[שוקר חשמלי ממשמרת הצניעות, אברהם אינהורן [יוצאים בשאלה

שלום וברוכים הבאים לעונה הרביעית של יוצאים בשאלה, הפודקאסט של עמותת הלל. אני מינדי ארליך, ובכל שבועיים אחכה לכם כאן פרק חדש, שבו אני אפגוש מישהי או מישהו שכמוני יצאו מהחברה החרדית, וכיום הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. יחד ננסה להבין ולשמוע על תהליך היציאה בשאלה. פתיח ומתחילים ברוכים הבאים לפודקאסט שלנו, של עמותת הלל, אני עמדי ערך.

אני רוצה להתחיל עם פתיח קטן, ואז אני מציגה אותך במהלכו. איך הופך ילד מלב ליבה של בני ברק, שגדל בבית לא כל כך הדוק, שאפילו עיתון חרדי כמו יתד נאמן לא נכנס אליו, ללוחם שריון, חייל בודד וסטודנט לתקשורת שחוקר את החברה שממנה באה? האורח שלי היום הוא אברהם איינורן. אברהם עבר את כל המסלול של הנוער החרדי הנושר מהישיבות בצרפת ועד לזולות הסמים של ירושלים, עד שהגיע לנקודת השפל שבה לא היה לו אפילו מקום לישון. הוא כאן כדי לספר על הרגע שבו הסטטיסטיקה נפלה עליו, על הניתוק הכואב מהמשפחה, ועל איך זה מרגיש לבנות את עצמך מחדש, מאפס, כשאתה עומד אתה לבד מול העולם.

ברוכים הבאים אברהם כיף לארח אותך שלום שלום אני מדרגה שצ'אטפו. אני מאוד שקרנתי לשמוע את הסיפור חיים שלך אנחנו נתעכב על תחנות שאתה מרגיש שאתה רוצה לדבר עליהם שיש לך מה להגיד ומה לספר. וגם להפתיע אז אני אשמח שנתחיל קודם כל מההתחלה מי אתה אברהם שאתה מגיע עם החיוך הזה שלך עם אנון שלנט עם הבירה ביד. אבל אני אומרת, אף אחד לא יכול לדמיין מה עברת, איזה מסך חיים מטורף. נכון.

אז אני אשמח שתתחיל, מאיפה אתה? מה הרקע שלך? מאיפה באת? כי אתה לא מסגיר כלום. אז קודם כל, ככה, את מדברת ואני בראש, יש לי באמת את התמונה שלי כילד, וכן, משם אפשר להתחיל להתגלגל.

באתי מבני ברק סתם אני גר בשדרות בשנים האחרונות אבל כמובן גדלתי בעיר התורה והחסידות. זוכר את עצמי ילד חמוד זה באמת כאילו אני הרבה פעמים מנסה לראות תמונות שלי מהילדות ולנסות לחשוב דרך ההבעות מה באמת הרגשתי. איזה חוויות חוויתי והמסקנות הן לא תמיד ברורות אבל בגדול אני אתשיב במספר מתוך 11 ילדים. 11 אתם שבט כמעט שבט שפטייה. כן שבט.

את המספר עוד פעם? אני אתשיב מתוך 11. וואו.

כן, ילד חמוד, מאוד שובב. בודק גבולות, שחקן. בודק גבולות זה בא כבר בשלבים יותר מאוחרים. אני כן חושב שבתור ילד אהבתי את המערכת החרדית, בתור ילד צעיר. היה לי גם מודלים לחיקוי ממש טובים, כמו אחים שלי ואבא שלי שממש היה...

שוחח עליי ונותן לי כאילו לא הייתי אומר הילד האהוב על אבא שלי כי לא אומרים את זה או לפחות לא כדאי להגיד את זה אבל הרגשת ככה אני חושב שהייתי הילד המאתגר שצריך שצריך כמה עיניים שצריך שישמרו עליו יותר טוב שיעכבו אחריו שייתנו לו מסגרות. שיותר יהיו נכונות לו. אתה חושב שבתור ילד יכולת לזהות איזה ניצן בלוע קטן ביותר שהיית קצת שונה או משהו שיכל לנבא את מה שיבוא אחר כך את היציאה שלך למסע שהוא לא מובן מאליו וגם לא אף אחד לא יכל לנבא דבר כזה. אז אני מעניין אותי אם אתה יכול להצביע על איזה משהו בילדות שלך שיכל להצביע על זה שיום אחד אתה. תשנה את המסלול חיים שלך.

אני חושב שהייתי די שובב ברגעים מסוימים של ההתבגרות שלי. בתור ילד חלמתי להיות הרב שח. תחת חלום מתיימר. אבל זה היה הסביבה שלי, כאילו בסוף כל הסביבה שלי. לא יודע אם אמרו את זה במילים אבל זה היה המטרות זה היה השאיפות שוב אני זוכר את עצמי בלוויה של הרב שח הייתי בן 11 ומה שהיום תמיד אנחנו כבר לא כחרדים רואים בטלוויזיה על לוויות של אישים דגולים או רבנים גדולים שמטפסים על הבניינים בשביל לראות את הלוויה וכו אז ככה הייתי.

אני זוכר שהלכתי עם אבא שלי והוא אפילו שחרר לי הוא נתן לי ללכת לבד ולהתאפס וזה כאילו זה תמונה אני חושב מאוד עוצמתית בתור ילד כאילו. השאיפה הייתה מאוד גדולה להיות שם להיות במקום הטהור הנקי הזה. מה עניינות לך בלהיות הרב שח. אתה יודע אתה יכול להסתכל על זה כשאתה רואה את הכמות כבוד והערצה שבן אדם בין 104. 102 כן הוספתי לו שנתיים ככה בחינם.

102 מאוד מאוד מכובד אבל ההלוויה שלו הייתה אחת המדוברות בתקופה אם לא עדיין מאוד מאוד גדולה. מעניין אותי בתור ילד חרדי היום כשאתה במבט יותר מבוקר מה עניין אותך בתור ילד להיות ערב שחיים באמת המקום הזה של הכוח וההנהגה.

תואר עמידות עוד או שזה יכול להיות גם הכל מהכל אבל מעין אותך מעין אותי דווקא היום המבט שלך יותר מפוקח ומבקר ויותר ביקורתי.

כן אני חושב שעד היום אני רודף אחרי ההרגשה של להיות נקי. צדיק צדק צדק צדק וצדיק.

מיהו צדיק אבל אני כן מסתכל על הטהרה והקדושה והניקיון כפיים שאני מסתכל על אדם כזה שהיום עד היום אני מנסה להיות במקום הזה עכשיו אצלי אני הטהרה זה מקום של שקט של שלווה של איזשהו רגיעה נפשית ואני עד היום שם אבל כשהסתכלתי על רב כזה. הסתכלתי על לבן כאילו הסתכלתי על מישהו שבא חלק שהוא. איש צדיק איש צדיק כאילו ותמיד ותמיד דמיינתי את זה שם וכמובן שיש את האלמנטים של הרצון. השאיפה לדעת מלא ספרים להכיר מלא תלמוד שיבואו ויעמדו בפתח בפתח הדלת. וירצו להתברך בברכותיי, אני בטוח שבתור ילד זה פנטזיה, כמו שאת יודעת, שאיפות של ילד.

כן, השאיפות של ילד חרדי הן לא השאיפות של ילד חילוני או כלל או אזרח בעולם. כשאתה מדבר על זה, אני חושבת על זה שאתה יודע, הכינוי לילדים שאני היום מכירה זה יפה שלי, יפה שלי, מהממת שלי. ואצלנו זה היה צדיק שלי. צדיק לו. צדיק לו.

צדי כס. צדיקה שלי. זאת אומרת, יש הסללה מראש על זה שהכינוי בתור ילד כבר מסליל לך את הדרך שתהיה צדיק. כן. צדיק שלי.

ובאיזשהו אופן זה מאוד מדגיש את ההבדל בשאיפות של ילד חרדי, שכל מה שהוא רוצה זה להיות גדול הדור. צדיק, תלמיד חכם, מישהו שמחדש בתורה. כן. זה משהו שאני עד היום רואה את ההבדלים המאוד מאוד דרמטיים. אפרופו הסללה בסוף מה החרדים לא יודעים על חילונים כאילו בסוף.

אני חושב שהרעיון הזה של העגלה הריקה הרבה פעמים חרדים כאילו מה אנחנו גדלנו בתור ילד שהעגלה החילונית היא עגלה ריקה. וזה אם זה הסללה זה כן זה צדיק זה. זה להיות רוח להיות גדול בתורה ואחד הדברים שבאמת באמת אני חושב שגיליתי במהלך חיפוש הזהות שלי זה באמת המקום הזה של להבין שהעגלה הלא חרדית אני לא אגיד חילונית כי. העגלה הלא חרדית היא מלאה יש יש הרבה ערכים שאפשר ללמוד כן וזה משהו שהוא שחרדים לא יודעים את מכירה את המושג הזה. אנחנו נהיה סינים כאילו אתה תהיה עוד אחד כאילו מה כל מה שלא הם הם סינים ואנשים ריקים הרבה פעמים זה ככה שוב כאילו בסוף אני מאמין שעם הזמן אנשים גדלים ומתבגרים לתוך מציאויות שונות אבל בתור ילד המושג הזה שאלתה תהיה איזה עוד אחד עובד באתר בנייה כושר ברזלים זה מה שיהיה איתך תעשה כל היום משש בבוקר עד חמש אחרי צהריים תעשה אותו דבר.

שלא לדבר גם אפילו על המגזר הדתי לאומי שהוא גם יש איזה מין מבט אני לא אגיד מתנשא אבל מתבדל מאוד מרוחק כן שהם גם הם לא אנחנו הם הם לא חילונים אבל הם מאוד קרובים לשם.

לא באיזה משיח שפתאום יבוא וייתן לכולם את האור ואת הלבן הזה אבל עדיין אני חושב שבתהליך ההתבגרות שלי בציבור הלא חרדי היה לגלות את העגלה המלאה לגלות את הערכים שלי ואת הזהות שלי תוך כדי תנועה.

ואמרת איזה משפט שמאוד ריתק אותי, אני לא יודע בדיוק למה סטיתי מהדרך, אמרת שהסטטיסטיקה נפלה עליך, ובתור ילד שהיא בבית של 11 ילדים, חינוך לתאי הדוק, לעילה ולעילה, מעניין אותי מתי הפעם הראשונה שאתה אומר רגע. תקופה באמת תקופה ארוכה שהייתי ככה נבנד ואני כן אפרט על דברים שאני חושב שיותר נכונים בשביל לספר בשביל לשקף את התהליכים של הילדה גיל התבגרות אמרת וכו' אבל בגדול היה אירוע משפחתי כבר אני סביבות 18 18 וחצי אירוע משפחתי ואני לא נכחתי באירוע.

ואז דוד שלי שאל איפה אברהם ולא היה להם תשובה. הם לא ידעו איפה אתה? או שהם לא ידעו למה לא באת? לא, כאילו כבר הייתי בשלב של ניתוק כל ה... ניתוק מהמשפחה?

לחתוך את החבלים שכן קישרו, הייתי בשלב כזה גם מבחינתי, גם התהליך שאני עשיתי וגם התהליך של המשפחה והם לא ידעו בדיוק איפה אני באותה תקופה, הייתי מאוד כאילו מחוץ לתמונה, מחוץ לסיפור. הם ניסו להבין איפה אתה?

מישהו ניסה לבדוק איפה אתה ישן בלילה? אם יש לך אוכל? בואי נחזור באמת קצת אחורה. איך זה מילד חרדי מגיע למצב שהוא בנטי כמו משפחה? מה קרה במרחב זמן הזה?

אז כמובן הייתי במסגרות חרדיות רגילות, הייתי בחיידר, אחרי זה בישיבה קטנה. סוג שלמדתי בציפיות יחסית לילד השובב שהייתי זה עמדתי בציפיות. התחלתי בישיבה קטנה מאוד חזקה.

ישיבה קטנה מאוד חזקה שכנראה לא התאימה לי אתה יותר מדי היית פנטי כאילו באמת הלכתי לשם כי אני רק אעצור פורום זה. חרדי ביידיש או זה שילוב של חרדי ופנאטי. אוקיי אז אני לגמרי כאילו מקבל את ההגדרות שלך כי אני בסלנג אני אפילו לא יודעת. אז ביידיש פרומה זה חרדים פרום זה חרדי. כן אוקיי.

לא כולם פשוט יודעים מה זה אומר אז אתה היית בישיבה קטנה בירושלים? לא בבני ברק הייתי כאילו. ידעו לי להיות בחור ישיבה זה כן אולי בסתר לימן כן. ואחרי חצי שנה זרקו אותי מהישיבה על מה לא לא באמת הייתי לא הייתי גרוע מאוד. מבחינת סטייגן הייתי בורח מהישיבה או מאחר לא מגיע הכי כאילו שם כבר בדקת גבולות הייתי הייתי התלמיד הכי הכי בשורה הכי תחתונה מבחינת.

ממילא אחרות כן מוריד במסגרת הזאת זה היה זה היה גדול עליי זה היה זה היה שוב אני אומר יכול להיות שאם הייתי הולך לישיבה אם דיברנו על סטטיסטיקה שהסטטיסטיקה החליטה שאני זה שנתפס ויוצא בשאלה אם. אם הייתי הולך לישיבה יותר סבירה. יכול להיות שהיום לא הייתי יושב מולך ובכובע של של יוצא בשאלה. כי למה כי כי היו מסדרים אותי והייתי לומד והייתי יחסית או בינוני בלימודים או שתופס את עצמי. באיזושהי צורה וכנראה הולך ישיבה גדולה גם סבירה ומתחתן ויושב היום בכולל צריכים לעשות.

אתה אומר פחות אחד דבר, שהבחירה הספציפית הזאת ולשים אותך במסגרת כל כך לא מתאימה לך וכל כך שמחקה אותך באיזשהו אופן, כן אפשר לומר שהיה איזה מין התחלה של הסללה של דרך שאתה תבין שכשלא נוח לך אתה יוצא מגדרך כדי שיהיה לך נוח, ואתה אומר אם זה לא היה קורה יכול להיות שאני היום הייתי אברך חרדי. מהשורה ואנחנו לא היינו יושבים פה ככה, גם לא היית מסתכל עליו. אבל לא כולם ככה שאם יש להם איזשהו רגע שהם לא בהסללה אז הם פשוט מחפשים את עצמם. אני חושבת שבאמת יציאה בשאלה בסוף בכמעט 100% תמיד יש טריגר. הטריגר יכול להיות מאוד ניואנסי, זאת אומרת מספיק שלא שלחו אותך למסגרת הנכונה אבל יש אנשים שהם לא במסגרת הנכונה והולכים להורים ומבקשים להעביר אותם למסגרת אחרת, זה נשמע שאת...

אצלך זה לא היה במקום הזה אתה לא ביקשת להעביר אותך למסלול אחר לישיבה אחרת אתה כבר התחלת למרוד. התחלת את המסע המרד שלך כן בתוך המקום הזה אז אני חושב שכן שהייתי סקרן אני חושב בסוף זה זה השורה התחתונה הייתי ילד. גם אם ילד שובב ככל והתבגרתי זה נהיה נער סקרן. אמיץ כן אמיץ אני אני אומר את זה לעצמי כל הזמן אני לא שלם אם זה במאה אחוז כי עדיין יש לי דעה מסוימת אתה בטוח אמיץ. כן אבל כל הזמן זה יושב כאילו מאחורה של בסוף התבגרות גיל התבגרות אתה עושה אתה עושה גם ילד חרדי בסוף עבר גיל התבגרות זה לא פוסח השלב של ההתבגרות לא פוסח עליו ילד חרדי.

מה שכן קורה זה שלא מרבית הילדים החרדים נמצאים במסגרות כל כך הדוקות שהיום בחיים שלהם נראה כל כך אותו דבר ומוכתב מראש.

ההבדל בין יוצאים משלה שכנראה המרד שלהם הרבה יותר גדול והרבה יותר מטלטל ושאני חושבת שזה גם סיפורים של יציאה מארון ויש נכון יש את האלה שהם באו מלכתחילה עם איזשהו פער באמונה שאלות וחקירות שבגיל 16 היה לי חבר אחד שהבין שאין אלוהים הוא תכנן בדיוק מתי היה השלב שהוא יוריד את הכיפה של שאלות אמוניות. מאוד שחלטני. מאוד שחלטני. כן. אז זה באמת, יש כמה סוגי יציאות בשאלה.

אחת הדרכים באמת היא לאבד אמונה, וזה משבר אמונה מאוד מאוד גדול, ויש כאלה שיוצאים בשאלה כי פשוט לא נוח להם המסגרת. זאת אומרת, יש המון המון סוגי יציאה בשאלה. כשאני שנייה חוזרת, אני מחזירה אותך לישיבה, כשאתה בודק את הגבולות, אתה עושה הכל כדי לא להיות שם, ואתה מוצא את עצמך מואף. מעיפים אותך משם. אז מה אתה עושה?

הלכתי לעוד ישיבה. בסוף בסוף בסוף אבא שלי נורא התאמץ נורא התאמץ שיקבלו אותי לישיבה יחסית בינונית אחרת. בינונית כאילו שוב אני מדבר בשפת שפת חרדים בסדר.

להיפטר מהעברית החרדית, כי אני אהיה מומחה עם זה בשלום. כן? לגמרי. אני חושבת שזה מאוד מייחד. אבל בוא נקווה שאם התשובה שלי יש טעות, את מעירה לי, ואם...

אני בשמחה רבה, שזה יהיה הדדי. אני מנסה. הרבה פעמים, אתה יודע, כמו שהחיות שלי אומרות, אני לא אכזתי ראש. כשאתה אומר... כאילו, בן אדם חילוני מן השורה, לא מבין למה אתה אומר לא אכזתי ראש.

לא אכזתי ראש, כן. כל מיני כאלה. דוגמה קלאסית. כן. בגדול אני חושב שהייתי המילה סקרן זה זה זה אפיין אותי בתקופה אז באמת הלכתי לחפש הלכתי לחפש את המיניות שלי הלכתי לחפש את זה אמיץ.

כן מה מיניות הרי זה משהו שלא מדברים עליו משהו שלא חושבים עליו משהו שהוא מאוד מאוד מתתים מתחת לשטיף נכון וגם השלב לפגיעות היא באמת יכולה. להיות מאוד קצרה. זאת אומרת, היא מתרדרת מאוד מהר מסקרנות מינית, לפגיעות מינית, שאתה, אין לך מספיק כלים, אין לך מספיק ידע כדי לדעת מהי מיניות בריאה, מהם הגבולות שלך, ומאוד מהר, אני שמעתי את זה לצערי המון מחוויותיי, גם האישיות וגם המון אנשים שאני מכירה, שהיוצאים משאלה, המקום הזה הוא אחד המאוד מאוד פגיעים. כי אין להם לא את הידע ולא את הכלים ולא את הבסיס כדי להבין איפה. איפה הגבולות שלך כן איפה איפה לא נעים.

כן וזה וזה אני חושבת שאמרת שאתה לא סגור על זה על הכינוי על האומץ אם אתה אמיץ אז אני חושבת שעצם העובדה שבחור חרדי הולך לחפש ולבדוק. את המיניות שלו זה אם זה לא אמיץ אז מה כן אמיץ. כן אז רק אני אגיד שבאמת פחות אני אדבר על הפגיעות הזאת שדיברנו כי אני חושב שזה השלב שלי בחיים שאני מרגיש מספיק בנוח לדבר. אבל אם נתקדם הלאה באמת כאילו ככל ונפתחו לי העולמות הבנתי שאני יכול יותר לחפש אבל באותה תקופה. ואני אבוא, אני מרים לי לקומה ב' תכף, באותה תקופה היה לי שתי אופציות, או להיות חרדי, או להיות שבאבניק, שזה משהו שמאוד מאפיין גיל התבגרות, כאילו זה מה שהיה לי בראש.

שבאבניקים הם הפרחחים החרדים שיושבים בעצם נור שוליים, שיושבים על הגדרות. הם יכולים לשבת על הגדרות, והם יכולים גם להיות בתוך הישיבה, ובשעות פנאי, ללכת לראות. משחקי כדורגל, אני עוד מכבי, אני בגיל, באותה תקופה, הייתי הולך לראות משחקים בז'בוטינסקי. גילית שיש דבר כזה מכבי, אני לא ידעתי עד גיל מאוד מאוחר מה זה מכבי, מכבי זה היה בירה, זהו. אבל זה גם משהו.

זה גם, בגלל שהגברים שותים בירה, אז גיליתי שיש מכבי בבירה, אבל לא ידעתי מה זה קבוצת כדורגל מכבי. כן, עד גיל נכסית מאוחר. אני לא יודע איך הלכתי, פשוט הלכתי אחרי הרוח. ילד מריח דברים והוא פשוט הולך אחריהם, אני לא יודע אם... כאילו הבנתי, כאילו בסוף בטיולים שלי כנראה הגעתי לרחוב ז'בוטינסקי, זה הרחוב שחוצה את בני ברק וזה הרחוב ש...

וואו, גבול! כן, הוא... כאילו הרחוב הלא חרדי הכי סואן שיכול להראות את התמונות הכי חילוניות.

מעבר לערי החושך, מה שיש שם בחילוניות. כן. אז גילית את מכבי. מעניין, בירושלים מה זה אצלכם? ירושלים זה מרכז העיר.

כן, אני הגעתי בשכונה ממש מאחורי הדווידקה, אז הייתי עולה מספיק עד סוף הרחוב, ומגיעה לדווידקה, לכיכר הדווידקה, ומעבר לזה הם כבר מרכז העיר. כן. כל השבבניקים של ירושלים. כן, זה גם שם יש לי שפה.

והלכתי ואז היה 2006 מכבי הבגמר לא יודע מה זה היה אחד המשחקים הראשונים שלי שהוא חרוט לי בראש הייתי לבוש כמו חרדי הייתי לבוש כחרדי אגב התמונה הזאת של בחורי ישיבות שיושבים אני לא במקום של ללכלך במקום של. כאילו אתה מרגיש שם בבית הרבה פעמים כשאני מגיע לפיצוציות שאני רואה בחורי ישיבות יושבים ורואים.

אני בבית. מעניין שאתה מגיע היום כמו שאתה נראה. אני אדבר את השפה שלהם, אני אבין למה הם לא כללים בכל. זאת אומרת הם לא אוהדים הרגילים הקונבנציונליים שעכשיו יכללו ומכירים את כל ההמנונים בעל פה. יש כאלה שכן אבל בסוף בשלב הזה כשאני נמצא שם אני מבין אותם אני גם מבין את התהליך שהם עוברים בשביל להגיע לשלב כזה שהם יושבים.

משחקי כדורגל. כן, ושותים בירה. ושותים בירה. מכבי. כן.

אז היה גמר של מכבי מול צסקה, 2006, הפסדנו בארבע נקודות, ונשבר לי הלב, ואני זוכר שכאילו הייתי, כן, זה היה איזה, תוך שעה וחצי, שעה וארבעים דקות, נכנסתי כאילו למשחק, כאילו נכנסתי, ומאז אני אוהד מכבי, כאילו לא חציתי את הכביש. זאת אומרת, לפני זה לא ידעת... כל כך מה זה משחקים אחרים, מה זה קבוצות אחרות. לא הכרתי. אתה פשוט נפלת על מכבי ממי שם אתה נאמן, אתה חרדי אמיתי.

כן, גם משמרת עצמיות לא עצרו אותי לראות משחקים. הם ניסו? כן. איך זה עובד, איך זה נראה? אני חושב, אני פותח סוגריים, שעד היום יש לי איזה משבר זהות, וזה משהו שאני כן בשל לדבר עליו.

עם ההורים שלי שהם שלחו את משמרת הצניעות שיפעלו נגדי. אתה אומר דברים בנון שלנט והם דברים קשים. אמרת שאתה לא יודע אתה באיזה פיצול או באיזה מקום מאוד קונפליקטואלי סביב זה שאתה לא יודע אם ההורים שלחו את משמרת הצניעות כדי לטפל בך. זה משהו שאתה אומר את זה בנון שלנט וזה לא כזה נון שלנט.

בסדר אני לא לא לא לא עברתי פסיכולוג אחד ולא פסיכולוגית 2 בשביל לאבד את כל הסיפור חיים אז יכול להיות שאני לא שאלתי עוד זה הסוג של המגננה שלי אבל אבל אבל בסוף זה כבר מעובד אני לא מספר את זה פעם ראשונה ברור לי אני רק תוהה האם אתה מספר את זה במקום מעובד או גם. כי זה מובן מאליו אולי שזה מה שהיום חרדים זה מה שמצופה מהם לטפל בילד שלהם בדרך שהם חושבים שהיא הנכונה. אני חושב שנחתמתי בגיל 16 כשחיכה לי איש משמרת הצניעות והיה לי את המתחת לבית. איך זה היה נראה מה הוא. איך נראה מפגש עם משמרת הצניעות איך ידעת שהוא משמרת הצניעות.

קודם כל הוא אמר הוא היה מאוד גדול וחזק ומפחיד והרחרה מהפה. וכי הפה שלו היה קרוב אליי. אתה אומר האבל פה היה מספיק קרוב כדי שתרגיש. בשביל להרגיש מאוים או להרגיש מאוד מסריח ולא נעים. קצת גרפי.

כן אני מקווה שילדים קטנים לא שומעים את זה אבל כן לכן אני לא ארד לפרטים. אבל בגדול הוא חוות בי והפליא בי מכות ואיים עליי עם שוקר חשמלי. אגב שוקר חשמלי ממש רפרנס לסרט שלך. אתה אומר שוקר חשמלי ואני מזהה אני חושבת על לייזר מתפתל על הרצפה שמצמידים לו אחד כזה ואגב אני שנייה רק פותחת סוגריים הכמות הודעות נעצה. התגובות על הסרט שזה מומצא אמצענו את זה.

וזה שאתה יושב פה מולי ואני אומר לך אני הייתי שם זה שאתה יושב פה לא הייתי שם בחיפוש שכר מיניות. אבל לא בגלל זה מי איש משמרת הצניעות שרצה להביא לך שרצה ליישר אותך שרצה להגיד לך אם אתה לא תלך בטלם.

שמאוד רציתי לראות אותך אחרי שראיתי את זה אמרתי אני צריך לפגוש אותך למה ולמה כי רציתי להגיד לך קודם כל על הסצנות על סצנות מאוד חשובות מבחינתי שהיו שם וכאילו ונתנו לי איזה שהוא אפילו ערערו לי את אמות הסיפים כשראיתי אותם ממש בכיתי וואו כן בסצנה מסוימת עכשיו עם צמרמורות. כן. אתה יודע למה, אבל בייחוד כי אתה עבר מבפנים והמבט שלך על הסצנות בסרט הם, אתה יודע, אתה היית שם. כן. אתה יודע איך זה מרגיש להיות בקהילה כזאת.

כן. אז בגדול הסרט מדבר באמת על חיפוש של מיניות סביב הורים או זוג חרדים, שבאמת אם דיברנו על שוקר, הם היו... הלייזר הגיבור הסדרה הוא היה מאוים על ידי סוג של מישהו שסחט אותו משמרת הצניעות או אז זה קצת כן יש רפרנס דומה אני הייתי בן 16 ולא היו לי שלושה ילדים והסיפור הוא לא על מיניות בהכרח אבל כן זה זה. כשאני קמתי בבוקר יום למחרת. וגם התקשרו אליי שוב לבדות שקיבלתי את המסר הייתי לבד בבית.

אה זאת אומרת לא מספיק חטפת. לא היה וידוא ריגע. למחרת גם קיבלת טלפון נגיד שאתה היה להם עבר ואתה מבין שזה לא חלום זה באמת קרה. כן שהחתימו אותי מספיק חזק בשביל שאני אבין שעשיתי מעשים אז עזוי על מה העפילו אותי. מה היה המעשים?

מה היה הטענה? על מה חטפת? על מה היה טיינה. שאני הולך להיות משחקי כדורגל וכדורסל ושאני מקלקל חברים שאני התפוח הרקוב זה משפט קשוח אני אומר להורים בחיים אל תגידו את זה לילד כאילו. אני מקווה שהיום לא עושים את זה גם הורים מהקהילה החרדית.

אז אתה חתך על זה היה לי פלאפון וגם לוקח לי את הפלאפון. כן היה לי פלאפון ישן אנחנו מדברים על 2007 היה לי 300 פלאפון קטן כזה נוקיה כזה של הראשון הראשון או השני הצבעוני לקח לי את זה החרים לי את זה. אני מדמיינת אותך אני אני מעטיס ריטייט שבי מתפרצת ואני מדמיינת את הסצנה הזאת נארבן 16 שכל החטא הכי גדול שלו. זה שהוא הלך עם הלב, הלך לראות משחק כדורגל וחטף מכות. כן.

אתה, היה לך כבר איזה שלב שהרגשת שאתם לא יכולים עליי או שנבהלת? איך אתה מגיב לזה? זה חתיכת תיאור התעלים. אני חושב שלא הייתי מספיק ער ורגיש למה שהרגשתי. אני לא יודע אם הצבעתי לעצמי באותה נקודה שוב הייתי ילד כמה הייתי 16 שהצבעתי בנקודה ברגע שלי ואמרתי אני עצוב עכשיו אני כאוב.

אני מפחד אולי אף אחד לא לימד אותך אבל אני חושב שבתוך שבתוך הבלי לרגשות הללו נכנס החוסר אמון בהורים שלי הלוואי.

ובעזרת השם אני אלך להורים שלי ואני אנסה איכשהו באיזה שיחה לשאול אותם ואנחנו לוחצים יד אנחנו עושים דיל עליי אבל אני צריך להכין את זה זה יהיה זה יהיה מורכב אני אשאל אותם אם הם זוכרים כזה דבר. אני מוכנה להזמין אותך שוב. שנדבר על פרק ב. אני מאוד מתבקש להתעמת ולשאול האם אני חושב שזה משהו אתה יודע אני הקטנה אני קטנתי מלעזר אבל החוסר ביטחון שלי שוב כל כך גדול.

וגם ילד צעיר וגם תקופה של משנה תודה ותקופה כאילו קצת לא דיברנו כן לא יודע אם בכלל צריכים להגיע לזה אבל כן תקופה של סמים ומשנה תודה אני גם כאילו. החוסר אמון הוא קיים וצריך איכשהו לפתור את זה וגם אם לא יהיה להם תשובה מאוד ברורה וזה התובנה שאני יוצא מהשיחה שלנו. גם אם לא יהיה תובנה מאוד עמוקה, אמא צריכה לדעת שיש בי חוסר אמון כלפיה בסיפור הזה. זאת אומרת, אתה אף פעם לא באת להורים שלך והתעמתת איתם עם השאלה הכל כך פשוטה ולא פשוטה. האם אתם שלחתם אליי את משמעת הצניעות שישרו אותי?

ואולי לא, אבל גם אם כן וגם אם לא, אני... חושבת שזכותך לדעת, אני, אתה יודע, זה איזה... יש לנו כותרת לפודקאסט הבא. תשמע, זה איזה רגע שאני בטוחה שהלך איתך הרבה בחיים, הרגע הזה שאתה חווה משבר של משבר אמון מול אנשים שכביכול אמורים לשמור עליך, אבל אז הם זורקים אותך מכל המדרגות, לאן אתה הולך משם? אתה עדיין חרדי בשלב הזה כן אז בגדול הייתי מאוד בחיפוש ומאוד סקרן ואז שלחו אותי ללמוד בישיבה בצרפת.

בפרוור ליד צרפת הייתי הייתי בקשר עם איזה מישהי. אוי בוך כן ביקרתי אותה באפליקציה באפליקציה. באתר תפוז אני לא יודע אם זה אם זה פורום תפוז אז היה לנו עוד מהזמנים שלי גם כן אז. היה את פורום עצים שלה זה היה פורום עצים שלה אני לא הייתי שם משום מה אני לא זוכר את זה אבל הייתי בכל מיני פורומים אחרים. אז היה טינדר שלה כן זה היה טינדר זה היה פורום אני חושב שהרבה פגיעות כי שמה כי בסוף.

לא נשמרתי כי האינטרנט היה פרוץ ולא נשמרתי כי עשיתי הכל בהסתר אז גם הגבולות מאוד התערערו. וכתבתי מישהי, כן בת של הרב, וכן, ו... שפת גבוהה. או שהיא שפה, או שהיא פחות. לא להגיד ככה.

בת של רב. בסדר אבל אני...

או שזה פחות כן את צודקת צודקת אתה יודע יש את היחס יחוס כן היינו משפחה ממש טובה אגב לא לא הזכרתי את זה כאילו משפחה אמרת בפתיח יתד נאמן כן לא היה לנו יתד נאמן אבא שלי היה מאלה שקוראים את העיתון של השכנים כמובן זה נהנה וזה לא חסר כאילו הוא עושה משהו אפשר לקרוא אבל לא מכניסים את זה הביתה. ושוב אני לא אומר את זה ממקום ביקורתי כאילו לגמרי כאילו סבבה. לגיטימי מבחינתך שלא מכניסים עיתונים הביתה. כן. אני חושבת שזה פשוט תלוי מאיפה זה בא.

אם זה בא ממקום. זה היה עיתון משפחה כזה בסופי שבוע שכן השיגו מהחברים אבל בתור ילדים זה לא היה לנו קיים בבית פחות פוליטיקה. מאוד הגנו עליכם. כן כן. אני מחזירה אותך לרגע הזה שאתה במשבר אמון מאוד קשה מול האנשים שכביכול אתה אמור לסמוך עליהם לאן אתה הולך משם.

אז נסעתי נסעתי ללמוד בישיבה בצרפת אתה דובר את השפה. לא זה היה כאילו ישיבה של מה שנקרא שבבניקים נוער נושא נושא או בגבול גבול לתם.

אבל גם לא לא חרדי ושם נפתח לי העולם אני זוכר הגעתי עם כובע וחליפה כולי כזה עדיין כזה ממקום. עדיין חרדי כן ולגמרי נפתח לי העולם שם. אני לא אומרת שבור לב כי כאילו טיסו אותי לצרפת ושרתי בעצם את הקשר עם הגברת הצדקת בתפוז.

אני יוצאה מזה מיץ. כן, את ריאסור.

והגעתי לצפת. אתה מגיע בלי שפה, מנתקים אותך מהסביבה הטבעית שלך, מהמשפחה, מהחברים. כמה זמן אתה שם? היינו שם תשעה חודשים. לא מעט.

יאמר לזכותו של הרב בישיבה, והייתי שמח יום אחד גם לפגוש אותו, שהוא כן ניסה... לעשות לעשות את המרב לראות אותי יפה יופי.

אני אפילו לא מזמן חיטטתי בחפצים שלי וראיתי פתק שהוא השאיר לי והוא כותב שם כתב כל מיני דברים ואז בסוף זה היה אם תרצה יום אחד לעשות סוויץ'. תפנה אליי כאילו הסוויץ' כמובן היה מן להשתנות מהילד השובע ואני אני מנתח את זה מהילד השובע והמבולבל. לחזור לתלם, לעשות תהליך חזרה בתשובה. אז אושר לך פתק, אולי זאת הפעם הראשונה שאתה חווה מין סוג של בחירה, שזה בידיים שלך?

הבחירה תגיע אחר כך. לא, אני אומרת, בפתק עצמו, מה שנראה לי שונה בעצם לראשונה, זה שלא כופים עליך דברים. אם תרצה לעשות עם אחד סוויץ', זאת אומרת, הוא כבר מכבד אותך כבן אדם עם מחשבות, עם רצונות. כן, אבל זה בסוף ה... בסוף המסע.

לא, אני אומר, בסוף זה התהליך של ישיבות לנושרים, אני לא יודע איך זה הולך אצל בנות, אבל בסוף אני רואה ישיבות לנושרים בכך שאנחנו נשאיר אתכם במסגרות החרדיות, אתם לא חייבים ללמוד כל היום, אולי תעבדו מרבית שעות היום. ואתם תישארו חרדים ביום אחד נחתן אתכם זה זה יכול להיות שלא כולם ככה אבל התפיסה של נוער נושר זה התפיסה החרדית שאני מכיר. וכנראה רצו להשאיר אותי במסגרת איכשהו משהו מתישהו אבל אבל להישאר.

אתה משתמש במונח בוהם התנשרים. מעניין אותי, נתקלתי בזה בתחקיר, ומעניין אותי, אתה יודע, מה יש שם בזולות של ארנוף, או בישיבה בצרפת שעכשיו הזכרת, או במקום הזה של נערים חרדים שכל מה שהם מחפשים זה להיות חופשיים, או עצמאיים, או למצוא את עצמם במקום הכל כך קונבנציונלי וכל כך עדרי. מה יש שם שילד חרדי או נער חרדי יכול ללכת שם לאיבוד? אני חייב עוד קצת לחלוק עלייך, כי לא בהכרח שהחיפוש באותן שנים זה חיפוש של חופש, כי באמת לא ידעתי מהו חופש, ולא הכרתי את זכות הבחירה. אני עשיתי, אני שוב חוזר...

אתה אומר דברים קשים. אני הייתי... כן זה זה זה כאילו אתה יודע אני מסתכלת עליך עכשיו אני אומרת אני מדמיינת אותך נער בן 16 שאתה אומר אני לא ידעתי מה זה חופש אני לא ידעתי מה זאת זכות בחירה. אתה היית במקום מאוד דרי אתה היית קונפורמיסט ואתה פתאום פוגש את הנון קונפורמיזם אתה פתאום אדון לעצמך מה עושים עם זה.

התפוח לא לא עכשיו אני לא בשלב שנגיד רקוף אבל התפוח בסלסלה והוא מנסה למצוא מקום למקום גידול מה שנקרא עכשיו כן. טבעי שקודם כל לא הייתי במקומות לא בבית יציב ההגדרה בית באה אחרי זה אבל. לא הייתי עם קרקע יציבה וכן והיה גרנו בזולה ביער ליד ארנוף. זאת אומרת אתה עוזב את צרפת חוזר לארץ הייתי בעוד כמה ישיבות למושרים הרבה מסגרות כן עוד שתי ישיבות למושרים. עדה למכבי גדלה וגברה.

אז אתה עוד כן כבר זה לא היה בת של הרב המיץ של התפוס הפך לביצומץ.

כבר לא ילד תמים וכפוף ולא מוכפף כבר כן פחות פחות כבר בועט אפילו. גרנו בזולה עשינו הרבה סמים התבלבלנו חווינו בזולה בביארנוף בירושלים כן כולם היו שם חרדים מבית כן מלא כאילו התאגדנו סביב הישיבות לנושרים שזה מה ש. כן יצא לי טוב מהתקופות האלה. שוב מקומות שאוכל לא היה תמיד ומקום לישון היה אבל לא על מזרון. אז איפה?

מקלחת, סופסלים ופינות ישיבה. המשפחה שלך בשלב הזה? אני חושב שבאותה תקופה גם הם לא ידעו מה לעשות וגם הם לא הכירו כמו אותו סיפור של שהגעתי אנחנו חוזרים לאירוע המשפחתי שלא נכחת ואף אחד לא ידע. זה בשלב הזה בעצם. כן גם הם לא ידעו כנראה מה הם צריכים לעשות אז איזשהו חוסר אונים.

האבא שלי כן טוען ש... שבמשך שנים הוא ניסה לעשות דברים ולתווך אותי לפסיכולוגים והוציא עליי הרבה כסף הוא לא אמר את זה שהוא הוציא עליי הרבה כסף אבל אני יודע מקרובי משפחה. שהושקע פה כסף בשביל שגם כל הישיבות האלה נושרים עולים הרבה כסף וצרפת גיל 16 כאילו מישהו צריך לפעם בחודש לשים איזה אני אומרת בזהירות שכל הכספים האלה שנשפכו עליך אפשר היה גם לשלוח אותך לטיפול מותאם. או לאקדמיה סתם. למשל, להשלים בגרויות, ללמוד, כן, כן, לשלוח אותך לצבא.

שוב, טיפול, אני לא יודע כמה הייתי בר טיפול. כן. כאילו, ניסו לטפל בי. כן. זאת אומרת שאני חושבת שמה שחוזר על עצמו שוב ושוב, שבסוף הורים חרדים שנמצאים מול איזה שוקת שבורה, הם באמת חסרונים.

הם באמת הרבה פעמים לא יודעים מה לעשות. עכשיו, אני בקונפליקט במקום הזה, כי מצד אחד אני כאימא היום, אומרת לעצמי מה זאת אומרת חסר אונים, זה קצת לעשות הנחה להורים שלנו. כן. אז אני אומרת, אני במקום הזה מאוד, זה מאוד ביוולנטי, אני גם, יש לי כל מיני עניינים עם ההורים שלי בכל מיני תקופות בחיים של לומד, הם היו מאוד חסרי אונים, אבל הם כהורים שלי. כן.

התפקיד שלהם זה לדאוג לי, והם באמת ניסו, הם באמת ניסו, ואני חושבת שאתה אומר מכל הלב, אני מרגישה אותך, אתה אומר את זה מכל הלב, ההורים שלי באמת ניסו לעזור לי. אני לא יודע אם הייתי בר תיקון זה מילה שגם אם הייתי עכשיו בגיל 16 לא הייתי רוצה לשמוע את זה בדיוק אז.

זה מורכב אני חושב שאני עדיין אמביוולנטי לא בתקופה הזאת אני חושב שאני עדיין בתהליך טיפולי סביב.

יכולים להיות מתוקנים ויש כאלה שהם לא וצריך לשחרר וצריך לתת להבין שהרגשות היו באותן תקופות מאוד מעוררים.

אני לגמרי מסכימה אם אנחנו מדבר רגע על ההורים. אני כן חושב שאהבה צריכה להיות ממקום שאהבה שאין תלויה בדבר.

בהרבה פעמים לא נותנת את זה למשפחות בלב שלם כי אתה צריך להיות תחת מסגרת ותחת רב שיגדיר את מה אסור ומה מותר. אתה בתובנית. ולכן התחושה של ההגדרה של בית, שבית שזה מקום שאתה מגיע אליו לא משנה מה, היא קצת מעוררת אצלי כי לא תמיד הייתי יכול לבוא ו... לדפוק בדלת גם אם זה היה ב1-2 בלילה ולהרגיש בית בבית. אני עד היום ככה.

ואני אומר את זה גם בפודקאסט שלי, עשיתי לא מזמן את בפרויקט גמר בלימודים שלי, עשיתי פודקאסט שנקרא בני ברק רוצוף ואני מספר שם על התהליך שלי להתגייס לצבא ושזה ככה בלי עורף משפחתי מאוד מבוסס ואני נע שם בין כל מיני מרואיינים מאוד מעניינים וחלקם הם בני משפחה כאילו אני חוזר מה שנקרא לתקופה הזאת. שבמקרה הזה הוא לא היה פשע הוא היה למען מדינת ישראל תקופת הצבא.

ובאמת שם יש לי איזה דיסוננס בין מה שאני מרגיש מהו בית שצריך להיות שהמשפחה שלי באיזשהו מקום חושבים. שהם נתנו לי את זה לבין מה שאני הרגשתי אפרופו רגשות באותה תקופה של גיל התבגרות ובריחה ממוסכמות. אני שומעת אותך ואני אומרת בסוף בסוף אנחנו כולנו בסוף רוצים להגיע הביתה למשפחות שלנו שיקבלו אותנו כמו שאנחנו נכון וזאת תחושה של בית.

רגילי ומצבי בחיים ועברתי דברים וחוויתי דברים, אני עד היום יכולה להיות מטרים ספורים מהבית של אמא שלי ואני לא אוכל להיכנס לשם. גם אם אני צריכה עכשיו דחוף שירותים או סתם אני רוצה לחבק מישהו, כי אני לא נראית טובה ללא לבושה בהתאם. ואף אחד לא אמר לי לא. את עושה את זה, את עושה, כן. אף אחד לא אמר לי אל תיכנסי, אבל אני בחוויה שלי ובתחושה שלי לא יכולה להגיע אם אני לא עומדת בסטנדרטים ובתקנון ובתנאים הלא רשמיים.

אף אחד לא כתב אני לא חתומה על שום הסכם אבל זה הסכם לא חתום אז אני אומרת אני יכולה מאוד מאוד להזדהות איתך במקום הזה בסוף בית. זה חוף מפתחים וזה משהו שאני חושבת שאי אפשר להתווכח איתו ואני רוצה לקחת איתך שנייה קדימה אתה אומר אתה נהייתי נוער שוליים אתה הגעת למצב שאתה בעצם אין לך איפה לישון.

מה רגע השפל? מה הרגע הזה שמוציא אותך מהמקום הנמוך והכל כך מעורער? רגע השפל זה לבכות בגינה ציבורית ולשכב על ספסל ברזל ולהרגיש שהדמעות שיוצאות ממני הן דמעות חמות אבל ברגע שהן נפגשות בברזל הן נהיות דמעות קרות.

שלא אכפת. זה רגע שאתה מבין שאתה בשפל כאילו זהו. אתה יודע איך זה מרגיש וככה זה מרגיש. כן עכשיו זה התחושה הזאת היא תחושה שמלווה אותי בהרבה מקומות שהייתי בהם שפלים כאילו שנזכרתי גם להיות בשפל לפעמים זה לזכור כאילו במקומות הפחות. הפחות טובים שהיו לי בחיים, נזכרתי ברגע השפל וזה הרים אותי.

גם רגע השפל הזה, באיזשהו מקום, הוא נתן לי איזו תמונה שכשאתה הכי רע, לזכור שיש טוב, וכשאתה בהכי טוב, לזכור גם שיש רע. זה משהו שמלווה אותי הרבה פעמים בכל מיני רגעים שלי. אני לוקחת את הדבר הזה איתי מהפרק במאמר מוסגר, זה רגע מאוד מזוקק של המסע שלך, שאתה היית במקום כל כך נמוך שאתה היום... לא משנה איפה אתה תהיה אתה תמיד יכול להסתכל אחורה להגיד זה המקום הכי נמוך לשם אני לא אחזור יותר בחיים ואם אני הגעתי לאיפה שאני אני למרות זה. אני יכולה כל ככה פרה ככה אני רואה אותך עכשיו מספר את זה וזה כל כך מרגש.

זה כל כך מספר את הסיפור שלך שאתה בעצם הגעת ממקום כאילו צעד אחרי צעד שבנית את עצמך.

כן. באמצע הדרך. אני, אתה יודע, אני, יש פה המון פרקים, כל פרק זה עולם ומלואו, כל בן אדם זה עולם ומלואו, ואני כל פעם חושבת שכבר אי אפשר להפתיע אותי, וכל פעם מפתיעים אותי. אני בטוחה שהיה איזה שלב שהבנת שיש את המלאכים האלה. מעניין אותי להבין איפה זה התחיל, מהמקום שאתה, ברגע השפל הזה שאתה מספר שאתה בוכה, אתה מגיע למקום שאתה קצת מחוק.

מי נכון וזה מחזיר אותי למקום של האירוע הזה של המשפחה שלא הייתי קיים ודוד שלי מאיר. היה שם ושאל איפה אני ואמרו אל תשאל סמים בלאגן זה כמו שכן כמו שעושים ב. ב. איזשהו מר שמועתי של בני ברק והוא חזר הביתה וכינס את מועצת החכמים שזה בעצם דודה תמי והבנים שלהם היה איזה שיחת ועידה מה עושים והם החליטו להתקשר אליי ולהזמין אותי אליהם הביתה הם גרים בכפר סבא.

מאוד נמוך, הגעתי אליהם, שאלתי אותם יש אינטרנט, היא אמרה לי כן, אז התחיל פייסבוק 2009, לא התחיל כבר, אז התוודענו לזה, כן, והגעתי אליהם, ישבתי על המחשב, היה לי פייסבוק, זה היה מעניין, וכן הגעתי, לקח איזה שבועיים עד שהתמקמתי, ובעצם דודה ודוד, פתחו לי את ביתם, פתחו לי את זלת החדר שלי, הם לא חרדים.

בעצם נתנו לי בית, להרגיש בית בבית. נתנו לך לקבל משפחה, שוב. לגמרי. דודה שלי, היא לימדה אותי אהבה שאינה תלויה בדבר. מרגיש.

כן. היא עד היום... כשאני מעדכן אותה, דודה, אני בא לשבת וזה, מה אתה מעדכן אותי? אתה יודע שעדיין יש לך מפתח, וזה תמיד חוזר על עצמו. קיבלת בית.

מה? קיבלת בית. לגמרי. קוראים לזה בית. כן, היום, ימי בזכות אמא שלי, אם אנחנו בסגירות מעגל, אז אמא שלי היום באיזשהו מקום היא הייתה בקשר טוב עם דודה, כי אז הם לא היו כל כך בקשר.

זאת הדרך שלה בעצם להתקרב לזה. אולי מבחינה היום, יואו, זה כבר קומה נוספת, קומה נוספת במחשבות. ואחד הדברים שבעצם דודה תמי עשתה כמה מהלכים להכניס אותי לעולם החילוני. מה זה אומר להכניס? קודם כל להכניס אותי לאלסאם, של להפסיק להתחיל גמילה, סוג של גמילה מסמייה.

שזה הבייס. כן כן אם אתה רוצה בית אז יש גם חיים עצמם כן ואז גם התחברתי לעמותת הלל. דרך איך הגעת להלל איך הגעתי זה תמיד שאלה טובה כי אני בתפיסה שלי הלל גם הייתה מאוד מחתרתית בתקופה הזאת כי שמי הלל זה עמותה של 30 שנה.

נקודה אני עשיתי במהלך הלימודים שלי את ההתמחות שלי בעמותת הלל בדוברות אז אני מכיר אני מכיר את העמותה על העומק ויש לי מבט מאוד מיוחד כי באמת גדלתי שם בציונותי ובסוף גם איזה שהוא סגרתי מעגל היא לא יודעת להגיד אתה אומר אתה הגעת להילד. כחבר שבעצם מגיע כדי לקבל את המעטפת של הילל ואז אתה בעצם חוזר להילל כמתמחה. כן עברתי גם במהלך השנים עברתי תהליך מאוד מיוחד עם הילל עקבתי אחרי התהליך וההתבגרות של העמותה של הילל. אז אז אז כאילו תשמעי הילל זה עמותה של 30 שנה בסוף היא. היא גדלה והתעצמה ממקום שלא מחתרתי שהחרדים יסתכלו עליה כ...

כעמותה שרוצה לשרוף את נוער ישראל ולהשמיד אותם ולהשמיד את הערכים שלהם. ובמהלך השנים הייתה כאילו, אני זוכר שכשהגעתי לדירות שלי לילה היה אסור לגלות את הקוד שלה בשביל שחס וחלילה לא יבוא איזה משמרת השניאות הפה פה. תראי איך הכל מסתדר לנו היום. מעגלים. ואז אני זוכר שהיה לי שיחת אינטק, שיחת הכנה עם האוסית של העמותה, אני לא אגיד את שמה, אני לא יודע אם היא רוצה שאני אדבר עליה, נפגשנו בתל אביב בבית קפה, הייתי בן 19, לפני צבא, נער מאוד מבולבל, אחרי תקופה מאוד קשוחה.

עברת דברים עד אז. כן. בית קפה תל אביב כזה כאילו הכרתי את ירושלים טוב אבל ממקום של סטלנים כזה ואני תל אביב בשבילה היה ממש פריז חוץ לארץ. כאילו היה צריך להיות סטלניתי זה הייתה החוויה. כאילו הייתי שפה מדבר בתל אביב ואנחנו עכשיו בתל אביב.

אז אתה יושב איתה באינטג ואתה בעצם לראשונה. ומספר לה זה היה הטיפול הראשון שלי מה שנקרא הטיפול האמיתי הראשון שלי בעיבוד של הרבה חוויות שעברתי אז הייתי אוהב לראות מכבי אני זוכר שהיא הייתה נותנת לי את המפתחות של הבית של הסניף של הלל הייתי הולך בימי חמישי בערב לראות משחקים של מכבי לבד הייתי רואה כי לא רציתי כל אחת לכל הפיצוציות והייתי צריך טלוויזיה. אז אתה בעצם מגיע לעילל מבולבל אתה יודע שאתה רוצה לעשות צבא. לאט לאט כאילו. התחושה כשאשר אני גר אצל דודה הבנתי שיש לי עוד אפשרויות בחירה אם לפני זה זה היה או להיות חרדי או להיות שבבניק פתאום נוספה עוד אפשרות שזה להיות חילוני להיות חילוני נורמטיבי זה משפט קצת זהו זה זה י חילוני, נורמטיבי, ערכי, משמעותי, מישהו שהוא לא, כמו שאמרנו, עגלה ריקה בהכרח, אני חושבת ש...

עם ערכים, עם תרבות, עם היסטוריה. גם יש את העניין הזה, שפתאום אתה פוגש אנשים חילונים, והם לא כל היום עושים סמים ועגלה ריקה, פתאום יש להם ערכים, אני... פתאום מבטחנה מרכזית זה לא המודל שלהם בהכרח. יש עוד מודלים עוד מודלים של חילונים כן. שיש את האלה מזה לרגע פתאום גם בהלל אני זוכרת שהמפגש עם האוסי ועם המתנדבות בהלל ופתאום אני פוגשת את החילוני היפה והערכי והתורם ועושה חסד למה אתם עושים חסדים אם אתם לא מאמינים.

כאילו הרי רק מי שמאמין בעולם הבא רוצה לצבור המון מצוות וחסדים כדי לצבור בעולם הבא אז אם אתה לא מאמין למה משהו שם לרגע פוגש אותך לא מוכן. לא צריך לחזור בתשובה בשביל להיות אדם טוב. מה החוויה שלך בהלל כשאתה פוגש חבר'ה יוצאים בשאלה כמוך חרדים מבית. אז שוב הדיסוננס שלי עם הלל הוא מאוד פשוט כי כשאני גדלתי עם הלל היה קודם כל לברוח. ושתיים מי שפנה לי אליל בתקופתי היה היה כאילו הוא היה מעורר הוא לא היה כאילו צריך חסדים הוא צריך הוא כאילו אנחנו היינו.

כאילו היינו מסתכלים בהתנסות על מי שהיה צריך לבקש טובה מאליל זה אז זה צריך להזדקק כן זה משהו נורא לא כיף בלהזדקק כן אבל זה כל כך מסביר לך. את ה... את ה... אפרופו את הבחירה, כי כשאתה לא יודע שקיים מישהו שבהכרח יכול לתת לך מעטפת ויכול לתת לך שיעורי עזר ובלה ומלגות וכאילו אתה... ולהכווין אותך.

אתה לא יודע שבך יש בחירה כזאת ואתה צריך את זה, כל בן אדם, זה מוצר צריכה בסיסי לרצות ללמוד ולרצות ללמוד תרבות. זה לבנות את עצמך. את העתיד. לבנות את האברהם החדש, הבוחר, העצמאי, הבוגר. אתה התגייס לשריון.

כן. כחייל בודד. נכון. מעניין אותי ככה להבין בחוויה, ככה במשפט קצר, אנחנו נקרא ציום, אני כן רוצה שנספיק לדבר. או, שם גיליתי את הישראליות החדשה.

את העברית הישראלית ולא החרדית.

הכרתי חברים הלכתי בכוונה לשריון ולא הלכתי לשאני מאוד מכבד אבל נחל חרדי וכאלה לא היה בזמן תי רציתי לבחור את החילוניות שלי עד הסוף. מן איזה שהוא רצית בזכות ולא בחסד. כן. אז אתה בעצם מגיע למצב בטח שם אתה כבר מאוד הופך לאברהם החדש הישראלי. חשבתי שיחכו לי, את יודעת, שאני אגיע לבית, שאני אגיע לשטח אדום, עד היום בן דוד שלי צוחק עליי, המשאית של הצלשים בדרך.

למה? כי חשבת שאם אתה חרדי אפשר לעשות את זה? כן, אבל אני חותם ויתור על הישיבה, אני כבר לא זה, אני כבר... ואז אתה מביא ישיבה אצל ואתה כמו כולם? אני כמו כולם, כן.

אתה בעצם לראשונה, סוף סוף, תפוח. כן. בתוך ה... סלסלה, הטעות תפוח. כן, יאללה תפוח.

תפוח נוצץ עצמאי. אתה יודע, אנחנו לא יודעים מי יקשיב לפודקאסט הזה, אין לנו מושג, אבל אם וכאשר יקשיב לפודקאסט הזה נער חרדי, נער שהוא מבולבל, בן 16-17, שהוא מרגיש שהוא לא יודע מה לעשות עם החיים שלו, הוא לא מוצא מקום בחיים. הוא לא יודע מיהו. מעניין אותי איזה משפט אתה יכול ללחוש לאוזן, אתה יודע, אם זה הוא או אפילו לך בן ה-16, אם היית יכול להגיד לך איזה משפט שייתן לך איזה מעוף, ייתן לך איזה תקווה. ברור לך שלכל אורך הפודקאסט אני הייתי מוכוון למשפט הזה.

אני שמחה על כך. קודם כל... אתה בר תיקון, אם אני עושה תיקון על מה שדיברנו מקודם, אתה בר שינוי, אתה בר יכולות, יש לך את הרצון הפנימי, זה אחד, ובלי הרבה מילים גדולות, הידיעה שיש בחירה וחלק מתרבות החיים היא לדעת את זה, זה משמעות של חופש, כאילו אנחנו הרבה פעמים מחפשים משמעות, אבל המשמעות היא הרבה פעמים בזה שאתה יכול לבחור, יש בזה משמעות בלבחור, והייתי אומר לילד הזה בן ה-16, יש לך את היכולת לבחור, וזה לא נשאר רק בחרדי, בשבבניק, בנושר. יש הרבה הרבה הרבה אפשרויות. זאת אומרת ש...

ותלמד אנגלית. זאת הפואנטה האחת החשובות, שזה עד היום נראה לי רודף את כל החרדים לשעבר הקושי באנגלית. אבל באמת, אני חושבת שאם אני שנייה אזעק את זה, אתה אומר, לבחור זו זכות בסיסית שלך מרגע שנולדת. נכון. אל תוותר על זה אף פעם.

כן. זה מה שאני שומעת אותך אומר. אני... אני אני כן רוצה שנציין שאתה למדת תקשורת. למדת בספיר כן ואתה הגעת מרגע שאתה מגיע להלל נער מבולבל ושבור ולא יודע מי אתה אתה מגיע למצב שאתה מראיין את מנכ״ל הלל את יאיר הס.

נכון שזה סגירת מעגל שאם זו לא רגע אם זה לא רוגע ניצחון קטן שלך כן אז מה כן.

מהסיפור היא מאוד מהדהדת לי את הדמות של יפתח הגלעדי, מפן מאוד מסוים אחר, הרי יפתח הגלעדי היה בן של אישה אחרת, והוא, העיפו אותו מהבית, אח שלו העיף אותו מהבית, והוא הלך לרחובות, הכיר את השבאבניקים של אז, והפך למנהיג שלהם, והופך לילד רחוב, סוג של חתול רחוב כזה שמסתדר, והגיע המצב שעם ישראל נאבק עם איום של בני עמו. ובני עמוניה נלחם בהם, ואז הם נזכרו בזה אחד בשם מפתח הגלעדי, שהם העיפו אותו, והם האמינו שדווקא הוא, הבן אדם הזה שנלחם ברחובות ומנהיג את השבאבניקים, הוא זה שיכול לעזור להם להילחם, והם ביקשו שהוא יחזור להילחם את מלחמתם. מפתח הגלעדי לא הסכים לחזור כדי להיות רק להנהיג, זאת אומרת הוא רצה להנהיג גם מדינה, הוא הנהיג את המלחמה הזאת, הביא לניצחון של המלחמה הזאת והיה לה השופט השמיני בתקופת השופטים. אני חושבת שיש בך איזה מין נפתח הגלעדי בהקשר הזה שאתה נזרקת לרחובות, הגעת למקומות מאוד שפלים ונמוכים וחזרת ממקום של מנהיג את עצמך, את המסלול חיים שלך, אני לא חושבת שיש מישהו בעולם הזה שעוד יכול לעצור אותך. אני רואה את זה בעיניים שלך.

אני רואה שאתה מוכוון גבוה, שאתה שואף. אני מקבלת ממך איזו תחושה שאתה היום הכי שלם עם עצמך מאי פעם. אני רוצה להודות לך מכל הלב. תודה, אני חייב לעדכן אותך מה יהיה עם אמא שלי, אם היא תהיה עוד חייבת. וגם אם לא יהיה תשובה חד משמעית, עצם זה שעשיתי את זה כבר ניצחון שלך, כי זכותך לדעת.

דיברנו על הזכות בחירה, אז גם הזכות לדעת מה היה שם היא זכות. אני רוצה לאחל לך שתמשיך לעוף גבוה, ושתבחר בעצמך כל יום מחדש, ושתהיה השראה למי שהקשיב לו הפודקאסט הזה, ואני בטוחה, בטוחה שעוד נשמע לך בהמשך. ותודה שהסכמת לבוא, והיה לי לעונג ומרתק. לשמוע את המסך החיים שלך ואני מחכה לשמוע מה היה יום שלך תודה רבה תודה מינדי אצלי זה יהיה קצר באמת. אני שמח שהבאתי את הסיפור שלי שהוצאת ממני את הסיפור הטוב שלי שבסוף זה מה שאני רוצה שיספרו עליי ותודה על הדרך ותודה לך על המאמץ.

אופק על ידי רשת אוסין היסטוריה