הנורה שתאיר את כל רמת גן

כתב: רן לוי

אני חושב שרובכם תסכימו איתי שישנה תחושה שבשנים האחרונות, החומר האנושי שנכנס לפוליטיקה הישראלית הוא לא בדיוק מהמשובחים...למשל, ב-2017 השתתף השר בלי תיק איוב קרא באירוע "שבתרבות", והטיל פצצה: צה"ל, אמר השר הנכבד, מפתח רובוט חדש שיוכל להסתנן לבונקרים של נאסראללה ומנהיגי החמאס, יזהה אותם - באמצעות רדאר! - ויחסל אותם. כשהמראיין המופתע שאל את קרא מה יקרה לרובוט אם יירו בו, השר השיב - "זה לא פוגע בו כי זה חומר מיוחד."

שלוש שנים לאחר מכן, ב-2020, הוא סיפר שהוא פועל לייבא לישראל המצאה חדשה מרוסיה: מים מיוחדים, שאם אתה שותה אותם - אתה מחוסן נגד הקורונה. "ראיתי את המהנדס ואת האנשים שלו איך הם נראים היפראקטיביים בגיל 70," סיפר קרא, "הבאתי את זה לארץ ורצו אישור כדי להפיץ את זה. ברוסיה לא צריכים שום אישור."

מעניין למה.

איוב קרא לא לבד, כמובן. אפשר להזכיר את חה"כ יאיר פרץ מש"ס, שהעתיק את כל העבודות שלו בתואר הראשון מסטודנטית - ולא שינה את הניסוחים מנקבה לזכר, את חה"כ אלמוג כהן שהופתע לגלות שאהוד ברק היה ראש ממשלה, את חה"כ חנוך מילביצקי שלא זיהה את נחמן שי שישב לידו באולפן - וכמובן, את חה"כ גדי יברקן, שביטל את ההשתתפותו באירוע שבתתרבות אחרי שגילה שהאירוע נערך…ביום שבת.

אבל אם אתם חושבים שפוליטיקאים הזויים זו המצאה מודרנית, אני חושב שהסיפור שתשמעו מיד יוכיח שלא כך הדבר.

מרידור

יעקב מרידור נולד ב-1913 בפולין, בשם יעקב ויניארסקי. כשבגר, הצטרף לתנועת בית"ר ועיברת את שמו בהשראת ספר של זאב ז'בוטינסקי. ב-1932 עלה מרידור ארצה: הוא הצטרף לאצ"ל, השתתף בפעולות שונות בארץ ובחו"ל וב-1941 מונה למפקד הארגון. ב-1945 נעצר מרידור על ידי הבריטים ונכלא במחנות מעצר באריתראה ובקניה. באפריקה ביצעו מרידור וחבריו לאצ"ל וללח"י לא פחות משבעה ניסיונות בריחה נועזים, והוא שב לארץ עם קום המדינה.

עם קורות חיים כה מרשימים, אין פלא שמרידור זכה להיבחר לכנסת הראשונה מטעם 'חרות', מפלגתו של מנחם בגין, וכיהן כחבר כנסת עד 1960.

אבל החיים הפוליטיים לא סיפקו את שאיפותיו של מרידור, שהיה טיפוס יזמי ונמרץ. כבר במהלך הכנסת השניה הוא פרש מהפוליטיקה לטובת הקמתה של חברה שייבאה בשר משומר בקופסאות מאפריקה. האווירה העסקית בישראל בתקופת הצנע לא הייתה טובה במיוחד: החברה נקלעה לקשיים, ומרידור חזר לכנסת. הניסיון השני, ב-1962, היה מוצלח יותר: הוא ושותף הקימו חברת ספנות בשם 'החברה הימית להובלת פרי', שעסקה בהובלת מטענים בקירור. החברה צמחה במהירות, ובשיאה הפעילה לא פחות מארבעים ושתיים אוניות, והחזיקה בכמחצית מנפח ההובלה בקירור של אוניות מודרניות בעולם כולו.

מרידור היה על הסוס. העסקים פרחו, הכסף זרם, ומרידור התחכך עם כל המי ומי בחברה הישראלית. למשל, במסיבת ההשקה של 'איריס', האוניה הארבעים ושתיים של החברה, השתתפו חיים טופול, עזר וייצמן, דן שילון ועוד רבים מהבוהמה של אותה התקופה.

על רקע ההצלחה המרשימה הזו, אפשר אולי להבין טוב יותר את התסכול והאכזבה של מרידור בעקבות משבר האנרגיה העולמי של 1973. מדינות ערב הטילו חרם נפט על מדינות מערביות שתמכו בישראל במלחמת יום הכיפורים, והעלייה החדה במחיר הנפט הובילה לזעזועים כלכליים חמורים בכל רחבי העולם. 'החברה הימית' של מרידור נקלעה לקשיי נזילות חמורים, נאלצה למכור את כל האוניות שהיו ברשותה - וב-1977 פשטה את הרגל כשהיא מותירה חובות ענק למשקיעיה.

למזלו של מרידור, הקשרים שלו בפוליטיקה הישראלית היו שם כדי להציל אותו. ב-1976, באקט שהיום היינו מגדירים כשחיתות מהמעלה הראשונה, העבירה הכנסת חקיקה מיוחדת שאיפשרה למרידור לפדות באופן חריג אגרות חוב שרכש בשווי של עשרים ואחת מיליון לירות, וכך לכסות את חובותיו למשקיעים. אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שחבריו של מרידור בפוליטיקה הצילו: גם כשהחברה הראשונה שלו פשטה את הרגל, החברה שייבאה בשר משומר - המדינה קנתה חצי מהחברה כדי לממן את החובות. בסוף שנות השבעים מרידור הקים חברת בנייה, ושוב סידרו לו החברים מהפוליטיקה מכרזים מפנקים בשווי של מיליוני לירות. עמוס קינן כתב בלעג על השחיתות הזו:

"הואיל ומרידור ברגע זה עומד לקבל את הבנייה הטרומית של כל הבתים שלא ייבנו בארץ הזאת, וזאת ללא קשר לעובדה שהיה באצ"ל, והואיל ובלי קשר לעובדה הנ"ל הוא גם עומד לקבל את הובלת הפחם לתחנת הכוח בחדרה, יש הטוענים שפשוט יותר יהיה למסור את כל המדינה בקבלנות למרידור."

למרידור הייתה חברות אמיצה במיוחד עם מנחם בגין. לא רק ששניהם שירתו יחד באצ"ל, מרידור גם העביר מרצונו, בשלב מסוים, את הפיקוד על המחתרת למנחם בגין. בגין הוקיר למרידור תודה על העזרה שלו, וב-1981 הקים משרד ממשלתי חדש במיוחד עבור ידידו, ומינה אותו לשר הכלכלה והתיאום הבין-משרדי. היו אפילו דיווחים שטענו שבגין הועיד את מרידור להיות יורשו בראשות הליכוד.

הראיון

מתי שהוא ב-1981 פנה אל מרידור חבר ותיק נוסף שלו: אברהם (אברשה) שכטרמן, שהיה מחלוצי התעופה בישראל, חבר בהנהלת תנועת החרות וחבר כנסת מטעם הליכוד. אברשה ומרידור היו חברים טובים עוד כשעבדו יחד באצ"ל, ואברשה ידע שמרידור נמשך תמיד לרעיונות עסקיים נועזים ומסעירים. אברשה סיפר למרידור על ממציא מבריק שפגש: מהנדס בשם דני ברמן, שתואר בכתבה בעיתון 'העולם הזה' כ-

"ארכיטיפוס של דמות הפרופסור המפוזר. הוא בעל ידע מדהים בתחומים מדעיים רבים, הוא מבריק ובעל אינטליגנציה בלתי רגילה."

אברשה סיפר למרידור שברמן הגה תהליך חדשני ומהפכני להפקת אנרגיה, ושכנע אותו לפגוש את הממציא. מרידור וברמן נפגשו פעמיים: אנחנו לא יודעים מה נאמר באותן הפגישות, אבל ידיעה במדור הרכילות של אחד העיתונים סיפרה כיצד מרידור הופיע באיחור לארוחת צהריים חגיגית:

"היה זה בסעודת צהריים ביום שישי במועדון המסחרי והתעשייתי. השעה הייתה אחת. כולם ממתינים לבואו של אורח הכבוד - האיש שנועד להיות שר-על בממשלה הבאה, אם הליכוד ירכיב אותה. אבל השעה אחת חלפה וכן גם אחת וחצי, ולבסוף הופיע מרידור במרוצה וחסר נשימה בשעה שתיים. אז גילה בהתרגשות כי צפה זה עתה 'בתגלית הגדולה ביותר מאז הגלגל'. אולם, אבוי, הוא לא גילה את פרטי הסוד."

אבל כנראה שמרידור היה כה נרגש, עד שהוא לא הצליח להתאפק ובעשרים ושמונה ביוני, 1981, בראיון לתוכנית 'הבוקר הזה' בקול ישראל, הוא הכריז:

"קרה, הייתי אומר, דבר אדיר בשביל מדינת ישראל. אדיר וגדול, אבל גם בשביל העולם כולו."

בראיון הרדיופוני הוא סיפר על המצאה מהפכנית: תהליך כימי חדשני ובלתי מתכלה, שמפיק כמויות אדירות של אנרגיה - ובזיל הזול. כמות חשמל שעולה חמש סנט - תעלה, בזכות ההמצאה החדשה, רק סנט בודד. "בעשרים ושלושה קילו קלוריות, מייצרים שבעה אלף קילו קלוריות!" הוא סיפר למראיינת,

"זה כאילו לקחת [...] נורה רגילה של בית, ואת מאירה [ב…] בכוח האנרגיה שהנורה הזו מייצרת, עיר שלמה כמו רמת גן."

המשפט הזה הוא שנתן לכל הפרשייה הזו את שמה - "הנורה שתאיר את כל רמת גן" - והרבה אנשים שלא מכירים את הסיפור לעומק חושבים, בטעות, שמרידור אכן טען שניתן יהיה להאיר את כל רמת גן עם מנורה אחת. אבל כפי שאפשר לראות בברור מהציטוט, מרידור רק נתן כאן אנלוגיה ולא יותר. וחוץ מזה, אם כבר מנורה אחת, אז למה דווקא רמת גן? הרי הרמת-גנים בלאו הכי נכנסים למיטה אחרי "חמש עם רפי רשף," אז חבל על המאמץ.

המראיינת, שכנראה הייתה מופתעת בדיוק כמו המאזינים, ביקשה כמובן לשמוע עוד על ההמצאה - אבל מרידור סירב לחשוף פרטים נוספים על התהליך הכימי המהפכני, מכיוון שעדיין לא נרשם על ההמצאה פטנט. הוא רק אמר שהוא עצמו היה כה מופתע מההמצאה עד ש"לו היו אומרים לי שהירח החליף את צבעו לירוק, הייתי יותר מאמין." על הממציא הוא הסכים לומר שהוא יהודי דתי שמקור ההשראה שלו הוא התלמוד, ושהוא גם מוזיקאי, ו-

"הצירוף הזה יצר איזושהי קומבינציה שמשום מה מדענים אחרים לא עלו על [התהליך.]"

בהמשך אותו היום דיבר מרידור בהרצאה בבורסת היהלומים ברמת גן, וחשף עוד פרטים מרתקים על ההמצאה. למשל, הוא סיפר שראה ניסוי שבו לקחו מאה ליטר של מים, ועד ידי השקעה של 23.4 קלוריות הפכו אותם לקיטור בטמפרטורה של 167 מעלות. לשם השוואה, המדע המקובל טוען שכדי להרתיח 100 ליטר של מים לטמ' של 167 מעלות, צריך להשקיע 63 מיליון קלוריות. הוא חזה שההמצאה תהפוך את ישראל למעצמה כלכלית:

"ההמצאה שלנו שווה בחשיבותה להמצאת הגלגל. ההמצאה עשויה להפוך את כל בארות הנפט הערביות למיותרות, והם יוכלו לשתות את הנפט שלהם אם ירצו. ההמצאה תמנע ממנהיגים כמו ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר, לבקר בסעודיה, כדי לנשק את הסנדלים של נסיכי הנפט הערבים שם. [...] מעתה ואילך, יש לישראל עתיד אחר לגמרי. העם יכול היום הזה להרים את ראשו, לא נשתעבד מהיום הזה לשייחים המחזיקים בנפט, ונעזור לעולם שלא להשתעבד להם."

מרידור היה כל כך בטוח בפוטנציאל של ההמצאה החדשה, עד שהוא פנה לחברת החשמל והציע לה להמתין עם הזמנת הציוד להקמתה של תחנת כוח חדשה בזיקים - שהיום מוכרת לנו כתחנת הכוח רוטנברג, ליד אשקלון - כי בתוך ארבעה עד שישה שבועות כבר לא יהיה צריך כל כך הרבה חשמל.

כפי שאתם ודאי יכולים לנחש, ההצהרות האלה נתקבלו בזלזול מוחלט על ידי רובה של הקהילה המדעית בישראל. עשרים ואחת מדענים מהטכניון פירסמו גילוי דעת ובו כינו את ההמצאה המסתורית "מדע בדיוני," ופרופ' שניאור ליפסון, דיקן הפקולטה לכימיה במכון ויצמן, אמר לעיתון 'הארץ':

"הבלוף כל כך בולט לעין. זהו מין הוקוס פוקוס, אחיזת עיניים או מעשה קסמים. יעקב מרידור מעלה טיעונים הסותרים את חוקי הטבע, ולכן אני קובע שדבריו הם רמאות."

מדוע חשב פרופ' ליפסון שמרידור משקר? בעיקר בגלל טענתו של מרידור שהתהליך לוקח עשרים ושלוש קילו קלוריות ומייצר מהן 17 אלף קילו קלוריות. הטענה הזו, הסביר הפרופ', מפירה את חוק שימור האנרגיה.

חוק שימור האנרגיה

מהו חוק שימור האנרגיה? בגדול, זהו העקרון שקובע שסך כל האנרגיה במערכת סגורה - אף פעם אינו משתנה. למה הכוונה? ניקח, לצורך ההסבר, את התמונות שמירי רגב, שרת התחבורה, מעלה לרשתות החברתיות בכל יום שישי, שבהם היא מציגה בגאווה את החלות שאפתה לשבת.

התנור של מירי מקבל כמות מסוימת של אנרגיה בצורת חשמל. הזרם החשמלי מחמם סלילים, ובכך ממיר את האנרגיה החשמלית לאנרגיה של חום וקרינה. החום והקרינה פוגשים את הבצק של החלה, וגורמים לסדרה של תהליכים כימיים ופיזיקליים בתוך הבצק שממירים את האנרגיה הזו לאנרגיה כימית שעכשיו אצורה בתוך הבצק. שימו לב לשני דברים. הראשון הוא שהאנרגיה בתוך התנור עברה סדרה של גלגולים: המרות ששינו את צורתה - מאנרגיה חשמלית, לאנרגיה של חום, אנרגיה של קרינה, ואנרגיה של קשרים כימיים. הדבר השני הוא שאף אנרגיה חדשה לא הופיעה בתוך התנור יש מאין: זאת אומרת, כל החום והקרינה והאנרגיה הכימית הם תוצאה ישירה של האנרגיה החשמלית שקיבל התנור, ושום אנרגיה חדשה לא הופיעה סתם כך בתוך התנור.

באותו האופן, שום אנרגיה גם לא נעלמה מתוך התנור: ז"א, לפי חוק שימור האנרגיה כל האנרגיה החשמלית שקיבל התנור הומרה באופן מושלם לכל הצורות האחרות של חום, קרינה, קשרים כימיים וכו'. כאן, אגב, יש לנו בעיה קטנה, כי בתמונה אפשר לראות שנייר האפייה של מירי רגב נשאר - באורח פלא ממש - לבן ונקי באורח מושלם, מה שמרמז על האפשרות שהאנרגיה שהייתה אמורה לחמם את נייר האפייה משום מה נעלמה איפה שהוא בדרך!...או שמירי, רחמנא ליצמן, משקרת לנו ובעצם קנתה את החלה בסופר. דודו, עברנו גם על חוק שימור האנרגיה. לא טוב.

אבל צחוק בצד, עולה כאן שאלה חשובה: איך אנחנו יודעים שחוק שימור האנרגיה באמת נכון? אם תשאלו פיזיקאי, הוא בטח יסביר לכם שחוק שימור האנרגיה - או כפי שהוא מכונה לעיתים 'החוק הראשון של התרמודינמיקה' - הוא הבסיס של הבסיס של כל חוקי הפיזיקה. זאת אומרת, אם חוק שימור האנרגיה לא נכון, אז תורת המכניקה של ניוטון לא נכונה, ותורת היחסות, ותורת הקוונטים וכל שאר חוקי הטבע.

וזה נכון - אבל, וזו נקודה חשובה - זו לא הוכחה לנכונותו של חוק שימור האנרגיה. ולמעשה, אין הוכחה לחוק שימור האנרגיה. זו אקסיומה: אנחנו מניחים שחוק שימור האנרגיה נכון, מאותה הסיבה שאנחנו מניחים שבין כל שתי נקודות יכול לעבור רק קו אחד. למה? כי לאורך מאות ואלפי שנים הפיזיקאים ערכו תצפיות וניסויים, ובכל אינספור הניסויים האלה אפשר היה לראות תמיד שחוק שימור האנרגיה מתקיים. מכאן הפיזיקאים מסיקים שככה זה, ככה היקום שלנו עובד.

אבל העובדה שחוק שימור האנרגיה הוא אקסיומה, משאירה פתח לאפשרות - הקלושה מאוד מאוד מאוד, אמנם, אבל עדיין אפשרות תיאורטית - שמישהו יעשה איזה שהוא ניסוי או ימציא איזו המצאה, ויוכיח שבתנאים מסוימים חוק שימור האנרגיה בכל זאת לא תקף. נכון, קשה אפילו לדמיין דבר כזה קורה במציאות - אבל אני מזכיר לכם שחוקי המכניקה של ניוטון החזיקו מעמד כאמת מוחלטת יותר משלוש מאות שנים, עד שאיינשטיין הראה שבתנאים מסויימים החוקים האלה לא תקפים, וצריך לנסח חוקים חדשים.

ואכן, עוזרו של מרידור, פרסומאי בשם יעקב נחמן, אמר לעיתונאים ש-

"חוק שימור האנרגיה כבר הופרך בעבר והוא יופרך שנית. כמה תיאוריות של איינשטיין כבר הופרכו - והנה עוד אחת שתופרך. אנחנו מדברים על הפקת אנרגיה מצמחים מסוימים, כאשר המקור הוא מהמשנה והפיתוח נעשה על ידי מדען דתי שלמד את המשנה."

אני לא יודע אם יעקב מרידור שאב תקווה ותעוזה מהחולשה התיאורטית הזו שנמצאת בבסיס כל המדע המודרני, אבל הביקורת שהוטחה כנגדו לא גרמה לו לחזור מדבריו - אלא אפילו להפך. מרידור קנה עמוד שלם ב'הארץ' ופרסם בו מודעת ענק עם המשפט "ואף על פי כן - נוע תנוע": רפרנס לגלילאו גליליי, שהתעקש שכדור הארץ מקיף את השמש למרות הרדיפות של הכנסיה נגדו. האינקוויזיציה, במקרה של מרידור, היתה הקהילה המדעית הישראלית שרודפת אותו:

"לא ברור כלל, מדוע עליהם להתגייס למלחמת קודש נגד דבר שהמידע שנמסר עליו היה בהכרח כה מועט. מלחמת קודש זו ניזונה ככל הנראה לא רק משיקולים אקדמיים טהורים."

שידור מיוחד

בחודשים שלאחר ההכרזה הדרמטית, שמר מרידור על עמימות ולא חשף פרטים נוספים על ההמצאה. והייתה לו סיבה טובה לשמור על חשאיות: הוא טען שיש סיכוי טוב שהאווירונים שנוחתים בישראל -

"...כבר מלאים עם סוכנים, עם מרגלים, עם מרגלים תעשייתיים, עם מרגלים של חברות נפט, וכך הלאה וכך הלאה. יש לנו בעיה מבחינה זו [...] ועל כן, כל פרסום מיותר."

הפרט היחיד שכן נחשף היה שאי שם בלב המדינה, במתקן סודי, עובדים מספר מהנדסים ומדענים על פיתוחה של ההמצאה, בהובלתו של מהנדס מומחה שהיה בעברו מנכ"ל של חברת בת של "צים", חברת הספנות הגדולה. מרידור טען שכבר יש אב טיפוס עובד של המכונה, וכי היעילות שלה בהפקת חשמל היא פנומנלית: 60 אחוזי ניצולת, לעומת 37 אחוזים בתחנות החשמל. ההתקדמות בפיתוח ההמצאה הייתה כל כך מעודדת עד שמרידור הבטיח שבחודש מרץ יפרסם פרטים נוספים בטלוויזיה ואף מעל בימת הכנסת.

ואכן, הערוץ הראשון הודיע על משדר טלוויזיה מיוחד שיתקיים בערב שבת, השניים עשר במרץ, ובו תיחשף לציבור "המצאת מרידור." הציבור כסס ציפורניים בציפיה מתוחה, ואכן, בערב שבת המדובר עלה על המסך כתב הערוץ הראשון אלישע שפיגלמן כשהוא עומד לצידן של שורת נורות שלדבריו מקבלות את החשמל שלהן מגנרטור שמונע על ידי ההמצאה המסתורית שאלישע - לצערו הרב - לא יכול להראות לצופים בגלל החשש מגניבת הפטנט. זה היה, מן הסתם, קצת אנטי-קליימקס מבחינתם של הצופים שקיוו לשמוע מידע חדש, אבל מרידור עצמו היה עדיין מאוד בטוח בעצמו. בראיון לשפילגמן הוא חזר על טענתו שההמצאה תביא לישראל מיליארדי דולרים, ושכל הביקורת נגדו היא הכפשה:

"זה פשע לעשות משהו במדינת ישראל, לנסות ולפתור בעיה שבכלל הציבור בישראל לא מודע לה, שיש בעיית אנרגיה. בשביל זה עדיין לא מגיע לי שיצלבו אותי."

חשיפה

אבל אז, יומיים לפני שמרידור היה אמור לעלות על בימת הכנסת ולהציג את ההמצאה, חשף "מעריב" את זהותו האמיתית של הממציא המסתורי, דני ברמן.

ברמן בן ה-47 הוא, מסתבר, ד"ר אקוסטיקה, ומומחה לפיזיקה ואוקיאנוגרפיה. או נכון יותר לומר - הוא טען שהוא ד"ר - מכיוון שהתחקיר של מעריב העלה שברמן הוא למעשה נוכל. הוא התחזה לד"ר לאקוסטיקה כדי להשיג לעצמו משרת מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב, זייף את הדיפלומות בפיזיקה ואוקיאנוגרפיה, ובנוסף - במלחמת יום הכיפורים הוא התחזה לרב-סרן, למרות שבפועל היה רק רב"ט. למעשה, חודשים ספורים לפני שפגש את יעקב מרידור, ברמן נידון לשלושים חודשי מאסר על תנאי באשמת גניבת טפסים ממשרד צבאי, וזיוף הזמנה של ציוד בהיקף של שלושים ושישה מיליוני לירות.

התגלית הזו, לצד הטענות הגרדיוזיות - שלא לומר מופרכות - של מרידור לגבי הביצועים של המכונה המסתורית, גרמו לכל הבלון הנפוח הזה להתפוצץ. מרידור ספג קיתונות של בוז בעיתונות: העיתונאי יואל מרקוס, למשל, הציע למרידור לרשום פטנט שיגדיר את השניים עשר במרץ, היום שבו הופיע מרידור בערוץ הראשון, לחג השוטים, כמו אחד באפריל. חבריו של מרידור למפלגת הליכוד ניסו נואשות להרחיק את עצמם ממנו. בעצתו של מנחם בגין, מרידור החליט שלא לנאום בכנסת, ובמקום זאת ביקש מיו"ר הכנסת לקרוא הודעה בשמו:

"היות שהמצאה זו קשורה בשמי, עלי להדגיש רק כי מעולם לא נתבקש גורם ממשלתי או ציבורי לתמוך אפילו בפרוטה אחת בפיתוחה, וכל שהושקע בה הושקע ממקורות פרטיים שלי ושל אחרים, המאמינים בנושא ומוכנים לקבל על עצמם את כל הסיכון. כך יהיה גם מכאן ולהבא. השאר יישאר לפסק-דינה של ההיסטוריה, ואני מאמין שהוא יהיה שונה מחוסר האמונה והאטימות שנתקלתי בהם יותר מפעם אחת. חתום, יעקב מרידור."

אבל כל ההצטדקויות והתירוצים לא עזרו. ההתפוצצות של הפרשה המביכה הזו דירבנה את התקשורת לבחון בצורה מעמיקה יותר את ההסתבכויות העסקיות הקודמות של מרידור, כולל השחיתויות הרלוונטיות, ורבים קראו לו להתפטר. מרידור לא הסכים להתפטר, אבל הקריירה הפוליטית שלו הגיעה, הלכה למעשה, לסיומה: בהרצאה שנתן בפברואר של 1983 מרידור הודה שהוא, למעשה, "שר של שום דבר." מרידור ניסה עדיין לעניין חברות אנרגיה בארה"ב בהמצאה, אבל ללא תוצאה. בעיתונות דווח כי מרידור הגיש תלונה נגד דני ברמן שרימה אותו, אבל המשטרה החליטה לסגור את התיק נגד ברמן עקב 'חוסר עניין לציבור.'

יעקב מרידור הלך לעולמו ב-1995. יצחק שמיר, ראש הממשלה לשעבר ואחד מחבריו של מרידור, הספיד אותו באומרו -

"זהו סיפור עגום. למרידור הייתה אמנם נטייה לדמיון, אולם הרבה דברים שהיו פרי דמיונו הוא גם הצליח להגשים. קל מאוד לעשות ממישהו קריקטורה. האיש הזה הלך כל הזמן בגדולות. הוא הצטיין בדמיון מפותח, אך היה גם איש ביצוע בלתי רגיל. חבל שכל פועלו נשכח בגין מקרה עצוב אחד."

ההמצאה

על פניו, אם כן, יש לנו פה מקרה קלאסי של נוכל מתוחכם שהצליח להפיל ברשתו יזם תמים, פוליטיקאי ואיש עסקים עם חלומות גדולים אבל מעט מאוד הבנה מדעית או טכנולוגית. ואם זה המקרה, זו בהחלט לא תהיה הפעם הראשונה - וגם לא הפעם האלף - שדבר כזה קורה: הספר הראשון שכתבתי, 'פרפטום מובילה - על מכונות של תנועה מתמדת', מלא עד להתפקע בסיפורים על מלכים, נסיכים ואנשי עסקים שנפלו קורבן להונאות שכאלה. במקרה שלנו, יכול להיות שיעקב מרידור היה פגיע במיוחד לסוג כזה של הונאה בגלל הטראומה של משבר האנרגיה העולמי שהביא אותו לאבד את חברת הספנות שהקים.

אבל…האם באמת הייתה כאן הונאה? כן, אני יודע שאמרתי שתחקיר של מעריב חשף שדני ברמן, הממציא, היה נוכל - אבל בתור מי שמכיר את עולם העיתונות הישראלי יחסית מקרוב, אני הראשון שיאמר שאסור בשום פנים ואופן להאמין בצורה עיוורת לכל מה שכתוב בעיתון. קחו, לדוגמא, את הכתבה הזו עלי, שהתפרסמה בעיתון מקומי חיפאי אחרי שהוצאתי את הספר הראשון שלי לאור. זו כתבה מאוד מחמיאה, שמציינת כמה שהפודקאסט שלי פופולרי ומצליח, וכמה שילדים אוהבים להאזין לתוכנית - בקיצור, כתבה כל כך מחמיאה שהייתי יכול לכתוב אותה בעצמי…ובאמת, אני כתבתי אותה בעצמי. מהעיתון אמרו לי שאין להם כתב לשלוח כדי לראיין אותי, אז ביקשו שאראיין את עצמי ואשלח להם. אם מותר לי להעיד על עצמי, עשיתי עבודה ממש טובה: שאלתי את עצמי שאלות נוקבות, ונתתי עליהן תשובות מעולות.

אז מכיוון שאני למוד ניסיון לגבי התקשורת הישראלית, חקרתי קצת יותר לעומק את הסיפור של דני ברמן, ומצאתי סדרת כתבות שהתפרסמו במגזין 'העולם הזה' בינואר 1977 - דהיינו, כארבע שנים לפני פרשת 'הנורה שתאיר את רמת גן.' הכתבות האלה לא עסקו ישירות בדני ברמן, אלא בפרשיית שחיתות פוטנציאלית בפקולטה לאמנויות באוני' תל-אביב, שברמן היה מעורב בה - אבל לא בתור הנוכל, אלא דווקא בתור חושף השחיתות. לא אכנס כאן לפרטים של הפרשייה הזו, שהיא לא ממש רלוונטית בפני עצמה לסיפור שלנו, אבל במסגרת התחקיר מספרים לנו הכתבים של 'העולם הזה' שברמן אכן למד בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית ואפילו עבר את בחינות הגמר בהצטיינות - אבל נפצע בתאונת צלילה, אושפז למשך תקופה ארוכה ולכן לא סיים את הלימודים באופן רשמי. בהמשך, הוא השתלם בהידרוגרפיה והנדסה אלקטרואופטית בארה"ב ואנגליה, אבל הדיפלומות שקיבל שם - שעל פי הכתבה נחשבות כיוקרתיות יחסית - לא היו מוכרות על ידי הממסד האקדמי הישראלי. כשחזר לארץ, ברמן פתח משרד עצמאי לתכנון אלקטרו-אופטי ואקוסטי וביצע עבודות עבור מערכת הביטחון, שעל פי המדווח בכתבה זכו לשבחים רבים מצד הלקוחות שתיארו אותו כ'גאון.' במילים אחרות, עושה רושם שלברמן כן היו יכולות טכניות מרשימות למדי.

מצד שני, מהכתבות האלה גם עולה שברמן היה גוזמאי לא קטן. למשל, כדי ליצור מצג שווא של הצלחה גדולה ולשכנע את אוני' תל אביב לשכור את שירותיו, הוא זייף מכתב שבו כביכול חיל האוויר מזמין ממנו ציוד בשווי של 36 מיליון לירות. הוא גם הסתובב עם מעיל צבאי עם דרגות רב-סרן, כשבפועל הוא היה רב"ט - גם כן, אני משער, כדי לעשות רושם. כנראה שהוא גם הציג את עצמו כד"ר, למרות שלא היה תואר אקדמי שכזה. על ההגזמות והתחזויות האלה, הוא אכן נידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי, כפי שנכתב בידיעה במעריב.

בשורה התחתונה, אם כן, עושה רושם שיש לנו כאן עסק עם אדם שהוא במקרה הטוב בעל נטייה ברורה להגזמה, ובמקרה הרע - שרלטן לא קטן. אבל מצד שני, נדמה שגם היה לו כישרון טכני לא מבוטל. אז מה זה אומר לגבי ההמצאה שלו? דני ברמן עבד על יעקב מרידור ומכר לו סיפורי סבתא על המצאה בלתי אפשרית?

כדי לנסות ולענות על השאלה הזו, יש לנו עוד פרט אחד בסיפור שאנחנו צריכים לברר לעומק, פרט אחד שעדיין לא דיברנו עליו: ההמצאה עצמה, שכאמור יעקב מרידור לא רצה לחשוף שום פרט עליה כדי שלא יגנבו אותה. סיפרתי לכם מקודם שמרידור גייס קבוצה של מהנדסים ומדענים כדי לבחון את ההמצאה ולבנות אב-טיפוס שלה, ושמי שעמד בראש הקבוצה הזו היה מהנדס בכיר ושהיה גם מנכ"ל של חברת בת של צים. ובכן, שמו של המהנדס הזה הוא יצחק שכטרמן, הוא בנו של אברשה שכטרמן שהיה זה שהפגיש בין דני ברמן ליעקב מרידור - ולמרבה המזל הצלחתי לאתר אותו: הוא גר בחיפה, רבע שעה נסיעה מהבית שלי. אז לפני שבועיים, בשעת אחרי הצהריים של יום שישי, קפצתי אליו כדי לשמוע ממנו את הסיפור האמיתי מאחורי ההמצאה. אגב, למרות שיצחק הוא בן 87 - הוא עדיין עובד במשרה מלאה כמהנדס אוניות, וזו הסיבה שיכול היה לפגוש אותי רק ביום שישי.

ב-1981 יצחק סיים את תפקידו כמנכ"ל של "גל מארין", חברת בת של צים, ויצא לדרך עצמאית כמהנדס. אבל לקח קצת זמן עד שהוא הצליח לבנות לעצמו מאגר לקוחות מתאים, אז בינתיים הוא גויס על ידי אברשה, אביו, כדי להוביל צוות שכלל פרופ' מהטכניון וכמה מהנדסים וטכנאים של רפאל, שיבנו ויבחנו את ההמצאה של ברמן. לצורך העניין הוא קיבל בית מלאכה גדול ברמת השרון, שם הם בנו את אב הטיפוס של ההמצאה.

וההמצאה עצמה, מסתבר, הייתה משהו מאוד פשוט, יחסית.

הרעיון הבסיסי דומה מאוד למנוע קיטור. יש נוזל שמסתובב בתוך מערכת במעגל סגור. בצד אחד מחממים את הנוזל הזה עד שהוא הופך לגז - קיטור - ואז הגז המתפשט דוחף בוכנה או טורבינה, שמחוברים לגנרטור שמייצר חשמל. אחרי שהגז מסיים להעניק את האנרגיה שלו לגנרטור, הוא מתעבה וחוזר להיות נוזל, ואז שוב מחממים אותו, הופכים אותו לגז וחוזר חלילה. במנועי קיטור רגילים, הנוזל הזה הוא מים: הרעיון של דני ברמן היה להחליף את המים האלה באמוניה. למה?

"[יצחק] ‫[הרעיון של ברמן היה ש] הניצולת של מעגל ‫על בסיס אמוניה היא יעילה יותר ‫מהמעגל על בסיס של קיטור, של מים. ‫ואמנם ההבדל היה בסביבות…‫במקום 36 אחוז, ‫שזה הניצולת המקסימלית של קיטור, ‫האמוניה זה יותר ‫בסביבות 38-39 אחוז."

זאת אומרת, החלפת המים במנוע הקיטור באמוניה משפרת את היעילות של המנוע בשניים עד שלושה אחוזים. עכשיו, שיפור ביעילות של שניים עד שלושה אחוזים נשמע כמו שיפור לא ממש משמעותי - וזה באמת שיפור לא משמעותי. בכלל. במיוחד בהינתן שאמוניה היא חומר הרבה יותר מאתגר לעבודה מאשר מים: הוא גם יותר יקר מאשר מים שאפשר למצוא בכל מקום, וגם הרבה יותר קשה להוביל אותו ולעבוד איתו מכיוון שהוא צריך להישמר בטמפרטורה של ארבעים מעלות מתחת לאפס. יצחק שכטרמן סיפר לי איך הוא בעצמו פתח את הברז הלא נכון באחת ההזדמנויות, וקיבל כוויית קור כואבת ביד. עם האמוניה גם צריך לעבוד עם מסיכות כל הזמן…בקיצור, כמו ששכטרמן הגדיר את זה: 'חומר לא סימפטי.'

אבל הפרט החשוב לענייננו הוא שהתהליך עצמו - עבד. המנוע עשה את פעולתו והפיק אנרגיה ביעילות קצת יותר טובה מזו של מנוע קיטור. יצחק שכטרמן אומר שההתרשמות האישית שלו מדני ברמן, שאותו פגש כמה פעמים במסגרת העבודה על המנוע, הייתה שהוא לא היה נוכל.

"[יצחק] הוא לא רמאי. הוא לא מדען, ‫הוא איש של חזון: לא מדען, ‫לא איש מעשי. [...] ‫פנטזיונר, אבל היה לו ידע טכני. ‫היה לו ידע טכני והוא ניתח את זה. [...] ‫היו לו כמה רעיונות מאוד מיוחדים, ‫חורגים מהמסגרת הרגילה, לדני ברמן - ‫אבל הכול היה מבוסס, ‫בוא נגיד, על חוש, ‫לא על עובדות מוצקות.

[רן] ‫מה זאת אומרת על חוש?

[יצחק] -הוא קרא והוא ניתח לעצמו, ‫אבל זה לא היה מדעי.

[רן] ‫הוא לא הציג לך חישובים?...

[יצחק] בשום אופן לא."

התמונה המתקבלת, אם כן, היא כזו. לדני ברמן היה רעיון לפיתוח חדש שישפר את יעילותם של מנועי קיטור. הוא כנראה לא עשה את החישובים כדי לבדוק מה תהיה, כנראה, מידת השיפור ביעילות - אבל זה לא הפריע לו למכור את הרעיון ליעקב מרידור בתור המצאה עם פוטנציאל כלכלי משמעותי. מרידור היה יזם נועז ובעל חזון, שלא פחד לקחת סיכונים: אז הוא גייס את יצחק שכטרמן ואת הטכניון ואת רפאל כדי לבנות אב-טיפוס, שפעל ועבד בהצלחה.

אבל כפי שמספר לנו יצחק, השיפור שנמדד ביעילות היה בסך הכל שניים-שלושה אחוזים - ומרידור ידע את זה. ובכל זאת, הוא בחר לצאת לתקשורת עם הגזמות מופרכות, כמו למשל שהשיפור הוא משלושים ושבעה אחוזים לשישים אחוזים, דהיינו עשרים ושלושה אחוזים. כל הטענות ההזויות על המצאה שהמקור שלה הוא מהתלמוד, ושמדובר על שיפור מדהים ודרמטי בתהליך ייצור החשמל - עד כדי הפרה של חוק שימור האנרגיה! - שיציל את העולם מהתלות בנפט הערבי…כל הקשקושים האלה הם פרי מוחו הקודח של מרידור, ודני ברמן לא היה מעורב בהם בכלל.

למה המציא יעקב מרידור את כל הסיפורים והטענות ההזויות האלה? אנחנו לא יודעים. יצחק שכטרמן חושב שמרידור היה פשוט פנטזיונר. אני חושב שאולי הוא ניסה לנפח את החשיבות של ההמצאה שלו כדי שהחברים שלו בממשלה יעשו בשבילו עוד קומבינה והמדינה תקנה ממנו את הפטנט תמורת כמה מיליוני לירות. זה כנראה עבד לו בעבר, אז למה לנסות שוב פעם?...אבל כנראה שהפעם, מרידור הגזים: הפנטזיות שהוא ניסה למכור לציבור היו כל כך הזויות, שברגע שהסיפור האמיתי מאחורי ההמצאה נחשף - הבלון הנפוח הזה התפוצץ, והקריירה של מרידור ספגה מכה אנושה שממנה הוא לא התאושש לעולם.

אז…לא: אני לא חושב שמדובר כאן בסיפור על נוכל שהונה פוליטיקאי תמים, שזה האופן שבו הפרשה הזו מוצגת בדרך כלל. אחרי כל מה ששמענו כאן, אני חושב שהסיפור האמיתי הוא על פוליטיקאי מושחת, איש עסקים שהיה רגיל לקחת סיכונים גדולים ולתת למדינת ישראל לשלם את החשבון על הסיכונים האלה - שפגש ממציא שהיה בעצמו פנטזיונר ומגזימן לא קטן, והצליח לשכנע אותו שיש לו רעיון ששווה מיליונים. גם כשמרידור הבין, כנראה, שהרעיון בעצם לא כזה מוצלח - הוא עדיין המשיך לפזר בולשיט מתוך תקווה לעשות קופה על הכסף הציבורי, ושילם את המחיר על ההתנהלות.

אם זה נכון - בואו נקווה שיעקב מרידור לא יהיה הפוליטיקאי המושחת האחרון שניסה להונות את הציבור, לעבוד על כולם בעיניים ולגנוב מהקופה הציבורית - ובסוף איבד את הכל.