רשת עושים היסטוריה

​

מי אני?

שמי רן, ואני אחד הפודקאסטרים הוותיקים בעולם. את הפודקאסט הראשון שלי, "המשחקיה", השקתי (יחד עם איתמר וייסברג) ב-2007: קצת פחות מארבע שנים בלבד אחרי המצאת המדיה החדשה הזו. "עושים היסטוריה", התוכנית שהתחלתי ב-2008, היא הפודקאסט הפעיל הוותיק ביותר בישראל. במשך למעלה מעשור, "עושים היסטוריה" הייתה גם הפודקאסט הישראלי המצליח ביותר: התוכנית הראשונה בעברית שחצתה את קו מאה אלף ההאזנות המצטברות (2009), חצי מיליון האזנות (2012), מיליון האזנות (2013), ועשרה מיליון האזנות מצטברות (אי שם ב-2017, לדעתי, אבל אל תתפסו אותי במילה). "עושים היסטוריה" זכתה שלוש פעמים בתואר "פודקאסט ההיסטוריה של השנה" בתחרות השנתית של האתר GeekTime.

 

ב-2016 ייסדתי, יחד עם דני טימור שותפי, את "פודקאסט ישראל מדיה": חברת הפקות הפודקאסטים הראשונה בישראל, בה שימשתי כעורך הראשי. בסוף אותה השנה השקנו את הפודקאסט "עושים עסקים", ובכך הקמנו את רשת הפודקאסטים הראשונה בישראל אשר נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אמצע 2023, חברים בה למעלה מעשרה פודקאסטים. רבות מהתוכניות ברשת נחשבות למובילות בתחומן בישראל. 

​

במרוצת חמש עשרה השנים האחרונות, אם כן, צברתי ניסיון עשיר ומגוון - הן כפודקאסטר והן כעורך, הן בישראל והן בארה"ב - כך שאתם יכולים להיות בטוחים שכמעט כל עצה, רעיון או הצעה שאתן בספר הם תוצר של ניסיון אישי.

מבוא:

חלק מהמדריכים האחרים הזמינים ברשת טוענים כי כל שנדרש לצורך הפקת פודקאסט הוא מיקרופון זול, תוכנת ההקלטה הבסיסית של 'חלונות' ולא יותר. אל תאמינו להם. זו שטות גמורה. כל אחד יכול לעשות פודקאסט שאיש לא יאזין לו. כולנו גדלנו תוך האזנה לרשת ב', גל"צ ותחנות מקצועיות דומות, ומכאן שכל המאזינים הפוטנציאלים יודעים לזהות מייד תוכנית שהוקלטה והופקה בחובבנות. המרחק בין אצבעו של המאזין והכפתור שמעביר את הנגן אל התוכנית הבאה הוא רק כמה עשרות ס"מ. 

 

מדריך זה יוצא מנקודת הנחה שהקורא מעוניין להוציא תחת ידיו פוקדאסט איכותי. כדי להצליח ולצבור קהל מאזינים רחב יש להשקיע את הזמן הנחוץ כדי ללמוד את העקרונות הבסיסיים של הפקת תוכנית רדיו טובה. זה לא מסובך- הטכניקה קלה והציוד זול וזמין. מדריך זה יסייע לך להקים תוכנית איכותית כבר מהפרק הראשון, אפילו אם מעולם לא נגעת במיקרופון.

 

המדריך נכתב בלשון זכר, אך פונה לשני המינים במידה שווה.

​

שלב מקדים 1: הגדרת המטרה

כמו כל דבר שמתכננים אותו נכון, גם הקמת פודקאסט חדש מתחילה מהסוף. שאל/י את עצמך: מדוע אני רוצה ליצור פודקאסט? השאלה הזו חיונית, כיוון שבחלוף מספר חודשים, אחרי שכבר הפקת מספר פרקים, ללא ספק תשאל את עצמך האם הזמן והמאמץ שהשקעת בפודקאסט אכן השתלמו, והאם כדאי להמשיך ולהפיק את התוכנית. התשובה לשאלה הזו קשורה ישירות למטרה שלשמה הקמת את התוכנית - ומכאן שבלעדי מטרה מוגדרת, סביר להניח שלא תוכל לענות עליה. 

​​

הגדרת המטרה תשפיע גם על התוכן שתיצור. למשל, אם מטרתך להביא לקוחות לעסק שלך או למתג את עצמך כמומחה בתחומך - התוכן שתיצור בפודקאסט יהיה שונה מאוד מאשר אם המטרה היא להרוויח מפרסומות או סתם להפיץ טוב בעולם (שזו מטרה מגניבה לגמרי, כמובן.)

​​

שלב מקדים 2: הגדרת קהל היעד

​

פודקאסטים היא מדיה של נישות - דהיינו, היא לא פונה לקהל רחב, אלא לקהילות מצומצות של מאזינים שמתעניינים בתחום צר כלשהו (למשל, כדורגל, בישול, היסטוריה וכדומה.) מכאן נובע שלעצם הגדרת קהל היעד שאליו אתה מכוון יש השפעה עצומה על התוכן שתיצור. למשל, אם אני מכוון לאוהדי כדורגל באופן כללי, אני צריך לספק להם תוכן על כדורגל מהליגות הישראליות ואולי מחו"ל - אבל אם אני מכוון לאוהדי קבוצת הכדורגל מכבי חיפה, התוכן שיתאים להם יהיה שונה מאוד מהתוכן שיתאים לאוהדי כדורגל בכלל. אם אני עושה פודקאסט על עריכת דין ופונה לקהל יעד של עורכי דין אחרים - התוכן שהם ירצו להאזין לו יהיה שונה מאוד מזה של פודקאסט בנושא עריכת דין שפונה לקהל הרחב. אל תדלגו על השלב של הגדרת קהל היעד. ​

​

בחירת הפורמט המתאים לתוכנית

זו החלטה משמעותית ביותר ויהיו לה השלכות אדירות בעתיד. התייחס אליה בכובד ראש. ישנם שלושה פורמטים בסיסיים ומקובלים, ולכל פורמט ישנם יתרונות וחסרונות.

​

'הרצאה': מגיש יחיד באולפן המדבר ישירות אל המאזין.

יתרונות: זהו הפורמט הקל ביותר להפקה, מבחינה טכנית. נדרש רק מיקרופון בודד, ולשדר ישנה שליטה מלאה על איכות הקול. קל מאוד לערוך הרצאה (עוד על עריכה וחשיבותה בהמשך). התוצאה המתקבלת תהיה כמעט תמיד פודקאסט איכותי ומקצועי, ברמה טכנית גבוהה.

 

חסרונות: המאזין שומע רק קול אחד. מכאן, שאם המגיש לא מוצלח (דהיינו, קולו מונוטוני או דיבורו לא ברור) התוכנית תהיה משעממת. כמו בהרצאה מול קהל, ההנאה שישאבו המאזינים מהתוכנית תלויה לחלוטין, לטוב ולרע, בכריזמה של המגיש. 

 

דוגמא מוצלחת: Hardcore History- פודקאסט על היסטוריה, בהגשת דן קרלין. קרלין הוא וירטואוז: לכל אורך התוכנית הוא משנה את האינטונאציה שלו ומתאים אותה לאווירה אותה הוא מבקש להעביר למאזין. אי אפשר להשתעמם.

​

'דו שיח': שני מגישים המקיימים ביניהם דו-שיח (או ראיון).

יתרונות: הדינאמיקה בין שני המגישים מושכת את התוכנית קדימה. אם המגישים עובדים כצוות, ה'פינג פונג' ביניהם שומר את המאזין על קצות האצבעות ומבטיח שלא ישתעמם. קל להעביר נושא בצורה מעניינת בפורמט של דו-שיח: אפלטון ואריסטו ידעו את זה כבר לפני אלפיים שנה. אחד מהמגישים יכול לשחק את תפקיד ה'תלמיד', למשל, ולהעלות שאלות מנחות למגיש ה'מורה'.

 

חסרונות: הגשה בשניים היא קפיצת מדרגה, מבחינה טכנית, על פני מגיש בודד. הקלטת שני קולות בעוצמה שווה וגבוהה דורשת שני מיקרופונים, או מיקרופון יחיד אך איכותי. אם משתמשים במיקרופון בודד, לצורת הישיבה מול  המיקרופון ישנה השפעה דרמטית על איכות הסאונד. גם רמת רעשי הרקע הנקלטת במיקרופון תהיה בהכרח גבוהה יותר. זאת ועוד - כשעובדים בצוות, חוזק השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה בה. מספיק שאחד המגישים לא יהיה ברמה נאותה כדי לפגום באיכות התוכנית. בנוסף, המאזינים יכולים לחוש מייד בכימיה בין המגישים או בהיעדרה.

 

דוגמא מוצלחת:
'Security Now'- עם ליאו לה-פורט וסטיב גיבסון. ליאו מנחה את התוכנית וגיבסון מספק את הידע הטכנולוגי האינסופי.
'שעה היסטורית'- עם מיכאל הר-סגור ואלכס אנסקי (בתקופה בה הקליטו יחד). הכימיה הנדירה בין הפרופסור המשכיל ושחקן התיאטרון המשובח יצרה תוכנית שהיא אבן דרך בתולדות הרדיו הישראלי.

​

'פאנל': שלושה מגישים או יותר המקיימים דיון באולפן.

יתרונות: כשזה עובד, זה מדהים. הדינמיקה הקבוצתית סוחפת את המאזין וגורמת לרצות להיות חלק מהקבוצה המשעשעת והשמחה. בנוסף, סך כל הידע והניסיון של כל המגישים יחד עדיף בהרבה על פני זה של מגיש בודד.

​

חסרונות: הפקת פודקאסט בפורמט פאנל דורשת השקעה לא מבוטלת בציוד הקלטה. ברוב המקרים יש צורך במספר מיקרופונים ובמיקסר (ראו הסבר בהמשך) כדי להקליט את כל המשתתפים באיכות סבירה. בנוסף, על חברי הפאנל להקפיד על משמעת נוקשה ולא לדבר "אחד על השני". המאזין, שאין לו את האפשרות לראות את השפתיים זזות, יתקשה להתמקד על אחד הקולות. חמש דקות של דיבור בו זמנית - ואפילו המאזין הקשוח ביותר ישבר ויעביר לתוכנית הבאה. על אחד מהצוות לקחת את תפקיד 'המנחה' ולדאוג, ללא פשרות, שכל אחד מדבר בזמנו שלו. 

​

דוגמא מוצלחת: This Week in Tech, עם ליאו לה-פורט. ליאו משדר מאולפן רדיו מקצועי, ומנחה פאנל מתחלף של מומחי טכנולוגיה. האווירה הטובה והקלות שבה מנווט ליאו את השידור הופכים את TWIT לאחד הפודקאסטים המואזנים ביותר בעולם.

​

מה האורך האופטימלי לפרק של פודקאסט?

זו שאלה שמטרידה את מנוחתם של פודקאסטרים מתחילים רבים, וחבל - כי אין לה שום משמעות. מתי בפעם האחרונה בחרתם איזה סרט לראות, לפי האורך שלו? מתי בחרתם איזה ספר לקרוא, לפי מספר הדפים שלו? לאורך של יצירה, אם הוא לא מוגזם (נאמר, סרט באורך תשע שעות), אין משמעות. מה שקובע אם נבחר לצרוך תוכן כלשהו הוא מידת הערך שהתוכן שלנו מביא למאזינים, או בניסוח אחר: 'האם היה לי משתלם להקדיש X דקות מזמני כדי להאזין לפודקאסט?' ("משתלם" במובן הרחב של המילה: מעניין, מבדר, מלמד או כל צירוף של הנ"ל). אם התשובה לשאלה הזו היא 'לא' - המאזין לא יבחר להאזין לפרק הבא, גם אם האורך שלו יהיה 'מושלם', מה שזה לא יהיה...  

מה התדירות האופטימלית של יציאת פרקים?

כמו במקרה של שאלת אורך הפרק, גם לשאלה הזו אין משמעות. יש פודאקסטים מצליחים שמוציאים פרק כל שלושה חודשים, ואחרים שמוציאים פרק חדש כל יום. השיקול היחיד בבחירת תדירות הפרקים היא התדירות שמאפשרת לכם להפיק פרקים חדשים בנוחות, בלי שתצרכו להקריב לשם כך את חיי המשפחה שלכם, חיי החברה או העבודה האמיתית שלכם. אם התדירות גבוהה מדי, תמצאו את עצמכם רודפים אחרי הזנב של עצמכם ומגיעים לתאריך שחרור הפרק עם הלשון בחוץ. השחיקה שלכם תהיה מירבית - והפודקאסט יגיע חיש מהר לקיצור. לכן - עדיף להוציא פחות פרקים מאשר יותר פרקים. 

​

הכנה מוקדמת לעומת ספונטניות?

מידת ההכנה הנדרשת לפרק היא עניין של טעם אישי. אפשר, כמובן, לפתוח את המיקרופון ולהתחיל לדבר על כל מה שעולה בראשך ובראשם של שאר המגישים. גישה זו היא הקלה ביותר, אבל רק לעיתים נדירות מפיקה תוצאות מוצלחות. מומלץ לכל הפחות להכין רשימה של נקודות ורעיונות עליהן אתה או הפאנל עומדים לדבר בפרק. רשימה כזו תסייע לך לשמור על מיקוד וקו-מנחה, תדחוף את התוכנית קדימה מנושא לנושא באופן דינאמי ותשמור שלא 'תתקע' בנושא אחד לזמן רב מדי. אם בחרת להקריא מהדף, הקפד שלא לתת להגשה גוון של 'הכתבה': התאמן על הטקסט לפני השידור כדי שההקראה תהיה טבעית וזורמת.

​

זכויות יוצרים:

איני עורך דין, כך שקשה לי לייעץ בתחום זה. הקו המנחה אותי, באופן אישי, הוא - לא להשמיע יצירות שיש לגביהן סבירות כלשהי (ואפילו נמוכה) שהן נתונות בזכויות יוצרים. לא שירים, לא קטעים מסרטים ותוכניות טלוויזיה ואפילו לא קטעי הקראה מתוך ספרים.

יוצא הדופן היחיד, מבחינה זו, הן יצירות שהאמן שחרר לאינטרנט כ- Creative Common, ואז חובה עליך להקפיד לתת לאמן קרדיט על השימוש ביצירה. ישנן כמה אפשרויות ('דרגות') של זכויות יוצרים על פי Creative Commons: רצוי להעמיק בו ולהבין את ההבדלים בין הדרגות.

​

בחירת ציוד ההקלטה

ראשית, הבה נציג את מרכיבי ציוד ההקלטה הבסיסי.

​

מיקרופון:

זהו פריט הציוד החשוב ביותר, וכל שקל שיושקע בו יניב פירות בתוצאה הסופית. לפני כל דבר אחר, קנה מיקרופון טוב.

איכותו של מיקרופון נמדדת לפי רגישותו (עד כמה הוא רגיש לשינויים בקול) וההענות שלו (עד כמה הוא מעוות את הקול הנקלט). מיקרופונים מסוג 'קונדנסר' ('קיבולי', בעברית) נחשבים לאיכותיים ביותר - אך ברוב המקרים אפשר בהחלט להסתפק במיקרופון 'דינמי'. למעשה, אם סביבת ההקלטה היא רועשת יחסית מיקרופון דינמי עשוי להיות הבחירה הנכונה שכן הוא פחות רגיש ממיקרופון קונדסר. 

​

סוגי מחברים (Connectors): מיקרופונים מגיעים עם אחד משני סוגי מחברים מקובלים: USB ו- XLR. (יש גם מיקרופונים עם מחבר מסוג PL, דומה לזה של אוזניות - התרחקו מהם, מדובר במיקרופונים חובבניים, כנראה).

מחבר XLR נועד להתממשקות עם מיקסר, ולא ישירות אל המחשב. מרבית המיקרופונים המקצועיים עושים שימוש בחיבור זה, שכן כל עולם הסאונד המקצועי רגיל להשתמש בהם וכל ציוד הקול המתוחכם תומך בהם.
מחבר USB נועד להתממשקות ישירה מול המחשב. זהו החיבור הנוח ביותר עבור החובבן שכן הוא אינו דורש שום חומרה נוספת פרט למיקרופון ומחשב. עד לא מכבר מיקרופונים בחיבור USB נחשבו נחותים יותר על פני מיקרופוני XLR, אך כיום ניתן למצוא דגמים איכותיים גם בחיבור זה. 

​

מיקסר / כרטיס קול:

זהו המכשיר שאליו מתחברים מיקרופונים בחיבור XLR. מיקסר בסיסי יכול לקבל לפחות 2 חיבורים שכאלה, בתוספת חיבורים לאוזניות, לנגני CD חיצוניים וכו'. המיקסר מספק חשמל למיקרופון ('מתח פאנטום') ומאפשר לקבוע את עוצמת ההקלטה של כל מיקרופון בנפרד, לסנן רעשים ועוד- ואז להוציא את הסאונד אל המחשב המקליט. למיקסר יש יתרון עבור מי שמקליטים מכמה מיקרופונים נפרדים. הוא מאפשר לקבוע את עוצמת ההקלטה של כל דובר בנפרד, לפצות על הבדלים בין קולות חזקים וחלשים, ובכך ליצור סביבת סאונד אחידה ונעימה לאוזן. המיקסר הוא כלי רב עוצמה בידיו של מי שיודע להשתמש בו כהלכה. החסרון שלו טמון במורכבותו: למי שאינו מגיע מעולם הסאונד המקצועי, המונחים והחיבורים עשויים להיות מבלבלים וקשים לפענוח. אפילו במיקסר פשוט ישנם עשרות כפתורים וחוגות...

​

מחשב ההקלטה:

המחשב עליו נעשית ההקלטה יכול בהחלט להיות חלש יחסית (מבחינת ביצועי מעבד וכו'). ההקלטה אינה מעמיסה על המחשב. השיקול החשוב ביותר בבחירת המחשב הוא הרעש הנפלט ממנו. מחשבים שולחניים נוטים להיות רעשניים מאוד: הרעש שמפיקים המאווררים שלהם עשויים להקלט היטב במיקרופונים הרגישים. אם בחרת להקליט בעזרת מחשב שולחני, השתדל להחליף את המאווררים שלו במאווררים שקטים יותר (הוצאה קטנה יחסית) או להרחיק אותו ככל הניתן משולחן ההקלטה. מקם אותו כך שיהיה רחוק מאלומת ההקלטה של המיקרופון, כפי שהיא מתוארת בדף הוראות היצרן של המיקרופון.

מומלץ להשתמש במחשב נייד. המאווררים במחשבים ניידים שקטים יותר באופן מובהק. יתרון נוסף הוא היכולת להציב את המחשב שולחן ההקלטה בזמן הדיבור כך שיהיה נגיש לכל צורך.

​

ההמלצה שלי:

מכיוון שאני לא טכנאי קול במקצועי, קחו את ההמלצות שלי עם קמצוץ מלח: הן נובעות מהניסיון האישי שלי, שהוא מוגבל ולא מקיף. אני ממליץ לבקר בחנות לציוד אודיו ולהתייעץ עם המוכרים.

​

הקלטה של דובר יחיד: מיקרופון USB (דינמי או קונדנסר) שמתחבר למחשב נייד. לא צריך יותר מזה.

הקלטה של שני דוברים:

אפשרות א': שני מחשבים ניידים שכל אחד מהם מתחבר למיקרופון משלו. כל צד מקליט בנפרד, ואז מאחדים את ההקלטות בתוכנת עריכה. פתרון קל וזול.

אפשרות ב': מחשב נייד אחד עם מיקרופון דו-כיווני, דהיינו מיקרופון שמסוגל להקליט שני דוברים. פתרון קל וזול, אבל המיקרופון קצת יקר יותר ויש יותר רעש רקע בהקלטה.

אפשרות ג': מיקסר קטן (למשל, Zoom ) , שמתחבר מצד אחד למחשב נייד ומהצד השני לשני מיקרופונים דינמיים. זה הפתרון הכי טוב ברמה הטכנית, וגם הכי יקר (משהו כמו 800 ש"ח, נכון לזמן כתיבת שורות אלה.

הקלטה של שלושה דוברים ומעלה:

הקלטה כזו דורשת מיקסר חיצוני בעל 3-4 כניסות, מיקרופונים דינמיים בעלי חיבור XLR וסביבת הקלטה שקטה מאד. כדאי לשקול לשכור את שירותיו של אולפן מקצועי.

​

כיצד להקליט באיכות גבוהה

ראשית, ראוי להדגיש את החשיבות העליונה שיש להקלטה איכותית. הקלטה באיכות טכנית גבוהה חשובה יותר מהתוכן, מהמגיש ומהמוסיקה. המאזין מחליט אם הפודקאסט 'איכותי' או 'לא איכותי' בתוך פחות מחמש שניות מרגע תחילת ההאזנה. אם ההקלטה חלשה, לא ברורה או עמוסה ברעשי רקע- הפודקאסט שלך ייכשל. הנה מספר טיפים להקלטה איכותית:

​

• השתמש בציוד איכותי: ראה סעיף ציוד. אין חובה לקפוץ מייד למים ולקנות את המיקרופון היקר ביותר, אבל אם הקלטת פרק או שניים והחלטת להמשיך בתחום- הכנס את היד לכיס. צפה להוצאה ראשונית של כ-500 שקלים.

• מצא מקום שקט להקלטה: המנע ככל הניתן מרעשי רקע. הקלט בחדר פנימי של הבית, עם מעט קירות חיצוניים הפונים אל הרחוב. נסה להקליט בלילה, כשהבית שקט. אם יש לך גישה למשרד כלשהו אחרי שעות הפעילות של העסק, נצל אותה- זו סביבה שקטה ונעימה.

• חפש חדר עם 'סאונד' טוב: זו דרישה מעט קשה ליישום, אבל כדאי להתחשב בה במידת האפשר. נסה לאתר חדר עם מעט הדים והחזרות. חדרים עם שטיחים מקיר-לקיר, תמונות על הקירות ווילונות כבדים נוטים להיות שקטים יותר מחדרים בעלי קירות ערומים.

• המנע מ'פופים' (Plosives, בלעז): כשמדברים קרוב מדי אל המיקרופון, מקבלים 'פיצוצים'- בומים כתוצאה מפרצי אוויר חזקים. התופעה בולטת במיוחד כשאומרים את האותיות ב' ו-פ'. שמור מרחק של כעשרים וחמישה ס"מ מהמיקרופון, והצב אותו כך שהוא מכוון בזווית של כשלושים מעלות מהפה. ניתן לרכוש גם 'מגן פופים'- מסנן עגול שמוצב בין הפה והמיקרופון, ומפחית את התופעה (אם כי אינו מונע אותה לחלוטין).

• הקפד על עוצמת הקלטה שווה לכל הדוברים: בהקלטה רבת משתתפים, חשוב שכולם יוקלטו באותה העוצמה. אם דובר אחד או יותר נשמעים חלש יותר מכל השאר, הדבר גורם ל'עייפות האוזן' אצל המאזין: הוא נאלץ להתאמץ כדי לשמוע אותם, וחווית ההאזנה נפגמת קשות.

• גוון את הקול: כשדר רדיו, קולך הוא כלי העבודה החשוב ביותר שלך. השתדל לגוון את טון הדיבור ועוצמתו במהלך הדיבור כדי שלא לשעמם את המאזין. דרך מוצלחת להעשיר את הקול היא 'לדבר עם הידיים': לבצע תנועות גוף והבעות בזמן הדיבור (למרות שאף אחד לא יכול לראות אותן). טכניקה זו מסייעת 'לצבוע' את הקול בגוונים דרמטיים ואמיתיים יותר, ממש כאילו אתה מדבר מול קהל. שמור כוס מים לידך בזמן ההקלטה, והרטב את הגרון מדי פעם.

 

ניר סייג, עורך הקול של רשת עושים היסטוריה (בדימוס), תורם כמה טיפים משלו:

• אנא ודאו שאין רעש בסביבה שלכם, עדיף שדלת החדר תהיה סגורה ודברו במרחק של אגרוף מהמכשיר.

• אם אתם רוצים תוצאה טובה יותר, ניתן לפתוח את ארון הבגדים, למקם את המכשיר כשהמקרופון מופנה כלפיכם על מדף שנמצא קרוב לגובה הפנים.

• השתדלו להקליט בפעם אחת (טייק אחד), עדיף בפורמט wave mono.

• אם יש ברשותכם מחשב נייד, התהליך זהה, רק הקפידו לשמור על מרחק קבוע.

• במידה וטעיתם במהלך ההקלטה, עשו הפסקה של שתי שנית, והתחילו להקריא שוב מתחילת המשפט.

• יש מצב שבהקלטה הראשונה לא תגיעו לתוצאה מספקת, נסו כמה פעמים עד שאתם מרגישים שזה נשמע טוב.

​​

עריכת התוכנית:

עריכה היא העבודה שאחרי ההקלטה: השמטת הקטעים הלא מוצלחים, הוספת מוסיקה ואפקטים, סינון רעשים וכדומה. עריכה חשובה לא פחות מההקלטה. פודקאסט לא ערוך הוא נפט גולמי- העריכה היא הזיקוק שממצה ממנו את הדלק הסילוני. הנה כמה מהדברים שכדאי לבצע בעריכה:

​

חיתוך קטעים לא רצויים: אין שום סיבה שהמאזין ישמע הפרעות, שטויות שפלטת, פאשלות בשידור, מכונית שחלפה ברקע וכולי. את כל אלה רצוי לחתוך בעריכה. בנוסף, השתדל לאתר ולמחוק את כל רעשי-הקישור המיותרים, כמו 'אממממ...' ו-'אהההה...'.

הוספת מוסיקה: (בפודקאסט שאינו מבוסס על מוסיקה, כמובן) דיבורים זה לא הכל. מדי פעם ניתן להוסיף קטע מוסיקלי קצר (עד 10 שניות) כדי לסמן הפרדה בין נושאים ומעבר לנושא חדש. למוסיקה יש חשיבות עליונה בפורמט של מגיש יחיד: היא שוברת את שגרת קולו של המגיש, ומכניסה 'אווירה'- דרמטית, קצבית, תוססת, עצובה וכו'- בהתאם לתוכן המלל. יש לזכור שבכל מקרה, קולו של המגיש חייב להיות הדומיננטי והברור ביותר מבין כל קולות הרקע.

איזון עוצמת ההקלטה: עוצמת הדיבור חייבת להיות זהה עבור כל הדוברים. בעריכה ניתן לפצות- עד גבול מסוים- על מצבים שבהם מגיש אחד היה רחוק או קרוב מעט מהמיקרופון ביחס לשאר הדוברים. העזר בתוכנת Levelator כדי לאזן את עוצמות ההקלטה.

סינון רעשים: אפשר לנסות ולהעיף חלק מרעשי הרקע- רעש מאווררי המחשב, למשל- מההקלטה. אל תסמוך על זה. כל סינון, פרט למינורי והזעיר ביותר, פוגם גם באיכות ההקלטה עצמה. סינון חזק מדי עשוי להפוך את הדיבור המוקלט ל'מתכתי' ומלאכותי. השתדל לפתור את כל בעיות הרעשים עוד בשלב ההקלטה. סינון רעשים עובד בצורה הטובה ביותר על רעש שנותר זהה ואחיד לכל אורך ההקלטה, ולא על רעש מקרי ופתאומי.

 

דוגמא מוצלחת:
Radio Lab, עם ג'אד אבומוראד ורוברט קרואוויץ'. ג'אד הוא אחד העורכים הטובים בעולם: להקשיב, ללמוד מה הוא עושה ולחקות.

 

תוכנת עריכה מומלצת:
Audacity- תוכנה חינמית, פשוטה ללימוד. עושה כל מה שפודקאסטר צריך ועוד קצת.

​

הפצת התוכנית

הפצה של פודקאסטים נעשית באמצעות טכנולוגיה בשם RSS. מבלי להכנס לפרטים טכניים, RSS הוא בעקרון קובץ טקסט רגיל המכיל מידע אותו פרקי הפודקאסט וקישורים לקבצי ה mp3 המוקלטים. אפליקציות התומכות ב RSS מסוגלות לפענח את תוכנו של הקובץ הזה ולהציג אותו למאזין בצורה נוחה ואסתטית יותר. 

​

ישנם עשרות (אם לא מאות) אתרים המציעים שירותי אחסון והפצת פודקאסטים. שירות טיפוסי מאפשר לשדרן להעלות אליו את קובץ ה mp3, להוסיף כותרת, תקציר ותמונה מייצגת - ולקבל קישור לקובץ RSS מתאים. 

​

אחרי שיש לנו קישור ל RSS שלנו, רצוי לבצע הרשמה לשני שירותים מרכזיים: iTunes ו Spotify. בשני המקרים, במהלך ההרשמה תתבקשו להזין את קישור ה RSS. מרבית אפליקציות הפודקסטים בעולם ניזונות ממאגר המידע של iTunes, כך שהתכנית שלכם אמורה להופיע ברוב האפלקציות באופן אוטומטי.

​

קובץ הקול

הפורמט הנפוץ ביותר לקבצי פודקאסט הוא, כמובן, mp3. מכיוון שכל הנגנים בעולם תומכים בו, מומלץ להשתמש בו אלא אם ישנה סיבה טובה במיוחד לבחור דווקא בפורמט אחר.

גודל הקובץ תלוי באורך ההקלטה ובמידת הדחיסה. מכיוון שלרוב המאזינים יש, ככל הנראה, חיבור בפס רחב לגודל הקובץ אין השפעה ממשית על חווית המשתמש. השיקול היחיד כאן הוא מגבלת האחסון על השרת המאחסן את הקבצים. 

מידת הדחיסה תואמת לתוכן הפרק. דחיסה של 64 קילובייט לשניה מתאימה לדיבור בלבד. שילוב של מוסיקה בתוכנית ידרוש דחיסה של 96 קילובייט לשניה ומעלה. מומלץ לבחור בדחיסה של 128 קילוביט בשניה - אלא אם ישנה סיבה מיוחדת לבחור בערך אחר. 

מונו לעומת סטריאו: השיקול העקרוני כאן הוא ההשפעה על גודלו הסופי של הקובץ - וכפי שראינו, לגודל זה אין חשיבות של ממש. אפשר לבחור בסטריאו (וליתר דיוק Joint Stereo, שהוא פורמט מעט יעיל יותר מבחינת ניצול נפח הקובץ) אלא אם עולה צורך מיוחד ביצירת קבצים קטנים. 

תיוג הקובץ: ניתן להוסיף לקבצי mp3 תגיות כגון שם היוצר, שם היצירה, הערות וכו' באמצעות תוכנות כגון MP3tag. חשוב למלא שדות אלה מכיוון שנגני mp3 רבים מאפשרים למאזין לבחור את הפרק הרצוי לו על פי התגיות, במקום או בנוסף לשם הקובץ. ניתן גם להוסיף תמונה לקובץ! נצל זאת כדי להכניס את לוגו התוכנית, אשר יופיע על הצג בנגן.

​

שיווק

הפרסום הטוב ביותר הוא, כמובן, פרסום מפה לאוזן (שיווק ויראלי). אם הפודקסט איכותי, כולם יספרו עליו לחבריהם.
הוספת התוכנית למדריך הפודקאסטים שיזמתי היא כנראה רעיון טוב.

ישנם עוד אתרים לועזיים המרכזים פודקאסטים, וחיפוש בגוגל יעלה את רובם. כדאי להרשם גם אצלם, אם כי יעילותם פחותה עבור הקהל הישראלי.

נצל את המדיה החברתית: פתח חשבונות בפייסבוק וטוויטר, ועדכן את מאזיניך בכל פעם שפרק חדש יוצא לאור.

אפשר למאזינים להרשם לרשימת תפוצה, ועדכן אותם באופן יזום בכל פרק חדש.

פתח פורום לתוכנית כדי לשמור על קשר רציף וקבוע עם המאזינים. הם יעלו רעיונות, יתקנו שגיאות ויציעו הצעות חשובות לשיפור. הקשב להם! משוב הוא הדרך היחידה שלך להשתפר.

פרסם את התוכנית בפורומים הרלוונטיים לנושא, שם קרוב לוודאי נמצאים הגולשים שיתעניינו בה. אל תהיה ספאמר! בקש רשות ממנהל הפורום לפני הפרסום, כדי שלא להרגיז את הקוראים.

​

הקמת אתר בית המתאים לפודקאסט

עיצוב אתרי אינטרנט הוא תחום מורכב הדורש מיומנות ועין אומנותית. כל העקרונות הרלוונטיים להקמת אתר מוצלח בכלל, תקפים גם עבור אתר בית לפודקאסט. בנוסף, על אתר המוקדש לפודקאסט להכיל את האלמנטים הבאים במקום בולט:

• קישור לפיד RSS ופיד ל-Itunes: רוב המאזינים המתוחכמים נעזרים בתוכנות המאפשרות להם לקבל פרקים חדשים אל מחשביהם ברגע שיצאו לאור. פודקאסט ללא פיד (Feed) הוא לא פודקאסט- עדכון אוטומטי בדחיפה הוא חלק מהותי מהאופן שבו מאזינים צורכים פודקאסטים. כל שירותי אחסון הפודקאסטים כוללים פידים ל- RSS ו- itunes כחלק אינטגרלי מהשירות שהם מספקים.

• ארכיון התוכניות: המאזינים יכולים- ורוצים- להאזין לפרקים ישנים. אפשר להם גישה נוחה לכל התוכן שהפקת, מחולק לנושאים ואו תאריכים רלוונטיים.

• תיאור מפורט, במלל, של תוכן כל פרק: (Show Notes) לתיאור שכזה שתי מטרות. הראשונה היא להציג בפני המאזין את תוכן הפרק לפני ההאזנה ולגרום לו לרצות להאזין לו: על כן התיאור צריך להיות מושך ומעניין מחד, ואינפורמטיבי מאידך. המגדילים אף מציינים את הנושאים שהועלו בכל פרק לפי נקודת הזמן בהקלטה. המטרה השניה היא הבאת מידע נוסף מעבר לזה שהועבר בשידור: קישורים רלוונטיים, קרדיט לאמנים שהמוסיקה שלהם הושמעה בתוכנית, תיקונים לטעויות שנאמרו בשידור וכו'. תיאור טוב גם מאפשר למנועי החיפוש למצוא את התוכן שלך.

• אפשרות להאזנה ישירות דרך האתר (Streaming) ולא רק בהורדה של הפרק אל המחשב, למי שמעוניין.

• ​

דוגמא מוצלחת:

Security Now- דף התוכנית (כחלק מרשת Twit של ליאו לה-פורט) כולל את כל מה שרלוונטי, ולא יותר. לכל פרק ישנו קישור אל תמליל מלא (!) של הנאמר בפודקאסט.

​

כל מיני

הקלטה מחוץ לאולפן

שדרנים רבים מעוניינים לסקר כנסים, מפגשים וכדומה. אירועים שכאלה עשויים לתרום רבות לתוכנית, במיוחד בפודקאסטים העוסקים בתכנים שיש סביבם 'קהילה': למשל, קהילת חובבי המד"ב או ספקנים. מעבר להזדמנות לראיין אנשים מעניינים או להקליט הרצאות מרתקות, הם גם הופכים את השדר לחלק אינטגרלי- ורלוונטי- מהקהילה שלו. אדם המסתובב עם מיקרופון ביד בכנס מושך אליו המון תשומת לב...ופרסום-חינם לפודקאסט שלו.

​

הנה מספר טיפים שיסייעו לכם לצלוח את ההקלטה בשלום:

• נסו את ציוד ההקלטה שלכם בתנאי חוץ מבעוד מועד, לפני האירוע עצמו. בזמן האירוע, כל דקה שמתבזבזת על כיוונון עוצמות הקול או תיקון תקלות, היא דקה מבוזבזת: ההרצאות והראיונות לא יחכו.

• אם המיקרופון מחובר למחשב נייד לצורך ההקלטה, רצוי שהמחשב ינוח על משטח יציב בזמן ההקלטה: קפיצות ורעידות עשויות ליצור קיטועים ורעשים מיותרים. זכרו גם שמחשב נייד בתוך תיק גב מתחמם מאוד בזמן פעולה.

• ישנם מיקרופונים (כמו ה-Zoom H2 שהוזכר קודם) שמאפשרים הקלטה ישירות בתוך המיקרופון עצמו, אל כרטיס זיכרון. זהו פתרון מומלץ בחום אשר יקל עליכם את החיים.

• קחו אתכם יותר סוללות משאתם חושבים שתצטרכו.

• תנו למאזין להנות מה'אווירה' של המקום. הקליטו צלילים ורעשים מעניינים, קולות רלוונטיים וכו'. זה רדיו! כאן הקולות הם 'הצבעים' והמיקרופון הוא המכחול.

• קיימו ראיונות בפינה שקטה. אמנם המאזין מצפה לרעשי רקע מסויימים ומוכן להם, אבל רעשים חזקים מדי עשויים למנוע ממנו להבין את הדובר.

​​

איך לראיין כמו מקצוען

זו שאלת מיליון הדולר, כמובן. כמה מאנשי התקשורת המפורסמים ביותר זכו בתהילה רק בגלל היכולת להנהן בראש במשך דקות ארוכות- ואז להשחיל שאלה מדהימה בתזמון מדויק.

• תנו למרואיין לדבר. ראיון הוא לא הזדמנות להראות כמה אתם יודעים- אלא הזדמנות לתת למרואיין ללמד אתכם ואת הקהל משהו חדש.

• התכוננו לראיון היטב. קיראו את מה שכתב המרואיין, או כתבות עליו ממקורות אחרים.

• הקשיבו למרואיין, ואל תהיה 'נעולים' בתוך רשימת השאלות שהכנתם מראש. השיחה ביניכם צריכה להיות זורמת, והתקבעות על שאלות מתוסרטות יוצרת אווירה מלאכותית.

• לכו עם המרואיין ומה שמעניין אותו, אפילו אם מדובר בסטייה מסויימת מהנושא המוגדר של הראיון. אם המרואיין מתלהב ממשהו והנושא קרוב לליבו, קרוב לוודאי שיש לו משהו מעניין לספר עליו.

​​

סיכום:

אני מקווה שמצאתם את המדריך יעיל ותואם לצרכיכם. אם אתם זקוקים למדריך ארוך ומעמיק יותר, אתם מוזמנים לרכוש את ספרי "עושים פודקאסט: איך להצליח בעולם ההסכתים."

בהצלחה,
רן.