יוצאים בשאלה- אריה rc 4_1

16.11.2026

אריה ספינר גדל ברכסים, בבית שבו אלימות הייתה חלק כל כך רגיל מהחיים, שכשהלך לחברים וגילה שאצלם לא מרביצים, הוא חשב שדווקא אצלם משהו לא בסדר. בגיל 14 הגיע עם אמו ואחיו לכת לב טהור בקנדה. כשהגיע בחזרה לישראל, הוא היה נער בלי מקום קבוע לישון בו. בפרק הזה הוא מספר על משפחת האומנה שקיבלה אותו, על הפעמים שבהן התחבא בשיחים רק כדי לראות אם יחפשו אותו, ועל ההחלטה לחזור לקנדה עם צוות צילום ולנסות לעזור למשפחתו לצאת מהכת. שנים אחר כך, כשהתחתן, הוא פחד להביא ילדים. בשיחה עם מינדי ארליך הוא מספר מה השתנה כשהפך לאבא, ואיך הוא נותן לילדים שלו את מה שהיה חסר לו בילדות.האזינו ועקבו אחרינו בספוטיפיי, אפל פודקאסטס ובכל שאר פלטפורמות הפודקאסטים. יוצאים בשאלה, מבית עמותת הלל, בהנחיית מינדי ארליך.

תמלול הפרק

שלום וברוכים הבאים לעונה הרביעית של יוצאים בשאלה, הפודקאסט של עמותת הלל. אני מינדי ארליך, ובכל שבועיים אחכה לכם כאן פרק חדש, שבו אני אפגוש מישהי או מישהו שכמוני יצאו מהחברה החרדית, וכיום הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. יחד ננסה להבין ולשמוע על תהליך היציאה בשאלה. פתיח ומתחילים האורח שלי היום הוא איש משפחה, בעל פועל שני בייעוץ ארגוני ומרצה פעיל.

אבל הדרך שלו התחילה בילדות לא פשוטה. בגיל 14 נחטף לקנדה לקאט לאפטאור. אבל אריה הוא פייטר, שהחליט לברוח חזרה לישראל, עבר תקופת שיקום מורכבת, יצא לקרב משפטי, חסר פשרות נגד הקאט. וכדי להציל את... אמא שלו ואחיו.

אריה ספינה, ברוך הבא, תודה שבאת דרך רחוקה. קראתי את התחקיר שלך ואמרתי מאיפה מתחילים? וחשבתי על זה שאתה בטח רגיל לזה, שכולם מיד שואלים אותך קודם כל על הכת ועל לב טוב ומה היה. אבל אני דווקא רוצה להחזיר אותך. לילדות, לילד שגדל ברכסים.

מעניין אותי לשמוע דווקא מאיפה באת, איך הכל התחיל, איך קורה דבר כזה שהאמא שלך קמה ועוזבת וטסה, מאיפה באת, איזה חצר, פלג, בואו נחזור ככה להתחלה. אז אני נולדתי ברחובות עד גיל חמש, וההורים שלי, שניהם חוזרים בתשובה. אמא שלי בכלל הייתה מושבניקית בצפון. אתה כבר נולדת לחוזרים בתשובה? אני נולדתי כבר לחוזרים בתשובה.

הם חזרו בתשובה אחרי הצבא, ההורים שלי. נולדת טהור. כן. ובגיל חמש עברנו לרכסים, שרכסים באותה תקופה... מתחרטת?

כן, הייתה בחצייה החרדית ובחצייה החילונית. לתהליך של הפיכה מלאה לחרדית, ובעצם אנחנו חיינו שם בשכונה של חוזרים בתשובה, הייתה ממש מוגדרת כשכונה של חוזרים בתשובה, והשתייכנו לקהילה החרדית הליטאית. זאת אומרת, כן הצלחתם להפוך לחרדי מן השורה. לכאורה כן, אבל עדיין היה לך טייטל, היה טייטל ההורים של חוזרים בתשובה. למדת במוסדות חרדיים קלאסיים?

כן, למדתי בחיידר. אז כן התמעטתם. כן, כאילו הילדים כן, אבל עם ההורים תמיד היה איזה... כן, זאת אומרת הדור השני כבר נטמע בתוך חיידרים. חיידר ואחותי בבית יעקב, כן, מה שקורה אצל כל ילד בחברה.

ואיך הילדות שלך נראית? אני בן בכור. ויש לי עוד שלושה אחים, שזה בת אחת מתחתיי ועוד שני אחים מתחתיה.

והילדות, לא יודע אם אפשר לקרוא לילדות האמת, כאילו... למה? אני לא חושב שהיה לי איזה משהו שאני זוכר לטובה מהתקופה הזאת. מה היה קשה? היה לי...

חווינו אלימות מכל כיוון, גם אם זה מהתלמוד תורה איפה שהייתי וגם אם זה מהבית. המורים או הרבה או איך שקראתם? היו לי, כן, הרבה שלי גם, מה זה, לא רבה אחד, כמה וכמה לאורך השנים שהיו מאוד אלימים והיו לנו גם כמה פדופילים בתלמוד תורה, שלא נענשו. עד היום? סגרו את זה בדין תורה, דקירה היטב.

בדין פיראטי. כן, דין תורה, ואחד מהם הורחק לאלעד, והמשיך ללמד שם, ולעשות כנראה גם את מה שהוא עשה לפני זה. והוא עוד פוגע ממקום למקום. בדיוק. ואחד, הרחיקו אותו מללמד בתלמוד תורה, אבל הוא נשאר לחיות בסביבה שלנו.

אז ככה טיפלו בזה. סיפרת להורים שאתה חווה אלימות? לא היה לי מה לספר להורים, כי אבא שלי היה בן אדם אלים פי כמה וכמה מאותם רבנים, אז עכשיו, גם אם הייתי מעז לספר, אז היה לו משפט כזה של אם המחנך היה צריך להכות אותך, אז כנראה שהיה מגיע לך, ואז הוא היה מוסיף, זה היה נותן לו לגיטימציה ותירוץ ל... אז שתקת. בטח ששתקתי.

והאלימות שקיבלת בתלמוד תורה הייתה צ'יפס לעומת מה שקיבלת בבית? האמת שכן, האמת שכן. הסופי שבוע בבית היו בעיקר קשוחים. מישהו מגן עליך? מישהו...

אף אחד. לאן אתה בורח אם יש בכלל אופציה כזאת? אין אופציה כזאת. אתה מבין שזה לא בסדר או שמבחינתך זאת מציאות? קיימת.

אז האמת שבשנים מסוימות בחיים שלי כילד, אני חושב שזה המצב האידיאלי, ואני הרבה כן יוצא מהבית לחברים, ותמיד כאילו הייתי יוצא לחברים, במקום שהם יבואו אליי, תמיד הייתי מחפש ללכת לחברים אחרי צהריים. לברוח מהבית. לברוח מהבית, מה שנקרא, והיו לי בתים שראיתי ש... אין בהם אלימות. אז כן נפתחו לך עיניים באיזשהו אופן.

אבל הם היו נראים לי החריגים. ואתה מקנא? אני לא ידעתי אם אני מקנא או לא, כי חשבתי שהם הבעייתיים. כאילו, חשבתי שאלימות זה הדרך חיים, זה מה שצריך להיות. וגם הכניסו לי כל הזמן לראש, גם בבית, של חוסך שבטו, שונא בנו, ו...

והדברים האלה, אבא שלי מאוד מאוד רחב על התירוץ הזה, וזה נכנס לך לתוך הראש, אז חשבתי שזאת הדרך. היו רגעי חסד בילדות שלך? היה איזה דמות שכן היה איזה רגע של אור, או איזה מין זיכרונות שאתה אומר, שם חייתי, או שלא היו כאלה? עד גיל 11-12 לא היה דבר. זאת אומרת, אתה גדל בתוך בית מאוד קשה.

הלים, ההורים שלך מתפרנסים? מה הם עובדים? אבא שלי לומד בכולל והוא לא עובד, ואמא שלי עקרת בית. אז מאיפה הכסף? קודם כל, הבית עני ממש.

אין אוכל כמעט, היינו מאוד מאוד רזים. מה שתתי משקל, אני ואחים שלי. הרווחה לא... אין רווחה. אין רווחה, אין משטרה, אין כלום.

למה? כי זה אוטונומיה? כן, לא היה לנו לצורך העניין עובדת סוציאלית או עובד סוציאלי בתלמוד תורה, אין חיה כזאת. ואתה אפילו לא יודע מה זה משטרה, כאילו זה לא משהו שאתה יודע שאם... קורה לך משהו שנראה לך לא טוב ולא תקין.

אתה יכול להזמין משטרה, זאת אומרת, אפילו לא נמצא בלקסיקון שלך. לא, זה לא קיים, וסוציאלי בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה. כאילו, עד השלב של הגירושים של ההורים שלי, שנפתח תיק ואז פתאום זה עובד סוציאלי בתמונה, לא ידעתי שיש דבר כזה רווחה. לא הכרתי את זה. ויש בך צד שמנסה למרוד, אתה מתחיל להיות ילד נער מתבגר.

11, 12, 13, יש בך איזה צד שמנסה רגע להבין מה יש מעבר או לשאול שאלות? אז האמת שכל הדבר הזה קורה הרבה לפני הבגרות, הרבה לפני תחילת הבגרות. אתה מתבגר מהר. אני מתבגר מהר, כן. אז אני חושב שמכיתה ד' התחילו כל השאלות והסקרנות והתעוזה בכלל.

לבדוק את הדברים ולשאול אותם. אתה זוכר איזה שאלות? אני חושב שפעם העזתי ושאלתי את המחנך למשל על שבת, למה אי אפשר ללכת לים ברגל? למה, מה הבעיה בזה? אמרתי כאילו, אתה לא נוסע, אתה אפילו לא, לצורך העניין אתה לא נכנס אפילו למים, אז למה?

וזו דוגמה אחת, כן? באמת שאלתי שאלות מאוד... קיבלת תשובות? אז המשפט שקיבלתי כבר מגיל קטן זה שזה לא שאלות, זה תירוצים. ולא ענו, ולא רק שלא ענו, אני בעצם הופך להיות כופר ומרדן כבר בגיל עשר, כאילו כבר הופכים אותי לכופר ומרדן.

ומתחילים להעיף אותי כל פעם מהתלמוד תורה, כל פעם לכמה ימים. וזה גם מסבך אותי בבית עוד יותר. שאתה חוטף. אתה בעצם מהפך על הפחד. כן, אני פשוט מגיע למצב שכמה שנים מתוך הילדות שלי אני בלופ כזה שבתלמוד תורה הופכים אותי למרדן ולכופר, ובבית אבא שלי עוד יותר משתולל כשהוא שומע שאני פשוט עושה בעיות.

אף אחד לא רוצה אותך. אף אחד לא רוצה אותי. ואני מתחיל לחשוב לעצמי ולעשות לי כל מיני לוגיקות כאלה בראש של אני מתפלל אבל לא קורה כלום. כאילו לימדו אותי שאם רע לי ולא טוב לי אני פונה לאלוהים ואני רואה שאני פונה לאלוהים ולא קורה שום דבר. מה אתה חושב על זה?

אני לא יודע מה לחשוב על זה. אבל אני פתאום, היו לי ימים שכל כך היה לי קשה וכל כך סבלתי, שהחלטתי למשל שאני לא מתפלל. כאילו אני נמצא עם כולם בתפילה, אבל אני לא מוציא מילה מהפה. זאת אומרת זה היה המרד הקסם שלך. זה היה הסוג של מרד, וגם איזושהי בדיקה כזאת של מה יקרה לי אם אני לא אעשה את זה, כאילו...

אתה בעצם בודק את אלוהים. כן, אני אומר, הוא בודק אותי, אז אני בודק אותו. במה אתה מגלה? אני מגלה שגם אם אני מתפלל וגם אם לא, המצב נשאר אותו דבר. ואז אני מתחיל שנייה לבוא ולהגיד לעצמי, רגע, למה כל הזמן מנסים לסגור אותי ולא לתת לי אפשרות לדבר עם השכנים שלי?

שהם נראים קצת שונים מאיתנו. בודדו אתכם? היה אסון לדבר עם השכנים החילונים, או הדתיים הלאומיים שהיו טיפה, אבל זה בעיקר היו חילונים.

ואני אומר לעצמי כאילו, למה? מה הפחד שם כאילו של להתקרב? כן, מה אני אגלה? ולמה מרחיקים אותי מטלוויזיה וממחשב ומ... עיתון שונה, ואז אני פשוט בשקט בשקט, אני מתחיל לנסות להגיע למידע לבד.

וזה היה מאוד מאוד קשה, כי אני דור שגם ככה לא היה אינטרנט כשהייתי ילד, ואני יודע שהיום אצל חרדים הרבה מסליקים סמארטפונים וזה. אז אנחנו עידן אחר לגמרי היום, החרדים של היום זה לא חברים שלנו. לא היה לי כלום, תקשיבי, לא היה לי כלום, ואני זוכר גם את האזהרה והס... כאילו שהיו תמונות, הדבר הזה שנקרא טלוויזיה או מחשב, היו ציורים כאלה, קריקטורות של נחש יוצא מתוך מחשב, ואוכל אותך. ואוכל אותך, ואני זוכר אפילו נראה לי את השם של הצייר, קראו לו יוני משהו.

יוני לינשטיין. לא יודע איך אני זוכר עדיין את השם, היום ממש ספר. לדעתי הוא עד היום מצייר. כן? את כל הקומיקסים.

ואת הקריקטורות המובילות. כן, מאוד אהבתי, אבל היום אני מבין שזה היה קריקטורות מאוד מאוד... מאוד מבהילות.

ובדרכים לא דרכים אני מגיע למידע הזה לבד. באיזה גיל? כבר מגיל תשע, עשר אני כבר מתחיל להגיע למידע לבד. אז היו לי כמה שיטות, קודם כל הייתי הולך לספרייה העירונית ולא הייתי נכנס לספרייה, הם תמיד היו זורקים ספרים מחוץ לספרייה. ובשקט בשקט הייתי עובר שם, בדרך כלל הייתי עושה את זה גם בשבת או משהו, דווקא בזמנים שאף אחד לא יצפה שאני אסחוב איזה משהו משם, ולוקח ספרים, כל מיני ספרים.

זאת אומרת, אתה לוקח את כל הספרים הלא רלוונטיים כבר לספרייה, הלא משומשים, ואתה... לא אכפת לי, אני רק רוצה משהו שהוא שונה. לפתוח לך צור. כן, כן. וככה אני מתחיל להגיע למידע, ואני מתחבר לאיזה ילד, שהסבא והסבתא שלו היו גרים בבניין שלי והוא כל פעם אחרי הבית ספר הוא היה הולך לסבא והסבתא שלו אז אני מתחבר אליו ולסבא ולסבתא שלו ואני מגיע בשקט, הם ידעו שזה לא בסדר ואני מגיע ורואה טלוויזיה.

הייתי רואה פוקימון באותה תקופה ונחשפתי, אני זוכר שהיה את הפגיעה במגדלי התאומים. כשהייתי ילד זה, רועש, אני זוכר, אני זוכר שיצאתי עם התלמוד תורה, ובדרך הביתה אנשים מדברים על מטוסים שנתקעו באיזה מגדל בארצות הברית, ואני הולך לסבא והסבתא דופק בשקט, וככה אני נחשף לפיגוע במגדלי התאומים. אז בעצם אתה מוצא לך איזה זוג מלאכים שהם רואים אותך, בסוף שומעים שהוא רואה אותך. עד שההורים שלי גילו שאני שם. כמה אתה?

עשר. ומה קורה? הרבה איומים עליי ועונשים, והם הרגישו מאוד מאוד לא נעים הסבא והסבתא האלה, וזה באמת סגר את הסיפור לתמיד. כבר לא היו הולכים... אבל אולי כבר היה מאוחר מדי, כי מה שאתה ראית ומה שאתה חווית כבר יצא.

את זה אי אפשר היה לקחת לך. נכון. ומה התחנה הבאה? אתה בעצם מספר שההורים שלך התגרשו? אז התחנה הבאה קורית שלא נותנים לי להמשיך כיתה ח' בתלמוד תורה, כי אני בעייתי ואני...

שואל שאלות. אני שואל שאלות ואני בעייתי ואני גם מקלקל ומדרדר תלמידים אחרים. אתה הרגל באמבטיה ראש תחת. כן, כן. ואז שולחים אותי ישר לישיבה עוד לפני הבאום מצווה שלי.

זה די תקדימי. כן. לשלוח ילד. עשיתי בר מצווה בתוך הישיבה כבר, כאילו, כן, הייתי לפני גיל בר מצווה. ואיך, ואתה מרגיש, אתה מתחיל לתכנן משהו, לתכנן עתיד, או לחשוב שיום אחד אתה לא תהיה שם?

אתה חושב על זה? אני יודע שאני יום אחד לא אהיה שם, ואני אגיד לך יותר מזה, אני חושב שזה היה בגיל 12, את יודעת למה התחפשתי בפורט? יהיה לך אולי מוזר. יותר? חילוני.

חילוני? אף אחד לא... הלכתי וביקשתי מהשכנה אם יש לה ג'ינס שהיא לא צריכה. אז התחפשת לשגץ? כן, עכשיו ניצלתי את זה שבפורים אתה יכול לעשות מה שבא לך.

אומרים, אצל החרדים אומרים שמה שאתה מתחפש בפורים אתה רוצה להיות כל השנה, ויש בזה כנראה אמרה נורא אמיתית. האימא שלי לא אהבה את זה. בכלל אני מספר, אבל בחורים. ושמתי ג'ינס ושמתי איזושהי טריקו, עשיתי איזה משהו בשיער, לא זוכר מה, וכן. דמיינת עתיד.

דמיינתי עתיד, לא ידעתי לדמיין אותו יותר מדי, אבל כן, אני ידעתי שיום אחד אני לא אהיה שם. לא ידעתי איך, אבל ידעתי שיום אחד אני לא אהיה שם, שזה לא בשבילי. בין כמה אתה כשההורים שלך מתגרשים? כשההורים שלי מתגרשים אני בן 14, ובעצם נשארנו עם אמא. אתה שמח?

כשההורים שלך מתגרשים? מאוד, מאוד. אתה מרגיש ה... אני לא ידעתי מה זה ממש גירושים. כאילו, זה היה ממש טבוע, באותה תקופה בחברה החרדית זה היה ממש...

אף אחד לא התגרש כבר. לא התגרשו, וזה גם בא מאמא שלי. זה גם אומר משהו עליה, באיזשהו אופן. כן, כן. נכון, אבל אני אגיד שהיו הרבה מאחוריה שדחפו אותה לעשות את הצעד הזה, ואני ביניהם.

ולי ולאמא שלי באמת היה קשר מאוד מאוד חזק, גם כבן בכור. אתה בעצם סוג של איזה גבר בחיים שלה. כן. בגיל מאוד קצר, אתה כבר הגבר בבית. אומר בהרצאות שלי שראיתי לפעמים התחליף של הבן זוג שלא היה לה.

באמת, לפעמים אני רוצה את עצמי יושב איתה ומנהלים שיח של בני זוג. זאת אומרת, אתה ממש מנהל איתה בית באיזשהו מקום. באיזשהו מקום, כן. אז בגיל 14. אז בגיל 14, ביום שהם התגרשו, אני גם עזבתי את הישיבה.

הרשית לעצמך. הרשיתי לעצמי, גם כי אבא שלי לא היה בתמונה, גם כי בישיבה כבר הייתי על הקצה כבר. כמעט העיפו אותי, אבל ריחמו עליי בגלל שההורים שלי היו בתהליך של גירושים. אז בעצם שניכם קיבלתם איזה חופש, אמא שלך קיבלה את החופש מאבא שלך המכה, ואתה קיבלת חופש מהישיבה שלא רצית להיות בה. כן, אני עזבתי אותה פשוט באותו היום, באמצע הלילה, וחזרתי הביתה, ואמא שלי קיבלה בעצם אחריות על כל הילדים, ונשארתי בבית, ואני זוכר את עצמי גם יושב...

מנהלת שולחן שבת. אתה הגבר, אתה ממלא מקום של אבא, אז איך יכול להיות שאתם בעצם על פניו הגעתם למנוחה ולנחלה, אבא האלים והקשוח מחוץ לבית, מחוץ לגבול, ואז אתה יום אחד מתעורר, סוג של חוטפים אותך לקנדה, אתה מתעורר שם ואתה מבין שאתה הכת? איך זה קורה? אז בעצם אמא שלי מאוד מאוד ניירה אחרי הגירושים להיות שוב בשידוכים. מה שהרבה חרדיות שמתגרשות, כי יש איזה צורך להיות במשפחה.

יכול להיות גם שבגלל הגיל שלה, אולי שיחסית זה גיל מתקדם, אולי, אז אולי זה הלחיץ אותה עוד יותר, אולי אנשים מסוימים הלחיץ אותה, אני לא יודע מה היה מה קורה אצלנו. מאוד חשוב בקהילה להיות במשפחה. אבל אני זוכר שהיא חיכתה 30 יום בדיוק. כמו הלכה. כן, וברגע שנגמרו ה-30 יום, היא ישר יצרה קשר עם שדכנים ושדכנים.

זה היה מהיר באמת בקטע... עוד לא הצלחתם להקל שהעומש חיית גרשו והיא כבר יצאה לשידוכים. היא כבר יצאה לשידוכים. ואני זוכר שאלתי אותה כמה פעמים כאילו מה את ממהרת וזה והיא אמרה שהיא מאוד מאוד רוצה להכיר מישהו טוב ומישהו חדש ואחרי כל ה-15 שנה בעצם שהלכו לה מהחיים על גבר כזה ושום דבר לא סיפק אותה כאילו היא באמת יצאה עם הרבה היא יצאה עם הרבה וכלום לא סיפק אותה, היא רצתה משהו, משהו שלא קיים, משהו ספציפי, כנראה משהו שלא קיים. ובשלב הזה נכנסו לתמונה לב טהור, שאחד מהם התחזה לשדכן למעשה ישראלי, והוא מצליח למשוך אותה בעצם במסווה של שידוך לקנדה, קטלב טהור שהיו אז בקנדה.

זאת אומרת שהם מספרים להם סיפור בו היית פגישי את השידוך שלך בקנדה. כן, וכמובן שגם הם לא קוראים לעצמם כת, ואף אחד בכלל לא קורא להם כת בשנים האלה, אף אחד לא יודע בכלל... מה זה כת? לא יודע מה זה כת, וגם לא יודעים על הקהילה הזאת. כאילו, לא הכירו אותם, לא הכירו אותם.

בקיצור, הם לא... הם היו באיזה, בחיתולים שלהם, או הם כבר כן היו כת קיצוני? הם כן היו כת כבר לכל דבר בשלב הזה, עם נישואי קטינים וכל מה שאנחנו מכירים מהלב טהור. אבל הם חיו באיזה אזור מאוד מאוד מנוטרל שם בקנדה, שמה שנקרא רחוק מים רחוק מהלב, כאילו פשוט... בוא נגיד שגם קנדה מקום שכולם יכולים להגיע אליהם, נכון.

של המון מהגרים. אז הם בחרו באזור של מהגרים, זה היה האסטרטגיה שלהם. הם בחרו באזור של מהגרים, בעיקר צרפתים, ושם כל אחד עושה מה שבא לו. ובאמת הם השתדלו כלפי חוץ, כאילו הם השתדלו לעשות את כל העניינים שלהם בפנים. זאת אומרת, את כל העניינים הלא חוקיים והלא מוסריים.

כל העניינים הלא חוקיים בפנים בשקט ושקט, בשביל שלא לעורר את הרשויות ואת המשטרה ורווחה וכן הלאה. והקנדים מבחינתם, לא היה אכפת להם, הכל טוב, פעולות שלא... הכי הבטן נחיות. כן. כן.

אז אתה מתעורר בקנדה, ילד בן 14, אתה מבין שאתה בתוך כת? כמה זמן לוקח לך להבין? קודם כל אני הבנתי שהייתי בכת רק אולי לפני 6-7 שנים אולי. רק כשכבר גדלת ועברת שיעורים? ברור, אתה לא יודע, כשאתה שם אתה לא יודע את זה.

מה אתה כן מבין? אני מבין שזה לא מתנהל בצורה... בצורה חרדית, חסידית, כמו שאני מכיר וכמו שלימדו אותי. מה בולט לך? מה שבולט לי זה כמה דברים.

אחד, לימדו אותי שבגיל 18 מתחתנים. 18 לחופה. 18 לחופה. וזה קורה הרבה יותר מוקדם, זה קורה בגיל 13, 14. שזה לא חוקי כמעט בשום מדינה, אז אולי באריתריאה או ב...

גואטמאלה נראה לי שזה חוקי שם. לא בכדי הם כמו שם. בדיוק, הבנת את הקונספט. פרוסקרימינלי. כן, כן, כן.

ובעצם... אתה מגלה שם, אתה רואה בני גילך נשואים מגיל ארבעה? כן, כן. לקח לי זמן להבין את זה, כן? אני לא שאלתי בין כמה אתה, בין כמה אתה.

ואז אתה מבין שיכול להיות שאתה... תתעורר ויציעו לך להשתכנן? כן, אני מבין את זה, אבל בשלב הזה אני עושה, מפעיל את כל המאמצים שלי כדי לנטרל את עצמי מהדבר הזה, כבר מההתחלה. איך אתה עושה את זה? קודם כל אני לא מגיע להרבה מהשיחות עם...

אה, יש שיחות? בטח. זה ממש קט. שיחות של ארבע שעות רצופות עם מנהיג הקאט. יש טיפת מוח, הוא מכניס לך את המסרים שהוא רוצה בווריאציות שונות, אבל זה אותם מסרים.

מה המסרים? המסרים שלו בגדול זה הרבה דברים, הוא מדבר הרבה על רוחניות, כאילו אתה... גוריות כזאת. כן, אתה תעשה מה שאני אומר לך, יש לך פוטנציאל להתקדם בדרגות הרוחניות. ומדבר איתך הכל על הנסתר ועל רוח הקודש שהוא אומר שיש לו, והרבה נגד ישראל, הוא...

מאוד אנטי ציוני. מאוד אנטי ציוני, זה גם היה הבייבי שלו, הוא היה לוקח את הספרים שלו וכאילו לומד איתך גם מהספרים שלו, שזה פשוט אותם מסרים שהוא מדבר דרך הספרים שלו, כאילו בוא נלמד ביחד. כמה מונה הקהילה הזאת? בשלב הזה היינו 150 אנשים. זאת אומרת, כמה עשרות משפחות עם ילדים.

כן, שכל משפחה יש לה הרבה הרבה ילדים. תחשבי שאם בן אדם, אוקיי, נגיד הדור הראשון התחתנו בגיל 22, הביאו ילדים, מחתנים אותם בגיל 13, נולדים להם גם ילדים, תחשבי באיזה מהירות הקצב ילודה קורה שם. ומתחתנים בינם לבין עצמם. ומתחתנים בינם לבין עצמם, זה לא ממש... לא בני דודים ראשונים?

כן, אבל כאילו כולם שם קרובי משפחה אחד של השני, כאילו כולם. והם בטח לא עושים בדיקות גנטיות? לא עושים בדיקות גנטיות, גם הרבה מהלדות שם לא היו בכלל מדווחות, ותעודות זהות שלא היו לחלק, וכאילו הכל שם ממש... זאת אומרת שהיו שם ילדים בלי שום רישום. כן, כשדיברו איתי על זה בשלב יותר מאוחר וניסינו לעשות מיפוי, אז אני אמרתי מראש גם למשטרה ולעוד אנשים שהתעסקו עם זה, שגם אם הם חושבים שהם יודעים את המספרים, אין להם דרך.

הם לא יודעים את המספרים. אין להם שום סיכוי. אין דרך לדעת את המספרים במדויק, זה צריך להיות עבודת נמלים כדי להבין, כי גם היו לאורך השנים, גם מתו ילדים שהם השתיקו את זה. כן. ויודעים למה הם מתים?

יש כל מיני סיפורים, אבל באחת הפשיטות שהיו כמה שנים יותר מאוחר, כבר בגואטמאלה, אז מצאו עצמות של ילדים. זאת אומרת שאין אפילו דרך לדעת מה קרה שם. יש לחקור, אבל אני מניח שזה הרבה מהאנשים שמתו בתוך הכת, זה היה בגלל הזנחות רפואיות כאלה ואחרות. כדי שלא תצא החוצה ותראה דברים אחרים. תיחשף לעולם הקטן.

תיחשף לעולם, ואולי ישאלו אותך פתאום אנשים שאלות על מה שקורה ופה ושם, במיוחד אם אתה תביא להם פתאום ילד שהוא במצב לא טוב, אז פשוט היו מזניחים את זה בפנים, וחלק מזה אנשים מתו, גם מבוגרים. מאיפה היה הכסף? איך הם ימנו? אוכל, חיים, במה הם עובדים? אז היה כמה שיטות, היו כמה שיטות.

קודם כל, כל מי שמגיע לכת צריך להביא את כל הכסף שלו. לטובת המנהיג. כן. הוא טוען שזה לטובת כולם, אבל בתכלס... אין לך דרך לדעת מה הוא עושה עם הכסף.

ברור, ברור. ויש אוכל? יש יותר אוכל ממה שהיה לך בילדות? וואו, זו שאלה מעניינת. זה עוד לא שאלו.

היה, אני חושב שהיה פחות אוכל, אבל גם המגוון היה מאוד מצומצם עוד ביחס למה שהייתי ילד, כי הכל היו חייבים להכין לבד, כאילו גם לחם, אין לך לחם במכולת שאתה קונה. לא קונים כלום? לא קונים כלום, כי לא יוצאים, אסור לצאת, לא רוצים שתצא ו... זאת אומרת, אתם מגודרים בתוך מקום. אתה לא מגודר, אתה מגודר בחומות נפשיות.

זה לא מגודר בחומות פיזיות, אוקיי? זה גורם... אין מכולת. לא, אין, אין מכולת. אין מכולת וגם אסור, אסור לצאת.

אז אתם חיים מקמח ומים? בגדול כן, וירקות ופירות וכאלה. אחרי שכבר עברו לגואטמלה, אז הוא קצן פי 100. בערבות. מה זה?

בערבה. כן, תקשיבי, כשהם היו כבר בגואטמלה, היה אסור כבר ביצים, היה אסור חלב. מכתבי כשרות או מטעמי... תמיד כשרות זה התירוץ שהיה, קלאסי, אבל בגדול זה היה, איך שאני רואה את זה, היה להחליש את האנשים, להחליש להם את הנפש. היה אסור שמן בגואטמלה, היה אסור אפילו שמן, שיש שמן.

אז למה הם מאכלים? פירות, ירקות, לחם, אורז, כאילו קצת קטניות ודברים כאלה, וזהו. אתה שולט באנשים שלך כבר בפיזיות שלהם, לא רק במוח. כן, אני זוכר שדיברתי על זה פעם אחת בפודקאסט אחר, וכל הטבעונים קפצו עליי, שמה רע בתזונת טבעונים זה, ואני שמעתי על חבר'ה... מה רע?

כשאתה בוחר בזה. בדיוק, קודם כל זה לא אידיאולוגיה פה, זה כבר כלי לכפייה וכלי לשליטה. איך אפשר בכלל? ודבר שני, לא היה טופו כתחליף, ואני אומר, היה אסור גם אפילו שמן, כאילו ברמה שלא... צבעונים אוכלים טוב, הם אוכלים היום טוב.

יש לך תחליפים, בטח. יש תחליפים ויש מגוון. ממה שאני שומעת ממך, אתה אומר... אתה מדבר על איזו סקפנות לא מוסברת, לא מצדיקה עצמה, ואתה בעצם נער שנקרח אחרי אמא שלך עם שאר הילדים, אני מניחה. מעניין אותי להבין מה קרה עם השידוך שנועדו, או זאת אומרת, ידעו לאמא שלך.

הם התחתנו, אבל אחרי שנה הם התגרשו, כי זה היה פייק, זה היה למשוך אותה. היו מחתנים ומגרשים שם. למה להתגרש בעצם אם באמת... זה היה פייק, אין צורך בה, היא לא יכולה, היא בוגרת מדי. היא כבר לא יכולה ללדת ילדים לקחת.

ללדת ילדים, היה ניסיון אחד של ילד שלא הצליח והפילה. כי זה כבר לא רלוונטי. זהו, לא רלוונטית ובזה זה נגמר. ממש סיפורה של שפעה. כן, כן, ושוב זה...

הם גם לבושים באופן... אחרת ממה שאתה רגיל? מאוד אחרת. אני גדלתי בחברה החרדית עליתאית וגם ראיתי את החברה החסידית כל הזמן. רציתי לחשב שהייתי ילד.

ואני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את הלבוש, שהנשים, הגברים, כאילו לא היה הבדל בין החסידים שאני מכיר פה בארץ לבינם בשלב הזה. אבל הנשים זה... איך הנשים נראות? זה היה כף. הן לא נראות, כי אתה לא רואה כלום.

הן פשוט נמשלים. הן נמשלים. שכבות על שכבות. כן, הרעיון הוא שא', כל לא תראה צורה של גוף בשום דבר. שלא תראה את החימורים, שלא תראה אם זה בן אדם.

כן, כן, נוציא בעצם את החלק הזה, שזה כמו משולש כזה. כמו אוהל, אוהל מהלך. כן, וכשיוצאים החוצה, אז צריך גם לשים... כמו אינומה כזאת שחורה כדי שגם את הפנים לא יראו. והן רואות ממש ככה בקטנה, אבל...

מה, זה כמו טהרן? כן. או שהן הטהרניות רואות יותר? טליבן. טליבן.

זה ממש טליבן. ואתה יכול ללבוש בגדים רגילים בשלב הזה? אז בשלב הזה של ההתחלה, אני... לכאורה עושים לך... כאילו תהליך.

זאת אומרת, לא מיד מטבילים אותך ב... כן, כן, זה לא אחרי יום יומיים, כאילו להראות לך לאט לאט בקצב שלך, כאילו זה חלק מהשיטה ומהמניפולציה, אתה תברח אחרי יום כשעוד אתה יכול. כשעוד אתה חזק ולא חלש. נכון. עכשיו, אני מגיע מראש מרדן, אני אחרי הזיבה של הישיבה כבר, אני כבר התחלתי את התהליך של היציאה בשאלה שלי.

כן, כבר הסתובבתי בחוץ וכבר התחלתי לעשות די מה שאני רוצה. אני עדיין עם כיפה ועם בגדים שחור לבן וכל מה שאני מכירה. איך אומרים? שבאבניק? עדיין המילה הזאת קיימת היום?

לא, אין תחליף למילה שבאבניק. אז שבאבניק, זהו, אני שבאבניק בשלב הזה. יש עוד שבאבניקים בקאט? או שאתה שם את דיר? אז זהו שלא, אבל כן היה מישהו אחד.

שנקלע לשם על ידי המשפחה שלו, זאת אומרת המשפחה שלו... עוד אותו סיפור בעצם. כן, אבל הוא היה לבד. הוא התחיל חזרה בשאלה פה, וההורים שלו שכן היו קשורים לכת בעבר, שלחו אותו לשם כדי שיתקנו אותו, מה שנקרא. אז כן יש לי אותו שם, בשלב הזה.

זה היה מאוד מוזר, אבל כן. זאת אומרת, יש לך איזה קצה של... אור במנהרה של שכונה. יש לי קצה של אור, אבל כמובן שלא אוהבים את זה, ומנסים כל הזמן להפריד בינינו ולנתק בינינו, אבל כן, יש לי, וגם הוא היה הראשון שבא וסיפר לי מההתחלה מה היה בתקופה שהוא היה בקט כילד, שהם היו עוד בארצות הברית בשלב הזה. אז היו לו זיכרונות עוד מההתחלה.

היו לו זיכרונות מגיל ארבע על אלימות קשה. על סיגופים שונים, גלגולי שלג בעירום בחורף, טקסים, של עלקאות ודברים כאלה. וכבר אז הבנתי שמה שמציגים לי זה שונה ממה שהוא מציג לי. ובהתחלה חשבתי שאולי הוא השקרן, כי גם אמא שלי אמרה לי, הוא שקרן, הוא בעייתי אותך, אמרו לנו כבר שיש פה איזה מישהו כזה, הוא משוגע, הוא זה, הוא זה, זה. אבל לאט לאט אני מתחיל להצליב ולהבין שהוא לא משקר.

ופה זה השלב שאני כבר מבין שאני חייב לצאת משם. אתה מבין שאתה חייב לברוח. כן. מאיפה ילד בן 14 יכול למצוא את התעצומות בנפש בלי כלום? אין לך כסף משלך, אין לך שפה.

מאיפה אתה בכלל חושב לברוח? אז מה שעשו לאמא שלי כחלק מהמעבר לקנדה, הם רצו להציג לה כאילו תמונה מאוד אופטימית. אז הם אמרו לה, תקני כרטיסים הלוך וחזור. כדי שאם תרצי לחזור, אז פשוט תוכלי לחזור. לא נעכב אותך פה.

פשוט תפסי את הרגליים שלך ותלכי. ובתמימותי חשבתי... לקחת, לגנוב את הכרטיס חזור הזה. עכשיו, אני לא הייתי בחומות הנפשיות. אתה עוד לא נתפסת.

לא הצליחו להכניס אותי לחומות הנפשיות, וחומות פיזיות לא היו כמו שאמרת. אז ידעתי שאני יכול יום אחד לגנוב את הכרטיס ולברוח, חשבתי כך. מה שלא ידעתי זה שאחרי הרבה ניסיונות למרוד בו, שלא כולם היו אגב במודע, פשוט אתה אומר לי לעשות משהו ואני לא עושה אותו, ובעיני האנשים זה מטורף, כאילו אתה מסרב למנהיג, אתה מסרב לאדמו"ר, כאילו הוא עשה טיש וסירבתי לקבל מהידיים שלו את השיריים. אני רק אגיד למי שלא מכיר, כי זה נורא מושגים פנימיים, שיריים זה שיריים של אוכל, שהאדמו"ר בעצם, יש אדמו"רים שזורקים את זה לכיוון החסידים והחסידים אטים עליהם. ויש טישים שמוסרים.

כן, זה היה טיש מאוד אינטימי, כי לא היינו כל כך הרבה אנשים כמו בטיש עכשיו בירושלים ובני ברק ומקומות כאלה, זה לא היה הסיפור. כן, זה... הוא גם רצה מאוד לכבד אותי, כי הייתי חדש. רוצה להרשים אותך. רוצה להרשים אותי, ואני אמרתי לו שאני לא רוצה, שאני לא רעב.

כאילו, זה היה ממש אקט מאוד חזק שלי. מאוד מרדני. מאוד מרדני. ואמיץ. כן, עכשיו אני חייב להגיד שהרבה מהדברים שעשיתי היו מאינטואיציה, אני לא באמת ידעתי והבנתי לעומק מה המשמעות של מה שאני עושה, אבל רציתי רק להרחיק ממני את השליטה כל הזמן, ובראש שלי כל הזמן היה לי שאחרי ששנים שלטו בי והרביצו לי והתעללו בי בכל דרך אפשרית, לא יקום עכשיו אחרי שעזבתי כבר את הישיבה והכל, לא, לא יקום עכשיו מישהו שיגיד לי מה לעשות.

אתה היית חיה הישרדותית שנעשה על נפשה, ואחרי שכבר ניצלת פעם אחת, אמרת, אני לא אכנס שוב פעם לגיהנום הזה. נכון, וזה כל הזמן יעל אותי, כל הזמן ליווה אותי הדבר הזה. ואיך בכל זאת אתה מצליח את זה? אז מה שקורה זה שאני לא יודע שבמקביל, שלמה אלברנץ, המנהיג, הוא מבין שאני, כן, הוא מת כבר, אבל נגיע לזה אולי בסוף. אז הוא חושב איך להסיר את האיום.

את החתיכת איום. כי אני מהווה איום מאוד גדול כלפיו, כי גם המשפחה שלי כל הזמן רואה מה אני עושה, והוא חושש גם שאולי האחים שלי, אולי האמא שלי פתאום תתחיל להגיד, רגע, משהו פה לא עובד כמו שצריך, ואולי... אולי תפתח להם טנאן? לדפוק לו את כל התהליך שהוא מתכנן לעשות עם המשפחה. וגם אנשים מגיעים אליי, בעיקר צעירים, ומנסים להיות חברים שלי.

אתה מתחיל להיות מנהיג בלתי רשמי. כן, אני לא יודע, הם פשוט באו ורצו להיות בחברתי, ואני זוכר שהם שאלו אותי במפורש, איך אתה מסרב לו, כאילו איך זה שאתה לא מגיע אליו לשיחות, ואיך זה שלא קורה לך שום דבר? כי אמור לנו שרוח הקודש תפגע בנו, אם אתה לא מקשיב. רוח הקודש, לא רק שהיא לא פוגעת, היא לא נוכחת. בדיוק.

והוא רואה איום מאוד מאוד גדול, ובזמן שאני מתכנן לברוח משם, הוא מתכנן להוציא אותי משם. הוא כן יודע על הרצון שלי לברוח. זאת אומרת שזה משהו שהוא על השולחן. זה משהו על השולחן, הוא יודע את זה. כי היו עוקבים אחרינו, אחריי ואחרי אלירן.

ידעתם. וניהלנו שיחות עם ישראל כדי לראות מי יכול לעזור לי פה שאני מגיע. אה, ניסיתם כבר ממש אקטיבית לעשות ניסיון צלח. כן, ניסינו ממש איזושהי תוכנית ויצאנו מחוץ למתחם, טלפונים ציבוריים, כזה כניסי חיוג שאיכשהו השגנו. אז אתם כבר באיזשהו אופן מתחילים את מסע הצלה שלכם בשלב הזה.

כן, כן. אתם מנסים כבר. אתם פועלים כבר. נכון. והוא אומר, אני אקדים אותו, כדי ש...

זה השליטה. הוא ישלוט מתי אתה תלך. אני אגיד מתי הוא הולך. ואז גם הוא ינטרל את האיום הזה של ברק. הוא ינטרל את האיום, והוא גם, יש לו פה הזדמנות לעשות למען יראו ויראו.

וביום שאמרתי לאמא שלי, אני בסוף כן מתוודה. בפניה שאני מתכנן לברוח, אני צעיר ואני עדיין אוהב אותה. בן כמה אתה? בן קרוב ל-15 בשלב הזה. בסוף זאת אמא שלך.

זאת אמא שלי. אז היא אומרת לי, שלמה אמר שמחר אתה טס מפה. וככה אתה מגלה שאתה... ככה אני מגלה שהוא תכנן פשוט... להבריח אותך.

ובמילים אחרות להציל אותך. כן. לכאורה, כי בסופו של דבר, אם אני לא הייתי מתנהג בדרך שהתנהגתי בה, אז הוא בטוח לא היה עושה את זה, לא היה מוותר עליהם. זאת אומרת, הוא הבין שאתה לא קורצת מהחומר שאפשר לשלוח בו ולשתוף לו את המוח. נכון, ואני חייב להגיד שזה אירוע מאוד נדיר בכלל בעולם הכתות, ובלב טהור בכלל, זה דברים שלא קורים.

לא מוותרים על נער בן 14 ומעיפים אותו מזה.

בגלל העבר, בגלל הילדות הקשה ובגלל שחטפת כל כך הרבה, פשוט פיתחת מנגנונים של חיי סודותי. נכון מאוד. עם חושים כל כך חדים, שהיית איום אפילו על ראש כת. כן, ואני מאוד גאה בזה. אני חושבת שזה בעצם בשלב הזה.

הוא ניהל את הכת הזאת בשלב הזה כבר 15 או 20 שנה כבר. זאת אומרת, אתה... אז כבר היישתי אותו. אז התחלת לפתח את אריה שאנחנו פוגשים היום. כן.

אריה שהיום יש משפחה ואתה מרצה על זה ואתה ניהלת, אנחנו נגיע לזה תכף בסוף פתיחת קרב משפטי. אני מנסה להבין איך ילד בן 15 ששנה בתוך כך אתה מוטס לישראל, מה אתה עושה? אז יש לי תקופה של, כל הזמנים שלי לא ישירים, כל מקום מגולבל, אבל תקופה של נניח בין חצי שנה לשנה, שאני עובר מסכת של גלגולים. אז בתוך הגלגולים האלה אין לי למעשה איפה להיות. אתה מגיע לכלום.

אני מגיע לכלום. אני זוכר שאת הלילה הראשון שלי נסעתי לבני ברק מלוד. באיזה טרמפ, כי לא ידעתי כאילו... יש עליך כסף? היה לי טיפ טיפה.

אוכל? לא, אין לי כלום. יש לך את עצמך שהצגת. יש לי את עצמי, ובגלל שלא הכרתי שום דבר חוץ מבני ברק, אז פשוט נסעתי לבני ברק, הגעתי איכשהו לאיזה ישיבה שהייתה סגורה, אבל כאילו המשיכו עדיין להפעיל שם כמה דברים, ו... הם ריחמו עליי, אז הם נתנו לי לישון שם איזה שבוע אצלם.

ותוך כדי השבוע הזה אני מנסה להגיע לכל מיני חברים שיש לי ביחסים עוד, שהיה להם הזיה שפתאום אריך חוזר, כאילו הם לא ידעו בכלל לאן הלכתי. פשוט נעלמת, יום שני. נעלמתי, ושוב, אז לא היה כמו היום דרכים לדעת. לא היו פלאפונים. בן אדם נעלם וזהו, לא יודעים כאילו מה עם הבן אדם.

ואז אני חי... תקופות אצל חברים, כל פעם אצל חבר מסוים. אתה נתון לחסדי הקהילה. כן, והחסדים האלה לא היו כל כך פשוטים, כי הם מחזיקים בן אדם שהוא חצי רגל בחוץ, והוא מדרדר לכאורה את הילד שלהם. אז אתה עוד פעם איום.

אני עוד פעם איום, וגם אומרים לי, סורי, כאילו אתה בחוץ. ככה אני מתגלגל, מתגלגל, מתגלגל, עד שבסוף הרווחה ממנים את אבא שלי להיות הפוטרופוס שלי. איך הרווחה מגיעים אליך? זה לא בעיה, כאילו יש משטרת הגבולות, אתה נכנס במעבר, אוטומטי קופץ, קטין נכנס פה לארץ לבד, והיה תיק ברווחה כבר בגלל הגירושים, אז הם עושים את ההצלבות, והם מבינים שיש פה ילד שמסתובב לו לבד כבר. כבר תקופה, אז הם סוג של מאלצים גם אותי וגם את אבא שלי בעצם, שנחזור לחיות ביחד.

אתה לא מפחד מאבא שלך? אני לא מפחד ממנו בכלל בשלב הזה. כבר איבדת את הכל מרוץ. אבל פשוט הוא מעולם לא היה אבא גם אחרי הגירושים, ולא היה אוכל בבית גם, והוא לא היה בבית בכלל רוב הזמן, הייתי כאילו ממש... לבד מוזנח, לא היה לי כלום, הוא לא דאג לי בשלב הזה כמעט לשום דבר, וגם אין לי מסגרת, אז אני כל הזמן מסתובב בחוץ, ומסתבכים, את יודעת, אני ועוד רובה.

פוגשת, אתה הופך לנוער שוליים. כן, הופך לנוער שוליים, אני חצי חי ברחוב, וכבר מתחילים לעשן ולשתות כבר בגיל 14 כבר. אתה מגלה את הסמים, את האלכוהול. את הצד הפחות... כן, וגם כל דבר אפשרי, אני לא צריך להסביר, מי שמכיר את עולם השבבניקים, יודע לאן זה מידרדר, ובירושלים אגב, ממש אפשר לראות את זה בצורה מאוד קשה.

הכל יהיה גדולה, שזה מין ריכוזיות במרכזי הערים. נכון, אז רכסים היה מקום יחסית קטן, אבל גם שם הייתה תקופה. עד שבסוף מכניסים אותי לאיזה פנימייה, שהפנימייה הזאת הייתה סוג של מוסד לעבריינים צעירים, זאת אומרת פשוט היה תערובת של אנשים שאין להם בית ושהורים אלימים והורים גרושים, חצי מהם אם לא יותר היו עם תיקים פליליים. כמו איזה עבר קפאק ולא כזה ברור. כן, כן, לא, המקום היה קשוח ביותר ואני, כולי ילד.

אולי קצת עברתי דבר או שתיים וראיתי זה, אבל אני... תהיה לטוב. אני אהיה לטוב עדיין, כן. צריך להיכנס לדבר כזה ולשרוד. וזה היה באמת מאוד מאוד לא פשוט.

שוב ג'ונגל, שוב הישרדות. ג'ונגל והישרדות, רק ממש קשוח. מה זאת? יש רגעים שאתה אומר, אין לי כוח כזה. או שאתה אומר, הכל בפייט.

כל הזמן רוצה לחיות ולהמשיך ולשרוד. אני כל הזמן בפייט ואני גם חושב שזה... זה העולם. אבל אתה יודע, אתה מספר דברים לא פשוטים. אתה מספר את זה באיזה מין...

יש תחושה ממך שאתה נורא סובט כל הזמן, ואני אומרת, אין איזה רגע שאתה אומר, אין לי כוח יותר, לא מגיע לי, אני רוצה חיים נורמליים, אני... לא, אני פועל על אוטומט, אני פשוט פועל על אוטומט. אני מנסה לשרוד כל הזמן ולשרוד. עוד יום. עוד יום.

אני חי מיום ליום, אין לי שאיפות, אין לי חלומות, אין לי שום דבר. רק כאילו, פשוט לחיות, להיות בסדר גם מחר. ומתי התקופה הזאת שאתה מקבל את התפנית? התקופה שאני מקבל את התפנית כשאבא שלי מעיף אותי מהבית שלו. על איזה רקע?

על הרקע חזרה בשאלה שלי. אתה כבר יוצא בשאלה בשלב הזה. בפנימייה אני כבר מוריד כיפה כבר, הייתי נכנס אליו עם כיפה אבל הוא כמובן הבין. ומה היחס שלך לאלוהים בשלב הזה? יחס מאוד עוין בלשון המעטה, אני כאילו התחלתי את התהליך, בדרך כלל אנשים מתחילים את התהליך לאט לאט, אז אני כאילו התחלתי אותו לפני הכת באיזושהי דרך.

נעצר באותה נקודה, אבל מהרגע שהגעתי לפנימייה, והיו עוד אנשים שהולכות לי כבר להיות מה שאני רוצה, זה היה ברגע אחד, זה היה ביום אחד, אני מוריד את הכיפה, משנה את הספורט. מה זה? זאת אומרת, עדיין מבולשית, אני לא מאמין. זהו, ממש, ביום אחד זה קורה. וככה אני חוזר אליו הביתה, באיזה סופ"ש, והוא מתקצרן וכועס.

וזהו, והוא מעיף אותי בשבת מהבית, בתוך השבת. ואז בעצם אין לי איפה להיות בסוף השבוע, כשהפנימייה סגורה. היא סוגרת את שעריה ואז כל אחד הולך למשפחתו, ואתה נשאר, אין לי איפה להיות. אז מה אתה עושה בכל זאת? בהתחלה אני אצל חברים, גם חוזר עוד פעם לחסדי חברים, אבל העובדת הסוציאלית בפנימייה ממהרת.

למצוא משפחה טומנה, וככה אני מוצא את עצמי, משפחה טומנה, פסח בפעם הראשונה. בן כמה אתה אז?

קרוב ל-16, 15 וחצי. אתה פתאום נטמע בתוך משפחה שהיא נורמטיבית? אתה מבין את זה? לא, אני לא מבין את זה בשלב הזה, אבל להם זה היה מאוד מאוד ברור שאני חלק מהבית ואני חלק מהמשפחה. אתה יודע לקבל את הנתינה שלהם?

לא, לא, אני כל הזמן בראש שלי, אני רק חושב איפה הקיש. מתי הם יזרקו אותי? מתי יזרקו אותי? תבחן אותם. מה שהעברתי אותם, הייתי בורח מהבית, מסתתר בשיחים ורוצה לראות אם הם מחפשים.

בלי טלפון, בלי קושי, יוצא ככה, אמרו רוצה לראות אם הם מחפשים. הייתי בודק גבולות, אם הם יקבלו אותי פתאום כשאני שיכור, אם אני מסתובב לידם פתאום עם סיגריה, אם הם יכסו מאוד ומה הם יעשו כשהם יכסו מאוד. כאילו, זה רק דוגמאות מאוד מאוד קטנות למה שהעברתי. בעצם רצית להבין האם יש דבר כזה שאפשר לקבל אותך כמו שאתה ולאהוב אותך. כן.

משהו בסיסי של כל בן אדם, אבל אצלך לא. נכון, לא הצלחתי להבין את זה במשך הרבה שנים. והמבחנים שלך עוברים? אתה מבין שהם אוהבים אותך? אני מבין את זה, אבל אני לא מבין למה.

אני לא מצליח להבין למה. כאילו, מה עשית שאוהבים אותך? כן. מתי בכל זאת אתה נטמע במשפחה הזאת? אני נטמעתי כבר כמה חודשים, אבל כל הזמן אצלי בתוך הראש, במשך הרבה מאוד זמן.

זה עדיין ישב, וכל פעם שהיה קורה איזה נקודת שבירה כלשהי, או איזה ריב או משהו שהיה קורה בתוך הבית, אז ישב, עכשיו, עכשיו, הנה זה, אז... רק כשהגעתי לצבא אולי הבנתי, הבנתי באמת מה היה. ואז אתם מראים לי להנחתה, בצבא אתה פתאום נטמע בחברה הישראלית? ארן, היה לך חברה ישראלית? אריה, חברה ישראלית?

וכן, זה היה באמת אירוע מצד אחד חריג כאילו, כי אני פתאום באמת נטמע מה שנקרא בחברה הישראלית ומכיר גיוון מאוד גדול של אנשים, אבל מצד שני אני גם הבן אדם השורד שם, כאילו אני זוכר שביום הראשון אנשים לא ידעו לשים ציפית לשמיכה. ואני אומר להם תביא תביא, והוא אומר איך אתה יודע, כי אני בפנימייה מגיל 12, אז כאילו. וגם ככה ניהלת בית מגיל נורא קטן. נכון, נכון. אתה מסיים צבא, אתה רוצה להיות מישהו, יש לך איזה חלומות, תוכניות?

אין לי עוד בכלל חלומות בשלב של הצבא, אבל לקראת סוף הצבא אני מתחיל את המאבק שלי בלב טהור. למה? כי מאוד מאוד רציתי שאנשים ידעו מה קורה שם והבנתי שאף אחד לא יודע ואף אחד גם לא מאמין לסיפורים שסיפרתי. כי הם מופרכים מדי? הם נשמעים מאוד מופרכים להם, למי שסיפרתי, גם אם זה אנשים שסביבי וגם אם זה רווחה ומשטרה וגם אני מאוד מאוד רוצה לראות מה קורה עם אמא ואחים.

אתה מתגעגע למשפחה הגדולה. אני מתגעגע ואני מרגיש גם איזה אשמה כלשהי. שנטשת. כן, הייתי צעיר, אבל... בעצם ברחת על נפשך, אבל...

כן, אבל אני מאוד רוצה לראות מה קורה ואם יש את מילה הציל. אז אתה בעצם חובר לאמנון לוי? כן, אז היה את התוכנית פנים אמיתיות, אני מדבר על 2012, ולראשונה אנחנו חושפים את הכת. בקנדה בצורה מצולמת. אתה מגיע עם מצלמות נסתרות, עם צוות.

עם צוות. איך מקבלים אתכם? היה שם בלאגן מטורף, בחרנו להגיע בכוונה בנץ, כדי לתפוס אותם כשהם מגיעים לתפילה. היה להם שוק מוחלט, כאילו, שפתאום אני צץ שם, וגם ככה הייתה דמות מושמצת שם. פתאום הבן אדם חוזר עוד עם צוות צילום.

חוזרים חיל, חוזרים צבא. כן, כן, למרות שזה היה יותר ביחסית בקטנה, לא היו הרבה אנשים בלאדה. כן, אבל מבחינתם. כן, אני חוזר חזק, אני מגיע חזק. אתה חוזר לקרב.

נכון. איך זה לראות את אמא שלך? זה היה מאוד קשה, אפילו כשהגעתי לשם, אז אמרו לי, היא בכלל לא רוצה לראות אותך, כאילו, למה באת? ובסוף אחרי שאני מנהל איתה שיחת טלפון, מביאים לי לדבר איתה בטלפון, אני מתחנן ש... אני אומר לה, אני פה, הגעתי, אני בקנדה, כאילו באתי מישראל.

אז בסוף כן נפגשים, ושיחה מאוד קשה, שיחה מאוד קשה. למה? היא מאשימה? היא מאשימה, והיא לא רואה שום סיבה. היא עוד יותר בקשה, היא הרבה יותר...

זהו, היא כבר ממש עמוק. כבר על תרופות פסיכיאטריות שדחפו לה שם, כבר לא שפויה, כבר בשלב הזה. זה היה שבע שנים אחרי זה. קשה. זה היה מאוד קשה, אני חושב שבימים שהייתי שם, וצילמתי ודיברתי והכל, לא הבנתי את זה לעומק מה היה, לקח לי זמן לאבד בעין מה שקרה, ופגשתי גם את אחי שם.

שחותן בגיל 13. בעצם אח שלך שהיה אז בן כמה? אז הוא היה... 10, 11? בן 11.

בן 11, אתה חוזר שנתיים אחר כך, הוא כבר נשוי. לא שנתיים, שבע שנים אחר כך. הוא היה אז בן 8. אה, זאת אומרת, הוא התחתן בגיל 14, אתה כבר... קיימו אותו בגיל 13 עם הבת של מנהיג הכת, כדי לא לאבד את מי שנשאר.

כשאני חוזר הוא בן 18 ויש לו כבר שלושה ילדים. הוא כבר עמוק. הוא ממש עמוק. גם שטוף מו? כן, כן.

היה לנו שיח מאוד, הוא מאוד מאוד היה חשוב לו להסביר למה זה בסדר מה שהם עושים ולמה זה בסדר להתחתן בגיל צעיר. כל החלום שלו היה שתהיה לו משפחה ואין סיבה לדחות את זה. לגיטימי. כאילו ממש היה שטוף, אבל כן זיהיתי איזשהו ניצוץ אצלו, שמשהו שם לא יושב 100%, אבל לא היה יותר מדי מה לעשות בשלב הזה. וכולם בקעת?

כל השאר אחים ואחיות? יש לי אחות אחת שבדרך דומה לשלי, היא גם מצליחה לצאת. אז עוד אחת. כן, אז נשארו שם שניים ואמא בשלב הזה, כן. אז אתה בעצם מנהל קרב משפטי, כדי קודם כל שיוכיחו...

אז זהו, אז קודם כל היה את העניין של החשיפה. איך עתה עם זה? אני לא ידעתי כמה, כאילו לא ידעתי איך זה יהיה בפועל, העוצמות של לעשות תוכנית כזאתי. וכמות הפניות גם אחרי זה, ואתה מבין שפשוט זה הגיע ברייטינג לאיזה מיליון אנשים שצפו בזה, בשלב הזה, וקיבלתי מאות או אלפי פניות, היה לי לא פשוט, אבל היה לי הכי לא פשוט ברגע שזה הסתיים בתוך שתי שניות, וכל אחד חוזר לענייניו, כולל האנשים שהבטיחו שיעזרו ויטפלו ויראו מה אפשר לעשות. כולל חברי כנסת למיניהם וכל מיני אנשים כאלה.

ונשארת לבד? אתה שוב לבד. ואז אני עוזב לאיזושהי תקופה מסוימת את הסיפור הזה לגמרי. אני מתחתן, אני משנה גם את השם משפחה שלי לשם משפחה של המשפחה התומנה. אתה מאמץ את האנשים שימצאו אותך.

אני מאמץ אנשים, אני כבר מבין שזאת המשפחה האמיתית. סגירת מעגל יפה. נכון. ואני הולך ללמוד. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה, תואר שני בפיתוח ריהוי צרכוני, ואחרי כמה שנים שהיה לי קצת יותר כוחות, אז אני שוב חוזר להיאבק.

כשאתה כבר בעל משפחה, כבר אולי אבא? בהתחלה, בהתחלה עוד לא הייתי אבא, אבל כן, איזשהו שלב אני הופך לאבא. כבר גידלת עמוד שדרה ואמרת, שוב, אני חוזר לזירת הפרק. נכון, אז באמת התחיל במאבק משפטי של הכרה בלב טהור ככת, שזה משהו שאני מאוד מאוד גאה בו. וניצחת?

כן, לא היו הרבה אנשים שיכלו להעיד ולהתמודד בבית משפט על דבר כזה, אז לא היה כמעט אף אחד בחוץ שיכול בכלל לדבר. אז באמת הם מוכרים ככת. בעקבות ה... תהליך משפטי שאתה ניהלת. בין היתר, היו עוד אנשים בתמונה, אני לא אייפי, אבל היית מהמרכזיים.

במקביל היה השפעה גם לחשיפה של לב טהור, אז גירשו אותם מקנדה, ואז הם התחילו את מסכת הנדודים שלהם, שזה מקסיקו, כבר אתה מעלה. טעות קין, תמיד אני אוהב להגיד, טעות קין שמתי להם על המצע, שהם יהיו נא ונד, והם התחילו לנדוד פתאום בבחינה. רחבי העולם. מה היומים המשפיעים עם אמא שלך ועם מי היא נשארה? אז בעצם אחרי הרבה מאבקים בלב דאור, גם בארץ וגם בחו"ל, מיליוני אנשים שהתעסקו בדבר הזה ועבדו מאוד מאוד קשה, אז פקד פרוקה לשנתיים.

באופן רשמי. באופן רשמי. עכשיו, כמובן שזה לא היה הכת, עכשיו אנחנו מפרקים את הכת, זה היה פה תהליכים. הפרידו קודם כל את הילדים מההורים שלהם, הגו התמ"לים, שמו את כל הילדים במתקני רווחה, שהמתקני רווחה האלה זה בתי כלא לכל דבר, אפשר לראות אצלי תמונות שהעליתי וסרטונים, זה בתי כלא. ובשלב הזה אני מצליח לחבור לאחי.

לאותו האח הגדול מבין השניים. ואחרי מאבקים מאוד מאוד קשים גם מול הגואטמלים, אז באוגוסט שנה שעברה אני בעצם, אני ויואל, שזה האחיין החורג שלי, שגם ברח מלב גאור, אנחנו בעצם כל הזמן פועלים ביחד עם הסיפור הזה. הוא בגואטמלה, אני בארץ. כי זר לא יבין זאת. כן, יואל הוא בקנדה, הוא בגואטמלה והוא דובר את השפה שם ואני פה בארץ מנסה לפעול בערוצים של הארץ, של מימון, של יכולת דיפלומטית לעשות כל מיני דברים, אז כל אחד כאילו מה שעשינו חלוקת תפקידים, שבסוף בסוף אני מגיע גם בעצמי לגואטמלה, עובר אליו לגואטמלה, עושים מה שעושים, מנהלים שם עניינים משפטיים ובאוגוסט מחלצים את כל המשפחה לפה לישראל.

באוגוסט 2025, באוגוסט האחרון. כן. מרגש? כן. אתה מרגיש שנעשה צדק?

אני מרגיש גם שנעשה צדק ואני גם יכול להגיד שאני ישן יותר טוב אחרי הדבר הזה, אני כן מרגיש באיזשהו מקום עשיתי מה שיכולתי לעשות, כאילו אני הרבה יותר שלם עם עצמי. אבל אמא ואח הקטן לא מוכנים לצאת מגואת המעלה. הם עמוק מדי. הם עמוק מדי, הם ממשיכים פשוט לפעול על אוטומט, על אידיאולוגיה, כאילו זו האידיאולוגיה שמלווה אותם, הם פשוט פוגשים על אוטומט, בלי הנהגה ובלי שום דבר, ממשיכים. זאת אומרת, הם כבר, המוח שלהם פוסט, הם כבר לא מצליחים להימנע.

וגם שם אני פוגש אותם דרך אגב, בחירוץ של אחי, אז אני כן פוגש גם את אמא. וגם את האח הקטן. זאת אומרת, אותם אתה לא מצליח לחלץ, אבל אתה מצליח לחלץ את מי שכן עדיין אפשר, או מי שעדיין יושב בפעולה. כן. אני, מעניין אותי, אתה יודע, אנחנו פה בפלטפורמה של עמותת הילל, שהיא עמותה שפוגשת יוצאים שלה בהמון המון פרשות דרכים ובכל מיני שלבים ביציאה.

אני מבינה שאתה לא פגשת את הילל, גם באזורים שאתה היית, מעניין אותי. ככה למה ואיך לא פגשת את הילל. נכון. והאם הדברים היו אחרת? אז קודם כל כן, אנחנו מדברים בסופו של דבר על משהו שקרה לפני 21 שנה, פחות או יותר.

היללה הייתה עדיין צעירה, היא כבר הייתה קיימת אבל עדיין צעירה. היללה הייתה קיימת כנראה, אבל אני גרתי ברכסים. היא לא ישמעת עליה. בצפון, לא ידענו על שום דבר, ולצערי לא הכרתי. ולא היה באמת אף גורם שתמך.

אני חושב שהיום... חבל. כן. אם רק היית שומע על הלל, אני מניחה שהדברים לפחות היו קלים יותר. נכון, אני מכיר את הדור החדש יותר, כמה וכמה אנשים שכן עברו תחת הלל, והבנתי כמה הם זכו לקבל מעטפת כזאתי, שאם אני הייתי מקבל את זה...

כמה דברים היו נחסכים מפה. כמה דברים. אז קודם כל אני באמת רוצה להגיד שכששומעים את כל הסיפור שלך ומבינים לראות אותך ככה נינוח יושב פה ומספר את הסיפור חיים ממקום של כוח ועוצמה אז זה מעורר המון המון השראה. אתה היום מרצה על הסיפור חיים שלך שאני בטוחה שאנשים יוצאים מרותקים ועם המון המון השראה. ואני העליתי ככה שאלת סיום אם היית יכול אם היו נותנים לך תקציב בלתי נדלב והיית יכול להקים איזה משהו, מה היית רוצה להקים או לשנות או להזיז?

זה משהו שזה משאלת לב כמוסה שלך.

אחד, הייתי רוצה להקים גוף שגם יעסוק בטיפול ביוצאי כתות. במיוחד חבר'ה שמהחברה החרדית, שזה מורכב פי כמה וכמה. אנשים שעברו את התהליך שלי, זה מורכב פי כמה וכמה, כי הם גם יצאו מקאט וגם יצאו מהחברה החרדית. זאת אומרת, הם סגורים בעולמות שאין להם כל כך, אין להם דרך לדעת מה קורה מעבר לחומר. נכון, והייתי רוצה להכשיר, או אני לא יודע באיזושהי דרך, אנשי מקצוע ייעודיים בתחום שיעזרו בכלל ליוצא כתות ונפגעי כתות, אין מספיק פה בארץ כאלה ולא יודעים באמת איך לטפל ביוצא כתות פה במדינת ישראל בצורה טובה.

אז זה בערוץ הזה, הערוץ השני זה מניעה, איך למנוע בכלל מראש מאנשים להגיע, שזה הרבה הסברה. מודעות. הסברה, מודעות. גם כלפי אותם אנשים שיום אחד יבינו אם הם נכנסים לקטפזות או אחרת, וגם כלפי הסביבה שתבין האם יש להם אנשים קרובים אליהם שהם מנסים להגיע למקומות כאלו, שמושכים אותם למקומות כאלו. זה לא פחות חשוב המניעה הזאת.

ושינויים בחקיקה פה במדינת ישראל. מדינת ישראל, אני אומר את זה הכי גלוי, זה קר פורה לקטות. או מיליוני כתובתים. זה הרבה דבר קשה עכשיו. אני גם עומד מאחורי זה.

ועד שלא תהיה פה חקיקה אמיתית, ועד שלא תהיה פה אכיפה אמיתית, ובזמן, בזמן, בזמן, בזמן, אז המצב לצערי יישאר ככה. צריך שזה יהיה על סדר היום. אני לא יכולה אלא להסכים, והלוואי שהמילים שלך יגיעו לכמה שיותר אוזניים קשובות. וגם אם לא, שיתנו אוזן. שאלה אחרונה שלא תכננתי לשאול אותך, אבל היא כן מתבקשת, איך זה להיות אבא?

אני אגיד לך ככה, כשהתחתנתי, אז היו כמה שנים טובות שלא רציתי ילדים, פחדתי להביא ילדים. אפשר להבין. פחדתי ופחדתי מההגדרה הזאת שנקראת העברה בינדורית, מאוד הלחיצתי. היית כבר במודעות. הייתי במודעות וגם למדתי את זה לא פחות ולא יותר בתואר על התופעה של העברה בין דורים.

כמה לא מפתיע. עתיד פסיכולוגיה וקרימינולוגיה.

ובאמת אחרי תהליך ארוך גם עם עצמי וגם עם אשתי כמובן, שהייתה מאחורי כל הסיפור הזה, אז באמת הבאנו שני ילדים, ורק אז הבנתי שקיבלתי את ההוכחה שאני יכול. פתאום הבנת שאתה יכול להיות אתה במובן. אני יכול להיות אתה בטוב ולא כמו ההורים שלי, שיש את האפשרות הזאתי. אפשר לתקן. אפשר לתקן, נכון, אני כל הזמן מתקן מה שהיה לי, אני מתקן את זה עם הילדים שלי, ואני עושה הכל כדי שלהם לא ייחסך מהם שום דבר שנחסך ממני.

כל מה שלך לא היה. כל מה שלי לא היה, ואני מאוד מאוד גאה בזה. תהיה לי אותם. אני בטוחה שהילדים שלך הם ילדים מאוד מאושרים וגאים בך, ואני מאחלת לך שבאמת תפיץ את הבשורה שלך ואת החזון שלך, ואני ממש מאוד, אני אומרת, הסיפור מאוד מרתק, אבל מעבר לזה גם האישיות שלך, הרבה יותר. תודה רבה.

תודה שבאת. תודה לך

הפרקים

פשעי המין בשבעה באוקטובר: האתגר הראייתי והמאבק על ההכרה | פרופ' יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחווה [מכון קמה]

08.11.2026

פרופסור פנינית רוסו נצר מארחת את פרופסור יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחווה, על הכרה, צדק, עדות ותיקון. מהאתגרים הייחודיים בזיהוי, תיעוד והוכחה של פשעי מין שבוצעו במהלך מתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר ועד פרויקט "ראיה", יחד הן מעמיקות ומתמקדות בהבנת הכאוס כטקטיקת מלחמה שנועדה לטשטש עקבות, במחיר הנפשי הכבד שמשלמים המגיבים והמגיבות הראשונים, […]

זוהר לבקוביץ |לא עובד עם לוזרים [Spill The SooP]

07.11.2026

זוהר לבקוביץ׳ יכול להגיד ליזם שהרעיון שלו בולשיט, ומיד להוסיף שסביר להניח שהוא טועה.  יש לו דעות נחרצות, מחשבה מהירה ולב ענק עם אבטחה צינית כבדה. ב־Spill the SooP הוא פוגש את שלומית פן לשיחה עם הרבה סימני קריאה, הומור חד וחוסר הסכמה שרק מגביר את הסקרנות. מהילד בלינה המשותפת בקיבוץ דפנה, עם אבא שאמר […]

מהישיבה לרחבת הריקודים, ביני שוראקי [יוצאים בשאלה]

02.11.2026

ביני שוראקי גדל בבית דתי לאומי על גבול החרדלי, למד בישיבה קטנה ארבע שנים בלי לימודי ליבה, ושמר מצוות בעדיקות מוחלטת. ואז משהו נשבר. בפרק הזה הוא מספר על התקופה שבה בבוקר למד שמונה בישיבה ובערב ברח לרקוד ריקודים לטיניים, על המלחמה הפנימית בין התודעה הדתית לגוף שרצה לנוע, ועל המסע שהוביל אותו מישיבה בירושלים […]

מי אני שאתלונן? תפיסה, נראות והכרה – יהודה איש שלום, ראש אגף פוסט טראומה בארגון נכי צה"ל לשעבר [מכון קמה]

25.10.2026

פרופ' פנינית רוסו נצר מארחת את יהודה איש שלום, עובד סוציאלי קליני ומי שכיהן כראש אגף פוסט טראומה ובריאות הנפש בארגון נכי צה"ל לשעבר, לשיחה מעמיקה על הפציעות שלא משאירות סימן חיצוני. מתוך ניסיונו האישי כלוחם שנפצע ומעבודתו המקצועית עם אלפי מתמודדים, הוא מפרק את המיתוס לפיו תפקוד חיצוני מעיד על חוסן נפשי, דן בתופעת […]

רותי רודנר | פיקסרית של החיים [Spill The SooP]

19.10.2026

רותי רודנר היא מותג בפני עצמה.אישה של מילים. של עומקים. של ערכים. כזו שמשאירה חותם על האנשים שבדרכה.פיקסרית של החיים.היא מגדירה את עצמה כפארקוריסטית של החיים. מדלגת בין עולמות, לא חוששת מקפיצות גדולות, משינויים. ממציאה את עצמה מחדש ואיכשהו תמיד נוחתת על הרגליים.מילדות בקיבוץ גבעת ברנר במשפחה מיוחדת, לעיתונות ולתקשורת. מניהול בכיר לכתיבה וליצירה, ליזמות […]

לא מפסידים משמרת – בן סוכמן מנכ"ל דפוס בארי [מכון קמה]

11.10.2026

פרופ' פנינית רוסו נצר מארחת את בן סוכמן, חבר קיבוץ בארי ומנכ"ל דפוס בארי, שמשתף בגילוי לב על השבעה באוקטובר והימים שאחריו. משעות התופת בממ"ד בקיבוץ, דרך שיחת הטלפון המטלטלת עם אימו עד לרגע חטיפתה והירצחה, ועד ההחלטה הניהולית והאישית לפתוח מחדש את בית הדפוס ימים ספורים לאחר הטבח. דרך סיפורו האישי והקהילתי, ננסה להבין […]

[שוקר חשמלי ממשמרת הצניעות, אברהם אינהורן [יוצאים בשאלה

23.09.2026

אברהם אינהורן גדל בלב בני ברק, תשיעי מתוך אחד עשר, בבית שאפילו יתד נאמן לא נכנס אליו, ילד שחלם להיות הרב שך ורדף אחרי הקדושה בדיוק באותה מידה שבה בדק גבולות. בגיל שש עשרה חיכה לו איש משמרת הצניעות, נשימה מסריחה צמודה לפניו, שוקר חשמלי ומכות, על החטא של ללכת למשחקי כדורגל, ולמחרת התקשרו שוב […]

רמי ברכה | גם אחרי פציעה קשה, החיים מלאי ברכה [Spill The SooP]

22.09.2026

האורח שלי הפעם היה קצין צעיר ומבריק. שנפצע קשה בלבנון. עבר קטיעות. ניתוח ועוד ניתוח ועוד ועוד. שיקום ארוך. והחלטה אחת משנת חיים, לא לתת למה שנקטע – לקטוע את החיים.משם הוא רץ. לפעמים גלש בווירטואוזיות (בלי יד ובלי רגל אבל עם הרבה ראש ולב), עד לצמרת ההייטק וההון־סיכון הישראלי, עם חשיבה מקורית, אומץ, וכמה […]

הצעקה מהחלון, אור ביטון [יוצאים בשאלה]

31.08.2026

אור ביטון גדלה בכפר חב"ד ומצאה מפלט מהבדידות והקשיים באפייה ובמוזיקה. בגיל 18 נכנסה לשידוך מזורז שהפך לגיהינום של אלימות קשה, שליטה נרקיסיסטית וחובות עתק לשוק האפור. בפרק הזה היא מספרת על הרגע שבו צעקה לעזרה מחלון הבית, על ההגעה לדירת החירום של עמותת הלל, ועל הבחירה בחיים – עד להקמת עסק קייטרינג מצליח וזוגיות […]

האבא שהוריד את הכיפה, נתנאל פיליפ [יוצאים בשאלה]

17.08.2026

נתנאל פיליפ גדל בין שלושה רחובות חרדים סגורים בתוך מודיעין עילית שבהם כולם יודעים על כולם הכל. דור שני ליציאה בשאלה, ילד עם אבא חילוני בחברה שבה זו כמעט קללה, עם כוח שקט שלא הרים קול אבל גם לא ויתר לרגע. בגיל שבע חזר משיעור מוסר ואמר לאבא שבלי כיפה הוא גוי גמור, ואביו הניח […]

שגיב גרינשפן | אם אתה מעגל פינות, אתה חוטף עקיצות [Spill The SooP]

16.08.2026

איך מנהלים חברת ענק של מאות מיליוני דולרים, שומרים על פרופורציות ולא מפחדים להיכשל?בפרק החדש של Spill the SooP, שלומית פן מארחת את שגיב גרינשפן, מנכ"ל חברת Priority, לשיחה גלויה על מנהיגות בגובה העיניים, התמודדות עם משברים והחיים שמעבר לעבודה.שגיב מספר על המסלול המפתיע מילד פלא שזכה במקום הראשון בפסטיגל בגיל שש ועד להובלת עסקת ענק […]

מדעאיכס עוברת לכאן הסכתים!

12.08.2026

מדעאיכס עברה לכאן הסכתים. כל הפרקים הישנים מחכים לכם שם, יחד עם עונה חדשה ומגעילה במיוחד.לחצו על הקישור המצורף ועברו איתנו לבית החדש.https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-1087092/

עונה 2 פרק 9: מה הכי חשוב שסטארטאפים ידעו כשהם רוצים לשתף פעולה עם ארגוני בריאות? [עושים חדשנות בבריאות]

11.08.2026

מה באמת קורה כשסטארטאפ נלהב פוגש את הבירוקרטיה והמורכבות של מערכת הבריאות? בפרק סיכום העונה השנייה של 'עושים חדשנות בבריאות', סיון ורדי מארחת את אורי גורן, מנהל מרכז החדשנות במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, לשיחה פתוחה על מה שבאמת עובד ובעיקר על מה שמכשיל מיזמים מבטיחים עוד לפני שהם יוצאים לדרך.אורי חושף את הדגלים האדומים […]

[מסומנת, רבקה רשתי [יוצאים בשאלה

03.08.2026

רבקה רשתי גדלה בבני ברק, ילדה עם חוש צדק חריף שלא יצא לה בזול. בגיל 16 סימנה לה מורה בטוש אדום על הגרביון את האורך שהחצאית צריכה להגיע, ושם משהו נסדק. בפרק הזה היא מספרת על ילדות של ניסיון מתמיד להתאים, על מורה מניפולטיבית שגייסה אותה לשטינקרית הכיתה, ועל ההחלטה לצאת לתיכון חילוני לפני שהיה […]

[Spill The SooP] מושיק גלאמין | איך יוצאים מהמטריקס

02.08.2026

כמה מהחפצים, העוגנים והטייטלים בחייך קיימים רק כדי להגדיר אותך מול העולם? בפרק החדש של Spill the SooP, שלומית פן מארחת את מושיק גלאמין לשיחה כנה וחשופה על ההחלטה לשבור את המוסכמות – ולצאת למסע של גילוי עצמי מחודש. מושיק מדבר על הילדות המבודדת בהרצליה, על הזיכרונות משוק הפשפשים שהציתו את האהבה לעיצוב, על הסערה […]

בוחר להתגייס, אורי רובין [יוצאים בשאלה]

20.07.2026

אורי רובין גדל בלב הפלג הירושלמי, אחד מתוך שנים עשר ילדים, בזמן שהחברים שלו בישיבה חלמו להפוך לרבנים. הוא חלם על צבא, משפטים ועל חיים אחרים. בגיל תשע עשרה, כשהבין שהוא צריך לבחור בין שידוך לגיוס, הוא ויתר על כל מה שהמשפחה הבטיחה לו והתייצב בלשכת הגיוס כשהוא עריק. בפרק הזה הוא מספר על הדרך מבחור […]

מעיין לאוב | איך מפסיקים לחכות שיבחרו בך [Spill The SooP]

19.07.2026

כמה פעמים נתת למישהו אחר להחליט אם את מספיק טובה?בפרק החדש של Spill the SooP, שלומית פן מארחת את השחקנית ואושיית הרשת מעיין לאוב לשיחה כנה על הבחירה להפסיק לחכות לאישור מבחוץ – ולהתחיל לבחור בעצמך.מעיין מדברת על דרכה כאישה בעולם המשחק, על חזרה ללימודים בגיל 40, על הבחירה להיות אמא עצמאית, ועל יצירת קול […]

What Happens When AI Agents Take on Your Enterprise Data with Rajiv Shah of OpenHands

08.07.2026

In this episode, Rajiv Shah, Agentic AI Engineer of OpenHands, joins us to explore the shift from inner-loop tab-complete assistants to autonomous outer-loop coding agents that execute complex engineering tasks with minimal human oversight. We discuss enterprise governance challenges, the open-source case for model-agnostic infrastructure and why getting AI agents to create real business value […]

הרגליים שברחו מבני ברק, ליז מרמור [יוצאים בשאלה]

07.07.2026

ליז מרמור גדלה בבני ברק, ילדה שמינית מתוך שמונה לאם אוסטרלית שהתגיירה ולאב שניסה להוכיח לקהילה שהוא שייך. בשביל שניהם, הילדים שילמו את המחיר. בגיל 11 כבר הבינה שמשהו לא בסדר. בגיל 15 ברחה מהבית עם לילה אחד של הפחד מאחורי הגב ואוהל ליד הכינרת בפנים. בפרק הזה היא מספרת על הדרך מהרחוב לקצינה מצטיינת […]

עונה 2 פרק 8: כשטכנולוגיה פוגשת אולטרסאונד ביתי – מירה אלטמרק-סופר – PulseNmore [עושים חדשנות בבריאות]

30.06.2026

מירה אלטמרק-סופר, מחברת פלסאנמור (PulseNmore), בשיחה מרתקת על אחד החידושים המרגשים בעולם הרפואה מרחוק: מכשיר אולטרסאונד ביתי שמאפשר לנשים בהריון ובטיפולי פוריות לבצע סריקה עצמאית ישירות מהסלון. מירה מספרת על ה"שיפט" המחשבתי שהמערכת נדרשת לעבור: מהצורך של רופאים לשחרר שליטה בבית החולים, להבנה ש"הרפואה עזבה את הבניין" וחייבת להפוך להיברידית. בנוסף, מירה שיתפה על ההבדלים […]

ערן יעקב- הילד הדיסלקט שניהל את רשות המיסים [Spill The SooP]

28.06.2026

מה הסיכוי שילד עם דיסלקציה, שגדל בבית של עולים מעיראק, יהפוך לאדם שנמצא במשך שנים בלב קבלת ההחלטות הכלכליות של מדינת ישראל?ערן יעקב ליווה לאורך הקריירה המפוארת שלו שורה של שרי אוצר וממשלות, עמד בראש רשות המיסים, והחזיק באחד התפקידים הרגישים והמשפיעים ביותר בישראל. אבל הסיפור שלו מתחיל הרבה לפני המסדרונות בירושלים.בפרק הזה של Spill […]

קול אישה, רחלי אפשטיין [יוצאים בשאלה]

22.06.2026

רחלי אפשטיין גדלה בבני ברק. ילדה שאהבה לשיר, קיפלה את החצאית כל בוקר כדי להסתיר נגן מוסיקה חשמלי שאמא לא תראה. מבחוץ ילדה טובה. מבפנים מישהי שידעה שהיא לא שייכת לשם.בפרק הזה היא מדברת על נישואים בגיל עשרים, גירושין, נישואים שניים, ועל הרגע שעמדה מול המראה ופשוט לא זיהתה את עצמה.על מה זה אומר לצאת […]

[Spill The SooP] יואל חשין – הבן של שופט העליון ששבר את הכללים

14.06.2026

יואל חשין הוא יזם, משקיע ואיש חזון שלא מסתפק רק בלבנות חברות אלא מנסה להבין איך בונים מערכות שעובדות באמת. הוא גדל לתוך שושלת שמחוברת עמוק לסיפור הישראלי: אבא שופט עליון, אמא שניהלה את הקרן לירושלים ושורשים שמגיעים עד לדור המייסדים. מסלול חיים שלו היה כמעט מוכן מראש אבל הוא בחר לפרק אותו ולבנות משהו […]

[חתונמי גרסת המקור, אודי שלזינגר [יוצאים בשאלה

08.06.2026

הפרק הזה הוא ספיישל. מינדי מארחת את אודי שלזינגר, אביו של בנם המשותף, ובפעם הראשונה הם יושבים יחד ומספרים את הסיפור שלהם בקול רם. אודי גדל בבית ישראל בירושלים, ילד תשיעי מתוך 12 במשפחה ירושלמית בת שבעה דורות בארץ, ואבא שרוב הילדות היה בחוץ לארץ עושה שנור כדי לחתן את שנים עשר הילדים. הוא למד […]

עונה 2 פרק 7: כשטכנולוגיה פוגשת ריבוי תרופות – ד"ר דורית דיל נחליאלי – MDI Health [עושים חדשנות בבריאות]

01.06.2026

ד"ר דורית דיל נחליאלי, מייסדת ונשיאת חברת MDI Health, בשיחה מרתקת על אחד האתגרים השקטים והמסוכנים ביותר בעולם הרפואה המודרני: תופעות לוואי וסכנות קטלניות כתוצאה מריבוי ואינטראקציה בין תרופות. בכל שנה מתים בארה"ב לבדה כ-276 אלף בני אדם מטיפול תרופתי שגוי – נתון בלתי נתפס שעוקף בהרבה את קצב התמותה מתאונות דרכים.דורית, שבאה מלב מערכת […]

מורן מדר – האישה שמלבישה את הצמרת הישראלית [Spill The SooP]

31.05.2026

 שלומית פן מארחת את מורן מדר, הכוח המניע מאחורי מותג האופנה Miss Geisha. מורן משתפת במסע האישי שלה, שהתחיל כילדה סקרנית שאוהבת טקסטיל וצבעים בעיר המעורבת רמלה, ועד שהפכה למלבישה של נשות עסקים, נשות תקשורות, פולטיקאיות, נציגות באו"ם ושל רעיית ראש הממשלה. היא חושפת בכנות את המשבר העמוק שחוותה בתקופת הקורונה, רגע לפני סגירת העסק, […]

Inside the Hematopathology Lab: How Bone Marrow Biopsies Shape MDS Diagnosis and Classification [MDS Patient & Family Report]

30.05.2026

Join host Dr. Nikolaos Papadantonakis for an in-depth conversation with Dr. Sanam Loghavi of The University of Texas MD Anderson Cancer Center. In this episode, we take listeners inside the hematopathology lab to demystify what happens after a bone marrow biopsy is performed.Dr. Loghavi explains how traditional morphologic assessment is integrated with modern,  molecular testing […]

Why Context Is the New Currency in Data Strategy with Chris Tabb of LEIT DATA

27.05.2026

Data strategy is shifting upstream, moving from how organizations visualize data to the data that supplies those visualizations. In this episode, Chris Tabb, Co-Founder and Chief Commercial Officer of LEIT DATA, joins us to explore why traditional ROI thinking fails data teams, how the friction framework changes how organizations build business cases and what the […]

חומר ביד היוצר, יעקב שנקר [יוצאים בשאלה]

25.05.2026

יעקב שנקר גדל בקהילה חסידית בצפת, ובגיל שתים עשרה חווה פגיעה מינית מאחד המורים שלו. אף אחד לא ידע. אף אחד לא שאל. בגיל חמש עשרה זרקו אותו מהבית, ומשם התגלגל ברחובות עד שמישהו ראה אותו לראשונה. בפרק הזה הוא מספר על הדרך מהרחוב אל הפנימיה שהצילה לו את החיים, ומשם לשירות קרבי בכפיר שהסתיים […]

איתן זינגר – הסיפור שלא מופיע בקורות החיים [Spill The SooP]

17.05.2026

אנחנו רגילים לשמוע אנשים מצליחים מדברים על ההצלחות שלהם.פחות על הרגעים ששברו אותם ודווקא הם אלה שבנו אותם יותר מכל.בפרק הראשון של Spill the SooP, איתן זינגר מוריד לרגע את המסכות ומדבר עם שלומית פן על הרגעים שבאמת שינו את חייו.על נפילות, בחירות, ועל הפער שבין מה שאנחנו משדרים לעולם לבין מה שאנחנו נושאים בפנים.כי […]

עונה2 פרק 6: כשהבינה המלאכותית נכנסת לחדר המיון תמר לין ועידן בסוק – Aidoc [עושים חדשנות בבריאות]

12.05.2026

תמר לין, VP Product ב-Aidoc, ועידן בסוק, Chief R&D Officer בחברה, בשיחה על אחד ממוצרי ה-AI הבולטים כיום בעולם הרפואה: פיענוח סריקות הדמיה בבתי חולים. השניים מספרים איך Aidoc מסייעת לרדיולוגים לזהות ממצאים דחופים בסריקות CT ורנטגן, לתעדף מטופלים בחדרי מיון עמוסים, ולשמש רשת ביטחון מפני פספוסים של ממצאים קטנים או אקראיים. איך עוברים מאלגוריתמים שמזהים […]

[זה לא גבורה זו הישרדות, שרה קופ [יוצאים בשאלה

04.05.2026

שרה קופ גדלה בבני ברק, ילדה מצטיינת ממשפחה חסידית מיוחסת עם דם רבני בוורידים. מבחוץ הכל היה מושלם. מבפנים היו שאלות שאסור לשאול. בפרק הזה היא מספרת על נישואים בגיל שבע עשרה לבחור שהצחיק אותה ועל הרגע שהבינה שזה לא מספיק. על איך הפכה לאחת מהמומחיות הראשונות בסייבר מהמגזר החרדי, עוד בלבוש חרדי. סיפרה על […]

Applying the Scientific Mindset to Machine Learning, Data Science and AI with Jonathan Burley of Bloomberg Industry Group

15.04.2026

Building effective AI products isn't just about using the latest large language model; it's about asking the right questions and solving real problems. In this episode, we’re joined by Jonathan Burley, Director of AI of Bloomberg Industry Group, to explore his journey from modeling climate systems to leading AI strategy. Jonathan discusses why the scientific […]

עונה 2 פרק 5: להוסיף חיים לשנים: העתיד הבריא שלך גיא לייטרסדורף, Longevity AI [עושים חדשנות בבריאות]

15.04.2026

ברפואה של היום אנחנו עדיין פוגשים מחלות מאוחר מדי: כשכבר אי אפשר להתעלם מהתסמינים. בפרק הזה אנחנו עוצרים רגע לפני, ושואלים איך נראית רפואה שמזהה סיכון עוד לפני שהוא הופך למחלה. סיון ורדי ופרופ' בליצר מארחים את גיא לייטרסדורף, מנכ״ל Longevity AI, לשיחה על המעבר מרפואה תגובתית לרפואה מונעת, יוזמת ואישית. גיא משתף במסע האישי […]

פרידות בתקופת השואה | בקול ראשון: ניצולי שואה מספרים

15.04.2026

פרידות היו חלק קשה ומהותי  בחיי היומיום בתקופת השואה. פרידות מהבית, מהמשפחה ומהאהובים, ובעצם, מכל מה שהכירו עד כה. בפרק הזה נאזין לארבעה ניצולי שואה שיספרו על רגעי פרידה שונים,  על פרידות שהתרחשו לעיתים ברגע, לעיתים במילה ולעיתים  בשתיקה מוחלטת.     ניהול פרויקט ועריכת תוכן: לירז לחמנוביץ יעוץ פדגוגי: ד״ר יעל ריצ׳לר-פרידמן כתיבה ועריכת תסריט: […]

הגירוש מהבית | בקול ראשון- ניצולי שואה מספרים

14.04.2026

בפרק נאזין לשלוש ניצולות שואה שגורשו מבתיהן יחד עם משפחתן. נשמע מהן על המשמעויות של הגירוש מהבית; על הרגשות הנלווים לפרידה מהבית ועל ההתלבטויות הקשות – מה לקחת ומה להותיר מאחור.   ניהול פרויקט ועריכת תוכן: לירז לחמנוביץ יעוץ פדגוגי: ד"ר יעל ריצ'לר-פרידמן כתיבה ועריכת תסריט: ליהיא צדוק, לירז לחמנוביץ, ד״ר בלההשילה  קריינות: עפרה הלחמי […]

אהבה בתקופת השואה | בקול ראשון – ניצולי שואה מספרים

13.04.2026

בפרק נאזין לעדויות של ניצולים על  אהבה שחוו במהלך שנות השואה – איך הצליחה אהבה להתפתח ולהתקיים גם  במצבים של ייאוש וחוסר תקווה, כיצד היא נתנה כוח לשרוד, והאם בכלל יכולה הייתה  להתממש במציאות הכאוטית של תקופת השואה.    ניהול פרויקט ועריכת תוכן: לירז לחמנוביץ יעוץ פדגוגי: ד"ר יעל ריצ'לר-פרידמן כתיבה ועריכת תסריט: ליהיא צדוק, ד"ר […]

רעב בתקופת השואה | בקול ראשון – ניצולי שואה מספרים

12.04.2026

בפרק נאזין לעדויות ניצולים שיספרו מה היה הרעב בתקופת השואה. כיצד אפשר להסביר מושג  שאין לנו דרך לתפוס אותו?  כיצד הרעב השפיע על הגוף ועל הנפש? – והאם בעולם אפוף  רעב ניתן בכלל לדבר על בחירה?   ניהול פרויקט ועריכת תוכן: לירז לחמנוביץ יעוץ פדגוגי: ד"ר יעל ריצ'לר-פרידמן כתיבת תסריט: ליהיא צדוק, לירז לחמנוביץ, ד"ר […]

Top MDS Updates from ASH 2025: A Conversation with Dr. Valeria Santini [MDS Patient & Family Report]

05.04.2026

In this episode, Dr. Valeria Santini, Associate Professor of Hematology at the University of Florence Medical School in Florence, Italy, joins host Dr. Nikolaos Papadantonakis to discuss advances in lower‑risk MDS anemia  and review important MDS studies from ASH 2025, and what they mean for patients and families.

עונה 2 פרק 4: הבעיה האמיתית של הבריאות הדיגיטלית (וזה לא AI) ניר לרר – Latica [עושים חדשנות בבריאות]

16.03.2026

בלי זה אין עתיד ואין בריאות דיגיטלית – תשתיות דאטה. הבסיס השקט שמאפשר למחקר, לבינה מלאכותית ולקבלת החלטות רפואיות לקרות באמת. סיון ורדי ורן בליצר מארחים את ניר לרר, GM Israel at Latica לשיחה על איך בונים אקו־סיסטם מאובטח שמחבר בין נתונים רפואיים, ארגוני בריאות וחברות מדטק ולייף סיינס – והופך דאטה מפוזר לערך מחקרי […]

פרק סיום עונה 1: מה זה גועל? [מדעיכסס – פודקאסט מדעי לילדות וילדים]

15.03.2026

אביגיל וגור מנסים להסכים על תפריט לארוחת סיום העונה ומגלים שכל אחד נגעל מאוכל אחר. בפרק הזה נלמד מה זה בכלל תחושת גועל, למה היא כל כך חשובה ואיך זה שאנחנו נולדים עם תחושת גועל אבל היא משתנה כשאנחנו גדלים. שחקנית אורחת: ד"ר איה שקדי.

Bridging the Gap Between Engineering and Business Strategy with Dr. Elena Alikhachkina

09.03.2026

AI is not a side project; it is a business model shift. In this episode, we’re joined by Dr. Elena Alikhachkina,  Chief Data and AI Officer of TE Connectivity, director, board advisor and author, to explore why AI demands a product mindset, how “learning data” powers continuous AI loops and what boards must do now […]

איכס זיעה [מדעיכסס – פודקאסט מדעי לילדות וילדים]

08.03.2026

כשהמזגן ברכב של אביגיל מתקלקל, האוטו מתמלא בריח של זיעה, ואביגיל מנסה לשכנע את גור שהזיעה שלה בכלל לא מסריחה. בפרק הזה נלמד ממה עשויה זיעה, מה בכל זאת גורם לזיעה להסריח ולמה זיעה ממש חשובה. שחקנית אורחת: ד"ר איה שקדי.

עונה 2 פרק 3: כשהטלפון הופך למוניטור לבריאות הנפש – בלי לשאול אף שאלה רואי כהן – Behavidence [עושים חדשנות בבריאות]

03.03.2026

רואי כהן, מייסד שותף ומנכ״ל Behavidence, בשיחה עם סיון ורדי ופרופ' בליצר על חיבור לא שגרתי בין פרסום, הייטק ומדעי המוח, ועל עתיד בריאות הנפש. רואי מספר על המעבר מקריירה בעולם הפרסום להייטק ולמדעי המוח, ועל הקמת חברה שמצליחה לזהות מצבים כמו חרדה ודיכאון דרך דפוסי שימוש בטלפון הנייד, בלי לקרוא אף הודעה! למה דווקא […]

איכס ג'וקים [מדעיכסס – פודקאסט מדעי לילדות וילדים]

01.03.2026

גור מאחר לאולפן ההקלטות בגלל ג'וק ואביגיל מנסה לשכנע את גור לרדת מהכיסא שקפץ עליו. בפרק הזה נלמד איך מדענים לומדים מג'וקים לבנות רובוטים, מה מיוחד בשלד של ג'וקים ולאיזה גודל ג'וקים יכולים להגיע. שחקן אורח: איתמר שרון.

איכס עובש [מדעיכסס – פודקאסט מדעי לילדות וילדים]

22.02.2026

אביגיל מגלה סנדוויץ' עם עובש בתיק של גור ומסבירה לו למה אסור לפתוח שקית מלאה בעובש. בפרק הזה נלמד מה זה עובש, למה הוא צומח על סנדוויצ'ים ולמה לפעמים עובש זה דווקא טעים, ואפילו סייע בגילוי האנטיביוטיקה. שחקן אורח: איתמר שרון.

איך נראית הרפואה כשהרופא רואה הכול, בזמן אמת? – אורי בטש ("דאטוס") [עושים חדשנות בבריאות]

15.02.2026

אורי בטש, מנכ"ל ומייסד Datoss, נפגש עם סיון ורדי ופרופ' בליצר לשיחה על מהפכת הרפואה האסינכרונית והניטור מרחוק. פער בין רגעי המפגש הקצרים עם הרופא לבין הצורך ברצף טיפולי מהימן ומעודכן לניהול בריאות אמיתי הוא שמאפשר למשל לזהות הידרדרות אצל חולי לב וכליות וכך למנוע אשפוזים. בטש משתף בסיפור האישי שהוביל להקמת החברה, ובחזון שמאחורי […]

איכס פלוצים [מדעיכסס – פודקאסט מדעי לילדות וילדים]

15.02.2026

גור עורך ניסוי על פלוצים ואביגיל מסבירה לו למה פלוצים עושים רעש ומה גורם לריח שלהם. בפרק הזה נגלה למה יש מאכלים שגורמים להרבה פלוצים, למה חלק מהפלוצים ממש מסריחים ולמה חיידקים יכולים להיות ממש טובים גם לפלוצים שלנו וגם למערכת העיכול שלנו. שחקן אורח: איתמר שרון. הצטרפו לקבוצות שלנו כדי לשאול שאלות והלציע רעיונות […]

Startup Reality Check: Why Cool Products Don’t Always Sell with Martin Miller of FastCTO, M-Vision and Unriveted Media Podcast

12.02.2026

Most startups don’t fail because the product is bad; they fail because nobody is willing to pay for it. In this episode, Martin Miller, CTO of FastCTO and M-Vision, Inc., and Host of Unriveted Media Podcast, joins us to break down what it really takes to go from a startup idea on a napkin to […]

איכס נזלת [מדעיכסס – פודקאסט מדעי לילדות וילדים]

08.02.2026

גור חולם ש"נזלת הזהב" מגשימה לו משאלה ומעלימה לו את כל הנזלת מהאף, אבל אביגיל מסבירה לו למה נזלת זה דווקא מאוד חשוב. בפרק הזה נגלה למה האף שלנו כל כך דביק, איך הנזלת מונעת מהריאות שלנו להפוך לצימוקים, ולמה השפן הקטן ממש נעלב מהשיר שכתבו עליו. שחקנית אורחת: ד"ר איה שקדי. הצטרפו לקבוצות שלנו […]