תמלול הפרק

היי!  אני דורון וזה עוד פרק לא אקטואלי של התשובה.

בולי, האקורדיוניסט, שאלה אותי פעם "איך לנצח במונופול". אבל אני לא רוצה לדבר על מונופול. יואל שאל אותי איך מסיימים את המשחק "מונופול". פוריה, בת שאלה מי המציא את המונופול ולמה האנשים נהנים מזה. 

אוקיי זאת שאלה טובה וגם ליאת ועומר ורעות שאלו אותי על מונופול ומי המציא אותו ואיך הוא הפך לכזאת הצלחה וכל העסק הזה אבל… הנה העניין -  אני לא אוהב מונופול.   

אני לא אוהב מונופול ואני גם לא אוהב לדבר על דברים שאני לא אוהב. יש מספיק דברים שאני לא אוהב עכשיו בחוץ ובחדשות, וברשתות חברתיות וכל זה אז למה אני צריך להקדיש גם את הפודקאסט לדבר שאני לא אוהב, זה לא חיובי, אני רוצה לדבר על דברים יותר חיובים זה לא עושה לי הרגשה טובה.

אתם מכירים את זה שלפעמים באופן לא אקטואלי, אתם נמצאים בבית הרבה זמן אולי עם ילדים ואולי אין מסגרות אין בית ספר בכלל, ואתם צריכים להעביר הרבה זמן, ואתם רוצים להוציא את כולם מהמסכים לכמה זמן ולעשות איזושהי פעילות עם כולם… וזה בדרך כלל הזמן שבו אנשים מוצאים איפשהו בארון מכוסה באבק את המונופול שלהם. כי בדרך כלל יש ברוב הבתים יש באיזשהו ארון איזשהו מונופול מכוסה אבק, זה או המונופול הישראלי עם התל אביב ורמת גן וכל זה, או המונופול הקלאסי האמריקאי, או מונופול שודדי הקאריביים או משהו ואז אתם מנסים להיזכר איך בעצם משחקים בדבר הזה ומשחקים בו בלית ברירה.למרות שרוב האנשים לא מאוד אוהבים את זה.

עכשיו אז ככה, אנשים טוענים לפעמים שיש לי אג'נדה ויש תלונה כזאת שמגיעה לפעמים על פרקים מסוימים שעשיתי של אוי זה בשביל אג'נדה אני לא יודע על מה הם מדברים אבל הפרק הזה הוא פרק עם אג'נדה! זה פרק שנושא מסר. מסר אחד מאוד ברור וחד משמעי, זה מסר מסחרי אפילו והמסר הוא: אל תשחקו מונופול!!

זה לא אומר שבו בשקט ותבהו באוויר או בטלפון, לא, לא לא… משחקי קופסא זה אחלה דבר, אני באמת, כאילו אני לחלוטין אני מאוד אוהב משחקי קופסא זה אחלה דבר. אל תשחקו מונופול כי אתם יכולים לשחק בדברים אחרים!

אז אני הולך לדבר על מונופול, ואני הולך לדבר על מה שאני לא אוהב ועל למה אני לא אוהב אותו, אבל אני הולך להזכיר גם הרבה משחקים אחרים, אלטרנטיבות, משחקים שאני כן אוהב. 

עכשיו, אף אחד מיצרני המשחקים האלה לא משלם לי, לצערי, זה לא תוכן ממומן, אני לא מקבל מזה אחוזים, אני פשוט בעד שתקנו אותם ותשחקו בהם בגלל שאני בעד שתהנו, כי אני רוצה שיהיו יותר דברים טובים בעולם ופחות דברים מעפנים… כמו מונופול. 

אז אני אסביר את זה, כן, אני כן אדבר על ההיסטוריה שלו וכל העסק הזה, אבל תוך כדי כך אני גם אדבר על דברים טובים יותר.

איך לנצח במונופול או איך לנצח את מונופול זאת השאלה. תכף תבוא התשובה.

דורון פישלר: תדמיינו עולם שבו הסרט הכי מצליח בהיסטוריה הוא: ״פול בלארט: שומר קניון״.
והוא לא סתם הסרט הכי מצליח בעולם, הוא סרט שמצליח יותר מרוב הסרטים האחרים בעולם ביחד! הוא כל כך דומיננטי, הוא כל כך גדול, שכולם מכירים אותו את ״פול בלארט: שומר קניון״ וגם יוצאות כל הזמן גרסאות שונות של  ״פול בלארט: שומר קניון״ למשל, יש גרסה שמוכרת בקולנוע של ״פול בלארט: שומר קניון״ אבל כולם חתולים, כל השחקנים מוחלפים בחתולים או ״פול בלארט: שומר קניון״ אבל כולם דמויות מצוירות, ויש גרסת הדרדסים של ״פול בלארט: שומר קניון״ - זה תמיד אותו סרט, זה אותו תסריט, זה תמיד אותו דבר רק השמות של הדמויות משתנות והן מצוירות אחרת או מצולמות אחרת.

עכשיו, אם תשאלו אנשים על סרטים, תנסו לעשות דיון על קולנוע בעולם הזה, הרבה אנשים יגידו לכם שהם לא אוהבים סרטים, שפשוט סרטים זה לא הקטע... הם לא בקטע, הם ניסו, הם לא אוהבים סרטים מה לעשות? כל אחד זה ההעדפה שלו נכון..? זכותם. למה הם לא אוהבים סרטים? פשוט כי הם ראו פעם את ״פול בלארט: שומר קניון״ והיה לא משהו. עכשיו הם צודקים, כי ״פול בלארט: שומר קניון״ זה בעצם סרט כל כך טוב. אבל העניין הוא כזה, יש סרטים אחרים! בעולם הזה קיימים סרטים אחרים, פשוט רוב האנשים בעולם אף פעם לא ראו אותם, הם בקושי מודעים לזה שסרטים שאינם ״פול בלארט: שומר קניון״ בכלל קיימים! אז אם אתם אומרים להם אפילו אוקיי אבל בימינו יש המון סרטים אחרים יש סרטים חדשים יותר!  הקולנוע התקדם מאז פול בלארט, יש סרטים ממש ממש טובים!  יש לילדים, יש למבוגרים, יש דרמות, יש אקשן, יש מה שאתם רוצים.. אז האנשים יגידו לא… אני ראיתי פול בלארט כשהייתי ילד אני לא בקטע..  אני לא אוהבת.. אבל יש סרטים שהם לא פול בלארט!

אוקיי.. זה לא יעזור.

עכשיו, המצב המטומטם הזה זה המצב בעולם של משחקי הקופסא.

רוב האנשים שתשאלו, בעולם. לא אוהבים משחקי קופסא או חושבים שמשחקי קופסא זה קטע של.. ילדים. זה לא עניין של מבוגרים, והסיבה לזה היא שהם חושבים שמשחקי קופסא זה מונופול. כי כשהם היו ילדים הם שיחקו מונופול, והם שיחקו גם כמה דברים אחרים ״ריסק״, ו״הרמז״ וזה לא היה כזה טוב. והם צודקים זה באמת לא כזה טוב, ואז הם החליטו שזה לא מעניין בטח שזה לא למבוגרים, לא יודעים שקיים עולם עצום של אלפי משחקים שיוצאים כל שנה. משחקים בהמון המון סגנונות שמיועדים להרבה מאוד טווחים של גילאים בהרבה מאוד רמות של מורכבות, שבהכללה גסה כו-לם יותר טובים ממונופול, משום שמונופול הוא משחק מאוד גרוע.

אז כשמישהו אהה.. שלא מכיר הרבה את הנושא הזה - וזה בסדר לא כולם מכירים, אז הוא מחפש מתנה ליום הולדת. אז הוא רואה בחנות משחקים מדפים שלמים מלאים ב..אה… לא סתם-מונופול, אלא כל מיני גרסאות של מונופול

ואז הוא אומר אווו יש פה מונופול נסיכות יש פה מונופול מארוול! מה רעות מתה על מארוול היא בטח תרצה את זה.. ואז הם קונים את מונופול מארוול שזה מונופול רק עם ציורים אחרים, וככה נרשם שעוד מישהו בעולם קנה מונופול, וככה גם תורמים למונופול של מונופול, ופחות סיכוי שמישהו ישחק משהו שהוא לא זה..

אני לא מאשים אף אחד שמשחק אותו, כן? גם אני שיחקתי מונופול עם חברים הרבה. פעם, אבל היום לא. אתם יודעים מה קרה באמצע? הכרתי משחקים טובים. זה הכל. כל מה שצריך כדי להפסיק לשחק מונופול, זה להכיר משחקים אחרים. אני לא מכיר אף בן אדם שיודע על קיומם של משחקים מודרניים, ואוהב לשחק מונופול.

ואני גם יודע שעכשיו מכיוון שאמרתי את זה, אז יבואו האלה שאומרים כן, אבל אני דווקא אוהב, בגלל שמישהו תמיד אהה חייב להיות מיוחד.. בגדול זה המצב כי ברגע שאתם מכירים משחקים אחרים, אתם לא רוצים לשחק מונופול יותר ולכן אני הולך להכיר לכם כמה משחקים חדשים, אם אתם לא מכירים כמובן.

יש מאזינים שהם כבר בקטע הזה, וכבר מכירים את כל המשחקים וגם אני לא מכיר את הכל אני מכיר רק משהו קטן ואז הם יגידו לי, מה אתה לא מבין יש הרבה יותר… אוקיי מצוין, מצויין, אחלה. תגידו לי כמה שאני, לא יודע כלום בגלל שיש הרבה מאוד אופציות. זה העניין. זאת הפואנטה. שיש הרבה מאוד אופציות אחרות.

כששואלים מה היסטוריה של המשחק מונופול אז יש שתי תשובות, יש שתי היסטוריות למונופול.

אחת מהן היא זאת -

צ'רלס דאור היה בן אדם סטנדרטי  מה..מעמד הבינוני בארצות הברית בזמן השפל הגדול בשנות ה-30 כשלכולם היה קשה, ולא היה מה לאכול, ויום אחד הוא צייר על מפת השולחן מין ציור כזה של הרחובות באטלנטיק סיטי, ואז הוא ואשתו שיחקו והעמידו פנים שיש להם המון כסף ושהם קונים את כל הרחובות. ולמשחק הזה הוא קרא מונופול.. והוא מכר את הזכויות לו, והוא נהיה מאוד מאוד עשיר וככה הוא ניצח את המערכת. זה סיפור של מעוני לאושר איזה כיף זה סיפור מאוד חיובי… והוא לא נכון.

הסיפור האחר והנכון הוא על אליזבת מגי.

אליזבת מגי, החבר'ה קראו לה ליזי, הייתה הרבה דברים. היא חיה בתקופה שבשנות ה-1800 ו… והתחלפו ב-1900 ו… והיא הייתה שחקנית, וסופרת, ומשוררת, וממציאה, ופעילה פוליטית. בין השאר, היא הייתה פמיניסטית בתקופה שהרעיון שנשים יוכלו להצביע עדיין היה חדשני. וגם, היו לה דעות מוצקות בענייני כלכלה. ספציפית היא תמכה בתורתו של הנרי ג'ורג'. מה זה תורתו של הנרי ג'ורג'?

הנרי ג'ורג' היה הוגה דעות בסוף המאה ה-19 שטען שבקיצור נמרץ שקפיטליזם זה לא משהו.
הוא ראה שיש, באותה תקופה התפתחות טכנולוגית עצומה, הרבה יותר קדמה והרבה יותר אושר, וכשיש יותר מכונות ויותר יכולת אז אפשר להשתמש בזה בשביל לייצר יותר שפע לכל האנשים, ושכל האנשים יהיו יותר עשירים ויחיו יותר טוב אבל איכשהו זה לא קורה.

למרות שיש התפתחות, רוב האנשים לא מרוויחים מזה. יש מיעוט קטן של אנשים שמרוויחים מזה, העשירים מרוויחים, בגלל שמי ששולט על בתי החרושת, אז הוא נותן לאנשים לעבוד. ומי שקונה בית, אז כולם משלמים לו שכר הוא מרוויח, העניים לא מרוויחים, הם נשארים עניים או הופכים לעניים יותר.

הפתרון של הנרי ג'ורג' למצב הזה היה לבטל את כל המיסים בכלל, ובמקום זה לעשות מס אחד שהוא מס נדל"ן, שהוא מס על קנייה של אדמות. עכשיו, אני לא אטען שאני מבין בכלכלה אני לא יודע כמה זה ישים, אבל זאת הייתה התיאוריה שלו.

אליזבת מגי בשנת 1903 היא החליטה בשביל להפיץ את הרעיון הזה, הדרך הכי טובה לגרום לאנשים להבין, זה להדגים. זאת אומרת באמת לחיות עם זה. והיא המציאה משהו שהוא, מאוד חדשני לזמנו, היא המציאה משחק חינוכי בשביל להדגים את זה. עכשיו המשחק הזה שהשם שהיא נתנה לו זה The Landlord's Game, כלומר, המשחק של בעל הבית.

קודם כל הוא היה חדשני בזה שזה משחק שבו הולכים במעגל, משום שעד אותו זמן רוב המשחקים היו בקטע של כמו סולמות ומגלשות, זאת אומרת, יש מסלול ואתם זורקים קוביה ואתם הולכים במסלול עד שאתם מגיעים לסוף, אלא אם כן אתם רגע לפני הסוף אתם דורכים על מגלשה או נחש, או איך שקוראים לזה ואז אתם יורדים למטה... זה לא סופר מעניין. הקטע זה שהולכים במעגל ושאפשר לקנות דברים בדרך - זה היה חדש.

אז היה לוח אחד למשחק הזה שנראה פחות או יותר כמו הלוח של מונופול, אבל היו לו שני סטים שונים של חוקים.  לפי חוק אחד - הוא היה החוקים המונופוליסטים. זאת אומרת, בחוקים האלה, כל פעם שמישהו קונה את האדמה אז היא שייכת לו, ואז כל מי שעובר שם צריך לשלם לו.

החוק השני - בכל פעם שמישהו קונה משהו, יש על זה מס, ולכן, כל פעם שמישהו קונה משהו, כל השחקנים האחרים מקבלים כסף.

עכשיו, המטרה של זה הייתה להוכיח שבצורה הראשונה המונופוליסטית מה שקורה בסופו של דבר זה שלשחקן אחד יש הרבה מאוד כסף והוא שולט על הכל, וכל האחרים מתרוששים ופושטים את הרגל. ובצורה השנייה כולם אהממ.. כולם בסדר..פחות או יותר זאת אומרת, אף אחד לא מתרושש, בסופו של דבר כולם חיים באופן סביר, והפואנטה שלה הייתה שזאת הדרך הנכונה. כמובן שאנחנו מעדיפים שכולם יחיו ברמה טובה מאשר שיהיה בן אדם אחד שטוב לו וכל היתר אהה.. עניים.

אז, זה-זה היה מאוד חכם מצידה, אבל היא פשוט היא שכחה דבר אחד.. שזה משחק. ומשחקים משחקים בדרך כלל כדי לנצח. זאת אומרת, משחק שבו כולם בסדר, ואין ממש תחרות הוא… משחק פחות מעניין. ולכן, דווקא הגרסה של המשחק הגרסה המונופוליסטית, שנועדה להיות גרועה, זאת אומרת, היא נועדה להראות כמה שדברים הם לא פיירים ורוב האנשים הם אומללים, זאת הגרסה שיותר הצליחה, אנשים יותר שיחקו אותה.

היא רשמה פטנט על המשחק הזה, והוא לא מאוד הצליח, אבל היו אנשים שהכירו אותו, ולאורך השנים היא גם שכללה את המשחק קצת והוציאה עליו פטנט שוב.

30 מאוחר יותר צ'רלס דאו, כן, יש בן אדם כזה, מצא את המשחק הזה והוא מצא חן בעיניו, אז הוא עשה בו שינויים מסוימים, ומכר אותו לחברת משחקים גדולה, שזהו העניין, הם קנו מאליזבת מגי את הזכויות ב-500 דולר. 

צ'רלף דאו הפך להיות זה ש"יעני" המציא את המשחק הוא לא המציא אותו, הוא שכלל אותו, והרוויח מזה המון המון כסף. כמובן שהוא זנח לגמרי את הגרסה של המשחק שבה כולם, בסדר עם כולם כל הזמן והשאיר את הגרסה המונופוליסטית, שזה בן אדם אחד מנצח בסוף ומרושש את כל היתר, ובנוסף לזה חברת המשחקים גם שכתבה את ההיסטוריה. זאת אומרת היא מחקה את מגי לגמרי מההיסטוריה והמציאה את הסיפור על צ'רלס דאו שהוא האיש המסכן שהמציא את זה לבד, ובמשך עשרות שנים זאת הייתה ההיסטוריה של המשחק שפורסמה בכל עותק של המשחק, והיו סרטים על זה ועניינים, כלומר, שקר, דיי שקר מוחלט. אפשר לומר אפילו שהחברה הגדולה ובעלת האמצעים דחקה את ה"ממציאה הקטנה והלא עשירה". איזה אירוניה שדבר כזה קורה!

בכל אופן, זה בהחלט נכון שמונופול מאוד מאוד הצליח בשנות המשבר הכלכלי הגדול, ומאוחר יותר פשוט, יש תכונה כזאת של, מה שהוא מצליח כי הוא מצליח, כלומר, אנשים משחקים את זה כי זה מפורסם וזה היה מפורסם כי אנשים משחקים את זה, וככה הוא צבר עוד ועוד פופולריות. 

מונופול הוא לא המשחק הכי נפוץ בעולם כמו שלפעמים אומרים, שחמט נפוץ יותר, יש מצב שגם ששבש. אבל בין המשחקים, שמה שחושבים עליו בתור משחק קופסא, זאת אומרת יש את קופסת הקרטון עם הלוח והקלפים וכל זה, הוא הכי נפוץ והמשחק הכי נפוץ בעולם שיש לו זכויות למישהו, זאת אומרת, מונופול שייך למישהו. שחמט לא שייך לאף אחד.

עכשיו יכול להיות שמונופול לא נחשב למשחק גרוע כשהמציאו אותו, שזה או 1903 או 1935, תלוי לאיזו גרסה אתם מאמינים, הוא כן היה מתקדם יותר ממשחקים שונים לזמנו, אבל יש סיבה שאנשים לא נוסעים היום עם מכוניות משנת 1935. כלומר, הן אולי קלאסיות אם אתם בקטע, אז הן אולי יפות, תלוי באופי שלכם, אבל הן לא מהירות כמו המכוניות של היום, והן לא בטוחות כמו המכוניות של היום, ואין להן אפשרות לשמוע פודקסטים באמצע, אז הן פחות טובות. וזה נכון לגבי הרבה מאוד תחומים, המציאו עוד דברים מאז 1935, אז יכול להיות שמונופול לא היה משחק איום ונורא מההתחלה, היום, יחסית לאפשרויות היום, הוא משחק גרוע.

למה מונופול הוא משחק גרוע?
סיבה ראשונה, כי הוא לא נגמר. וכולם מכירים את זה, זאת הרי בדיחה ידועה שמונופול לא נגמר אף פעם, נכון? אתם משחקים עד שנמאס לכם לשחק, או עד שאתם משתעממים, או שאתם הולכים לאיזשהו מקום אחר ואתם ואז החתול מגיע ומפיל את הכל, כאילו, כי מה ההגדרה למתי מונופול נגמר? כששחקן אחד מצליח להשתלט על הכל ולהעיף את כל היתר. כאילו, זה דבר שיכול לקרות אבל זה פשוט לוקח הרבה מאוד, מאוד, מאוד זמן עד שזה יקרה, ועד שזה יקרה, זה לא מעניין בגלל שברור מי ינצח בשלב יותר מוקדם, זאת אומרת, מתי שהוא האחרים פשוט מפרפרים בפרפורי גסיסה כלכליים אז בגדול משחקים עד שלא כיף.

מה שאומר, שכדי לגמור משחק מונופול חייבים להגיע לשלב שבו הוא לא כיף. משחק מונופול לא יכול להיגמר בשיא המתח, הוא תמיד נגמר בשלב שהוא כבר לא כיף וזה אפילו לא מקרי. הוא מבוסס על משחק שנועד לא להיות כיף, הוא נועד להדגים את זה שכששחקן מועך את האחרים, ומרושש שאתם לגמרי הם לא נהנים מזה. 

משחק טוב לעומת זאת זה משחק שנגמר וברור לכם מתי בערך הוא יגמר. וזה לא אומר שכל המשחקים המודרניים הם קצרים, חלקם ממש לא, אם אתם צוללים ישר ממונופול לעולם של המשחקים החדשים ורוצים ללכת ישר    למשחקים שקיבלו את הדירוגים הכי גבוהים, המשחקים הכי נחשבים שיש, אז אתם תמצאו שמשחקים שהם גם מאוד מסובכים, וגם לא קצרים. נגיד ״ארק נובה״ זה משחק שאני מאוד אוהב, זה משחק שבה אתם משחקים מנהלי גני חיות מתחרים, זאת אומרת במקום לקנות את רחוב דיזנגוף אתם יכולים לקנות טיגריס כדי לנצח. זה אחלה משחק. אבל לא הייתי ממליץ עליו למי שחדשים בתחום, לעבור ישר ממונופול לזה כי זה משחק עם מספר עצום של לוחות וקלפים והרבה מאוד טקסט הוראות וקלפים באנגלית הכל, ומבחינת השטח שאתם רואים כשהוא תופס לשולחן הוא יותר מכל מונופול, ולסיים משחק של ארק נובה לוקח בערך שעתיים וחצי- שלוש, שלוש וחצי אם אתם יותר משני אנשים, אבל יש תנאים ברורים למתי המשחק נגמר, וזה לא יהיה כשכולם התייאשו ממנו.

וחוץ מזה לא כל משחק שהוא לא מונופול הוא כזה. אם לא בא לכם להשקיע שלוש שעות ושישה מטר מרובע של שטח שולחן במשחק, זה בסדר, כי משחקים היום מגיעים בהרבה רמות שונות של סיבוכיות ושל אורך, וזה שמשחק הוא פחות מסובך, לא הופך אותו לרע.    

קחו למשל את ״קינג דומינו״ ולא דומינו, זה משחק קטן אבל מצוין. אתם בונים בו ממלכה באמצעות אריחים שמזכירים כאלה של דומינו שבצד אחד יש להם סוג אחד של אדמה או מים או חווה או שדה, ובצד השני אחד אחר. ואתם בונים את הממלכה שלכם, עד שהאריחים האלה נגמרים. עכשיו במשחק יש ארבעים ושמונה אריחים, אם אתם משחקים ארבעה אנשים, שזה המקסימום, אז כל אחד יהיו לו שתים עשרה אריחים וזה מספיק בשביל לבנות את הממלכה בגודל המקסימלי.המשחק נמשך 12 תורות זה הכל! זה בדרך כלל נמשך בערך 20 דקות, אבל זה יכול להימשך יותר, אבל אין מצב שאתם תשחקו קינג דומינו ויגידו "אוי לא הספקנו" בעוד שעתיים, יש סוף מאוד מוגדר למשחק ואז הוא נגמר ואז מישהו מנצח ואז אתם משחקים עוד פעם או שאתם עוברים לעשות משהו אחר.

סיבה שנייה למה מונופול הוא משחק גרוע - כי מי שמתחיל לנצח במונופול ימשיך לנצח.    
אם אתם מתחילים להרוויח כסף אז יהיה לכם כסף לבנות עוד דברים, ומצד שני אם סתם היה לכם קצת חוסר במזל בקוביות בהתחלה ואתם התרוששתם ולא הצלחתם לבנות הרבה דברים, אז אין לכם כסף לקנות רחובות חדשים ולבנות בתים, ולכן אתם לא תצליחו וכל האחרים יתפסו לכם את זה, ומי שהיה לו מזל בהתחלה ובמקרה נפל על איזשהו רחוב מוצלח, כמו העיר הכתומה למשל, אז הוא ככל הנראה ימשיך להצליח גם בהמשך. זה ריאליסטי, זה בהחלט ריאליסטי, וזה מה שמונופול בעצם נועד להראות - את חוסר ההגינות בזה שעשירים בדרך כלל נהיים עשירים יותר, ועניים נהיים עניים יותר. כן, אבל זה משחק, למה אתם צריכים ריאליזם?!

אם אתם רוצים ריאליזם, אז לא יודע, תצאו החוצה! במשחק זה יותר מעניין שתהיה את האפשרות למי שמאחורה לפרוץ פתאום קדימה, וברגע האחרון שזה אפשרי… במונופול זה פשוט מאוד מאוד נדיר, בדרך כלל במונופול אם אתם מתחילים להפסיד אז תמשיכו להפסיד.

דוגמה נגדית, איך עושים משחק כזה שלא יהיה גרוע?
כמעט כל משחק שנוצר בימינו, כולל איזה שהוא מנגנון כדי שזה לא יהיה ככה, כדי שהמשחק יישאר איכשהו מאוזן, מישהו בדרך כלל יפסיד בסוף, אלא אם זה משחק שיתופי ואף אחד לא יפסיד אולי , בדרך כלל יפסיד אבל זה לא בצורה כזאת של מהרגע הראשון היה ברור לי ששום דבר לא יקרה והרבה פעמים יש אפילו מנגנונים שנועדו לזה שיהיה יותר סיכוי למהפך. 

למשל ״קוואקס אוף קווידלינבורג״ זה השם באנגלית בעברית הוא יצא בשם ״שוק השיקויים״ הוא קודם כל משחק מעולה, אחד המשחקים שאני הכי אוהב, זה משחק שבו אתם מבשלים שיקויים. יש לכל אחד שקיק עם צ'יפים קטנים בכל מיני צבעים, ואתם מכניסים את היד לשקיק, מוצאים צ'יפ באופן אקראי ומכניסים אותו לקדרה שלכם, ואתם מתקדמים קדימה ומקווים שהקדרה שלכם לא תתפוצץ בגלל ששמתם בה את הצ'יפים הלא נכונים. יש הרבה מזל במשחק הזה, אבל זה לא רק מזל, יש לכם שליטה מסוימת על מה שאתם עושים, ומה שחשוב בהקשר הזה זה שהמשחק הזה נותן יתרון למי שאחרון, ושחקים לאורך מספר מסוים, לאורך תשעה תורות, שוב לא דבר שיכול להימשך לנצח, ובכל תחילת תור יש יתרון שהשחקן האחרון מקבל, מי שכרגע נמצא במקום האחרון מבחינת נקודות. ככה שיש תמיד את האפשרות לתת זינוק קדימה שהתאפשר דווקא בגלל שהייתם אחרונים. יכול להיות אפילו שזאת אסטרטגיה נבונה להיות אחרונים בכוונה לפעמים, פשוט בשביל לתת את הסיכוי הזה לקפוץ קדימה, וככה נשמר המתח עד הסוף בגלל שתמיד יכול להיות שמישהו יקפוץ, ולפעמים אתם פשוט אה… אין לכם מזל ואתם פשוט נשארים מאחורה, אבל זה לא דבר שקורה כל הזמן, זה יחסית נדיר שזה קורה. האם זה ריאליסטי? לא! זה משחק! זה אמור להיות כיף, זה לא אמור להיות ריאליסטי.

עוד סיבה למה מונופול הוא משחק גרוע, כי חלק מהשחקנים עוזבים באמצע.    
נגיד, אתם באמת עושים ערב משחקים משפחתי, אתם אומרים אוקיי, עכשיו כולם לכבות מסכים, לכבות מסכים אמרתי, עכשיו, אנחנו כולם עושים משהו ביחד, אנחנו משחקים ביחד ואז אתם משחקים מונופול כמה זמן עד שמישהו השחקן הראשון מתרושש, מאבד את כל הכסף ויוצא מהמשחק, זה לא דבר שעלול לקרות, זה דבר שיקרה כי אלה החוקים של מונופול. עכשיו, מה הוא מי שעזב את המשחק הנראה אבא, אמור לעשות עכשיו? חוץ מללכת לראות טלוויזיה…  ברגע שמישהו יצא מהמשחק אתם כבר לא משחקים ביחד. חלק מכם עושים דבר אחד, חלק מכם צריכים להעסיק את עצמם, וזה די מנוגד לכל הרעיון של לעשות ערב שמשחקים בו ביחד, נכון?

משחק נורמלי, משחק שנועד לזה שיהנו ממנו, הוא משחק שבו אנשים לא עוזבים באמצע. כולם משחקים את המשחק עד הסוף. לא כולם מנצחים, אבל כולם שם, כולם משתתפים, וקשה לי קצת לתת דוגמה נגדית לזה, כי פשוט קשה לי לחשוב על משחק שכן עושה את זה. כל משחק נורמלי נותן לכולם לשחק עד הסוף, מה הרעיון הזה שלא כולם משחקים? איזה דוגמה אני אתן?

אוקיי טיקט טו רייד, או בעברית טיקט טו רייד… זה המשחק שבו אתם בונים רכבות, אתם בונים רשתות של רכבות על פני ארה"ב או על פני אירופה, או, יש הרבה מאוד גרסאות של המשחק לפחות או יותר כל מדינה בעולם כשהמטרה שלכם היא לפרוס רשת, ולהפעיל שורת רכבות ממקום למקום. בתחילת המשחק אתם מקבלים משימות איזו עיר אתם צריכים לחבר לאיזו עיר, ואתם משתדלים לעשות את זה לאורך המשחק. אבל המשימות האלה הן סודיות, כלומר, עד לסוף המשחק אתם לא יודעים מי הצליח במשימות שלו ומי לא, אז אתם לא באמת יודעים מי מוביל. אין מצב שבו מי שמפסיד יוצא באמצע כי אף אחד לא מפסיד, עד שמגיעים לסוף המשחק. פתאום מתברר בדרך כלל שדווקא מי שכל הזמן אמר ׳אוי אני לא מצליח כלום הלך עליי אני לא אצליח אני אפסיד במשחק נו ונו׳ דווקא הוא בסוף ישלים את המשימה של לעשות רכבת מליסבון למוסקבה שנותן לו 78 נקודות או משהו כזה וניצח.

כך זה בדרך כלל, אבל אף אחד לא יוצא מהמשחק באמצע וזה ככה בגדול בכל משחק כל משחק הגיוני, חוץ מ״חתולים מתפוצצים״.

״חתולים מתפוצצים״ שזה משחק קלפים שבו יש חתולים והם מתפוצצים, שם אנשים באמת יוצאים באמצע המשחק, אבל צריך להגיד שהמשחק של חתולים מתפוצצים נמשך בדרך כלל רבע שעה, ולא מספר אינסופי של שעות. וחוץ מזה, אם זה מפריע לכם אתם יכולים לנסות את ״זומבי קיטנס״ חתולים זומבים, הגרסה הזומבית של המשחק הזה שבה אנשים ממשיכים לשחק גם אחרי שהם התפוצצו כי הם יכולים לחזור לחיים. חוץ מחתולים מתפוצצים, כמעט כל משחק הגיוני שיצא ב-20 שנה האחרונות, הוא משחק שכולם משחקים עד הסוף, משום שלצאת באמצע המשחק זה אידיוטי.

עוד סיבה למה מונופול הוא משחק גרוע, זה בגלל שהרבה פעמים במונופול אתם לא עושים שום דבר. כלומר, יש ארבעה אנשים, אחד זורק את הקוביות, והשנייה זורק את הקוביות ואתם מחכים עד שזה מגיע אליכם, ואז סוף סוף יש לכם משהו לעשות, אתם זורקים את הקוביות ויוצא שאתם פשוט נוחתים על חנייה, אז אתם לא עושים כלום בתור הזה, אתם מעבירים, מחכים, עוד פעם כולם משחקים ואתם זורקים עוד פעם את הקוביות ואז יוצא שאתם נוחתים על מקום שאין לכם כסף לקנות, אז אתם לא עושים שום דבר בתור הזה. ואז אתם ממשיכים הלאה ואז אתם נוחתים על צו הקופה שאומר "הפסדת תור" ואז שני סיבובים… כל כך הרבה זמן מתוך משחק מונופול אתם לא משחקים מונופול. אתם לא באמת עושים שום דבר. 

משחק טוב הוא משחק שבו בכל תור אתם עושים משהו. אני יודע שזה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה לא. עובדה. כלומר, אין תור שבו אתם פשוט לא עושים כלום,ואין מצב כזה של "הפסדת תור", אתם תמיד עושים משהו, אתם תמיד מנסים להתקדם לכיוון המטרה שלכם, אתם תמיד לוקחים קלאס או בונים משהו או מניחים אתם עושים דבר. נגיד, ״קליקו״. קליקו הוא יפהפה, קליקו זה משחק שבו אתם תופרים שמיכה ואז באים חתולים ומתיישבים על השמיכה שלכם, ואם זה לא מספיק בשביל לשכנע אתכם לשחק במשחק הזה, אז אני אגיד לכם גם שהוא משחק מאוד חכם ומלא משושים. לוקח איזה עשר דקות כזה להבין את החוקים של המשחק הזה, הוא לא מסובך, הכללים שלו די פשוטים, אבל להבין את הרעיון שלפעמים צריך להסתכל רק על הצבעים של המשושים ולפעמים רק על הדוגמה שעליהם ולא על הצבעים… זה לוקח לאנשים קצת זמן לקפוץ מעל המשוכה הזאת, אבל ברגע שעוברים את זה אז זהו, באמת אין פה הרבה דברים מסובכים ללמוד.

עכשיו, בכל תור אתם לוקחים משושה ואתם שמים אותו באיזשהו מקום, ואתם תמיד מתכננים משהו אתם תמיד בונים לקראת איזשהו רצף של צבעים או של צורות, ובכל תור אתם צריכים גם לחשוב על מה תעשו בתור הבא, אין תור שבו אתם לא תעשו כלום. אף פעם לא ידלגו על התור שלכם, וגם שזה לא התור שלכם אתם עסוקים בלתכנן את התור הבא שלכם, או להשגיח על היריבים שלכם שלא במקרה הולכים לקחת לכם את המשושה שאתם צריכים. תמיד אתם עושים משהו.

הסיבה האחרונה שמונופול הוא לא משחק טוב, היא שמונופול הוא תמיד אותו הדבר.
הלוח של מונופול הוא תמיד הלוח של מונופול, תל אביב תמיד תהיה בסוף, חברת החשמל תמיד תהיה באותה נקודה, לך ישר לכלא תמיד באותו מקום… עכשיו, אם כל פעם שהייתם משחקים מונופול הלוח היה שונה, פתאום העיר הכי יקרה הייתה בהתחלה וירושלים הייתה ליד טבריה או משהו, זה היה עושה את זה מעניין יותר, זה לא היה הופך אותו למשחק טוב, כי עדיין יש לו את כל הבעיות האחרות, אבל לפחות זה היה פחות משעמם, זה היה קצת יותר מגוון. וזה קשה להאשים את מונופול, כי ברור שהלוח תמיד אותו דבר, אלא מה שהלוח ישתנה כל פעם? אז כן במשחקים מודרניים, יש הרבה מאוד משחקים שבהם הלוח משתנה כל פעם, המשחק הוא שונה בכל פעם שאתם משחקים, אבל הרעיון הזה הומצא הרבה שנים אחרי שהמונופול יצא, אז אני לא יכול להאשים בזה את ליזי מגי שהיא לא השתמשה בו, אבל זה בהחלט קורה היום. על ״קאטן״ או ״קטאן״ או ״המתיישבים של קטאן״ אנשים אומרים את זה בכל מיני צורות זה מילה מצחיקה בעברית עליו בטוח שמעתם, נכון? כי המשחק הזה הוא כמעט המונופול של היום. כלומר, אם שמעתם על שני משחקים זה כנראה מונופול וקטאן, וזה משחק שהלוח שלו שונה בכל פעם שאתם משחקים אותו.

אבל אם כבר אני רוצה לדבר על משחק אחר - ״דומיניון״ גם הוא משחק שאני מאוד אוהב אני העברתי הרבה מאוד שעות בו. עכשיו, דומיניון המקורי שגם תורגם לעברית הוא משחק מצוין אבל יש לו חבילות הרחבה, יש לו המון חבילות הרחבה, איזה 17 הרחבות שהופכות את המשחק להרבה הרבה יותר מזה שהופכות אותו לבאמת מעולה.

דומיניון הוא משחק קלפים שיש בו סוגים שונים של קלפים שכל אחד מהם עושה משהו שונה, אבל בכל משחק אתם משחקים עם קלפים אחרים. הסט הבסיסי של דומיניון מגיע עם 25 סוגי קלפים אבל בכל משחק אתם משחקים רק עם עשרה מביניהם. ומכיוון שיש מספר אסטרונומי של צירופים של קלפים, של עשיריות כאלה, אף משחק של דומיניון הוא לא אותו הדבר כמו המשחק הקודם. זה כל פעם לשחק משחק שונה קצת, זה כמו נגיד שכאילו שתשחקו שחמט עם כל הכלים הרגילים, הצריח, פרש, רץ, מלכה, מלך… אז זה היה לכם מבחר גדול של כלים, ובכל משחק הייתם בוחרים כמה מהם לשחק איתם. היום אנחנו לא נשחק עם הצריח, היום נשחק עם הלאמה שקופצת ארבע משבצות קדימה ואז אחד הצידה, ובמקום הרץ אתם צחקו עם הכלי של השליח של פיצה, שהוא הולך פעמיים בכל תור והוא יכול ללכת בזיג זג, האם זה הגיוני? אני לא יודע, אבל מה שזה אומר זה שאי אפשר היה ללמוד מראש בדיוק מה צריך או מה כדאי לעשות בכל משחק, משום שכל משחק הוא שונה, ואתם אולי יודעים להתמודד עם רץ, אבל אתם לא יודעים להתמודד עם שליח של פיצה. 

עכשיו, אני לא פה כדי לרדת על שחמט, כי שחמט הוא כן משחק טוב אבל הוא משחק שהוא תמיד אותו דבר, וזה אומר שמי שיתאמן יותר מנצח, אם מישהי שיחקה הרבה הרבה שחמט, היא תנצח אותי תמיד, כי היא מכירה את הכלים, היא מכירה את המהלכים הנכונים לעשות, כי יש אנשים מסוימים, שאני לא אזכיר את שמם כאן, שאני לא אשחק נגדם שחמט, כי אני אפסיד, זה בטוח שאני אפסיד, אין אפס, כי הם יודעים לשחק, ואני לא. אבל אם המשחק הוא כל פעם שונה, אף אחד לא יכול ללמוד בעל פה את כל המהלכים הנכונים, בגלל שאין תמיד אותם מהלכים נכונים, וככה גם למי שלא מומחה, תמיד יש צ'אנס.

אבל לא הייתי אמור לדבר על שחמט בכלל, מה הייתה השאלה?

איך לנצח במונופול? אז כמובן, השאלה כאן היא איך מגדירים ניצחון בכלל? מהי תמונת הניצחון שאנחנו…אה, יצא לי אקטואלי, בטעות זה לא יקרה שוב. אז אם אנחנו מגדירים ניצחון בתור ההפקת מקסימום הנאה מהמשחק וניצול טוב של הזמן, הדרך הטובה והבטוחה ביותר לנצח במונופול, היא לא לשחק משחק שעוצב בכוונה כדי לעצבן אתכם, ובמקום זה לשחק משחק טוב. אמרתי לכם שזאת תהיה אג'נדה בלתי מוסתרת זאת התשובה.

אחרי הפסקה קטנה, על משחק קצת יותר ותיק ממונופול.

המלכה נפרטארי מתה לפני בערך 3,250 שנה. היא הייתה אשתו של פרעה רעמסס השני, מלך מצרים. היא חיה לפני הרבה מאוד מאוד זמן, אבל יש כמה דברים שאנחנו יודעים עליה. בין השאר,אנחנו יודעים שנפרטארי אהבה משחקי קופסה. הסיבה שאנחנו יודעים את זה היא שהקבר שלה, שהוא לא פרמידה אבל הוא עדיין מאוד מפואר, יש בו המון ציורים, כולל ציור שלה יושבת ומשחקת שחמט…? במבט ראשון זה נראה ככה, כשתסתכלו על התמונה הזאת הדבר הראשון שתגידו שזאת אישה שיושבת משחקת שחמט. זה לא הגיוני, לא היה שחמט במצרים ב-1250 לפני הספירה. אז זהו שהיא לא באמת משחקת שחמט, היא גם לא ידעה מונופול או דומיניון או קליקול, למרות שאני חושב שהיא הייתה מאוד נהנית מזה, היא משחקת ״סנט״. 

משחקי קופסה, מתברר זה דבר מאוד מאוד ותיק, אנשים משחקים משחקים כאלה הרבה זמן, הרבה לפני מונופול. שחמט הוא כידוע משחק מאוד עתיק אבל הוא לא עתיק כמו סנט. סנט הוא משחק הלוח הכי עתיק שידוע לנו עליו, אנחנו יודעים שהמצרים עפו עליו! כי יש הרבה ציורים של אנשים שמשחקים אותו וגם לוחות של סנט שנשמרו בקברים ושרדו עד היום. יש אפילו קופסאות כאלה, זאת קופסה שאפשר להניח את הכלים בתוכה ואת המשחק, לוח המשחק, הוא עליה שזה ממש כמו הסטים של שחמט דמקה, ששבש של היום. המשחק הזה היה פופולרי בטירוף לאורך יותר מאלף שנה מצאו לוחות של סנט וציורים של אנשים משחקים אותו בעיקר במצרים אבל גם בישראל וגם במה שהיום הוא לבנון וגם בקפריסין. זה היה בלי ספק המונופול, או הקטאן של זמנו.
הבעיה היחידה היא שאנחנו לא יודעים איך משחקים את זה. אנחנו יודעים מה הרכיבים, אנחנו יודעים שמשחקים את זה עם לוח עם 30 משבצות, שלוש שורות של עשר, ואנחנו יודעים שזה משחק לשני שחקנים, שלכל אחד מהם יש כמה חיילים, לכל שחקן או שחקנית יש חיילים בצורה שונה, וזה משחק של סוג של מרוץ, כלומר, מתחילים במשבצת השמאלית העליונה, הולכים לאורך השורה העליונה עד הסוף ואז יורדים שורה ומשנים כיוון והולכים לכיוון השני עד שמגיעים לסוף ואז חוזרים, אבל לחלק מהמשבצות יש משמעות מיוחדת כי יש עליהם סמלים. ויש גם קוביות, רק שהן לא קוביות אלא מקלות, כלומר, במקום לזרוק קוביה שמראה מי 1 עד 6, זורקים מקל שטוח שיש עליו סימן בצד אחד ואין בצד השני אז מקבלים אני מניח 1 או 0, אז אם זורקים ארבעה מקלות אתם מקבלים מספר שבין 0 ל-4. 

מה עושים עם כל זה? בזה אנחנו פחות בטוחים. האם זה היה סתם מין משחק כזה של לזרוק את הקוביה ותתקדם את מספר הצעדים כמו שהיא מראה? או שהיה בזה משהו יותר מתוחכם?
הדבר הזה שוחק המון הוא שוחק במצרים לאורך לפחות אלף שנה מה שאומר שהוא גם משתנה עם הזמן כלומר, יש כל מיני גרסאות שלו, בחלק מהגרסאות יש חמישה חיילים לכל אחד ובחלק שבעה. וכנראה שהוא היה כל כך ידוע כולם הכירו את זה, שלא היה צריך להסביר איך משחקים אותו כי כולם יודעים. אז בשום מקום לא היה טקסט איך משחקים את המשחק הזה. היו כמה ניסיונות לשחזר ולכתוב חוקים למשחק, וכן, אתם יכולים למצוא גרסאות של איך אולי שיחקו את זה, אף אחד לא יודע אם זה באמת איך שהמצרים שיחקו אותו. 

מה שאני כן יכול להבטיח לכם זה שזה היה יותר מעניין ממונופול. לפחות אפשר היה לסיים אותו.