בפרק הקודם דיברנו על ההבדל בין סיפור כפול לסיפור מקביל והתחלנו את הסיפור של התרגיל שעשו אברהם אבינו ושרה אימנו לפרעה, תרגיל בו אברהם נאלץ לשקר ולומר ששרה אשתו היא בכלל אחותו, אחרת יהרגו אותו. האם אכן הם היו מסכנים? או שמא מדובר היה בתרגיל מתוחכם, טריק זוגי קבוע?
בפרק הזה בו מתארח חוקר המקרא שחר ענבר נמשיך לדון בסיפור. איך המחבר המקראי פתר את הבעיות שעולות ממנו? מה עשו המחברים במצבים שבהם אי אפשר לפתור את הבעיות? איך אפשר לשפץ סיפורים? בפרק הזה נראה דוגמא חיה לתחום שנקרא "סיפורים כפולים", ולמה, לפעמים כשרוצים לתקן משהו, רק מקלקלים אותו עוד יותר (ואז צריך לספר סיפור משולש)