי צורה. בגלל החום, שום דבר לא יכול להתחבר בחום כזה, כלומר אפילו אטומים אין, רק כשהוא גדל בהרבה והתקרר, אז כל המראה כזה התחיל להתארגן בגושים, שבהתחלה היו אטומים ואחר כך גז ואז כוכבים.

כל זה קרה. כמה שזה ביזארי, זה קרה, אנחנו יודעים שזה קרה. אנחנו, אני לא אוהב להשתמש במילה אנחנו כשהיא לא נכונה, שזה כמעט אף פעם, אבל כאן כשאני אומר אנחנו, אני מתכוון למין האלה.

אנחנו יודעים שזה קרה כי ראינו את זה. כלומר, נכון שלהגיע למסקנה הזאת זה קצת יותר מורכב מפשוט להסתכל על אבוקדו מעופף, אבל עדיין העיניים שלנו וחוקי הפיזיקה אומרים שזה קרה. יש הרבה עדויות לזה, זה לא רק הכיוון שהגלקסיות זזות בו, יש עוד עדויות, יש קרינת הרקע הקוסמית, ואין ויכוח בין מדענים על כך שהדבר הזה קרה, היקום פעם היה מאוד מאוד קטן ומאוד מאוד חם. אבל יש עוד הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים, ובהחלט יש עליהם ויכוח בין מדענים. קודם כל, מה שכל זה לא נותן לנו זה את התשובה לשאלה למה זה קרה.

כלומר, אוקיי, היקום היה קטן ומאז הוא גדל. למה? אנחנו לא יודעים. אנחנו רואים את זה קורה, כמו שאנחנו יכולים לדעת מה קרה לאבוקדו או מעופף, אבל אנחנו לא יודעים למה. אנחנו רואים שהיקום מתרחב, אנחנו לא יודעים למה זה קורה, זה קשור לאנרגיה האפלה, שזה דבר שאנחנו לא ממש יודעים מהו, הקלטתי על זה פרק פעם.

חוץ מזה, הקוסמולוגים מסכימים בגדול על ההיסטוריה של היקום עד לרגע הזה שהוא היה מאוד מאוד קטן ומאוד מאוד חם. מה קרה לפני זה? בקשר לזה הם מתחילים לריב.

הסיבה שאנחנו יכולים להסיק דברים על תנועה של אבוקדויים או של גלקסיות במרחב היא שאנחנו מכירים את חוקי הפיזיקה. אלה החוקים שלפיהם הקום עובד. גרביטציה, אלקטרומגנטיקה, דברים זזים כשמזיזים אותם, אם זורקים משהו למעלה הוא ייפול למטה. אלה החוקים, אנחנו יכולים לסמוך על זה שהחוקים האלה תמיד נכונים.

העניין הוא שאנחנו מכירים... שני סטים של חוקים ליקום. מצד אחד ישנה הגרביטציה, הכבידיים. ניוטון דיבר על זה, איינשטיין שיפר והרחיב, וזה הדבר שאיתו מסבירים התנהגות של דברים גדולים וכבדים, כוכבים, גלקסיות, כאלה דברים. מצד שני ישנה מכניקת הקוונטים.

אוקיי, זאת אזעקת הקוונטים שלי. פשוט אני ממש מזמן נתקנתי אזעקת קוונטים כדי שאני לא אתפתה לדבר על קוונטים אף פעם כי קוונטים זה נוראי. רק מה, אחרי שהאזעקה הזאת הופעלה בטעות באיזשהו פרק, אז אנשים התלוננו שזה הביא לאותם כי זה אזעקה ומי רוצה לשמוע אזעקות עכשיו. אז שיניתי את זה לרינגטון הזה, שנייה אני אנתק. אוקיי, אוקיי, אז יש את תורת הקוונטים, זה הדבר שמסביר איך עובדים דברים מאוד מאוד קטנים, חלקיקים תת אטומיים.

כבידה טובה בלהסביר דברים כבדים. מכניקת קוונטים מסבירה דברים מאוד קטנים. שתיהן נכונות, הן פשוט לא עובדות ביחד. זה כמו אננס ופיצה, אלה שני דברים שהם מעולים, כל אחד מהם בנפרד. זה פשוט לא הולך ביחד.

עכשיו, בדרך כלל זה לא משנה, כי כשאתם מתעסקים בדברים בגודל של גלקסיה, לא אכפת לכם מה איזה קווארק עליון יעשה. וכשאתם בתוך אטום, כבידה זה דבר כל כך שולי שאתם ממש יכולים לא להתייחס אליו. זאת אומרת, זה לא מפריע זה שהן לא מסתדרות ביחד. אבל, כשאנחנו מגיעים לשלב שבו כל היקום הוא בגודל של אטום, אז זה דבר שהוא בו זמנית... מאוד כבד ומאוד קטן.

מה שזה אומר זה שאתם לא יכולים להתעלם מאף אחד משתיהם, לא מהכבידה ולא ממכניקת הקוונטים. אז מה החוקים במצב כזה? אנחנו לא יודעים. אנחנו לא יודעים מה קורה במצב כזה. עובדים על זה, מנסים להגיע לשילוב של מכניקת הקוונטים, והיחסות שיסביר בגדול...

הכל, עובדים על זה כבר איזה 100 שנה, בינתיים זה לא הצליח אבל ממשיכים לנסות. העניין הוא שעד עכשיו אנחנו יכולנו להניח שאם ראינו את הכל זז בכיוון אחד, אז זה זז בכיוון הזה גם קודם, זה נשמע הגיוני. עכשיו אנחנו פשוט כבר לא בטוחים בזה כי אנחנו לא יודעים איך החוקים שלהם כמו עובדים במצב כזה. אם ראינו מתעלמים לגמרי מהעובדה שיש קוונטים בסביבה ופשוט ממשיכים באותו קו. זאת אומרת, היקום היה קטן, אז קצת לפני זה הוא היה עוד יותר קטן.

וככה אנחנו ממשיכים רק עוד חלקיק זערורי של שנייה אחורה, אז היינו מגיעים לנקודה שבה המרחק בין כל הדברים ביקום לא היה סתם מאוד מאוד קטן. הוא היה אפס. סינגולריות קוראים לזה. ואני לא יודע איך להתחיל לדמיין את זה בכלל.

אבל פיזיקאים לא סובלים סינגולריות. כי סינגולריות הורסת הכל. שום דבר לא עובד בסינגולריות. כשמנסים לחשב משהו בסינגולריות... איזושהי נוסחה, איזשהו דבר, פתאום אתם גם צריכים להכפיל דברים באינסוף או לחלק אותם באפס ושום דבר לא הגיוני וכל חוקי הפיזיקה נשברים.

אז בגדול כשמדענים רואים סינגולריות הם בורחים. כלומר, אם אנחנו מזהים בתיאוריה שלנו שזה מגיע לסינגולריות, מה שזה באמת אומר זה אנחנו לא באמת מבינים מה קורה פה. כי החישובים כאן לא הגיוניים. אז לא. רוב המדענים לא חושבים שהיקום באמת היה פעם בגודל אפס, מה שזה לא אומר.

בגלל כל העסק הזה יש בלבול בעניין למה אנשים בכלל מתכוונים כשהם מדברים על המפץ הגדול. אם כשאתם אומרים המפץ הגדול אתם מתכוונים לתהליך שבו היקום היה פעם נורא קטן ואז הוא גדל והתרחב, הפיצוץ, כל הדבר הזה, אז כן, זה בהחלט קרה, יש הסכמה על זה, במובן הזה זה עדיין קורה, אנחנו עדיין במפץ הגדול. אבל הרבה פעמים אנשים מדברים על המפץ הגדול בתור נקודת ההתחלה, כלומר הנקודה שבה הזמן התחיל, הסינגולריות. לפעמים תשמעו אנשים מדברים על מה שקרה שנייה אחרי המפץ הגדול, או על פי שנייה אחרי המפץ הגדול, מה שהם מתכוונים אליו זה למדוד את הזמן מהסינגולריות, אבל אנחנו בכלל לא בטוחים שזה בכלל קרה. זה מבלבל.

טוב, אז היקום היה פעם מאוד חם ומאוד קטן, את זה אנחנו יודעים. אוקיי, מה היה לפני זה, אנחנו לא יודעים. אבל יש השערות מעניינות בעניין. קודם כל, מכיוון שאנחנו לא בטוחים שלפני שהיקום היה קטן הוא היה עוד יותר קטן, אז אולי לפני שהיקום היה נורא קטן, הוא היה גדול. כלומר, היה יקום בגודל סביר בשביל יקום, והוא התכווץ, הוא קרס לתוך עצמו, הוא התכווץ הכי הרבה שרק אפשר, ואז מתברר שהתשובה לשאלה מה קורה כשדוחסים חזק חזק את כל היקום לשטח נורא נורא קטן, היא שהוא מתפוצץ.

והפיצוץ הזה הוא מה שפורס אותו מחדש. זה נשמע אינטואיטיבית הגיוני, הסיפור הזה. אז אולי אנחנו פשוט נמצאים באחד מתוך מחזור אינסופי אולי, של יקומים מתכווצים ומתפשטים. כל פעם היקום מתפשט, ואז מתכווץ חזרה, ואז עוד פעם מתפשט, כמו לב שפועם מאוד. מאוד לאט.

לרעיון הזה קוראים, במקום הביג בנג, קוראים לו הביג באונס. הקדרור הגדול, אני מניח. וזה רעיון יפה, כי ככה כל סוף הוא התחלה חדשה. יש אבל בעיה עם הרעיון הזה. והבעיה היא שפשוט לא נראה שהיקום שלנו עושה את זה.

כלומר, ככל שאנחנו רואים, היקום שאנחנו נמצאים בו כרגע, לא מראה שום סימנים שהוא עומד להתרסק ולהתכווץ אי פעם. להפך, הוא מתרחב והוא רק מתרחב מהר יותר ויותר כל הזמן. ככל שאנחנו רואים כרגע, נראה כאילו הוא פשוט ימשיך להתרחב לנצח. אז זה לא נראה הגיוני, כאילו למה היקום הקודם שהיה פה... קודם התכווץ, אבל זה שלנו לא.

או שאנחנו מפספסים בזה משהו מאוד יסודי שיגרום ליקום כן להתכווץ בסופו של דבר. אלה שאלות. ויש כמה מודלים שמנסים לסדר את זה, לראות איך זה בכל זאת יכול להיות הגיוני.

חלק מהם ממש מוזרים. יודעים מה, אם אנחנו כבר עוסקים פה בחלל וזמן וכאלה דברים, אז למה לא להתפרע עד הסוף? תשמעו את התיאוריה מהיותר מוזרות. היא אומרת ככה, היקום שלנו לא מתכווץ, והוא לא מתכוון להתכווץ, הוא מתפשט, והוא ימשיך להתפשט. הוא ימשיך להתפשט במשך פרק זמן מטמטם באורכו, עד שהכוכב האחרון כבר קבע, החלקיק האחרון התפרק, החור השחור האחרון כבר התאדה.

הוא התפשט עד ל... מות החום של היקום, כלומר המצב שבו היקום כולו הוא הכי פרוס שיכול להיות, הכי הומוגני, הכי משעמם והכי מת. אבל, וזה הקטע המוזר, במצב הזה, כשאין ביקום כבר שום חלקיקים עם מסה, אז המושג של גודל מאבד משמעות. כלומר, מבחינה מתמטית, היקום העצום והדליל והמת הוא אותו הדבר כמו יקום זערורי ורותח. ואז מתחילים שוב.

יש עוד מפץ גדול.

להגיד לכם שאני מבין איך בדיוק זה עובד? לא. אני לא מבין. אבל הרעיון הזה הוא לא סתם איזה משהו הזוי שאיזה תמהוני העלה באינטרנט. כל היקום הוא בעצם תפוז, וזהו.

לא, את הרעיון הזה העלה רוג'ר פן רוז, שהוא פיזיקאי מהכי מכובדים שיש בעולם, זוכה פרס נובל והמון פרסים אחרים. זה רעיון מפורט ומנומק, יש מאמרים רציניים שהתפרסמו בספרות אקדמית, זאת תיאוריה מדעית לגיטימית. זה לא אומר שהיא נכונה. ואני לא אומר את זה כי אני חושב שאני מבין בפיזיקה יותר מפנדרוז או שאני קובע מה נכון ומה לא, אני ממש לא, אבל רוב המדענים שעוסקים בתחום הזה לא חושבים שהדבר הזה נכון וגם להם יש נימוקים. אז זאת תיאוריה רצינית, כן, אבל מאוד נשאתית ומאוד לא מקובלת.

זה דבר שצריך לזכור כשמדברים על תיאוריות מדעיות, בעיקר בתחומים שבהם אין ממש הסכמה עדיין. לא כל תיאוריה מקובלת באותה מידה, יש רעיונות מקובלים יותר או פחות. עכשיו, הרעיון הזה הוא רעיון מאוד יפה, אבל רק בגלל שהרעיון הוא יפה, זה לא הופך אותו לנכון.

והנה למשל עוד רעיון, וגם הוא לא רעיון מקובל, הוא לא מאוד פופולרי, אבל הוא רעיון לגיטימי.

אני דיברתי על זה שהיקום צמח מתוך סינגולריות, או כמעט סינגולריות, או דבר שמרחוק נראה כמו סינגולריות למרות שהוא כנראה לא. יש מקום אחר ביקום שבו אפשר להיתקל בסינגולריות לכאורה כזאת, וזה בתוך אור שחור. מה בדיוק קורה באמצע חור שחור, אנחנו לא יודעים. ומה בדיוק קרה בתחילת המפץ הגדול, אנחנו לא יודעים. והעניין הוא ששני האנחנו לא יודעיםים האלה, הם די דומים אחד לשני.

רק בהפוך. אז מה אם שניהם הם בעצם אותו הדבר? כלומר, מה שקורה כשכוכב מתרסק לתוך עצמו ומגיע לנקודה של כביכול סינגולריות, הופך לחור שחור, מה שקורה זה שהחומר שהיה בו מתפוצץ והופך ליקום. בתוך החור השחור, או בצד השני של החור השחור, איך שתסתכלו על זה, יש שם יקום. אז אנחנו, היקום שלנו, בעצם נמצאים בתוך חור שחור עצום.

איפה נמצא החור השחור הזה? מן הסתם הוא בעצם חלק מיקום אחר, יקום גדול יותר. ואולי היקום הזה הוא בעצם חלק מיקום גדול עוד יותר. זאת מטריושקה של יקומים. שוב, זה רעיון חמוד, זה לא אומר שהוא נכון, וחוץ מזה גם די אי אפשר לבדוק אותו, כי אנחנו לא יכולים להציץ החוצה מהיקום ולבדוק מה יש בחוץ.

בכל אופן, כל הרעיונות האלה הם רעיונות שאומרים שהמפץ הגדול לא היה ההתחלה. הוא לא היה ההתחלה של היקום, זה לא נכון שלא היה כלום לפניו, היה. אז הוא היה שלב כלשהו בחיים של היקום, אפשר להסתכל על מה שהיה לפני המפץ הגדול בתור היקום הקודם, אבל באותה מידה אתם יכולים להסתכל על זה בתור פשוט שלב שונה בחיים של... אותו יקום, זה כמו הפרפר והזחל, הם שניהם אותו יצור, רק בשלבים שונים של החיים שלהם, זה פשוט עניין של הגדרה.

אבל בכל זאת, המפת הגדול הוא כנראה כן ההתחלה של משהו, כנראה שהוא ההתחלה של מה שאנחנו יכולים לדעת על היקום. אם תיקחו דף נייר שעליו כתוב משהו, עכשיו, תקראו אותו לחתיכות קטנות קטנות, תרטיבו אותו, תמאכו אותו, תלעשו אותו ותדחסו אותו עד שהוא הופך לכדור קטנטן של עיסת נייר. עכשיו, כל החומר עדיין שם, כל המסה עדיין שם, ויכול להיות שמהכדור הקטן הזה של העיסה אפשר לפרוס אותו ולייצר ממנו גיליון נייר בדיוק אותו דבר כמו הקודם. אבל מה שאתם לא יכולים, או שיהיה לכם מאוד מאוד קשה לעשות, זה לשחזר מה היה כתוב על הנייר קודם. כי אחרי שהוא עבר את המאיחה הטוטאלית הזאת, המידע הוא כמעט בלתי אפשרי לשחזור.

אז יכול להיות שכן קרו דברים לפני המפת הגדול, אבל זה איפשהו בין מאוד מאוד קשה לבין בלתי אפשרי לדעת משהו על מה היה בגרסה הקודמת של היקום. אנחנו יודעים דברים על מה שקרה מזמן, כי יש עדויות, יש אור מתחילת היקום, יש כוכבים מוקדמים מאוד, גלי כבידה. אבל אין לנו שום עדויות מלפני המפץ הגדול, כי היה כזה, זה היה מצב כזה קיצוני ומבולגן, שכמעט לא אפשרי שמידע יעבור מצד אחד של זה לצד שני. אז אני לא רוצה להגיד שום דבר באופן נחרץ, כי ממילא אני מדבר פה על מדע שעוד לא גילו, אבל יש מצב שגם אם... היה יקום לפני המפת הגדול, הוא חסום לנו, אנחנו לא יכולים, ואנחנו לעולם לא נוכל לדעת מה בעצם היה שם.

אבל אולי המפת הגדול כן היה ההתחלה. קיימת התיאוריה שאומרת, מה היה לפני המפת הגדול? כלום. כלומר, היקום באמת נוצר מכלום. העניין הוא ששום דבר בפיזיקה הוא לא באמת כלום.

כלומר, כלום הוא לא באמת שום דבר. אוקיי, אני אסביר. במכניקת הקוונטים יש מצב... מה? חשבתי שקיבלתי את זה.

אוקיי, אוקיי, בסדר, טוב. האמת, האמת, יש סיבה שיש את האזעקה הזאת. תראו, זה מסוכן לדבר על קוונטים. זאת הסיבה שאני לא אוהב לדבר עליהן, פשוט מאוד מאוד קשה לדבר על משהו במכניקת הקוונטים בצורה שתהיה גם פשוטה מספיק שאני אבין אותה וגם נכונה מספיק. ניסיתי, אני באמת שניסיתי, אני פשוט לא הצלחתי, זה היה או מסובך מדי או לא נכון מספיק או שניהם ביחד.

אז אני לא אנסה להסביר כאן ועכשיו תוך כמה דקות איך זה עובד, רק שקיימות תיאוריות שאומרות שהיקום התחיל מתנודות במה שאנחנו בדרך כלל מגדירים ככלום.

זה הרבה יותר מורכב מזה, אבל זה כל מה שאני אגיד בעניין כרגע. אז אם המפץ הגדול הוא באמת ההתחלה של היקום, ההתחלה של הכל, ההתחלה של החלל וההתחלה של הזמן, במקרה כזה לשאול מה היה קודם, זאת אותה שאלה הגיונית בכלל. כי קודם זה בנקודה מוקדמת יותר בזמן, ולא הייתה נקודה מוקדמת יותר בזמן מההתחלה של הזמן. אז זה לא שלפני זה לא היה כלום, זה שלא היה לפני זה. אז עצם השאלה מה היה קודם היא פשוט שאלה לא הגיונית.

זה כמו לשאול מה ההבדל בין חלב, או למה השפן כשהוא רץ, או מה שורש הריבועי של מלוח. אין משמעות לשאלה.

מה שמציק לי בזה אבל זה שאם השאלה מה היה לפני היקום היא חסרת משמעות אז גם עוד שאלה שיכול להיות שחשבתם עליה בהקשר הזה גם היא חסרת משמעות למה? למה היקום קיים? כי למה היקום קיים זה אומר מה הסיבה לזה שיש יקום? והעניין בקשר לסיבות זה שהן מגיעות לפני התוצאות תמיד בלי יוצא מהכלל סיבה נמצאת מוקדם יותר בזמן מתוצאה. ומכיוון שאין דבר כזה מוקדם יותר בזמן מהכי מוקדם, אז זה אומר שגם אין ולא יכולה להיות סיבה.

השאלה, מה הסיבה שגרמה לעיקום להיות, היא שאלה שלא רק שאין לה תשובה ולא יכולה להיות לה תשובה, אלא אפילו משמעות. שזה נשמע לי כמו פחות או יותר ההגדרה של...

ככה. ואני גדלתי על זה שככה זאת אותה תשובה. אבל אם זה נכון, זה אומר שהתשובה לשאלה הכי גדולה אי פעם היא ככה. אני לא עומד על זה.

אבל שוב, אני לא יודע שזאת באמת התשובה, או החוסר בתשובה. זאת אחת מהאפשרויות. אני לא עברתי כאן על כל התיאוריות שיש, יש כל מיני תיאוריות בנוגע ל... מה היה לפני המפת הגדול ואיך העסק הזה קרה. אז בכל מקרה, פעם אחרונה.

מה הייתה השאלה?

מה היה לפני המפת הגדול? התשובה היא, אני לא יודע. אמרתי לכם. טוב נו שיהיה. קוונטי.

גדולים או יותר קטנים, ואם אתם אוהבים את הפודקאסט הזה בכלל, אז אולי תשקלו להצטרף לפישלנד, הפטריון של התשובה, ולקבל כל מיני בונוסים כמו לקבל את כל הפרקים יום קודם, את כל הפרקים ועדכונים על הרצאות שאני עושה בלייב על כל מיני דברים, על גיבורי האלגוריתם במיוחד, ועל האירוויזיון, ועל איך יודעים מה נכון ומה לא נכון בעידן ה-AI, ועל הפישלר.קום. תודה רבה לנועה זילברמן שבדקה את הפיזיקה בפרק הזה ושמרה עליי שהדברים לא יהיו קוונטיים מדי. עורכת הסאונד שלי נוי, ייעוץ נציגה מורלית, מוץ, תודה לכל צוות רשת עושים היסטוריה, אני דורון פישלר. הבה, נגילה